סיפור דרך לשבוע במונטנגרו

טיול למונטנגרו – אפריל 2025 .

1.    יומן מסע מונטנגרו 2025 – 14 באפריל 2025,  יום 1

טיווט – ליפצי – סלאנו ג’ג’רו – שאבניק.

המסע שלנו למונטנגרו התחיל עם הרבה התרגשות – שני זוגות יוצאים לטיול משותף: הילה ואני, יחד עם החברים הטובים שלנו איזבל ואיתן.

הגענו עם חברת סנדור, ונחתנו בשדה התעופה של טיווט לקראת הצהריים. כבר עם הנחיתה פגשנו את אבי, ישראלי שחי במונטנגרו, ודרכו שכרנו את הרכב. מעבר להשכרת הרכב, אבי גם נותן שירותי ייעוץ מקומי – מה שהתברר כעוזר במיוחד, גם בהכוונה וגם בתכנון מסלול לא שגרתי.

לאחר שהתארגנו על הרכב, המשכנו לכיוון הצפון – עלינו על מעבורת עם הרכב, חוויה בפני עצמה, בדרך לצד השני של המפרץ.

בהמשך, המשכנו לפי המסלול שאבי שרטט לנו:

·        התחנה הראשונה הייתה תצפית ליפצי – נוף מרהיב שמשקיף מגבוה על מפרץ קוטור.

·        התחנה השנייה – תצפית סלאנו ג’ג’רו – קצת פחות מוכרת, אבל עוצרת נשימה, מרגישה כמו פנינה סודית בלב הטבע.

לקראת ערב הגענו לעיירה הקטנה והשלווה ז’בניק (Šavnik), שם שוכן המלון שלנו – Casa Delpino, מלון דירות שקט ונעים, ממש בלב הירוק.

אחרי התארגנות קצרה יצאנו כולנו לארוחת ערב במסעדת Oro, מסעדה מקומית חמודה עם אוכל ביתי ואווירה כיפית – בדיוק מה שצריך כדי לסיים יום ארוך בטוב.

סיכום היום:

יומנו הראשון כלל נחיתה חלקה, נופים מטורפים, תצפיות מהסרטים ואווירה נהדרת עם חברים טובים. התחלה מושלמת למסע שעוד צפוי להפתיע בכל יום מחדש.

2.    יומן מסע מונטנגרו 2025 – 15 באפריל 2025, יום 2

רפטינג, זיפ-ליין, והרבה אקשן

הלילה לא היה פשוט – הילה לא הצליחה לישון בכלל. לטענתה, זה בגלל שהיא ישנה בצד הלא נכון של המיטה (לך תבין…), אבל הבוקר הגיע, וכולנו התארגנו לקראת יום עמוס בחוויות.

קמנו בשעה 7:00, וירדנו לארוחת בוקר בבית המלון – ארוחה חמודה וטעימה, הכל תוצרת בית, מקומית ואותנטית. הרגיש ממש “הום מייד”.

רפטינג על נהר טארה

לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו לכיוון נהר טארה לרפטינג. כשהגענו, החלפנו לבגדי הרטבה, קיבלנו ציוד מלא – והצטרפנו לעוד כמה ישראלים, כמובן, כי איך אפשר בלי? תמיד יש ישראלים ברפטינג.

יצאנו לשעה וחצי-שעתיים של רפטינג עם מים סוערים, הרבה צחוקים, מעט טבילות, ואווירה מעולה. חוויה מדהימה של אדרנלין וטבע פראי.

זיפ ליין – הכי ארוך ומהיר באירופה

משם המשכנו לזיפ-ליין מטורף, שנמתח מעל אחד הגשרים באזור – הזיפ ליין הארוך ביותר באירופה (יותר מקילומטר!), והמהיר ביותר – עד 100 קמ”ש.

הילה ואני יצאנו יחד, ובאמצע – כמובן – נתקענו. הילה נתקעה יותר רחוק ממני, והסרטון עם הצרחות שלה נשמע כמו סצנה מסרט אימה… כמה דקות טובות עד שחילצו אותה!

פיצה, סופר וקצת שופינג אחרי כל האדרנלין, הלכנו לאכול פיצה ב-Lunch Bar במרכז העיירה – אחלה מקום, פיצות טעימות ומרגיעות.

ניסינו להמשיך לאגם השחור, אבל מזג האוויר החליט אחרת – אז חזרנו לעיירה.

עשינו קניות בסופר Velo – סופר גדול, נקי, עם כל מה שצריך, ואפילו יותר. קנינו כמה דברים, ואז חזרנו למלון למנוחה, מקלחת, והתרעננות לקראת הערב.

ארוחת ערב במסעדת Soa : בערב הלכנו לאכול במסעדת Soa שבמרכז העיירה – האוכל היה טוב, אבל האווירה לא הכי חמה או מזמינה, אז אכלנו וחזרנו ישר למלון לסיים את היום.

סיכום היום:

יום עמוס בהרפתקאות, צחוקים, מים, מהירויות, קצת תקלות – והרבה זיכרונות. מונטנגרו ממשיכה להפתיע כל פעם מחדש.

3.    יום 3 – 16 באפריל 2025 – בין שלג למפלים, ועם עצירה במסאז’

היום התחיל בנחת בצפון מונטנגרו. אחרי ארוחת בוקר רגועה ונעימה, ארזנו את הדברים, נפרדנו מהמלון, ויצאנו לדרך לעבר המלון הבא שלנו – שנמצא בעיירת החוף בודווה.

אבל כמו שכולנו כבר יודעים – עם איתן אין דבר כזה "לנסוע ישר". אז סטינו קצת מהמסלול לטובת דרך נופית שעולה להרים, והאמת? שווה כל דקה. הנוף היה פשוט עוצר נשימה – פסגות מושלגות, אוויר הרים צלול, וכבישים שמרגישים כאילו יצאו מהגדה של ספר טיולים.

בדרך חזרה לכביש הראשי עצרנו ליד חווה מקומית. היו שם נדנדות עץ ענקיות, כאלה שלא ראינו מאז שהיינו ילדים – אז כמובן שנכנסנו לעניינים, הצטלמנו, התנודנדנו וצחקנו כאילו אף אחד לא רואה.

המשכנו בנסיעה, כשכל הדרכים – איך נאמר בעדינות – תלולות, מתפתלות, ולא בדיוק ידידותיות למי שאוהב כבישים ישרים. מזג האוויר לא הקל – היה סגרירי לאורך כל הדרך, כולל גשם קל שהפתיע אותנו ליד מפלי הניאגרה.
אבל עוד לפני כן, עצרנו בבית קפה לצד הדרך – קפה מעולה, נוף מהמם, ואווירה של "בא לי להישאר כאן לנצח".

אחרי שהתחממנו, המשכנו ל־Dak Sport Outlet  ליד פודגוריצה. לצערנו, המקום לא ממש עמד בציפיות – עצירה מיותרת. משם עברנו ליעד הרבה יותר מוצלח: מפלי ניאגרה. כן, יש כאלה גם כאן – גרסה מקומית, קומפקטית אך מרשימה. היה גשם קל, המים זרמו בעוצמה, והצלחנו לתפוס כמה תמונות מושלמות.

כדי לאזן את כל ההרפתקה, עשינו עצירה ב־Mall of Montenegro. הבנות הלכו לסיבוב קניות, ואני ואיתן מצאנו את גן העדן שלנו – כורסאות מסאז’ מפנקות. בזמן שהן סרקו מדפים, אנחנו התרגלנו מחדש לעמוד זקוף.

בשעות הערב הגענו למלון שלנו בבודווה – Fontana & Gastronomic. מלון בוטיק משפחתי עם חדרים גדולים ומקלחת מהחלומות. נחתנו שם גמורים מעייפות, אבל אחרי מנוחה קצרה יצאנו לארוחת ערב במסעדת Jadran,  בהמלצת המארחת שלנו – אחת ההמלצות היותר מוצלחות שקיבלנו.
האוכל היה מצוין, השירות נהדר – וסגרנו את היום עם חיוך גדול (ובטן עוד יותר גדולה).

סיכום היום:

יום יפה, מתיש ועמוס בנוף – שלג בהרים, גשם במפלים, נדנדות בדרך ואאוטלט מיותר. סיימנו במסאז’ בקניון וארוחה מעולה ב־Jadran.
הגענו למלון גמורים – אבל מרוצים.

4.    יום 4, 17 באפריל 2025 – טיווט, קוטור, יקב בהרים וחישוב מסלול מחדש

את היום פתחנו הכי רגוע שיש – קמנו בלי לחץ, התארגנו בעצלתיים, ויצאנו מהמלון רק באזור 9:30–10:00. טיול סופר-קז’ואלי. היעד הראשון: פורטו טיווט, אזור נמל מצוחצח שכנראה שואב השראה מקטלוג של יאכטות ואנשים עם משקפי שמש יקרים. טיילנו בסמטאות, אכלנו גלידה – ונתנו לעצמנו להרגיש עשירים לשעה קלה (לפחות עד שראינו את המחירים של היאכטות).

משם המשכנו לקוטור, אבל הדרך לשם הייתה כמו ריאליטי על תשתיות – פקקים, בורות בכביש, עבודות בלתי נגמרות… כבר שקלנו לקרוא לפרק הזה “מסע בנפלאות האספלט”. בסוף, ברוך השם, מצאנו חניה ליד סופרמרקט, והשחלנו את עצמנו לתוך העיר העתיקה.

בקוטור שוטטנו בין הסמטאות, נתנו לרגליים להוביל אותנו ולמצלמה לעבוד. עצרנו לבירה, כי כידוע – אין כמו בירה באמצע שיטוט ונציאני. המשכנו להסתובב, צילמנו, רחרחנו מזכרות, ובדרך החוצה גילינו שוק קטן מחוץ לחומות – עם ליקרים, גבינות, פטריות מיובשות וכל מה שמריח כמו “קחו אותי הביתה במזוודה”.

בהמשך יצאנו בנסיעה הררית ומפותלת לכיוון הכפר מיראץ’. הדרך? כמו מתוך גלויה – יער עבות, סיבובים חדים ונופים מרהיבים של מפרץ קוטור שצצים בין העצים. הגענו ליקב Storia di Pietra, מקום שנראה כאילו מישהו בנה אותו רק בשביל אינסטגרם. הכל היה פוטוגני ומושלם, רק שלצערנו לא היו סיורים, והמסעדה הייתה ריקה למדי. אז הזמנו קפה ועוגה, וישבנו להירגע מול הנוף – שזה לגמרי סיור לנשמה.

ואז הגיע הטוויסט: מלצר צעיר, סופר-חמוד, קלט אותנו ושאל אם בא לנו סיור. אמרנו כן – ופתאום מצאנו את עצמנו מקבלים סיור פרטי עם מדריך מלא כריזמה. הוא הראה לנו כל שלב בהכנת היין, מהענב ועד לפקק, עם הסברים מרתקים – באמת תפס אותנו לא מוכנים. חוויה אותנטית ומפתיעה.

בסיום חזרנו למלון, התארגנו קצת ויצאנו לארוחת ערב ב-Vista. אבל – איך נאמר בעדינות – הרומנטיקה התפוגגה די מהר כשגילינו שבשולחן לידינו מעשנים סיגריות, בפנים. איתן נדרך כמו שוטר איכות סביבה, ומיד הוכרז “חישוב מסלול מחדש”.

עברנו לPiano Mobile, מסעדת בשרים שהתגלתה ככוכבת האמיתית של הערב. המבורגרים מעולים, שירות נהדר, ומלצר בשם ג’ורג’יו, שנראה כאילו הועתק מישיבת שישי אצל המשפחה – הזכיר לי את האחיין שלי, יותם, גם במראה וגם באנרגיה. היה תענוג של סיום ליום מוצלח ומלא הפתעות.

סיכום היום: יום מלא בנופים מרהיבים, חוויות בלתי צפויות, ואוכל טעים. מונטנגרו ממשיכה להפתיע ולרגש בכל יום מחדש.​

5.     יום 5, 18 באפריל 2025 - מונטנגרו בכל הטעמים: שייט, שמש, שמחה ושוקולד.

היום התחיל בהפתעה: בשש בבוקר התעוררנו לקול התראות צבע אדום מהטלפונים שלנו . היינו מבולבלים לגמרי, לא מבינים איפה אנחנו בכלל. כשהתבהרו העניינים – פשוט חזרנו לישון בחיוך.

לאחר ארוחת בוקר במלון, החלטנו לשנות את התוכניות בעקבות השמש שפתאום יצאה. נסענו לאגם סקדאר, כשעה נסיעה מבודווה, לאורך נוף חופי עוצר נשימה.
באגם עלינו על שייט בסירה קטנה עם מדריכה מקומית בשם קריסטינה – מקסימה, עם קעקוע של מגן דוד ויחס חם במיוחד לישראלים. השייט היה קסום: תעלות צמחייה, מים שקטים, נופים טבעיים.
קריסטינה סיפרה לנו על כפר דייגים קטן שחי מהאגם – זורקים רשתות בלילה, אוספים בבוקר, ומשלמים לממשלת מונטנגרו זיכיון של 400 אירו בשנה. היא קראה למקום “קיבוץ”, כי כולם שם עובדים ביחד – וזה באמת הרגיש כך.

בהמשך היום נסענו לפטרובץ – עיירה שלווה לחוף הים. שתינו קפה על הטיילת, עם מוזיקה נעימה וריח של ים באוויר. על החוף רקדו קבוצה של נשים אפריקאיות ריקוד מסורתי, בלי להתבייש, פשוט נהנו – והילה התפעלה מזה שהן "לא עושות חשבון לאף אחד".
אווירה של חופש טהור.

משם המשכנו לתצפית על סווטי סטפן – אי קטן שמחובר ליבשה בגשר צר. הנוף היה מדהים, גלוייתי כמעט. ירדנו עד הגשר, טיילנו וצילמנו מכל זווית.

בערב חזרנו לעיר העתיקה של בודווה, הסתובבנו בין הסמטאות ונשבינו בקסם של המקום. טיילנו על המזח בין היאכטות, ואז התיישבנו לארוחת ערב במסעדת The Old Fisherman.
המנות היו בסדר, אבל הקינוח – קרפ חם עם וניל, גלידה ושוקולד – היה פשוט נפלא.
כשקיבלנו את הקינוח, הילה קפצה למלון להדליק נרות שבת. בינתיים... חיסלנו את הצלחת ודאגנו להעלים כל ראיה. כשחזרה – שיחקנו אותה כאילו המנה עוד לא הגיעה. כמובן שהיא קלטה, אבל חייכה, ואנחנו הזמנו בשמחה עוד אחת. גם השנייה נטרפה בלי להשאיר זכר.

אחרי הארוחה חזרנו למלון למנוחה קלה, ואז יצאנו לבר ממש מול המלון – Bike Inn Bar.  מוזיקה חיה, אווירה טובה, קצת נשנושים – וסיום מושלם ליום ארוך, מגוון ובלתי נשכח.

סיכום היום:  יום של ספונטניות וטבע – שייט קסום באגם סקדאר, קפה על החוף בפטרובץ, ותצפית על סווטי סטפן.
סיימנו בארוחה מול היאכטות של בודווה, קינוח מושלם שזכה לשידור חוזר, ובר מקומי עם מוזיקה חיה לקינוח אמיתי.

🏞️ יום שישי, 19.4.25 – הרים, מערות וקפיצות לא צפויות

בוקר: פסגות ונקניקים

התחלנו את היום עם שמש נעימה וארוחת בוקר משביעה. יצאנו עם אלכטור לשמורת הטבע לובצ'ן, שם התמודדנו עם כבישים צרים ומתפתלים. הנופים עוצרי הנשימה של הרי מונטנגרו, הים האדריאטי והכפרים הציוריים גרמו לנו לעצור בצידי הדרך מספר רב של פעמים כדי להצטלם וליהנות מהנוף. הגענו לפסגת ההר, שם שוכן המאוזוליאום של פטר השני פטרוביץ'-נייגוש. טיפסנו במדרגות, אך בחרנו שלא להיכנס פנימה, והעדפנו להתרשם מהנוף עוצר הנשימה שנשקף מהפסגה.​

בדרך חזרה, עצרנו בכפר נייגושי, הידוע בייצור המסורתי של בשר מיובש מסוג פורשוט וגבינות מקומיות. ביקרנו במפעל ביתי קטן, התרשמנו מתהליך היישון של הבשר בחדרים קרירים, אך לא רכשנו דבר.​

צהריים: פקקים ונסיעה מאתגרת

הירידה מהשמורה לקחה יותר זמן מהצפוי עקב פקקים שנגרמו מאוטובוסים בכבישים הצרים. למרות זאת, הצלחנו להגיע בזמן להפלגה שתכננו.​

אחר הצהריים: שייט למערה הכחולה

עלינו על סירת מנוע מהירה וחדישה, יחד עם כעשרה נוסעים נוספים. אנחנו ישבנו בחלק הקדמי של הסירה, ואיתנו שתי נוסעות אמריקאיות. כבר בתחילת ההפלגה, שתי הנוסעות נראו ממש לא טוב – הן קיבלו בחילות והרגישו ממש לא טוב, עד כדי כך שלא הבנו אם יש להן בחילות או שאולי קר להן.

השייט החל בקפיצות על פני המים, והוביל אותנו דרך אתרים היסטוריים כמו מנהרות תת-ימיות ששימשו את הצבא היוגוסלבי במלחמת העולם השנייה. הגענו למערה הכחולה, מערה קטנה אך מרשימה, שם הייתה הזדמנות לשחות במים הצלולים.​

קפצתי למים הקרירים, חוויה מרעננת ומהנה במיוחד. אחריי, גם איתן קפץ למים, לאחר עידוד קל מהבנות שנשארו על הסירה.​

לקחתי מהרשת את רשימת האתרים שעצרנו בהם במהלך השייט :

1.      גבירתנו של הסלעים (Our Lady of the Rocks)

אי מלאכותי בלב מפרץ קוטור, שעליו כנסייה מהמאה ה-15. האי נוצר על ידי מלחים שהשליכו סלעים למקום שבו נמצאה איקונה של מריה הקדושה. בכנסייה תוכל לראות ציורים בארוקיים, טפטים ייחודיים ומוזיאון קטן.​

2.      מנהרות הצוללות היוגוסלביות

מנהרות חצובות בצוקי חצי האי לושטיצה, ששימשו כמקלטים סודיים לצוללות בתקופת יוגוסלביה. במהלך השייט, תוכל להיכנס לתוך המנהרות ולחוות את האווירה המסתורית שלהן.​

3.      אי ממולה (Mamula Island)

אי מבוצר בכניסה למפרץ קוטור, שבו שכן בעבר כלא צבאי בתקופת מלחמת העולם השנייה. כיום, האי עובר שיפוץ והפך למלון יוקרה, אך עדיין ניתן להתרשם מההיסטוריה העשירה שלו.​

4.      המערה הכחולה (Blue Cave)

המערה המפורסמת ביותר במונטנגרו, הנמצאת בחצי האי לושטיצה. המים הצלולים והאור החודר יוצרים אפקט זוהר כחול מרהיב. ניתן לשחות במערה וליהנות מהחוויה הייחודית.​

ערב: ארוחה בעיר העתיקה של קוטור

לאחר ההפלגה, חזרנו לנמל, החלפנו בגדים ונכנסנו לאכול במסעדה בעיר העתיקה של קוטור. המסעדה הייתה מצוינת, והאוכל טעים במיוחד לאחר יום מלא פעילות. סיימנו את היום עייפים אך מרוצים, וחזרנו למלון עם חיוך גדול.​

סיום: פרידה ממונטנגרו

היום הזה מסכם את הטיול שלנו במונטנגרו, ומחר בבוקר אנחנו עולים על טיסה בחזרה הביתה. היה טיול בלתי נשכח, מלא בחוויות, נופים מרהיבים, ואנשים נפלאים.​