בטיחות ואזהרות בטנזניה

לפני היציאה ליבשת השחורה התלבטתי האם לטרוח ולרכוש המחאות נוסעים כדי לישון קצת יותר טוב בלילה. מכיוון שבעיני מדובר בטרחה יותר מאשר תועלת, לא עשיתי זאת באופן אישי. לאחר הביקור במדינות אתיופיה, קניה וטנזניה גם ראיתי שההחלטה היתה נכונה יותר ממה שחשבתי בכלל, טרם היציאה מהארץ. בשורה התחתונה - להסתובב עם המחאות נוסעים באפריקה זו טירחה ובזבוז זמן, משום שלהמירן קשה עד מאוד, הן בבנקים והן במקומות מוסדרים אחרים.

בנוגע לכרטיסי אשראי - מעטים המקומות שמקבלים כרטיסי אשראי. השימוש בכרטיס נעשה בעיקר כדי למשוך כסך ממכשירי כספומט. עדיף מאוד להביא כרטיס מסוג ויזה ולא מאסטר קארד. הדבר היה שימושי גם בכספומטים השונים בערים השונות וגם (לפחות בטנזניה) בתשלום מיסי מדינה ליציאה לטרקים שונים כמו קילימאנג'ארו - עליהם ניתן היה לשלם באמצעות כרטיס אשראי מסוג ויזה בלבד.

דבר אחרון - לא ניתן למשוך דולרים בכספומטים. רק כסף מקומי. חשוב להביא אתכם דולרים מהארץ, כי זה אמצעי תשלום הכי נוח בסופו של דבר בהמון מקומות. תהנו! 

מביי היא עיר קטנה בדרום טנזניה שכל מי שנוסע באוטובוס מטנזניה למלאווי עובר בה. היא לא ממש ידידותית ולרוב האוטובוסים מגיעים לשם מאוחר בלילה. היו עירנים ואל תשתפו פעולה עם מקומיים אדיבים מידי.

קטע שעושים שם כל הזמן לתיירים זה למכור כרטיס אוטובוס למזוזו שבמלאווי, בטענה שיש אוטובוס עד לגבול ומהגבול יש אוטובוס נוסף. זה לא נכון - כשעוברים את הגבול למלאווי יש צורך לקחת מונית (בערך 500 קווצ'ה) לקרונגה ומשם אוטובוס או דלה-דלה למזוזו (700 קווצ'ה). 

תיירים רבים מגלים במעבר הגבול שהכרטיס שהם מחזיקים במחיר לרוב מופקע לאוטובוס המשך למזוזו הוא סתם חתיכת נייר. 

זנזיבר בסך הכל היא מקום בטוח ביותר וסטון טאון מדהימה, אבל: יש כמה דברים שצריך לדעת לפני:

המקומיים בזנזיבר פשוט נדבקים לתיירים כמו עלוקות ולא זזים מהם. מציעים כל מיני שרותים ברחוב כמו מכירת דיסקים ומציעים להראות להם כל מני מקומות בעיר. אז ככה: אם מציעים לכם דיסקים ברחוב תגידו שאתם רוצים לשמוע אותו לפני כן. אל תקנו לעולם דיסק שלא שמעתם אותו ולא וידאתם שהוא אכן פועל. אני נכוותי כשקניתי את הדיסק המפורסם The best of African songs של להקת Safari Sound Band (ראו לינק) וכשהגעתי לארץ התברר שהדיסק לא עובד. רק דיסק אחד של מוסיקת Taarab שקניתי בחנות ממש - עבד. לגבי המחיר - תתמקחו חזק. תורידו אותם לכיוון 3-5 דולר לדיסק.

האזהרה הזו נכונה, לדעתי, לכל מדינות אפריקה: גם הדיסקים שקניתי במוזמביק לא עבדו. בכלל, תיזהרו לא לקנות שום דבר ברחוב: אם מדובר בשיט או בטיול ספארי - שלמו רק אחרי שחזרתם מהטיול/השיט כי יש הרבה שמשלמים להם את הכסף או חלק מהכסף מראש והם פשוט נעלמים (כך לפי ה``לונלי פלאנט``).

לא נעים להגיד, אבל באפריקה ינסו לרמות אתכם בכל מצב: בנסיעות במוניות שרות ובמוזמביק אפילו באוטובוס - ינסו לתת לכם מחיר הגבוה בהרבה מהמחיר שהמקומיים משלמים וינסו לגבות מכם דמי מזוודה. אל תסכימו!בכלל, כל מי שבא ורודף אחריכם ברחוב ומציע לכם שרות מסוים - אל תקחו אותו. לכו למקום מסודר ותשאלו כמה זה עולה. אל תקחו מיניבוס למרחקים ארוכים מבלי שהלכתם לתחנה ושאלתם כמה עולה. שווה אפילו לשאול מקומיים. ב``לונלטי פלאנט`` כתוב בדרך כלל כמה אמורות לעלות הנסיעות, אבל הבעיה שהמחירים שם ממש לא מעודכנים ובפועל הכל הרבה יותר יקר. מה שכן - ניתן לקחת את המחיר הזה (שהוא נמוך) כבסיס למשא ומתן.

אם אתם נתקלים באי אלו בעיות עם המדריכים/חברות הספארי שלכם, יש ארגון של משרד התיירות הטנזני, המפקח על כל מדריכי הספארי בטנזניה. הם ישמחו לשמוע את טענותיכם (רק אם הן אמיתיות ורציניות). יש לגשת למשרדם בארושה, ושם להגיש תלונה. שם הארגון הוא Tanzania Association of Tour Operators, או בקיצור TATO.

כשתצעדו ברחבי הארץ הזאת תתקלו באינספור חונויות שמוכרות Kanga- מין יריעת בד שהנשים מתעטפות בה עם משפט בסווהילי מאחור מתחת לציור כלשהו, וגם מוכרות Kitenge- יריעת בד עם דוגמה אפריקנית צבעונית כלשהי. אם אתן רוצות להמנע מהצקות (ואתן רוצות!) תקנו צמד (באות בזוגות), ובמקום לקפל אותו במזוודה ואחר כך לתלות בבית תשתמשו בו ממש כשנוסעים בדלה-דלה או באוטובוסים. יש אינספור אנשים שינסו למכור לכן הכל, אז אם תתעטפו בקנגה (כן, על הראש) לא יראו את פניכן המוזונגואיות (הלבנות) ויעזבו אתכן בשקט. מאז שגיליתי את העניין לא נפרדתי מה- Kitenge שלי...