מסלול חד יומי בעמק אוסטה

בדרום מזרח עמק האוסטה ישנם שני מקומות קרובים ומיוחדים:

מבצר Forte Di Bard – המבצר הוא אחת האטרקציות העיקריות של העמק. Situato Nel Comune Di Bard, Raggiungibile Tranquillamente A Piedi Dalla Strada. הוא ממוקם בעיירה Bard (ליד Hone), יושב צמוד לכבישים: A5 Ss26. המבצר הינו מבצר ענק מרשים מאוד שבנוי בצורה מדורגת על הר נישא מעל מפגש של שני נהרות, מגיעים לחניה שנמצאת למרגלות המבצר ומשם ארבעה מעליות יובילו אותך עד פסגת המבצר. מומלץ לעלות עם ארבעת המעליות ישירות אחת אחרי השנייה עד ראש המבצר, יש במבצר תערוכות שונות אך הסיבה העיקרית היא הנוף המרשים שנשקף והמבנה הענק המבוצר שבנוי ממש על סלעי היסוד של ההר ומשתלב עם ההר. צבא נאפוליון ניסה לכבוש את המבצר ולא הצליח, הוא הפגיז את המבצר עד שנגמרה לו כל התחמושת לתותחים וזה לא עזר.

בירידה חזרה מומלץ לרדת קטע אחד או שניים לפחות ברגל, ולהשקיף על הנוף סביב המבצר. מהמבצר ניסע לעבר הכפר Pontboset המרוחק כשמונה קילומטר מהמבצר. נחצה את הגשר שמעל הנהר, ובכיכר לפני העיירה Hone נפנה בכביש שמקיף את העיירה על עבר Pontboset. הכביש עולה במעלה ההר ומומלץ לעצור בנקודות התצפית ולצפות על מבצר Forte Di Bard ועל העמק מלמעלה. נמשיך עד הכפר, יש חניה בכניסה.

הכפר בנוי לאורך הנהר בקטע התלול של הנהר ,הוא בנוי מבתי אבן המייחדים את האזור וביניהם יש שני גשרי אבן צרים קסומים ומיוחדים (נבנו למעבר פרדות בלבד), מהמאה ה- 17. זרימת הנהר החזקה (בכל ימות השנה) מתחת לגשרים, הרעש שיוצרים המפלים הגבוהים, חציבת המים בסלעים ובריכות המים שליד הבתים יוצרים תמונה קסומה. לא להתעצל ולבקר גם בגשר העליון וגם בתחתון, המראות משניהם שונים ובלתי נשכחים.

תחילת הטיול בעיירה סנט וינסנט (Saint Vincent), כ-250 מטר מערבית לקזינו בכביש המוביל לאתר הסקי Colle de Joux. דרך הררית יפה עם פינות ישיבה רבות. חולפים על פני הכניסה לאתר הסקי ויורדים לכוון הכפר Brusson.

ביציאה מהכפר לכיוון צפון- מערב ישנו אגם קטן ובימי חמישי בקיץ יש במקום שוק נודד המשרת את תושבי העמק. ניתן לקנות בשוק לחם, גבינות, נקניק, פירות וירקות ולערוך פיקניק על שפת האגם או באחת מפינות הפיקניק הנוספות המצויות לאור הדרך.

מברוסון ממשיכים לכיוון העיירה שמפולוק (Champoluc). שמפולוק היא עיירת סקי יפהפיה ממנה ניתן לצפות לכיוון הר מונטה רוסו. בימים עם ראות טובה ניתן לעלות ברכבל לנקודת תצפית (הרכבל אינו פעיל בקיץ בשעות הפסקת הצהריים).

משמפולוק חוזרים לברוסון וממנה ממשיכים בדרך השונה מדרך ההגעה, דרומה לכיוון וירז (Verres) שנמצאת בעמק אוסטה. קצת דרומית לברוסון רואים מבצר הררי מרשים בשם Graine. סופר לנו כי בפברואר נערך במבצר שחזור של קרב אבירים.

ניתן לסיים את הטיול בביקור במבצר ברד (Bard) בו ישנן מעליות מיוחדות בהן ניתן לעלות מהחניה למבצר. למי שמתלבט בין ביקור בעמק איאס ועמק גרסוני (Gressoney), המלצתנו היא להעדיף את עמק איאס.

חזרנו מטיול נפלא בן 10 ימים באזור עמק אאוסטה. בתכנון הטיול נעזרנו במיוחד בכתבה של גילי חסקין ובאתר למטייל. בחרנו לספר על חוויותינו מעמק גרסוני (Val di Gressoney) שלא סופר עליו באתר זה.

מהעיירה פונט סנט-מרטין שהינה הנקודה המזרחית בעמק אאוסטה עלינו צפונה במעלה העמק המקסים לאורך נהר ה-Lys, שזורמים בו מי השלגים המופשרים היורדים מרכסי המונטה רוזה (Monte Rosa). הדרך במעלה העמק היתה קלה יחסית לעמקים אחרים שטיילנו בהם באזור עמק אאוסטה.

בעיירה גרסוני סנט ג‘אן (Gressoney-Saint-Jean) נכנסנו למרכז מידע לתיירים ושם נעזרנו בבחורה נחמדה בשם מרינה שהדריכה אותנו לגבי אפשרויות הטיול בעיירה. צמוד לעיירה יש פארק עם אגם מקסים שנקרא Lago Gover, שבמימיו משתקפים הקרחונים של המונטה רוזה. ליד האגם יש גם מסעדה. מהאגם התחברנו לשביל הליכה קל ויפה, שמוביל דרך היער עד לטירת סבויה, שנבנתה לכבוד המלכה מרגריטה בתחילת המאה העשרים.

לא ניתן לסייר בטירה באופן עצמאי, אלא במסגרת סיור מודרך – ההדרכה באיטלקית, אבל יש חומר מודפס באנגלית. המלכה מרגריטה מאוד אהבה את האזור והיתה באה לנפוש ולטייל בו בחודשי הקיץ מידי שנה והיתה מתקבלת בחום ע"י בני הקהילה המקומית. מחוץ לטירה גינה בוטנית נחמדה. ההליכה מהאגם עד לטירה אורכת כמחצית השעה, למיטב זכרוני.החזרה באותה דרך. ניתן להגיע לטירה גם במכונית.

בעיירה כנסיה יפה ומספר בתים של בני הקהילה העתיקה, הנקראת ואלסר (Walser), שהגיעו לעמק גרסוני מקנטון ואלה (Valais) שבשוויץ במאה ה-12. בעיירה הרבה מסעדות, בתי מלון וחנויות. אנחנו אכלנו במסעדה בשם Brasserie מאכל טיפוסי של ה-Walser הנקרא חנפלה (chneflene), שדומה לניוקי עשוי מקמח, חלב, חמאה ובמסעדה זו היה עם תוספת מעודנת של אנשובי.

טיילנו זוג+תנוקת במנשא. את כל המידע על המסלולים מצאנו באתר של עמק אאוסטה. האתר מאוד עדכני וגם המקומיים משתמשים בו כדי להתעדכן מה קורה בעמק אאוסטה. במרכז המידע של Cervinia (בכיכר הראשונה שמאלה ותמצאו אותו במעלה הכביש מימין) יתנו לכם מידע לגבי הרכבלים ומזג אויר. לגבי המסלולים הרבים שסביב Cervinia ובמורד העמק - המידע שיחלקו איתכם הוא בעיקר ממפה שמוכרים ב-2 יורו בכל מרכז מידע (בכל מרכז מידע זו מפה אחרת ומאוד ספציפית) שמסומנים בה המסלולים ולא מעבר. 

אנחנו היינו בסוף ספטמבר וגילינו שיש לצערנו רק רכבל אחד שעובד בעמק לכיוון Chamois (טיול מקסים לפי המלצות המקומיים). התכנון המקורי היה לעלות עם הרכבל לתחנת הרכבל Plan Maison ומשם להמשיך לאגם Goillet ואולי עוד למעלה. בפועל, מכיוון שהרכבל לא עבד, טיפסנו לתחנת הרכבל ומשם בשל תנאי מזג אויר שהחמירו והרבה מזל ירדנו ברכב חזרה לעיירה. אל תבנו על זה - הדרך רכב היא פרטית ואין שם רכבים בדרך כלל. לגבי המסלול: מסומן היטב ועובר לכל אורכו מתחת לקווי הרכבל. עלייה של 500 מטר גובה, מוערך בשעה וחצי, לקח לנו שעתיים. עלייה רצופה - לא פשוט. הנוף מקסים.

במסגרת טיול בעמק אוסטה באיטליה, הקדשנו יום טיול מלא למעבר סט ברנרד וסביבתו. ניתן בהחלט לפצל את הטיול ליומיים ולהקדיש יותר זמן לפינות שאנחנו קיצרנו בהן. מובן שיש בעמק אוסטה עוד אזורים שניתן להקדיש להם פרק זמן דומה, אבל באזור הזה הגענו לפינות שעדיין לא סופר עליהן באתר, וזו תרומתי לאתר.

מעבר סן ברנרד מקשר בין העיר אוסטה שבאיטליה למרטיני שבשוויץ ובין העמקים. שבהם יושבות שתי הערים, עמק אוסטה ועמק הרון. באיטלקית נקרא המעבר: Colle del Gran San Bernardo, בצרפתית: Col du Gran Saint Bernard, ובאנגלית: Great Saint Bernard Pass.

אף על פי שהמעבר גבוה יחסית, 2,473 מטרים בשיאו, הדרך אליו יחסית צחיחה ובשיא הקיץ נוף מושלג נראה רק למרחוק, כשחוצים את הגבול מאיטליה לכיוון שוויץ. עם זאת, מראות ההרים הנישאים מרשימים, בשיא המעבר יש אגם ולמעבר עצמו יש היסטוריה ארוכה שהופכת את הטיול לאורכו למעניינת.

בצד השוויצרי יש מנזר ולו הוספיס, ובצדו מוזאון קטן המתאר את ההיסטוריה של המעבר מימי האימפריה הרומית, דרך תלאות עולי הרגל, שעברו בו בדרכם מצפון אירופה לרומא, כיבוש נפוליאון והדובדבן: כלבי הסן ברנרד, שהתגוררו במקום והצילו נפשות טועות בשלג.

ניתן לבקר בכלבייה של הסן-ברנרדים החמודים או אפילו לטייל עם הכלבים באחד משני הסיורים היומיים המתקיימים בחודשי הקיץ. כיום מגדלים אותם לצרכי התיירות. נכון לקיץ 2011 טיול הבוקר החל בשעה 10:00 והוא נקרא "המסלול האתלטי", ומסלול הצהריים יצא לדרך בשעה 14:00 ונחשב למסלול הקל. 

הזמנו מראש מקום לזוג וילדה בת עשר בסיור הבוקר, מה שאומר שהיה עלינו לצאת מוקדם מהדירה שבה השתכנו, בכפרון קטן היושב מעל לעיר אוסטה. הסיור היה אכן אתלטי למדי. הבת שלנו עמדה בו בגבורה ומאוד נהנתה. היא קיבלה להשגחתה את אחד הכלבים. המדריכה דיברה בכל השפות המקובלות באזור, כולל אנגלית. 

למען הזהירות, הייתי אומרת שזהו מסלול למיטיבי לכת, שאינו מתאים לכל אחד. חלקו הראשון היה בעלייה תלולה מאוד וההליכה בקצב די מהיר. כשהולכים בקבוצה לא נעים לעכב את שאר המשתתפים. בטיול הבוקר מגיעים לתצפית יפה מאוד על האגם שבמעבר ולאגמון קטנטן נוסף הנחבא בין ההרים, כשברקע - נוף מושלג. אבל למי שחושש מהמאמץ, עדיף להצטרף אל סיור הצהריים. הטיול נמשך שעה וחצי בדיוק שוויצרי.

למי שמעוניין לערוך טיול עצמאי במעבר ההרים, אני ממליצה להתעניין במסלול מתאים לצרכיו בלשכת התיירות שבצד השוויצרי, קרוב לכלבייה. ראינו שם שביל הליכה מסודר בקו גובה שמעל לאגם. חוק טבע הוא שכל אגם נראה יפה שבעתיים כשמשקיפים עליו מלמעלה.

בהמשך היום נסענו לצד השוויצרי אל הכפר Bourg st Pierre, כפר אלפיני נחמד. טיילנו בו מאוד בקצרה. הבת הייתה עייפה מהטיול עם הכלבים. ניתן ללכת עד לקצה הכפר לראות את המתלול העמוק, שהכפר יושב עליו ואת ציור הקיר הגדול, המתאר את פעילות "הצלב האדום" על אחד הבתים, וכמו כן לקנות שוקולד שוויצרי. גם במעבר ההרים יש שוקולד, אבל כאן הרבה פחות תיירותי. ראינו שילוט המכוון למסלול הליכה אל אגם מלאכותי קטן שאותו רואים גם כשנוסעים לאורך מעבר ההרים. המסלול הרגלי בוודאי יפה, אבל כאמור ויתרנו עליו.

למעוניינים להקדיש זמן לצד השוויצרי: המרחק מכאן לאגם Champex קצר למדי. כמו כן, בקרבת מרטיני יש ערוצים קניוניים שניתן לטייל לאורכם.

חזרנו לאיטליה ובירידה מהמעבר, לכיוון אוסטה, עצרנו ב-Etroubles. החלק העתיק של העיירה נמנה על רשימת הכפרים היפים באיטליה, ואכן מאוד יפה לטייל בסמטאות. ליד בית העירייה יש כיכר מרשימה, שבה ציור קיר, גדול ממדים, המתאר את ההיסטוריה של מעבר ההרים. בסמטאות המטופחות משובצים פסלים של אמנים בני זמננו משוויץ ומאיטליה. פרויקט הפיסול הוא בשיתוף פעולה עם מוזאון האמנות של מרטיני, והעיירה נזכרת באתר התיירות של המחוז כמוזאון פתוח לאמנות. ברחוב הראשי אכלנו גם בפיצריה מצוינת ולא יקרה, שבה כל פיצה מהמבחר הענק, היא לפי המתכון המקומי של אחד מיישובי האזור.

בהמשך הירידה, קרוב למדי לעיר אוסטה, ירדנו מהציר הראשי ופנינו לכיוון Bionaz. בקרבת הכפר ישנו אגם מלאכותי בשם Place Mulin. הנסיעה היא במעלה עמק אלפיני יפהפה המיושב לכל אורכו בכפרים אותנטיים שלהם בתים עם גגות צפחה. במעלה העמק פוגשים גם בכמה מפלי מים היורדים מההרים. אגם Bionaz הוא אגם צר וארוך היושב בפוזיציה מקסימה בין ההרים, כשברקע יושב מעליו קרחון. יש טיילת לאורך האגם. הלכנו לאורכה רק מעט, כי כבר היה מאוחר. בהחלט ניתן להרחיב את הטיול בעמק היפה הזה, לטייל סביב האגם ולבקר בכפרים. באתר של עמק אוסטה יש שלל הצעות למסלולים לאורך הציר הזה.

כדאי לקחת בחשבון שיום טיול כזה, המשלב בין ציר סן ברנרד לציר אגם ביונז, הוא יום של הרבה נסיעות פתלתלות.

עמק אוסטה שופע במסלולי טיול מגוונים ויפהפיים. אחד מהם הוא סן ברנרד (Gran San Bernardo) שעל גבול איטליה שוויץ. הכפר, שהוא מקום מוצאם של כלבי הסן ברנרד, שוכן לגדותיו של אגם ומוקף בהרים רבים, שחלקם מושלגים. יש בו מסלולי טיול רבים בדרגות קושי שונות. ניתן לטייל למרגלות האגם, או לעלות לאחד ההרים שמסביבו. סימון השבילים מאד ברור והמסלולים לא קשים מדיי.

משני צידי הגבול יש מספר מסעדות, אבל שימו לב, הן מאד מאד יקרות (מנה אחת עולה כ-17 אירו). אין בעיה, אגב, לעבור מאיטליה לשוויץ, או בחזרה, ואין צורך בדרכון לשם כך. בצד השוויצרי של הגבול ישנו מרכז לאילוף כלבי סן ברנרד. ניתן לשלם 3 אירו ולהכנס ולשחק עם הכלבים, או סתם לארוב מחוץ למרכז עד שיוציאו אותם לטיול, אבל בשביל זה תצטרכו להגיע מוקדם.

מהבסיס שלנו באיזור שאמוני, יצאנו ליום טיול בעמק אאוסטה. הנסיעה משאמוני לעיירה האיטלקית קורמאייר לוקחת כ-25 דקות. עיקר הנסיעה היא דרך מנהרת מונבלאן שאורכה 11 קילומטר. במנהרה מותר לנסוע 70 קמ"ש בלבד, וכנראה מקפידים על כך מאוד (מצלמות!). בכלל, יש כללי בטיחות רבים, לאור האסון שהתרחש במנהרה לפני כ-10 שנים, בו נהרגו עשרות אנשים בשריפה. שילמנו עבור נסיעה הלוך וחזור 40 יורו בערך. 

העיירה קורמאייר שמשקיפה על צידו השני של המונבלאן מצאה מאוד חן בעינינו. עליזה ונאה, ובה מדרחוב עם חנויות. הפעם, לא רק חנויות ציוד ספורט. גם חנויות משקפיים, בגדים, וכל מיני שטויות. פיצריות ומסעדות. מייד מורגש שמדובר באיטליה. נשים לבושות נאה. ונראה שיותר אנשים משוחחים בפלאפון...

משם המשכנו בנסיעה לכיוון העיירה אאוסטה. צריך לשים לב, יש כביש חדש ומהיר, שעובר ברובו במנהרות, ועל כן, לא רואים ממנו את הנוף. בכביש הזה חזרנו לשאמוני. הוא גם כן כביש בתשלום. בנוסף, ובמקביל, יש כביש רגיל, מתפתל בין כפרים ונופים שבו התחלנו לנסוע. מהר מאוד מגיעים לטירות. עצרנו בראשונה, בעיירה סן פייר בה יש שתי טירות. אל הראשונה, לא נכנסו ממש לחדרי הטירה, שהם בתשלום, אלא סיירנו מסביב בחצר. אל השניה, הסמוכה, שמראה ציורי ביותר, כמו טירות מהאגדות, רצינו להכנס, כי יש בה מוזיאון טבע, אבל אז הסתבר שהיא סגורה לשיפוצים! למרבה הצער זה לא נאמר באתר האינטרנט של האיזור שאותו בדקתי מראש, וכדאי כנראה לבדוק כל דבר כזה, מראש. 

לאחר התלבטות אם להמשיך בדרך לכיוון טירות נוספות כגון טירת פניס שאמורה להיות גם היא יפה מאוד, החלטנו לסטות בהמשך לאחד מן העמקים הצדדים של העמק כדי להתרשם ולו במעט מהפרק גרנד פרדיסו. פנינו לכיוון העיירה קון Cogne. המרחק לעיירה מהכביש הראשי הוא בערך 25 ק"מ. והוא מתפתל בין נופים פראיים יחסית. הנסיעה לא כ"כ קלה למרות שהכביש אינו משובש. הגענו לעיירה קון, שמהווה אחד מהמוקדם לטיולים בשמורת הטבע מסביב, והסתובבנו ברחובותיה. 

באיזור מתמחים בעבודות עץ, ואכן בעיירה חנויות רבות שבהם נמכרים מוצרים מעץ. 

חזרנו בדרך המתפתלת ועצרנו בעוד טירה, בסמוך לחיבור לכביש הראשי. נדמה לי ששמה אמייביל(?). גם טירה זו, שהיא מאוד נאה מבחוץ, היתה סגורה לרגל שיפוצים...

חזרנו בכביש הראשי והמהיר, עד למנהרה, ובה, שוב בנהיגה מתונה של 70 קמ"ש, לשאמוני