יום מספר 18...15/9
יום מעניין מהנה והזוי...ובאופן רשמי הלך לי הישבן...
קמנו הבוקר בקמפ בוונקובר קמפ עירוני למדי, צפוף אבל עם בריכה גקוזי ומתקנים לילדים, לקחנו אוטובוס לכיוון הסנטלי פארק להשכיר אופניים ל4 שעות, לקחנו לסתיו אופנים מתאימות, אופני טנדם לנויה ואורן , ואופניים נוספים עם אפשרות לילד מקדימה ליהל ולי.
התחלנו את הרכיבה לכיוון הסטנלי פארק,
מסלול הרכיבה בסטנלי פארק הוא קשה יחסית, הרבה עליות...או ירידות חזקות,סתיו יצא חבול מהרכיבה(ככה זה שיש ביטחון עצמי מופרז).נהננו בדרך מעצירה בפארק, בים, האכלת סנאים, אהבנו יותר את הסנטרל פארק בני יורק, אם כי נהננו מאוד גם כאן.
בסביבות שלוש וחצי החזרנו את האופניים והתחלנו ללכת לכיוון הציינה טאון ובדרך להכיר את וונקובר, זאת העיר עם הכי הרבה מוזרים הומלסים נרקומנים ומסכנים שראיתי, הלכנו והלכנו והלכנו בציפיה לציינה טאון, קצת לפני הציינה טאון היה קניון קטנטן, נכנסנו לשירותים, באחד התאים היתה מישהי ששרה ועשתה קולות מוזרים, כשיצאנו ראיתי צינור גומי שהשתלשל מחוץ לשירותים, נרקומנית...
המשכנו מעט עד שראינו שלט כניסה לציינה טאון, כל כך התרגשנו שהגענו סוף סוף, צילמנו ונכנסנו. אחרי דקה מצאנו עצמינו בלב של מוכי גורל, מטורפים, נכים, נרקומנים, מוזרים מכל עבר... מראות שעדיף לשכוח... הבנו שנכנסנו למקום מפוקפק החזקנו את הילדים והתחלנו ללכת במהרה ולברוח משם, תוך כדי כך שעוברים דרך עוד ועוד אנשים מסוג כזה, החסרתי פעימה,תחנה מרכזית של תל אביב פריירית ליד זה. בקיצור עלינו על האוטובוס הראשון שמצאנו לכיוון איזור נורמלי יותר.
כשהגענו לקמפ הלכנו לגקוזי... ארוחת ערב..... ולישון
