באזור מנאלי
למנאלי הגעתי בשעה 20:00 אחרי 20 שעות נסיעה בג`יפ מיטלטל מלה. כשירדנו מהג`יפ ב"ניו מנאלי" הופתענו משפע האורות והמסעדות והרגשנו כאילו חזרנו לציביליזציה. התמקמנו במלון קטן וחמוד ונפלתי לישון מול HBO. בבוקר עשיתי סיבוב בעיר והתחלתי להתרגל למקום. מנאלי מורכבת מאזור הקרוי "ניו מנאלי", בו נמצאות רוב החנויות, תחנת האוטובוס הראשית ועוד. כק"מ צפונה משם נמצאת "אולד מנאלי". ב"אולד מנאלי" יש רחוב שרובו ככולו שלטים בעברית... הרבה חנויות בגדים עם מבחר בגדים צבעוני מרשים ביותר. הנוף שניבט מכל עבר הוא של הרים תלולים ומיוערים באשוחים עם פסגות מושלגות באופק, ממש כמו עמק קטן באלפים.
בסמוך נמצאים מספר כפרים קטנים, שגם הם הפכו כמעוז לאנשים המחפשים רוגע. אני השתקעתי באחד מהכפרים הקרוי ושישט. ושישט הוא כפר קטן וחמוד עם מעיינות חמים במרכזו, שם ניתן לראות המון הודים קטנים וערומים שמשתוללים במים. העברתי יומיים מקסימים במנאלי, בעיקר בהסתובבות ברחובות הקטנים, בישיבה בבתי קפה עם נוף הררי עוצר נשימה ובגדול נהניתי מכל רגע.
אחרי יומיים, נסעתי באוטובוס מקומי ישן ועמוס הודים, במורד עמק קולו עד לעיר בונטר. בונטר היא המרכז האדמיניסטרטיבי של העמק ולמרות שהבירה היא העיר קולו הרי שבבונטר נמצא שדה התעופה היחיד באזור וברחובות ניתן לראות יחסית הרבה הודים אמידים. מבונטר נסעתי מזרחה באוטובוס מקומי לתוך עמק פרוואטי. עמק פרוואטי, הינו עמק צר ותלול ובו, כך מסופר, שיווה פרוואטי עשתה מדיטציה במשך 2000 שנה. אני ירדתי בכפר קאסול על אם הדרך כשעתיים נסיעה מבונטר. זהו כפר קטן ומקסים שכרגיל מחולק גם ל"ניו קאסול" ול"אולד קאסול", שביניהם מפריד רק נהר קטן. במסעותיי לחיפוש חדר פנוי בכפר גיליתי אט אט שהוא מפוצץ עד אפס מקום בחבורות של ישראלים. הרבה מהח`ברה הגיעו למקום באופנועי אנפילד כבדים ובשעות הצהרים המקום דמה יותר לכינוס של "מלאכי הגיהנום" מאשר לכפר שליו בהרים.
הנופים באזור הם מטמטמים. שתי גדות העמק תלולות מאוד ומשאירות פיסת שמים קטנה מעליהם. יערות אשוחים ומזג אויר קריר ונעים מוסיפים לתחושת האירופיות שבאוויר. באזור יש הרבה מטיילים (בעיקר ישראלים), שנתקעים לתקופות ארוכות והכפר מלא בפינוקים כגון מסעדות טובות ומאפיות. בערב ישבנו מקום שנקרא "דוריס פלייס", זהו פאב/מסעדה קטן וחמוד עם מוסיקה טובה ששייך לדורי, בחור ישראלי מקיבוץ גונן שהשתקע בקאסול, לפני שנתיים ופתח את המקום. דורי מכין אוכל ישראלי משובח ושייקים אלוהיים ואנחנו פשוט ליקקנו את האצבעות.
למחרת בבוקר לקחנו את האוטובוס המקומי במעלה העמק אל וארשני. משם התהלכתי באזור בשבילי הרים קטנים ונהניתי מהנופים המדהימים. ירדתי למניקראן (אמצע הדרך חזרה לקאסול) שם נמצא מרכז עלייה לרגל עבור הסיקים. לפי אמונתם, במעיינות החמים שבכפר ישבה האלה פרוואטי ועשתה מדיטציה במשך 2,000 שנה והגורו הראשון של הסיקים, "גורו נאנק" הגיע לשם בשנת 1575 וקידש את המקום. כך ניתן לראות ברחבי הכפר מאות סיקים עם משפחותיהם שבאים לטבול במעיינות ולהתפלל במקדש. השוק מלא בדוכני מזכרות של סיקים (שמזכירים מאוד מזכרות לתיירים בארץ בסגנון "שמך על גרגיר אורז" וכו`). הכפר ידוע ביצירות העץ היפות של סוחריו.
את הגסט האוס שבו ישנתי בקאסול ניהלה משפחה הודית חמודה. האמא, נערה הודית בת 22, הייתה עסוקה רוב היום בעבודות הבית הקשות, האבא היה נעלם כל יום (ייתכן שלעבודה...) ואת רוייט- התינוק המדהים בן השנתיים- שעשעו כל אורחי הגסט האוס. התינוק הוא מהתינוקות החמודים ביותר שפגשתי והוא למד חוץ מהודית, גם הרבה מילים חשובות בעברית, ואני די בטוח שהוא יסבול ממשבר זהות שהוא יגדל...למחרת בבוקר השכמתי מוקדם בבוקר ועם ניר החלטתי לטפס אל הכפר מלאנה. כפר זה הוקם לפני כ-300 שנה על ידי שבט ממוצא טיבטי-הינדי שסיגל לעצמו מערכת קאסטות קשוחה, לפיה קיים איסור על תושבי הכפר וחפציהם לגעת בזרים כדי שלא להיטמא. הכפר מלאנה, שוכן בהרים מעל פרוואטי, מרחק טיפוס קשה של כ-4 שעות בשביל צר בהרים.
עם תום הטיפוס המפרך, נגלה לעינינו כפר קטן, צפוף יחסית, עם בתים שבנויים בצורה שונה עם שלד חיצוני מעץ, עליו מייבשים המקומיים עשבים לחורף. עוד בדרך הבחנו שהמקומיים בבגדיהם הצבעוניים יורדים מהשביל ברגע שהם מבחינים בנו מרחוק ומחכים בסבלנות בצד הדרך עד שנעבור על פניהם. כשהגענו לכפר, נצמד אלינו מקומי והחל להדריך אותנו ברחובות הכפר (מבלי לגעת בנו כמובן). הוא הוביל אותנו לאחר משני הגסט האוסים הקיימים בכפר (מחוץ להם כמובן, בכדי לא לטמא), שם אכלנו ארוחת אורז ועדשים והתאוששנו. לפתע שמענו קולות מוסיקה ותופים שעולים ממרכז הכפר. התברר שבמקרה נפלנו על החג של אל הכפר שעונה לשם ג`אמדגני. כמובן שלא בזבזנו רגע ורצנו למרכז הכפר. בדרך כל הילדים צורחים לפנינו ";no touch" וכל המבוגרים יורדים מהשביל.
הגענו לאזור החגיגות ונעמדנו בצד בזהירות לא לגעת בשום אבן או דופן של בית או חס וחלילה לשפשף מישהו בטעות, ולנשל אותו מחיי העולם הבא... במקום היו כ-500 איש בבגדים מסורתיים וחוץ מאיתנו לא היה אף זר. הם כולם רקדו ריקוד מסורתי לצלילי תופים, חלילים וחצוצרות קרן ארוכות. החוויה הייתה יפהפייה ואנחנו מאוד הצטערנו שאי אפשר לעלות לאיזה גג ולצלם את הכל מרחוק. פרנסתם העיקרית של תושבי מלנה היא מייצור צ`ארס (מריחואנה) שמעובד בכפר ומופץ מכאן לכל רחבי הודו. בכל מקום מסביב לכפר ניתן לראות שדות גראס בגובה של 2 מטר וברחובות הכפר יש הרבה ילדים שיושבים וממוללים את עלי הגראס בידיהם כדי להפיק את המיץ. לאנשים שבכפר יש פרצוף מהורהר תמידי ואיו לי ספק שזה קשור לתעשייתם.
אחרי הירידה מהכפר וארוחה טובה נפלתי שדוד וישנתי עד הבוקר. למחרת טיילתי באזור ואף קפצתי ל"ג`לאל"- כפר קטן וחמוד שנמצא כמחצית השעה במורד הנהר. הכביש שעובר מהגדה השנייה של הנהר השוצף מחובר באומגה מעל הנהר. האומגה מורכבת מכבל מתכת וקרונית מטען קטנה ממתכת שיכולה להוביל גם בני אדם נועזים בעת הצורך. באותו ערב נערכה בג`לאל מסיבת טראנס שאורגנה על ידי ישראלים. על מנת להגיע למקום, היה עלינו לנווט לשם במשך כשעה דרך יער מכושף, גדול ואפל לצד הנהר הגועש בשעה ארבע לפנות בוקר- חוויה בלתי נשכחת... הגענו למקום, עמק קטן וחבוי לפי צלילי הבאסים. המחזה היה סוראליסטי לגמרי. בלב הנוף המטמטם, על כר דשא ירוק ליד הנהר הציבו מספר רמקולים ודוכני אוכל ועשרות ישראלים רקדו לאור הזריחה, כשבצד עומדים מספר איכרים הודים שזה אתה השכימו לעבודה ומסתכלים עליהם.
לתחילת הכתבה
בדרמסלה
חזרתי רצוץ ועייף מהמסיבה. נמנמתי מספר שעות ואחרי השקיעה היפה נפרדתי לשלום מעמק פרוואטי ויצאתי לדרכי באוטובוס לילה מיטלטל לעבר דרמסאלה. הדרך עברה עלי בנמנום חלקי, שמדי פעם אני מתעורר מהטילטולים ומביט בפליאה על נופים מכושפים שנגלו אלי דרך החלון. ירח מלא ועמקים תלולים מלאי עננות, ההרים כמו איים בים של עננים. לדרמסאלה הגענו בשעה 05:00 וגילינו עיר לחה ורטובה וגשם לונדוני דק על הפנים.לקחנו מונית, מרחק של 10 קילומטרים אל מקלוד גאנג`, שם נמצא המרכז התיירותי של דראמסאלה ושם יושבת גם הממשלה הגולה של טיבט ובראשה הדאלי למה.
המקום הוא למעשה מחנה פליטים טיבטי וניתן לראות שם חנויות טיבטיות, מסעדות טיבטיות, רופאים טיבטים ועוד. במקלוד גאנג` ניתן למצוא הכל, החל מבתי קפה בהם מקרינים סרטים וכלה בקורסים במגוון נושאים כגון: מסאז`, רפואה טיבטית, מדיטציה ועוד.
אני המשכתי משם עוד כ-2 ק"מ לכפר קטן בשם באגסו, שם התמקמתי ואף פגשתי שם את פשוש חיי המלך גדעון ברגר, שהגיע לשם מקשמיר. באגסו הוא כפר קטן וחביב ששוכן על צלע הר עם מפל מים יפה בקירבתו.
בדרמקוט, כפר נוסף שנמצא כ-3 ק"מ מעל מקלוד גאנג`ישנו בית חב"ד נחמד שמנוהל על ידי שתי משפחות. הגעתי לשם ביום שישי בערב רק כדי לגלות את כל סלתה ושמנה של המטיילים הישראלים, כולל מישהו שטיילתי איתו בקולומביה ולהפתעתי הוא מטייל עכשיו בהודו. פגשתי שם גם את גוטה, אייל ועדי המקסימים ואת צחי שקצת נעלב, שקראתי לו רוטן ועל כך אני מבקש את סליחתו ומבקש לתקן כי עכשיו הוא נהנתן- חי בקוטג` מפואר עם טלוויזיה ומים חמים כמו אציל רומאי...
אחרי מספר ימים בדרמסאלה, שעברו עלי בקורסים שונים, צפייה בסרטים ושינה טובה, החלטתי לקפוץ ליומיים עם ערן לאמריצר, בירת פנג`ב ולחזור לאחר מכן לדרמסאלה. לאמריצר ישנו אוטובוס מקומי אחד ליום, שיוצא מהעיר דרמסאלה בארבע לפנות בוקר. וכך יצאנו לדרך, עוד לפני עלות השחר, מטלטלים באוטובוס טאטא הודי. טאטא הוא שמה של תעשיית הרכב ההודית. 9 מתוך 10 רכבים בהודו מיוצרים על ידי חברת טאטא, כולל אופנועים, אוטובוסים, מכוניות ומשאיות צבא. אפרופו צבא, בדרך עברו על פנינו שיירות ענק של 40 משאיות צבא עמוסות. אם הייתי נתקל בשיירה כזאת בארץ, הייתי יודע שפרצה מלחמה, אבל במדינת ענק כמו הודו אלו תזוזות שיגרתיות.
הנסיעה הייתה ארוכה ומייגעת למרות שהנופים בהם חלפנו היו מדהימים, ואנחנו ירדנו בהדרגה מהגבעות של מדינת הימיצ`אל פראדש, לשדות המישוריים של מדינת פנג`ב ולמזג האוויר הלח והחם שבאזור. השלטים שבצידי הכבישים הרעועים בהודו הם משעשעים ביותר וכוללים הוראות וסיסמאות באנגלית שאמורות לגרום לנהג לנהוג בזהירות (הטובות שבהן כוללות משפטים כמו: "Darling I want you but not so fast Darling" או למשל : "Beter be Mr. Late then late mr"). כמעט ולא ראיתי אף שלט שחוזר על עצמו ומרוב שעמום החלטתי להתחיל ולאסוף את המשפטים...
לתחילת הכתבה
ארמיצר
לאמריצר הגענו בשעות הצהרים וגילינו עיר הודית חמה ומאובקת. לקחנו ריקשה למקדש הזהב של הסיקים ועמדנו נדהמים. העיר שנבנתה, על ידי הגורו הרביעי של הסיקים (סה"כ היו 13), היא הבירה של מדינת פנג`ב- מדינת הסיקים (אין שום קשר למדינת סיקים בצפון מזרח הודו שתושביה נפאלים ברובם) ומכילה בתוכה את המקדש המוזהב -; במקום הקדוש ביותר ל-16 מליון הסיקים שבהודו (וברחבי העולם). במקדש מוחזק העותק המקורי של הספר הקדוש שלהם והוא מהווה מקור עלייה לרגל למיליוני סיקים. הסיקיזם היא דת חדשה שקיימת מזה כ- 500 שנה ולמעשה מאגדת בתוכה יסודות הינדים ומוסלמים גם יחד. את הסיקים ניתן לזהות על פי הטורבן הציבעוני שמתנוסס על ראשיהם או לחילופין גולת השיער שמקופלת להם מעל הראש.
מקדש הזהב הדהים אותי ביופיו. מדובר במבנה שיש ענק, שבמרכזו ישנו אגם מלאכותי ובמרכז האגם על גבי אי מלאכותי בנוי מקדש מרובע מזהב שגשר להולכי רגל מוביל אליו. לשטח המקדש ניתן להיכנס רק יחפים ועם כיסוי ראש ובכניסה עוברים עם הרגליים בבריכה קטנה לשטיפת הרגליים. למרבה הזעזוע, רבים מהנכנסים שמים את היד בבריכה ולוקחים שלוק קטן מהמים, כברכה מאלוהים (ומי יודע אילו עוד תוספות, אחרי שכולם שטפו שם את רגליהם...). בפנים הרמקולים משמיעים כל הזמן פסוקים מהספר הקדוש שמוקראים על ידי נזירים שיושבים סביב הספר. המקום מאוד מזכיר במהותו את בית המקדש שלנו וניסיתי רבות לדמייו איך היה נראה בית המקדש באור שכזה. במקדש המוזהב קיימת גם מערכת תמיכה בעולי הרגל שכוללת בתי אורחים מיוחדים בחינם עבור הצליינים שבאו מרחוק ושלוש ארוחות פשוטות ביום בחינם.
בערב נסענו לביקור במעבר הגבול הקרקעי היחיד עם פקיסטן- מרחק של שעה נסיעה מאמריצר. במעבר ישנם טריבונות של צופים משני צדי המעבר וההרגשה היא של משחק כדור-רגל. מכל צד הופיעו כ-150 מעודדים עם דגלי המדינות והרבה התלהבות וב-18:30 בדיוק החלו משמרות הכבוד משני הצדדים בסדרת תרגילי כבוד מגוחכים, שכללו את הורדת הדגל וסגירת השערים. הצופים צרחו ועודדו את הינדוסטן ופקיסטן באקסטאזה ואנחנו צילמנו בהתלהבות מכל הבא ליד...בלילה בשעה 22:00 הלכנו לצפות בטקס הוצאת הספר הקדוש מהמקדש כמידי לילה וראינו את עשרות הסיקים שבאו בהתלהבות להשתתף בטקס הקדוש.
למחרת בבוקר אחרי שינה חמה ומזיעה ואחרי תצפית בוקר על העיר עליתי על האוטובוס ויצאתי בדרכי חזרה לדרמסאלה. הפעם החלטתי להתחכם ובמקום לחכות לאוטובוס היומי הישיר לדרמסאלה נסעתי ב-5 אוטובוסים מקומיים מכפר לכפר שעוצרים כל חמש דקות בכפר אחר, וכך הגעתי מרוט וסחוט כעבור כ-9 שעות למקלוד גאנג` הקרירה והרטובה.
ננו, חבר שלי ממושב ג`מזו ומשורר דגול, הקריא לי לפני מספר ימים שיר שכתב על הודו וחשתי צורך עז לחלוק אותו עם הקורא וחצי שאולי טורחים להיכנס למיני אתר שלי...
אז הנה הוא לפניכם:
"סתם אדם, נדם, לנוכח מצבם של בני אדם
עליבותן ופשטותם,
מיסכנותן ועוניים.
אל מול חיוכם , אושרם
והשלמת נפשם עם מצבם
עומד נפעם סתם אדם.
ננו, הודו 09/08/01
לתחילת הכתבה
