המסע שלנו לדרום - מזרח ארצות הברית
תקציר הפרקים הבאים: טיול באורך 37 יום באביב 2012, של זוג פנסיונרים בני 68-69. בפלורידה - ברכב ובקרוז ומאורלנדו וצפונה - בקראוואן קומפקטי לג'ורג'יה, טנסי, גרייט סמוקי והבלו רידג', ושינגטון וגטיסברג עד ניו ג'רסי. עכשו, אחרי שהורדתי לפחות חצי מפוטנציאל הקוראים (שמטיילים עם 2-3 ילדים ודנים באיזה דיסני כדאי וכד'), אפשר בשקט להמשיך. עוד הקדמה קטנה: בהכנה לטיול קראתי הרבה באתר "למטייל"- פורום צפון- אמריקה ונעזרתי בכך. אם יורשה לי - הרוח החברית הנושבת באתר, של נתינה ללא תמורה ובאהבה, מרשימה מאד ומאתגרת ולכן, אחרי התודות לקודמי, אני מצטרף ותורם משלי. למי שמחפש טיפים - הם חבויים בתוך הסיפור, אבל השתדלתי שיהיה קצרני. עוד מילה: לא כל כך רשמנו מחירים וכתובות. איפה שזוכרים - נציין זאת. עם הקוראים הסליחה.
יום ב' 9.4.12 -; בטמפה וסט. פטרסבורג, פלורידה אחרי פסח עם המשפחה בצפון-מזרח, אנחנו טסים מקונטיקט לטמפה, פלורידה. בדרך - תחנת ביניים באטלנטה. זאת לא פעם ראשונה שלנו פה וחלק מהזמן מנוצל להתרשם מתערוכה (קבועה אבל מתחלפת) באחד המעברים המרכזיים בטרמינל, של פסלי אבן מאפריקה, של יוצרים מקומיים אבל בסגנון מודרני. למי שיוצא לו לעבור שם - שווה! כשיוצאים לטמפה מכה בנו החום - רק תחילת אפריל, אבל בפלורידה תמיד חם. מכאן אנחנו מתארחים אצל חבר ומטיילים ביומיים הבאים בהתאם לתכנית שלו. בטמפה ניתן לציין את ibor city, רובע מלפני מאה שנה, משומר היטב לתיירים ולמענם - עדיין הקובניות מגלגלות בו סיגרים ביד. מעבר למפרץ טמפה מבקרים בסט. פטרסבורג - בחוף הנהדר שמלא מתרחצים, ב pier שבו אתה מצלם שקנאי אדיש ממרחק מטר וגם נוסעים דרומה על גשר ענק עם מגדלי כבלים מוזהבים. החבר ניצל את שיתוף הפעולה שלנו וללא התראה ראיין אותנו באנגלית לתכנית שלו ברדיו המקומי! בטח נשמענו עילגים למדי, אבל מקווים שייצגנו טוב את המולדת. בסוף היומיים הגענו לסוכנות שכירת הרכב (חב' Dollar דרך האינטרנט עם traveljigsaw מהארץ) ושם, במקום הרכב הקטן והזול שהזמנו קיבלנו מרקורי ארוך ומרווח בסגנון רטרו, עם מושבי עור וכד'. זכה מיד לכינוי "האניה". בטח שתה קצת יותר דלק, אבל נהנינו. על התרגיל הזה, של השכרת הרכב הקטן ביותר (בידיעה שסיכוי קטן שיש להם כזה) חזרנו יותר מאוחר בקפיצה של יומיים לבוסטון. גם שם קבלנו, במקום kia הכי קטנה, טויוטה קורולה מרווחת.
יום ה' 12.4 -; סלואדור דאלי וסטנד אפ קומדי בסט. פטרסבורג, על הבוקר- לסניף של AAA, בו קנינו כרטיסים מוזלים למקומות שהיינו בטוחים שנבקר בדרכנו. בהזדמנות זו - כמה מילים בויכוח אם חברות אצלם כדאית. בסניף בעיר Hamden, Ct בו אספתי ספרים ומפות, ביקשו לראות כרטיס. אחרת - היה בתשלום. רק בשביל המידע שיש בהם זה שווה. למי שנוסע ב RV - המידע בספרוני ה-Campbook שלהם תמציתי, מדויק ומאד מועיל. אז ההנחות שקיבלנו בממסי בארץ ובדרך רק השלימו את הבטחון שזה כדאי. אח"כ - למוזיאון שמוקדש ליצירות הצייר הספרדי סלואדור דאלי. למי שלא חובב אמנות, או הצייר המשוגע הזה בפרט - אפילו בשביל המבנה המודרני והנהדר של המוזיאון, עם נופי המפרץ ברקע, לא לוותר. מכאן אנחנו נוסעים דרומה לאורך העיירות לחופי מפרץ מקסיקו ועוצרים ללילה במוטל שהוזמן מראש בעיר Fort myers, עם חדר על גדת הנהר. בערב אנחנו מעיינים בספר פלורידה של AAA ומוצאים המלצה על מסעדה עם אוכל אמריקאי. נוסעים ונכנסים ומתיישבים ומה מתברר? שהארוחה היא עם מופע סטנד-אפ של שני אחים, די "גדולים" ולא כ"כ עדינים, שאת האקצנט המקומי והמהיר שלהם אנחנו בקושי מבינים, אבל הקהל, שלא אוכל ומשתתף בפועל וברעש, צוחק נורא. מי זוכר מה אכלנו? היה אותנטי!
יום ו' 13.4 - טלפון נייד, GPS ואיך (לא) רואים תנין לפני שממשיכים, כמה מילים על איך התארגנו, כדי שלחובבי הגאדג'טס לא יהיה משעמם. טלפון נייד- זה היה לפני המהפכה שקורית היום בארץ ולא חלמנו לעשות משהו עם סלקום, מלבד לחסום עם קוד כניסה את הנייד שלי. אפילו זה לא עבד. כשעבר חודש הם הפסיקו את החסימה ובאמצע הלילה העיר אותי חבר מהארץ, שלא ידע שאני בחו"ל. עם בואנו בררנו וקנינו ב T-mobile נייד פשוט עם שתי חבילות של חודש ב-60 דולר כ"א, שנותנות חיוג חפשי בארה"ב ולנייחים בארץ. כל יום בצהריים (ערב בארץ) דיברנו חופשי וגם בארה"ב היה למכשיר ניצול טוב. המכשיר נשאר לשימוש של אורי ומדיווח עדכני - שלומו טוב. מקריאה באתר אני יודע שיש דילים יותר זולים, אבל זה מה שמצאנו וזה נתן הרבה שקט ל"מערכת" (כינוי עבר של אשתי). מכשיר GPS- קנינו בארץ QUE בגודל 5" עם תוכנה לצפון אמריקה. למרות היסוסי - איך אסבול מכונה שאומרת לי איך לנסוע, לי (?!) התרגלנו וניצלנו אותו היטב. זה שהוא דובר עברית עוזר מאד, במיוחד כאשר אתה בכביש עמוס ומהיר ולא צריך עוד את תרגום ההוראות על הראש. במיוחד היה יעיל באיתור החניונים, רובם באיזה יער שהמפה עוזרת בו מעט, או בגשם, שבו לא רואים כלום ובטח אין את מי לשאול. חוץ מאלה כלל החימוש האלקטרוני שלנו גם לפ-טופ ושתי מצלמות וכמובן- כל המטענים וכבלים של כולם. לא יוצא דופן בימינו, אבל לחשוב שרק 10 שנים קודם נסענו עם מצלמת פילם אחת וזהו. אז מפורט מיארס נסענו לאי קרוב שגם הומלץ כאן - Sanibel. בהתחלה פנינו ל J.N Darling Nat'l Wildlife Refuge. במרכז המבקרים הסתבר שהטיול הרכוב בשמורה אסור דווקא ביום ו'. החיות צריכות לנוח. אז התעכבנו, ראינו המון פוחלצים של ברווזים וגם שקענו בשיחה (היסטוריה של המאה ה-20) עם יועץ-מתנדב באתר. משם לצעדה של היום- בשביל בין הביצות והמנגרובים ובקושי ראינו ציפור. המשכנו בנסיעה לאי Captiva, שלפי מה שקראנו מצטיין בחופים נפלאים ועם המון צדפים. אז על החופים קראו המון אמריקאים ובנו שם בתים ואתה נוסע ונוסע לאורך האי צפונה ואין גישה לחוף, כי הכל פרטי וחסום. בסוף הגענו לחוף, אז צריך לחנות רחוק כי יש מעט חניות ובשיטוט לאורכו הוחלט שבקרית חיים יש יותר צדפים ויותר יפים. את המצב הצילה ציפור מים שטיילה על קו הגלים ועשתה לי פוזות לצילום. בהמשך, בכניסה לאתר חינמי שטוענים שיש בו בע"ח, כולל אליגטורים, הבנו מהיוצאים שאין כלום וברחנו. יצאנו ונסענו דרומה באיים בכביש 865 ,שגם בהם החוף תפוס (כנ"ל), בדרך לעיר Naples שאליה לא נכנסנו. מכאן ממשיכים בכביש 41 מזרחה לכיוון מיאמי, כשהמטרה היא לתפוס שיט ב Airboat בביצות. המקום שסימנתי כמועדף לכך רחוק ומחשש שיסגרו קודם אנחנו עוצרים באחד מעסקי הסירות. בסירה מקום ל-10 נוסעים אבל אנחנו לבד, עם הקפטן, עושים סיבוב (שעה) בדבר הרועש הזה במשעולי המים שבין שטחי העשב והמנגרובים. הניסיונות שלו להראות לנו אליגטור, ש"היה בדיוק כאן לפני שעה", לא מצליחים, אז הוא מראה כמה הכלי הזה מהיר וטוב בגירוש ציפורים. תענוג לא זול, ומי שמתעתד לעשות סיור בדרום האברגליידס, כמונו, ראוי שישקול לוותר על השיט הזה . מכאן - נסיעה רצופה, חלקה בגשם ולפני מיאמי אנחנו מסתובבים וממשיכים דרומה, עד לעיר Florida City היושבת סמוך לפארק אברגליידס ולכביש לאיי ה"קיז". במלון Comfort Inn שהזמנו ל-3 לילות והיה מצויין, קבלנו המלצה על מסעדה איטלקית סמוכה. היא קרובה ומעולה (הגיע לנו, אחרי כ"כ הרבה אכזבות ביום אחד) עד כדי שחזרנו אליה למחרת.
יום שבת 14.4 - לאיי הדרום במלון יש ארוחת בוקר ולא מוותרים, גם כדי לראות איך המקומיים מתחילים את היום עם המבורגרים, המון ביצים וואפל מתוק. בינתיים קדרו השמיים וגשם חזק (לא היה בתחזית, שאנחנו מקפידים לעקוב אחריה כל יום) שיבש לנו את התכנית. אז קפצנו לאאוטלט שבמרחק מייל מהמלון ומחקנו חלק מרשימת המשימות. כשפסק יצאנו דרומה לכיוון ה"קיז", אך מהרוח החזקה והגלים הבנו שצלילה עם שנורקל לא תהיה היום. המשכנו עם הכביש עד שהגענו לאיים יותר קטנים ופחות מיושבים, כך שאפשר ליהנות מהנוף וגם לעצור ליד המים, לטבול רגלים ואפילו, ליד ה- Indian key מצאנו טיילת לצעדה טובה בצד הכביש, שבה רואים את הים והאיים משני הצדדים. במקום הציבו המון שלטי מורשת שמסבירים שהיו כאן אנשים מאות שנים לפנינו. מחוסר זמן לקרוא הכל, צילמתי כדי לקרוא על המסך בבית. אחרי עוד אי ועוד גשרים "הבנו את הפרינציפ" ומכיוון שלקי ווסט שבקצה הכביש נגיע בקרוז, הסתובבנו וחזרנו. בדרך שוב התרשמנו שהמון אמריקאים מנצלים את הזמן הפנוי לדיג בחכות. אני מסתפק בציד - במצלמה שלי. יום א' 15.4 - אליגטורים ופירות טרופיים אחרי א.בוקר כנ"ל יצאנו לפארק הלאומי אברגליידס. ויתרנו על מרכז המבקרים בכניסה ונסענו ישר למסלול הסיור Anhinga (ע"ש ציפור ממשפחת האנפות שרואים שם הרבה). הסתבר שהסיור המודרך יוצא בעוד שעה, אז החלטנו ללכת בינתים לבד. הסתבר כנכון מאד - המסלול קצר וגדוש באליגטורים משני המינים ובציפורי מים, אז ראינו וצילמנו המון ובסיור היינו פנויים להקשיב ולהבין כמעט הכל. בתחילת הסיור יש "הצגת המשתתפים", אז כשאמרנו מאיפה אנחנו הגיבה הריינג'רית ב"או.קיייי" שנשמע כמו "גם את זה נסבול". בתגובות לא אוהדות כאלה, ששמענו גם מאחרים, לא נתקלנו לפני 32 שנה, בביקורנו הראשון בסטייטס. למה זה קרה? כנראה לא לדיון בפורום הזה. אחרי מסלול הליכה נוסף, שבו יותר צמחיה ורק בע"ח קטנים, אנחנו ממשיכים עם הכביש הנוסע בערבת העשב והביצות מערבה. הגענו עד לגבעה מורמת מעל הסביבה ושמה Mahogany Hammock - ג'ונגל אמיתי שבו מסתובבים על דק באורך כמה מאות מטרים, קוראים את השילוט וצופים בעצים, בציפורים ובביצה שעוטפת הכל. נהדר, אבל העוקצים והחום וגם השעון הכריעו וחזרנו. ביציאה מהפארק תחנת חובה על הדרך - Robert is here, חנות פירות וירקות מיוחדת, שמושכת את הקונים עם פינת חי , משחקים ומזרקה לילדים, אוסף טרקטורים ישנים ואפילו זמר קאנטרי. משם נסענו צפונה וביקרנו ב - Fruit & Spice Park. נשארה רק שעה עד הסגירה והם גם די קמצנים (אסור לקטוף, רק לאסוף מהארץ, מה שבדרך כלל רקוב) אבל אוסף עצי הפרי הטרופיים שלא ראיתי בחיים הוא עצום, אז לחובבי צמחיה, וגם צילום, המקום מומלץ. באאוטלט שלנו לא סגרו עדיין, אז עשינו השלמות ובערב ניסינו, בפעם היחידה בטיול, את הג'אנקפודיה הסמוכה (Danny's).
יום ב' 16.4 - קנס, מיאמי ביץ' והפלגה יום גדוש לפנינו, אז קימה וא.בוקר מוקדמות וב-7.30 אנחנו בתנועה לכיוון מיאמי. מהמקומיים הבנו שהפקקים בכניסות לעיר בבוקר יכולים להרוס את היום, אז עלינו על כביש האגרה, בהנחה שנגיע ל- Toll ונשלם. לא היה שום מקום לשלם, אז בתמימות חשבנו שבוטל, במקום לשער שזו מערכת כמו כביש 6. אחרי כ-40 יום חייבה אותנו Dollar בהרבה מאד דולרים על השטות הזאת. ראו הוזהרתם! הגענו מהר לחוף מיאמי ביץ' ועשינו צעדה על החול המהודק בכיוון צפון. דרך הגן הבוטני הגענו לאנדרטת השואה המקומית, אתר חובה, במיוחד בגלל שביום השואה נהיה בקרוז. משם למדרחוב לינקולן המקסים ואחרי כן צעדנו ב- Ocean Drive, שבו מצד אחד מדרכות ומדשאות ובהן עצי קוקוס מתנדנדים ברוח ובצד השני בתים משופצים בסגנון "ארט דקו", מלפני כ-80 שנה. אספנו את הרכב מהחניה (שבתשלום), חזרנו למיאמי ונכנסנו לחניה בנמל, כשמהדרך ראינו שמחכות בו 5 ספינות קרוז לנוסעים, בהן זו שלנו. תוך ההמתנה לבידוק, בערך כמו בשדה תעופה, צפינו בשותפינו למסע ותהינו למי נדמה בסופו, אחרי הזלילה הצפויה לנו..?
עלינו על ה- Carnival imagination ל- 4 ימים ואנחנו מודים שלא עשינו תחקיר ארוך על מחירים, מסלולים ומי יותר טוב. רק רצינו לנסות - מה זה קרוז? אז הנה: היציאה מהנמל דרך תעלה בין איי מיאמי, של 4 ספינות קרוז אחת אחרי השניה בטור, היא מרהיבה. אח"כ מסתכלים מסביב - המון פעילויות, שחלקן הגדול לא בשבילנו בגלל מחסום האקצנט והמהירות שבה הם מדברים. אז אכלנו ונפגשנו ושוחחנו עם כל מיני זוגות וגם נחנו וקראנו ספרים, דברים שבימי טיול עמוסים בקושי מגיעים אליהם.
יום ג' 17.4- קי ווסט לפני הצהרים מתקרבים ועוגנים בקי ווסט. מהגלים הגבוהים הבנו שוב שלא נשנרקל, אז לפחות בחרנו בשיט בסירת זכוכית. הליכה קצרה בעיירה ואנחנו שוב בשיט, אלא שפה נכונה לנו אכזבה -הזכוכית ירוקה, אז המים ירוקים וגם הצמחיה והדגים, הכל ירוק. כשהבעתי את אכזבתי בפני המדריך ואח"כ הקפטן הם הסבירו שככה זה, בגלל צבע המים. הזמנתי אותם לים האדום ולאילת, שיראו מה זה! אז עלינו לסיפון ונהנינו מהנוף. נשאר זמן לטיול בעיירה. מראות שונים ומשונים ברחוב הראשי וליד הנקודה הדרומית בארה"ב אנחנו קונים קוקוס ושותים בקשית וכמנהג המקום- משאירים אותו בערימה ברחוב. בחזרה לספינה, שמתנשאת כמו הר מעל העיירה הזאת, אנחנו מתרשמים שוב איך כ-2000 נוסעים עולים ויורדים מהספינה תוך זמן קצר. בלי צפיפות ודחיפות ובשקט. מאורגן למופת.
יום ד' 18.4- גיחה קצרה למקסיקו לקראת הצהרים רואים יבשה - האי קוזומל במקסיקו. מהאפשרויות בחוף בחרנו באתר המאיה ב- Tulum שנמצא בארץ עצמה, לא באי. עם העגינה אנחנו ראשונים לרדת ומיד עולים על מעבורת לנוסעים בלבד, שמול הגלים והגשם מגיעה בארבעים דקות ליבשת. שם אנחנו מובלים מהר לאוטובוסים ועוד שעה נסיעה עד לאתר. את הדרך מנעים לנו אנחל, מדריך שעוקץ אותנו האמריקאים בכל דרך וגם לומדים ממנו קצת על המאיה. האתר מאד מענין וגם פוטוגני- העיר בנויה על צוקי החוף, עם דקלים וקקטוסים ואם היה פחות מעונן היה עוד יותר יפה אפילו. עושים את כל הדרך חזרה, הרוב בגשם ומגיעים כשעה לפני הפלגת הקרוז. מנצלים את הרגעים כדי להווכח שכל חנויות התיירים דומות, אבל אין לנו דעה על האי כי ממש לא ביקרנו בו. Tulum, לחובבי הז'אנר ולמרות שאין בה פירמידות, שווה את הטרטור.
יום שבת, 21.4 - בחוף האטלנטי של פלורידה גשם חזק בלילה הופך בבוקר לרוח חזקה. בדרך צפונה אנחנו מחפשים מקום לשבת לאכול ומוצאים חניה של מועדון גולף, סמוך לחוף. הרוח מעיפה גרגרי חול, אז אוכלים ברכב וצופים באמריקאים, שלא מוותרים וממשיכים לחבוט בכדור. גם הנשים, אגב, אבל לחוד. סיור בחוף הסוער וממשיכים. בדרך נוסעים לעיתים בסמוך לחוף ב- A1A שם שוב רואים מעט מהחוף, כי הרוב תפוס בהמון מלונות וכפרי נופש. כדי להתקדם אנחנו נוסעים גם ב- 95 המהיר . בדרך- נסיעה בפאלם ביץ', בחוף עם דקלים וארמונות וביקור בכנסיה המקומית. כדי לגוון בחרנו לבקר במוזיאון של יחידת אריות הים, אלה שחיסלו את בן לאדן. מענין, בעיקר לבעלי רקע צבאי/ היסטורי. אנחנו ממשיכים לאורך איי החוף צפונה, עד לעיירה Cocoa הסמוכה ליעד של מחר בבוקר. מה- Econolodge המקומי יוצאים לצעדה בשכונה שהלוואי עלינו, עם מעגנים פרטיים בחוף ובתים עתירי גינות ודשאים. אבל הערב יורד מהר בדרום, אז סוגרים עוד יום.
יום א' 22.4 - מרכז החלל א.בוקר במלון. לא משהו. מהרנו והגענו בין הראשונים לחניה במרכז החלל ע"ש קנדי. השתתפנו בסיור מודרך של שעתיים, שכלל את המבנה העצום של הרכבת הטילים ואת אתרי השיגור. התרשמנו מזה שביניהם יש מפרצים ובהם אליגטורים והמון ציפורים וצבים, כי חוץ מטכנולוגיה- האתר הוא שמורת טבע! אבל המקום הכי מענין הוא מוזיאון גדול, בו הטיל שאתו טסו לירח הופרד לרכיביו השונים ובכל אחד הסברים על איך העסק הזה עבד. כאן לא צריך לעקוב במהירות אחר מדריך. זה אתה והשילוט. בסוף עוד אכלנו צהרים שנכלל בדיל שקנינו מראש (לא רע) וחזרה בשאטל למרכז ולחניה. בנסיעה דרך העיר אורלנדו הגענו לעיר קיסימי, ממש ליד דיסני. בערב שוב צעדה, הפעם ברחוב רחב מאד, שסביבו לכל מסעדה יש תפאורה של פארק שעשועים לפחות. בסוף נכנסנו לאחת, בה אכלנו "ככל יכולתנו", תוך שאנו מתנחמים שמחר נאכל ב"בית".
