הרבה זמן לא כתבתי,
אבל נשבעת שיש לי תירוץ טוב.
לפני כמה חודשים, במהלך סיבוב הופעות שלהם באירופה, ליתר דיוק בחמש הדקות הראשונות שלו, שבר סולן הפו פייטרס את רגלו בעת הופעה בשוודיה. למרות שחזר לסיים את ההופעה אחרי ביקור באמבולנס כשהוא מלווה בפרמדיק, הם הודיעו שהסיבוב הופעות שלהם מבוטל והם חוזרים הבייתה לארה"ב.
אח שלי, שחיכה להופעה הזאת בערך כל חייו הבוגרים, היה שבור לב.
הזכרתי לו שבאוקטובר הם מתוכננים להגיע לאטלנטה ויש לו כמה חודשים לחשוב על זה, ובלי יותר מידי דיבורים הוא קנה כרטיס להופעה שלהם פה, מרחק רבע שעה מהבית שלי, וככה נולד הביקור הראשון של כמה מבני משפחתי באטלנטה. אמא שלי הצטרפה לחגיגה ובערב יום כיפור הם נחתו באטלנטה. פעם ראשונה שמישהו מישראל, מישהו שמכיר אותי כל חיי יראה את חיי כיום, את הבית שלי, אני חושבת שזה הופך את כל עניין הרילוקיישן למציאותי יותר.
את הביקור שלהם התחלנו בניו אורלינס.
אמא שלי חלמה לבקר בעיר הזאת הרבה לפני קטרינה, ואני חושבת שהעיר עלתה מעל הציפיות שלה, של כולנו. אז מה עושים בניו אורלינס חוץ מללכת לרובע הצרפתי ולאכול בנייה בקפה דו מונד?
שמחה ששאלתם, קודם כל נתחיל בלשחוט את הפרה הקדושה הזאת, קפה דו מונד.
אני לא אוהבת לא לפרגן, באמת שלא, אבל במקרה הזה אני אחרוג ממנהגי, למה?
כי אם יש משהו שאני לא אוהבת זה מלכודות תיירים, והמקום הזה הוא מלכודת תיירים מובהקת.
המקום מלוכלך, צפוף, השירות מזוויע, הקפה והבנייה (הסופגניה), לא שווים את החוויה, על אחת כמה וכמה שניתן להשיג את הסופגניה המדוברת בבתי קפה אחרים בעיר, שהם נקיים וראויים לנוכחות אדם.
זהו, עכשיו אחרי שהוצאתי את זה מהסיסטם שלי, אפשר לספר לכם שניו אורלינס מקסימה,
האוכל מצויין, האנשים מקסימים, ההסטוריה של העיר מרתקת, אבל בשביל לחוות את כל אלה צריך לצאת מהקופסא, ולבשביל זה אני כאן. כמה שבועות לפני שנחתנו בעיר, קיבלנו רשימת המלצות מבחורה מקומית, ואין כמו לחוות את העיר כמו מקומי.
התחלנו את היום הראשון בביקור בשכונת ByWater , בדרך עצרנו לאסוף קפה ב- Spitfire, כי אין כמו קפה טוב להתחיל את היום. חצינו ברגל את הרובע הצרפתי והגענו לשכונת Bywater, בשכונה הנ"ל תוכלו למצוא את ד"ר בוב, אחד מאמני הפיסול והאמנות המודרנית בעיר. הסטודיו שלו נמצא ממש בתחילת השכונה , ואפשר למצוא אותו יושב שם מפסל במתכת ומצייר על עץ, ומספר סיפורים על ניו אורלינס, על איך הסטודיו שלו נסחף כולו באסון קטרינה ואיך הוא בנה אותו מחדש, הוא ייתן לכם גם המלצות לאוכל ומוזיקה והכל במבטא לואיזיאני אמיתי.
המשכנו את הסיבוב בשכונה אשר מלאה באומנות רחוב, בתי קפה קטנים, אם חפצה ליבכם בסלט, עלים, וקינואה זאת השכונה למצוא בה אוכל בריא, בניגוד לאוכל המטוגן שמאוד מאפיין את ניו אורלינס ואת הדרום באופן כללי. הסיור הרגלי בשכונה אפשר לנו לראות את הבניה המעניינת בניו אורלינס, כל בית משוגע יותר מהשני,אתה מצלם אחד וכמה מטרים אחרי זה אתה מצלם עוד עשרה, אנשים נותנים לעצמם שם דרור באיך לצבוע את הבית שלהם ואת התריסים, יש כאלה שמוסיפים ראשים קטועים וכאלה ששמים בובות וודו, בכל בית תמצאו את השרשראות שמאפיינות את המרדיגרא בניו אורלינס, קשורות לעצים, לברזלים, לאופניים, ומה לא.
את הסיבוב בשכונה חתמנו בנסיעה ראשונה בחשמלית, לקחנו את הקו שנוסע על נהר המיסיסיפי. באופן כללי הנסיעה בחשמלית היא כייפית, איטית, אבל ללא ספק דרך לחוות את נפלאות העיר. חזרנו למלון להתרעננות, והמשכנו לארוחת הצהריים שלנו.
המקום אליו נסענו לארוחת צהריים, נמצא באחת השכונות שנפגעה אנושות באסון קטרינה, ובכל זאת המקום הזה הוא סמל מקומי. המקום נקרא Willie Mae's, על שם המייסדת של המקום המופלא הזה. אצל ווילי מיי תוכלו לאכול את העוף המטוגן הכי טעים שאכלתם בימי חייכם, ולא, אני לא מגזימה. אני גרה בדרום, יש לי הוכחות מוצקות לטענה הזאת, יש באטלנטה עוף מטוגן מצויין אבל העוף של ווילי מיי הוא אלוהי. אמרנו למלצר שאנחנו מבקרים פעם ראשונה ושאנחנו שבויים שלו. הוא הביא לנו שתי מנות של עוף מטוגן (בכל מנה 3 חלקים), אורז ושעועית, לחם תירס, ותה קר. אני לא יכולה באמת להסביר לכם את הטעם, אתם תאלצו להאמין לי, אני אשאיר לכם את התמונות כעדות חיה ונושמת.
באשר לקינוח, אח שלי חשב שהוא לא יכול להכניס יותר כלום לפה אחרי הארוחה שאכלנו אבל את זה הוא חשב לפני שהוא טעם את ה- Bread Pudding שלהם. מתכון מושלם שככל הנראה לעולם לא אצליח לשחזר, והטוויסט הוא הקרם שקדים שהם מוסיפים לו. מעדן
זהו, סיימנו. היינו בעננים, ואחרי שנחנו קצת יצאנו מחוץ למסעדה. חיכינו לאובר מה שאפשר כמה דקות להתרשם מהשכונה. המסעדה עצמה, צריף ישן ששוחזר אחרי אסון קטרינה, רחובות השכונה עדיין הרוסים, עדיין שבורים, עברו עשר שנים והעיר עדיין חבולה. נהג האובר שאסף אותנו אמר לנו שווילי מיי נפטרה לפני יומיים, בגיל 99, הרגשנו ברי מזל שהיה לנו את הזכות לטעום את המתכון הסודי שלה.
ומה עם מוזיקה?
טוב כולנו יודעים שניו אורלינס הולידה כמה וכמה מפורסמים בין אם זמרים ובין אם זה נגנים.
אם אתם רוצים מוזיקה סטייל נאשוויל, אוסטין, שילוב של דרום, קאנטרי, ורוק אתם יכולים ללכת ברחוב בורבון לאורכו הלוך וחזור ובכל מטר יש לכם בר עם הופעה חיה, איזו שתבחרו. לוקיישן נוסף למוזיקה חיה הוא רחוב Frenchman , המקומות שם איכותיים יותר, הן מבחינת המוזיקה והן מבחינת האוכל.
מה שכן, ברובע הצרפתי יש את המוסד Preservation Hall.
המקום הוא בין הברים של הג'אז הכי וותיקים בניו אורלינס. הוא כל כך וותיק וחשוב שהפו פייטרס צילמו שם פרק שלם בסדרה שלהם והקליטו שם שיר. את הפרט השולי הזה, אח שלי לא ידע עד שלא הגענו לשם במקרה, והצטלמנו לידו, המקום היה מוכר לו והוא לא ידע מאיפה אז הוא בדק באלוהי הגוגל, והנה הוא עומד איפה שדייב הקליט שיר.
לתכלס, המקום מגדל דורות שלמים של נגנים, אתם רוצים לראות מופע ייחודי במינו, תגיעו בין 8 -11 כל ערב, תעמדו בתור , תשלמו 15 דולר ותזכו להיכנס לאולם קטן מעץ אקוסטי ולהקשיב במשך שעה לשישה נגנים הכי טובים ששמעתם בחייכם. לא מסחרי ובלי פוזה , רק ג'אז ואהבה גדולה למוזיקה.
יום טיול נוסף שאני ממליצה לעשות, ללכת לכיוון ה- Garden District. אפשר לקחת חשמלית לרחוב וושינגטון ואפשר לעשות מה שאנחנו עשינו, הלכנו ברגל וחצינו את העיר (המטרפולין), חלפנו על פניו של מוזיאון מלחמת העולם השניה ששמענו שהוא מאוד מוצלח אבל אנחנו באופן אישי לא היינו בעניין. ברגל תוכלו לראות כמה בתי קפה , תוכלו לראות כמה אזורים עשירים, כמה בתים משופצים, בשכונה עצמה יש חנויות מעצבים, תקליטים, בוטיקים, והכי חשוב Dounts District.
צריך להוריד את הסופגניה הזאת איכשהו, אז הלכנו לרחוב וושיגנטון, בדרך ראינו בית הקברות, אחד מיני רבים בניו אורלינס. יש להם שם קטע עם בתי קברות, אז נכנסו , מרשים, אבל בינינו זה מרגיש רדוף רוחות ואפילו די קריפי, לחובבי הז'אנר ביקור בבית קברות הוא חביב אבל שלא תעיזו לשלם על זה כסף או ללכת לסיור בתי קברות (עוד מלכודת תיירים).
את היום האחרון שלנו העברנו ב-City Park. בפארק יש גן פסלים, בעיקר אומנות מודרנית, שווה ביקור, לא עולה כסף, יש שם אפילו נוכחות ישראלית של קדישמן ז"ל ואגם. ממליצה לקחת חשמלית וללכת לטייל בפארק.
אם התעייפתם מהיום בפארק ותקף אתכם רעב, כמו אותנו , יש לכם שתי אפשרויות:
אפשרות אחת היא לאכול גמבו (קדרה) עסיסי, שישב על הגז כל היום, עם כל מיני מאכלי ים, וטעים בטירוף, כל זה ב- Mandinas יחד עם המקומיים.
אפשרות שניה היא לקפוץ ל- Big Cheezy ולבחור לכם סנדוויץ עסיסי, עם סלט טוב.
לא לשכוח להזמין את הוופל צ'יפס שלהם, הוא כל כך טעים.
את הלילה האחרון שלנו בחרנו להעביר במקום שנקרא Three Muses, המקום נמצא ברחוב Freanchman, מצאנו אותו משיטוט לילה קודם ברחוב עצמו, חשוב להזמין מקום, חשוב מאוד, אחרת לא תיכנסו או שתחכו מלא זמן בתור. יש להם הופעות חיות כל ערב מחמש בערב עד אמצע הלילה. התפריט מציע נשנושים, וקוקטיילים טעימים, באחריות.
במאמר מוסגר, לחובבי אוייסטרים בפרט ומאכלי ים באופן כללי ניו אורלינס זה המקום עבורכם.
להשתדל לא לאכול באזור של הרובע הצרפתי אלא אם כן אתם מוכנים לשלם מחירים מופקעים, הם יודעים שתיירים לרוב לא עוזבים את האזור ולכן המחיר למנה עיקרית הוא 30 דולר ויותר, ולא מוצדק בכלל.
עד כאן הסיבוב שלנו ב- NOLA, רוצים לדעת איך הביקור של אמא שלי ואחי באטלנטה, העיר שלי, זאת שאני כל כך אוהבת ואיך דייב פדה את הצ'ק, תאלצו להמתין לפוסט הבא.
עד אז,
נשיקות
אני.
