מפייג' לקורטז, דרך "מוניומנט ואלי" מקסיקן האט ן-"natural bridge".

יום ש - 2.6.12.
לאחר ארוחת בוקר במוטל, יצאנו לדרך כשהיעד הראשון הוא פארק "מוניומנט ואלי". נסענו מזרחה על כביש 98 ולאחר מכן צפונה על כביש 163. בדרך ראינו יישובים של האנדיאנים תושבי האזור. מאד מזכיר את יישובי הבדואים בדרום. בית ישן או שניים, שניים או שלושה קראוונים, הרבה עזובה, גרוטאות ולכלוך סביב הבתים. רואים שהם לא בדיוק מעשירי ארה"ב.
בדרך גם עברנו הרבה דוכנים די עלובים, בהם מוכרים האנדיאנים בעיקר תכשיטים מעשה ידיהם.
נכנסנו לפארק ופנינו למרכז המבקרים שנמצא על גבעה בכניסה לפארק. כבר מתצפית מרכז המבקרים אפשר לראות סלעים שמתמרים כמחטים וגושי סלע ענקיים בצורות שונות (גבהים של עשרות מטרים). הצבע השולט הוא אדום חמרה.
 לאחר התצפית ירדנו לשביל העפר (עביר לכל רכב- לפחות כשלא רטוב) והסתובבנו בפארק. הסיבוב לוקח כשעה בה נוסעים לאורך השביל מנקודת תצפית לנקודת תצפית. קיימת גם אופציה ליסוע ברכבי השטח של האנדיאנים המקומיים ואיתם ניתן להכנס עמוק יותר לשטח. אנחנו הסתפקנו בטיול הקונבנציונלי ברכב שלנו. הפארק יפה ומרשים וכשמסתובבים בו אפשר להבין מדוע צולמו בשטחו כל כך הרבה מערבונים.
















 המשכנו צפונה על כביש 163 והגענו לעיירה "מקסיקן האט", עיירה קטנטונת שכל פרסומה בא מסלע שנמצא צפונה לה ומזכיר אדם החובש כובע סומבררו.


מאחר וכבר היינו רעבים , עצרנו במסעדה מכסיקנית ואכלנו צהריים. המסעדה בצד הדרך, קטנה ומחניקה. הצוות מורכב כנראה מכל בנות המשפחה... אבל האוכל היה טעים.
 המשכנו צפון מערבה ועלינו על כביש 261 והגענו לחלק שנקרא moki dugway. בקטע הזה, הדרך אינה סלולה אלא עשויה ממחלוטה. הדרך רחבה ומטפסת בפיתולים מהעמק להר. טיפוס של כמה מאות מטרים לאורך של כשלושה, ארבעה קילומטר. קטע יפה ומרשים ולטעמי עביר לכל רכב הן בעלייה והן בירידה.


המשכנו על כביש 261, פנינו מערבה לכביש 95 ולאחר 4 קילומטר נכנסנו לפארק "natural bridges" - פארק הקשתות הטבעיות. פארק קטן, אך אחד היפים.
 בפארק יש 3 קשתות טבעיות מהגדולות בעולם, עם מפתח של 70/80 מטר לרוחב ו-30 עד 70 מטר בגובה. כמו כן הנופים מהממים. ערכנו תצפיות לערוץ הנחל שעובר בפארק (אינני זוכר את שמו...) וקצת הליכות ברגל על מנת לשפר זויות צפיה על הקשתות. מומלץ מאד!








יצאנו מזרחה על כביש 95 ואחר כך דרומה על כביש 191 (היעד הסופי להיום: העיירה קורטז), לאחר כ-10 מייל פנינו מזרחה לכביש 262 וכשהכביש הזה פנה דרומה (לאחר כ-8 מייל) אנחנו המשכנו מזרחה על דרך עפר שחלפה בין שדות מרעה ושדות מעובדים. נסענו כ-50 ק"מ על דרך העפר כשמדי פעם ראינו צבאים וארנבות. הדרך חסכה לנו כמה עשרות ק"מ והיא עבירה לכל רכב. התחברנו לכביש 491 כ-20 ק"מ צפונית לקורטז. למוטל הגענו בערך בשבע בערב.
סיבוב קטן לסופר להצטיידות והלכנו לישון.
 קורטז כבר עיירה גדולה... או אפילו עיר קטנה. מבחר מסעדות וחנויות.