בעלי האהוב, יובל ואני טסנו למיני ירח דבש בסקוטלנד באמצע אפריל 2019.
במהלך הדרך ריכזנו קצת חוויות ומסקנות.. והרי לכם:
9.4
יצאנו לדרך, שמחים לאור העובדה שתחזית מזג האוויר צופה 18-20 מעלות בסקוטלנד, מה שהיה מאוד לא אופייני לעונה.. מאוחר יותר גילינו ש20 מעלות של סקוטלנד זה לא 20 מעלות של ישראל.....
נחתנו באדינבורו בשעה 16:00 ומיד תפסנו רכבת בעלות של 7 פאונד לאדם למרכז העיר, הגענו לדירה ששכרנו מראש (Destiny Scotland Charlotte Square Apartments – 85 פאונד) והתמקמנו, (זו הייתה הפעם הראשונה שגילינו שבסקוטלנד לא שמעו על מעליות ולאורך הדרך יובל הרים את שתי המזוודות שלנו בגרמי מדרגות תלולים וצריך בכל בוקר וערב, ממליצה להביא איתכם טרולי ובכל ערב להעביר מהמזוודה הגדולה לטרולי רק מה שצריך לאותו ערב, ואת המזוודות ושאר הציוד להשאיר לישון ברכב). לבשנו עלינו את הבגדים החמים ביותר שהיו לנו, כי לא הגענו מוכנים לקור הזה ויצאנו לסיבוב ברחובות, 200 מטרים מהדירה מצאנו את זארה, h&m, פריימארק ועוד חנויות שעשו לי טוב בלב, התשתי את יובל בסיבובים בין החנויות השונות ומהר מאוד בזבזנו לא מעט מהכסף שהבאנו איתנו. המטבע הוא פאונד, שמעתי הרבה על זה שיש הבדל בין פאונד רגיל לפאונד סקוטי, אנחנו לא נתקלנו בשום בעיה בהיבט הזה. מי שרוצה לקבל החזר מס על קניות, שימו לב שאין אופציה כזו בשדה התעופה של אדינבורו וצריך לעשות את זה בweverley mall (נמצא בתחנת הרכבת המרכזית).
עמוסי שקיות חזרנו לדירה וחטפנו ארוחת ערב בKFC שנמצא למרגלות הדירה. החלטנו לנוח אחרי טיסות קונקשן מעייפות ולצבור כוחות לימים הבאים.
10.4
בבוקר הראשון שלנו בסקוטלנד קיבל את פנינו קור שהגוף הישראלי לא רגיל אליו, הסתכלנו ימינה ושמאלה וראינו המוני מקומיים מסתובבים עם לחיים סמוקות אך בלי כפפות או מעילים, כאילו היו גולנצ'יקים שמוכיחים את גבריותם בשרוולים מופשלים בימי דצמבר הקרים. מיהרנו לחנות מקומית והצטיידנו בכפפות וכובעים שהתלהבנו מהמחיר המוזל שלהם, רק אחרי שיצאנו מהחנות נזכרנו שפשוט שכחנו להכפיל בקרוב ל-5 ושבלי לשים לב הוצאנו 300 ₪ על שני זוגות כפפות ושני כובעים (עם פונפון).
הצעד הבא היה לרכוש סים מקומי, רכשנו בחנות EE חבילה של 5 ג'יגה, ב-15 פאונד, עם הבטחה של המוכר שמרבית האנטנות בסקוטלנד הן בבעלות הרשת הסלולרית EE, כך שלא סביר להניח שניתקל בבעיות קליטה (בפועל, באי סקאי ובנקודות שונות לאורך הדרך, היו בעיות קליטה)
לאור העובדה שכל החנויות מתחילות להיפתח רק ב9-10 (ונסגרות ב17-19), מיד אחרי שקנינו את הסים מיהרנו לכיוון השכרת הרכב, תפסנו אובר ל weverley train station שם נמצאת תחנת השכרת הרכב של Europcar מהם השכרנו את הרכב (דרך ofran), הלכנו לאיבוד בתוך התחנה במשך כשעתיים, כי השילוט של car rent בתחנה מצביע לכיוון בו נמצאים הרכבים, אבל לפני כן צריך ללכת לסוכנות עצמה (ברציף 2). כשסוף סוף הגענו לסוכנות גילינו לשמחתנו ששודרגנו לרכב kia sportage עם מערכת GPS מובנית, וגם גילינו לצערנו שנהג מתחת ל-27 עולה תוספת של 30 פאונד ליום.
הגענו (שוב) לנקודת האיסוף של הרכבים, ויצאנו לדרך, האתגר של להתמודד עם נהיגה בצד ההפוך מתרכז בעיקרו בתוך העיר וברגע שיצאנו מאדינבורו כבר התרגלנו לקונספט ולא היינו צריכים לשנן לעצמנו "ימין ארוך, שמאל קצר".
היעד הראשון שלנו היה מרכז ירי בצלחות חרס באזור פאלקירק, החוויה כוללת קבלת שוטגאן וליווי של מדריך צמוד וירי ב-25 צלחות חרס מעופפות, ממוצע ההצלחה שלנו עמד על 6 צלחות כל אחד (בפועל.. אני 1, בעלי 11). העלות היא 45 פאונד לאדם (עבור 25 צלחות) ומשך האטרקציה הוא כ-40 דקות. מומלץ להזמין מראש דרך האתר שלהם.
משם המשכנו בנסיעה של כרבע שעה אל אחד המונומנטים היפים בסקוטלנד, פסל הקלפיז, מדובר בראשים ענקיים של סוסים, מסביבם פארק ירוק ורחב ידיים, שילמנו 3 פאונד עבור חניה, צילמו המון תמונות של הפסלים ואכלנו גלידה חביבה. לאור כל הירוק שאנחנו עתידים לפגוש בסקוטלנד לא התלהבנו מפארק הירקון המקומי ולכן לאחר התרשמות קצרה מהפסלים (המאוד מרשימים) המשכנו בדרכנו.
הנקודה הבאה היא הfalkirk wheel, מתקן (גאוני למדי) להעברת סירות בין גבהים שונים. גם כאן בכניסה שילמנו 3 פאונד עבור חניה ונכנסנו למתחם. באזור יש אפשרות של רכיבה על סוסים, סיור סאגווי, כדורי הליכה על המים ואפשרות לעלות על סירה ולחוות איתה את המעבר מנקודה נמוכה לנקודה גבוהה, סיור שכזה עולה 13.5 פאונד לאדם ואורכו כ-50 דקות, אנחנו עלינו והיה נחמד, אך לא מעבר, בעיני הרבה יותר מרשים לצפות מלמטה בגלגל בפעילות.
בתכנון המקורי בשלב הזה היינו אמורים לנסוע לטירת סטרלינג, אבל אני מעופפת אז הגדרתי בGPS את המלון כיעד ורק אחרי 40 דקות נסיעה נזכרתי שפספסנו את הטירה, אז החלטנו להשלים אותה בהמשך הטיול.
בדרך למלון עצרנו בעיירה luss שקראנו עליה לא מעט המלצות, לצערי הגענו בשעה 18:30 ולכן כבר העיירה כולה הייתה סגורה ואפילו לחטוף שם נשנוש לא הספקנו.
במרחק של 5 דקות נסיעה מהעיירה היה המלון שלנו (The Inn on Loch Lomond – 55 פאונד), כשנכנסנו למלון, מרושם ראשוני הוא קצת הזכיר לנו את בייטס מוטל, עם שטיחי משבצות מקיר לקיר ומדרגות תלולות לכיוון קומת החדרים, גם החדרים עצמם לא היו מרשימים במיוחד ונראה כי העיצוב המשובץ הוא בהחלט האהוב עליהם. יחד עם זאת, כשפתחנו את החלון בחדר ונגלה לפנינו נופו של לוך למונד, הבנו קצת מהקסם של המלון. ירדנו לאכול ארוחת ערב במלון וסיימנו את היום הראשון.
11.4
פתחנו את הבוקר באורחת בוקר קונטיננטלית הכוללת מקושקשת, שעועית לבנה ברסק עגבניות, בייקון ונקניקיות, רק לאחר שכבר מזגנו בצלחת גילינו את האפשרות להזמין מהמלצר מנה אישית מתוך מספר אפשרויות. הארוחה סיפקה את מנת האנרגיה לה היינו זקוקים והתחלנו בנסיעה לכיוון גלן-קו. בדרך עצרנו במספר נקודות תצפית מהממות.
כשהגענו לגלן-קו לא ממש הצלחנו להבין את גודל ההתרגשות והתיאורים החמים שאנשים נותנים למקום, עשינו מסלול הליכה קצר שיצא ממרכז המבקרים והמשכנו הלאה, יכול להיות שהקסם הוא בעונה, כשהכל ירוק וחי, אך כשאנחנו הגענו הנופים היו חומים ולא מרגשים במיוחד.
מגלן-קו המשכנו אל עבר פורט ויליאם, עיירה ציורים ונעימה, מעט מנומנמת. מי שאוהב להסתובב ברחובות ולהרגיש מקומי לרגע (אם המצלמה על הצוואר לא מסגירה שהוא לא..), זה המקום. לאחר ארוחת צהריים קלה המשכנו אל עבר מדרגות נפטון, גם הן לא ריגשו אותנו כמצופה, והחלטנו להשאיר את הרומנטיקה בצד ולא לנעול את אהבתנו במנעול דווקא למדרגות נפטון.
נסיעה קצרה הובילה אותנו למרכז המבקרים שלמרגלות הר נביס, עלינו על nevis gondola, רכבל סגור שיקח אותנו במעלה ההר, בעלות של 11 פאונד לאדם. תוך כדי העלייה נעתקה נשימתנו, הנוף שנפרס לרגלינו היה פשוט מרהיב, שילוב של ירוק, חום, צהוב וכחול שמתערבבים זה בזה ויוצרים תמונה כמו מתוך גלויה. בנקודת העצירה קריר ולכן מומלץ להביא אתכם עליונית. ישבנו לקפה ותצפית ועשינו מסלול קצר אל עבר ראש ההר (לא הגענו עד אליו, אמרתי מסלול קצר....). במקום ישנה גם אופציה של רכיבת אופניים, מסלולי הליכה ואפילו סקי בעונה. לאחר שצילמנו לא מעט תמונות, ירדנו למטה וחזרנו לרכב.
התחלנו בנסיעה אל עבר המלון הבא שלנו, אשר ממוקם במלאייג, עיירת נמל קטנה ממנה יוצאת המעבורת לאי סקאי אותה תכננו לתפוס למחרת. הגענו לB&B נעים (Springbank – 99 פאונד), עם מקלחת ממכרת ונוף אל עבר האגם. יצאנו לסיבוב רגלי בעיירה, אכלנו ארוחת ערב במסעדה מקומית חביבה (והיחידה שפתוחה בשעות הערב המאוחרות) וחזרנו לשנת יופי בחדר.
12.4
התעוררנו בבוקר לארוחת בוקר מאוד מפנקת, מיצים סחוטים טריים, פירות וממרחים בצירוף צנימים, כל אחד מאיתנו קיבל את ארוחת הבוקר שהזמין בערב שלפני, אני קיבלתי צנימים עם ביצת עין ויובל אכל ארוחת בוקר אנגלית קלאסית, עלינו על המעבורת של 9 וחצי בבוקר לעבר האי סקאי, את המעבורת הזמנו בערב שלפני דרך caledonian macbrayne בעלות של 16 פאונד עבור רכב (10 פאונד) ו-2 אנשים (3 פאונד לאחד). השייט לא היה מורגש בכלל ותוך 45 דקות כבר היינו בסקאי.
ראינו באינטרנט מספר המלצות למקומות ובהתחלה עוד נסענו וניסינו לחפש אותם, אבל היופי של סקאי כבש אותנו והבנו שלא משנה לאיזה כיוון ניסע, נמצא משהו טוב לראות, אז שמנו בGPS את elgol משם יוצא השייט והתחלנו בנסיעה, כשבדרך עצרנו בכל נקודת חן שראינו, הצטלמנו, ישבנו לכוס קפה ונשמנו את האוויר הצלול של המקום.
בסיומה של נסיעה מרהיבה הגענו אל אלגול ופנינו לחפש את השייט של bella jane עליו קיבלנו המלצות חמות, ראינו שיש שם מספר אפשרויות לשייט, קצרים אשר כוללים את השייט בלבד, בינוניים בהם גם יורדים לשעה-שלוש שעות לאחד האיים או כאלה שכוללים שייט ארוך מאוד תוך חיפשו מספר רב של בעלי חיים והגעה ליעדים מרוחקים יותר. אנחנו החלטנו ללכת על האופציה של שייט, ירידה לשעה וחצי באי ושייט חזרה. עוד לפני שקנינו את הכרטיסים המוכר התריע בפנינו שמשום מה כלבי הים עדיין לא הגיעו בתפוסה מלאה לאזור ולכן שניקח בחשבון שיש סבירות גבוהה שלא נזכה לצפות בכלב ים, לקחנו את הסיכון וקנינו כרטיסים בעלות של 28 פאונד לאדם. בפועל זכינו לראות כלב ים אחד משכשך.
השייט היה פשוט יפייפה, נופים מדהימים, מזג אוויר נעים, מים שקטים ומדריכה שהסבירה לנו בסבלנות ונועם על כל מה שאנחנו רואים מסביבנו. אחרי שייט של כ-50 דקות הגענו אל האי וירדנו לסיור עצמאי, ממליצה בחום לעשות את זה. האי מהמם ויש בו המון נקודות חן ומסלולי טיול בדרגות קושי שונות. מומלץ כמובן ביום הזה להגיע עם נעלי הליכה נוחות. לאחר שעה וחצי באי, במהלכה קפאנו ובנינו תכנית עסקית להקים באי דוכן מרקים, בסירה חזרה לאסוף אותנו ויצאנו לכיוון הרכב בשייט שאורכו כחצי שעה.
לאחר שסיימנו עם השייט התחלנו בנסיעה לכיוון מקום הלינה הבא שלנו, כאשר בדרך עצרנו לנשנש ולהתפעל מהנופים. בדרך חזרה במקרה לחלוטין נתקלנו בטירה יפה והחלטנו לרדת מהרכב ולצפות בה מקרוב יותר וכך זכינו גם בביקור לא מתוכנן בטירה של איילין דונן.
המשכנו בנסיעה עד שהגענו למקום הלינה הבא שלנו בפורט אוגוסטוס (Whitehouse B&B – 95 פאונד), זה גם המקום היחיד מבחינת לינה שאנחנו פחות ממליצים, הוא לא רע, אבל גם לא טוב במיוחד, לא היו מים חמים וכשהיו מים פושרים לא היה זרם, החימום היה מחניק ממש והחלון בחדר השינה לא נפתח, כאשר הגענו לחדר וגילינו שנגמרה לנו השתייה פנינו אל נציג המלון בשאלה האם ניתן לרכוש שתייה דרכם והוא השיב שלא אבל ניתן לשתות מהשירותים (בלי שהציע אפילו לספק כוסות). אז צמאים ומסריחים, הלכנו לנוח ולצבור כוחות לימים הבאים
13.4
את היום פתחנו בארוחת בוקר נחמדה אך לא מעבר במלון, ואז המשכנו לביקור בטירת ארקהרט, הטירה ציורית ויושבת ממש על נהר הלוך נס, עלות כניסה לאדם היא 12.5 פאונד, יחד עם זאת, יש חבילה של חמישה ימים שכוללת ביקור במספר טירות (ביניהן טירת סטירלינג וטירת אדינבורו אליהן תכננו להגיע) שעלותה 35 פאונד לאדם וכמו תיירים טובים, קנינו את החבילה המשולבת.
משם המשכנו לנסיעה קצרה אל אינוורנס, הפעם הראשונה מחוץ לאדינבורו שראינו מקומיים מסתובבים ברחובות, התכנון המקורי היה להגיע למרכז העיר ולטירה, אך בסופו של דבר הסתפקנו בטיול ברחובות הציוריים והתרשמות מהעובדה שאנשים פה גרים בבתים שנראים כמו מתוך גלויה.
מאינוורנס המשכנו לכיוון טירת קאודור, שמענו עליה ועל הגנים הסובבים אותה המון שבחים, אבל בשל השעה של הסיור במזקקה לא הספקנו להיכנס ולהתרשם. גם פה, הכניסה עולה 12.5 פאונד לאדם.
התוכנית המקורית הייתה להמשיך למזקקת גלנפידיך לסיור וטעימות, אבל רק באותו היום גילינו שהמזקקות (כמו מרבית הדברים בסקוטלנד) עובדות בשעות מאוד ספציפיות, ושגם לסיור האחרון באותו היום לא נספיק להגיע ולכן שינינו כיוון וממזקקת ענק, עברנו למזקקה קטנה וביתית בשם benromach, המזקקה אומנם קיימת כבר למעלה מ-100 שנים, אך לפני 20 שנה נקנתה ומאז היא בבעלות משפחתית (והם מאוד מתגאים בעובדה שהנסיך צ'ארלס הגיע לביקור בפתיחה המחודשת שלהם), הסיור היה מעניין והטעימות בסוף היו מיוחדות, לא מדובר בוויסקי סטנדרטי, דגש חזק על הטעם המעושן ועל הארומה השוקולדית והפירותית, המינוס היחיד הוא העובדה שאסור לצלם במבשלה. עלות הסיור הייתה 8 פאונד לאדם וכללה שתי טעימות לכל אחד.
לאחר סיום הסיור התחלנו בנסיעה לכיוון Dufftown שם היה המלון הבא שלנו, בדרך עברנו דרך המון מזקקות שהן חלק מה whisky trail, מי שבעניין של וויסקי, מומלץ להקדיש לאזור איזה יום ולבצע סבב וויסקי. האזור עצמו מקסים, נופים משגעים ואנשים מקסימים. הגענו ל"מלון" (Hillside Havens – 100 פאונד) ובפועל מצאנו צימר חלומי עם נוף משגע! בעל הבית אדיב וחביב והמליץ לנו על מסעדה שבסופו של דבר התגלתה כחלק המרגש ביותר באותו היום.
נחנו כשעה ויצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדת seven stills, מסעדה מקומית בבעלותם של רוז ופטריק, רוז מקבלת את פני הבאים ופטריק מפעיל את קסמיו במטבח. מדובר בזוג שגר תקופה בצרפת ואז החליט להגשים את המחשבה שעברה לכל אחד בראש בשלב כזה או אחר ולעבור לעיירה ציורית בסקוטלנד. המסעדה קטנה מאוד ומומלץ להזמין מקומות מראש (מספיק באותו היום בשעות אחה"צ). התפריט ברובו משתנה מידי יום ובבישול מעורבים מצרכים מקומיים טריים, אנחנו אכלנו מרק פטריות, מרק ברוקולי עם גבינה כחולה, פאי רועים ואת קדירת הבשר הטעימה ביותר שיצא לנו לאכול אי פעם, קינחנו במגש של שבעה קינוחים שכולם מעשה ידיו (להתפאר!) של פטריק ובחלקם משולב וויסקי מקומי מה ששיווה להם נופך מאוד אותנטי ושונה. לצד הארוחה ניתן לבחור האחד מ-240 (!!!) הוויסקים המוגשים במקום או בבירות מקומיות נפלאות, מבחינה קולינרית, זו ללא ספק הייתה ההצלחה של הטיול.
חזרנו אל הצימר המקסים שלנו מבוסמים קלות, עם בטן מלאה וזיכרונות נהדרים.
14.4
עם חבלי פרידה קשים עזבנו את הצימר (לא לפני ששתינו כוס קפה מנקודת התצפית הנהדרת שמחוץ לצימר) ויצאנו לדרך. הנקודה הראשונה אליה שמנו את פעמינו היא אבימור שם פתחנו את היום בארוחת בוקר טעימה בthe coffee pot, בית קפה ציורי בעיירה המתעוררת, עברנו ליד תחנת הרכבת ממנה יוצאת רכבת קיטור (כמו של פעם) והמשכנו בנסיעה קלה בדרך שנראית כמו מתוך גלויה אל עבר גן החיות המקומי, highland wild life park
הכניסה אל הפארק עולה 18 פאונד לאדם (כאשר 10% מהם מהווים תרומה ומציעים את האפשרות להוריד אותם מהתשלום), הפארק מתחלק לשני חלקים מרכזיים, חלק אחד מיועד להליכה ברגל ואילו החלק השני כולל נסיעה ברכב. התחלנו עם מסלול ההליכה, סיבוב רגלי בפארק מוקף הרים ירוקים. בדרך ראינו דובי קוטב, קופים, חתולי בר, נמרים, זאבים ושועלים, בתוך הסביבה הטבעית ושטחי הענק בפארק, קל לשכוח שמסתכלים על חיות בתוך כלובים ומרגישים כמעט כאילו מסתכלים עליהם בסביבתם הטבעית, הסיבוב היה מרענן, מהנה ומעייף, נכנסנו רכב והתחלנו לנסוע בין איילים מקפצים, בפאלו מלחכים עשב וגמלים החוצים לאיטם את הכביש, בדרך עצרנו לצלם, להתרשם ולהתחבר קצת לאמא אדמה. לחובבי בעלי החיים, אנחנו לחלוטין ממליצים על גן החיות, היה בהחלט חוויה מהנה.
מגן החיות המשכנו בנסיעה של דקות בודדות אל עבר מוזיאון הפולקלור של ההיילנדס, מדובר במוזיאון הגדול ביותר הנמצא תחת כיפת השמיים, אורכו מייל וחצי והליכה בו חושפת את סגנונות החיים השונים שאפיינו את החיים באזור בתקופות השונות. הכניסה למוזיאון לא עולה כסף, אך בכניסה מציעים חוברת שעלותה 5 פאונד והדבר מהווה תרומה. נכנסנו אל המוזיאון והתחלנו בהליכה בין הבתים השונים, כאשר בחלקם קיבלו את פנינו שחקנים בלבוש תקופתי (למשל, בבית הספר היה "מורה" שלימד כתיבה בשפה הגאלית, אשר הייתה נפוצה באזור בעבר). התחלנו מהאזור היחסית עכשווי שדימה את המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, לאחר מכן עברנו בתוך יער עבות, בקצה שלו חיכה שחזור כפר מקומי מהמאה ה-17 ושיחה עם "תושב" הכפר שסיפר לנו על החיים בכפר, הקרבות אליהם יוצאים והאתגרים הניצבים בפניהם. חוויה מומלצת, גם מרתקת ומעשירה וגם שונה מהנופים שמאפיינים את סקוטלנד לאורך הטיול כולו.
עייפים אך מרוצים התחלנו בנסיעה לכיוון פיטלוכרי, שם העברנו את הלילה בB&B של ברנדה (Benvrackie – 90 פאונד), שם קיבלנו חדר מרווח עם נוף אל מרבדים ירוקים וכמובן, איך אפשר בלי המאפיין המרכזי של מקומות האירוח בהם נתקלנו בסקטולנד, מקלחת מעוצבת ומפוארת. ברנדה המליצה לנו על מסעדה לא רחוקה שלצערנו לא הייתה הצלחה מבחינתנו (בעיקר מאחר ואנחנו לא אוכלים דגים והמסעדה היא מסעדת דגים בעיקרה). מותשים ועם רגליים כואבות חזרנו אל האורחן וברנדה ביקשה שנגיד לה מראש מה נרצה לאכול בארוחת הבוקר ובאיזה שעה נרצה לאכול, לאחר ש"הזמנו" את ארוחת הבוקר הלכנו לחדר, לנוח מעט ולצבור כוחות ליום הבא.
15.4
בבוקר התעוררנו לניחוחות נהדרים שבקעו מהמטבח של ברנדה ובעלה, קיבלנו ארוחת בוקר מפנקת, עם פירות טריים, יוגורט, גרנולה, מיצים טבעיים, טוסטים קלויים וריבות ביתיות ובנוסף על כל אלה כל אחד מאיתנו קיבל את המנה שהזמין לארוחת הבוקר, אני אכלתי בייגל עם ביצת עין וממרח עשבים מופלא ויובל אכל פנקייקים נימוחים ואווריריים בליווי אוכמניות ובייקון. לאחר זריקת האנרגיה שקיבלנו נפרדנו בחיוך מברנדה ויצאנו לראות קצת נופים.
פתחנו את היום בטירת בלייר, כניסה לטירה ולגנים הסובבים אותה עלותה 13 פאונד לאדם, במידה ונכנסים רק לגנים בלי לבקר בטירה העלות היא 7.5 פאונד לאדם, לדעתי, אסור לוותר על פנים הטירה, היא יפייפיה, ההסברים פשוט מרתקים והעיצוב המעוטר בכלי נשק שונים ומגוונים והמון (המון!) ראשי איילים, פשוט מהפנט. לאחר הסיור ראינו מופע נגינה בחמת חלילים בכניסה לטירה ולאחר מכן יובל המשיך לסיור בגנים הסובבים את הטירה בזמן שאני נשארתי להפשיר, התמונות שהוא צילם שם גרמו לי קצת להתחרט שלא הצטרפתי, מנגד, העובדה שחזרה לי התחושה לאצבעות ניחמה אותי.
המשכנו בנסיעה קצרה, אך מהפנטת, דרך כבישים צרים ומפותלים אל עבר queen's view, נקודת תצפית מהממת בה ביקרה בשנת 1863 המלכה ואף שתתה בה כוס תה (אין ספק שלבריטים ככלל ולסקוטים בלבד יש חולשה בכל מה שקשור בבית המלוכה), חנינו בחניון שעלותו 2 פאונד והלכנו 200 מטרים עד לתצפית, מדובר על נקודה קטנה יחסית ועמוסת תיירים, אך הנוף שווה את זה. מנקודת התצפית ישנה אפשרות להמשיך למסלול מעט יותר ארוך, עם אפשרות לנקודת תצפית נוספת.
בתכנון המקורי בשלב הנוכחי היינו אמורים לנסוע לעשות כדור פורח בשמי סקוטלנד דרך virgin balloon flights, אך למרבה הצער התברר לנו במהלך הטיול שיש להזמין את הכרטיסים לפחות חודש מראש ולכן זה לא יתכנס, אז שמנו את פעמינו לכיוון פרת'.
פרת' היא ללא ספק עיר שוקקת חיים ביחס לכל מה שנתקלנו בו לפני כן, הגענו אל האורחן של שונדה (Almond Villa Guest House – 70 פאונד), ללא ספק המארחת הכי לבבית ופטפטנית שנתקלנו בה, ישבנו איתה לשיחה על סקוטלנד, ישראל והפערים במשך קרוב לשעה ואז הלכנו לנוח ולהתארגן ליציאה לסיבוב. 8 דקות הליכה מהאורחן נמצא מרכזה של פרת' בו יש ברים, מסעדות ומועדונים לא מעטים. בניגוד לכל מה שנתקלנו בו עד השלב הזה, המקומות היו פתוחים עד שעות מאוחרות (במונחי סקוטלנד... כלומר, 11-12). אין ספק שהלך הרוח בעיר היה שונה ומרענן, אז בסיומו של עוד יום, הלכנו לשים ראש ולנוח קצת.
16.4
בבוקר התעוררנו לחיוכה של שונדה שכהרגלה הייתה לבבית ומקסימה, גם כאן ארוחת בוקר אשר כוללת פירות, יוגורטים, גרנולה, צנימים ומיצים טבעיים (על ירקות הם לא שמעו כנראה....) לאחר בסיום הארוחה ושיחה נוספת עם שונדה (הפעם על משפחתה והבחירה שלה לעבור מהעיר הגדולה לפרת'), יצאנו לדרך והתחלנו בנסיעה לכיוון חוות האיילים, the Scottish deer centre, עלות הכניסה היא 7.5 פאונד לאדם ושקית מזון עבור האיילים עולה פאונד וחצי. בחווה הסתובבנו עם מפה שסיפרה לנו קצת על כל אחד מ-17 סוגי האיילים שראינו בדרך, האכלנו את חלקם ופגשנו גם מספר סוגים נוספים של חיות (זאבים, לוטרות, נשרים ודובים). אנחנו מאוד אוהבים חיות ולכן ממש נהנינו, מומלץ לחובבי חיות או למשפחות עם ילדים. בילינו שם כשעתיים והמשכנו בדרכנו אל עבר קינרוס.
בקינרוס ביקרנו במיני גולף, adventure golf island, (בכל זאת, ארץ הוויסקי והגולף), חוויה נחמדה ממש, יובל התלהב יותר, אני התלהבתי מלראות אותו מתלהב). ישנם שני מסלולים, אחד פנימי ואחד חיצוני, כל אחד מהם עם 18 גומחות. עשינו את שני המסלולים, עבור שני אנשים עלה 26 פאונד. הצוות היה מאוד לבבי ונחמד, וכששמעו שאנחנו מישראל התחילו לקרוא לנו "בניון" ולבקש שנמסור ד"ש ליוסי (כמובן שהבטחנו שיגיע, הרי בישראל כולם מכירים את כולם).
לאחר כשעה וחצי במיני גולף המשכנו אל עבר טירת סטירלינג, אותה פספסנו בהתחלה, זה היה חתיכת עיכוב והארכה של הדרך, כך שאם אין לכם בלת"מ, לא מומלץ לעשות אותה בשלב הנוכחי אלא בסמיכות לקלפיז ולפלקריק. עלינו עם הרכב עד הכניסה לטירה ושם חנינו בעלות של 4 פאונד, הכניסה הייתה כלולה בכרטיס הטירות המשולב שקנינו ולכן לא הוספנו תשלום נוסף למעט החניה. מתחם הטירה הוא ענק והיא מרשימה מאוד מבחוץ ומבפנים כאחד. אפשר בקלות להעביר שם כמה שעות, אך להיות מוכנים ללא מעט הליכה בשטחי הטירה.
לאחר כשעתיים בטירה יצאנו חזרה לאדינבורו, שמנו את הציוד בדירה שבה העברנו את הלילה הראשון שלנו (Destiny Scotland Charlotte Square Apartments – 155 פאונד ל-2 לילות) ונסענו לכיוון תחנת הרכבת weverley על מנת להחזיר שם את הרכב. החזרנו את הרכב והתחלנו להתקדם לכיוון הדירה בהליכה על הרחוב הראשי, השעה כבר הייתה 20:00 כך שמרבית המקומות היו סגורים, אבל הספקנו "לעקוץ" ביקור קצר בפריימארק ולהמשיך לדירה למנוחה.
17.4
את הבוקר פתחנו בארוחה בקפה costa שהיה ממוקם ממש מתחת לדירה ומשם תפסנו אובר בעלות של 6 פאונד לגן הבוטני של אדינבורו, הכניסה לגן הבוטני היא ללא תשלום ואנחנו הסתובבנו בין עצים ירוקים ופרחים צבעוניים, אחרי כל הטבע והנופים שספגנו בימים האחרונים, הצמחייה עצמה הייתה פחות מלהיבה, אך הריאה הירוקה בין הבניינים של העיר הגדולה הייתה חוויה בהחלט חיובית. הסתובבנו בגן במשך כשעה וחצי ונתקלנו בסנאים ומפלים, אם יש זמן פנוי באדינבורו, זה בהחלט נחמד.
מהגן תפסנו אובר שיביא אותנו אל עבר טירת אדינבורו ויעזור לנו לצלוח את העלייה המפלצתית בדרך אליה, עלותו הייתה 7 פאונד והוא היה שווה את זה לחלוטין. גם בכניסה לטירת אדינבורו לא שילמנו מאחר והיא נכללה בדיל בטירונות שרכשנו בטירת ארקהארט. הנוף מהטירה שונה מכל מה שראינו עד עכשיו מאחר ואתה צופה בעיר כולה מונחת לרגליה, על כלל הבניינים ונקודות החן שלה. אנחנו לא חובבי טירות גדולים וקצת מיצינו את הקונספט כשהגענו לטירה האחרונה, אבל יש לה קסם שלא ניתן להתעלם ממנו ולכן נשאבנו יחד עם המוני (המוני!) התיירים לסיבוב בתוך הטירה.
לאחר כשעתיים של הסתובבות בטירה יצאנו לאכול משהו, ישבנו בamber restaurant שממוקמת בתוך מוזיאון הוויסקי, כ-50 מטרים מהיציאה מהטירה. הארוחה הייתה נחמדה, כמות הסוגים של הוויסקים הייתה מהפנטת והשירות היה נעים, אם כי באגף התמורה ביחס למחיר, המסעדה לא הצטיינה במיוחד. לאחר ארוחה ומנוחה קלה יצאנו מהמסעדה ומיד מולה ניתב היעד הבא שלנו – מוזיאון התעתועים camera obscura.
הכניסה למוזיאון עולה 16 פאונד והיא שווה כל שקל. 3 שעות של הסתובבות ומשחק כאילו היינו ילדים קטנים שמתפעלים מכל "טריקים" במוזיאון. אחד הדברים שיותר אהבתי הוא שהמוזיאון לא הסתפק בלהראות את האשליות האופטיות והתעתועים, אלא גם הסביר איך כל דבר עובד ומה גורם לנו לראות דברים בצורה אחת ולא אחרת וכן הלאה. בכניסה למוזיאון קיבלנו שובר עם שעה של המופע של ה camera obscura אשר מתקיים בקומה האחרונה. חשוב לשים לב שמגיעים למופע בשעה היעודה, יחד איתנו היו אנשים ששעת המופע שלהם הייתה לפני כן והם פספסו אותה ואפשרו להם להיכנס רק בתנאי שכל מי ש"זומן" לשעה הנכונה כבר נכנס ונותרו מקומות פנויים (הסירו דאגה מלבכם, אפשר להיכנס למופע ואז לחזור להסתובב במוזיאון). אלה היו 15 דקות מהפנטות, בעזרת מכשיר פשוט אך גאוני זכינו בסיור בכל העיר ותוך כדי נשפכנו מצחוק מההדרכה המעולה.
מותשים אך מאוד מרוצים יצאנו מהמוזיאון והתחלנו בהליכה לכיוון הדירה, לאורך הירידה מההר, הודינו בליבנו על העובדה שבהלוך לקחנו אובר ולא היינו צריכים לעשות את ההליכה (תכל'ס, זה אפשרי וגם לא מאוד נורא, אבל אנחנו (אני) עצלנים ולכן עלייה שכזו הייתה מביאה אותנו סחוטים). במהלך הליכה חזרה לדירה התברברנו והלכנו לאיבוד, מה שבהתחלה היה מרגיז למדיי, אבל כשהסתכלנו ימינה ושמאלה ושמנו לב שמצאנו את עצמנו מסתובבים בסמטאות "מקומיות" ולא מתויירות, מצאנו את הקסם בסיטואציה.
חזרנו לחדר, ארזנו את הציוד, נזרקנו למיטה לכשעתיים ובאמצע הלילה ירדנו לרחוב הראשי לתפוס אוטובוס לכיוון שדה התעופה ולהמשיך לעבר החוויה הבאה!
