לפני שנה, אפי, חברתי הטובה, נסעה לקוסטה ריקה לחופשה, אז עוד הייתי בארץ, וכל תמונה שהיא שלחה, התפוצצתי מקנאה. ימים חלפו, חודשים עברו, והנה אני יושבת עם חברים בניו יורק, מספרת להם שבסוכות יש לי עשרה ימים חופשה, ואין לי מה לעשות איתם. הסתכלו עליי כולם בפליאה, אחת מהן אמרה לי "קני כרטיס לקוסטה ריקה מחר לפני שיהיה מאוחר מידי". בהיתי בה בחזרה, עדיין לא קולטת, שאני במרחק יריקה. למחרת בבוקר, כמו ילדה טובה, מצאתי כרטיס טיסה. אני אחסוך מכם את העלות שלו, כי זה רק יעורר מהומה.
הזמן חלף, ארזתי מזוודה, ונחתתי בערב סוכות במדינה מיוחדת במינה. מחייכת לעצמי בגאווה, מי בכלל דמיין שנה לפני זה כשראיתי את התמונות של אפי שאמצא את עצמי על אותה אדמה, מצלמת בעצמי שקיעה. פחחחחח, חלומות מתגשמים אה?!
נסעתי לחאקו, ל- Cabinas Las Orqideas שם חיכתה לי טוני. את טוני הכרתי דרך אפרת, והיא שעיצבה את הבגד ים המושלם שלי למי שתהה . מלבד העובדה שהיא מוכשרת בטירוף, כל דבר שהיא עושה, יוצא לה מהנשמה, אני אכלתי בקוסטה ריקה כמו שלא אכלתי כל התקופה שאני בארה"ב. טוני מנצחת על המקום, לא נחה לדקה, כל הזמן בעשייה, היא הכניסה אותי למלון, הראתה לי מה שהיא עושה ולבסוף הביאה אותי לסוכה. אלפי קילומטרים מישראל הקטנה, אני עומדת בתוך סוכה. ירדה לי דמעה.
כל השנים בארץ, תמיד רציתי לעלות על מטוס בזמן החגים. לא יכולתי לסבול את האבסה העצמית, את השגעת, את האובר משפחתיות. כן, מה לעשות, החגים עושים את זה, זאת האמת לאמיתה. היום, כשאני גרה בארץ אחרת, אחרי חודשים של אנגלית ומעט עברית, לפעמים תזכורת קטנה כמו סוכה, עושה את העבודה. בית. זאת ההרגשה.
כבר באותו היום הכרתי את שמרית ושני. שמרית ייננית. כן, מה שאתם קוראים. יש לה יקב וחברת שיווק והיא כולה לב ענק מלא באהבה, בדיוק כמו היין שלה. שני, אחותה, היא אשת קריירה ואמא מעוררת השראה. יש לה שני ילדים, איתי ואסף, ואני מאחלת לעצמי שני ילדים כאלו ובן זוג כמו שיש לה.
אחרי חג וסופ"ש בחאקו, נסענו ליומיים להר הגעש, ארנל, התארחנו ב- Tabacon, מלון השוכן למרגלות ההר ובו Resort מרשים ביופיו של מעיינות חמים. *אם אתם מתכננים ירח דבש או חופשה זוגית, זה המקום להיות בו. הרומנטיקה נשפכת ממנו מכל מקום.
חזרנו לחאקו, למקום של טוני ואיזו, בסיס האם, בעודי מעמיסה פיתה עם שקשוקה במסעדה, הכרתי אב ובנו בטיול גלישה, ושני זוגות בירח דבש. הצטרפתי אליהם יום לאחר מכן לסיור בפארק מנואל אנטוניו. שם אפשר לראות קופים. בינינו, שם אפשר בעיקר לראות בני אדם מסתכלים על קופים ונראים כמו קופים. חחח. בלי צחוק, יש שם לגונה מרהיבה ומלא חיות, מלא.
יום אחרי זה העזתי ללכת לשיעור גלישה, גל, הילד מהצמד "אב ובנו בטיול גלישה" נתן לי שיעור של 3 שעות. רק תנו לי להרגיש סצנה מתוך הסרט "נקודת פריצה" ואני בעננים. לא וזה לא הוא בתמונה, אלא דוגמה לממתקים שמסתובבים שם חופשי, כמו שטוני אומרת "תמיד נעים לשטוף את העיניים".
לסיום, עשיתי "קאנופי" (12 אומגות), היתושות שלחו אותי עם מזכרת חזרה הבייתה, אבל חשוב יותר מהכל, חזרתי עם רשימה מפוארת של אנשים, כולם שונים, מיוחדים, אבל עם מכנה משותף אחד, ישראלים. בכל העשרה ימים הללו הכרתי רואת חשבון, אנשי צבא, ייננית, סטודנטית לאופנה, בעל מפעל אלומיניום, מדריך נוער במצוקה, מהנדסת מערכות מידע, בעל מסעדה, שחקנית כדורעף, חייל משוחרר, וזאת רק רשימה חלקית והכל במקום אחד.
הקשבתי, למדתי, התווכחתי, צחקתי, אכלתי ובעיקר התגעגעתי. כל מי שהכרתי, השאיר לי משהו, משהו מהבית. אין צורך להסביר את זה, כי נראה לי שאתם מבינים.
חזרתי לסתיו של אטלנטה שזופה, עם החלטה לקנות מצלמה, והבטחה לעצמי שלקוסטה ריקה אני חוזרת ויהי מה. ראיתי כל כך הרבה ולא ראיתי כלום.
לסיום, מי שמכיר אותי יודע, אני אוהבת לפרגן ולכן שולחת אתכם לבדוק בעצמכם:
יקב Astar
http://www.israelwines.co.il/ArticleItem.aspx?id=5251
Ynot- בגדי ים וחוף ייחודיים בעבודת יד
https://www.facebook.com/ynotsweamwear
מסעדת פאו וואוו
https://www.facebook.com/PowWowOfficial
אחרון חביב,
Cabinas Las Orqideas- המקום לאכול, להתפלל ולאהוב בחאקו, קוסטה ריקה.
https://www.facebook.com/CabinasLasOrqideas
עד לפעם הבאה,
הגר.












