הנוף ההימצ`ל פארדשי
"אז התחלתי ללכת, לא חשבתי בכלל לאן
רק רציתי ללכת, ללכת את כל הזמן.
לא פגשתי בדרך אף אחד,
כמה מצחיק להיות לבד..."
שיר אהבה סטנדרטי -; אריק איינשטיין
מוזר להגיע למקום שכבר עברת בו. הנוף אותו נוף. הבתים אותם בתים. הנהר אותו נהר. אם כן מה השתנה? אני. כנראה.
אם לפני חודשיים הגעתי לעמק פארוואטי (Paravati valley) חטפתי הלם תרבות ישראלית בקאסול (Kasol) ומיהרתי לשנות יעד, הרי שהפעם אני מגיעה לאותו עמק ובוחרת לעלות לכפרים. בכפרים אני מוצאת שקט וטבע, אנשים שבוחרים לטייל אחרת, כמה תובנות על המטייל הישראלי, ועדה לתגובות אודות הרצח של דרור שק ז"ל בקיריגנגה.
בתחילת הטיול, כששאלו אותי "איך זה לטייל בחורה לבד?" הייתי עושה פרצוף רציני ובקול שקול מספרת שזה לא קל, קצת מלחיץ, ונותנת לדוגמה את שאלת "איך אני אעלה את התיק על הגג בנסיעות?". היום, חודשיים אחרי, מטיילת עם יותר ביטחון, נותנת לדברים לקרות, משאירה מקום לבלתי צפוי. איך אני אעלה את התיק? אני יכולה לטפס לשם בעצמי, לבקש עזרה ממישהו, לזרוק אותו לשם, וכו` וכו`. אז ברוח הדברים האלו, אני קונה כרטיס טוריסט ממנאלי (Manali) לקאסול אבל בסופו של דבר מוצאת את עצמי עולה בטעות על לוקאל באס לבונטהאר (Bhuntar). זה אפילו לא מלחיץ אותי. אני יודעת שכנראה יש כאן איזשהו סימן מלמעלה. מבונטהאר לוקחת לוקאל נוסף לבאראשאני (Barshani). התחנה האחרונה למי שמעוניין להגיע לכפרים שמזרחית לקאסול.
נוסעת בדרכים שכבר קצת מוכרות לי. העיניים מתרגלות שוב לנוף ההימצ`ל פארדשי הירוק ירוק הזה. עם נהר פרוואטי גועש ומפלים היורדים מן ההרים הגבוהים. האוטובוס חולף על פני קאסול. אני מחייכת לעצמי אל מול השלטים בעברית, הגסט האוס שישנתי בו והזכרונות הלא כל כך נעימים. הפעם זה יהיה אחרת. הפעם גם אני אחרת.
פולגה
האוטובוס עוצר. רק הורדתי את התיק מהגג (לא זוכרת אם ביקשתי עזרה או הורדתי בעצמי) וכבר מתנפלים עליי פורטרים (סבלים) ומורי דרכים שתמורת 100 רופי ישמחו להראות לי את הדרך לכפר כלשהו ולסחוב לי את התיק. אני מרכינה את ראשי בפני הגאווה ולוקחת פורטר לכפר פולגה (Pulga). אותו פורטר נפאלי צעיר עושה לי מסע כומתה מזורז. הוא עם התיק הגדול, אני עם התרמיל, אצים רצים לפולגה, חוצים גשר באתר בניית סכר ענק, עולים בשבילים, יורדים במדרונות, חוצים שני מפלים ולבסוף מגיעים לכפר.
מצאתי גסט האוס שקט ונחמד ממש בקצה הכפר כמעט בתוך היער. רק התמקמתי בחדר וכבר מזמין אותי זוג ישראלי לבוא להתארח בחדר שלהם. מהר מאד הם מקבלים ממני את הכינוי "ג`ון ויוקו". ג`ון ויוקו הם לא "מטיילי צ`ק ליסט". הגיעו לפרוואטי לכל העונה וישהו כאן מיולי ועד ספטמבר. החדר שלהם הוא מן דירה קטנה ופעם בשבועיים הם נוסעים ליום סידורים בקאסול. בשאר הזמן הם נמצאים בפולגה. חיים. הם מזהים במהירות את התזזיתיות שבי ועושים לי בית ספר לשאנטי. התכוונתי לשהות בפולגה שלושה-ארבעה ימים. בזכותם נשארתי שבועיים...
סדר היום שלי פשוט. השמש מאירה אותי בבוקר (או אולי מעירה אותי?) ואני יוצאת לטייל בשבילים מסביב לכפר. כל צעד מגלה משהו חדש. יער או חורשה, מפל, עץ מישמישים, גשר שמוביל למקום חדש, כפר קטן ולא מוכר, שבעה פרפרים, סלע ענק, סרפדים אלימים. כשמתחילים הגשמים אחר הצהריים אני חוזרת לגסט האוס לקרוא או לסרוג או לקבל שיעור בשאנטי מהגורואים החדשים שלי. לפעמים מתווספת גיחה למרכז הכפר. מפה לשם נהיה לילה ולמחרת מתחילה מהתחלה. שגרת חיים רגועה ושקטה.
פולגה הוא כפר קטן ומבודד יחסית. ברחוב הראשי של הכפר ישנן כמה חנויות ג`נרל ופעם בשבוע ברחבה שלידן מתקיימת פוג`ה (טקס דתי) של תושבי הכפר. במשך היום בו מתקיימת הפוג`ה ניתן לראות כמה מהתושבים עומדים ברחבה ומבשלים בדודי ענק על מדורות. כשאני עוברת שם הם מזמינים אותי לצ`אי ומשהו מתוק ולא ברור. מין בצק חי עם צימוקים. לא אומרים איכס על אוכל.
קצת ליד מרכז הכפר נמצאת מסעדה קטנה בשם דברז` (Devrag); חוץ מאוכל טעים וזול זהו גם מקום מפגש למקומיים ותיירים, מרכז שח בלתי פורמלי ומעשנת צ`ילומים מרכזית. עוגה שאופים כאן בכל בוקר היא תחליף מצוין לכל מי שמתגעגע ל"ג`רמן בייקרי`ז" (מאפיות ברחבי הודו האהובות בעיקר על תיירים).
אני אוהבת את האווירה בפולגה. אוהבת את החופש לקום בבוקר ולטייל לאן שלוקחות הרגליים, אוהבת לרדת לכפר להתבונן בנעשה, אוהבת לגלות שבילים חדשים, לשטוף את הפנים בבריכות הקטנות, לשבת בתוך מפל ולהסתכל בירוק מסביב. יצא לי להכיר כאן כמה סרפדים מקרוב וכמה חרקים מרחוק. זה כואב, אבל לא עוצר אותי מלהמשיך. למעשה נדמה כאילו שום דבר לא יעצור אותי מלהיות בתוך הטבע והנוף שכאן.
מה ששינה לי את כל התפיסה היה טיול אחד בשבילים שיוצאים מפולגה. אחרי שאכלתי מישמישים מהעץ, נפלתי על סרפד, הגעתי לקרחת יער שהובילה אותי לכפר קטן והחזירה אותי לשביל מוכר, החלטתי ללכת לכפר קלגה (Kalga) שנמצא בערך 40 דקות משם.
המעיינות החמים בקיריגנגה
בקלגה יוצאת הדרך לקיריגנגה (Kiriganga) -; מקום הקדוש להודים ובו מעיינות חמים מפורסמים. אני מסתובבת בשבילים סביב קלגה ופוגשת זוג ישראלים. הם שואלים אותי אם אני מתכוונת לעלות לשם עכשיו. אני עונה שלא היום. ואז הם מספרים לי. בחור ישראלי בשם דרור נרצח ונשדד שם הלילה. לא כדאי להתקרב, הכל מלא משטרה. שלחו צוות חילוץ מהארץ. לוקח לי זמן לעכל את הבשורה. רצח? שוד? כאן בפרוואטי? חושבת על כל הטיולים שעשיתי לי לבד ביערות ובשבילים, לרגע לא חשבתי שדבר כזה יכול לקרות. ממשיכה ללכת עוד קצת ופוגשת ארבעה ישראלים ששמרו על הגופה כל הלילה. הם נראים מבועתים, עייפים, עצובים. אומרים שלא יחזרו לעולם לפרוואטי. משיחות שעשיתי עם אנשים ששהו בקיריגנגה באותו הזמן נודע לי כי הרצח התרחש לקראת סוף העלייה למקום. לאחר זמן מה הועלתה הגופה לאזור הגסט האוסים ששם. הישראלים ששהו במקום שמרו על הגופה עד הגעת מסוק החילוץ ופינוי הגופה לבונטהאר. קיריגנגה התרוקנה מתיירים.
אני חוזרת לפולגה. פתאום מרגישה כמו אשת בשורה. את מי שאני פוגשת בדרך אני מעדכנת. מסתבר שהשמועה כבר התפשטה. וכרגיל. שמועות מתפשטות לא במדויק. הנושא הזה הופך להיות שיחת היום לשבוע הקרוב. מתקשרים הביתה להגיד שהכל בסדר, חלק משנים תוכניות, מנסים לשחזר האם מכירים את דרור, אולי היו איתו באיזה כפר, אולי באיזו נסיעה מיעד ליעד. יש קצת הרגשה של פחד או הלם אבל האווירה הכללית נשארת אותו הדבר.
שבוע אחרי המקרה אני מחליטה לעלות לקיריגנגה. קצת קשה לי למצוא פרטנרים ולכן אני עולה עם מורה דרך הודי צעיר בשם ראקז שעולה אתי מקלגה. הדרך עוברת ביער סבוך וחוצה כמה מפלים גדולים. ראקז מוביל אותי בינהם, נותן לי יד כשצריך, נזהר שלא אפול ונופל בעצמו. כשאני מגיעה למעלה אני מתמקמת במבנה ארעי עשוי פח ועץ ועולה למעיינות.
קיריגנגה הוא מקום קדוש להודים ועל כן עם הכניסה למתחם יש להוריד נעליים. המעיינות נמצאים למרגלות מקדש ומופרדים לגברים ונשים. טבילה במעיינות הרותחים האלו היא סיום מרענן לעליה המתישה אליהם. צריך קצת זמן להתרגל לריח של הגופרית ולטמפרטורה הרותחת הזו. הכניסה למעיינות מותרת בכל יום עד השעה חמש. הלילה בקיריגנגה עבר עליי באותו מבנה פח ועץ כשעכברים רצים לי מתחת למיטה וכל מיני רמשים וחרקים עפים סביב. התכסיתי עד מעל הראש וחיכיתי לבוקר. מתפללת שלפחות הפשפשים יעזבו אותי בשקט.
הבוקר עלה והאיר יפה את הגבעות הירוקות והפרות ומולן את ההרים שהעננים "מתיישבים" עליהם. אחרי לילה עם מעט שינה החלטתי לרדת מקיריגנגה לכפר טוש (Tosh). הדרך לשם שונה מהדרך לקלגה ועוברת בכמה אתרים שלא כדאי להחמיץ -; מפל עצום של פארוואטי, נביעת מפל מתוך סלע שחור, הכפר נקטן (Naktan) ובכלל, הדרך כולה מלאה פריחה ועשביה ואיכרים שמובילים פרות מכפר אחד לשני.
את ההליכה אני מסיימת בכפר טוש, גם הוא כפר מבודד. אמנם גם כאן יש נוף מדהים לעמק, אבל קצת יותר מתוייר כאן וקצת פחות שקט כאן והלב שלי מתגעגע לפולגה. מקלחת חמה ולילה בטוש ואני עולה למחרת על השביל לפולגה. באתר בניית הסכר שאני עוברת בדרך מתקיימת הפגנה. אני לא מבינה הרבה אבל דגלים אדומים עם סמל מגל עליהם, שלטים וקריאות נלהבות, גורמות לי להבין שיש כאן משהו קומוניסטי. יחי מעמד הפועלים... חזרתי לפולגה. מרגישה כאילו חזרתי הביתה. השארתי את התיק הגדול בגסט האוס ומסתבר שגם החדר שלי חיכה לי.
אני מבלה עוד כמה ימים בירוק ובשקט הזה. כבר סיימתי שני ספרים וסרגתי חותלות מצמר אדום. כבר למדתי להיות רגועה יותר ושלווה יותר, כבר זיהיתי שיש תיירים שמגיעים ברעש ויש כאלו שמגיעים בשקט. יהיו את אלו שהשקט הזה מבלבל אותם ויהיו את אלו (כמוני) שיעניק להם הזדמנות לשמוע דברים חדשים. עשיתי עיסקה עם הבחור שיש לו עמדת אינטרנט -; אני מכינה לו מקלדת בעברית תמורת זמן גלישה בחינם. המוכר בחנות ג`נרל מברך אותי בכל פעם שאני הולכת לדברז`, האנשים במרכז הכפר שוב מזמינים אותי לפוג`ה. פולגה נהייתה הבית שלי בשבועיים האחרונים.
יום שישי בבוקר. שוב התיק הגדול על הגב. אני נפרדת מג`ון ויוקו שנשארים כאן עד סוף העונה ועל פניהם יחלפו עוד המון מטיילים. אולי הם יגרמו לעוד מישהו שבא לקצת להישאר יותר? אני הולכת לבאראשאני, הפעם בלי פורטר ומשם לקאסול לקראת התחנה הבאה שאת יעדה עדיין לא יודעת.
קאסול נראית לי נוחה פתאום. סוכנויות נסיעות, אינטרנט מהיר, מקלחת חמה שמחליפה את ה"הוט באקט" מהכפרים. בגסט האוס בו אני ישנה אני מוצאת, אחרי הרבה זמן, מראה גדולה ומתבוננת: קצת רזיתי, הרבה השתזפתי, הפנים חלקות מהאוויר הנקי בכפרים. ויש אור בעיניים ומשהו שר בלב "למה בא לי ללכת לא אדע, בואי נתחיל מהתחלה..."
לתחילת הכתבה
הטיפים של גילי
1. נסיעה ממנאלי לקאסול:
לא להתפתות לטוריסט באס ממנאלי לקאסול, אלא לקחת לוקאל ממנאלי לבונטהאר ומשם לוקאל לבאראשאני או מאניקאראן (Manikaran). לא מאריך את הדרך יתר על המידה וזול משמעותית.
2. גסט האוס שקט לאנשים טובים בפולגה:
Forest view house
9418106158
9816188804
הבטחתי לבחור שמפעיל את הגסט האוס לשלוח רק אנשים טובים... מקום מקסים, קרוב ליער, עשוי עץ, חדרים יפים ונוחים, הוט באקט, מסעדה במקום, נוף מדהים. נא לבוא מוכנים לנוכחות עכברים וחרקים בחדרים...
לתחילת הכתבה
יוצאים לטיול תרמילאים בעמק פרוואטי? כל מה שצריך לדעת באתר "עפתי" >>
