קוסטה ריקה
את הכרטיסים הזמנו עוד באוקטובר עבור יולי שאחכ. בעצם עזבנו את הארץ ב-30 ביוני, כי יום למחרת, החופש הגדול – המחירים קפצו.
לא ארגנו כלום מראש – היה לנו מסלול כללי, ואת המלונות סגרנו מדי יום ביומו כמה שעות מראש, לרוב דרך בוקינג, לפי המקום בו סיימנו את היום. נוח וקל.
ההתניידות באמצעות ווייז. לרוב אין בעיה, מאוד נוח. אין צורך לקנות GPS אחר.
1.7.15
נוחתים בבוקר, שני מבוגרים ובננו בן ה-12 (עוד כמה ימים). מגיע שאטל שלוקח אותנו לבאדג'ט. נוסעים להשכרת הרכב, ומשם עולים עד למפלי לה-פאז והלודג' המקומי Peace Lodge. נסיעה של כשעה. השמורה מהממת ביופיה, מאוד מושקעת הרבה בעלי חיים בכלובים, חתולי פרא, ציפורים (הטוקנים מדהימים ביופים), קופים, פרפרים והשיא כמובן רצף המפלים והשבילים היפים של המסלול. הכל בתוך ג'ונגל, המון המון מים. משגע!
מיד עם הנחיתה בשדה, כיון שידענו שאנו רוצים להגיע למפלים ולא יהיה לנו זמן להתקדם מעבר להם, הזמנו מקומות במלון Peace Lodge. בטלפון הם רצו מחיר שערורייתי, משהו כמו 400 דולר, כולל הכניסות, ואנחנו שלמנו דרך בוקינג לשלושתנו 169 ועוד מס, כולל הכניסה. בנוסף, הזמנו מיד עם הנחיתה גם סנפלינג בלנדס אין לאב, לשעת הצהרים ליום המחרת.
החדר בלודג' מהמם שאין מילים, מרווח, מצויד, מעוצב לתפארת, עם מרפסת לנוף בחוץ וג'קוזי. ממש תענוג. כל המתחם מעוצב בצורה יוצאת דופן. לוטן רחץ בבריכת המים החמים שבחוץ ובשש בערב עלינו לסעוד ואחכ יצאנו לסיור עם מדריך בנושא הצפרדעים, בחממת הצפרדעים שלהם. הראה לנו מינים שונים והסביר הסברים, ממש מעניין! בחור מאוד רציני וידען.
חשוב לציין שלמרות שחשבנו שיהיה חם, בהחלט עלה הצורך שוב ושוב במהלך היום, ובמיוחד בבוקר מוקדם ובערב – בבגד חם.
2.7.15
ארוחת בוקר נהדרת במלון. הכל מעונן, ולא רואים טוב את הר פואס. אז לאחר סיור נוסף בשמורה, מבט על בריכות הדגים וביקור חוזר אצל הצ'יטות והגורים המקסימים שלהם, פנינו ללנדס אין לאב. הנסיעות ארוכות ומייגעות. הנופים יפים מאוד, העוני של הבתים, וחוסר הפיתוח הסביבתי בולט. מדינת עולם שלישי.
מגיעים למקום ומחכים שעה עד שיסתיים הסיור שקדם לנו ונוכל להתחיל בקניונינג. הסיור עולה 65$ לאדם. מלווים אותנו שני בחורים מקסימים ונעימים, חוסה ופרדי. קושרים רתמות ויוצאים לסיור. ההליכה בתוך ג'ונגל משגע, כמה סוגי צמחים! כמה ירוק! אי אפשר להרגע מזה... עושים קנופי כיפי לפתיחה ויורדים מהעץ למטה בסנפלינג. הולכים הליכה קצרה עד גשר תלוי וממנו יורדים כשלושים מטרים למטה ישר לתוך מפל של מים – ואת כל המפלים הקטנים בתוך קניון צר (שכל הסלעים בו מצופים בירוקת מקסימה!!) עושים תוך כדי סנפלינג כיפי. שני החבר'ה מצחיקים והאוירה מצוינת. לוטן ממש בעננים, זה כל כך כיף!! פרדי דואג לנדנד אותנו בתוך המפל, כך שכולנו נרטבים לגמרי!! הטבע מסביב מהמם.
בסוף של המסלול עושים טרזן – נדנדה אליה נקשרים עם הרתמה, ופרדי וחוסה פשוט דוחפים אותנו שוב ושוב. זה מאוד מאוד כיף! וגם לא מפחיד. אלא שלי היתה בסוף בחילה.
נסיעה ללה פורטונה. הגעה למלון Arenal Observatory Lodge, ורישום לפעילויות עבור מחר – קנופי דרך Sky Adventures וגם סיור אחרי הצהרים סביב להר, הסיור שייך למלון. בינתיים קנינו כרטיסים למעינות החמים בבאלדי, והרינו יוצאים לדרך (ארוכה ומייגעת, המלון שוכן בקצה, קצה הדרך, וההגעה אליו היא בדרך אפר מלאת חורים ובורות, קשה ומעייף לנהיגה).
המעיינות החמים מהממים! ממש חוויה. גם פה לוטן נהנה עד הגג. עברנו מבריכה לבריכה, המים בטמפרטורות שונות, כולן נעימות להפליא!! מחשיך ואנו מגיעים לחלק העליון למגלשות, שכולן כיפיות. אם כי אחת מפחידה מדי. ניסינו את כל המגלשות, עלינו וירדנו שוב ושוב, ולבסוף סעדנו את לבנו במסעדה (המגעילה) שהיא חלק מהדיל (46$ לאדם).
חזרה למלון.
3.7.15
בלילה החלה סופה – שאחכ למדנו עליה שקוראים לה סופה טרופית והיא מאפיינת לעיתים את התקופה הזו בשנה. בקבלה הסביר לי אסטבן שהסופה נגרמת עקב רוחות שמגיעות מקנדה ומשום מה לא נעצרות בדרך. כל הלילה ירד גשם זלעפות מלווה ברוחות. עבור אסטבן היה מדובר בלא יותר מ-mist. התפיסה שלהם של גשם היא קצת שונה משלנו...
בבוקר קמנו לארוחת בוקר ואחריה גילינו כמה כיף לגור במלון שהוא גם המרכז המקומי של הטיולים. ממש מהקבלה יוצא שביל אליו אנו שמים פעמינו בבוקר. צועדים עד למפל בתוך ג'ונגל ירוק ומתפקע, עולים בחזרה עד גשר תלוי ומשם מטפסים חזרה לקבלה. סך הכל כשלושה ק"מ, מקסימים ומהנים לצעידת בוקר.
יצאנו לטיול מלווים בפונצ'ואים, ובמהלך כל היום כולו הגשם מתחיל ומפסיק בעוצמות שונות, ומעונן, מעונן... אבל פה זה לא מפריע לאף אחד. פעילות הקנופי שנקבעה ל- 1130, גם היא בתוך השמורה הצמודה למלון – מתקיימת כסדרה. היה טפטוף קל כל הזמן, רק בכבל האחרון החל מבול שוטף ואנחנו נרטבנו לגמרי.
הקנופי היא פעילות כיפית להפליא! מתחילים את הסיור בעליה ברכבל לגובה של כ-1000 מ', ומשם גולשים בשבעה כבלים שונים, בזיגזג, כל פעם כבל קצת יותר נמוך, שחוצה את העמק מצד לצד (הראשון בגובה 200 מטרים). רואים למטה את האגם וגם חלק מההר, החלק שלא מכוסה בעננים, ובעיקר רואים את הג'ונגל, על שכבות העצים בגבהים שונים. חוויה משגעת!! כמובן, יש לגלות סבלנות, כי בכל פעם יש להמתין עד שכולם יגמרו לגלוש. עם זאת, הם מיומנים ויודעים להעביר את האנשים מהר.
עם תום הסיור חוזרים למלון. הגשם שהתחיל לקראת סוף הפעילות נמשך ואף מחמיר. אורן רוצה לבטל את הסיור של ארבע, אך אני מסרבת. יוצאים מצופי פונצ'ו לסיור, שהתגלה כהצלחה מסחררת. עוד יתרון של המלון הזה. המדריך מוביל את הקבוצה דרך שמורה בה הוא עוצר כדי להראות לנו חיות שונות, קופים, עצלן, ציפורים. אחכ נכנסים לתוך דרך בה יש אבני לבה, ואדמת לבה, שנקרשו מהמגמה שהתפרצה מהארנל ב-1968. כפר שלם בן 80 אנשים נמחק עם ההתפרצות. מאז ההר היה פעיל מדי יום עד 2010, עת פסק, עד עצם היום הזה.
אנחנו לא הצלחנו לראות את ההר כלל בגלל הגשם, לצערנו הרב, אבל היום לא קיימות יותר התפרצויות קטנות עליהן קראתי פה באתר, ושמעתי מאנשים.
אני חקרתי קצת את המדריך של הסיור, כריסטיאן, על הרי הגעש. כיון שלא הצלחנו לראות את פואז חפשתי הר אחר שניתן לטפס עליו. הארנל והטוריאלבה אסורים לטיפוס כיון שהם מסוכנים. רינקון דה ויאחה, טנוריו ועוד אחד או שניים – ניתנים לטיפוס אך מאמץ וארוך. היחיד, פרט לפואז, שהעליה אליו היא קלה, כי יש כביש גישה עד סמוך ללוע הוא האיראסו. אני מקווה מאוד שנצליח להגיע אליו בסוף הטיול שלנו, בתקווה שיהיה לנו עיתוי טוב.
הנוף משגע, אבנים שחורות, אדמת פירורים שחורה ומעליה טחב, ומגוון צמחיה ירוקה. ממש מדהים. עולים למעלה וצופים על האגם – הכל מעונן כמובן, ומטפטף או יורד גשם או הפוגה – לסירוגין. הנוף חלקי מאוד ומעונן, ובכל זאת יש גם בזאת קסם.
משם יורדים בחזרה ומחפשים למטה צפרדעים בשלל צבעים.
ארוחת ערב באיזור לה פורטונה ולילה טוב!
4.7.15
היום שמים פעמנו לאיזור מונטוורדה. לאחר בירורים הבנתי ששם העיירה בה מרוכזת התיירות היא סנטה אלנה. מונטוורדה הוא השם של כל המקום. הנסיעה מאוד מאוד יפה. הפעם לא נוסעים בתוך גו'נגל, אלא יוצאים מהאיזור הזה, מקיפים את האגם ורואים את הנוף היפה שלו. השמש החמימה זורחת לסירוגין ומאירה את הכל בצבעים זוהרים בניגוד למה שחווינו ביומיים האחרונים. עוברים דרך ארנל עצמה, עוצרים בבית מאפה גרמני, שפורסם לאורך כל הדרך. זרקתי את כל המאפים לפח מיד עם הטעימה הראשונה.
ממשיכים בדרך לא דרך, נסיעה נוראית, עד למונטוורדה. בדרך הכל גבעות ירוקות, המזכירות את וויילס, או איזורים בשוויץ, הכל מכוסה ירוק, אבל דשא נמוך ולא ג'ונגלים. לבסוף נכנסים שוב לאיזור של יערות – אלא שהיערות במונטוורדה הם יערות נמוכים יותר, לא יערות גשם אלא יערות עננים.
דבר ראשון באיזור – נכנסים ל-Selvatura ושם עושים סיור מהמם, מקסים ומרתק בתוך יער העננים, בין הגשרים התלויים. רואים את חופת העצים מהגובה, מלמעלה, ומביטים למטה, לעומק, ורואים עצים במלוא גובהם ועוד שלל עצים וצמחיה נמוכים יותר למטה. מים זורמים למטה, ויש מגוון של פרחים. אנו לא רואים חיות פרט לכמה ציפורים. בשביל זה צריך לקחת מדריך מיומן, ואנחנו החלטנו הפעם לעשות את הסיור ללא מדריך. השמורה ממש ממש יפה.
משם ממשיכים לדון חואן לסיור של קפה קקאו וסוכר. המדריך מסביר איך מכינים כל אחד מהללו ונותן לנו לטעום מי סוכר עם לימון סחוט (לאחר ש"גהצנו" את קנה הסוכר ב"מכונת פסטה" והוצאנו ממנו את המיץ המתוק – סוחטים לתוכו לימון ומקבלים לימונדה משובחת), אחכ מכינים תערובת של שוקולד על ידי טחינה של פולי קקאו וערבוב עם סוכר ומיני תבלינים (קנמון, פלפל, וניל). לבסוף מראים לנו גם מגוון של פולי קפה ברמות קלייה שונות. מסתבר שככל שקלוי יותר זמן הקפה מאבד מטעמו הפירותי והעמוק, וגם – מכמות הקפאין שבו. למרות שדווקא השחור נחשב לקפה חזק. זו טעות.
יוצאים לבית המלון – Belmar, מלון עם חצר ענקית, נוף ירוק ויפה, וג'קוזי מרשים בגינה. מאוד מאוד נעים. המלון מעוצב בסגנון קצת שוויצרי, הכל עשוי עץ. בשעה 1600 היה שיעור יוגה, כיון שהגענו כחצי שעה קודם היה לי זמן ומהרתי להצטרף לשיעור. המלון מצוין. אוכלים ארוחת ערב בסנטה אלנה, משהו בסיסי.
5.7.15
ארוחת בוקר מצוינת במלון, ויציאה לדרך. יצאנו מוקדם כי אנחנו תמיד הולכים לישון מוקדם (גם מחשיך מוקדם) ולכן קמים מוקדם. ארוחת הבוקר נפתחה ב-0630.
נסיעה ארוכה לסמרה. במלרע. בדרך עצר אותנו שוטר על מהירות ובקש 260 דולר, הוא כמובן הציע, שכדי שלא יערוך רישום אפשר לשלם לו במקום. כמה? הוא רצה מאתיים. הצענו לו 150. לקח. כואב הלב!!
הנסיעות מאוד מאוד קשות, במקומות בהם יש כבישים אסור לסוע יותר משמונים, וברוב המקומות יש דרכי אפר מייגעות מאוד, שגומרות על כל השרירים בגוף. הנוף יפה מאוד. הכל ירוק וירוק וזה מאוד מפתיע כשפתאום מגיעים ישר מתוך היער לים. הג'ונגל נושק למים.
נסענו לסמרה כי קבלנו המלצה לראות את החוף, שהוא אכן יפהפה, אבל – יש לשים לב שאין כביש אחד שהולך לאורך כל החוף המערבי של חצי האי ניקויה, ואז – כשרוצים להדרים צריך להכנס שוב ליבשת ולסוע המון שעות כדי להגיע לחוף שהוא מעט דרומי יותר. עדיף לבחור מראש נקודה אחת ולא להתחיל לזוז בין נקודות בצורה בלתי אפשרית וצורכת זמן. אז יצא שבמהלך היום נסענו קרוב לשבע שעות, פלוס עצירות קצרות להתרעננות (סופרמרקטים עלובי נפש, עיירות רפאים, אבל אנשים נפלאים ממש!!). לבסוף הווייז לקח אותנו למונטזומה Montezuma הדרומית. התלבטנו אם להגיע לשמורת קאבו בלנקו בדרום, או לסנטה תרזה ובחור נחמד שפגשנו בדרך אמר מה יש בשמורה ומה יש בסנטה תרזה (פעילות ימית וגלישה), ולכן החלטנו לסוע למונטזומה, שהיא בעצם המרכז התיירותי.
מזג האויר בחוף שונה לגמרי מאשר באיזור ההרים (לה פורטונה, מונטוורדה). חם מאוד מאוד. אמנם יורד המון גשם, וגם מעונן, אבל גם היתה הרבה שמש, וחם צורב. הלחות קשה.
בדקה הראשונה בה נכסנו למרכז העיירה הפיצית (רחוב וחצי) נזכרתי מיד בימיי כתרמילאית וחשתי געגועים. כל החנויות הקטנות עם המוני השלטים, הכל צבעוני, הכל מאוד "חוראני". אוירה צעירה וזרוקה. לקח לי בדיוק ארבע דקות להתגעגע למלון יפה ומשובח (מבט קל על האכסניות המגעילות...). מיד עטו עלינו – כמו שאני כל כך שונאת – שלל סוכנים שמציעים סיור לפה ולשם. אנחנו אכלנו שם פיצה ויצאנו מהמקום לכיוון המלון המהמם שלנו, מלון Tango Mar, שנמצא בנקודה צפונית יותר Tambor. שם רחצנו בבריכות היפהפיות, ירדנו לחוף (אי אפשר להכנס, סוער מאוד מאוד, רק טובלים רגלים), ואפילו רצתי על ההליכון בחדר הכושר. החדר מקסים מקסים ומפנק כל כך, והמקום הוא פשוט נפלא. יש פה מגרשי גולף ענקיים, ומסלולי הליכה נחמדים. הבטיחו חדר כושר, הייתי כולי ציפייה, והנה נכנסתי ומה יש בפנים? הליכון, קרוס ומכשיר אפניים. זה הכל. ביחד איתי בחדר הכושר בלה את זמנו גם סרטן כתום וביישן.
מקדישים את הערב, כמו בכל יום, לחשוב על מלון ליום המחר.
קיימת אפשרות לצאת בסירה לטיול יומי לאיסלה טורטוגה. לא מצאנו שום אפשרות לקחת לשם שיט שלא במסגרת סיור של יום שלם, ולכן ותרנו על הרעיון.
6.7.15
בבוקר, ריצה על ההליכון, קשה מאוד מאוד לנשום בלחות הזו, אני לא מצליחה לרוץ הרבה. ארוחת בוקר נהדרת ואחריה הליכה לכיוון נקודת התצפית של המלון. בעלייה מאחורי המלון רואים שורה של וילות יוקרה שיושבות כולן על המצוק. יפה מאוד. חוזרים חזרה, ולוטן ואני הולכים לכיוון המסלול השני – המפלים. לא הבנתי שכך יהיה – ההליכה מייגעת ומאומצת, אפילו שזה רק בתוך שטח המלון, ולוקח לנו כמעט חצי שעה הליכה כדי להגיע. עליות וירידות ולבסוף קטע בתוך יער מלא מלא בוץ. מיותר לציין שבמזג האויר הזה, מזיעים גם בלי לזוז, על אחת וכמה כשמתאמצים. לוטן ואני הפכנו רטובים מזיעה מכף רגל עד ראש וקראנו לאורן בטלפון שיבוא לחלץ אותנו עם המכונית. התקלחנו – שוב. המפל ממש לא שווה את המאמץ. מומלץ לוותר.
מתחילים בנסיעה ארוכה, פלוס מעבורת לפונטה ארנס, והמשך נסיעה על הכביש לאורך החוף, לכיוון דרום בואכה קפוס ומנואל אנטוניו. בדרך עצירה בגשר התנינים המפורסם. אם חשבנו בהתחלה שלא נדע איפה לעצור, הרי שטעינו, יש בדרך שילוט של תנינים, והמוני אנשים צובאים על הגשר.
הגעה לקפוס. המלון המקסים שלנו, Parador הוא האחרון האחרון, על קצת הצוק, מוקף בים משלושה צדדים. מפואר ויפה, בריכה משגעת, חדר כושר (מצוין, הפעם), והכל בנוי בסגנון ספרדי יוצא דופן. השירות גם הוא מעולה. ממש כיף. סגרנו טיול ליום המחרת, התאמנו, רחצנו בבריכה. ארוחת ערב, ולילה טוב.
7.7.15
ברבע לשמונה חכה לנו האוטובוס של המלון שלקח זוג אמריקאי צעיר ונחמד, בירח דבש, ואותנו – לסיור. המדריך אליאס היה נהדר. נסענו לשמורה דרך כל המלונות והמסעדות, והאיזור התיירותי. יש המון דופק בעיר, הרבה אנשים, אוירה מצוינת. נכנסים לשמורה. בעצם מדובר בכביש כורכר שעובר בתוך הג'ונגל, והמוני קבוצות עם מדריכים וטלסקופ הולכות לאורך השביל הרחב והמדריך מחפש חיות ומסביר עליהן. לאחר כשעתיים הליכה מגיעים לחוף הים של מנואל אנטוניו, חוף יפהפה, בתוך מפרץ. הפינוק של המלון הוא כזה שהם מחכים לנו בנקודה עם מגבות, פירות באריזה אישית וגם בקבוקי מים קרים. ממש מפנק. עצירה בת שעה לרחצה וחזרה ברגל לכיוון האוטובוס. הסיור היה מאוד מאוד מעניין, ראינו הרבה חיות וקבלנו הסברים ממצים עליהן. גם הזוג איתו טיילנו היה כיפי ונעים לשיחה.
אנחנו מתקלחים במלון, נפרדים ממנואל אטוניו ומדרימים לכיוון חצי האי אוסה, הכביש מצוין כל הדרך והנסיעה מהירה. רק אחרי רינקון הכביש לכיוון Drake הופך להיות כורכר והנסיעה איטית ומייגעת, הרבה גשרים וחציה של נהרות עם האוטו (צריך אוטו גבוה ועדיף 4X4). כשמגיעים למקום מתגלה נוף קסום. מפרצים מהממים עם סלעים ועצים שיורדים על למים, סירות, דייגים ובתים חמודים שבנויים על החוף. הווייז מביא אותנו עד לשום מקום ואומר שהגענו. היעד שלנו היה Drake Bay Wilderness Resort, אבל לא דובים ולא יער. פונים לבחורה שיושבת באיזה מבנה ועובדת, והיא מתקשרת למלון שלנו ומזמינה שירות של סירה. מסתבר שאת האוטו יש להשאיר על החוף, אצל בחורה כלשהי שעובדת עם המלון, בחניה אצלה, וסירה באה לאסוף אותנו לאיזור של מלונות שנמצא במרחק של חמש דקות שיט. מדהים ממש!! כבר מחשיך, אבל מספיקים לראות את המתחם בו אנו ישנים שנמצא בדיוק על החוף, יש בו בריכה, מדשאות, וצימרים יפים פזורים בשטח. זה לא הפאר של בתי המלון בהם ישנו עד עתה, אבל נוח, נקי, והנופים משגעים. פשוט משגעים. וגם – זה המחיר היקר ביותר ששלמנו עבור לינה עד עתה, למרות שהמקום פשוט ביותר. זה בגלל שסוף העולם פה, יקר להביא לפה ציוד ומזון, והדלק של הסירות יקר. המחיר 120 למבוגר, ו-60 לילד, כולל שלוש ארוחות, וכולל גם שירות כביסה בתוכו, אני מקווה שזה יעבוד טוב, הכנו להם ערמה ענקית של כביסה, שאנו מקוים לקבל בחזרה עד שנחזור מהסיור מחר. ארוחת הערב פה נפלאה, ביתית. הקינוח זוועה, יש להם בעיה רצינית מאוד עם מתוקים, שוקולד וקינוחים, הם לא יודעים על זה דבר.
חובה לציין את אדריאן, בחור שענה לי לטלפון שלשום כשהזמנתי את המקום בטלפון, היה אדיב ונעים, דובר אנגלית שפת אם (וספרדית כמובן), והתקשר אליי היום שוב, בדרך, כדי לוודא שאנו מגיעים ולהציע עזרה ולהסביר על הדרך. פשוט מקסים. במקום יש אוירה חמה ונהדרת. על כל האיזור פה שורה קסם, אולי בגלל הריחוק של המקום, ותחושת הבראשיתיות.
אוכלים ארוחת ערב במקום והולכים לישון. מחר השכמה בחמש וחצי. הסיור – שהזמנו מהמלון למחר – יצא בשש וחצי.
עוד ראוי לציין שחלק מהמחיר של המקום כלל גם כביסה!! זה היה חשוב מאוד. נתנו להם שני שקים עמוסים וקבלנו אותם למחרת, אחרי החזרה מהסיור, מקופלים ויפים.
8.7.15
קמים בבוקר מאוד מוקדם, אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים בסירה לכיוון השמורה. נכנסים ליער, עם המדריך הנחמד שלנו. אנחנו שלושתנו ועוד בחור אמריקאי מבוגר וחברותי (שבשיחה איתו מסתבר שהוא היה פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטת ייל ב-45 השנים האחרונות).
עושים סיבוב ביער, ורואים חיות שונות, עולים ויורדים ביער הגשם המהמם, עוברים דרך מים, רואים המון עצים. נתקלים בקופים מסוגים שונים וציפורים ותרנגול הודו ושאר יצורים מכוערים (כמו עכבישים, לטאות). רואים אפילו תנין בתוך המים. לבסוף הסיור יורד למים ושם על העץ רואים תוכי מקאו – מהצבעוניים היפהפיים. להקה שלמה על העץ, מחזה מרהיב!! החוף מהמם ממש.
עוצרים למנוחה קלה ויוצאים שוב לסיבוב באיזור החוף. אחכ חוזרים לארוחת צהרים מעולה שהביאו לנו מהמלון בתוך צידנית, ויוצאים אחריה לכיוון המפלים. מדובר בהליכה יפה עם נהר שזורם לצידנו (קצת מזכיר באוירה את הטיול בנחלי הצפון, בהבדל קל של לחות ויער... אבל הצליל של הנחל שזורם כל הזמן, עם הריח הנעים באויר של המים והצמחיה, דומה). לבסוף מגיעים לסדרה של מפלים בה ניתן לרחוץ, ומעט גבוה יותר במעלה הנהר – מפל גדול ויפה.
הסיור היה מאוד מאוד יפה, רק שלטעמי היה מעט ארוך מדי. אולי כי כבר היינו אחרי סיור בשמורת ארנל, וסיור במנואל אנטוניו, אז כבר שבענו הסברים על חיות וחיפושן.
עם זאת – סך הכל הנסיעה לקורקובדו היתה שווה את המאמץ לטעמי, כי החופים מרהיבים ויש שם אוירה נהדרת של סוף העולם. הסיור היה מעניין וחדש לנו דברים כמו לראות תנין בנהר ובעיקר לראות את התוכים המקסימים!! ראינו גם קופי ספיידר, שקופצים מעץ לעץ, קופים סופר אקרובטים שעושים מופע יפה של זינוקים והתנדנדויות.
בחזור בסירה התחיל לרדת גשם זלעפות והגענו ללודג' נוטפים. עם זאת, בעלי המקום הסכימו להוציא לנו סירה לכיוון דרייק, ומשם לקחנו את האוטו ונסענו נסיעה איטית (הגשם פסק) חזרה צפונה. בדרך עד לרינקון צריך לחצות עם האוטו שלושה נהרות, שניים קלילים אבל אחד מהם מסוכן, ובו נעזרנו בדחפור שגרר אותנו. הם כל כך נחמדים! לא רצו אפילו תשלום. היו שם אנשים שפשוט עמדו וחיכו שעתיים ושלוש עד שמפלס המים בנהר ירד אחרי הגשם. אחרת – אי אפשר לחצות.
לאור המלצתו של אליאס, המדריך שלנו במנואל אנטוניו, נסענו ללודג' שנמצא בפארק של הקצאלים, ציפור בעלת נוצות בצבעים מרהיבים וזוהרים עם זנב ארוך ארוך. הוא הראה לי תמונות שצלם שם יומיים קודם לכן. הגענו למקום בשעה מאוד מאוחרת לאחר נסיעה ארוכה ממש, המקום – Mirador de los Quetzales הוא מקום די עלוב, עם בקתות בסיסיות ביותר, הגענו לשם ובדיוק נפל עץ שפגע בזרימה של המים, כך שלא היו מים. מזל שהתרחצנו טרם היציאה לדרך בקורקובדו. עם זאת – בעל המקום, אחד משני אחים, בשם ג'ייסון, הוא מאוד נחמד.
9.7.15
בבוקר ג'ייסון לקח אותנו לסיור. יש אפשרות לסייר אצלם בשמורה ויש אפשרות לסוע למקום מרוחק יותר כשעה, ושם לעשות את הסיור. אורן לא רצה לעשות את זה, לא היתה לו סבלנות לעוד סיור, אז עשינו הליכת בוקר בחיפוש אחר הציפור בתוך השמורה שלהם, שהיא מאוד מאוד יפה. נוף של הרים ברקע, מפלונים בתוך יער הגשם, אבל – את הציפור לא הצלחנו לראות. כמה חבל!! ארוחת הבוקר שלהם היתה טובה.
המשכנו בדרכנו לכיוון הר הגעש Irazu. עלינו ועלינו למעלה, כשמתחתנו נפרשת לה העיר המכוערת קרטגו. העננים היו עדיין גבוהים. עשינו סיור בפסגת ההר, שם יש מכתש אחד עיקרי ועוד שניים. מראה מאוד מאוד מיוחד. כל האדמה שחורה ובמכתש יש צבעים שונים. מקסים.
ומפה – התחלנו בנסיעה בת יותר משלוש שעות לכיוון טורטוגרו. בדרך יש כביש מאוד יפה, כביש אגרה, בדרך לגואפילס, שעובר בתוך יער גשם צפוף וענק (זו בעצם שמורת טבע: Braulio Carrillo), ומשם נסיעה בתוך עיירות קטנות ועלובות נפש, עד ללה-פאבונה. שם משאירים את האוטו ושטים בסירה בתוך הנהרות היפים, המוקפים צמחיה, עד למלון אותו הזמנו מהדרך.
הזמנו מלון Tortuga Lodge, כולל סיור דרכם. כשהגענו אמרו לנו ששובצנו לסיור של שעה 2200.
הסיור בלילה היה מדהים! לא פחות מזה. מחלקים את האנשים לקבוצות של עשרה אנשים, ויש מדריך וגם צופה על החוף שנמצא בקשר עם המדריך ואומר לו אם גילה צבה ואיפה היא. לכל קבוצה מקצים קטע של חוף ובו היא עושה את הסיור. אנחנו הגענו (בשיט בסירה מהמלון לכיוון העיירה טורטוגרו, ואחכ הליכה ממושכת עד לחוף) ומיד לקחו אותנו לראות צבה שסיימה להטיל, והיא עבדה קשה על כיסוי הקן שלה, ולבסוף ראינו אותה יוצאת ממנו וצועדת לכיוון הים. זה היה מרגש כל כך!! אחכ ראינו צבה אחרת מטילה ביצים, מדהים ממש!! ראינו אותה מטילה עשרות ביצים, ולבסוף מכסה את הקן ומהדקת אותו בהקפדה גדולה עם רגליה האחוריות. ממש מרתק!!! זו היתה חוויה מהממת.
זה היה יומולדתו של לוטן והוא קבל מתנה נפלאה ומיוחדת ליום ההולדת.
גם ראה הר געש וגם ראה את הצבות. מזל טוב!!
למחרת – בילינו את כל הבוקר במלון המקסים מקסים הזה. לקחנו סירה שלהם לחוף ממול כדי לצפות על חוף הים הקריבי, השתכשכנו בבריכה שלהם, נחנו לנו ועבדנו מול המחשב, ובצהרי היום הזמנו את המונית-סירה שתקח אותנו חזרה לאוטו שלנו. נסיעה לסן חוסה המגעילה ומשם – המראה לאמריקה.
היתה לנו אפשרות טרם החזרה לרדת לפוארטו ויאחו, וקהואיטה. החלטנו לוותר על זה, לטובת רווח של כמה ימים בארצות הברית. אחרי כל כך הרבה חופים וסיורי ג'ונגל, לנו – זה הספיק. אנחנו לא אנשי נופש שיכולים לשבת על החוף ולנוח יותר משעתיים. באיזור, בחזרה מטורטוגרו, יש גם אפשרות לראפטינג בטוריאלבה, למי שמעוניין. גם פה – לאחר כל כך הרבה מים ולחות ורטיבות, ושום דבר לא מתיבש אף פעם, החלטנו לוותר על זה.
צאו ותהנו!! תענוג צרוף!!
