ארבע מינץ' - התמקמות והכנה לטיול בעמק האומו
את הדרך לדרום התחלנו כרגיל ב- 05:00 בדרך לאוטובוס לארבע מינץ` (Arba Minch) היוצא מהתחנה המרכזית באדיס, אשר בה המוני אדם, עיזים ותרנגולות שצובאים על השערים בהמתנה לפתיחה. למודי נסיעות ממקודם, ביקשנו מהשומר שיכניס אותנו ואף הבאנו איתנו שקית עם אוכל ומים. הנסיעה לארבע מינץ` אשר בדרום נמשכת כ-12 שעות ולמרות שתי עצירות שעשינו בדרך לקראת הסוף כבר היינו עייפים ומעוכים למדי.
ארבע מינץ` (ארבעים המעיינות) הינה עיר המחוז של דרום מזרח אתיופיה וממוקמת בין אגם אביה לאגם צ`אמו. העיר ניצבת על מצוק המשקיף לאגמים ומהווה בסיס יציאה נוח לכל אזור עמק האומו. כבר עם ההגעה לעיר נוכחנו בשוני מאדיס. מזג האוויר היה שרבי והשפה המדוברת סביבנו היתה שונה מאמהרית. פה מדברים בשפת הגאמו שנכתבת באותיות לטיניות ולא אמהריות. ארבע מינץ` מחולקת לעיר התחתונה- סקלה Sekela ולעיר העליונה - צ`צ`ה Checha שבה בחרנו להתמקם. אחרי מקלחת וכביסה אכלנו ארוחת ערב במסעדת רוזה הידועה, על טהרת גולש ודגים- מומחיות המקום. מדובר בנתחי דגים מבושלים ברוטב חריף ורסק עגבניות עם סלט וצ`יפס, שיחד עם בירה קרה היוו סיום מצוין ליום ארוך.
יום המחרת הוקדש לחיפוש ג`יפ להשכרה שיוכל לקחת אותנו לעמק האומו. התחלנו את היום במאפייה המקומית על מבחר עשיר של עוגיות, שכולן ללא יוצא מן הכלל היו קשות כאבן ונאפו לכל הפחות לפני שבועיים. הסתפקנו בכוס תה ולחם טרי עם אבוקדו ויצאנו בחברתו של שוע, נער מקומי שפגשנו, לחיפוש אחרי הרכב. אחרי ביקור אצל כ-10 אנשים שונים הצלחנו למפות פחות או יותר את מלאי רכבי 4X4 להשכרה בעיירה. הפור נפל על עבדאללה, בעל חנות לחומרי בנייה ואיל הון מקומי. בבעלותו היה לנדרובר שחור ואנחנו פתחנו במשא ומתן על מחיר השכירות בסיוע מתורגמן מקומי. אחרי שהגענו לסיכום חלקי החלטנו להמתין עוד יום על מנת לראות אם נוכל לצרף עוד אנשים שישתתפו בעלות המסע.
את פני השקיעה קיבלנו במרפסת של מלון בקלה מולה הצופה מעל המצוק אל כל ה- Rift Valley שהוא למעשה המשכו של השבר הסורי אפריקאי. ניסינו באותה הזדמנות גם לקלף את האננס שהיה ברשותנו- משימה לא קלה שמצריכה מיומנות גבוהה (שכנראה אין לנו...). לארוחת ערב שבנו אל רוזה שהפעם הכינה לבקשתנו דגי טלפיה ענקיים על הגריל. פגשנו שם את עמיחי ואילן, זוג ישראלים שהגיעו מאדיס והחליטו להצטרף אלינו ולהשתתף עימנו בעלויות השכרת הג`יפ. למחרת בבוקר אכלנו שוב ארוחת בוקר במאפייה הקבועה שלנו (הפעם כמעט בלי אף עוגיית חנק) ותפסנו משאית כותנה שיצאה מהעיר התחתונה לכיוון צ`נצ`ה Chencha.
צ`נצ`ה שוכנת בהרים הנישאים מצפון לארבע מינץ` והדרך אליה מתפתלת באיטיות במעלה ההר בנופים יפים. מזג האוויר משתנה עם הטיפוס ולמעלה היה קריר ואפור. ירדנו ברחוב הראשי של העיירה והתחלנו עושים את דרכינו אל השדות המקיפים אותה. הצטרפנו לילד מקומי שלקח אותנו למפל מים חמוד במעלה ואדי קטן וביקרנו בכפר בקתות קטן של שבט הדורזה Dorze. שבט זה בונה את בקתותיו בצורה ייחודית כמו קונוס מעוגל מענפים ומסגרת במבוק. הבקתות מחזיקות מעמד כ- 60 שנה ומרשימות מאוד למראה. כל האזור ירוק ומלא במטעים של אנסט Enset. אלו עצים דמויי בננה ללא פירות שמהגזע שלהם מייצרים מעין קמח שמשמש לדייסה ולבישול. זהו אוכל שאפשר לאחסן במשך שנים והוא מהווה מרכיב חשוב מהדיאטה המקומית. הדורזה מתמחים גם באריגה וכל האזור מלא בילדות שמגלגלות חוטי כותנה וגברים שטווים שטיחים וכובעים.
באחד הבתים נתקלנו בערק מקומי. כמו טג`, (יין הדבש האתיופי), ערקי הוא מעין ליקר אניס מקומי חזק ביותר. הוזמנו להכנס לתוך חדר חשוך עם ספסלי עץ לאורך הקירות. כ-20 גברים ישבו בחדר, כוסות זכוכית מלאות ערקי בידיהם מתבוננים בנו בסקרנות. התיישבנו לצידם ומיד התחלנו לענות למטר השאלות שהומטרו עלינו. מאיפה אתם?, כמה זמן באתיופיה? וכו`. כמובן שכולם שמחו לראות אותנו משתעלים אחרי כל לגימה מהמשקה החזק. במקביל הוגשה לנו גם קערה של ביצים קשות עם רוטב חריף לטבול בו. סיימנו עם כוס תה מתוק ופרידה חמה מכל הנוכחים ויצאנו אל הגשם היומי שהתחיל כבר לטפטף לאיטו. במורד הדרך מצאנו משאית שהיתה בדרך לארבע מינץ` ותמורת בירים ספורים קפצנו עליה מאחור ונסענו חזרה לארבע מינץ`.
את אחר הצהריים העברנו בסגירת העיסקה עם עבדאללה שצירף לנו את נהג הרכב- בחור בריא וחייכן העונה לשם סעיד מוחמד. כמו כן החלטנו לצרף לכוחותינו מדריך מקומי בשם ראס סיסי. סיסי, בחור מצחיק בן 19, משתייך לקהילת הרסטפרים. אלו אנשים הקרויים על שמו של קיסר אתיופיה היילה סלאסי (הקרוי גם ראס טפרי). הם מאמינים כי הוא המשיח השחור שמעולם לא מת וכי הוא יביא את הגאולה לאפריקה. מקור הדת הזו בג`מייקה ובוב מרלי היה מתומכיה הגדולים. רבים ממאמיניה היגרו לפני 40 שנה לאתיופיה והתיישבו בעיקר בעיר שנקראת ששמנה שם הם מקיימים קהילה תוססת עד היום. אימו של סיסי הגיעה לאתיופיה לפני 30 שנים מג`מייקה והתחתנה עם אביו, יליד אתיופיה.
הנסיעה אל איזור השבטים של קונסו וההאמר
למחרת בבוקר, אחרי קניית אוכל לשישה ימים, 50 בקבוקי מים מינרלים ו200 ליטר דלק יצאנו לדרך בלנדרובר השחור. התחלנו מדרימים לכיוון העיירה קונסו לאורכה של דרך עפר איכותית. לצידי הדרך הבחנו מידי פעם בקופים ובאנטילופות, והנוף הכללי היה של סוואנה צחיחה למדי. אחרי נסיעה של כשעתיים הגענו לכפר קטן בשם גאטו. היה זה יום השוק בכפר והמגרש הגדול במרכז הכפר היה גדוש במאות אנשים שבאו למכור ולקנות, לראות ולהראות.
אנחנו היינו הפרנג`ים היחידים באזור ובתור שכאלה זכינו לפופולריות מדהימה. עשרות אנשים הקיפו אותנו, מיששו אותנו, משכו בשיער וניסו למכור לנו דברים שונים. בנות השבטים באזור לבושות בחצאיות בהירות חלקות שאותן הן מחליפות בחצאיות צבעוניות מפוספסות אחרי החתונה וכך ניתן לדעת בדיוק את סטטוס הבחורה שמולך... אחרי הסיבוב בכל חלקי השוק, שכולל בתוכו שוק חיות, בגדים, דגן, תבלינים ואף פינת מזון מהיר של דייסה ובירה, נחלצנו מחיבוק ההמון, שבנו לג`יפ והמשכנו בדרך. כעבור ק"מ ספורים הג`יפ התחיל לעשות בעיות. סעיד, שלא נראה מופתע, עצר את הרכב, החליף פילטר דלק והמשכנו בנסיעה. כמובן שזה לא עזר יותר מידי ואנחנו פתחנו בנוהל פילטר. מידי כמה ק"מ הרכב היה מתחיל לקרטע. סעיד היה עוצר, אנחנו היינו פורקים מהרכב ומתיישבים בצל ממתינים עד שסעיד יגמור לנקות את הפילטר. בינתיים היו מתאספים סביבנו עוברי אורח, רועי צאן ונשים עם ערימות עצים ענקיות על הראש. הנשים באזור הזה כבר מסתובבות חלקן בפלג גוף עליון חשוף ונראה שככל שמתרחקים יותר כך פוחתת כמות הביגוד.
לקראת הצהריים הגענו לקונסו, כפר קטן המהווה מרכז של שבט הקונסו. היה זה יום השוק בכפר וגם כאן ביקרנו ברחבת השוק וזכינו לתשומת הלב הקבועה. את ארוחת הצהריים סעדנו בסככה המוצלת של מסעדה מקומית בזמן שסעיד תיקן את הג`יפ. אחרי האוכל ביקרנו בצריף בכפר בו מאוחסנים הוואגות. וואגה (waga) זהו פסל מגולף מעץ שאותו נוהגים בני הקונסו להציב על קברי יקיריהם. הפסל מפוסל בהתאם לתכונות ואופי המת ומגיע לגובה של מטר וחצי. רבים מהפסלים הללו נבזזו ע"י תיירים ואוספי עתקיות וכעת מבוצע באזור מבצע שימור וסימון של הפסלים שנותרו.
יצאנו לדרך מקונסו בכביש היורד לתוך ימת סטפני. זו למעשה ימת מלח יבשה השוכנת בעמק שטוח לחלוטין. עברנו בדרך במחסום משטרה מוזנח וסעיד הקפיד לצ`פר את השוטרים בתפוזים וג`ת. פרט חשוב לגבי סעיד , נהגנו היקר. החל מ- 08:00 בבוקר מרגע שהוא דוחף לפה את עלה הג`ת הראשון ועד הערב כשהוא הולך לישון יש לו באופן קבוע עלי ג`ת טחונים בצד הפה וצרור טרי של עלים מונח לו תמיד לצד ההגה. אחרי שניסיתי, ללעוס איזה עלה או שניים ונוכחתי לדעת עד כה זה מר הבנתי שכנראה שצריך לגדול עם זה...
לקראת השקיעה הגענו לעיירת דרכים קטנה בשם וואיטו Waito שהכילה מספר בקתות ועששיות נפט. השקיעה היתה יפיפיה ואנחנו המשכנו בנסיעה אל תוך הלילה. כעבור כשעה עצרנו לצד הדרך. כמה דמויות יצאו מבין העצים והתנפלו על סיסי בלחיצות ידיים וחיבוקים.
מסתבר שהגענו לכפר לוקה Luka של שבט הטסמיי שם היו לסיסי חברים. אחרי לחיצות ידיים חמות עם תושבי הכפר הוזמנו להקים את אוהלינו על משטח חול קטן לצד הבקתות. הח`ברה לא בזבזו זמן ובמהרה הדליקו אש גדולה ואנחנו התחלנו בבישולי ארוחת הערב. לאורך כל הארוחה היינו מוקפים בצערי הכפר שבהו בנו בסקרנות וניסו לחקות כל מילה בעברית שאמרנו. כשאחד מהם סיים לשתות את כוס המרק שנתתי לו הוא החזיר לי אותה ואמר: "קח". מילה בעברית שהוא קלט שתי דקות קודם.
הלוחמים הצעירים שבשבט הם בעלי חיבה יתרה לצמידים, שרשראות ועגילים. שערם מסודר בצמות וכולם מגונדרים בצורה מוגזמת. הם גם הקפידו להתגודד מול דלתות הג`יפ ולבחון את עצמם במראה כל הזמן. כל לוחם נושא עימו כידון או קלצ`ניקוב ואף פעם לא נראה עסוק יותר מידי בעבודת כפיים כזו או אחרת.
בערב, אחרי שחיסלנו את בקבוק הטג` שהבאנו עימנו, סיסי סיפר לנו סיפור על תיש, כלב וחמור שלקחו מונית ביחד. החמור שילם וקיבל עודף, הכלב שילם ולא קיבל עודף ואילו התיש לא שילם ולכן עד היום כשעובר רכב בכביש, החמור עומד אדיש באמצע הכביש כי הוא כבר שילם...הכלב רודף אחרי המונית כי הוא לא קיבל את העודף שלו ואילו התיש בורח מפני הרכב כי הוא לא שילם בכלל...
הלילה עבר עלינו באיטיות וכשהתרנגול הראשון התחיל לקרקר ב-04:10 כבר הייתי ער לגמרי. אין ספק שבוקר בכפר הוא חויה רועשת יותר מהמוסיקה באוטובוסים... יצאנו מהאוהלים ב-07:00 רק כדי לגלות את פלג גופו העליון של סעיד בתוך המנוע של הג`יפ, כולו מזיע ומלא שמן. כעבור שעתיים יצאנו במנוע מקרטע אל עבר וואיטו. משהגענו אליה לבסוף, כעבור מספר עצירות נוספות, פרשנו אנחנו למסעדה קטנה ואילו סעידי וסיסי נסעו "למוסך" המקומי לסדרת תיקונים. אחרי משחק וויסט סוער ושלוף שטונדה (שנת צהריים) קצר הם אספו אותנו עם הג`יפ במתוקן. מיותר לציין ש-10 דקות אחרי היציאה לדרך שוב שבק המנוע חיים. גם אנחנו היינו קרובים ל"שבוק" אבל סעידי שלף צנצנת שמן, הזליף כמה טיפות, דחף עוד גבעול ג`ת רענן לפה והופ יצאנו לדרך ונסענו ללא תקלה במשך 3 שעות רצופות!.
בשעת אחר הצהריים הגענו לעיירה טורמי Turmi. העיירה נראתה ממש כמו במערב הפרוע, עם דרך עפר רחבה שעוברת במרכזה ומעט בתי עץ מצידי הכביש. חנינו את הרכב והלכנו באיטיות לעבר מסעדה קטנה. חבורת ילדים שזיהתה אותנו מרחוק זעקה בקול ניחר את צעקת הקרב "פרנג`!" ובין רגע היינו מוקפים ב-20 ילדים זבי חוטם. הסתובבנו עם הילדים בחוצות הכפר ונתקלנו בשתי בנות שבט ההאמר, עטורות צדפים ושמלות עור. קפצנו עם הג`יפ לנהר היבש שליד הכפר שם היה בור מים ועשינו מקלחת שדה קטנה. משם המשכנו בנסיעה עוד מספר שעות עד אשר לפנות ערב הגענו לכפר הקטן קיזו Kizo של בני ההאמר. סיסי הגיע לסיכום עם הצ`יף שבתמורה לתשלום נקים את אוהלינו בנחל יבש לצד הכפר ואף נזכה לשמירה צמודה של זוג לוחמים. את ארוחת הערב הכנו תחת שמיים עתירי כוכבים ואילו סעידי , נהגנו מעלה הגירה נרדם על החול הרך ממש בכניסה לאוהל שלנו וקצת הקשה עלינו את הכניסה לשקשי"ם.
יאיר, שמיים של כוכבים, קיזו.
