מתכננים את הטיול
לפני עשרים שנה בדיוק, עם שחרורי מצבא הקבע, תכננתי לנסוע לתאילנד ונפאל לתקופה. הוצאתי ויזה לתאילנד, שמעתי הרצאות ב"למטייל" -; אז עוד לא היה אתר האינטרנט המצוין הקיים כיום בו מידע רב. בסופו של דבר, במקום לנסוע לתאילנד התחלתי את לימודי מייד עם השחרור, משהו כנראה "בער" לי -; בדיעבד לא ברור מה. עשרים שנה מאוחר יותר, אני מיישם את התכנון המקורי, עם מעט שינויים: אין נפאל, יש משפחה - מצטרפים: רעייתי (אורנה) וילדי (אופק, שגב וניר); לא חודשיים -; רק חודש אחד; כמעט ללא "גסטהאוסים" -; לינה במלונות.
אני מעלה על הכתב את הדברים כפי שקרו במהלך חודש הטיול, במרחק זמן לא ארוך מידי, אך אם יורשה להמליץ לדורות הבאים -; מציע לקחת מחשב נייד מיני (שמשקלו קילו) לטיול מסוג זה. זה טוב לא רק לצרכי תיעוד, אלא גם לשימוש בבחירת מלונות וטיולים. מקווה שהמסמך יסייע לילדי לזכור טיול זה, אשר אינטנסיבי כמותו ככל הנראה לא יעשו נוספים איתי ועם רעייתי. במסמך שזורות גם המלצות למטיילים שיטיילו עם משפחותיהם בתאילנד בעתיד ובכך מחזיר אני את חובי לאתר האינטרנט של "למטייל", ממנו שאבתי מידע רב לפני הנסיעה. המידע האינפורמטיבי, השזור במסגרת המסמך, מבוסס על שיחות עם נהגים / מדריכים / טיילים אחרים / ישראלים שפגשנו בדרך, כך שאם נפלו במסמך שגיאות אינפורמטיביות, אתכם הסליחה. בטיול נעזרנו במדריך תאילנד מסדרת Lonely planet וגם במדריך "תאילנד עם ילדים" בהוצאת זיגזג הפקות. שני הספרים נמצאו כמועילים, גם אם חלק מהעובדות, בעיקר מחירים או שעות פתיחה של אתרים, נמצאו כלא עדכניים.
מגיעים לצ'אנג מאי
את הדרך לצ'אנג מאי, בירת צפון תאילנד, אנו עושים בטיסת אל על מתל אביב, כשממשיכה אותה טיסת המשך של חברת אסיה אייר מבנגקוק לצ'אנג מאי. את הכרטיסים קנינו כארבעה חודשים לפני מועד הנסיעה, במחיר שהיה גבוה רק במעט מהמחיר "באוזבקיסטן אייר". החלטנו להמשיך במישרין לצ'אנג מאי לצורך חיסכון ביום. בזמן שבין הטיסות, אנחנו לוקחים מונית, במחיר מופקע, אל אחד הקניונים הסמוכים אל שדה התעופה של בנגקוק ושם מקבלים לראשונה טיפול "Foot massage" בעלות של פחות מ - 10 ₪ לטיפול שנמשך חצי שעה. טיפולים אלה מאד נפוצים בתאילנד ובאזורי התיירות מכונים רבים. לדברי אשתי וילדי, הטיפול במכון שבקניון שבסמוך לשדה התעופה היה הטוב ביותר בהשוואה לכל הטיפולים אותם הם יחוו בהמשך הטיול. חלק ממכוני המסאז' קוראים לעצמם מכוני רפלקסולוגיה, אך למעט המכון שבקניון שבסמוך לשדה התעופה (אינני זוכר את שמו), הקשר בין הטיפול לרפלקסולוגיה -; הינו רק על גבי הפוסטר.
ב - 20:00 אנו עולים על הטיסה של "אסיה אייר", אותה הזמנו מהארץ. כ - 120 ₪ לכרטיס, כשעל כל דבר משלמים בנפרד: 10 ₪ על מזוודה, 5 ₪ על סנדוויץ'. ב - 22:00 אנו נוחתים בצ'אנג מאי. עוצרים מונית למלון Top north אשר הומלץ לנו על ידי אח שלי - שגיא ורעייתו דגנית, אשר את מסלול הטיול המתוכנן שלנו ביססנו על טיול משפחתי שלהם שנערך שנה קודם לכן ולאחר שהראו לנו תמונות יפות מבריכת המלון. הכניסה האפלה למלון רמזה לנו די הצורך איך יראה החדר, אך בשעה 22:00 ועם שלושה ילדים לאחר 16 שעות בדרכים היה ברור לנו שלמסע חיפושים לא נצא באותו הלילה. לגבי החדר: נאמר שהוא היה גדול, אך המזרונים היו בני כחמישים שנה וצבע המים שבקעו מהברז היה צהבהב. את שגיא, דגנית וילדיהם נדב, אסף ונטע עוד נפגוש (בהפתעה) בהמשך הטיול ונקבל הסברים לנושא ההמלצה. למחרת בבוקר, דבר ראשון יצאנו לחפש מלון ולאחר חיפוש והשוואת מחירים שנערכו כשעה וחצי בעבודת רגליים וטוקטוק, בחרנו במלון Amarha, שבצמוד לעיר העתיקה, במחיר של 360 ₪ לשני חדרים, במקום 150 ₪ לחדר גדול במלון הקודם, אך ברמת מלון של ארבעה כוכבים.
התמקמנו במלון ויצאנו לטייל. תפסנו נהג מונית, סיכמנו על מחיר יומי וביקשנו להגיע להופעת הפילים ב - Mah Sah. הנהג צלצל (לכאורה) למתקן הפילים והודיע לנו שההופעה האחרונה הייתה בשעה 10:00 ואם אנחנו רוצים הוא ייקח אותנו לרכב על פילים -; לא היינו מעוניינים. מאוחר יותר הסתבר לנו שהוא פשוט "עבד עלינו". הוא פשוט לא מקבל עמלות מפארק הפילים ולכן העדיף לקחת אותנו אל מקום בו הוא יקבל עמלה. המקום הראשון בו הוא קבל עמלה היה חוות הטיגריסים. הילדים נכנסו לכלוב עם גורי טיגריס לא קשורים. מחוות הטיגריסים נסענו לחוות סחלבים ושילמנו מחיר מופקע. אז נפל לנו האסימון לגבי הנהג. כשהשתכנענו בכך, כיוונו את הנהג למקדש דויטה סטופ, שם הוא כבר לא יקבל עמלות...
בכניסה אל כל מקדש יש להוריד נעליים. הורדת הנעליים היא מנהג לא רק במקדשים, אלא בכל כניסה לחנות, בית, חדר במלון או מסעדה שראינו מחוץ לבנגקוק. בכניסה לחנויות יש נעליים, וכך מבין הנכנס מה עליו לעשות. חריגים למנהג זה הם סניפי רשת 7/11 (רשת המזכירה את AM/PM בארץ). ברשת 7/11 כ- 5,000 סניפים הפזורים בתאילנד ומשמשים לא רק את התיירים. חריג נוסף למנהג הינה העיר בנגקוק, בה נבקר בהמשך, שם מתקיים המנהג רק בכניסה למקדשים. כלי התחבורה המועדף עלינו לנסיעות בתוך העיר הינו הטוקטוק. אמנם לא ממוזג, אך יש בנסיעה בו משום חוויה.
למחרת לקחנו נהג מונית, הפעם ליום שלם. סיכמנו מבעוד מועד עם הנהג - Oak, שהעביר אותנו בין המלונות ביום הראשון. אוק סיפר לנו על עצמו. הוא התגרש שלוש פעמים על רקע שתייה חריפה אשר ריחה עולה מגרונו או ממוניתו וגם על רקע נטייתו לבגוד בנשותיו שלא הסכימו לקבל תופעה זאת. לדבריו אי אפשר לקחת שתי נשים מאותו הכפר, מכיוון שהדבר עלול להוביל למריבות ותגרות, כך שכל אישה שלו הייתה מכפר אחר. אוק לקח אותנו אל ההופעה בפארק הפילים וכשהגענו גילינו שגם ביום קודם לכן התקיימה הופעה בשעת הצהריים.
מופע הפילים היה מדהים. לראשונה התברר לנו שהפיל הינו חיה חכמה, לא פחות ואפילו יותר מכלב (יסלחו לי הכלבים). ראינו פילים שמשחקים כדורגל, מנצחים את שגב וילדה סינית נוספת בקליעה למטרה ומציירים ציורים יפים יותר מאלו שאני או ילדי יכולים לצייר. צריך לראות את זה קורה בכדי להאמין. המונח "ראש גדול" יתכן שמושאל מעולמם של הפילים. מהופעת הפילים אנו נוסעים לשמורת דויטנון ממערב לצ'אנג מאי. זוהי השמורה בה נמצא ההר הגבוה ביותר בתאילנד. את הטיול מתחילים במעלה מפלי וו'ציטו שבשמורה. לאחריהם אנו נוסעים לכפר של שבט ה"קארן", שם מסתובבים בשדה אורז ונוכחים בכוחו של המיסיון הנוצרי שהקים בית ספר ודואג לחינוך ילדי הכפר על ברכי הנצרות. מהכפר אנו עולים אל פסגת ההר. אנו בטוחים שמהפסגה נצפה בנוף מרהיב, אך במקום נוף אנו נכנסים לתוך ענן ערפל כשהראות המכסימלית הינה כ - 30 מטרים. להר שתי פסגות סמוכות, על אחת מהן מקדש לשימוש המלך, על השניה (הנמוכה מעט יותר) מקדש לשימוש המלכה. בערב אנו מתחילים להצטייד לקראת הטיול: מעילי גשם (עוד נגיע אליהם בהמשך), ספרי נגד יתושים ובגדים ארוכים.
טרק ל - Mah Teng
לפני הטיול מצאנו באינטרנט המלצות רבות (חיוביות ושליליות) על שתי חברות ישראליות, שמארגנות טיולי ג'יפים בצפון תאילנד ועל מדריכים ישראלים נוספים שמתמחים באזור הצפון. החלטנו להתעלם מהפיתוי של ארגון מוקדם ולאתר טיול בשטח. כשהגענו לצ'אנג מאי התחלנו לחפש טיול. בעיר יש עשרות סוכנויות המציעות פרוספקטים ופוסטרים. החלטנו שנצא לטיול רגלי. בחרנו בטיול של חברת "Panda" , שנמכר על ידי אחת מהסוכנויות במלון בו התאכסנו, בהנחה שהמלון מבטיח רמה מסוימת של סוכנות.
בבוקר הטיול עלינו על הרכב ביחד עם:
• נרגיזה -; משפחתה היגרה מאזרבייז'ן לאנגליה כשהייתה ילדה. סיימה לימודי רפואה באוניברסיטת אדינבורו שבסקוטלנד ובשנה הבאה מתחילה סטאז''. נרגיזה הדגישה שהצלחתה בלימודים הינה תולדה של מאמץ ולמרות הקשיים הרבים שעמדו בפניה -; בחורה מקסימה.
• אווישן -; חבר של נרגיזה - היגר עם משפחתו מאיראן כשהיה ילד, לומד לקראת דוקטוראט בפילוסופיה, גם כן באוניברסיטת אדינבורו. גם אויישן בחור מקסים בעל יכולת התנסחות גבוהה מאד. הוא מוצא לנכון להבדיל בין העם האירני לבין ההנהגה. לדבריו ההנהגה לא מייצגת את העם ותוצאות הבחירות זויפו.
• קווין -; סטודנט למחשבים באיווה ארה"ב.
• אחרון אך ראשון לצועדים -; צ'ארט -; מדריך הטראק אשר יוביל אותנו בשלושת הימים הקרובים. מקום מגוריו בשבט הקארן שבשמורת הדויטנון, אותה בקרנו יום קודם לכן. לדבריו הוא הגיע לביתו כשעה לאחר שעזבנו את כפרו ביום הקודם. עוד לדבריו, בשבט נשארו לגור בעיקר המבוגרים, רוב הצעירים עברו לערים.
התחנה הראשונה בטיול הינה תחנת משטרת התיירים שבצ'אנג מאי. בתחנה אנו פוגשים את אלן, שוטר במשטרת תאילנד, מהגר מקנדה. אלן מזהיר אותנו ממפגעים שעלולים להתרחש בטיול, החל מיתושים, התייבשות, נפילות מצוקים ואחרים. אלן מספר לנו על מספר הפלא למשטרת התיירים 1155, מספר שמוביל לשוטר דובר אנגלית, שפה שאיננה מוכרת לשוטרים במוקדי המשטרה הרגילים. הוא מוצא לנכון לשתף אותנו בסיפורו האישי, למרות שלא נשאל על כך. אלן היה שוטר פנסיונר רווק בקנדה. הכסף מהגימלה הספיק אך בקושי לקיומו. הוא עבר לתאילנד, הכיר אישה מקומית לה שני ילדים, התחתן איתה וכיום יש לו משפחה שמחה, והכסף -; מספיק ואפילו יותר. תופעת הזוגות המעורבים איננה נדירה בתאילנד. שני מאפיינים לתופעה: הגבר זר והאישה מקומית או הגבר מבוגר מהאישה, כשברקע ברור גם הפער הכלכלי בין השניים. עשר דקות תדרוך ויוצאים לכיוון השוק. בשוק אנו מצטיידים במים וצ'ארט קונה מצרכים לטיול. אנחנו עוזבים את השוק ומגיעים אל כפר קטן, בו אנחנו אוכלים את ארוחת הצהריים Steaky rice בתוספת ירקות וביצים. מכאן ועד סוף הטיול אנו נפנים שארוחות רבות בתאילנד יהיו מבוססות על אורז. לאחר האוכל אנחנו יוצאים לטיול קצר על גב פילים. לאחר הטיול מתחילים בהליכה רגלית בג'ונגל. בערב, מיוזעים מגיעים אל מפל, בו כולנו מתרחצים לקראת הלילה.
חצי שעת הליכה ומגיעים לכפר סיני Pha Maeng, המאוכלס על ידי 25 כפריים משבט Red Lahu בחברת מספר לא מבוטל של חזירים ותרנגולים. בכפר הזה נישן את הלילה הראשון. לדברי צ'ארט המלך מרשה לחברי השבטים הסיניים לגור בתאילנד, אך אין להם כל זכויות בקרקע. אנו מקבלים את הסוויטה המלכותית: בקתת קש, חלקה האחד מטבחון, וחלקה השני חדר השינה. במטבחון יכין לנו צ'ארט את ארוחת הערב, כן ניחשתם נכון Steaky rice ביחד עם פרורי עוף וירקות. בחדר השינה נבלה את הלילה על מחצלות, מתחת כילות. סדינים נקיים נראה רק כשנגיע למלון. על ה"בלקון" מצאנו גיטרה ישנה שהשאיר אחד המטיילים שקדם לנו. פלאי הטכנולוגיה הגיעו גם לכפרים הנידחים. לחלק מהבקתות חיבור למצברים הנטענים על ידי אנרגיית השמש. המצברים מאפשרים תאורה בלילה וצפייה בטלביזיה. על מקרר -; אין מה לדבר. אנו מתלבשים בלבוש ארוך בכדי להגן על עצמנו מיתושים, ולמרות שהטמפרטורה לא מחייבת. סיגלנו לעצמינו נוהג זה גם בשאר הלילות, כשישנו בשטח במהלך המשך הטיול. באופן זה יש למרוח ספרי נגד יתושים רק על הפנים וכפות הידיים.
בבוקר אנו משכימים ולאחר ארוחת בוקר יוצאים לדרך לכיוון כפר Pha Dang, בו שוכן השבט הסיני Black Lahu. ארוחת צהריים אנחנו אוכלים על פי המתכון הרגיל בכפר Ton Kham. לאחר הארוחה אנחנו מתחלים לטפס כשישה ק"מ לגובה של 1,000 מטר לכיוון הכפר הבא. עליה ועוד עליה ועוד עליה... בכל פעם שנדמה לנו שהגענו לפסגה, תמתין לנו עליה נוספת. צ'ארט קוטף בדרך פטריות, אותן הוא יאכל לארוחת הערב. הוא יודע להבחין בין האכילות לרעילות, אך אף אחד מאיתנו לא יהיה מוכן בהמשך להציב למבחן של קיבה מערבית את מומחיותו של צ'ארט בתחום הפטריות. גשם קל מלווה אותנו במהלך חלק מהעלייה, אשר רק מקל על הקושי. בכדי להקל עלינו צ'ארט מספר מעט על עצמו. הוא לא התגייס לצבא מכיוון שלא מגויסים גברים שגובהם מתחת 160 ס"מ. בקרב הגברים שגובהם עולה על 160 ס"מ עורכים הגרלה, באופן שמתגייסים בסופו של דבר רק 20% מהגברים לשרות של שנתיים. בסוף העלייה מגיעים אל הכפר ומתקבלים בבלונים על ידי ילדי הכפר. הפעם כפר יותר גדול המאכלס כ - 300 מקומיים, בחברת אלפי בעלי חיים. אופק, שגב ו - Kevin מצטרפים למשחק כדורגל נגד קבוצת הילדים של Pha Dang. כשמחשיך אנו מוזמנים לארוחת ערב לא שגרתית. הפעם מרק עוף, ולאחריו... Steaky rice בתוספת פירורי עוף וירקות. לאחר ארוחת הערב מגיעה אלינו חבורת ילדי הכפר למופע של שירה, כשלאחריו אנו מתבקשים לתרום לצורך בניית בית הספר שבכפר.
חושך. הולכים לישון, שוב ללא סדינים, שוב על גבי המחצלות. חלקינו ישנים היטב, אחרים מתקשים להירדם. בלילה יורד גשם. את קולותיו שומעים על גג הפח שמעלינו. בבקתה שגרנו ביום האתמול היה גג מקש ולא ברור עד כמה היו עוברות אותו חלק מהטיפות. מים לא חסרים באזור. הם מגיעים לחבית המצויה ליד כל בית בכח הגרביטציה. כשיש שימוש הם נצרכים, אך המצב הטבעי הוא שהמים זורמים והחבית עולה על גדותיה. לגבי חשמל, הכפר קיבל את צריכת החשמל שלו מוקדם יותר מהכפר הראשון. בכפר הוקמה חוות קולטי שמש, אליה היה מביא כל ראש בית את המצבר בבוקר לטעינה. לאחר מספר שנים השתכללו בני הכפר ועברו לשיטת הקולטים האישיים הממוקמים ליד כל בית, באופן שנמנע טרטור המצברים ומתאפשר חשמל רציף, כפונקציה של טעינת המצבר. בסביבות חמש בבוקר התעוררתי, לא הייתי היחידי. התחושה הייתה כאילו אנו נמצאים בסרט הוליוודי. מאות, אם לא יותר, תרנגולים, חזירים, כלבים, ציפורים מתעוררים ופוצחים בשירה/צעקה. גם בני הכפר קמים ומתחילים לטפל בבעלי החיים. אנחנו אוכלים ארוחת בוקר בסביבות 8:00 ובסביבות 9:00 יוצאים לדרך. הפעם ירידה לכיוון נהר Mah teng, עליו נשוט בהמשך. ירדה ארוכה ומתמשכת, חלקה על שבילים צרים, כשבצידיהם מצוקים תלולים. בצהריים אנו מגיעים אל הנהר, מוקפצים על ידי רכב למעלה הנהר ויורדים לרפטינג בנהר. חצי שעה רפטינג בנהר בדרגה 3, לאחריו חצי שעה נוספת על סירת במבוק. במהלך השייט יורד עלינו גשם, כך גם בארוחת הצהריים שלאחריו. בסיום הרפטינג, ולאחר כ - 25 ק"מ של הליכה, חלקה מאומצת, אנו חוזרים לצ'אנג מאי ולנים לילה נוסף במלון Amarha המצוין.
ממשיכים לפאי
הדרך מצ'אנג מאי לפאי מפותלת עד מאד. פאי מצויה בעמק המוקף הרים לרב. שעתיים של נסיעה, עיקרה בכבישים מאד מפותלים ובמהירות שלא תמיד מתאימה לתנאי הדרך. הזהירו אותנו לא לאכול לפני הנסיעה, אך מה לעשות ובמלון המחיר ללילה כולל ארוחת בוקר. הקאות/בחילות היו מנת חלקינו באותו הבוקר. ובסופו אנו מגיעים אל העיירה הציורית פאי. עיירה מקסימה, בה גרים אנשים נחמדים. ה"וואן" עוצר בכניסה לסוכנות "איה". אשת המכירות במשרדי "איה" מסייעת לי ללא תמורה, באמצעות הטלפון, לבדוק אם יש מקום במלון שהומלץ על ידי שגיא ודגנית. לאחר מספר ניסיונות, שלא עולים יפה, היא מציעה לי אופנוע חינם לשעה לצורך איתור מלון. אני מקבל את ההצעה ומופנה אל הבחור שאחראי במשרד על האופנועים, ששואל אותי אם אני יודע איך לנהוג על אופנוע. כשאני משיב שאני יודע לרכב על האופנוע הוא מצרף אלי, שוב ללא תשלום, מורה פרטית שלוקחת אותי אל כביש צדדי ונותנת לי שעור פרטי שנמשך שלוש דקות, לאחריו אני מוסמך לרכב על אופנוע (עד היום לא ברור לי אם חוקית היה דרוש רישיון לנסיעה על האופנוע). שרות חמישה כוכבים בחינם? אנשי "איה" יודעים שרוב התיירים שמגיעים לפאי לא יוכלו להסתדר בעיר ללא אופנוע, פשוט מכיוון שבעיר אין מוניות ואין טוקטוקים (מיזם עסקי לישראלי שימצא לנכון להשתקע בעיר). כשאני אגיע למסקנה הזאת בעצמי, אני אשכור את האופנוע אצלם ולא אצל אחת מעשרות הסוכנויות האחרות הפזורות במרכז העיירה. בתמורה ל - 25 ₪ ליום ועוד 8 ₪ לדלק אני מקבל אופנוע, כולל כל הביטוחים האפשריים ליממה, לא כולל ביטוח צד ג' -; פשוט אין להשיג שם ביטוח צד ג'. אם אגרום נזק לצד ג' -; האחריות הינה שלי. בפאי אפשר למצוא גסטהאוסים גם ב - 30 ₪ ללילה, אך אנחנו כבר עברנו את הגיל הזה.
באמצעות האופנוע אני מאתר את מלון Yoma -; מלון חדש ומקסים, המבוסס על עיצוב בטון ועץ, בו נשהה ביומיים הקרובים במחיר של 150 ₪ לחדר ללילה. ביום המחרת אנו נוסעים על האופנוע אל המעיינות החמים שמחוץ לעיר. ניסיתי ללמד גם את אורנה נהיגה על אופנוע. ללמוד היא הצליחה, אך לקחת אחריות להרכבת ילד נוסף, המשפיע על שיווי המשקל -; קשה יותר. הנסיעה מתבצעת בסבבים. בסבב אחד אני מקפיץ את אופק ושגב ובשני חוזר ומקפיץ את אורנה וניר. בכניסה אל המעיינות אנו מצטלמים עם האופנוע ותמונת המלך. חוסר הניסיון שלי בנהיגה על אופנועים גורם לי לקרב את ניר אל האופנוע ורגלו נוגעת באגזוז. ניר מקבל כוויה קלה, שתעבור עד סוף הטיול, וגם בעזרת משחה אנטיביוטית שנותנת לאשתי אחותה יעל, רגע לפני נסיעתנו. המעיינות החמים - חמים מאד. קשה מאד להיכנס. אני וניר מוותרים. אורנה, אופק ושגב טובלים. בחצי השני של היום אנו מתכננים לנסוע אל כפר סיני. הגשם (נהג לא מיומן, על כביש רטוב, מרכיב שני נוסעים, באזור לא ידוע... יותר מידי) משבש את התוכניות שלנו ואנו נשארים בעיר.
למחרת אנו קמים בבוקר ומסיירים באזור המלון. כמו בכל תאילנד, תמונות המלך מופיעות במלוא הדרן בכל פינה. המלך כבר בגיל 80, אך בתמונות הוא נראה בסביבות גיל 50. התושבים איתם דיברנו אוהבים את המלך. "המלך דואג לנו", "המלך עוזר לנו" הם ביטויים שגורים בפני העם. למלך עשרות ארמונות, בינם הוא מעביר את זמנו. יש מלונות בהם הוא מתגורר יום אחד בשנה. המלך דואג גם לקרובי משפחתו. במהלך סיור לאיוטיה מבנגקוק מוצג לנו בניין שהקים בן דוד של המלך על קרקע אותה קיבל מהמלך.
ראפטינג על נהר פאי אל מה הונג סונג
על פי המלצת המדריך "לונלי פלאנט" אנו הולכים להזמין רפטינג אצל "הצרפתי" -; מהגר צרפתי שהשתקע בפאי לפני כ - 13 שנים. הצרפתי מתאר לנו את המסלול באורך של 65 ק"מ בדרגת קושי 3 , לכיוון עיר המחוז מה הונג סונג. הוא מציע לנו להישאר בסוף הרפטינג במה הונג סונג במקום לחזור בדרך מפותלת אל פאי וממה הונג סונג לתפוס למחרת טיסה לכיוון צ'אנג מאי. קיבלנו את הצעתו ובמקום לטוס חזרה מצ'אנג מאי לדרום, החלטנו לחסוך מעצמנו את הנסיעה חזרה לפאי (110 ק"מ מפותלים) ביחד עם הפיתולים שבין פאי לצ'אנג מאי ולטוס לדרום ישירות ממה הונג סונג. אנו נרשמים לרפטינג שיערך יומיים לאחר יום הגעתנו אל פאי. השאלה הראשונה שלנו, לאחר ניסיוננו מהטרק הייתה אם יש סדינים בלילה. התשובה הפעם חיובית ובכך נחסכת מאיתנו רכישת סדינים לצורך הרפטינג. בבוקר אנו מגיעים אל אתר ההתכנסות ושם מקבלים תדריך ראשון מהצרפתי. איתנו בשייט יהיו שישה הולנדים, שלושה אוסטרלים, שתי גרמניות, ארבעה בלגים ואמריקני אחד.
משם אנו נוסעים לנקודת היציאה מצוידים בציוד אישי, כשהתיקים מוגנים מפני מים. בטיול משתתפות ארבע סירות, על כל אחת סקיפר + חמישה-שישה נוסעים. אותנו מלווה צ'אי, היחידי מהסקיפרים שיודע אנגלית. הוא אחראי על השייט כולו. "זכינו" בצ'אי בזכות ילדינו שהיו הילדים היחידים בשייט. כנראה שהצרפתי רצה להבטיח מינימום סיכונים לילדים. צ'אי אכן יותר מיומן. כששאר הסירות מתהפכות בחלק מהאשדים, הסירה שלנו עוברת בצורה חלקה. ילדינו רוצים להחליף סירה, אך אנו שמחים על כך שמלווה אותנו הסקיפר המנוסה יותר. צ'אי - הסקיפר המלווה אותנו מקים מיזם עסקי של דגי שפמנון. בכל סיבוב הוא דג דגים, אותם הוא מביא לביתו. את הדגים הוא מניח בדלי סגור. בכדי שהדגים לא ימותו הוא מעשיר את המים באוויר באמצעות מכשיר המופעל על ידי סוללות נטענות. אלא שבמהלך השייט נגמרות הסוללות, וגם הרזרביות לא עובדות. צ'אי מנסה לעשות עיסקה עם דייג מקומי: הוא ייתן לו את הדג שלו היום, ובתמורה הדייג יחזיר לו דג בפעם הבאה. העיסקה לא מצליחה וצ'אי צריך להמשיך ולהחיות את הדג בשיטות ידניות עד סוף השייט.
בתחילת השייט אנו עוברים מול שדות סויה. הסויה משמש הן להכנת שמם, אך גם לצורך יצור אנרגיה חלופית. לאורך השייט אנו רואים נחשי פתון, קופים, לטאות מסוג איגואנה וציפורים רבות. מפלס הנהר נמוך במעט משנה קודמת לנוכח מיעוט הגשמים השנה. אל דאגה, מים לא יחסרו בתאילנד. במהלך המסלול אנו עוצרים מידי פעם בנקודות, בהן בוקעים מעיינות חמים מהקרקע. מים בחום כזה שלא מאפשר לגעת בהם, או בחול ממנו הם בוקעים. את ארוחת הצהריים אנו מקבלים בתוך עלי בננה -; אין הפתעות -; Steaky rice. במהלך השייט מתאפשר למשתתפים לשחות בחלקים הפחות גועשים של הנהר. לקראת ערב אנו מגיעים למחנה הלילה. במחנה ממתין לנו שומר המחנה. צ'אי מסביר שאנו נמצאים במרחק ארבע שעות הליכה מהכפר הקרוב ביותר, כך שאנו עם עצמנו, וללא קליטה של הטלפון הנייד, להלן תמונות ממחנה הלילה: לכל מלון שמכבד את עצמו יש מקדש, כך גם למחנה הלילה שלנו על נהר פאי.
במחנה הלילה אנו אוכלים את ארוחת הערב המוכנת על ידי צוות הסקיפרים, בעזרתנו, לאור נרות. השינה במחנה קלה יותר בהשוואה לטראק. בשונה מהטראק יש סדינים, אין תרנגולים כלבים או חזירים. בקיצור, אפשר לישון בשקט למרות רעש צרצרים ומעוף גחליליות. בבוקר אנו קמים, אוכלים ארוחת בוקר וחוזרים אל הנהר. השייט מסתיים בסביבות שעה 16:00. בסוף השייט אנו עוברים לעיר המחוז מה הונג סונג, שם אנו מבלים את הלילה. העיר "מה הונג סונג" איננה עיר תיירות. במרכזה אגם קטן ובצידו מספר מקדשים.
יוצאים מקראבי אל חצי האי ריילי
בתכנון המקורי היינו אמורים להגיע רק לאיים שממזרח ליבשת, בעיקר על רקע מזג אוויר גשום הצפוי במפרץ המערבי. במהלך הטיול, וגם על רקע המלצות שקבלנו בארץ בדקה ה-90, אנחנו מחליטים להגיע לריילי ביץ' בקרבי -; עיר הממוקמת ביבשת, בצד המערבי. אוכלוסיית תאילנד מורכבת מ - 95% בודהיסטים, 3% מוסלמים, 1% נוצרים ונוספים. המוסלמים מרוכזים בדרום המדינה, באזור הגבול עם מלזיה, ובין השאר באזור קראבי, בו נשכון בימים הקרובים. קל להבחין בהבדל בין אוכלוסיית הצפון לאוכלוסיית הדרום. אנשי הצפון נחמדים יותר, אוהבי ילדים ומאירי פנים בהשוואה לשכניהם בדרום המדינה. בהמשך נראה שהמרכז (בנגקוק) דומה לדרום. ריילי ביץ הינו חצי אי, אך הגעה אליו מתאפשרת רק בסירה לנוכח מצוקים עצומים המפרידים בינו לבין היבשה, וכפועל יוצא העדר דרך רגלית או כביש.
את הדרך אנחנו מתחילים בנמל התעופה הקטן של מה הונג סונג ומשם אנו טסים לצ'אנג מאי. על המטוס טסים איתנו שלושה נזירים המקבלים זכויות יתר:
• בשורה של שלושה יושבים רק שניים.
• פניה של הדייל אליהם מבוצעת לאחר קריעת ברך.
• את האוכל הם מקבלים בצלחות פלסטיק במקום בצלוחיות חד פעמיות.
• בעליה למטוס הם נקראים לעלות לפני שאר הנוסעים (לא בטוח שזאת זכות גדולה).
בנמל התעופה של צ'אנג מאי "נדבקת" אלינו אשת מכירות שמנסה למכור לנו מלון. בהיסוס מה אנו נעתרים לחיזוריה והיא מציע לנו שני מלונות בחוף ריילי. אנו מבקשים להגיע, על פי המלצת שגיא, ל - Raily bay resort. לאחר סיכום הנושא מבקשים במלון את שעת הגעתנו, ומשאנו מודיעים שאנו מגיעים בשעה 18:00 לקרבי, מסבירים לנו מהצד השני של הקו שבשעה זאת אין תנועה סדירה של סירות לחצי האי ואנו נדרשים לשלם 180 ₪ נוספים להסעה פרטית על ידי המלון. בשעה 18:00 כמתוכנן אנו נוחתים בקרבי. כבר מהמטוס אנו מבחינים בגשם, כפי ש"הבטיחו" לנו. ההתחלה מבטיחה: נציג עם שמנו ממתין לנו בשדה התעופה, ומבלי שתפגע בנו טיפת גשם אחת מכניס אותנו ל"וואן" חדיש ומרווח בדרכנו לריילי ביץ. חצי שעה נסיעה ונהגינו נעצר בפינה חשוכה, שולף ממגירת הרכב חמישה מעילי גשם (מעילי הגשם שקנינו בצפון נשארים בתיק) ומצביע לנו על בקתת קש חשוכה -; "תמתינו כאן לאיש הסירות". אנו עושים כמצוותו ויורדים אל מחסה הקש.
עשר דקות חולפות בחשכה ומכיוון הים מגיע טוקטוק. הנהג מורה לנו להעמיס את המזוודות על הטוקטוק וללכת אחריו על המזח. המזח -; ברוחב של כארבעה מטר בנוי מבמבוק וללא מעקה. 200 מטר של הליכה ואנו מגיעים לנקודת העגינה, אלא שהסירה עדיין לא הגיעה. כך אנו מצטופפים בסערה בצמוד לטוקטוק שמגן רק בחלקו על התיקים שלנו כ - 10 דקות, עד שתגיע הסירה, שנקראת בשפת המקומיים Long tail -; על שם המנוע הנמצא על זנב מתכת שמשמש גם להיגוי. מעבר חשוך ולא קל אל הסירה, ומתחילים את השייט לריילי ביץ ביחד עם תייר נורבגי נוסף שהצטרף אלינו בזמן ההמתנה. לסירה גג קטן מברזנט, אך בסערה הגשם מגיע אלינו מכל הכיוונים. חושך, סערה, רעמים וברקים, גשם, גלים ואנחנו באמצע הים. מפחיד. בראשי עברו מחשבות למי אני עוזר קודם באם הסירה מתהפכת וכך אני מחלק במחשבותיי את אשתי וילדי, ביני, הנורבגי ונהג הסירה למקרה של התהפכות בים הסוער. עשר דקות של שייט ואנחנו מתקרבים אל החוף. בחוף אין מעגנה, ומכיוון שמדובר בהסעה פרטית VIP, מגיע אל הסירה הטרקטור הפרטי של המלון, אליו רתומה עגלה שבמדינה אחרת הייתה יכולה לשמש להובלת עזים, אשר מביא אותנו מהסירה אל החוף.
רטובים מכף רגל עד ראש אנחנו מגיעים אל המלון המובטח, בצפייה שהסערה תשכח בלילה. ואכן כך היה. אנשי המלון לא מתרגשים מהגשם. מי שכן מתרגשים הם קבוצה של עשרה ישראלים שהגיעו כחצי שעה לפנינו. הם דורשים וגם מקבלים ארוחת ערב חינם. הבדל קטן ביננו לבינם: נהג הוואן שלנו נתן לנו חמישה מעילי גשם, כך גם נהג הוואן שלהם נתן להם חמישה מעילה גשם, אלא שהם היו עשרה, חלקם ילדים קטנים... ובבוקר זורחת השמש, ומתוך החושך שליוה אותנו אתמול מתגלים חופים מקסימים. פער גדול קיים בריילי ביץ' בין מפלס הים בעת שפל, למפלס בעת גאות. שיא הגאות הוא בשעות הצהריים ושיא השפל בלילה. אנו שולחים את כל הבגדים שלנו לכביסה במחיר מופקע של 7 ₪ לקילו, ונאלצים לשלם גם על כשלושה קילו מים בהם היו ספוגים הבגדים.
המלון עצמו יפה מאד. הבריכה שלו וחדר האוכל משקיפים אל המפרץ. החופים יפים לא פחות.
להמשך הטיול, הקליקו כאן
