רקע
- אנחנו זוג בני 29 ו-31. הגענו לנמיביה בסופו של טיול בן 10 חודשים בדרום אמריקה, אסיה ודרום אפריקה.
- טיילנו בסוף יולי עד אמצע אוגוסט 2017, בשיא העונה.
- שכרנו רכב קטן (פולו) בקייפ טאון והמשכנו איתו לנמיביה. את הרכב שכרנו מ-Avis, דרך Rentalcars.com. קנינו מ-Rentalcars את הביטוח הכולל שלהם ומזל שכך.
- השתדלנו לטייל בתקציב נמוך, ולכן ישנו בעיקר ב-camping ובישלנו לעצמנו (אכלנו במסעדה רק פעמיים).
- לא הזמנו מקומות לינה מראש מה שאיפשר לנו לאלתר ולשנות את התוכנית. אנחנו לא בהכרח ממליצים לטייל כך, אבל למי שזה מתאים, לגמרי אפשרי לטייל ללא הזמנות מראש.
טיפים כלליים
- ראנד דרום אפריקאי מקבלים גם בנמיביה, בכל מקום בו ניסינו. לעומת זאת, דולר נמיבי לא מקבלים בדרום אפריקה.
- השכרת רכב בדרום אפריקה: יש לציין בפני חברת השכרת הרכב שמעוניינים לעבור את הגבול לנמיביה ולוודא שהחברה מנפיקה אישור מעבר גבול עבור הרכב. הדבר כרוך בעלות נוספת שמשלמים לחברת ההשכרה ובמס שמשלמים במעבר הגבול.
תוכנית הטיול שלנו לפי ימים
יום 1 - מעבר הגבול ב-Viooldrift ועד Aus.
ישנו בקמפסייט ממש על הגבול, בצד הדרום אפריקאי בשם Viooldrift Lodge עבור 240 ראנד (120 לאדם).
אם עוברים את הגבול עם רכב צריך לשלם Border fee של 270 דולר נמיבי.
הרכב עובר בידוק (קל יחסית) והבודקים בעיקר מתעניינים באלכוהול וסיגריות שעליהם צריך לשלם מכס.
יש דרך סלולה עד ל-Aus, אבל אנחנו בחרנו בדרך עפר מספר C13 שעוברת ב-Ai-Ais Richtersveld Trasftonteir Park. דרך מאוד יפה, אך קופצנית לבעלי רכב קטן.
כעבור כ-100 ק"מ, הדרך הפכה לכביש סלול והספקנו להגיע לתצפית על סוסי הפרא (נמצאת כ-20 ק"מ מערבית ל-Aus) לקראת אחר הצהריים. התצפית היא על בור מים שמגיעים אליו סוסי פרא וחיות אחרות. ראינו ראם אחד ולקראת השקיעה הגיעו שישה סוסי פרא.
החלטנו להישאר לישון ב-wild camp, כלומר, לא בקמפינג מסודר, באזור של הסוסים.
יום 2 - מ-Aus ל-Luderitz דרך Kolmanskop
פתחנו את הבוקר מוקדם, עם הזריחה, כדי לראות את הסוסים ואולי חיות נוספות. אכלנו ארוחת בוקר מול בור המים, שנותר שומם יחסית, עד ששני סוסים הגיעו לשתות ממנו.
ארזנו את הדברים ויצאנו לדרך.
קולמנסקופ ממוקמת כ-10 ק"מ מזרחית ללודריץ, היא עיירת רפאים של כורי יהלומים גרמנים שנטשו אותה לפני כ-60 שנה. הדיונות באזור השתלטו על בתי המגורים ועל מבני התרבות שלה. המראה מדהים והזוי, ומי שאוהב לצלם לא יוכל להפסיק. האתר פתוח בין 9:00-13:00, אז תגיעו מוקדם. כניסה עולה 80 דולר נמיבי לאדם.
בצהריים המשכנו ללודריץ, שם התמקמנו בהוסטל בשם Element Riders Place בחדר זוגי עם שירותים משותפים עבור 300 דולר נמיבי. הקדשנו את שארית היום לסידורים כמו קניות בסופר,כביסה ותיקון המזרן שטח המפונצ'ר שלנו. למי שצריך להצטייד בציוד טיולים וקאמפינג נוסף, יש חנות בשם Cymot בעיר. יש סניפים שלה גם במקומות אחרים בנמיביה.
אכלנו צהריים במסעדה בשם Diaz Coffee shop. יונתן הזמין דג ותפוח אדמה בתנור ואני פירה. לצמחונים אין הרבה אפשרויות, אבל לאוהבי דגים ומאכלי עם יש אפשרויות טובות ובזול יחסית.
יום 3 - מלודריץ לאמצע המדבר (לכיוון Sossusvlei)
ביום שלמחרת החלטנו לנסוע לתצפית על הגלים המתנפצים ב-Diaz point. יש אפשרויות שיט לאי עם פינגווינים וכלבי ים ב-450 דולר נמיבי, אנחנו ויתרנו.
אחרי הביקור בתצפית המשכנו לכיוון היעד הבא שלנו - Sossusvlei.
חשוב לציין שבמסלול שאנחנו עשינו, עד Walvis Bay, לודריץ היא הנקודה האחרונה בה ניתן להצטייד באוכל טרי (ירקות, פירות, גבינות). ב-Sesriem יש חנות קטנה עם מבחר דל. כשאנחנו הגענו היו רק תפוחי עץ.
נסענו חזרה לכיוון Aus על כביש B4 הסלול ומשם פנינו ל-C13 ואחר כך ל-C27, דרכי עפר באיכות משתנה. הנוף בדרך מדהים, אז מומלץ לנסוע בכיף ולהנות ממנו.
את הלילה העברנו בקמפסייט בשם Betta's Camp, על ה"צומת" בין כביש C27 ו-D826. שילמנו 220 לשנינו (120 לראש). הקמפסייט מפנק ונוח מאוד. כל אתר מאובזר בכיור, מקום חניה מקורה, שולחן וכיסאות. על החניה המקורה ניתן לטפס ולצפות בכוכבים או בנוף.
יום 4 - מ-Betta's Camp ל-Sossusvlei
בבוקר התעוררנו לזריחה, בלי כוונה כמובן. הכנו קפה על גג החניה, ארוחת בוקר על השולחן, ויצאנו לדרך.
בדרך ראינו עדר של ראמים (והתחלנו להבין שמדובר ב"חתולים של נמיביה", כלומר ניתן לראות אותם בכל מקום), וארבע זברות (!) מתהלכות להן בניחותא.
הגענט ל-Sesriem בצהריים, נכנסנו לפארק (כניסה עולה 80 למבוגר ו-10 לרכב, כך ששילמנו 170 דולר נמיבי) והחלטנו לישון בקמפסייט שבתוך הפארק עבור 400 דולר נמיבי לשנינו. לינה בתוך הפארק מאפשרת להיכנס אליו שעה לפני הזריחה ולצאת שעה אחרי השקיעה. אז למרות שלא היה מדובר באפשרות הזולה ביותר, בחרנו בה.
החלטנו לבשל לנו ארוחת צהריים שתספיק גם לערב ואז לצאת לשקיעה על דיונה Elim. הטיפוס על הדיונה מספק תצפית יפה על האזור. אנחנו ממליצים להתחיל את הטיפוס כחצי שעה עד שעה לפני השקיעה.
חשוב לציין שטיילנו בשיא העונה ולא היו מקומות פנויים באזור הקמפינג. הפיתרון של הקמפסייט הוא לספק נקודה באזור ה-overflow שהוא רחוק יותר מהשירותים והמקלחות, ואין בו שום דבר מלבד עץ עם מספר.
.יום 5 - טיול ב-Sossuvlei, Deadvlei ונסיעה ל-Solitaire
למחרת התעוררנו ב-5:20, לפני זריחה, כדי להספיק לטפס על דיונה 45 בזריחה.
יצאנו לדרך בדיוק כשהשער נפתח, ב-5:45.
הגענו לדיונה והתחלנו לטפס בחול העמוק. ראינו זריחה, ובעיקר דיונה אדומה מאוד יפה, שסיפקה לנו תמונות רבות עם משחקי שמש וצל מעניינים. משם נסענו לחנית ה-2×4 ממנה נוסעים ל-Deadvlei ו-Sousosvlei בשאטל, או ב-4×4 אם קיים ברשותכם אחד כזה.
אנחנו בחרנו ללכת ברגל כ-5 ק"מ לחנית רכבי ה-4x4 והגענו אליה בערך ב-10. המשכנו ל-Deadvlei שהיה פשוט מהמם ביופיו. עצים שמתו לפני כ-600-700 שנה, במישור חימר לבן, ומסביבו דיונות אדומות, על רקע שמיים כחולים.
יונתן לא הפסיק לצלם.
נהיה חם מאוד, ולכן, ויתרנו על הטיפוס על הדיונה Big Daddy. בדיעבד, היינו ממליצים לנסוע בזריחה לחניון ה-4×4, לטפס על הדיונה וממנה להגיע ל-Deadvlei.
באותו היום המשכנו בנסיעה ל-Solitaire, שם תכננו לישון ולאכול את פאי התפוחים המפורסם. הגענו בערך ב-16:00, אכלנו פאי תפוחים וגילינו שאין מקום בקמפסייט שב- Solitaire Country Lodge.
בעצתה של עובדת הקבלה בלודג', המשכנו בנסיעה על C14 לקמפסייט פרטי של משפחה נמיבית-יפנית בשם Sossus on Foot. במרחק של כ-35 ק"מ מסוליטר, על הכביש יש שלט שמורה “Camping”. העלות היא 280 דולר נמיבי לשניים. מקבלים אתר מקורה, עם כיור ומעין משטח עבודה להכנת אוכל, ושירותים צמודים. מול הבית של בעלי המקום ישנו בור מים ובלילה מגיעות זברות לשתות ממנו.
יום 6 - מ-Sossus on foot ל-Walvis Bay
נסענו דרך Namib-Naukluft National Park. תחילת הדרך היתה יחסית נוחה, אך הפכה לדרך נוראית וקשה בהמשך. לקראת Walvis Bay הדרך התחלפה בכביש סלול ונוח. הגענו בצהרי היום ונסענו לראות את ציפורי הפלמינגו ואת בריכות המלח.
התמקמנו בהוסטל בשם Loubster backpackers בבעלות זוג מבוגר ונחמד. הגבר מדריך טיולים, ובדיוק חזר מטיול עם משפחה ישראלית בבוצואנה, והאישה כנראה מנהלת את ההוסטל. ישנו לבד בחדר ב-dorms ב-150 דולר נמיבי לאחד. חדר זוגי עולה 400 דולר נמיבי.
הלכנו לקניות בסופר ובישלנו ארוחת ערב בהוסטל. יש לשים לב שזהו הסופר הראשון מאז לודריץ בו יכולנו להצטייד בירקות, פירות ואוכל טרי.
יום 7 – מ-Walvis Bay לכניסה ל-Skeleton Coast, דרך Swakampund ו-Cape Cross
בבוקר יצאנו לכיוון סווקומפונד, אך החלטנו לוותר על בילוי בעיר ובדיונות הסמוכות והמשכנו אל מושבת כלבי הים ב-Cape Cross. נסענו כל הדרך על כביש מעולה וסלול. המוני כלבי ים משתזפים להם בשמש על החול והאבנים. אחרים תופסים גלים במים וחלק השתלטו על פינת פיקניק, שבטח מזמן כבל לא משמשת בני אדם.
משם המשכנו על דרך טובה מאוד לכיוון Skeleton Coast. הגענו לכניסה לפארק לקראת ארבע אחר הצהריים, והבנו שכנראה שלא נעבור בו היום.
חזרנו כ-20 ק"מ דרומה, לקמפינג ממש נחמד בשם St Nowhere, שבאמת ממוקם ב"אמצע שום מקום". קיבלנו אזור קמפינג קטן עם שירותים ומקלחת חמה צמודים, כיור ומשטח עבודה להכנת אוכל ב-100 דולר נמיבי לראש.
יום 8 – נסיעה דרך Skeleton Coast ועד Twyfelfontein
בבוקר שלמחרת התעוררנו ליום אפרורי, קר ולא אופייני בכלל לעונה היבשה. אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לדרך ליום מלא ההרפתקאות טובות ופחות טובות.
נכנסנו לפארק. מעבר דרכו ללא שהייה של לילה או טיול היא בחינם. בדרך עצרנו בנקודה אקראית ויצאנו מהרכב ברגל לכיוון הים. ראינו שלדים של כל מיני חיות בלתי מזוהות ושלד אחד ענק של לוויתן.
בדרך גם ניתן לעצור בתצפית על ספינה טרופה, בתחנת קידוח נפט ישנה ובתצפית על נחל Huab.
ביציאה מהפארק היינו בטוחים שהסתיימו האטרקציות להיום, אבל אז נגלה לפנינו נוף מטורף של הרים אדומים וצמחיה ירוקה. ראינו גם שתי ג'ירפות בצד הדרך, קודו ובמבי, כהקדמה להמשך הטיול באטושה.
בדרך ל-Twyfelfontein פגשנו בקטע חולי (שלא היה אמור להיות בדרך שלנו, מדובר בדרך שמתאימה לכל סוגי הרכב), ושקענו בחול. חילץ אותנו מקומי נחמד, שלימד אותנו כמה דברים בכל הקשור בחילוץ רכבים מחול עמוק. בהמשך הדרך לקמפסייט, אותה עשינו בחושך בשל העיכוב, גילינו שהרכב שלנו סובל מפגיעה בבלמי הזעזועים האחוריים שלו.
התמקמנו בקמפסייט בשם Abadi Mountain Camp בעבור 120 דולר נמיבי לראש. אין אתרים מסודרים, מקימים אוהל על החול ויש ברז בקרבת מקום. שירותים ומקלחת בתאים תחת כיפת השמיים.
יום 9 – טיפול ברכב וביקור ב-Twyfelfontein
יצאנו אחרי ארוחת הבוקר למוסך היחיד באזור. שם, אמרו לנו שהבעיה אכן בבלמי הזעזועים האחוריים. ביקשנו מהם להתקשר ל-Avis והם הפנו אותנו לג'ושוע ב-Twyfelfontein Country Lodge.
נסענו על 15 קמ"ש עד לשם. ג'ושוע חיכה לנו במסעדה של הלודג'. הוא התקשר עבורנו ל-Avis, שבאותו הערב הסיעו אלינו רכב חלופי.
באותה ההזדמנות גם בדקנו מה מכסה הכיסוי הביטוחי המלא שרכשנו מ-Rentalcars.com וגילינו שהוא מכסה הכל! הכל יכול לקרות לרכב בדרכים בנמיביה. אנחנו מציעים לכולם לרכוש ביטוח רכב שיכסה הכל, במיוחד אם נוסעים ברכב פרטי.
החלטנו בכל זאת לנצל את שארית היום, ונסענו שוב במהירות של 15 קמ"ש לאתר ציורי הקיר ב-Twyfelfontein. הבושמנים, או אנשי הסאן, ציירו בעיקר חיות מהאזור, כמו ג'ירפות, זברות, קרנפים, יענים, אנטילופות וציפורים, אבל גם חיות שנמצאות מאות קילומטרים מכאן, ליד הים, כמו כלבי ים ופינגווינים.
הם ציירו גם עקבות של חיות, כדי ללמד את הצעירים לצוד ולעקוב אחר החיות על פי העקבות שלהן.
החלטנו לישון בקמפסייט אחר בשם Abu Huab, שהדרך אליו מעט יותר טובה, במחיר של 260 לשנינו (120 לראש, 20 למכונית).
הנהג של Avis הגיע בערך ב-9 בערב, לקח איתו את המכונית והשאיר לנו אחרת במקומה.
יום 10 – מ-Twyfelfontein ל-Kamanjab
בבוקר יצאנו לדרך מוקדם, עם הרכב החדש שקיבלנו.
עצרנו בסופר, שם ראינו אישה משבט ההררו עם שמלה צבעונית וכובע שנראה כמו קרניים של שור, ונשים משבט ההימבה בחצאית ותכשיטים מסורתיים.
המשכנו לכפר של שבט ההימבה, "Otjikandero Himba Orphan Village", כ-20 ק"מ מזרחית ל-Kamanjab, ושכרנו את שירותיו של מדריך שגר וגדל בכפר (ב-200 דולר נמיבי לראש). פגשנו יחד איתו כמה נשים וילדים מבני ההימבה. הנשים לבושות בחצאית עשויה עור בלבד ומעוטרות בחגורה, צמידים על הרגליים, ואביזרים אחרים לחזה ולראש. מגיל 16 הן קולעות את השיעור שלהן בצמות, מכסות אותן בחמרה ומוסיפות תוספות של צמר כבשים. לילדות קטנות יש צמה או שתיים מקדימה ולבנים מאחור.
המדריך הסביר לנו על כל מיני מנהגים וטקסים שמתקיימים בכפר, ובסוף הביקור הנשים ביקשו שנקנה מזכרות.
בסך הכל היתה חוויה מאוד מעניינת ומלמדת, אבל אנחנו בטוחים שיש אנשים שירגישו שהביקור מעט ממוסחר. בכל מקרה, ממליצים לבקר בכפר של שבט ההימבה, זו חוויה מעניינת ומיוחדת מאוד.
לקחנו את המדריך טרמפ בחזרה ל-Kamanjab. בדרך ראינו ג'ירפה בצד הכביש ועצרנו לידה. היא בחנה אותנו ואנחנו אותה, התכופפה אלינו מעבר לגדר וקיבלה כמה ליטופים.
רצינו להוציא כסף, אבל כספומט אחד קיבל רק כרטיסי אשראי נמיביים, והשני היה מקולקל.
החלטנו שנוותר על Opuwo ושבטי ההימבה הנוספים וניסע אל Outjo כדי להוציא כסף ולהצטייד באוכל, ומשם לקמפסייט בדרך לאטושה.
ישנו בקמפסייט מעולה בשם Mondjila, הממוקם כ-30 ק"מ משער הכניסה Anderson gate, הסמוך לאתר הקמפינג Okaukuejo. שילמנו 120 דולר נמיבי לראש.
יום 11, 12, 13 – אטושה
התעוררנו לפני הזריחה כדי להגיע עם פתיחת השערים לפארק ולנסות להבטיח את מקומנו בקמפסייט, מה שלא צלח. נאמר לנו שאין מקום, אין ביטולים ואין שטח "overflow" בו חשבנו שניתן ללון גם ללא הזמנה מראש בקמפסייט Okaukuejo. בקבלה נאמר לנו שהקמפסייט היחיד שיש בו אתר Overflow וניתן ללון בו ללא הזמנה הוא Olifantrus, הנמצא באזור במערבי של השמורה.
בסך הכל בילינו 3 ימים בשמורה (משלמים 80 דולר נמיבי לראש עבור 24 שעות בשמורה, 10 דולר נמיבי על הרכב).
בלילה הראשון ישנו בקמפסייט בשם Ollifantrus שכאמור נמצא בצד המערבי של השמורה במחיר של 280 דולר נמיבי לראש. בלילה ראינו שני קרנפים ושני פילים בבור המים הסמוך לקמפסייט.
בלילה השני ישנו מחוץ לשמורה, ב-Mondjila campsite, עבור 120 דולר נמיבי לראש, ובשלישי יצאנו לכיוון Tsumeb.
את מרבית החיות שיצא לנו לראות בשמורה ראינו בבורות המים בצד המערבי של השמורה (אבל זה עניין של מזל). ראינו שתי קבוצות של לביאות בצד הכביש (ביומיים שונים ובאזורים שונים).
הבורות שהיו הכי מעניינים עבורנו הם:
- Okavo waterhole (להקה של 11 פילים וקרנף)
- Duikerdrink (להקה של כ-15 פילים, ג'ירפות, ובדרך אליו חמש לביאות בצד הכביש)
- Ozonjuitji (שני פילים, ג'ירפות והמון חיות)
- בדרך ל-Leeubron ראינו חמש לביאות
- בור המים בקמפסייט ב-Okaukuejo
בכל מקרה, ממליצים להסתכל בספר המבקרים שנמצא בקבלה בכל קמפסייט ולהתעדכן אילו חיות מבקרים אחרים ראו ובאילו בורות.
ביום השלישי יצאנו מהשמורה לכיוון Tsumeb, במרחק של כ-100 ק"מ מהיציאה מהשמורה. ישנו בקמפסייט בתוך העיר בשם Kupferquelle Resort במחיר 240 דולר נמיבי לשני אנשים ומכונית. בקמפסייט שירותים ומקלחת ברמה של מלון ובריכה אולימפית. מומלץ מאוד.
יום 14 – נסיעה ל-Waterberg plateau
אחרי שחיה קצרה בבריכה ארוחת בוקר בקמפסייט והצטיידות בסופר, יצאנו לכיוון Waterberg plateau. בהמלצת משפחה הולנדית שפגשנו נסענו לראות מטאוריט בשם Hoba שנמצא בקרבת Grootfontein ונפל בסביבה לפני 80,000 שנה. שילמנו 50 דולר נמיבי לאדם עבור הביקור. הסיפור מעניין, למי שאוהב את התחום, אבל לא היינו ממליצים לסטות מהדרך במיוחד אם מטאוריטים הם לא ממש תחום העניין שלכם.
המשכנו בנסיעה לכיוון Waterberg והגענו לקמפסייט בשם Waterberg Plateau Campsite לקראת החשיכה. קיבלנו אתר עם שולחן, מים זורמים, מקום חניה וגריל. לכל אתר שירותים ומקלחת פרטיים במרחק הליכה מהקמפסייט ויש בריכה קטנה. שילמנו 360 דולר נמיבי לשנינו.
יום 15 – טיול ב-Waterberg Plateau ונסיעה ל-Windhoek
בבוקר שלמחרת יצאנו לטייל במסלולי הטיול שבסביבה. טיילנו במסלול ההיסטורי, שמספר על הקרבות בין שבטי ההררו לגרמנים. אחר כך המשכנו למסלול נוסף ולתצפית על הרמה.
יש מספר מסלולים באורכים שונים בחינם ובתשלום. עלייה לרמה עצמה כרוכה בתשלום ומתבצעת בהדרכה של מדריך מהשמורה.
בסיום המסלול שאלנו את עובדת הקמפסייט אם אפשר להיכנס לבריכה (למרות שכבר יצאנו מהקמפסייט) והיא אישרה. בילינו שם כרבע שעה ויצאנו לדרך לכיוון וינדהוק.
הגענו לוינדהוק אחר הצהריים והתמקמנו בקמפינג של הוסטל בשם Cardboard box עבור 200 דולר נמיבי לשנינו. החלטנו שנצא לאכול במסעדה בשם Joe's Beer House. יונתן הזמין סטייק שהיה מצוין, ואני, צמחונית וצליאקית, החלטתי לחמם את התבשיל שנשאר לנו מאתמול בהוסטל.
יום 16 – ביקור בבית חולים ב-Windhoek ונסיעה למכתש Brukkaros
תכננו לצאת לכיוון מכתש Brukkaros בבוקר, אבל מקרה רפואי אילץ אותנו לבקר בבית החולים Roman Catholic Hospital ועיכב לנו את היציאה. המקרה נפתר, חזרנו בריאים ושלמים, הרופא שקיבל אותנו היה מקצועי ונחמד, ובסך הכל, בית החולים עושה רושם של בית חולים ברמה גבוהה.
יצאנו בצהריים לכיוון הקמפסייט הנטוש שליד המכתש והגענו לשם לקראת השקיעה, שהיתה מהממת. היינו שם לגמרי לבד, עם נוף יפהפה בצבעי ירוק-צהוב והמכתש ברקע.
במקום יש שני קמפסייטים נטושים, שבעבר הופעלו על ידי אנשי העיירה הסמוכה Berseba. הקמפסייט התחתון נגיש לכל רכב, והעליון נמצא כ-2 ק"מ ממנו ונגיש לרכבי 4x4 בלבד. אין מים זורמים ויש שירותי בול פגיעה, אז צריך להגיע מצוידים.
יום 17 – טיול במכתש וביקור ב-Keetmanshoop
התעוררנו עם הזריחה כדי לצאת לטיפוס מוקדם, לפני שנהיה חם מדי. יצאנו לדרך מצוידים בארוחת בוקר קלילה ובמים בתיק. עלינו לקמפסייט העליון, וקצת אחריו נגלה המכתש כולו. משם המשכנו לתצפית מההריסות של ה-Old German observatory. התצפית היא לכיוון ההפוך מהמכתש, לכיוון המישור.
המסלול כולו לקח כמעט 4 שעות (כ-5 ק"מ לכל כיוון).
יצאנו לכיוון Keetmanshoop והגענו לשמורה הפרטית של עצי ה-Quiver בצהריים. בכניסה לשמורה קונים כרטיס ב-80 דולר נמיבי לראש עבור כניסה לשמורת עצי ה-Quiver (עצי אלוורה מיוחדים לנמיביה ולדרום אפריקה) ולשמורת ה-Giants playground (סלעים גדולים שנראה כאילו הניחו אותם האחד על השני).
משם המשכנו בנסיעה לכיוון ה-Fish River Canyon. עצרנו בקמפסייט בדרך על C12 בשם Canyon Farm Yard (100 דולר נמיבי לאדם, מים חמים במקלחת בתיאום עם בעל הבית), כ-60 ק"מ מהכניסה לשמורת ה-Fish River Canyon.
יום 18 – Fish River Canyon
יצאנו בנסיעה ל-Fish River Canyon בדרך גרועה מאוד. בשמורה עצמה טיילנו בין התצפיות השונות על הקניון. שמענו שהרבה אנשים לא מתרשמים מהנוף, אבל אנחנו מאוד מאוד אהבנו ולמי שאוהב ומעריך נוף מדברי, אנחנו ממליצים להגיע לשם לתצפית בדרך ל או מדרום אפריקה.
המשכנו משם לכיוון הגבול עם נמיביה דרך C37, C10 ו-B1.
הגענו אחר הצהריים למעבר הגבול, והחלטנו להישאר לילה נוסף במדינה המדהימה הזו.
חיפשנו מקום לינה והגענו בטעות למקום בשם The River Rafters. התברר שהם לא ממש מארחים ללא הזמנה של טיולי Rafting מראש וגם לא מחוץ לעונת הקיץ, אבל בעל המקום היה במקרה במקום ואיפשר לנו לישון באחד החדרים עבור מחיר סמלי.
עלינו לתצפית בשקיעה על ה-Orange river והמדבר שמסביב ובבוקר שלמחרת עברנו את הגבול חזרה לדרום אפריקה.
