*** פוסט המשך לטיול 90 יום בדרום אמריקה ***
השאלה הראשונה היא האם כדאי לשלב את הביקור בבואנוס איירס עם ביקור במפלי איגוואזו.
המפלים נמצאים "רק" שעתיים טיסה מבואנוס איירס אז בעצם זה שילוב מתבקש.
מכיוון שהמפלים נמצאים צפונית לבואנוס איירס, אם מגיעים מכיוון צפון (ברזיל או פרו) עדיף לקחת טיסה ישירה למפלים מאחת מהערים המרכזיות (יש גם טיסה ישירה מלימה, אבל לא בכל ימות השבוע).
אם מגיעים מדרום, ב"גל העולה", אז כמובן שעדיף לבקר קודם בבואנוס איירס, ואז למפלים ומשם טיסת המשך לכיוון צפון.
לנו זה לא הסתדר מבחינת יום הטיסה, אז התחלנו מבואנוס איירס והמשכנו משם הלוך חזור למפלים.
אז לאחר שבילינו שבועיים של טבע ותרבות בפרו, החלטנו שמגיע לנו קצת פסק זמן אורבני. אנחנו גם חובבי הערים המפנקות, שיש בהן מכל וכל ומשלבות חדש וישן יחדיו, ורצינו אחת כזו גם בטיול הזה. בואנוס איירס נראתה לנו בדיוק כזו, ונחשבת גם בטוחה לטיול, בניגוד לסאו פאולו או ריו הברזילאיות. כיום, ישנה כבר טיסה ישירה לבואנוס איירס מישראל, עם אלעל. זוהי אופציה מצוינת להגיע ישירות לדרום אמריקה בלי חניות ביניים מיותרות, וכדאי לנצל אותה למרות המחיר הגבוה של טיסות אלעל.
אנחנו הגענו לבואנוס איירס בטיסה מקוסקו, עם קונקשן בלימה. את הטיסה הזמנו רק כמה ימים לפני. החלטנו על טיול ספונטני, אז עד הסוף. יש משהו משחרר בזה שלמרות שאנחנו בסוף העולם שמאלה, אנחנו מתכננים רק כמה ימים קדימה. זה משחרר לעשות מה שבא לנו, מתי שבא לנו.
יום 14 לטיול - מעבר מפרו לבואנוס איירס
נחתנו בבואנוס איירס בשעות הצהריים. אומנם טסנו בתוך דרום אמריקה, אבל ביחד עם הקונקשן בלימה מדובר במסע שאורכו כ-10 שעות. בבואנוס איירס בחרנו לישון בשכונה חדשה יחסית על הים, שנחשבת יוקרתית ובטוחה, במרחק הליכה ממרכז העיר, ונקראת PUERTO MADERO. החלטנו ללכת שוב על דירה ולא על מלון, כדי לישון במקום מרווח ולא חדר מלון קטן, וגם בגלל המחיר שהיה אטרקטיבי ביחס למחירי המלונות לחמישה ימים מלאים. את החדר הזמנו ישירות מול סוכנות התיווך שנמצאת במרכז השכונה, ומנהלת ומשכירה עבור משקיעים את הדירות שלהם. לא זוכר איך מצאנו אותה, אבל הזמנו את הדירה ישירות מהם ובתשלום מזומן עם קבלת הדירה, במחיר משמעותית נמוך מכל מלון מרכזי אחר. היו להם כמה דירות, במתחם סגור ומאובטח, שכולל חדר כושר ובריכות. אחת מהן הייתה בקומה גבוהה וצפתה לכיוון הים ואותה שכרנו. תענוג ובמחיר סביר בהחלט לבואנוס איירס. את הפרטים של הנכסים אפשר לראות באתר הבא שהוא אתר מכירת דירות אבל משמש גם לשכירויות: https://www.argenprop.com/inmobiliarias/isabel-minim.
בעקרון דרך האתר אפשר לתקשר איתם בוואטסאפ ולקבל הצעות עם תמונות וכדומה.
המתחם בו אנו ישנים הוא מתחם יוקרתי, שמשמש בעיקר משקיעים תושבי חו"ל, ועובדים שהגיעו לרילוקיישן לבואנוס איירס. בהתאם, יש בו שומר בכניסה 24/7, ויש מסביבו את כל התשתיות הרגילות, כולל סופרמרקטים, מסעדות, בתי קפה וגם חנויות יוקרה. לאחר מנוחה בדירה ובמרפסת המרווחת הצופה לכיוון הים, יצאנו בערב הקריר להליכה על שפת תעלות המים שמפרידות בין השכונה למרכז העיר. משני הצדדים של התעלות יש מסעדות נחמדות עם מקומות ישיבה חיצוניים. אכלנו סטייק ארגנטינאי מצוין במסעדת Il Fiume Ristorantino היוקרתית. היינו עייפים, אבל עדיין התרשמנו מהעדכניות של האזור מבחינת המבנים והפיתוח:
יום 15 לטיול - יום 1 בואנוס איירס - מרכז העיר
מאחר ופרשנו לישון מוקדם יחסית אחרי הטיסות, החלטנו לקום למחרת לצעידת בוקר. קצת להכיר את האזור דרך הרגליים. אנחנו נמצאים ממש על הים ועל התעלות, אז זה מתבקש. בנוסף, בצמוד אלינו נמצא הפארק האקולוגי הגדול Reserva Ecológica Costanera Sur, שיש בו מסלולי הליכה יפים בתוך חורש ועל שפת הים. אז הקפנו את כל הפארק בכשעה הליכה, כ-5 ק"מ. מומלץ מאוד ומפתיע כי לא ציפינו לזה בעיר כזו. הפארק מאובטח בכניסות ונפתח בשמונה בבוקר. להלן מספר תמונות:
לאחר טיול הבוקר חזרנו לדירה להתרעננות, ויצאנו לביקור בשניים מהמקומות המרכזיים בעיר, כיכר מאיו המפורסמת ושכונת סן טלמו הוותיקה, המזכירה את פלורנטין שלנו.
מהדירה הלכנו כרבע שעה בלבד לגשר היפה Puente de la Mujer שעליו חצינו את התעלות הרחבות:
ואז מערבה עוד כרבע שעה עד לכיכר מאיו המפורסמת עם הבניינים המרשימים שמסביבה:
בכיכר מאיו כדאי לעשות הפסקה קטנה ולקרוא באינטרנט על המבנים שמסביב. יש שם גם את הקתדרלה המרכזית שאפשר לבקר בה (אנחנו ויתרנו, היינו כבר במספיק כאלה באירופה...).
משם הלכנו לרחוב פלורידה שהוא בעצם מדרחוב נחמד עם חנויות, תיאטרוני טנגו ובתי קפה. ממש רחוב נחמד. ברחוב יש מספר סוחרים שמציעים החלפה כסף, לא המרנו שם כי השער נראה קצת פחות טוב. אבל האזור פעיל מהבחינה הזו, ונראה בטוח אז אפשר להמיר שם.
בתחילת הרחוב יש סוכנות טיולים שמוכרת כרטיסים למופעי טנגו (האזור של בואנוס איירס נחשב למקום הולדת ריקוד הטנגו, אז הופעת טנגו שם היא חובה). הסוכנות נקראת BairesTrips ומומלצת - הסבירו על סוגי המופעים ומכרו במחיר סביר של 30 יורו לאדם כולל שתייה חריפה. רכשנו כרטיסים למופע באותו הערב, באולם שנקרא Palacio Tango - Sala Astor Piazzolla. יש המון תיאטראות ואופציות, אין צורך לרכוש כרטיסים זמן רב מראש.
בשלב מסוים פנינו שמאלה והמשכנו מערבה עד לשדרה שנקראת 9 ביולי, Avenida 9 de Julio. השדרה הזו מוגדרת כאחת הרחבות בעולם, כ-150 מטרים רוחב. גימיק נחמד לחצות אותה, חצי בריצה כדי להספיק לחצות לפני שהרמזור מתחלף, אבל אין בה משהו מיוחד מעבר לזה:
על פי המלצות באינטרנט, ברחוב הזה יש מספר תחנות רשמיות להמרת כסף (נקרא CAMBIO). חיפשנו מקום רשמי והוגן להמרת דולרים לכסף מקומי, שישמש אותנו בהמשך הטיול במפלי איגוואזו ובפטגוניה. באינטרנט כתבו שרת השערים הטובים ביותר אפשר לקבל בבואנוס איירס, ואכן כך היה. האחת שהציעה את השער הטוב ביותר וללא עמלות נקראה Cambio La Plata (Cerrito 228 L03).
הצעידה ברחוב הזה הייתה נחמדה, אבל הוא היה די רגיל ולא ייחודי מבחינתנו. אז די מהר הגענו לשכונת סן טלמו הישנה. שם האווירה והנוף האורבני השתנו והפכו ליותר אותנטיים ומעניינים, כמו שאנחנו אוהבים. לשכונה כדאי להיכנס דרך בית הקפה Nonna San Telmo שהוא מקום מצוין, הומה וצבעוני, להפסקת קפה טובה. משם אפשר לשוטט ברחובות השכונה, ולבקר בשווקים הפתוחים והסגורים שנמצאים בה, ובחנויות היפות. את הביקור בסן טלמו כדאי לעשות ביום ראשון, שבו יש שוק פשפשים גדול ברחוב עם דוכנים נחמדים. במידה והגעתם בכל יום אחר, אז השוק המקורה Mercado de San Telmo יהיה פתוח עבורכם, שגם הוא צבעוני, מזמין ומעוצב. שכונת סן טלמו הייתה מעניינת ויפה עבורנו, להלן מספר תמונות מהחנויות והשוק המקורה:
מסן טלמו הלכנו ברגל כחצי שעה חזרה לדירה. כל הסיבוב הזה לקח לנו כשש שעות בלבד, ולאחר טבילה נעימה שלי בבריכה וביקור קצר של אישתי בחדר הכושר, בחרנו בשנת אחר צהריים טובה, לפני שאנחנו יוצאים בערב למופע טנגו מקומי.
למופע הטנגו בערב נסענו במונית אובר. האולם Palacio Tango - Sala Astor Piazzolla היה יפהפה והמופע מרשים ומגוון, ישבנו בשולחן מול הבמה וקיבלנו כוס יין כלולה במחיר. כשיצאנו מהמופע חשבנו שיהיה פעיל ברחוב והכל יהיה פתוח, אבל הרחובות היו ריקים והרגשנו קצת לבד מידי. חיפשנו מונית אובר ולא מצאנו בשעה הזו (רק 11 בלילה אבל ריק לחלוטין). פה ושם היו הומלסים זרוקים בפינות הרחוב. הקפדנו ללכת במקומות מוארים עד לשדרה מרכזית, ושם איכשהוא תפסנו מונית חזרה לדירה. זה לא שבאמת היינו באזור מסוכן או בסיכון, אבל זה הרגיש לא נעים לשוטט ברחובות הריקים בלילה. אולי היה עדיף לקבוע עם נהג מונית מראש שיאסוף אותנו ביציאה מהמופע המאוחר. לשיקולכם.
יום 16 לטיול - יום 2 בואנוס איירס - מרכז העיר
את היום הזה הקדשנו למרכז האחר של בואנוס איירס, אזור שכונות פלרמו ורקולטה. האזור נמצא כ-10 ק"מ ממקום הלינה שלנו (פוארטו מדרה), אז הזמנו מונית אובר כדי להגיע אליו.
ירדנו בפאתי El Rosedal Garden וטיילנו בו. הפארק פסטורלי ויפה:
משם הלכנו דרך הפארק עד לגנים היפניים, Jardín Japonés, שהכניסה אליהם היא בתשלום. הגנים מרשימים וצבעוניים, ויש שם בית קפה מצוין עם מקומות ישיבה מול נוף הגן:
משם הלכנו מערבה לכיוון PLAZA SERRANO, דרך Ecoparque שכלל גן חיות חביב ומפתיע:
אל PLAZA SERRANO הגענו דרך כל מיני רחובות עם כתובות גרפיטי יפות, ועצרנו בכיכר לארוחה וקפה:
מהכיכר התחלנו לחזור לכיוון הדירה, דרך השדרה המרכזית שנקראת Av. Sta. Fe. ההליכה בשדרה נעימה, ומומלץ לבקר בקניון Alto Palermo לחנויות וקניות.
על השדרה גם נמצאת חנות הספרים המקסימה והמיוחדת El Ateneo Grand Splendid, שהוקמה בתוך תיאטרון ישן ומעוצבת בצורה מיוחדת - לטעמי זהו אתר חובה בבואנוס איירס:
לסיום תכננו לבקר גם בבית הקברות הידוע שבו קבורה אווה פרון (Panteón de Eva Perón), אבל ויתרנו כי היה תור ארוך מידי.
יום 17 לטיול - יום 3 בואנוס איירס - שכונת לה בוקה
שכונת לה בוקה היא כנראה הידועה ביותר בבואנוס איירס. קבוצת הכדורגל של השכונה נקראת "בוקה ג'וניורס", והייתה הקבוצה הראשונה שבה שיחק דייגו ארמנדו מרדונה, אחד משני השחקנים שנבחרו ל"שחקני המאה" (השני הוא פלה הברזילאי). מגרש הבית של הקבוצה בשכונה הזו נקרא La Bombonera, והוא ידוע לשמצה בגלל הקהל הסוער של הקבוצה.
אני לא חובב מושבע של כדורגל, אבל בכל זאת, אנחנו בארגנטינה, אז ביקור באווירת כדורגל הוא חובה...
שכונת לה בוקה היא עדיין אחת השכונות העניות והמסוכנות בבואנוס איירס. השכונה נמצאת רק כ-2 ק"מ מהמלון שלנו וממרכז העיר, אז חשבנו ללכת אליה ברגל. אבל כשביררנו לגבי זה, המקומיים אמרו לנו שזה מסוכן מידי, אז נסענו לאזור במונית אובר. המונית לא עצרה ברמזורים בתוך סמטאות השכונה, לטענת הנהג כדי להימנע משודדים.
בשכונה המסוכנת לשוטטות אקראית, יש שני אתרים שמאובטחים תמידית - רחוב CAMINITO הצבעוני, ומוזיאון אצטדיון BOCA JOUNIORS, שנמצא ממש סמוך אליו. ההמלצה הרווחת היא לא להסתובב בשום מקום מעבר אליהם. ובשום אופן לא להגיע לשם ברגל ממרכז העיר.
רחוב Caminito התפרסם, לאחר שאדריכל איטלקי שגדל בשכונה בעבר, ויצא ממעגל העוני, יצר שם ביחד עם התושבים עיצוב ייחודי ותוסס. מצד אחד נשמרה האותנטיות של המקום, ומצד שני נוצרה אווירה צבעונית ושמחה, משולבת עם האהבה לכוכבי הכדורגל הארגנטינאי, ולריקוד הטנגו שמקורו באזור.
בחרנו להגיע לרחוב בשעה "רגילה" ולא מוקדם בבוקר, כדי ליהנות מהאווירה במקום, וכדי לא למצוא את עצמינו מסתובבים שם לבד. נהג המונית צריך להוריד אתכם בצד הרחוב שצמוד לנהר. הרחוב וכל האזור שלו אכן תוססים, מסעדות אותנטיות ומופעי רחוב, והכל מקושט וצבעוני עם מוטיבים מהכדורגל הארגנטינאי בכל מקום. מסי ומרדונה כמובן מככבים שם:
הטיול ברחוב הוא ממש חוויה. בקצה הרחוב מגיעים למוזיאון של קבוצת הכדורגל בוקה ג'וניורס. צריך כרטיסים כדי להיכנס, כ-70 דולר לזוג. מומלץ לרכוש כרטיסים מראש באינטרנט כדי לא להסתבך שם, אבל בגדול התור לרכישת כרטיסים לא היה ארוך בקופות, אז אפשרי שאחד קונה ואחד כבר מחכה בתור הארוך, אני חושב שזה קצת יותר זול לרכוש בקופות עצמן. המוזיאון מרשים ומאורגן היטב, וכל מי שיש לו קצת חיבה לכדורגל ייהנה שם. בסוף הסיור מגיעים למגרש הכדורגל עצמו, ומבינים למה לקהל שם יש השפעה עצומה על המשחק - בחלק מהמגרש, הטריבונות ממש מעל השחקנים...:
כשמבקרים ברחוב קמיניטו ובמוזיאון שצמוד אליו, מרגישים את האהבה והכבוד של הארגנטינאים לכדורגל ולמרדונה האגדי. ואיכשהוא גם מתחברים לזה, ופתאום זה עושה חשק גם לצפות במשחק כדורגל ארגנטינאי.
לאחר הביקור במוזיאון חזרנו לתחילת הרחוב ותפסנו מונית חזרה למרכז. טיילנו בשכונה כארבע שעות.
אבל עכשיו, כבר יש לנו חשק לראות משחק כדורגל ארגנטינאי בלייב. לאחר שיטוט קצר באינטרנט הבנתי שהליגה נגמרה, אבל בדיוק מחר מתחיל הפלייאוף, שבסופו נקבעת האלופה. בפלייאוף כל משחק הוא חשוב, כי הקבוצה שמפסידה במשחק עפה מהתחרות. חיפשנו כרטיסים לאחד המשחקים האלה, ומצאנו כזה דרך החוויות באפליקציית AIRBNB. תקשרתי עם המוכר וזה נראה לגיטימי. במחיר מסופסר של 100 דולר לכרטיס, קניתי שני כרטיסים לפעילות שנקראה על ידי המוכר "חוויית כדורגל ארגנטינאי". לא בדקתי מה זה בדיוק אומר, רק היה חשוב לי להיות במשחק בלייב, אבל למחרת גילינו. היו גם כרטיסים למשחק של קבוצת לה בוקה במגרש הידוע שלהם, אבל הם גם עלו 300 דולר לכרטיס שזה מחיר מוגזם, וגם לא התאימו מבחינת התאריכים. אז הלכנו על מה שהיה זמין ובמחיר סביר.
יום 18 לטיול - יום 4 בואנוס איירס - משחק כדורגל ארגנטינאי
זהו היום הרביעי והאחרון שלנו בבואנוס איירס, וכבר טיילנו ברוב המקומות המעניינים. אז בבוקר חזרנו למקומות שעניינו אותנו בעיר. בצהריים נחנו קצת בדירה. ובשעה ארבע וחצי אחר הצהריים לקחנו אובר לנקודת המפגש עם המדריך שילווה אותנו למשחק. המשחק מתחיל בשבע וחצי, ורק אלוהים יודע למה צריך להגיע כבר בשעה חמש. כשהגענו פגשנו את המדריך ביחד עם עוד כעשרה תיירים, וקיבלנו הסבר על ה"ארוע":
נהיה במשחק הפלייאוף הראשון בעונה, בין קבוצת VELEZ לקבוצת Argentinos Juniors. המשחק יערך באצטדיון הבית של קבוצת VELEZ, שנקרא Estadio José Amalfitani.
כדי להגיע לאצטדיון, ניסע באוטובוס ציבורי כשעה. זה חלק מהחוויה של להיות עם המקומיים כשהם נוסעים למשחק. עלות הנסיעה כלולה.
כשנרד מהאוטובוס נלך כקבוצה. אסור ללכת לבד.
בשלב ראשון נגיע לאחת ממסעדות הבית של קבוצת VELEZ שצמודות לאצטדיון. שם נאכל ארוחת ערב בשר על האש עם שאר האוהדים. מחיר הארוחה כלול.
משם נלך ביחד לאצטדיון ונתמקם ביציע המרכזי של אוהדי הקבוצה המקומית. אנחנו חייבים לעודד את הקבוצה המקומית, אין אופציה אחרת.
וכך היה. נסענו כשעה באוטובוס ציבורי עם עוד אוהדים שהיו לבושים בהתאם, עד לאצטדיון. כשירדנו מהאוטובוס ראינו מאות שוטרים מסביב ששומרים על הסדר. הלכנו מרחק קצר בקבוצה למסעדה, או יותר נכון מין שווארמיה בצומת רחוב מרכזי, וסידרו לנו שולחן אוכל משלנו. קיבלנו נקניקיות והמבורגרים ובירה מקומית. את האוכל אכלנו כשמידי פעם עובר לידינו אוטובוס האוהדים החצי פתוח של הקבוצה, כשכל מי שעליו מרעיש ביחד עם מוזיקה קצבית ותופים.
חצי שעה לפני התחלת המשחק נכנסנו לאצטדיון והתמקמנו. שם למדנו שבמשחקי כדורגל בארגנטינה אין כניסה לאוהדי הקבוצה היריבה, שאינה מארחת. זה פשוט מסוכן מידי. האווירה במשחק הייתה מחשמלת והקהל מעורב, עם שני שערים. חלק גדול מהמשחק האוהדים שרו בצורה מסונכרנת את שירי הקבוצה, עם הרבה "איחו דה פו&ה"...
החוויה הזו מומלצת מאוד להשלמת הביקור בבואנוס איירס ובארגנטינה בכלל - כיפית, אנרגטית ומיוחדת. אני רושם כאן את הטלפון של המדריך שליווה אותנו, הוא אמר שאם יוצרים איתו קשר ישירות אפשר לקבל הנחה משמעותית - לאון 54-9-11-2323-7804+.
חזרנו למרכז בשעת ערב מאוחרת, והלכנו לאחד מהרופטופ בר הגבוהים והיוקרתיים בעיר, CRYSTAL BAR, שנמצא במרחק הליכה מהדירה שלנו, לכוס יין אחרונה מול נוף אורבני. מחירי השתייה בהתאם, אבל זה סיום מומלץ לביקור בבואנוס איירס:
יום 19 לטיול - יום 1 במפלי איגוואזו - הגעה למפלי איגוואזו
מפלי איגוואזו הם אחד המקומות היפים והידועים בעולם. הם נמצאים על משולש הגבולות של ברזיל, ארגנטינה ופאראגוואי, ומושכים כ-4 מיליון מבקרים בשנה. הם מורכבים מסדרה ארוכה של כ-250 מפלים, וזרימת מים אדירה - הכנרת שלנו נשפכת שם כל יומיים...
כדי לאפשר ביקור נוח במפלים מכל הצדדים, נבנתה מערכת שמאפשרת מעבר קליל ברכב בין המדינות, ללא כל תשלום, עם מסלולי טיול בטוחים מעל ומתחת המפלים. אפילו יש "אוטובוס ציבורי בינלאומי" שעובר בין המדינות כדי לאפשר לתיירים ביקור נוח במפלים. חובה לבקר בשני הצדדים, הארגנטינאי והברזילאי - כל אחד מאפשר חוויה שונה לגמרי, במיוחד לגבי המפל המרכזי והגדול שנקרא "גרון השטן". בצד הארגנטינאי מתקרבים אליו מלמעלה, ובצד הברזילאי מלמטה.
70 אחוזים מהמבקרים במפלים הם מקומיים, גם בגלל הריחוק של המפלים משאר העולם (טיסה של כמעט שלוש שעות מערי הבירה הקרובות), וגם בגלל שבמדינות שהמפלים נמצאים בשטחם, גרים כמעט 300 מיליון איש.
לצורך הביקור במפלים, אנחנו בחרנו להתמקם בצד הארגנטינאי בעיירה שנקראת Puerto Iguazú, שמשמעותו "השער למפלי איגוואזו". העיירה הזו טובה לביקור באזור כי היא בטוחה יחסית, ויש לה אזור מסעדות ומדרחוב הומה. הזמנו לינה ברגע האחרון לשלושה לילות במחיר מצחיק, במלון שנקרא Z Hotel Boutique Iguazú, שיש בו בריכה וארוחות בוקר. כל האזור לח מאוד כי הוא בעצם בתוך הג'ונגלים, אז בריכה זה חשוב כדי להתרענן בתחילת או סוף כל יום.
שלושה לילות זה המינימום כדי לבקר במפלי איגוואזו (יום הגעה, יום ביקור בצד הארגנטינאי, ויום ביקור בצד הברזילאי), אחרת הביקור יהיה דחוס.
יש גם אופציית לינה בתוך הפארק מפלים עצמו, שנמצא כחצי שעה נסיעה מהעיר הזו. כמובן שמדובר באופציה יקרה, אבל מצד שני אם ישנים בתוך הפארק אפשר לטייל במפלים גם מחוץ לשעות פתיחת הפארק, עם הרבה פחות אנשים מסביבכם. להערכתי זה לא קריטי ולא בהכרח שווה את המחיר הגבוה של הלינה שם.
הגענו למלון בערב, לאחר טיסה ישירה מבואנוס איירס, באמצעות אחת מהמוניות שחיכו ביציאה משדה התעופה המקומי הקטן. אובר עובד גם בפוארטו איגוואזו, אם כי לא בכל השעות ולא בזמינות מליאה, אבל היה אותו מחיר כמו המונית. המלון היה מוקף גדר גבוהה ושער ברזל. אבל בפנים הכל היה מטופח ומזמין, עם פינות ישיבה, בריכה בתוך צמחייה טרופית וציפורים ייחודיות שמסתובבות בכל מקום:
בערב יצאנו למדרחוב המרכזי AVENUE BRASIL שנמצא רק 20 דקות הליכה מהמלון שלנו (לקחנו אובר כי היה לילה והרחובות לא ממש מוארים). והאמת שהופתענו לגמרי. היה שבת בערב, אז היו מלא אנשים ברחוב ובמסעדות, בעיקר מקומיים, הכל הומה וחי, ומוזיקה מכל מקום. התיישבנו בשולחנות הרחוב במסעדה מרכזית מקומית שנקראת HOLY IGUAZÚ AV BRASIL, שהיה בה גם מופע זמרים מקומיים. כולם, כולל אלו שסתם הולכים במדרחוב ולא התיישבו בשולחנות המסעדה, הצטרפו בשירה וריקודים.
ואז עלתה בי המחשבה, שאיזה יפה זה, שככה מים מחברים בין אנשים. מסתבר שבמסעדות ובמלונות בכל הצדדים של מפלי איגוואזו, עובדים במשולב מקומיים משלושת המדינות. חלקם דוברי פורטוגזית, חלקם דוברי ספרדית, אבל כולם מבינים את כולם. הזמרים במסעדות שרים שירים ארגנטינאים וברזילאים, והמבקרים המקומיים מכירים את כל המילים ומצטרפים לשירה ולריקודים. מין ערבוביה אחת גדולה של תושבים משלושת המדינות. אצלינו בישראל יש שני משולשי גבולות, בחרמון ובקצה הצפוני של ים סוף. אז אולי יום אחד...
העברנו שם אחלה ערב מהנה. המסעדה מומלצת מאוד אם אתם שם בערב שבת, בכל ערב אחר זה פחות קריטי ויש עוד הרבה מסעדות לאורך הרחוב. חזרנו גם כן במונית, ומצאנו אחת כזו שגם תאסוף אותנו בבוקר שלמחרת, ותסיע אותנו ישירות לכניסה למפלים בצד הארנטינאי.
באותו הערב גם הזמנו את כרטיסי הכניסה למפלים בצד הארגנטינאי באינטרנט. לא היה צורך להזמין מראש, אבל חשוב לעקוב בשבוע לפני ההגעה, לראות שיש זמינות כרטיסים, ואז להזמין כשיודעים בדיוק מתי מגיעים לשם. הכרטיסים זמינים באתר הרשמי:
https://iguazuargentina.com/planifica-tu-visita/compra-tus-entradas/.
מי שמעוניין, וזה כדאי מאוד, צריך להזמין בנפרד את הכרטיס לשיט שמביא אתכם עד לתחתית המפלים. הכרטיסים האלה הם עם זמנים מוגדרים, ולעיתים נגמרים, אז חשוב לעקוב ולהזמין בהתאם באתר של החברה שמפעילה את השיט. הכרטיס הנכון נקרא "Gran Aventura" ואותו צריך להזמין, יש שם עוד אופציות מיותרות. הזמנה באתר https://tickets.iguazujungle.com/en. כדאי להזמין לשעות הבוקר כדי להתחיל מהשיט ואז להמשיך לביקור במפלים, כך לא צריך "לתזמן" את הביקור במפלים כי אתם לא ממהרים להגיע לשיט (אנחנו הזמנו לשעה 9 בבוקר).
עלות שני הכרטיסים לצד הארגנטינאי לזוג כ-200 דולר.
יום 20 לטיול - יום 2 במפלי איגוואזו - מפלי איגוואזו הצד הארגנטינאי
הכניסה למפלים נמצאת כחצי שעה נסיעה מהעיר. חשוב להזמין את ההסעה מראש יום לפני, בבקרים יש שם מחסור במוניות ואובר לא תמיד זמין. כדאי להגיע לפארק כבר עם שעת הפתיחה, שמונה בבוקר, כי צריך ללכת לנקודת היציאה לשיט. הבאנו איתנו מים וקצת אוכל שארזנו מארוחת הבוקר במלון, וגם כובעים וקרם הגנה כי חם ולח בכל האזור. ככדאי להגיע בבגדי ים או דרייפיט כי נרטבים לגמרי גם בשיט וגם במהלך הסיור בפארק ליד המפלים. לאחר הכניסה הלכנו ישירות למקום היציאה לשיט, דרך שבילים מסודרים, כשמסביב צמחיית ג'ונגל ירוקה והרבה בעלי חיים מסתובבים. צריך לשאול שם את אחד הנציגים היכן יוצאים לשיט כדי לא להתבלבל ולהגיע למקום לא נכון.
בשעה היעודה עלינו על רכב הסעה פתוח, ונסענו כחצי שעה לכיוון הנהר. בדרך המדריכים הסבירו על המפלים והאזור, ועזרו לזהות בעלי חיים בין העצים. כשירדנו, הצטיידנו באפודי ציפה, ועלינו על הסירה בערך בעשר בבוקר. הם מספקים גם חליפות הגנה ממים, אנחנו ויתרנו כי היה חם, ולא היה איכפת לנו להירטב. אנחנו עם בגדי דרייפיט שמתייבשים מהר...
השיט התחיל בצורה רגועה, וזה מאוד יפה לראות את סדרות המפלים מהנהר עצמו ומקרוב. מהר מאוד התקרבנו למפלים עצמם, ממש מתחתיהם, וחווינו מקרוב את העוצמה שלהם. כיפי ורטוב, ושונה ממפלי הניאגרה שבהם הסירה יחסית גדולה. אז אל תגידו "כבר עשינו את זה", ותיקחו את השיט למפלים. להלן כמה תמונות מהחוויה, הסירה נכנסת עד ממש מתחת למפלים שממש יזרמו עליכם, אבל שם אי אפשר לצלם...:
בחזרה מהשיט שוב עולים על הסעה, וחוזרים לאותו מקום.
משם אפשר בכיף לטייל במפלים דרך השבילים השונים. את הנסיעה ברכבת שמובילה להיילייט של הביקור במקום, למפל Garganta del Diablo, השארנו לסוף הביקור. יש בפארק שני מסלולים מעגליים שהולכים בהם - תחתון ועליון, ואפשר לשלב ביניהם. יש שילוט מסודר, השבילים מסודרים וההליכה קלה. מידי פעם אפשר להתרענן באחת מנקודות המים.
אנחנו התחלנו במסלול העליון שבו עוברים מעל המפלים דרך כל מיני נקודות תצפית:
משם התחלנו לרדת לכיוון המפלים עצמם. שם כבר הולכים ממש בתוך הג'ונגל, ואפשר לראות כל מיני פרפרים יפים:
באמצע הדרך יש תצפית ביניים יפה על הנהר והמפלים:
ואז מגיעים ממש למטה והולכים בתחתית המפלים:
עם סיום המסלול כשעלינו חזרה למעלה (היה חם אבל העלייה לא קשה ומסודרת עם מדרגות), כבר הייתה השעה אחת בצהריים. החלטנו על הפסקה מתבקשת לארוחת צוהריים לפני שאנחנו עולים על רכבת הפארק כדי להגיע לבקר במפל Garganta del Diablo, או בעברית "גרון השטן". התמקמנו במסעדה RESTAURANTE la selva שנמצאת סמוך לתחנת היציאה של הרכבת. המסעדה ממוזגת אז יכולנו לאכול ארוחת צהריים טובה במחיר סביר בכיף ולא בחוץ בחום ובלחות הגבוהה.
בסמוך למסעדה היה אזור פתוח משופע בבעלי חיים חמודים:
הרכבת למפל הגדול יוצאת כל חצי שעה, והפארק נסגר בשעה שש בערב. אז צריך לתזמן את העלייה לרכבת בהתאם. אנחנו עלינו על הרכבת בסביבות שעה שלוש. הרכבת נוסעת ברחבי הפארק, יש לה כמה תחנות נוספות בדרך בתוך הפארק, והתחנה האחרונה שבה כולם יורדים היא זו שמובילה לנקודת היציאה להליכה למפל הגדול. מדובר בהליכה לאורך של כקילומטר, על שביל גשר מברזל שעובר מעל הנהר, ומגיע עד לנקודת השפך שנראה כמו גרון ענק, ולכן נקרא גרון השטן, או Garganta del Diablo. עוצמת הזרימה שם אדירה ומרשימה. אל תנסו להילחם ברסיסים שעולים מהמפל, לא תצליחו. אם תשהו שם כמה דקות ולא תיבהלו מרסיסי המים ומשאגת המפל האימתנית, תצליחו לראות את השמש, שבאה והולכת, מייצרת קשתות יפות לאורך המפל.
התמונות לא עושות צדק למקום, הוא הרבה יותר מרשים במציאות, כשגם שומעים את שאגת המים הגועשים. בנוסף קשה לצלם בגלל הרסיסים וכמות האנשים :
משם חזרנו עייפים ומרוצים לתחנת הרכבת, ונסענו חזרה לכניסה לפארק. סיימנו את הביקור בערך בחמש בערב, לאחר תשע שעות מהנות בפארק. עשינו את הכל באיזי, כי די חם ולח שם.
בלילה יצאנו שוב לרחוב ברזיל בעיר פוארטו איגוואזו הארגנטינאית. הפעם הרחוב היה יחסית ריק מאנשים וממש שקט. גם טוב...
יום 21 לטיול - יום 3 במפלי איגוואזו - מפלי איגוואזו הצד הברזילאי
את הכרטיסים למפלי איגוואזו בצד הברזילאי הזמנתי ממש מוקדם בבוקר הזה, כחמישים דולר לזוג. ספונטני כבר אמרנו?... כן בדקתי שיש זמינות כמה ימים לפני. את הכרטיסים מזמינים לשעה מסוימת, הזמנו לתשע בבוקר כדי שנספיק להגיע - אנחנו מגיעים מהצד הארגנטינאי וצריכים לעבור את הגבול.
מבחינת ההגעה מהצד הארגנטינאי לברזילאי, בבדיקה שעשיתי באובר בכמה ימים לפני, היה מחיר נמוך. אז סמכתי על זה, וחשבתי להזמין אובר כזה בבוקר וליסוע איתו. אבל מסתבר שזה עבודה בעיניים - יש מחיר אבל אין זמינות מוניות. בקיצור, נתקענו באותו הבוקר בלי מונית זמינה.
אז יצאנו לרחוב הראשי וניסינו לתפוס מונית בהתאם. חיכינו כמעט חצי שעה עד שממש במזל, עברה נהגת מונית נחמדה, שלא דוברת מילה באנגלית, והסכימה לקחת אותנו. תקשרנו בגוגל טרנסלייט.
כמעט כל נהגי המוניות שנסענו איתם בימים שלפני, הציעו להסיע אותנו גם לצד הברזילאי. המחיר היה פחות או יותר זהה בין כולם, אם אני זוכר נכון כ-30 דולר ארה"ב. אותו המחיר היה גם אצל נהגת המונית הזו. זה היה פי 3 כמעט מהאינדיקציה באובר, אז ניסיתי להתחכם ולחסוך, אבל זה מיותר. תקבעו עם מישהו מראש ותחסכו לעצמכם את חוסר הודאות והלחץ של הבוקר.
ולגבי המחיר - הבנו למה זה יקר יחסית לאזור, תוך כדי הביקור. בפועל, המונית צריכה לחכות בשני הצדדים לרישום שלכם בגבול, ולחכות לכם בצד הברזילאי כדי לאסוף אתכם כשתסיימו את הפעילות. הסיבה שזה עדיין לא יקר מאוד, ולא משקף מחיר של יום עבודה מלא של מונית, היא בגלל שהתורים במעברי הגבול מהירים ואפקטיביים, וכשהמונית מחכה לכם היא יכולה בינתיים לעבוד גם בצד הברזילאי.
אז עלינו על המונית ונסענו כחצי שעה למעבר הגבול בצד הארגנטינאי. הגענו בשעה שמונה בבוקר בערך, וכבר היו תורים אינסופיים של רכבים ואוטובוסים מחכים לעבור בגבול. למזלנו, מסתבר שלמוניות יש מעבר משלהן, אז נסענו כמעט עד למעבר הגבול ללא עמידה בפקק. עוד סיבה למה כדאי לקחת מונית ולא אוטובוס או רכב שכור.
הנהגת הציגה מסמכים בבוטקה ואז הורידה אותנו ליד המבנה במעבר הגבול הארנטינאי. תהליך קצר של רבע שעה וכבר עלינו שוב על המונית, ונסענו על גשר האחווה שעובר מעל נהר איגוואזו ומחבר את שתי המדינות. בדיוק אותו תהליך מהיר עברנו בצד הברזילאי. בערך בשעה תשע כבר היינו בכניסה למפלים בצד הברזילאי.
בכניסה לפארק המפלים בצד הברזילאי לא נראה שמקפידים על זמני הכניסה.
בתוך הפארק יש מספר מסלולי הליכה, כולל כאלה שרק עוברים ביערות דרך נחלים זורמים ומפלים. ניסינו אחד מהם, São João Circuit, אבל הירידה למים הייתה סגורה, וחם ולח מאוד שם. אז המלצתי היא לעשות רק את המסלול המרכזי הפנורמי, שעובר מעל וגם מגיע למפלים הגדולים. המסלול נקרא:
Trilha das Cataratas (Waterfall Trail)
מגיעים לתחילת המסלול באמצעות אוטובוס שנוסע כחצי שעה מהכניסה הראשית. יורדים מהאוטובוס בתחנה הלפני אחרונה, ועושים את המסלול הרגלי שאורכו כשני ק"מ. בקצה המסלול יש בית קפה להפסקה. ואז שוב עולים על האוטובוס, בתחנה האחרונה שלו בעצם, חזרה לכניסה הראשית.
יש כמובן עוד אופציות בפארק כמו טיסת הליקופטר מעל המפלים, או שיט בסירה עד למפלים, ואפילו מסלול אופניים. אנחנו כבר עשינו את השיט בצד הארנטינאי אז לא עשינו שוב בצד הברזילאי.
מסלול ההליכה עצמו קליל, ומדובר בחוויה שונה מהצד הארגנטינאי. בתחילה הולכים דרך תצפיות על המצוק, ובעצם רואים את הצד הארגנטינאי:
ואז יורדים לפלטפורמה שהולכים עליה ממש צמוד למפלים ומרגישים את העוצמה שלהם.
למרות שנרטבים לגמרי, כדאי ללכת עד קצה הפלטפורמה:
לאחר סיום המסלול עלינו חזרה לתחנת האוטובוס (יש מעלית אבל היה תור, אז עלינו ברגל, זה בקטנה), עשינו הפסקה בבית הקפה, ועלינו על האוטובוס חזרה לכניסה. שם חיכתה לנו נהגת המונית כמו שקבענו (הודענו לה כשעלינו על האוטובוס חזרה שאנחנו בדרך, והיא הגיעה בזמן לאסוף אותנו). היינו בפארק כחמש שעות.
במקור תכננו לבקר גם בפארק הציפורים הצמוד (הוא ממש במרחק הליכה מפארק המפלים), אבל ויתרנו כי היינו עייפים, וזה נראה לנו קצת ילדותי עם כל המשפחות שעמדו בתור להיכנס. אבל אם אתם רוצים לעשות עוד כמה דברים כדי להשלים את הביקור בצד הברזילאי, יש שם הרבה מה לעשות - פארק ציפורים, פארק מים, קניונים לקניות וכדומה. זה מאורגן היטב ונהגי המוניות כמובן מכירים את הכל, ומבחינתם הם איתכם עד הערב.
אנחנו חצינו אחר הצהריים חזרה לצד הארגנטינאי ורבצנו בבריכה עד הערב. היה יום חם ולח רצח, אז זה היה מתבקש...
יום 22 לטיול - יום 4 במפלי איגוואזו - מעבר ליעד הבא
היום אנחנו טסים ליעד הבא, אל העיירה ברילוצ'ה הארגנטינאית, שמהווה את נקודת היציאה לטיול שלנו בפטגוניה. בסך הכל הקדשנו למפלים 4 ימים - יום הגעה ויום חזרה בטיסות, ויומיים מלאים לביקור במפלים.
האם אפשר לקצר את זה? כמעט בלתי אפשרי בלי "לשלם". לטייל בפארקים מיד אחרי טיסה, או לעלות על טיסה אחרי הביקור בהם, זה טרטור לא קטן. אז קחו את הזמן באיזי אם יש לכם אותו, תבחרו מלון טוב עם בריכה, ותיהנו מהביקור בפוארטו איגוואזו ובמפלים המיוחדים - סביר להניח שלא תחזרו לכאן שוב, ומדובר באתר ייחודי ומרשים ברמה העולמית, שמצדיק לפחות יומיים מלאים.
תיהנו!
המשך הטיול שלנו בדרום אמריקה מתואר בפוסטים הבאים.
