קרחונים, מפלים ונופים מרהיבים לצד ערים צבעוניות ותוססות, כפרים ציוריים, ריקוד טנגו מסחרר, אוכל שמענג את החיך ושוקולד שאסור לפספס הם רק חלק מהחוויות שתאספו בטיול בארגנטינה. מאיפה מתחילים ומה עושים? עשינו לכם סדר. בואו לראות!
יאיר שב להמשך הביקור בצ`ילה ויוצא לטרק בפארק הלאומי טורס דל פיינה שנחשב לאחד הפארקים היפים והמפורסמים בעולם, כשבדרך חזרה מצפה לו מפגש מעניין במיוחד.
צריך ללכת על האיכות, לא על הכמות. זה המשפט שחותם את הכתבה על שתי מדינות שכנות - צ`ילה וארגנטינה ועל שני חברים, בסביבות גיל הארבעים, שיצאו לטייל בהן. על הנופים המרהיבים והטרקים המהפנטים עם כמות מוגבלת של זמן, אך עם איכות נופים בלתי נתפסת.
בקצה הדרומי של יבשת אמריקה הדרומית נמצאת אחת משמורות הטבע היפות בעולם: הפארק הלאומי טורס דל פיינה. בפארק יש יותר מ-200 ק``מ של שבילים ומסלולי הליכה, העוברים במגוון מדהים של נופים- אגמים בשלל צבעים, קרחונים, מפלים, צוקים נישאים, יערות עבותים ומרחבים פתוחים.
עידן ושרון מטיילים יחדיו, אך לראשונה גם מתפצלים במהלך טרק בשמורה היפה בצ'ילה. בסיום מסע במזג אוויר קר ובנופים מרהיבים הם מתאחדים ונפרדים מצ'ילה.
..``דרומה של דרום אמריקה, הקצה של פטגוניה, הרצועה הדימיונית שהיא על גבול ארץ האש אותה ראו ספניו של מגלן כשחיפשו מיצר להקיף את זנב היבשת..`` צ`ילה: ריו טורביו (Rio Turbio), פוארטו נטאלס (Puerto Natales), הטורס דל פיינה (Torres Del Paine).
מהעמקים הירוקים (ולאחר מכן שרופים...) של המזרח, לאגמים אדירים, דגים קפואים, קרחונים עצומים, צוקים גבוהים, ורוחות בלתי פוסקות של המערב, ארבעה אנשים קורעים את התחת לאורך ה 123.2 ק``מ של המסלול ההיקפי ב-Torres del Paine, שבעה ימים של בריאה מחדש.
כמה ימי נסיעה בטרמפים, שבהם הספקתי לראות נופים, להכיר מקומיים, להגיע לכפרים נידחים, לחכות שעות אינספור בקור, בגשם וברוח ואפילו להיתקל במשטרה המקומית.
אז מדוע הטרק האחרון? אולי כי מאי התעייפה מללכת והחלה לחלום על בואנוס, אולי כי כולנו, אל מול הרצון לטעום עוד ועוד ממקומות קסומים כבר הרגשנו את עייפות הגוף, אולי בשל הזריחה על הטורוס דל פניה שמלאה את הלב ולא הותירה מקום, אולי, אבל בעיקר כי זהו הטרק האחרון שנעשה.
