כותרת : קבלת שבת וקוגל בקיגלי
כותרת משנה : קיגלי עיר ההפתעות. ככה זה כשאתה ישראלי.
***
כאמור, לקיגלי הגענו ביום שישי בבוקר וכידוע, לכל שבת יש מוצאי שבת.
בתור חילונית-הארד-קור, בקיגלי נוכחתי שלכל יום שישי יש ערב-שבת. כשאתה מהמגזר, או אפילו סתם "על הרצף", זה ארוע שצריך להתכונן לכבודו.
טרם היציאה מהארץ, כשגיליתי שהמזוודה של חברה שלי שוקלת בערך טון מפאת הצטיידותה באוכל כשר ובארוחת שבת קומפלט (מעשה ידיה), הזדעקתי, מחיתי נמרצות, הסברתי לה שקראתי כמה קל לשמור שבת באפריקה בכלל וברואנדה בפרט (יש כל מיני פטנטים עם תבניות אלומיניום, נייר כסף , תפוחי אדמה, בטטות, ירקות, פירות ודגי אגם אפריקאיים כשרים). למען שלום-בית, היא הסכימה שאפרוק את המזוודה שלה מחלק ניכר מהאוכל ובתמורה הבטחתי לה ארוחת שבת כשרה קומפלט. א-לה-רואנדה.
***
עוד בשלב שיעורי הבית שטרם הנסיעה, כתבתי מייל מפורט לאנדרה, הבעלים של המלון הנעים LE GARNI , והסברתי לו שיש לנו ענייני כשרות. אנדרה אמר שגם ברואנדה יש תבניות אלומיניום ונייר כסף ושיהיה בסדר. אכן היה בסדר.
***
בדרך מצחיקה וייחודית לישראלים (תודה לאלוהי הווטסאפ) יצרנו בקיגאלי קשר עם חיים, איש עסקים שקשור לחווה סולארית ב"אגוהוזו-שלום" (מקום מיוחד מאוד עם זיקה לישראל, שאספר עליו בהמשך). חיים הציע שנאכל יחד ארוחת ערב צמחונית במלון מריוט וכך היה. למלון שילמנו טרם כניסת השבת וגם את היין והחלה הובלנו לשם לפני שעת השין. סוגיית-ארוחת-השבת-הכשרה, שאירגונה היה כאמור "עלי", נפתרה כך בדרכי נועם וזכיתי גם בערב חברותי ומהנה עם חיים וצוות השגרירות הישראלית החדשה ברואנדה, שנפתחה במאי האחרון. זמירות השבת הנפלאות היו חוויה מקסימה. חיים, צאצא למשפחת חזנים, הנעים בקולו ובנוסחים מיוחדים מבית אבא וסבא.אגב, ממש בתקופה זו עמלים ברואנדה על פתיחת בית חב"ד ונראה ששמירת שבת ברואנדה תהיה קלה מאי פעם.
***
בצהרי יום שישי סיירנו במוזיאון רצח העם הרואנדי בקיגאלי. הסתבר שמצאנו לנו אחלה יום להגיע לקיגאלי..ביום חמישי צויין ברואנדה יום חג לזכר 25 שנים לסיום רצח העם . נשיא רואנדה, פול קגאמה, הכריז בחצות הלילה שבין חמישי לשישי על יום חופשה נוסף. לא בדיוק הבנתי מה מטרת המחווה הזו ולמה בכזה עיתוי (כלומר - הכרזה על יום חופש נוסף כשבע שעות לפני שעת ההתייצבות לעבודה) אבל הסתבר שהוא חיתן את ביתו יומיים לאחר מכן ויתכן שזה קשור.
***
חוץ מאיתנו, שהו בעיר בסופ"ש הזה ראשי מדינות בהווה ולשעבר, ביניהם טוני ושרי בלייר שהגיעו לחתונה היישר מבריטניה. במוזיאון שהיה די ריק, היתה תכונה של אנשי בטחון ובהמשך היום, ממש אחרינו, ביקרו בו פול קגאמה ופמלייתו. נשיא רואנדה מזה 17 שנה, פול קגאמה, הוא סוגיה מרתקת בפני עצמה. לפני שארחיב אודותיו, נראה שזו העת לספר ולהסביר מה בעצם קרה שם, ברואנדה.
***
ברואנדה קיים יישוב אנושי מתקופות פרה-היסטוריות. במאה ה-15 הגיעו לרואנדה בני ההוטו (שהיו עובדי אדמה) והטוטסי (שהיו רועי צאן ובקר). מוצא ההוטו הוא מעמי הבנטו BANTU (כינוי לכ-400 קבוצות אתניות באפריקה). מוצא הטוטסי לא ברור ויתכן שזו בכלל קבוצה שנבדלה מתוך ההוטו עם השנים על בסיס מעמדי.
אגב, הבלגים האמינו שהטוטסי היו בכלל יהודים אתיופיים שנדדו לאזור. ראו תמונה מצורפת.
ברואנדה נוצרה ממלכה בעלת צבא חזק, ששלטה בשטח רואנדה של ימינו ובחלק משטח קונגו. המלך ומרבית האצולה היו בני טוטסי, ובצבא שירתו שני העמים.
בעלי הבקר, העזים והכבשים, כלומר הטוטסי, נחשבו כמעמד חברתי גבוה יותר אבל שני העמים חיו בהרמוניה יחסית. בן הוטו שצבר צאן/בקר, יכול היה להפוך לטוטסי.
אם נשווה את זה למדינת ישראל, זה בערך כמו "צפוניים" ו"דרומיים". או "ספרדים" ו"אשכנזים". כולם יהודים ויכולה להיות תנודה בין הסקטורים על פי מקום המגורים, המצב הכלכלי, נישואי תערובת או אימוץ סגנון.
***
נחזור לרואנדה.
***
ניצני השואה הרואנדית, החלו לנבוט כשהקיסרות הגרמנית קיבלה חסות על רואנדה במסגרת ועידת ברלין, ב-1884. הגרמנים התבססו על האצולה המקומית, הטוטסי, וככל שהזמן נקף, הם מינו את הטוטסי לתפקידים משמעותיים במוסדות השלטון. כך נוצרו הבדלי מעמדות ברורים בין ההוטו לטוטסי. הגרמנים, כמו גרמנים, הגדילו לעשות, ויצרו הפרדה רשמית בין ההוטו לטוטסי על פי תווי פנים, גובה וצבע עור. במלחמת העולם הראשונה, 1916, כבשו כוחות בלגיים את האזור.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר חולקה אפריקה בין המעצמות המנצחות באירופה, רואנדה ניתנה לבלגיה, שהמשיכה בדרכה של גרמניה, והעדיפה טוטסי על פני הוטו.
***
ב-1935 החיל השלטון הבלגי חובת נשיאת תעודת זהות על התושבים, ובתעודת הזהות נרשם גם המוצא - הוטו או טוטסי. הבלגים השרישו וחיזקו את התפיסה כי אלו הם גזעים נפרדים לגמרי.
הבלגים, כמו גם קודמיהם הגרמנים, העבידו את האיכרים בני ההוטו בעבודות כפיה, הענישו אותם בעונשים אכזריים וצ'יפרו את הטוטסי הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מעמדית ושלטונית.
סיטואציה זו גרמה באופן מובן לקנאה ושנאה תהומית בין שני "הגזעים". הסטריאוטיפים הגזעניים ברוח התקופה באירופה, הושרשו גם ברואנדה. בני הטוטסי הוצגו כיפי-תואר, אינטליגנטים, חרוצים ונאמנים, ואילו שבטי ההוטו נתפסו כגזע שפל ונחות וכאנשים עצלנים, מכוערים ופרימיטיביים.
***
קידום המיעוט הטוטסי איפשר למעשה לקולוניאלים האירופיים לשלוט ברוב האוכלוסיה ההוטו.
***
לאחר מלחמת העולם השניה, רואנדה הפכה לשטח חסות של האו"ם (בהשגחה בלגית). עקב מתח רב בין שתי הקבוצות הבלגים החלו לצמצם את תיעדוף הטוטסי במשרות-שלטון. ב1959 התרחשה ברואנדה הפיכה ע"י בני ההוטו והשלטון הבלגי הכריז באופן רשמי שהוא מעביר את תמיכתו מהטוטסי להוטו. בני ההוטו החלו לפרוע בטוטסי, בקריאות נקמה על שנים של דיכוי והתנקשו באנשי ציבור ופוליטיקאים טוטסי. בהמשך, נמלטו 100,000 טוטסי מאימת הפרעות למדינות שכנות. בעיקר לאוגנדה.
***
זרע הפורענות כבר נבט.
***
הטוטסי וההוטו נלחמו אלה באלה, שלטון קם, שלטון נפל וכמו בכל מדינה "מתוקנת", החלה גם מלחמת אחים של הוטו בהוטו עד שב1973, בעקבות הפיכה צבאית, עלה לשלטון מנהיג הוטו בשם Habiyarimana, שהנהיג בה שלטון של מפלגה אחת.
***
ב-1990 פלשו מאוגנדה לרואנדה חיילי הRPF (החזית הפטריוטית של רואנדה, שהוקמה ע"י טוטסי שגלו לאוגנדה). הממשל הצבאי של המנהיג Habiyarimana הגיב בטבח המוני של טוטסי וכמו בכל מלחמה "הגונה" ונורמלית, הוחלט על "הפסקת אש", שנחתמה למעשה ב1993 בעיר בטנזניה שנקראת "ארושה".
***
הסיפור העגום הזה עוד לא תם.
***
הסכם הפסקת האש בין ההוטו לטוטסי בארושה, שנעשה ע"י מנהיג הוטו, לא מצא חן בעיני קבוצת מורדים הוטו, מצמרת השלטון, שהחלה לתכנן באופן מובנה ושיטתי את הטבח בטוטסי.
גם אשתו של הבירמימנה לא אהבה את הפיוס עם הטוטסי ואומרים שהיא עמדה בראש “מטבחון” המתנגדים ותכננה איתם למעשה את הרצח של בעלה.
***
כאמור בפוסט הראשון, זה לא היה מסע נקמה ספונטני. קבוצת ההוטו החתרנית החלה בתעמולה שיטתית ברדיו רואנדה והצטיידה במאצ'טות ועוד. יש האומרים שמשלוחי נשק וכדורי רובה הגיעו לידי המרצחים ההוטו בעקיפין גם מארצנו הקטנטונת, אבל באמת שאין טעם להרחיב כאן בענין הזה. ***
הרי באנו לרואנדה כדי להנות. לא?
***
ב-6 באפריל 1994, יורט והופל המטוס של השליט Habiyarimana מעל העיר קיגאלי. זה היה אות הפתיחה לביצוע הטבח הנוראי.
***
המשך יבוא.
