ראשית, נעזרתי רבות בבלוגים ובטיפים באתר. תודה לכל הכותבים והמצלמים.
מאחר ורבים כתבו במפורט על האתרים, המפלים, ההרים, העיירות, הכפרים, והערים, אתאר בקצרה את הטיול, ואכתוב על חוויות מיוחדות ולא צפויות בחלקן. לא אפרט על המקומות המוזכרים כי כבר נכתב עליהם רבות כאן בבלוגים מעניינים מאוד.
מאחר ואנחנו אוהבים מסלולים רגליים, היינו חמישה ימים מלאים באזור אגם בוהיני וטריגלאב, טיפסנו למפלים, שוטטנו ביערות, והתפעמנו מהנופים ומהטבע הכל כך נעים. משם נסענו לפיראן על חוף הים. עיר מאוד מיוחדת, ממליצים למרות שלא נמצאת באזור היותר מטוייל של האגמים וטריגלאב.
משם לקרואטיה, קודם כל לפליטביצה וראסטוק (סלוני). ומשם לדוברובניק. אמנם לא נשאר לנו מספיק זמן לראות הרבה מהחופים והאיים, אבל החלטנו לא לוותר על דוברובניק ולא הצטערנו. חוויה נהדרת. ובהמשך אכתוב על החוויות המיוחדות מהדרך. ובחזרה לסלובניה, ליומיים אחרונים בלובליאנה.
ועכשיו לחוויות המיוחדות והמפתיעות, לא לפי סדר כרונולוגי.
בגלל הגשם שרואים בתמונה למטה לא יכולנו ללכת לקניון מוסטניצ'ה, ובחנייה ממנה יוצאים למסלול היה למזלנו בחור צעיר ונחמד שאיפשר לנו לעלות למעלה עם הרכב, כי האשה הלא נחמדה שכבר הוזכרה בבלוגים קודמים לא נתנה לאחרים לנסוע עם הרכב למרות הגשם. שם יש מסעדה, בה ישבנו במרפסת, כשהנוף הוא זה בתמונה, עם גשם זלעפות ברקע, ואכלנו מרק חם. ועל הדרך גם הצלנו משפחה מהונגריה שלא איפשרו להם לעלות עם הרכב כשלקחנו אותם בחזרה לחניה, כי הגשם רק הלך והתעצם.
חוויה נוספת הייתה בדרך חזרה מדוברובניק צפונה. התחלנו את הנסיעה בכביש המהיר, כשבאופן רנדומלי לחלוטין שמנו ב GPS שם של עיירה על החוף כדי שיוריד ואתנו לכבישים לאורך החופים. שם העירה הוא Podgora. הדרך למטה מהכביש המהיר התגלתה ככביש קטן ומפותל, כשמידי פעם לא היינו בטוחים שאנחנו במקום הנכון, אבל חוויה נפלאה. בשלב מסויים נכנסנו לעיירה, עדיין לא על החוף, והמקום נראה די נטוש. מיד הגיע ההסבר. עצרנו ליד פסל מרשים לזכר חיילים ממלחמת העולם השנייה, ושם גם היה הסבר על העיירה עצמה. בשנת 1962 נפגעה קשות מרעידת אדמה, אז העבירו את מרבית התושבים להתגורר ליד החוף, ועם פיתוח התיירות שם התפתחה העיירה על החוף.
המלצה נוספת היא העיר זאדאר. מאוד מיוחדת ובעיקר אנחנו ממליצים לשבת על המדרגות מול הים ולהקשיב לאורגן הגלים. מתחת למדרגות מותקנים צינורות פולטילן וכאשר הגלים מתנפצים אליהם זה משמיע צלילים מופלאים. כדאי מאוד מאוד. דבר מעניין נוסף הוא המשטח הסולארי (העיגול בתמונה) אשר מסביבו מצויינות הקואורדינטות ובאיזה חודש בשנה השמש מפיקה את מרבית האנרגיה, קשה להסביר, צריך לראות.
בלי קרמשניט זה לא טיול בסלובניה. יש הרבה מקומות, ואנחנו הגענו במקרה לאחד מיוחד. שאלנו באחת המסעדות אם הם מגישים קרמשניט, ונענינו שאין להם רישיון לכך, והפנו אותנו ל bakery במעלה הרחוב, אל תוך שכונת מגורים. בקושי מצאנו את המקום כי מהרחוב לא רואים כלום, מזל שמישהו נכנס והצצנו פנימה. ממליצים בחום לחוות שם את הקרמשניט, במקום חמוד וטעים…טעים ….. טעים ….. וזאת התמונה של השלט שלהם בחוץ שנמצא גבוה ולא נראה בקלות אם לא מחפשים אותו. בבית הקפה בליובליאנה בו אכלנו שוב קרמשנט טעים מאוד, שאלנו לפשר הרישיון להגשת קרמשניט, לא ידעו על כך, אמרו שיתכן וזה איזשהו כלל שנהוג רק בבלד. שם גם הסבירו לנו שהדרך בה מכינים את הקרם היא שונה בבלד. בליובליאנה מבשלים אותו ובבלא לא.
מקום מיוחד נוסף אליו הגענו במקרה היא עיירה בשם טישנו Tisno בחופי קרואטיה, קצת צפונית ל Sibenik. זה למעשה אי קטן קרוב לחוף ומחובר לו בגשר. הגענו לשם במקרה כי כבר ירד ערב וחיפשנו מקום לינה, מצאנו את עצמינו באי קטן עם כמה עיירות שבחלק מהמקומות שם הזמן עמד מלכת. שינוי מהמקומות המתויירים ומהמלון הדי נוצץ מבחוץ, שהתברר כמקום נעים מאוד, מלון בורובניק Borovnik. מי שמעוניין לטייל גם במקומות שלא “מיועדים” לתיירים יהנה שם מאוד.
ועכשיו מסעדות, אחת בקרואטיה ואחת בסלובניה (אין תמונות, אני לא אוהבת לצלם אוכל). בדוברובניק אכלנ ובמסעדה מעולה, לא מהזולות, אבל שווה כל Kuna. שמה Casa והגלים שם מתנפצים כמעט אל צלחות האוכל. מגישים שם אנטריקוט מ-ע-ו-ל-ה, המלצר שלנו (יש רק שניים בכל מקרה) מקצועי, אדיב, ונעים, ולא בצורה חנפנית כלל וכלל. למרות היצע המסעדות בדוברובניק, חזרנו לשם גם בערב השני. בשולחן הסמוך לנו בערב השני ישב זוג, שכהסתכלנו שוב על התמונה שלנו שצילם אותנו המלצר מהערב הראשון, ראינו גם אותם בתמונה. אז לא רק אנחנו התלהבנו.
המסעדה השניה נמצאת בפוסטוינה. שמה פרוטאוס Proteus . הסבר קטן היכן למצוא אותה, על כביש 409 בתוך פוסטוינה יש מלון גדול מאוד בשם Kras. לפניו יש רחבה, וכאשר עומדים שם עם הפנים למלון, המסעדה נמצאת בצד ימין בקצה הרחבה. (יש במבנה זה גם חדרים ודירות לתיירים). המסעדה מאוד מיוחדת בעיצוב שלה, יש מין וילונות חצי שקופים שמפרידים בין השולחנות ונותנים הרגשת פרטיות, אבל לא סגירות. אבל החוויה הכי גדלה הייתה למרבה ההפתעה צורת הגשת המרק. כן, מרק. כנסו למסעדה, הזמינו מרק, ותופתעו. וכמובן שהאוכל טעים מאוד מאוד, כי רק בשביל הגשת המרק לא הייתי כותבת.
ולסיום קצת תמונות מהפינות הקצת פחות מדווחות ומצולמות של ליובליאנה.
ברגע הראשון קצת נבהלנו מקצת גרפיטי שהיה ליד המלון, ומיד ראינו בקבלה מודעה שמזמינה לסיור גרפיטי בעיר. מיד כשהתחלנו לשוטט בעיר ראינו את הסיבה לכך, וזה נמצא במקומות סמוכים מאוד למרכז. ממש לא שבכונות מפוקפקות.
והיופי של העיר בלילה, עיר מקסימה, תוססת ביום ובלילה.
