גם שומרי הכשרות יכולים לאכול באפריקה

קצת עזרה לשומרי הכשרות באפריקה..

אז לפני הכל, אני לא באה לפסוק הלכה ובטח שלא להגיד לאף אחד מה לעשות, רק מספרת איך אנחנו התנהלנו בתור זוג שומר כשרות באפריקה.

אוכל 100% כשר ללא שאלה ניתן למצוא בבתי חב"ד (באדיס אבבה ובניירובי) אך מכיוון שלא כל הזמן נמצאים בקרבת בתי חב"ד, צריך לדעת גם להסתדר לבד...

אז כמובן שהבאנו איתנו בנזיניה מהארץ (אין הרבה מקומות לקנות בהם גז ויותר נוח להסתובב עם בנזיניה באפריקה), כלי בישול, סירים ותבלינים ובישלנו הרבה. אפשר לקנות שם את כל הירקות, ביצים, פירות, פסטות, אורז וכו' ולבשל לעצמכם. יש גסטהאוסים ומקומות שישנים בהם שמאפשרים לבשל במטבח שלהם ויש אפילו מקומות שיש להם מטבח לתיירים שישנים שם (בעיקר בזמביה ובדרום אפריקה). אבל לפעמים אין כח לבשל לבד…

אנחנו הסתובבנו עם נייר כסף (הבאנו בהתחלה מהארץ וכשנגמר קנינו שם) וביקשנו שיאפו לנו כל מיני דברים בתנור בתוך נייר הכסף שלנו. הדבר הנפוץ ביותר שאכלנו הוא דגים. יש שם דגי טונה ודג שהם קוראים לו טלפיה וזה בעצם אמנון. הטלפיה הוא הכי נפוץ ואפשר לאכול אותו מבחינת כשרות. שמובן שיש עוד מלא סוגים של דגים וזה ממש נוח. כשלא היה לנו כח לבשל פשוט ביקשנו מהם שיעטפו את הדג בנייר כסף וככה יכניסו לתנור. עשינו את זה גם בבתי מלון. בהרבה מקומות ביקשנו גם שיכינו לנו אורז/ פסטה/ פתיתים / חביתות וכו' פשוט בסיר שלנו וזה גם היה סבבה. ירקות וזה אין בעיה (מבחינת כשרות. מבחינת בריאות צריך לקלף). ב"מסעדות יוקרה" (בעיקר בדרום אפריקה) לפעמים לא הסכימו להכין לנו את הדג בנייר כסף כי אמרו שזה עלול לפגוע בטעם וכך גם במוניטין של המסעדה. אז התפשרנו ואכלנו במסעדה ליד... לעומת זאת, כשישנו במלונות יקרים (בעיקר בטנזניה ובזנזיבר) השפים של המלון יצאו מגדרם כדי להכין לנו ארוחות טובות וכשרות והכינו לנו הכל עטוף בתוך נייר כסף.

אתיופיה היא מעט שונה משאר המדינות ויותר קל להסתדר בה מבחינת כשרות. לנוצרים האתיופים יש פעמיים בשבוע "צום" בימים רביעי ושישי. ה"צום" שלהם הוא שאסור לאכול בשר עד הצהריים ויש להם אפילו כלים מיוחדים לימי הצום. כשהגענו למקומות שרצינו לאכול בהם ביקשנו שיכינו לנו אוכל בכלים של ה"צום" (או באמהרית: מִדְבָּשַׁה יַצוׂם) ואנחנו אכלנו מהכלים הצמחוניים שלהם, אפשר לבקש מהם להדליק את האש והם נותנים. ככה שבאתיופיה אכלנו אינג'רה צמחונית ודברים נוספים מהכלים של ה"צום". (בימי הצום יש אינג'רה מיוחדת שקוראים לה בַּיָיְנֶט שהיא המובחרת והטעימה ובהחלט שווה להשקיע ולאכול אותה!)

ברחבי אפריקה המזרחית (קניה, אוגנדה, טנזניה, רואדנה וכו') יש סופר ממש מערבי שקוראים לו נאקומט ובארצות אפריקה הדרומיות (מלאווי, זמיביה וזימבבואה) יש מספר רשתות של סופרים מערביים. בסופרים הללו ניתן למצוא בו המון מוצרים גם עם סימני כשרות של ארצות הברית ou וגם עם הסימן כשרות של דרום אפריקה BD. (תמונות של הסימנים בהמשך). שם אפשר לקנות המון מוצרים כשרים. אנחנו לא הכרנו חלק מהסימנים וכשגילינו שאלה סימני כשרות הבנו שפספסנו הרבה אוכל בדרך. שווה להכיר!

האפריקאים מכינים צ׳פאטי - שזה סוג של פיתה על טאבון. אנחנו אכלנו את זה כי זה פשוט קמח ומים על טאבון שמיועד לזה וזה היה הלחם שלנו. (לפעמים הם מכינים את הצ'פאטי על מחבת ואז לא אכלנו, רק כשזה היה על טאבון שהכינו רק את הצ'אפטי עליו ולא עוד דברים נוספים).

בדרום אפריקה מאוד מאוד קל להסתדר מבחינת כשרות – יש שם הכל כולל בשר כשר וגבינות. רק צריך לחפש את הסימן שצירפתי למעלה והמוצר כשר. בחלק מהערים (יוהנסבורג, קייפטאון, פורט אליזבט ועוד) יש אפילו מסעדות כשרות, אפשר לשאול את בתי חב"ד שפועלים שם או את אנשי הקהילה היהודית שחיים שם.

בעקרון פשוט צריך לשאול כל הזמן איך מכינים ומה שמים בתבשיל. בקניה יש המון עמדות צ'יפס שזה פשוט צ'יפסר ומכינים בו רק תפוחי אדמה בשמן ולא מכניסים שום דבר אחר פנימה ולכן אכלנו מזה (בדקנו שהשמן צמחוני. למרות שבד"כ הוא צמחוני כי שמן מהחי יקר יותר ופחות טעים אז לרוב האפריקאים לא משתמשים בו). אותו דבר לגבי דגים – היו מסעדות דגים שפשוט טיגנו דגים בשמן ולא שמו שום דבר אחר בפנים אז בדקנו לגבי השמן ואכלנו.

בכל מיני טרקים יש אפשרות לשכור טבח. אנחנו לרוב בישלנו אבל בקילימנג'רו לקחנו טבח, ביקשנו ממנו אוכל צמחוני והבאנו לו את הכלים שלנו שיבשל בהם. ראינו גם שיש כאלה שהכשירו את הכלים של הטבח וכך אכלו מהם.

אנחנו סחבנו מהארץ גם טורטיות שזה מעולה כי זה לא תופס מקום ולא מתקלקל וזה משביע.