‏17 אוגוסט 2009
תאילנד – סיור משפחתי בים באוויר וביבשה
לפני בדיוק 20 שנה, עם שחרורי מצבא הקבע תכננתי לנסוע לתאילנד ונפאל לתקופה. הוצאתי ויזה לתאילנד, שמעתי הרצאות ב"למטייל" – אז עוד לא היה אתר האינטרנט המצוין הקיים כיום בו מידע רב. בסופו של דבר, במקום לנסוע לתאילנד התחלתי את לימודי מייד עם השחרור, משהו כנראה "בער" לי – בדיעבד לא ברור מה.
20 שנה מאוחר יותר, אני מיישם את התכנון המקורי, עם מעט שינויים: אין נפאל, יש משפחה - מצטרפים רעייתי (אורנה) וילדי (אופק, שגב וניר); לא חודשיים – רק חודש אחד; כמעט ללא "גסטהאוסים" – לינה במלונות.
אני מעלה על הכתב את הדברים כפי שקרו במהלך חודש הטיול, במרחק זמן לא ארוך מידי, אך אם יורשה להמליץ לדורות הבאים – מציע לקחת מחשב נייד מיני (שמשקלו קילו) לטיול מסוג זה. זה טוב לא רק לצרכי תיעוד, אלא גם לשימוש בבחירת מלונות וטיולים. מקווה שהמסמך יסייע לילדי לזכור טיול זה, אשר אינטנסיבי כמותו ככל הנראה לא יעשו נוספים איתי ועם רעייתי. במסמך שזורות גם המלצות למטיילים שיטיילו עם משפחותיהם בתאילנד בעתיד, ובכך מחזיר אני את חובי לאתר האינטרנט של "למטייל" ממנו שאבתי מידע רב לפני הנסיעה.
המידע האינפורמטיבי השזור במסגרת המסמך מבוסס על שיחות עם נהגים / מדריכים / טיילים אחרים / ישראלים שפגשנו בדרך, כך שאם נפלו במסמך שגיאות אינפורמטיביות, אתכם הסליחה.
בטיול נעזרנו במדריך תאילנד מסדרת Lonely planet וגם במדריך "תאילנד עם ילדים" בהוצאת זיגזג הפקות. שני הספרים נמצאו כמועילים, גם אם חלק מהעובדות, ובעיקר מחירים או שעות פתיחה של אתרים נמצאו כלא עדכניים.
13.7.2009-19.7.2009 – "צ'אנג מאי"
את הדרך ל"צ'אנג מאי" – בירת צפון תאילנד אנו עושים בטיסת אל על מתל אביב, כשממשיכה אותה טיסת המשך של חברת אסיה אייר מ"בנקוק" ל"צ'אנג מאי". בתמונה, שדה התעופה ב"בנקוק".
את הכרטיסים קנינו כארבעה חודשים לפני מועד הנסיעה, במחיר שהיה גבוה רק במעט מהמחיר "באוזבקיסטן אייר". החלטנו להמשיך במישרין ל"צ'אנג מאי" לצורך חיסכון ביום. בזמן שבין הטיסות אנחנו לוקחים מונית במחיר מופקע אל אחד הקניונים הסמוכים אל שדה התעופה של בנגקוק, ושם מקבלים לראשונה טיפול "Foot massage" בעלות של פחות מ 10 ₪ לטיפול שנמשך חצי שעה.
טיפולים אלו מאד נפוצים בתאילנד ובאזורי התיירות מכונים רבים. לדברי אשתי וילדי, הטיפול במכון שבקניון שבסמוך לשדה התעופה היה הטוב ביותר בהשוואה לכל הטפולים אותם הם יחוו בהמשך הטיול. חלק ממכוני המסאז', קוראים לעצמם מכוני רפלקסולוגיה, אך למעט המכון שבקניון שבסמוך לשדה התעופה (אינני זוכר את שמו), הקשר בין הטיפול לרפלקסולוגיה – הינו רק על גבי הפוסטר.
ב 20:00 אנו עולים על הטיסה של "אסיה אייר", אותה הזמנו מהארץ. כ 120 ₪ לכרטיס, כשעל כל דבר משלמים בנפרד: 10 ₪ על מזוודה, 5 ₪ על סנדוויץ'.
ב 22:00 אנו נוחתים ב"צ'אנג מאי". עוצרים מונית למלון Top north אשר הומלץ לנו על ידי אח שלי - שגיא ורעייתו דגנית אשר את מסלול הטיול המתוכנן שלנו ביססנו על טיול משפחתי שלהם שנערך שנה קודם לכן, ולאחר שהראו לנו תמונות יפות מבריכת המלון.
הכניסה האפלה למלון רמזה לנו די הצורך איך יראה החדר, אך בשעה 22:00 ועם שלושה ילדים לאחר 16 שעות בדרכים היה ברור לנו שלמסע חיפושים לא נצא באותו הלילה. לגבי החדר נאמר שהוא היה גדול, אך המזרונים היו בני כ 50 שנה, ושצבע המים שבקעו מהברז היה צהבהב. את שגיא ודגנית וילדיהם נדב, אסף ונטע עוד נפגוש (בהפתעה) בהמשך הטיול ונקבל הסברים לנושא ההמלצה. למחרת בבוקר, דבר ראשון יצאנו לחפש מלון ולאחר חיפוש והשוואת מחירים שנערכו כשעה וחצי בעבודת רגליים וטוקטוק, בחרנו במלון Amora שבצמוד לעיר העתיקה, במחיר של 360 ₪ לשני חדרים, במקום 150 ₪ לחדר גדול במלון הקודם, אך ברמת מלון של ארבע כוכבים, מול במקרה הטוב אכסניית נוער מיושנת, להלן תמונות מהמלון.
התמקמנו במלון ויצאנו לטייל. תפסנו נהג מונית, סיכמנו על מחיר יומי וביקשנו להגיע להופעת הפילים ב"Mah Sah". הנהג צלצל (לכאורה) למתקן הפילים והודיע לנו שההופעה האחרונה הייתה בשעה 10:00 ואם אנחנו רוצים הוא ייקח אותנו לרכב על פילים – לא היינו מעוניינים. מאוחר יותר הסתבר לנו שהוא פשוט "עבד עלינו". הוא פשוט לא מקבל עמלות מפארק הפילים ולכן העדיף לקחת אותנו אל מקום בו הוא יקבל עמלה. המקום הראשון בו הוא קבל עמלה היה חוות הטיגריסים. הילדים נכנסו לכלוב עם גורי טיגריס לא קשורים:
מחוות הטיגריסים נסענו לחוות סחלבים ושילמנו מחיר מופקע. אז נפל לנו האסימון לגבי הנהג.
כשהשתכנענו בכך, כיוונו את הנהג למקדש "דויטה סטופ", שם הוא כבר לא יקבל עמלות.... – להלן תמונות.
בכניסה אל כל מקדש יש להוריד נעליים. בעצם הורדת הנעליים היא מנהג לא רק במקדשים, אלא בכל כניסה לחנות, בית, חדר במלון או מסעדה שראינו מחוץ ל"בנקוק". בכניסה לחנויות יש נעליים, וכך מבין הנכנס מה עליו לעשות. חריגים למנהג זה הם סניפי רשת 7/11 (רשת המזכירה את AM/PM בארץ). ברשת 7/11 כ- 5,000 סניפים הפזורים בתאילנד ומשמשים לא רק את התיירים. חריג נוסף למנהג הינה העיר "בנקוק" בה נבקר בהמשך, שם מתקיים המנהג רק בכניסה למקדשים.
כלי התחבורה המועדף עלינו לנסיעות בתוך העיר הינו הטוקטוק. אמנם לא ממוזג אך יש בנסיעה בו משום חוויה.
למחרת לקחנו נהג מונית, הפעם ליום שלם. סיכמנו מבעוד מועד עם הנהג - Oakשהעביר אותנו בין המלונות ביום הראשון. אוק ספר לנו על עצמו. הוא התגרש שלוש פעמים על רקע שתייה חריפה אשר ריחה עולה מגרונו או ממוניתו, וגם על רקע נטייתו לבגוד בנשותיו שלא הסכימו לקבל תופעה זאת. לדבריו אי אפשר לקחת שתי נשים מאותו הכפר מכיוון שהדבר עלול להוביל למריבות ותגרות, כך שכל אישה שלו הייתה מכפר אחר. אוק לקח אותנו אל ההופעה בפארק הפילים, וכשהגענו גילינו שגם ביום קודם לכן התקיימה הופעה בשעת הצהריים.
מופע הפילים היה מדהים. לראשונה התברר לנו שהפיל הינו חיה חכמה, לא פחות, ואפילו יותר מכלב (יסלחו לי הכלבים). ראינו פילים שמשחקים כדורגל,
מנצחים את שגב וילדה סינית נוספת בקליעה למטרה,
ומציירים ציורים יפים יותר מאלו שאני או ילדי יכולים לצייר. צריך לראות את זה קורה בכדי להאמין. המונח "ראש גדול" יתכן שמושאל מעולמם של הפילים.
מהופעת הפילים אנו נוסעים לשמורת "דויטנון" ממערב ל"צ'אנג מאי". השמורה בה ההר הגבוה ביותר בתאילנד. את הטיול מתחילים במעלה מפלי "וו'ציטו" שבשמורה.
לאחריהם אנו נוסעים לכפר של שבט ה"קארן", שם מסתובבים בשדה אורז (בתמונות שדות האורז, אוק עם הילדים):
ונוכחים בכוחו של המיסיון הנוצרי שהקים בית ספר ודואג לחינוך ילדי הכפר על ברכי הנצרות.
מהכפר אנו עולים אל פסגת ההר. אנו בטוחים שמהפסגה נצפה בנוף מרהיב, אך במקום נוף אנו נכנסים לתוך ענן ערפל כשהראות המכסימלית הינה כ 30 מטרים.
להר שתי פסגות סמוכות, על אחת מהן מקדש לשימוש המלך, על השניה (הנמוכה מעט יותר) מקדש לשימוש המלכה.
בערב אנו מתחילים להצטייד לקראת הטיול: מעילי גשם (עוד נגיע אליהם בהמשך), ספרי נגד יתושים, ובגדים ארוכים.
16.7.2009-18.7.2009 – טראק (טיול רגלי) ל" Mah Teng " (בתרגום חופשי אמא מלפפונים)
לפני הטיול מצאנו באינטרנט המלצות רבות (חיוביות ושליליות) על שתי חברות ישראליות שמארגנות טיולי ג'יפים בצפון תאילנד, ועל מדריכים ישראלים נוספים שמתמחים באזור הצפון. החלטנו להתעלם מהפיתוי של ארגון מוקדם ולאתר טיול בשטח.
כשהגענו ל"צ'אנג מאי" התחלנו לחפש טיול. בעיר יש עשרות סוכנויות המציעות פרוספקטים ופוסטרים. החלטנו שנצא לטיול רגלי. בחרנו שטיול של חברת "Panda"" שנמכר על ידי אחת מהסוכנויות במלון בו התאכסנו, בהנחה שהמלון מבטיח רמה מסוימת של סוכנות.
בבוקר הטיול עלינו על הרכב ביחד עם:
  • נרגיזה – משפחתה היגרה מ"אזרבייז'ן" לאנגליה כשהייתה ילדה. סיימה לימודי רפואה באוניברסיטת אדינבורו שבסקוטלנד, ובשנה הבאה מתחילה סטאז'. נרגיזה הדגישה שהצלחתה בלימודים הינה תולדה של מאמץ, ולמרות הקשיים הרבים שעמדו בפניה – בחורה מקסימה.
  • אווישן – חבר של נרגיזה - היגר עם משפחתו מאיראן כשהיה ילד, לומד לקראת דוקטוראט בפילוסופיה, גם כן באוניברסיטת אדינבורו. גם אויישן בחור מקסים בעל יכולת התנסחות גבוהה מאד. הוא מוצא לנכון להבדיל בין העם האירני לבין ההנהגה. לדבריו ההנהגה לא מייצגת את העם ותוצאות הבחירות זויפו.
  • קווין – סטודנט למחשבים באיווה ארה"ב.
  • אחרון אך ראשון לצועדים – צ'ארט – מדריך הטראק אשר יוביל אותנו בשלושת הימים הקרובים. מקום מגוריו בשבט ה"קארן" שבשמורת ה"דויטנון", אותה בקרנו יום קודם לכן. לדבריו הוא הגיע לביתו כשעה לאחר שעזבנו את כפרו ביום הקודם. עוד לדבריו, בשבט נשארו לגור בעיקר המבוגרים, רב הצעירים עברו לערים.
התחנה הראשונה בטיול הינה תחנת משטרת התיירים שב"צ'אנג מאי". בתחנה אנו פוגשים את אלן שוטר במשטרת תאילנד, מהגר מקנדה. אלן מזהיר אותנו ממפגעים שעלולים להתרחש בטיול, החל מיתושים, התייבשות, נפילות מצוקים, ואחרים. אלן מספר לנו על מספר הפלא למשטרת התיירים 1155 מספר שמוביל לשוטר דובר אנגלית, שפה שאיננה מוכרת להשוטרים במוקדי המשטרה הרגילים. הוא מוצא לנכון לשתף אותנו בסיפורו האישי, למרות שלא נשאל על כך. אלן היה שוטר פנסיונר רווק בקנדה. הכסף מהגמלה הספיק אך בקושי לקיומו. הוא עבר לתאילנד, הכיר אישה מקומית לה שני ילדים, התחתן איתה וכיום יש לו משפחה שמחה, והכסף – מספיק ואפילו יותר. תופעת הזוגות המעורבים איננה נדירה בתאילנד. שני מאפיינים לתופעה: הגבר זר והאישה מקומית, הגבר מבוגר מהאישה, כשברקע ברור גם הפער הכלכלי בין השניים. עשר דקות תדרוך ויוצאים לכיוון השוק. בשוק אנו מצטיידים במים וצ'ארט קונה מצרכים לטיול.
עוזבים את השוק ומגיעים אל כפר קטן בו אנחנו אוכלים את ארוחת הצהריים Steaky rice בתוספת ירקות וביצים. מכאן ועד סוף הטיול אנו נפנים שארוחות רבות בתאילנד יהיו מבוססות על אורז. אכילה נינוחה ויציאה לטיול קצר על גב פילים.
לאחר הטיול מתחילים בהליכה רגלית בג'ונגל. בערב, מיוזעים מגיעים אל מפל בו כולנו מתרחצים לקראת הלילה.
חצי שעת הליכה ומגיעים לכפר סיני Pha Maeng המאוכלס על ידי 25 כפריים משבט Red Lahu בחברת מספר לא מבוטל של חזירים ותרנגולים, בו נישן את הלילה הראשון. לדברי צ'ארט המלך מרשה לחברי השבטים הסיניים לגור בתאילנד, אך אין להם כל זכויות בקרקע. אנו מקבלים את הסוויטה המלכותית: בקתת קש, חלקה האחד מטבחון, וחלקה השני חדר השינה. במטבחון יכין לנו צ'ארט את ארוחת ערב, כן ניחשתם נכון Steaky rice ביחד עם פרורי עוף וירקות.
בחדר השינה נבלה את הלילה על מחצלות, מתחת כילות. סדינים נקיים נראה רק כשנגיע למלון.
על ה"בלקון" מצאנו גיטרה ישנה שהשאיר אחד המטילים שקדם לנו.
פלאי הטכנולוגיה הגיעו גם לכפרים הנדחים. לחלק מהבקתות חיבור למצברים הנטענים על ידי אנרגיית השמש. המצברים מאפשרים תאורה בלילה, וצפייה בטלביזיה. על מקרר – אין מה לדבר.
אנו מתלבשים בלבוש ארוך בכדי להגן על עצמנו מיתושים, ולמרות שהטמפרטורה לא מחייבת. סיגלנו לעצמינו נוהג זה גם בשאר הלילות שישננו בשטח במהלך המשך הטיול. באופן זה יש למרוח ספרי נגד יתושים רק על הפנים וכפות הידיים.
בבוקר אנו משכימים ולאחר ארוחת בוקר יוצאים לדרך לכיוון כפר Pha Dang בו שוכן השבט הסיני Black Lahu . ארוחת צהריים אנחנו אוכלים על פי המתכון הרגיל בכפר Ton Kham.
לאחר הצהריים אנחנו מתחלים לטפס כ 6 ק"מ לגובה של 1,000 מטר לכיוון הכפר הבא. עליה ועוד עליה ועוד עליה....... בכל פעם שנדמה לנו שהגענו לפסגה, תמתין לנו עליה נוספת. צ'ארט קוטף בדרך פטריות אותן הוא יאכל לארוחת הערב. הוא יודע להבחין בין האכילות לרעילות, אך אף אחד מאיתנו לא יהיה מוכן בהמשך להציב למבחן של קיבה מערבית את מומחיותו של צ'ארט בתחום הפטריות. גשם קל מלווה אותנו במהלך חלק מהעלייה, אשר רק מקל על הקושי. בכדי להקל עלינו צ'ארט מספר מעט על עצמו.
הוא לא התגייס לצבא מכיוון שלא מגויסים גברים שגובהם מתחת 160 ס"מ. בקרב הגברים שגובהם עולה על 160 ס"מ עורכים הגרלה, באופן שמתגייסים בסופו של דבר רק 20% מהגברים לשרות של שנתיים.
בסוף העלייה מגיעים אל הכפר ומתקבלים בבלונים על ידי ילדי הכפר. הפעם כפר יותר גדול המאכלס כ 300 מקומיים, בחברת אלפי בעלי חיים.
אופק שגב ו Kevin מצטרפים למשחק כדורגל נגד קבוצת הילדים של Pha Dang .
כשמחשיך אנו מוזמנים ארוחת ערב לא שגרתית. הפעם מרק עוף, ולאחריו........ Steaky rice בתוספת פרורי עוף וירקות.
לאחר ארוחת הערב מגיעה אלינו חבורת ילדי הכפר למופע של שירה, כשלאחריו אנו מתבקשים לתרום לצורך בניית בית הספר שבכפר. להלן תמונת המקהלה.
חושך. הולכים לישון, שוב ללא סדינים, שוב על גבי המחצלות. חלקינו ישנים היטב, אחרים מתקשים להירדם. בלילה יורד גשם. את קולותיו שומעים על גג הפח שמעלינו. בבקתה שגרנו ביום האתמול היה גג מקש, ולא ברור עד כמה היו עוברות אותו חלק מהטיפות.
מים לא חסרים באזור. הם מגיעים לחבית המצויה ליד כל בית בכח הגרביטציה. כשיש שימוש הם נצרכים, אך המצב הטבעי הו שהמים זורמים והחבית עולה על גדותיה.
לגבי חשמל, הכפר התחשמל מוקדם יותר מהכפר הראשון. בכפר הוקמה חוות קולטי שמש אליה היה מביא כל ראש בית את המצבר בבוקר לטעינה. לאחר מספר שנים השתכללו בני הכפר ועברו לשיטת הקולטים האישיים הממוקמים ליד כל בית , באופן שנמנע טרטור המצברים ומתאפשר חשמל רציף, כפונקציה של טעינת המצבר.
בסביבות חמש בבוקר התעוררתי, לא הייתי היחידי. התחושה הייתה כאילו אנו נמצאים בסרט הוליוודי. מאות, אם לא יותר, תרנגולים, חזירים, כלבים, ציפורים מתעוררים ופוצחים בשירה / צעקה. גם בני הכפר קמים ומתחילים לטפל בבעלי החיים.
אנחנו אוכלים ארוחת בוקר בסביבות 8:00 ובסביבות 9:00 יוצאים לדרך. הפעם ירידה לכיוון נהר Mah teng עליו נשוט בהמשך. ירדה ארוכה ומתמשכת, חלקה על שבילים צרים בצידיהם מצוקים תלולים.
בצהריים אנו מגיעים אל הנהר, מוקפצים על ידי רכב שלושה ק"מ במעלה הנהר ויורדים לרפטינג בנהר. בתמונה משתתפי הטראק.
חצי שעה רפטינג בנהר בדרגה 3, לאחריו חצי שעה נוספת על סירת במבוק. במהלך השייט יורד עלינו גשם, כך גם בארוחת הצהריים שלאחריו.
בסיום הרפטינג, ולאחר כ 25 ק"מ של הליכה, חלקה מאומצת, אנו חוזרים ל"צ'אנג מאי" ולנים לילה נוסף במלון Amarha המצוין.
19.7.2009-21.7.2009 – "פאי"
הדרך מ"צ'אנג מאי" לפאי מפותלת עד מאד. פאי מצויה בעמק המוקף הרים לרב. שעתיים של נסיעה, עיקרה בכבישים מאד מפותלים, ובמהירות שלא תמיד מתאימה לתנאי הדרך. הזהירו אותנו לא לאכול לפני הנסיעה, אך מה לעשות ובמלון המחיר ללילה כולל ארוחת בוקר....... הקאות / בחילות, היו מנת חלקינו באותו הבוקר. ובסופו אנו מגיעים אל העיירה הציורית "פאי". עירה מקסימה בה גדרים אנשים נחמדים.
ה"וואן" עוצר בכניסה לסוכנות "איה".
אשת המכירות במשרדי "איה" מסייעת לי ללא תמורה באמצעות הטלפון לבדוק אם יש מקום במלון שהומלץ על ידי שגיא ודגנית. לאחר מספר ניסיונות שלא עולים יפה היא מציעה לי אופנוע חינם לשעה לצורך איתור מלון. אני מקבל את ההצעה ומופנה אל הבחור שאחראי במשרד על האופנועים, ששואל אותי אם אני יודע איך לנהוג על אופנוע. כשאני משיב שאני יודע לרכב על האופניים הוא מצרף אלי, שוב ללא תשלום, מורה פרטית שלוקחת אותי אל כביש צדדי ונותנת לי שעור פרטי שנמשך 3 דקות, לאחריו אני מוסמך לרכב על אופנוע (עד היום לא ברור לי אם חוקית היה דרוש רישיון לנסיעה על האופנוע). שרות חמישה כוכבים בחינם ? אנשי "איה" יודעים שרב התיירים שמגיעים לפאי לא יוכלו להסתדר בעיר ללא אופנוע, פשוט מכיוון שבעיר אין מוניות ואין טוקטוקים (מיזם עסקי לישראלי שימצא לנכון להשתקע בעיר). כשאני אגיע למסקנה הזאת בעצמי, אני אשכור את האופנוע אצלם, ולא אצל אחת מעשרות הסוכנויות האחרות הפזורות במרכז העיירה.
בתמורה ל 25 ₪ ליום ועוד 8 ₪ לדלק אני מקבל אופנוע כולל כל הביטוחים האפשריים ליממה, לא כולל ביטוח צד ג' – פשוט אין להשיג שם ביטוח צד ג'. אם אגרום נזר לצד ג' – האחריות הינה שלי.
בפאי אפשר למצוא "גסטהאוסים" גם ב 30 ₪ ללילה, אך אנחנו כבר עברנו את הגיל הזה, להלן דוגמא לפרסום אחד כזה.
באמצעות האופנוע אני מאתר אל מלון Yoma – מלון חדש ומקסים מבוסס על עיצוב בטון ועץ, בו נשהה ביומיים הקרובים במחיר של 150 ₪ לחדר ללילה.
ביום המחרת אנו נוסעים על האופנוע אל המעיינות החמים שמחוץ לעיר. ניסיתי ללמד גם את אורנה נהיגה על אופנוע. ללמוד היא הצליחה, אך לקחת אחריות להרכבת ילד נוסף, המשפיע על שיווי המשק – קשה יותר. הנסיעה מתבצעת בסבבים. בסבב אחד אני מקפיץ אופק ושגב, חוזר ומקפיץ את אורנה וניר.
בכניסה אל המעיינות אנו מצטלמים עם האופנוע ותמונת המלך. חוסר הניסיון שלי בנהיגה על אופנועים גורם לי לקרב את ניר אל האופנוע ורגלו נוגעת באגזוז. ניר מקבל כוויה קלה, שתעבור עד סוף הטיול, וגם בעזרת משחה אנטיביוטית שנותנת לאשתי אחותה יעל, רגע לפני נסיעתנו.
המעיינות החמים - חמים מאד. קשה מאד להיכנס. אני וניר מוותרים. אורנה, אופק ושגב טובלים.
בחצי השני של היום אנו מתכננים לנסוע אל כפר סיני. הגשם (נהג לא מיומן, על כביש רטוב, מרכיב שני נוסעים, באזור לא ידוע...... יותר מידי) משבש את התוכניות שלנו ואנו נשארים בעיר.
למחרת אנו קמים בבוקר ומסיירים באזור המלון. כמו בכל תאילנד, תמונות המלך מופיעות במלוא הדרן בכל פינה. המלך כבר בגיל 80 אך בתמונות הוא נראה בסביבות גיל 50.
התושבים איתם דיברנו אוהבים את המלך. "המלך דואג לנו", המלך עוזר לנו" הן ביטויים שגורים בפני העם. למלך עשרות ארמונות, בינם הוא מעביר את זמנו. יש מלונות בהם הוא מתגורר יום אחד בשנה. המלך דואג גם לקרובי משפחתו. במהלך סיור ל"איוטיה" מ"בנקוק" מוצג לנו בניין שהקים בן דוד של המלך על קרקע אותה קבל מהמלך.
21.7.2009-22.7.2009 – ראפטינג על נהר "פאי אל "מה הונג סונג"
על פי המלצת המדריך "לונלי פלאנט" אנו הולכים להזמין רפטינג אצל "הצרפתי" – מהגר צרפתי שהשתקע בפאי לפני כ 13 שנים. הצרפתי מתאר לנו את המסלול באורך של 65 ק"מ בדרגת קושי 3 , לכיוון עיר המחוז "מה הונג סונג". הוא מציע לנו להישאר בסוף הרפטינג ב"מה הונג סונג" במקום לחזור בדרך מפותלת אל "פאי", ומ"מה הונג סונג" לתפוס למחרת טיסה לכיוון "צ'אנג מאי".
קיבלנו את הצעתו ובמקום לטוס חזרה מ"צ'אנג מאי" לדרום החלטנו לחסוך מעצמנו את הנסיעה חזרה לפאי (110 ק"מ מפותלים) ביחד עם הפיתולים שבין "פאי" ל"צ'אנג מאי" ולטוס לדרום ישירות מ"מה הונג סונג". אנו נרשמים לרפטינג שיערך יומיים לאחר יום הגעתנו אל "פאי". השאלה הראשונה שלנו, לאחר ניסיוננו מהטראק הייתה אם יש סדינים בלילה. התשובה הפעם חיובית ובכך נחסכת מאיתנו רכישת סדינים לצורך הרפטינג.
בבוקר אנו מגיעים אל אתר ההתכנסות ושם מקבלים תדריך ראשון מהצרפתי. איתנו בשייט יהיו 6 הולנדים, 3 אוסטרלים, 2 גרמניות, 4 בלגים ואמריקני אחד.
משם אנו נוסעים לנקודת היציאה מצוידים בציוד אישי, וכשהתיקים מוגנים מפני מים. בטיול משתתפות 4 סירות, על כל אחת סקיפר + 5-6 נוסעים. אותנו מלווה צ'אי, היחידי מהסקיפרים שיודע אנגלית. הוא אחראי על השייט כולו. "זכינו" בצ'אי בזכות ילדינו שהיו הילדים היחידים בשייט. כנראה שהצרפתי רצה להבטיח מינימום סיכונים לילדים. צ'אי אכן יותר מיומן. כששאר הסירות מתהפכות בחלק מהאשדים, הסירה שלנו עוברת בצורה חלקה. ילדינו רוצים להחליף סירה, אך אנו שמחים על כך שמלווה אותנו הסקיפר המנוסה יותר.
צ'אי - הסקיפר המלווה אותנו מקים מיזם עסקי של דגי שפמנון. בכל סיבוב הוא דג דגים אותם הוא מביא לביתו. את הדגים הוא מניח בדלי סגור. בכדי שהדגים לא ימותו הוא מעשיר את המים באוויר באמצעות מכשיר המופעל על ידי סוללות נטענות. אלא שבמהלך השייט נגמרות הסוללות, וגם הרזרביות לא עובדות. צ'אי מנסה לעסות עסקה עם דייג מקומי: הוא ייתן לו את הדג שלו היום, ובתמורה הדייג יחזיר לו דג בפעם הבאה. העסקה לא מצליחה, וצ'אי צריך להמשיך ולהחיות את הדג בשיטות ידניות עד סוף השייט.
בתחילת השייט אנו עוברים מול שדות סויה. הסויה משמש הן להכנת שמן אך גם לצורך יצור אנרגיה חלופית. לאורך השייט אנו רואים נחשי פתון, קופים לטאות מסוג איגואנה וציפורים רבות. מפלס הנהר נמוך במעט משנה קודמת לנוכח מיעוט הגשמים השנה. אל דאגה, מים לא יחסרו בתאילנד. במהלך המסלול אנו עוצרים מידי פעם בנקודות בהן בוקעים מעיינות חמים מהקרקע. מים בחום כזה שלא מאפשר לגעת בהם, או בחול ממנו הם בוקעים.
את ארוחת הצהריים אנו מקבלים בתוך עלי בננה – אין הפתעות – Steaky rice.
במהלך השייט מתאפשר למשתתפים לשחות בחלקים הפחות גועשים של הנהר.
לקראת ערב אנו מגיעים למחנה הלילה. במחנה ממתין לנו שומר המחנה. צ'אי מסביר שאנו נמצאים במרחק 4 שעות הליכה מהכפר הקרוב ביותר, כך שאנו עם עצמנו, וללא קליטה של הטלפון הנייד, להלן תמונות ממחנה הלילה:
לכל מלון שמכבד את עצמו יש מקדש, כך גם למחנה הלילה שלנו על נהר פאי.
במחנה הלילה אנו אוכלים את ארוחת הערב המוכנת על ידי צוות הסקיפרים, בעזרתנו, לאור נרות
תמונת ארוחת ערב בשייט (עם / בלי פלש).
השינה במחנה קלה יותר בהשוואה לטראק. בשונה מהטראק יש סדינים, אין תרנגולים כלבים או חזירים. בקיצור, אפשר לישון בשקט למרות רעש צרצרים ומעוף גחליליות. בתמונות שלמטה השרותים במחנה הלילה וערוץ המים המוביל אל המחנה.
בבוקר אנו קמים, אוכלים ארוחת בוקר וחוזרים אל הנהר.
השייט מסתיים בסביבות שעה 16:00. בסוף השייט אנו עוברים לעיר המחוז "מה הונג סונג", שם אנו מבלים את הלילה. העיר "מה הונג סונג" איננה עיר תיירות, במרכזה אגם קטן בצידו מספר מקדשים, להלן תמונות האגם והבונגלו בו התאכסנו:
23.7.2009-26.7.2009 – קראבי – חצי האי "ריילי"
בתכנון המקורי היינו אמורים להגיע רק לאיים שממזרח ליבשת, בעיקר על רקע מזג אוויר גשום הצפוי במפרץ המערבי. במהלך הטיול, וגם על רקע המלצות שקבלנו בארץ בדקה ה-90, אנחנו מחליטים להגיע ל"ריילי ביץ" ב"קרבי" – עיר הממוקמת ביבשת, בצד המערבי. אוכלוסיית תאילנד מורכבת מ 95% בודהיסטים, 3% מוסלמים, 1% נוצרים ונוספים. המוסלמים מרוכזים בדרום המדינה, באזור הגבול עם מלזיה, ובין השאר באזור "קראבי" בו נשכון בימים הקרובים.
קל להבחין בהבדל בין אוכלוסיית הצפון לאוכלוסיית הדרום. אנשי הצפון נחמדים יותר, אוהבי ילדים ומאירי פנים בהשוואה לשכניהם בדרום המדינה. בהמשך נראה שהמרכז (בנקוק) דומה לדרום.
"ריילי ביץ" הינו חצי אי, אך הגעה אליו מתאפשרת רק בסירה לנוכח מצוקי עצומים המפרידים בינו לבין היבשה, וכפועל יוצא העדר דרך רגלית או כביש.
את הדרך אנחנו מתחילים בנמל התעופה הקטן של "מה הונג סונג" משם אנו טסים ל"צ'אנג מאי". על המטוס טסים איתנו שלושה נזירים המקבלים זכויות יתר:
  • בשורה של שלושה יושבים רק שניים.
  • פניה של הדייל אליהם מבוצעת לאחר קריעת ברך.
  • את האוכל הם מקבלים בצלחות פלסטיק במקום בצלוחיות חד פעמיות.
  • בעליה למטוס הם נקראים לעלות לפני שאר הנוסעים (לא בטוח שזאת זכות גדולה).
בנמל התעופה "צ'אנג מאי" "נדבקת" אלינו אשת מכירות שמנסה למכור לנו מלון. בהיסוס מה אנו נעתרים לחיזוריה והיא מציע לנו שני מלונות בחוף "ריילי". אנו מבקשים להגיע על פי המלצת שגיא ל Raily bay resort . לאחר סיכום הנושא מבקשים במלון את שעת הגעתנו, ומשאנו מודיעים שאנו מגיעים בשעה 18:00 לקרבי, מסבירים לנו מהצד השני של הקו שבשעה זאת אין תנועה סדירה של סירות לחצי האי ואנו נדרשים לשלם 180 ₪ נוספים להסעה פרטית על ידי המלון.
בשעה 18:00 כמתוכנן אנו נוחתים בקרבי. כבר מהמטוס אנו מבחינים בגשם, כפי ש"הבטיחו" לנו. ההתחלה מבטיחה: נציג עם שמנו ממתין לנו בשדה התעופה, ומבלי שתפגע בנו טיפת גשם אחת מכניס אותנו ל"וואן" חדיש ומרווח בדרכנו ל"ריילי ביץ". חצי שה נסיעה ונהגינו נעצר בפינה חשוכה, שולף ממגירת הרכב חמישה מעילי גשם (מעילי הגשם שקנינו בצפון נשארים בתיק) , ומצביע לנו על בקת קש חשוכה – "תמתינו כאן לאיש הסירות". כמצוותו אנו עושים ויורדים אל מחסה הקש – להלן התמונה.
עשר דקות חולפות בחשכה ומכיוון הים מגיע טוקטוק. הנהג מורה לנו להעמיס את המזוודות על הטוקטוק לו תקרה וללכת אחריו על המזח. המזח – ברוחב של כ 4 מטר בנוי מבמבוק וללא מעקה. 200 מטר של הליכה ואנו מגיעים לנקודת העגינה, אלא שהסירה עדיין לא הגיעה. וכך אנו מצטופפים בסערה בצמוד לטוקטוק שמגן רק בחלקו על התיקים שלנו כ 10 דקות, עד שתגיע הסירה, שנקראת בשפת המקומיים Long tail – על שם המנוע הנמצא על זנב מתכת שמשמש גם להיגוי. להלן תמונת הסירה:
מעבר חשוך ולא קל אל הסירה, ומתחילים את השייט ל"ריילי ביץ" ביחד עם תייר נורבגי נוסף שהצטרף אלינו בזמן ההמתנה. לסירה גג קטן מברזנט אך בסערה הגשם מגיע אלינו מכל הכיוונים. חושך, סערה, רעמים וברקים, גשם, גלים בים ואנחנו באמצע הים. מפחיד. בראשי עברו מחשבות למי אני עוזר קודם באם הסירה מתהפכת וכך אני מחלק במחשבותיי את אשתי וילדי ביני, הנורבגי ונהג הסירה למקרה של התהפכות בים הסוער. 10 דקות של שייט ואנחנו מתקרבים אל החוף. בחוף אין מעגנה, ומכיוון שמדובר בהסעה פרטית VIP, מגיע אל הסירה הטרקטור הפרטי של המלון, אלו רתומה עגלה שבמדינה אחרת הייתה יכולה לשמש להובלת עזים, אשר מביא אותנו מהסירה אל החוף. להלן תמונה של הטרקטור.
רטובים מכף רגל עד ראש אנחנו מגיעים אל המלון המובטח, בצפייה שהסערה תשכח בלילה – כך היה. אנשי המלון לא מתרגשים מהגשם. מי שכן מתרגשים הם קבוצה של 10 ישראלים שהגיעו כחצי שעה לפנינו. הם דורשים וגם מקבלים ארוחת ערב חינם. הבדל קטן בייננו לבינם: נהג הוואן שלנו נתן לנו 5 מעילי גשם, כך גם נהג הוואן שלהם נתן להם 5 מעילה גשם, אלא שהם היו עשרה, חלקם ילדים קטנים......
ובבוקר זורחת השמש, ומתוך החושך שליוה אותנו אתמול מתגלים חופים מקסימים. פער גדול קיים ב"ריילי ביץ" בין מפלס הים בעת שפל, למפלס בעת גאות. שיא הגאות בשעות הצהריים ושיא השפל בלילה. ראו תמונות שממחישות את העניין:
אנו שולחים את כל הבגדים שלנו לכביסה במחיר מופקע של 7 ₪ לקילו, ונאלצים לשלם גם על כ3 ק"מ מים בהם היו ספוגים הבגדים.
המלון עצמו יפה מאד. הבריכה שלו וחדר האוכל משקיפים אל המפרץ, להלן תמונות.
החופים יפים לא פחות.
25.7.2009 – "קו פיפי" (קו= אי בתאילנדית)
נרשמנו לטיול על סירת מנוע לאיי "קופיפי". במלון דרשו מאתנו כ 1,000 ₪ לכולנו. מחוץ למלון רכשנו את אותו טיול בכ 450 ₪. כן צריך להשוות מחירים. איי קופיפי יפים מאד, חול זהוב מול צמחיה פורחת ומצוקים, מזכיר במעט את אזור "ריילי ביץ", להלן תמונות.
בארוחת הצהריים הכלולה בטיול יש מזנון בשיטת אכול ככל יכולתך. מזנונים מסוג זה נמצאו בכל הטיולים המאורגנים אליהם הצטרפנו. הכמות גדולה, על הטעם אפשר להתווכח.....
מי שמחפש חול צהוב, מים חמים בצבע תכלת, ים רגוע ומצוקים יפים – זה המקום בשבילו.
26.7.2009-29.7.2009 – קו סמוי
ב 26 ביולי אנו מתחילים את דרכנו אל "קוסמוי". הפעם אין שרות VIP ובמקום הטרקטור ונגררת העזים, אנו נדרשים ללכת במים עד הסירה, עדיין לא הקימו שם מזח. מהסירה אוסף אותנו מיניבוס, שמעביר אותנו אל התחנה המרכזית. בה אנו עולים על אוטובוס, שמביא אותנו עד החוף המזרחי. משם על מעבורת ל"קוסמוי":
מהמעבורת על מונית של האיים לכיוון החוף עליו נתאכסן.
ישראלים שפגשנו ב"ריילי ביץ" (אלו שנרטבו איתנו בליל ההגעה) המליצו לנו להגיע למלון "אמרי" בצפון חוף "הצ'וו'נג", שם ירדנו מהמונית. המלון היה מלא. המשכנו ברגל לאורך החוף ובחרנו במלון Eyara.
קו סמוי היה המקום הראשון והיחידי בו היה לנו קשה עם הטמפרטורה. חם מאד, דומה לאילת. לא ניתן היה לצאת מהמלון בין 10:00-16:00. ישבנו במהלך היום לצד הבריכה שעל קו החוף, מיחלים לעננים, צופים ב"חנויות המהלכות", מאחת מהן רכשו ילדנו שרשראות.
הגשם והעננים הגיעו בשעה 7 בערב, כשכבר לא היינו צריכים אותם. 15 דקות גשם וזהו. פרק דומה של גשם ילווה אותנו ב"קוסמוי" מידי ערב.
ב"קוסמוי" נוכחנו בהבדל מחופי "ריילי ביץ" – ההפרש בין גאות לשפל קטן מאד ומזכיר את ההפרש בישראל.
רצינו לשכור אופנוע ים. המחיר לא גבוה – כ 100 ₪ לחצי שעה. לא עשינו זאת לנוכח אזהרות על כך שבעלי האופנועים סוחטים מהמשתמשים כספים בגין סריטות ומכות שהיו גם קודם לכן, וללא יכולת ויכוח של התייר מול המקומי.
בית חב"ד בקו סמוי ממוקם בפאתים הדרומיים של ה"צ'וו'נג". אולם ארוך שמצידו האחד בית תפילה, בצידו השני אזור לאינטרנט וטלפונים, ובמרכזו מסעדה כשרה ואזור ישיבה. לקראת תפילת מנחה הרב מנחם מנדל (מנדי) מזמין גברים בכדי להגיע למניין, ואך בקושי מקובץ המניין, גם אני מצטרף. כך קורה גם שעתיים מאוחר יותר לקראת תפילת ערבית. בין מנחה לערבית אנו מוצאים זמן להסתכל באינטרנט וללכת אל משרד נסיעות ישראלי סמוך ממנו אנו מזמינים מלון לתחנתנו הבאה – האי "קו פאנגן". תופעה לא מוכרת לנו מתגלה לנו כאן, תופעה שתלווה אותנו גם בהמשך הדרך. בתאילנד יותר זול להזמין מלון דרך סוכן, בהשוואה לאינטרנט או לפנייה ישירה אל המלון. אסף מ"ישרא תור" שולח אותנו ל Koko hut מלון על החוץ המערבי ב"קופנגן" שיתגלה כשמורת טבע ישראלית.
אנחנו מזמינים דרכו את המלון רק לאחר שהוא מראה לנו שאם נזמין באינטרנט בעצמנו נשלם מחיר גבוה יותר. בדרך למשרד המכירות ניסו לעניין אותנו תועמלני הרחוב להיכנס לקברט באולם שמעל בית חב"ד. לאחר תפילת הערבית, ולאחר שקיבלנו אישור כשרות לגבי תכני ההופעה מאסף בסוכנות "ישרא תור" – אנחנו עולים אל הקברט, מזמינים קוקה קולה ב 12 ₪ (מהווה את כרטיס הכניסה, צופים במשך 20 דקות במופע ברמה לא גבוהה ביותר (אישור הכשרות היה במקומו – לא היה ערום). ישבנו ליד החלון, ממנו נשקף השלט של בית חב"ד המצוי בקומה שמתחת.
להלן תמונה שצולמה באולם ההופעה: המופע + המשפחה ברקע שלט בית חב"ד.
בתי חב"ד מהווים "שרשרת" יהודית במזרח הרחוק. ממוקמים בנפאל, בהודו, ובתאילנד (ב"בנקוק", "קוסמוי", "פוקט" ו"צ'אנג מאי"). בתי חבד מאפשרים אתנחתה ממוזגת ורגועה מהרעש וההמולה, וגם ארוחות כשרות נטולות קארי או Steaky rice. כן, אפשר לטייל בתאילנד ולשמור על כשרות, זה לא קשה. ניתן להתבסס על בתי חב"ד ועל אכילת מזון צמחי בארוחות שמחוץ לבתי חב"ד. מפעל ראוי להערכה המבוסס על כספי תרומות.
עם כניסתנו לחדר במלון התרענו על קלקול בברז האמבטיה. במהלך שהותנו הגיעו שלוש פעמים לתקנו, אך ללא הצלחה. בעת עזיבתנו בקשו מאיתנו תשלום של 30 ₪ על התיקון שלא היה. לנוכח בקשה זאת ביקשתי פיצוי על כך ששהינו בחדר בו האמבטיה איננה תקינה, בשורה התחתונה שני הצדדים יצאו לא מרוצים, המלון לא קבל את עלות התיקון שלא היה, ואנחנו לא קבלנו פיצוי.
בבוקר ה 29 באוגוסט אנחנו מתחילים את דרכינו אל "קופנגן".
29.7.2009-1.8.2009 – "קו פאנגן"
בפעם הראשונה בטיול אנחנו מרגישים שאנחנו בישראל. כבר על הספינה מ"קוסמוי" מחולקים פליירים של מסעדות ישראליות באי "קופנגן". אנו נוסעים אל אזור המסיבות. האזור מחולק לחוף הזריחה (המזרחי) עליו מתקיימות כל המסיבות, ובצד השני חוף השקיעה (המערבי). החוף המזרחי רועש מאד בלילה, כך שמחפשי הלילות השקטים ילונו בחוף המערבי, שם נמצא גם המלון שלנו. באי אסור לבנות מבנים מעל שתי קומות, בכדי לשמור על אופיו.
על קיבתו וכיסו של הישראלי מתחרות שלוש מסעדות ישראליות: הבית, פפריקה ולב יהודי, בצד מסעדות מקומיות רבות. בעיר שלטים רבים בעברית, הן במלונות והן מחוצה להם – להלן מקבץ. המסעדות מתחרות על כיס הישראלים, במהלך השבוע וגם בקבלת השבת.
במרכז הכפר אנחנו אוכלים ארוחת צהריים טעימה אצל "מאמא שניצל":
בשונה מהערים, המוניות אינן מסתובבות בעיר בכדי "לצוד" נוסעים. לכל מונית, רכב או סירה, יש מקדמי מכירות.
בערב אנו מטיילים על חוף הזריחה. מקדמי מכירות מציעים לנו Backet ולנו לא ברור במה מדובר, חשבנו שמדובר בסמים. כשאנו מגיעים לחוף מתבררת התעלומה. מדובר בדלי בו משקאות חריפים לצורך בילוי הלילה. יש דליים במחיר של 10 ₪ ויש כאלו גם במחיר של 150 שקל. בדליים משקאות ממותגים, רובם מזויפים בדומה לחולצות.
אנו נמצאים על החוף עד שעה 22:00 ומספיקים לראות את מופעי האש המהווים משחק מקדים למסיבות ההשתכרות שמתחילות בחצות.
האי מפורסם על רקע מסיבות ה Full moon הענקיות אך כל יום הוא סיבה למסיבה ב"קופנגן", גם אם בקנה מידה קטן יותר. יש מסיבות חצי ירח, יש מסיבות אין ירח, יש מסיבות בריכה, ויש סתם מסיבות. בקיצור כל יום הוא סיבה למסיבה ולהשתכרות.
במהלך השהות במלון ניסו אופק ושגב, ביחד עם דניאל (ילד ישראלי ממודיעין) לקטוף קוקוס מאחד העצים. הברמן מנע זאת מהם, אך הבטיח לפתוח להם קוקוס אם יביאו מהחוף הסמוך. לאחר כמה דקות חזרו השלושה עם שלושה כדורי קוקוס, והברמן נאלץ לעבוד קשה בכדי לפתוח אותם.
במהלך ה Check out מהמלון התבקשנו לשלם 15 ₪ לכל קוקוס בטענה שהם נלקחו מהמלון, הילדים הסבירו שהקוקוסים נלקחו מחוף סמוך, והחיוב בוטל.
למיכל, אחותו של דניאל, היתה דלקת והוריה הולכים לבית מרקחת. בתאילנד (לפחות באיים) אין צורך במרשם רופא. הרוקח בבית המרקחת משמש גם כרופא, מאבחן את הבעיה ומוכר את התרופה.
1.8.2009-3.8.2009 – קו תאו
ל"קותאו" הגענו באמצעות מעבורת. כשהגענו עלינו על טנדר מונית ונסענו לכיוון חוף "לאמי". רצועת חוף יפה בה מרוכזים רב המלונות והבונגלוסים. אם ל"קופאנגן" הגענו בעיתוי נכון (עזבנו שבוע לפני מסיבת ה Full moon) , ל"קותאו" אנו מגיעים בעיתוי פחות טוב. מטיילים רבים שמגיעים למסיבות הירח ב"קופאנגן", עוברים כמה ימים קודם למסיבות ב"קותאו". אנו מתחילים לחפש מלון / בונגלו ומגלים שברב מלונות אין מקום, אלא לצוללנים שירכשו חבילת צלילה. לבסוף מתמקמים בבונגלו ממוזג בסגנון .........
אנו מזמינים סיור שנורקלים סביב האי במסגרתו צופים באלמוגים, קריש, ודגים צבעוניים. במסגרת הסיור אנו מבינים את המונח Same Same אשר רווח כל כך בתאילנד. כשאנו מזמינים את הסיור אומרת לנו המוכרת שכל הסיורים Same Same.
ואכן, למחרת, ארבעה סיורים של ארבע חברות שונות יוצאים באותה שעה מאותה נקודה, מפליגים יחד, מחלקים באותה שעה אבטיח / ארוחת צהריים, וחוזרים יחד בחזרה.
הדבר נכון גן לגבי מסעדות ומלונות. רמת החיקוי בתאילנד גבוה מאד, לא רק למותגי המערב היקרים, אלא גם בתחום השרותים. גם שעת ה Check out ב"קוטאו" הינה 10:00 בכל המלונות , בשונה מכל שאר תאילנד – 12:00.
הסיור מסתיים באי הסמוך "אגויאם".
בתאילנד הכל זול (למעט בקניוני היוקרה ב"בנקוק"), אך התמונה הכוללת יקרה – כל הזמן משלמים. מקרה קיצוני לכך הינו המקלחת המוצב בחוף של גיאם – 6 ₪ למקלחת.
דוגמא נוספת לכך הינה סניפי מקדונלד. בתפריט מופיעות אחרות ומחירים ללא הגדלות. כשמזמינים המוכר מגדיל אוטומטית מבלי לשאול, כמובן שבתשלום. לקח לנו זמן לשים לכך.
מי שמעוניין להגיע ל"קותאו" רק בשביל הצלילות יכול להתמקם באחד החופים המבודדים הנמצאת בצידי השוניות הצבעוניות. רחוק מההמולה והעניין, קרוב אל הדגים והאלמוגים.
בבונגלו כתוב שאין לזרוק נייר טואלט לאסלה, אלא לפח. אנו מנחים את ילדינו בהתאם, אך אחד מהם שוכח וזורק את נייר הטואלט לאסלה. וכך בבוקר היום האחרון שלנו באי האסלה סתומה. אנו מבקשים מהמקומיים לתקנה, אך בפועל האסלה לא מתוקנת עד שאנו עוזבים את החדר, שעתיים מאוחר יותר, ואנו נאלצים לעשות את צרכינו בשירותים הציבוריים של המלון.
את הדרך מ"קותאו" ל"בנקוק" תכננו לבצע באמצעות מעבורת ורכבת לילה. בסופו של דבר בחרנו באוטובוס במקום הרכבת מכיוון ששעות הנסיעה התאימו לנו, בין השאר לנוכח הצורך לעזוב את המלון מוקדם.
בבוקר ה 3.8 אנו עולים על אוניית קטמרן מהירה לכיוון "צ'אמפון", בדרכינו אל "בנקוק". יש בדיחה על נוסעים שמתבקשים לצאת מהרכבת ולדחוף אותה. בוואריאציה של הבדיחה היינו שותפים, אך כמציאות. רב החובל בקש מכל הנושא לעבור לקדמת הספינה מכיוון שירכתי הסירה שקעו בחול, לנוכח שפל בגובה המים בבוקר.
באמצע השיט מתחילים אנשי הצוות להעביר את התרמילים מחזית הספינה עליה הם הונחו, אל תוך הספינה. ההסבר לא מאחר להגיע .
גשם שוטף שנמשך כשעתיים, ומלווה אותנו גם בירידה מהספינה, ועד עלייתנו לאוטובוס שייקח אותנו אל בנקוק. פעם השנייה והאחרונה בטיול, אנו שולפים את מעילי הגשם (לא את אלו שקנינו שיחזרו איתנו סגורים לארץ, אלא את אלו שקבלנו בהגעתנו ל"קראבי") מתעטפים ויורדים אל המזח ב"צ'אמפון".
הדרך אל "בנקוק" "ירוקה". בדרך אנו חולפים על פני בית קברות למקדשים, וגם על פני מפעל ליצור מקדשים.
3.8.2009-5.8.2009 – בנקוק
אם ב"קופנגן" נוכחנו בתחרות בין המסעדות הישראליות, ב"בנקוק" קיימת תחרות בין משרדי נסיעות: "למטייל" (לא קשור לרשת למטייל בישראל), הקשר הישראלי ו"אטנה". בשניים מהמשרדים קיימת גם מסעדה ובכולם מחשבים לשימוש בחינם.
בית חבד ב"בנקוק" הוא כבר משהו שונה מהבית שראינו ב"קוסמוי", אליו אנו מגיעים ישירות מהאוטובוס שמביא אותנו מ"קותאו". בבית חבד ב"בנקוק" אין קושי להשיג מניין. בתפילת אמצע השבוע משתתפים כשני מניינים. עם הגעתנו, אנו משאירים את ילדינו בבית חבד ויורדים לסוכנות הנסיעות "למטייל" שבסמוך אליו, שם אנו בוחרים במלון Novotel. במשרדי סוכנות "למטייל" עובדים 15 ישראלים ועוד 10 מקומיים, דבר המעיד על נפח הפעילות במקום. ביציאה מהסוכנות – הפתעה. אנו פוגשים את אחי שגיא ומשפחתו. הם היו אמורים להיות בויאטנם אך הקדימו את הגעתם לתאילנד לקראת הטיסה לישראל. עם שגיא נטייל למחרת בשוק "צ'אטאצ'אט" אשר פתוח רק בחלקו באמצע השבוע. לא התאפקנו ושאלנו את שגיא ודגנית אודות המלצתם על מלון Top North ב"צ'אנג מאי". הם דבקו בהמלצתם. מבחינתם החדר היה גדול וממוזג, הבריכה הייתה יפה, ואם המזרונים לא נוחים, או המים מעט צהובים – לא נורא, ומצדיק את החיסכון הכספי.
בהמלצת ההורים של מיכל ודניאל, אותם פגשנו ב"קופנגן" החלטנו לצאת ל"קנצ'אנבורי". לפני היציאה לטיול ל"קנצ'אנבורי" אני מבקש להאריך את שהיתנו במלון לימים שלאחר החזרה. להפתעתי פקידת המלון מבקשת ממני סכום הגבוה ב 250 ₪ ללילה על אותו החדר. כשאני שואל הכיצד הדבר, היא מציעה לי לפנות אל הסוכנות, כך אני עושה ומקבל את המחיר המקורי. כן, המלון מעדיף לא לפגוע במחיר הרשמי, וגם במחיר של תשלום עמלות לסוכנים. לא מפתיע לאחר ניסיונות קודמים ב"קראבי" וב"קופנגן".
בתמונות: הכניסה למלון, על רקע תמונה לקראת יום ההולדת של המלכה ופינת אוכל כשר למוסלמים אשר בחדר האוכל במלון. מסתבר שאפשר להכין "שפק" גם מבשר בקר.
5.8.2009-6.8.2009 – "קנצ'אנבורי"
החלטנו הפעם לסטות ממנהגנו בטיול ולקחת טיול מאורגן. מכיוון שמלון ב"בנקוק" הזמננו דרך סוכנות "למטייל" - (אין קשר ל"למטייל" בארץ) גם את הטיול ל"קנצ'אנבורי" הזמננו שם. "קנצ'אנבורי" מהווה תחליף לצפון לאלו מאיתנו אשר אין להם זמן להגיע לצפון. ואכן באזור זה ניתן לראות שטח כפרי, אם כי ברמת פיתוח גבוה יותר מהצפון. הדרך ל"קנצ'אנבורי" מתחילה ברגל שמאל. נהג ה"וואן" משתעל ללא הרף ואנו חוששים שהוא ידביק אותנו בשפעת מקסיקו. עוד מהדרך אני מצלצל אל הסוכן של "למטייל" ומבקש החלפה של הנהג. כך קורה עת קורה עת אנו מגיעים למלון Kuai river bridge resort ב"קנצ'אנבורי".
המלון ב"קנצ'אנבורי" חדש, אך גם פה אסור לזרוק נייר לבית השימוש. לאחר ניסיוננו ב"קו-תאו", הפעם אנו דורשים מהילדים יתר הקפדה על כך. צוות המלון מנסה להתחנף אלינו בצורה מלאכותית, תוך שימוש במילים עבריות "סבבה", "אחי" ואחרות.
בקנצ'אנבורי פוגשת אותנו פינקי – המדריכה המקומית שתלווה אותנו. כבר מהרגע הראשון שהיא פותחת את פיה ברור שמשהו כאן איננו נורמטיבי. לפינקי יש קול גברי וגם גרוגרת. בתאילנד יש לגיטימציה לסטיות מניות. יש לא מעט Lady boy ובעלי סטיות אחרות. פינקי (לבושה בשני הימים בורוד) נשאלת באופן ישיר אם היא ליידי בוי ומגיבה בשלילה. המדריכה השניה נשאלת את אותה שאלה לגבי פינקי ומגיבה בחיוב, אך מבקשת לשמור זאת בסוד.
לאחר קבלת חדרים וארוחת צהריים במלון Kuai river bridge resort השוכן לגדות הנהר ומשקיף על הגשר המפורסם, אנו יוצאים לספארי: מתחילים עם צילום עם תוכים צבעוניים,
עוברים לאזור התנינים שם חוזים בהופעה של מאלפי התנינים המכניסים אברים מגופם ללוע התנינים. לא ברור במי מתעללים יותר, בתנינים שסוממו לדעתי, או במאלפיהם שלוקחים סיכונים מיותרים, לצד עצבנות של התנינים.
מהתנינים אל הפילים. על הפילים אין צורך להכביר במילים, כבר כתבתי. שוב מוצגים לנו פילים מאולפים, מצ"ב תמונה של פיל על הקורה מבצע סיבוב של 360 מעלות.
מהפילים לצילום משותף עם טיגריסים (הפעם קשורים),
ומהטיגריסים אל רכב הספארי. לפני העלייה אל הרכב מקבל כל נוסע קערת ירקות להאכלת החיות, כשהמדריכה ממליצה לשמור את האוכל לג'ירפות.
הרכב ייקח אותנו, כשהחלונות פתוחים, לביקור במגוון אזורים של חיות שונות, שאת כולן נתן לפגוש בספארי ברמת גן. האזור האחרון הוא אזור משכנן של הג'ירפות. לאחר ביקור בכלובי דובים ואריות, הג'ירפות נראו ידידותיות לחלוטין.
הרכב מתקרב אל קבוצת הג'ירפות ונעצר. הג'ירפות מתקבצות סביב הרכב, מרחרחות מעט מבחוץ, ולאט לאט מכניסות את ראשן, צווארן, פוערות את פיהן ומוציאות לשון באורך של כ 30 ס"מ בכדי לאכול את הירקות שברכב. בתחילה הילדים מגישים להם מידיהם, אך לאחר שהג'ירפות מקבלות בטחון עצמי הן פשוט שולחות את ראשן אל תוך הקערות ואוכלות. 8 ראשי ג'ירפות בתוך מיניבוס בו 20 נוסעים דוחפות, אוכלות ומחפשות אוכל. התקפת ג'ירפות לכל דבר ועניין. ככל הנראה זאת הדרך של הספארי להאכיל את הג'ירפות.
לאחר התקפת הג'ירפות אנו מגיעים אל הגשר על הנהר קוו'אי . מטיילים על הגשר כשברור לנו שמדובר בגשר היסטורי שרכבות לא עוברות עליו. הגשר נבנה על ידי אסירים מערביים בתקופת מלחמת העולם השניה בכדי לסייע ליפנים להעביר הספקה לאזור בורמה. הגשר הראשון מעץ פוצץ ובמקומו נבנה גשר ממתכת. גם הגשר השני פוצץ ובמקומות נבנה גשר המתכת השלישי ששרד עד היום. לאחר כחמש דקות של סיור על הגשר אנו יורדים מהגשר ומסתובבים באזור הדוכנים. ואז מגיע הרכבת. הנהג מוציא את ראשו מחלון הקטר ומסמן לתיירים שעל הגשר לזוז לצדדים, וכך עוברת לה הרכבת מצד אחד של הנהר אל הצד השני, כשהמטיילים שעל הגשר זזים לצידי הגשר.
מהגשר אנו מוסעים אל המלון, שם ממתינות לנו מסז'יסטיות ל Foot Massage. הפעם גם אני מוכן לקבל טיפול - הטיפול בחינם. אני ואשתי מקבלים טיפול האחד ליד השניה, על ידי אם ובת. האם מבצעת טיפול לאשתי, וביתה מסתכלת עליה ומעתיקה את פעולותיה sane same, מה שנקרא On the job training.
לאחר המסאז' אשתי שואלת אותי איך היה, ואני משיב שהייתי מוכן לוותר על המסג' בתמורה לסוכריית מנטוס אחת. גם לדבריה הרמה הפעם לא הייתה גבוהה.
לאחר ארוחת ערב שאנו אוכלים במלון אנו מתכוונים לצאת לשוק הלילה של "קנצ'אנבורי" ומזמינים מונית (טוקטוק). ברגע האחרון מגלה לנו פקידת הקבלה במלון שבימי רביעי משמש שוק הלילה כשוק למכירת בגדים וציוד מטבח משומשים. התוכניות נגנזות למגינת ליבו של נהג הטוקטוק שכבר הגיע לקחת אותנו, ובמקום סיור בשוק אנחנו מקיימים סיור רגלי באזור המלון.
את הבוקר אנו מתחילם בארוחת בוקר על גדות נהר הקוו'אי. כל פריטי התפריט קשורים לביצים בצורה כזאת או אחרת, ואנו מקבלים רושם שלבעלי המלון יש גם לול תרנגולות. לאחר הארוחה אנו שטים על נהר הקוו'אי ולאחר מכן מוסעים אל אתר לרכיבה ושטיפת פילים. שטיפת הפילים היתה מהנה ביותר לילדים, לא בטוח שהפילים אהבו את השמפו:
ממחנה הפילים אנו נוסעים אל מפלי "ארוון". מפלי "ארוון" – פינת טבע קסומה אליה אנו מגיעים לאחר רחיצת הפילים. רצף של שבעה מפלים בהם זורמת כמות מים אדירה. במפל השני אנחנו נכנסים למים.
במים שוחים להם דגים. המדריכה מזהירה אותנו מראש שהדגים מגרדים את הרגליים, אך אין צורך להירתע. ואכן כשנכנסים למים, ואם נמצאים ללא תנועה, דגים מגיעים אל כפות הרגליים ומגרדים / נושכים / צובטים / מדגדגים.......... עושים מסאז' ?
התאילנדים הפכו את נשיכות הדגים לענף מסחרי Fish Foot massage. אנשים מכניסים את רגליהם לבריכות דגים מלאכותיות בכדי שהדגים יעשו להם מסג' / יורידו עור יבש.
אנחנו ממשיכים אל המפל הרביעי.
6.8.2009-11.8.2009– "בנקוק"
השווקים ב"בנקוק" דומים מאד האחד לשני. יש שוק לילה, יש שוק "פטונאם", יש שוק ב"סילון", יש ויש.... והגדול מכולם הוא שוק "צ'אטאצ'אט" הפתוח באופן מלא רק בסופי השבוע. שוק בלי סוף ובלי התחלה, במרכזו שוק לממכר בעלי חיים. המון כלבים ודגים, ושאר בעלי כנף והולכי על 4. מקסימים ובמחירים נמוכים מאד.
בבעלי הדוכנים מטפחים את החיות כל העת: תספורות, פן, מסאז'. בכל השווקים תמהיל של בגדים, כולל מותגים מזויפים, מוצרי עץ, נעליים, מזכרות, ועוד מיני מוצרים. רובם צפופים, מיוזעים......... מבחינתנו היה די מיותר. דוכני האוכל בולטים בשווקים. חלק מהתאילנדים נמנעים מאכילה בבית על רקע אמונתם, עובדה המביאה לפריחה בשווקי האוכל החיצוניים.
השוק היחידי שמצא חן בעיני, ופחות בעיני אשתי היה השוק ב"קוו'סאן" – מעוז התרמילאים. מדובר בשוק לילה על מדרחוב. השוק רחב, בצידיו הופעות מוזיקה חיות, ואווירה נחמדה, להלן תמונות מהיום ומהלילה.
ולמי מאתנו שמוכן לשלם עוד כ 10% מומלץ לוותר על חווית השווקים המיוזעים ולהגיע לקניון MBK באזור כיכר סיאם. שתי קומות מהקניות הן בעצם דוכנים של שוק, אלא שבאווירה ממוזגת, נקייה ושלווה יותר. גם כאן צריך וניתן להתמקח על המחירים - מבחינתנו מומלץ בחום. לא כל הקניונים נראים כמו שוק, קניוני היוקרה בכיכר סיאם מציגים הוד ופאר כמותם אין בארץ. בקניום Paragon אני קונה לדודה שלי אורז משבט ה"קארן" אותו ביקרנו בשמורת ה"דויטנון" במחיר של כ 12 ₪ לחצי קילו. בקניונים אלו ראינו שתי פירמות ישראליות: קסטרו ופוקס, להלן תמונת פרסומת על גבי הקניון לרשת פוקס בה מצולמים נעם תור ובר רפאלי.
הניוד ב"בנקוק" בשעות העומס קשה. דרך של 4 ק"מ ארכה לנו באחד הערבים למעלה משעה במונית. באזורים בהם קיימת הרכבת העילית, היא מהווה כלי תחבורה מצוין, אם כי לא זול למשפחה. כלי תחבורה מהיר נוסף הוא שרות הסירות העובר בנהר ה"צ'ה פיה" ובחלק מיובליו. מהיר זול וזמין, למי שמוכן לקבל פה ושם נתזי מים מהנהר. אם ב"צ'אנג מאי" נהננו לנסוע בטוקטוק, ב"בנקוק" נסיעה אחת בטוקטוק מספיקה לנו. במהלכה אנחנו סופגים כמות עצומה של זיהום אוויר, בצד זיעה ולחות.
את ליל השישי אנחנו מבלים בבית חבד שבסמך למדרחוב ה"קוואסן", שם אני פוגש את אבי חטאב ממכבי. בתפילת ערב ששי משתתפים כ 150 איש, ובארוחת הערב שלאחריה קרוב ל 500. הרב נחמיה וילהלם מנהל את הערב בצורה יפה מאד, ומתעקש על שירת השיר " כל העולם כולו גשר צר מאד" שלוש פעמים מכיוון שהעוצמה איננה לשביעות רצונו. הרב נמצא ב"בנקוק" עם משפחתו כבר למעלה משלוש שנים. מקיפים אותו עשרה אברכים מישיבות חב"ד המגיעים ל"בנקוק" לתורנות של שלושה חודשים. עוצמת האירוע איננה נופלת מהתקפת הג'ירפות המורעבות בספארי שבסמוך ל"קנצ'אנבורי".
בהלת שפעת מקסיקו הגיעה גם לתאילנד. כ 5% מהאוכלוסייה מסתובבת עם כיסוי פה, וכל אחד שמתעטש בקרבתך גורם לך לחרדות. נחרדנו מספר פעמים כשהשתעלו מקומיים בקרבתנו, אך לשמחתנו עד רגע כתיבת שורות אלו, כארבעה ימים לאחר חזרתנו, אף אחד מאיתנו לא נדבק במחלה. בכל המלונות, קניונים, מסעדות יש עמדות לטיהור ידיים בחינם, להלן תמונה של פוסטר המעודד זאת:
באחד הימים אנו מטיילים לחורבות העיר העתיקה "איוטיה", ולמספר מקדשים. המדריך מסביר לנו את הקשר בין צבעים לימי השבוע, ולמזלות. יום ששי מקושר לצבע צהוב המסמן שליטה וכח, יום ראשון מקושר לצבע אדום המסמן מזל טוב. מי שיסתכל על מקדשים תאילנדים או סיניים יבחין ששני צבעים אלו דומיננטיים במקדשים.
את הדרך חזרה אנו עושים על מעבורת על נהר ה"צ'ה פיה".
יום טיול נוסף אנו מקדישים ל Dream world – ה"לונה-פארק" של "בנקוק". מזכיר את "סופרלנד" בראשון לציון, בתוספת מתחם השלג,
סוף דבר
זהו , מגיע שעת החזרה לארץ. קנינו מזוודה נוספת כדי להביא לארץ שלושה אגוזי קוקוס מהחוף ב"קופאנגן", חולצות חיקוי "בילבונג" לילדים, אורז משבט ה"קארן" ומספר מזכרות ומתנות שקנינו. את הנפח הגדול ביותר תופסים שלושת אגוזי הקוקוס שלקחנו מהחוף ב"קו פאנגן".
כמו בהלוך, גם בדרך חזרה התרופות תופסות מקום רב. לשמחתנו השתמשנו במהלך הטיול רק ביוד, פלסטרים ומשחה אנטיביוטית. בכל שאר התרופות לא נעשה כל שימוש.
חודש שלם שהינו בתאילנד, וחווינו את חלקיה השונים:
  • הצפון המעניין בו גרים תושבים מאירי פנים.
  • האיים הזהובים שיכולים להוות מקום למנוחה, דמיון רב יש בינם. לאלו מאיתנו שלא רגילים לנירוואנה, עלול להיות משעמם להשתקע בהם לתקופה ארוכה.
  • "קאנצ'נבורי" – מזכירה במעט את הצפון לאלו מאיתנו שהזמן שלהם קצר.
  • "בנקוק" – מיוזעת ופקוקה.
המסע עבר כמעט שללא מחלות. למעט הכבייה של ניר מהאופנוע ב"פאי", וקלקול הקיבה ב"קותאו", שלווה בסתימה בשירותים, הטיול עבר בצורה חלקה. את התכשירים כנגד יתושים זנחנו בעת שטסנו לדרום. גם בדרום היו יתושים, אך נוכחותם לא חרגה מנוכחותם בגוש דן, והם לא נחשבו כנושאי מחלות מזהמות.
מזג האוויר היה סביר. ברב הטיול השמיים היו מעוננים כך שהחום לא היה גבוה. הלחות במרכז אכן גבוהה, אך מתרגלים אליה. גשמים חזקים ליוו אותנו רק בהגעתנו אל "קראבי" ובהגעה אל "צ'אמפון".
רשם: רונן הראל