10 ימים בשבטים בדרום אתיופיה

מרתק..חוויתי..מאתגר..וואוווווו

יצאנו 5 חברים בתחילת פברואר 2023 לטיול של 10 ימים בשבטים בדרום מערב אתיופיה. לאחר בדיקה והשוואה בין המדריכים המקומיים, נבחר MIERAF YOU ואיתו קבענו ותכננו כל הסיור (דובר אנגלית רהוטה, אינטליגנט, מדייק בלוחות הזמנים. מומלץ בענק). 4 שעות טיסה ישירה לאדיס אבבה וואן חדש ומרווח עם נהג מקצועי והמדריך, חיכה לנו עם הנחיתה באדיס. למדריכים אין אישור להכנס לשדה התעופה החדש והם מחכים במגרש התחתון, מחוץ לשדה. יצאנו דרומה. אדיס, עיר של 10 מיליון תושבים, צפופה, סואנת, פקוקה, מלוכלכת, המון חנויות שוק, מיליוני אנשים, שווקים, עוני. בדרכנו להוואסה, כ-5 שעות נסיעה, עוברים דרך עיירות וכפרים, בתים מבוץ וקש, המוני אנשים הולכים לכל הכיוונים, פרות ועזים בכמויות מטורפות מובלים למרעה או חזרה הביתה. הכבישים יחסית בסדר. רובם מאספלט אבל הצפיפות מקשה. הגענו להוואסה סביב 8 בערב. בחוץ הישיבה בחושך בגלל היתושים. ארוחת ערב. לילה טוב.

אחרי ארוחת הבוקר(זהה תמיד. ביצה, לחם, חמאה, ריבה מיץ וקפה) יצאנו לכוון ארבה מינץ. ראשית ביקרנו בשוק דגים אוטנטי שצמוד אליו פארק הקופים..הדייגים מנקים המכמורות, בהמשך מתחת לפרגולה, מנקים הדגים ומוכרים. כל האזור מלא בבתי קפה קטנים וצבעוניים, נשים/גברים מבשלים, והמוני אנשים מסתובבים. הרגשתי כמו בסרט..ישבנו בבית קפה, דיברנו עם המקומיים. הם אדיבים מאוד וחלקם דובר אנגלית. המשכנו דרומה ולמראה המכבסה בנהר עצרנו. עשרות רבות של אנשים מכבסים ומתרחצים במים 40 מעלות. בכל מקום שהגענו, מייד נאספו סביבנו עשרות אנשים בכל הגילאים. חוויה. בדרך עצרנו בשבט דורזה. טווים ואורגים בדים מיוחדים, בתי במבוק מיוחדים, הכנת יין מעלי בננה. נחמד אבל הפך לתיירותי מידי. הגענו לארבה מינץ. ארוחת ערב ולילה טוב.

למחרת, שיט בסירה של כשעתיים, תענוג. פגשנו תנינים ענקיים והיפופוטמים שלא רצו לצאת מהמים. המשכנו בנסיעה דרומה. בדרך אפשר עוד לראות נשים סוחבות ערימות של עלים לבישול, עצים לחימום ולבישול, חורשים השדות עם שוורים, חייטים יושבים ברחוב ותופרים, מראות שרואים לכל אורך הדרך. ילדים ואנשים בכל הגילאים גוררים ג'ריקנים למילוי מים. אין מים בבתים ואין חשמל.

במהלך חמשת הימים הבאים, הסתובבנו כל יום בשבט אחר. כל שבט עם התלבושות שלו, האיפור והצבעוניות, הבתים "חושות" שלהם. בכל "חושה" קטנה, מפוזרים בדים עליהם כל המשפחה ישנה וכמובן גחלי עץ שמשמשים לחימום ולהכנת המזון. העוני בכל מקום. עוני שלא נתקלנו במקומות אחרים בעולם. בכל עצירה שלנו, המוני ילדים מגיעים משום מקום ומבקשים בעינייהם אוכל . חצינו את הנהר בקאנו מקומי לבקר שבט מעבר לנהר. צוברים חוויות כל יום. לכל צילום בכל שבט יש מחיר. לכל מצלמה ביקשו 300 ביר (כ-20 שקל) ויכולנו לצלם בלי סוף. הסתובבנו בשווקים צבעוניים מאוד ועמוסי אנשים. הם שותים הבירה שלהם בדלי של ליטר. מה הפלא שמחייכים כל הזמן? הביקור בשבטים מרתק מאוד, חוויתי וקשה. ילדים קטנים עם בטן נפוחה מרעב. נשים שחותכות עצמן למען היופי.

ביומיים האחרונים התחלנו דרכנו חזרה לאדיס לטיסה הביתה. המראות חוזרים ונשנים. המוני אנשים , כמות גדולה של בעלי חיים, ילדים, כולם ברחובות.

בדרך עוד עצרנו אצל שבט מרתק אחר, קונסו (החלטתי לא לכתוב על כל שבט בנפרד כדי שאוכל לסיים מהר יותר הפוסט) והמשכנו לאדיס. הספקנו להסתובב ברחובות אדיס עוד כשעה ונפרדנו מהמדריך והנהג בשדה התעופה.

להגיע לאתיופיה, לשבטים, היה בשבילי הגשמת חלום. לא רציתי להתעורר מהחלום הזה. למרות הקושי הרגשי, הסיור מומלץ בענק. זו חוויה של פעם בחיים. יקום מקביל או חזרה בזמן. אשמח לענות/להבהיר לכל מי שיצטרך 0505303888. ניתן גם לפנות ישירות למדריך MIERAF בווטסאפ 251911780013+