יציאה לטרק הטורס דל פיינה
פורטו נטלס היא עיר נמל קטנה וחמודה עם בתים צבעוניים ומזג אוויר סגרירי ברוב ימות השנה. היא יושבת על פיורד הקרוי Ultimo Esperanza או בעברית פיורד התקוה האחרונה. העיר מהווה בסיס יציאה לטרק בפארק הלאומי טורס דל פיינה Torres del paine שנחשב לאחד הפארקים היפים והמפורסמים בעולם.
האטרקציה המרכזית בפארק היא שלושת מגדלי האבן שנראים כשלוש אצבעות זקורות לעבר השמים. ישנם מספר מסלולי הליכה בפארק לפי אורך ודרגות קושי. המסלול הארוך והקשה ביותר קרוי ההיקפי וכולל הליכה של כשבוע עם כל הציוד על הגב וכשמו כן הוא -; מקיף את כל האטרקציות העיקריות בפארק (כמעט). המסלול הבינוני קרוי דבל יו (w) והוא נמשך 5 ימים. הוא כולל את הטורסים, העמק הצרפתי (עמק חמוד עם נופים משגעים) ואת קרחון גריי עם הרבה קטעי הליכה יפים בדרך. בכ- 40% מקטעי ההליכה ההליכה שלאורכו הולכים עם הציוד על הגב. המסלול הקצר ביותר קרוי U,הוא נמשך כיומים- שלושה וכולל את העלייה לטורסים ואת קרחון גריי. אנחנו בחרנו לבצע את הדבל יו. לשם כך יצאנו עם בוקר באוטובוס לעבר הפארק שנמצא כשעתיים נסיעה צפונית לפורטו נטלס. עם ההגעה לפארק אתה נדרש למסור את מספר הדרכון שלך ואת מספר הימים שבכוונתך לטייל בפארק על מנת שידעו מתי להוציא עבורך את משלחת החילוץ...(בפועל שמעתי על אנשים שאבדו בפארק במשך יומיים עד שנזכרו לצאת לחפשם).
היום הראשון
העלייה לעבר הטורסים היתה נחמדה מלבד העובדה שהשביל היה גדוש מטיילים. אני התחברתי עם ג`נטלמן אנגלי בשם פיצ`טון, בן 64 שטיפס במעלה ההר כמו עז הרים ממוצעת. בעודי מתנשף אחריו הבנתי שהוא טייל מקצועי שזו לו הפעם השנייה בצ`ילה ושלפני כשנה הוא אף חזר מטיול ארוך בממלכת מוסטנג בצפון נפאל. נראה לי שמצאתי סוף סוף מודל לחיקוי...ההגעה לטורסים לוותה במעט אכזבה אישית שכן לאור ההאדרה והדיבורים על היותם מראה כה מרהיב, ציפיתי כנראה למשהו יותר מלהיב, אם כי בהחלט יפים ומרשימים. בהמשך היום החלטנו כמו זוג ישראלים ממוצע לעשות בדיוק את מה שהמליצו לנו לא לעשות ולנסות להספיק להגיע למחנה השני באותו היום. שמנו את כל הציוד על הגב והתחלנו בהליכה נוספת של שבע שעות. השביל עבר על גדות אגם טורקיז עם בר שלג מצד ימין. הרגשתי כמו בתוכנית של ערוץ 8. המסלול אכן היה קשה מאוד וסיימנו אותו בחשיכה בעייפות מוחלטת. אגב, השקיעה מתרחשת בסביבות 10:30 בלילה ומחשיך לחלוטין רק בסביבות 23:30, כך שהמילה "יום" כוללת בתוכה הרבה שעות..
היום השני
את היום השני העברנו בהליכה נינוחה בעמק הצרפתי שגם בו הנוף היה איך לא -; מדהים, כשמשמאל ליוו אותנו כל מספר דקות מפולות שלגים גדולות מההרים. בסוף היום השני הגענו למחנה מסודר עם בקתת הרים קטנה (refugio) וחמימה בה ניתן להתאושש עם מקלחת חמה וכו`. מבחינה קולינרית יכולת הבישול שלי השתפרה משמעותית -; ממנה חמה להכנת פסטות ומאכלי שמן מטוגן למיניהם.
סיום המסלול ונסיעה לפונטה ארנס
היום השלישי
את הלילה השלישי העברתי לצליל הגשם האינסופי המטפטף על האוהל (וגם קצת על השק"ש). בבוקר קמתי לתוך עולם אחר של בוץ, שלוליות וזרזיף מעצבן ובלתי פוסק של גשם- הלכנו הליכה מהירה לעבר קרחון גריי וכל הדרך קיללנו את מזלנו הרע ואת מזג האוויר שתקף אותנו. הקרחון שהוא גם שלוחה של שדה הקרח הדרומי נשפך ממש עד האגם. הוא היווה מראה מרשים בין טיפות הגשם שעטף אותנו ואחרי סיור קצר באזור התחלנו בירידה למטה. הירידה היתה חלקה ורטובה ומצאתי את עצמי יושב לא אחת באיזה שלולית אחרי איזו "חליקה" עצבנית- מקלל את מזלי. לבסוף הגענו לאגם רטובים עד לשד עצמותינו ועלינו בהחלטה של רגע על ספינת התיירים ששטה חזרה לכניסה לפארק. בספינה הגישו שוקו חם ואנחנו התאוששנו במהירות. עם ההגעה ליציאה של הפארק עלינו על אוטובוס מחומם היטב והפלגנו לעבר פורטו נטלס. ביום ראשון כשכל החנויות, המסעדות ובתי הקפה בפונטה ארנס סגורים לרגל היום הקדוש הלכנו חסרי מעש ברחובות הריקים. אני, יונתן, שותפי לטיול ופטריס הצרפתי שטיילנו עימו.
החלטנו לקפוץ לביקור בנמל של פונטה ארנס. הלכנו לאורך הרציף ותיצפתנו בסקרנות על ספינות דיג, ספינות נוסעים גדולות וספינות מטען ענקיות. לפתע הבחנו בצד הנמל בסירה פצפונת באורך של כ- 3 מטרים ורוחב של מטר עשויה פיברגלאס עם תורן קטן ואפילו קבינה קטנטנה אליה יכול להשתחל בו אדם אחד בקושי. כשהתקרבנו לסירה ראינו בחור זקן, גדל גוף עם זקן לבן גדול מדבר באנגלית קלוקלת עם בחור צעיר יותר. התקרבנו בסקרנות והתחלנו להקשיב לשיחה. מפה לשם התחלנו להבין שהזקן העונה לשם יוג'ין הוא בעל הסירה והבחור השני בשם חואן פדרו הוא מקומי דובר אנגלית. אחרי דיבוב נוסף התחילה להתבהר התמונה, יוג`ין הוא מהנדס מכוניות מדרום רוסיה אשר החליט לראות עולם. בגיל 65 הוא בנה לעצמו סירה מפיברגלאס והחליט לכבוש את העולם. הוא יצא בסירה הקטנטונת שלו והפליג לאורך הים השחור וחופי הים התיכון מנמל לנמל. כשהגיע לג`יברלטר החליט שהוא רוצה לחצות את האטלנטי. מספר יאכטות ערכו עבורו התרמה וקנו לו מכשיר GPS וקצת אוכל והוא יצא לדרך עם מפה ימית אחת וכנראה הרבה מצב רוח. חציית האטלנטי לקחה לו שלושה חודשים שאותם הוא העביר לגמרי לבד על סירה שאני אישית לא הייתי מעז לחצות בה את הירקון.
יוג'ין התפיל מים לשתייה ודג דגים לאכילה. אחרי שהגיע לארה"ב הוא החל להדרים לכיוון דרום אמריקה דרך הקריבים וכעבור כשנה הקיף את מיצרי מגלן והגיע לפונטה ארנס. הוא סיפר לנו שהוא מתקיים על פנסיה של 17 דולר לחודש ועל נדבות של אנשים טובים באמצע הדרך. הוא השאיר את אשתו השניה מאחור והוא בכלל לא מתגעגע אליה. התוכניות הנוכחיות שלו היו להמשיך להקיף את דרום אמריקה ממערב ולבסוף לנסות לחצות את האוקיינוס הפאסיפי לכיוון טהיטי. חואן פרדו, המקומי, הראה לנו כתבה שפורסמה אודות יוג`ין בעיתון המקומי של פונטו ארנס. הוא כל כך התלהב מהכתיבה שהוא פשוט רץ לנמל עם אוכל כדי לתת ליוג`ין ולהחליף עימו מילה. יוג`ין שהיה מעט מודאג מהרוח החזקה סירב להצטרף אלינו לפאב מקומי והחליט לחזור לישון בתוך קליפת האגוז שלו. הוא טען שהוא מרגיש יותר טוב על הסירה שלו מאשר על אדמה מוצקה ושממילא הוא לא שותה ולא מעשן. הוא עשה עלינו רושם של אדם חזק ואמיץ עם הרבה רבדים שונים כמו גוש אדמה. נפרדנו לשלום והמשכנו עם חואן פדרו.
לתחילת הכתבה
יוצאים לטרק הטורס דל פיינה? כל מה שחשוב לדעת באתר "עפתי" >>
