הגענו בחצות של יום ראשון. בגלל עיכוב בטיסה, פספסנו את מזרקות הקסם במונטז'ואיק. לא ראינו אותם גם בהמשך כיוון שהטיסה חזרה בחמישי בערב ומופע המזרקות הוא בחמישי עד ראשון. הן יישארו לטיול בעתיד. בדרך משדה התעופה למלון, הספקנו לראות דרך חלון האירובוס את כיכר אספניה היפה. ירדנו בכיכר קטלוניה (Plaça de Catalunya) ומשם הלכנו עם המזוודות 90 מ' לאחד הרחובות היוצאים מהכיכר - רחוב דה ברגרה, למלון שלנו, קטלוניה פלאס קטלוניה. המלון מצוין, מהודר, צוות מקסים. מולו - מלון ששמענו ממטיילים ישראליים אחרים שגם הוא טוב - מלון רגינה. (המלצה נוספת של מטיילים ישראליים - מלון Rambla Onix - צפונית לכיכר - ברמבלס קטלוניה).
בבוקר יום שני: בעזרת הצוות המקסים של המלון הזמנו והדפסנו כרטיסים לשעה ספציפית בסגרדה פמיליה. אולי אם היינו מזמינות ערב לפני, היה מבחר גדול יותר, אבל בתשע בבוקר, האתר הציג זמני כניסה מעטים. בחרנו בשעה 11:00, ללא עלייה למגדלים וללא הדרכת אודיו (כבר לא היו כרטיסים להם). כרטיס למבוגר – 15, לפנסיונר – 13. שתי דקות הליכה לכיכר האוניברסיטה (Plaça Universitat), שם עלינו על אוטובוס 50. נעזרנו במקומי שאמר לנו מתי לרדת מהאוטובוס ואיך להגיע מהתחנה לסגרדה פמיליה. הלכנו איתו בשכונה מודרנית, "רגילה" ופתאום צץ מולנו המבנה האדיר, המשונה, נטוע כמו מחוץ להקשר. זה חלק מהקסם שלו.
נכנסו מיד בזכות הכרטיסים המודפסים בידנו, והתרשמנו מהחוץ ומהפנים של המבנה המרשים. כדאי לרכוש כרטיסים לכנסייה ולא להסתפק בחוץ המרשים בפני עצמו: כל פרט מחושב ומנומק - מעיצוב הוויטראז'ים ועד העמודים המחזיקים את הגג הגבוה. קראנו את ההסברים על הלוחות באזורים שונים בכנסייה. נכנסנו גם לתערוכה מרתקת (בפרוזדור שקרוב לכניסה הצפונית למבנה) המסבירה כיצד גאודי שאב השראה ממבנים בטבע כדי לבנות מה שנראה סהרורי ואגדתי - הקווים המתעגלים של עלים, ההתפצלות של ענפים בעצים, מבנה שוניות אלמוגים, המחומשים בחלת דבש, וסידור העלים באצטרובל. יש הגיון בשיגעון שלו....
הכנסייה עמוסה באנשים ויש גם רעש קבוע של הבנייה הממשיכה. נעזרנו במודיעין שליד הכניסה הדרומית שלה, ושאלנו איך להגיע לבית החולים סנטה קרו אי סנט פאו. הם המליצו לנו להמשיך ברגל, בשדרות גאודי שמתחילות מהכניסה הצפונית של הכנסייה (באלכסון מערבה). אחרי ההסבר וההליכה בשדרות (דומות לשדרות רוטשילד - רק יותר יפות. שימו לב לעמודי התאורה המעוצבים), הבנו שכנראה הברצלונאיים מאוד אתלטיים וכשהם אומרים "זה רק חמש דקות הליכה", הדרך יכולה להיות מעל חצי קילומטר, ובעלייה. ביום חם זה משמעותי.
בית החולים סנט פאו - מדהים! לא להחמיץ. המבנים מעוצבים פנימית וחיצונית בצורה של ארמון מטופח. האדריכל מונטנר והנדבנים לא קימצו על פאר, מתוך מחשבה שיופי מרחיב את הנשמה ומסייע להחלמה.
אין מילים לתאר כמה יפים מעט האגפים (הפביליונים) שכרגע פתוחים. השאר עדיין בשיפוץ. משיאי הטיול שלנו. כניסה למבוגר – 8 יורו, לפנסיונר – 5.6 יורו. אפשר לצלם חופשי.
אזהרה: רוב הברצלונאים לא מבינים אנגלית. הם יענו לכם בנימוס ובחשק ובאריכות, אבל תשובה לא תקבלו. שואלים באנגלית, מקבלים פטפוט בספרדית. לוקח זמן להבין שחלק מהנימוס זה לענות משהו, גם אם הוא לא ענייני. קחו איתכם עט ופתק כדי לכתוב מספרי אוטובוסים או שמות אתרים ולבקש הסבר בתנועות ידיים, או למדו את המספרים בספרדית. אפילו נהגי אוטובוס לא יודעים מספרים באנגלית.
לא מצאנו את התחנה של קו 50 שאמורה להיות ליד בית החולים. מקומיים הפנו אותנו לתחנה של קו 47 שממנו ירדנו בכיכר קטלוניה. כל נסיעה באוטובוס – חוויה תיירותית. ברצלונה היא מוזיאון פתוח. לא נסענו אפילו פעם אחת במטרו. האוטובוסים מגיעים לעיתים תכופות וברוב התחנות יש שלטים אלקטרוניים שמעדכנים זמן הגעה של האוטובוס הבא.
אחרי מנוחה וארוחה במלון (הבאנו איתנו אוכל כשר מהארץ), יצאנו שוב, הפעם להיכל המוזיקה הקאטאלאנית. גם הפעם אנשי ברצלונה עודדו ללכת ברגל (גם על המפה ההיכל נראה קרוב לכיכר קטלוניה). הפעם לא התפתינו. עדיף לשמור את הכוח לכל מה שאי אפשר לחצות באוטובוס או כלי תחבורה אחר. לקחנו קו v51 מליד הארד רוק קפה שבכיכר קטלוניה, ירדנו בדרך Laietana והלכנו קצת ברגל. העיצוב של ההיכל מבחוץ ומבפנים יפהפה. ראו תמונות לדוגמה. לרוע המזל, שעות הפעילות השתנו (וגם המחיר). מסתבר שהוא אמנם פתוח עד הערב, אך אפשר לסייר בו רק עד שלוש אחה"צ. הסיורים יוצאים בשעות עגולות. שלא כבעבר, אי אפשר להיכנס לאולמות ללא סיור מודרך (18 יורו). כיוון שהגענו מאוחר מדי, שוטטנו בלובי, במסעדה, בחנות המזכרות. כאמור, הם נפלאים, אבל אי אפשר היה להיכנס לאולם הראשי שהוא האטרקציה המרכזית בבניין.
כיוון שהיכל המוזיקה נמצא ברובע הגותי, שוטטנו בסמטאות הקטנות והיפות. קנינו פירות ומים במכולות קטנות ובעזרת המפה התקדמנו לכיוון דרום-מזרח. הגענו בסופו של דבר לשער הניצחון המרשים. ממנו נמתחת שדרה שבהמשכה פארק סטיודאלה (פארק המצודה). כבר החשיך ונגמרו לנו הרגליים. נעזרנו במקומית דוברת אנגלית שכיוונה אותנו לתחנת אוטובוס של קו H16בגדה המזרחית של השדרה. איתו נסענו חזרה לכיכר קטלוניה.
בבוקר יום שלישי: ידענו שאנחנו רוצות להצטרף לטיול המודרך החינמי שיוצא מה-Travel Bar ברובע הגותי בשעה 11 (יש גם סיורים ב-13, 15), ולכן יצאנו כבר בשמונה מכיכר קטאלוניה באוטובוס 59 (באותה תחנה – גם קו 14 מתאים) לשדרות הרמבלה. שוב איש המודיעין שבכיכר קטלוניה התעקש שמדובר בשתי תחנות ועדיף ללכת. החלטנו שעדיף לנסוע באוטובוס ולשמור את הכוח לסיור הרגלי ברובע הגותי. הבר ממנו יוצא הסיור נמצא באמצע השדרות (בערך מול שוק בוקרייה), אבל כדי לנצל את הזמן, נסענו עד קצה השדרות – לעמוד קולומבוס שליד הים. העמוד, הפסלים, הבניינים והמרינה יפים מאוד. יש שם מסעדות, קניון גדול, מוזיאון ימי, ועוד, אנחנו הסתפקנו בהתרשמות כללית, וחזרנו בקו 14 חצי הדרך, לשוק בוקרייה. אגב, כמה מדרגות ממש מתחת לעמוד קולומבוס יש תחנת מודיעין גדולה. שווה לעיין בברושורים שם ולבקש הסברים.
השוק יפה, מגוון ומאוד עמוס. יש שירותים בקצה שלו, אבל צריך מטבעות מסוימים. כיוון שהוא לא נכלל בסיור המודרך, חצינו אותו הלוך ושוב. עברנו מזרחה לרחוב Carrer de la Boqueria שם במס' 27 נמצא הבר ממנו יוצאים הסיורים המודרכים. המדריך מתיאו הסביר באנגלית פשוטה וברורה על ההיסטוריה של האתרים אליהם הוביל הסיור, הוסיף מידע על יחסי קטלוניה-ספרד, על האוכל המקומי, והציע סיורים ופעילויות נוספות בתשלום (הכנת פאייה עם שף, ועוד). על אף האוריינטציה השיווקית, הסיור מומלץ. הוא לא ארוך (שעתיים וחצי) ועוברים בו באתרים החשובים ברובע: הבזיליקה של סנטה מריה דה לה פי (מתיאו המליץ שלא להיכנס אליה, יש יפות ממנו בהמשך), שדרות הרמבלה, המוזאיקה של מירו בהיכל דה לה בוקרייה, הקתדרלה של ברצלונה (אליה מתיאו המליץ להיכנס בשעות הכניסה – היא יפהפייה גם מבחוץ), כיכר סנט חאומה שבה נמצא ארמון הממשלה הקאטאלונית ומולו בניין העירייה, ועוד. הסיור הסתיים ברחוב המקביל לים. נהוג לשלם בטיפ למדריך. לפי המלצת מתיאו, פנינו מזרחה לכיוון הקתדלרה של סנטה מריה דל מר. לא שמנו לב שהקתדרלה סגורה בין השעות אחת לחמש אחה"צ ולכן ראינו אותה רק מבחוץ. היא יפהפייה ויש לידה אנדרטה מרשימה ללוחמים לעצמאות קאטאלוניה. היא נמצאת בחצי הדרך למוזיאון פיקאסו, למי שמעוניין. אנחנו חזרו לשדרות איזבל (Passeig d'Isabel) ומשם לקחנו אוטובוס 59 חזרה לכיכר קטלוניה, ולמלון.
בחמש יצאנו שוב, והפעם בהליכה, מהמלון מערבה ברחוב ברגרה ואז צפונה ברחוב דה בלמס (Carrer de Balmes), 10 דקות הליכה, לבלמס מס' 48, למוזיאון לאמנות מודרניסטית של ברצלונה – MMCAT. זהו אתר חובה לאוהבי סגנון ארט נובו. (לא להתבלבל בינו לבין מוזיאון MACBA, מוזיאון לאמנות מודרנית/עכשווית, שנמצא דרום-מערבית לכיכר קטלוניה). הנה שתי דוגמאות:
המוזיאון פרטי ולכן התרגום לאנגלית ליד הפריטים לפעמים מצחיק או לא קיים, לא נורא. כרטיס למבוגר – 10 יורו, לפנסיונר – 7 יורו. כיוון שהתעכבנו על כל רהיט, ציור, ויטראז', ופסל ונגמרו לנו הרגליים, החלטנו להמשיך את הטיול בישיבה. הלכנו שני בלוקים מזרחה ברחוב דה בלמס והגענו לשדרות גרסייה. שם ראינו מבחוץ את קאסה באליו היפה. לידו מצאנו תחנה של אוטובוס 24. נסענו איתו עד לסיום הקו בצפון וחזרנו משם לכיכר קטלוניה. יכולנו להמשיך את החצי השני של הקו, דרומה, אבל כבר החשיך והתעייפנו. מחלון האוטובוס ראינו רחובות, שדרות ונופים יפים ומגוונים: רובע אישמפלה, רובע גרסייה, הקצה של פארק גואל, ושכונת אל כרמל.
ביום רביעי: יצאנו לטיול של חברת גידן לעיירה גירונה/חירונה ולמוזיאון דאלי בפיגארס. המדריך הישראלי רועי מקסים ושופע מידע. העיירה חירונה עתיקה, ציורית, ושקטה לעומת ברצלונה הסואנת. למי שמטייל בה באופן עצמאי, כדאי להיעזר במודיעין: יש שם מפה של המוזיאונים שבעיירה (המוזיאון היהודי, מוזיאון הקולנוע, ועוד). האמנות של דאלי תכבוש גם את מי שבד"כ לא אוהב מוזיאונים. מומלץ להגיע עם מדריך: לכל פרט בציורים ובפסלים של דאלי יש משמעות סמלית ובלי תיווך עלולים לפספס אותה. הנה פרט מציור תקרה במוזיאון דאלי:
גם הדרך לעיירות ומהן בחזרה יפה – פרברי העיר, העיירות הציוריות, וההרים המיוערים המנוקדים פה ושם באחוזות קטנות כולם שונים מנופי ברצלונה. יצאנו באוטובוס של גידן בתשע וקצת מהארד רוק קפה שבכיכר קטלוניה ולשם גם חזרנו בשש וחצי בערב. בחזרה, באחד הרחובות היוצאים מהכיכר שוטטנו ביריד אמנות קטן (מתקיים שבועיים בתחילת ספטמבר). 30 מ' ממנו – חנות הכולבו הענקית (El Corte Ingles). יש שני סניפים של הרשת בכיכר, אנחנו נכנסו לגבוה יותר, כיוון שבקומה התשיעית שלו (הקומה האחרונה, שבה קפיטריה ענקית), יש פנורמה על כל העיר. ביום בהיר המחזה מרהיב.
בקומה מינוס 1 של הכולבו יש סופר גדול. מחירי הירקות והפירות דומים לאלו שבארץ. שימו לב שיש שתי עמדות: אחת עם מוכר שבוחר ושוקל עבורכם, יקרה יותר, ושנייה שבה אפשר לבחור לבד.
ביום חמישי: שוב פנינו לכיכר האוניברסיטה (Plaça Universitat) בכוונה לקחת משם אוטובוס לכיכר אספנייה. כשהגענו לכיכר הבנו מה מקור שמה: אוניברסיטת ברצלונה נמצאת בכיכר, או לפחות המחלקה לפילולוגיה (כנראה שכל מדעי הרוח שם – נכנסנו רק לחלק מהבניינים). שוטטנו במסדרונות ובחצרות הפנימיות. יפהפייה! ויש גם שירותים ציבוריים נקיים פתוחים לכל.
בכיכר האוניברסיטה הפנו אותנו לרחוב צדדי שמתפצל ממנה ושם מסתתרת התחנה של קו 50 לכיכר אספנייה. הדרך לשם יפה והכיכר ענקית ומרשימה. נכנסו בה למלון פלזה העצום בגודלו והתרשמנו מעיצוב הלובי. בכיכר קצת מזרחה מהמלון נמצאת תחנת האוטובוס של קו 150 שעולה להר מונטז'ואיק ואתריו. הקו סיבובי. מקוצר זמן, סקרנו את האתרים דרך חלון האוטובוס. מן הסתם אפשר לבלות כמה ימים באזור אם נכנסים לכל אחד מהם: המזרקות, המוזיאון לאמנות, מוזיאון מירו, המבצר, גן הקקטוסים של המבצר, פואבלו אספניול, מתקני האולימפידה, הפוניקולר, ועוד. גם בטיול באוטובוס על ההר רואים נוף פנורמי של העיר.
בחזרה לכיכר אספנייה שוב פנינו למודיעין, ושם המליצו על קוH12 שחוזר שוב באותו רחוב ארוך אופקי שחוצה את העיר - Gran via de les Corts Catalanes (דרך כיכר האוניברסיטה, אבל הפעם המשכנו הלאה), עד ליעדנו הבא – כיכר גלוריאס (Plaça de les Glòries Catalanes). אי אפשר לטעות בזיהוי הכיכר: יש בה מבנה דמוי ביצה מוארכת. בימי רביעי ושישי מתקיים לידה שוק פשפשים, אבל אנחנו הגענו לשם בשביל מוזיאון העיצוב (The Museu del Disseny de Barcelona). שימו לב: מדובר בארבעה אוספים שפעם היו בארמון פדרבלס בקצה השני של העיר ולפני כמה חודשים עברו למשכן החדש, המודרניסטי שבו הם נמצאים כעת.
כניסה למבוגר – 5 יורו, לפנסיונר – 3 יורו. האוספים נמצאים בארבע קומות (ובכל קומה – מרפסות ענקיות ופנורמה לעיר משלושה כיווני אוויר). עדיף להתחיל בקומה רביעית וממנה לרדת: 4 – עיצוב גראפי (כרזות, כריכות ספרים ותקליטים) 3 – עיצוב אופנה (ההיסטוריה של בגדי נשים וגברים מ-1550 עד ההווה), 2 – אוסף קרמיקה, זכוכית וטקסטיל, 1 – עיצוב מודרני שימושי. מומלץ בחום. הנה כמה דוגמאות למוצג בקומות:
אם מתעכבים על כל פריט (הכל מעניין!) אפשר לבלות במוזיאון 3 שעות ויותר. ממש צמוד למוזיאון (שנקרא גם DHUB) נמצאת תחנה של רכבת חשמלית. לקחנו Tram4 לתחנת וולינגטון. משם חזרנו על עקבותינו ברגל 30 מ' ומצאנו את עצמנו בכניסה הצפון-מזרחית של פארק סיוטדאלה (המצודה). הפארק יפהפה! מזרקות, פסלים מפתיעים, גן חיות, המצודה עצמה, מוזיאון לגיאולוגיה, מוזיאון לבוטניקה, ועשרות פינות חמד וסתם דשא ועצים מטופחים.
חזרנו לצפון הפארק, אבל הפעם יצאנו באמצעו, מול השדרה שבקצה שלה נמצא שער הניצחון. בהצטלבות הרחובות בין הפארק לשדרה, מצאנו תחנה של אוטובוס H16 איתו חזרנו לכיכר קטלוניה. נותרו לנו שעתיים לנוח קצת לפני היציאה לשדה התעופה.
מהשדה ואל השדה נסענו באירובוס שיש לו תחנה בכיכר קטלוניה.
שימו לב: בארקיע הטעו אותנו כשאמרו שאפשר להעלות מים למטוס בהלוך וגם בחזור. מסתבר שבכל שדות התעופה באירופה אסור להעביר בקבוקי מים (או כל משקה אחר) דרך הבידוק. אפשר לקנות בקבוקים בדיוטי פרי לאחר הבידוק.
לסיכום: ברצלונה יפה, מגוונת, ונוח לטייל בה (באוטובוסים, ברגל).
