מסלול עד שבוע במונאר

ביררנו על טרק של יומיים או שלושה דרך סוכנות התיירות הממשלתית. נאמר לנו שלרוב מתארגנים מראש כקבוצות ולכן יהיה לנו קשה כזוג לאסוף אנשים, בסוף יצאנו לבדנו. רצינו לצאת לטרק של שלושה ימים אבל זה לא הסתדר ולכן התפשרנו על טרק של יומיים. המחיר היה 3500 רופי לאדם כולל הכל – תחבורה, אוכל, מים, לינה ומדריך צמוד. ב-9:15 הגענו למרכז, מילאנו טפסים ויצאנו בטוק טוק עם המדריך לתפוס אוטובוס מקומי. איתו נסענו כשעה וחצי לנקודת ההתחלה-top station. זוהי נקודת תצפית מפורסמת, לצערנו באותו הזמן היה ערפל ולא ראינו כלום.

לאחר מכן התיישבנו במסעדה מקומית שם הביאו לנו ארוחת צהריים ותה. לאחר מכן התחלנו לרדת למטה בשביל למסלול שלנו. הטרק היה קשה למדי-עליות וירידות. הנוף היה מטורף-הרגיש יותר כמו אירלנד ולא כמו הודו. היינו רק אנחנו והמדריך. מדי פעם עצרנו לשתות, לנוח ולנשנש (המדריך הביא לנו נשנושים). בדרך המון טבע משתנה-חקלאי, ג'ונגל. ראינו עיזים, פרפרים, ציפורים. לפני החושך הגענו לכפר בו נישן-שהיה הכפר של המדריך שלנו. השקו אותנו בתה בחנות של ההורים שלו ואז הלכנו לחדר שלו שהיה בעצם חדר אצל ההורים שלו אבל עם פרטיות ושירותים מקלחת משלנו (בסגנון הודי).

אחרי שהתקלחנו ונחנו ארגנו לנו שולחן עם ארוחת ערב ממש טעימה. מסתבר שעשינו 14 ק”מ. בבוקר אכלנו ויצאנו לדרך. טיילנו בעיקר בשטחים חקלאיים,עברנו נחל,ראינו מקדש. כשהגענו לסוף הוא קנה לנו תה ממש טוב משתי סבתות שישבו באמצע שום מקום. אח”כ נסענו עם טוק טוק למסעדה בה האכילו אותנו צהריים. אח”כ הוא שם אותנו על אוטובוס מקומי בחזרה למונאר. מה שמצער היה שהוא הביא אותנו ברגע האחרון לאוטובוס ולכן נאלצנו לעמוד רוב הדרך באוטובוס מקומי בהודו...לא נעים. חוץ מזה, היה ממש כיף.

מדובר בטרק חביב ונחמד בין שלושה ימים שמשלב הליכה ברגל עם אוטובוסים מקומיים. אנשים יוצאים לטרק גם מקודאי למונאר, אנחנו יצאנו ממונאר.

מה שאני אהבתי במיוחד בטרק היה השילוב: גם ההליכה דרך הכפרים עצמם וגם הנסיעות ההזויות באוטובוסים במהלך ההליכה. מקומות שתיירים בדרך כלל לא עוברים, מבט כזה קטן לחיי יום יום של האנשים שגרים שם.

לטרק יצאנו עם מדריך, אני גם לא חושב שזה טרק שאפשר לעשות בלי מדריך, את ההליכה עצמה בטוח אפשר, יש כביש שמחבר בין המקומות. אבל ההליכה עצמה גם בתוך כפרים, לקיחת אוטובוסים, והיו גם כמה פניות די הזויות שלא היינו עולים עליהם בעצמנו.

הלינה מתבצעת בגאסטהאוסים. הנקודה שהיינו בה בלילה הראשון הייתה כפר (או סוג של) בשם "Top Station". המדריך תכלס לוקח אותכם לחברים שלו שיש להם גאסטהאוסים. יש קצת בעיות עם זה, למשל אצלנו בלילה הראשון לא היה מקום לכולם אז מצאנו איזה שני חדרים ליד ונדחסנו. הלילה השני היה קצת סמטוחה, השאירו לנו גאסטהאוס אבל לא מצאנו את המפתחות למטבח. אבל בסוף הסתדרנו עם כאילו מסעדה מקומית ליד (האישה ההודית הכינה אוכל טעים).

המדריך שהיה לנו היה מאוד חביב ונחמד. קראו לו סאם. גם קצת התקלות שהיו היו ברוח טובה ולא נבעו משום סוג של זדון.

בלילה בטופ סטיישן פגשנו קבוצה של ישראלים שהמדריך נטש אותם. את המדריך לקחנו מקבוצה של ישראלים שבדיוק סיימו איתו טרק. את התיקים הגדולים שלחו לנו בג'יפ לקודאי קנאל. היו כמה תקלים כספיים עם המדריך, לגבי מי משלם על הג'יפ לתיקים וכהנה. בכל מקרה לא דובר על יותר מ 100 רופי לפה או לשם, וגם בסופו של דבר ברוח טובה.

הטרק גמיש ברובו עקב השילוב בין אוטובוסים להליכה. אם אתם עייפים ורצוצים פשוט לוקחים את האוטובוס עוד כמה "תחנות" קדימה או מקצרים קצת עם ג'יפ בסוף ובהתחלה.

יש כמה סוכניות נסיעות באזור, לא יהיה קשה למצוא.

מים היה נושא קצת בעייתי, כי לא בכל מקום היה אפשר לקנות מים מינרליים. אז או להביא אמצעי חיטוי, או פשוט לסחוב קצת יותר. ועדיף לוודא שאנשים לא מוותרים על מים בתמורה ליותר מקום לסמים.

תיזהרו מהקופים, הן חיות ארורות ורצחניות. הם לא יהססו לתקוף אתכם, לשרוט אותכם, לגנוב לכם את הגלידה ואפילו להוריד לכם את האצבע (האצבע זה המקרה היחיד שלא קרה לנו אישית).

וזהו, שתהיה הליכה מהנה.