רעיון קטן מביא לתוצאה גדולה.
חופשת לידה שהחלה בסוף האביב, ובה עלה הרעיון לעשות טיול משפחתי.
הטיול עבר הרבה גילגולים. מנסיעה לאוסטרליה (חלום בפני עצמו אך לא מסתדר עם עונות השנה) עברנו לטיול של שלושה שבועות בהרי הרוקיים הקנדיים, בהמשך התווסף הקרוואן לתוכנית ולאט לאט התווספו גם כמה חודשים.
וכך היה. כשאני נזכרת בסל קל ובתוכו תינוקת בת חודשיים וחצי ומסביבו מזוודות ענקיות בליל הנסיעה אני שואלת את עצמי מאיפה היה לנו את האומץ לעשות את זה. אבל טוב שהיה.
לפני שאגזור את הסרט האדום ונתחיל בטיול, קצת מידע על ההכנות, וגם חלק ממצעד הטעויות שלנו.
הקרוואן - קודם כל, קרוואן צריך להזמין הרבה זמן מראש ואנשים יודעים ועושים זאת. לא אנחנו. לדעתי בצד השני של הטלפון אפילו נשמע גיחוך כשהתקשרנו להזמין מעכשיו לעכשיו. אבל בסוף הסתדרנו והזמנו.
באופן כללי כשמזמינים קרוואן לא תמיד מבינים שמדובר במפלצת. משיקולי נוחות חשבנו להזמין קרוואן גדול - 32 פיט. ביג מיסטייק? לא יודעת, אבל זה בהחלט הערים מספר קשיים, כולל הנהיגה עצמה (לא מניסיון אישי שלי), החניות, והדרכים בהם קרוואן כל כך גדול אינו יכול לעבור. ובסופו של דבר לא היה צורך בכל כך הרבה מקום.
דבר נוסף שלא חשבנו עליו כשהזמנו זה סוגי הביטוחים על נזקים, לתשומת לב הקוראים, ועל זה עוד יסופר.
המסלול - סקירה מהירה של הביצוע מול התכנון מעלה ממצאים שאינם שונים בהרבה מתוכניות עסקיות ותקציבים שהכנתי בכל עבודותי בעבר - הקשר מקרי. תוך כדי הטיול השלמנו עם המצב והכל הפך לפשוט יותר. יחד עם זאת טוב שהיייתה תוכנית.
האריזה - אני רוצה להאמין שלמדתי משהו מהניסיון הזה (אבל עדיין לא הפנמתי בטיולים שבאו אחר כך). כי מי נוסע לארה"ב עם חמש מזוודות מפוצצות בידיעה שהוא יכול לחזור עם מקסימום שש? ולא לשכוח שמדובר פה בשלושה חודשים, לא ביקור אקראי באוטלט יום לפני הטיסה חזרה. על זה שילמנו ביוקר.
אז ארזנו את כל הבית, מצאנו מי שישמור על החתול, התגברנו על המכשול האחרון של הוצאת דרכון חדש בבוקר הנסיעה (תינוקות מקצרים את הנפקת הדרכון משבוע לעשרים דקות), והינה אנחנו בפיתחה של הרפתקה.
מה מחכה לנו כשננחת?
