ביוני 2020, די בתחילת הקורונה כשכולנו עוד בסגרים, עברתי ניתוח בכתף. כחלק מההחלמה שאחרי – העברתי לילות רבים בכורסא בסלון. למותר לציין שלא ישנתי הרבה – כואב, ובעיקר לא נוח.
לחברה אירח לי דוק מרטין – גיבור הסדרה הבריטית החביבה בת תשע עונות שמתרחשת בכפר דייגים בקורנוול, המחוז הכי דרום מערבי של אנגליה. הנופים בסדרה היו מהממים, ואני הודעתי לבעל שאיך שהקורונה נגמרת – אנחנו נוסעים לשם.
הקורונה לא נגמרה, הספקתי גם להיות בסלובקיה עם הבעל ובפריז עם הבת, אבל יום הולדתי השישים הגיע והבחירה לחגיגות הייתה פשוטה – אנחנו נוסעים לדוק מרטין. מתברר שהכפר portwenn הוא כפר אמיתי לחלוטין בקורנוול בשם Port Isaac שצולמו בו לא מעט סדרות וסרטים (כמו פולדארק, להציל את גרייס).
וכך מצאנו עצמנו ב 5.5.22 בטיסת איזיג'ט ללוטון, אנגליה.
הגענו אחרי חצות, וכמו תמיד כששעת ההגעה מאוחרת – העדפנו לישון בשדה עצמו, ב Holiday Inn Express. מלון סביר, כולל ארוחת בוקר כבר מארבע ומשהו בבוקר לטסים מוקדם, ובמרחק הליכה של כמה דקות מהשדה.
את הרכב הזמנו דרך Economycarrentals. הם בדרך כלל בסדר. את הביטוח לסילוק ההשתתפות העצמית אני מעדיפה לעשות דרך ביטוח הנסיעות בארץ. גם זול יותר, גם קל יותר לפנות אליהם אם חלילה יש בעיה.
בבוקר יום שישי אספנו את הרכב (קטן ואוטומטי – קטן בגלל חלק מהכבישים בקורנוול, אוטומטי כדי להפחית את הלחץ בנהיגה בצד שמאל) ויצאנו לדרכנו.
הדרך מנמל התעופה לוטון לקצה קורנוול היא שש שעות, והחלטנו לשבור את המסלול ליומיים נהיגה. היעד הראשון שלנו – הכפר Castle Combe שנמצא ברשימת הכפרים היפים באנגליה. הכפר חמוד, מאד קטן ושליו, הדרך ממגרש החניה עד אליו קצת ארוכה, ובשורה התחתונה – חביב כמו כפרים רבים אחרים באנגליה...
היעד הבא - Dyrham Park, הראשון מתוך אתרים רבים של ה National Trust (NT) בהם נבקר (קרן שהוקמה ב ב-12 בינואר 1895 ומחזיקה בבעלותה אחוזות, נכסים ושטחים פתוחים כמו למשל חופים בקורנוול).
עצרנו במקום זה כדי לאסוף את חוברת האתרים שלהם, כי היה בידינו רק את המנוי הזמני לחברות בארגון. התלבטנו האם לעשות חברות או להסתפק בתשלום מזדמן לאתרים בהם נבקר. החברות לזוג לשנה לא זולה – 127.20 פאונד. אבל כשחישבנו את כמות האתרים שיש להם בקורנוול, החניות בחינם (כמעט כל חניון מצריך תשלום ול NT בעלות על כמחצית קו החוף של קורנוול) וההיתכנות של גשם שאז לא נוכל לטייל בחוץ אבל כן באחוזות ובטירות שבבעלותם – רכשנו את המנוי.
ביקרנו באחוזת Dyrham ובעיקר בגנים היפים שפרחו בהם שלל צבעונים. ניתן להגיע לאחוזה מהחניה גם עם שאטל, או להינות מהצעידה. יש מסלול ישיר לאחוזה והגנים ושני מסלולים שעוקפים משני הצדדים – אולי בהם ניתן לפגוש בעדר הצבאים שבמקום.
משם המשכנו לעיר Bath – עיר המרחצאות הידועה. עברנו על פני הגשר העתיק, סיירנו במרחצאות הרומיים המפורסמים, קצת ברחובות העיר ובכיכר Circus. לא עפנו. אם אתם חובבי ארכיאולוגיה ועתיקות – אולי תהנו יותר. לא ניסינו לטבול במרחצאות החדשים – יש עליהם הרבה המלצות, אנחנו ויתרנו.
המשכנו לקניון צ'דר – נסיעה נעימה בין צוקים מרשימים, יש נקודות עצירה בצידי הכביש להתרשמות ולטיולים. רצינו לטפס ב-274 המדרגות של סולם יעקב (Jacob's Ladder) עד למעלה הצוקים – אך לצערנו השעה כבר הייתה מאוחרת (נסגר בחמש) וכך גם החנויות המיוחדות כולל מפעל הגבינה בצ'דר עצמה.
את הלילה העברנו ב Chagford שבצפון פארק דארטמור שבמחוז דבון הגובל בקורנוול, ב Three Crowns (https://threecrowns-chagford.co.uk/). המלון מקסים, גם האוכל מצוין.
בבוקר יום שבת (אנו מאד משכימי קום, ולכן חלק מהטיולים שלנו היו לפני ארוחת הבוקר...) יצאנו לחקור את פארק דארטמור. התחלנו ב Grimspound – מעגל אבנים שתחם כפר ניאוליתי. מהחניה עלינו בטעות ל Hookney Tor. בדיעבד זה היה נכון יותר. מעבר לזה שהמקום מרשים, יש ממנו תצפית מאד יפה על Grimspound – רואים היטב את מעגל האבנים וגם יש תצפית נוף יפה על הסביבה.
הנקודה הבאה הייתה Postbridge – שני גשרים מעל נחל, מאד פסטורליים. בדרך נתקלים בסוסים וכבשים שנגשים למכונית לומר שלום.
זה היה הזמן לחזור לארוחת הבוקר במלון (יותר עונה להגדרה פונדק). בדרכנו ראינו לשמחתנו את אחד מצלבי דארטמור הפזורים בשמורה. מדובר בתופעה ארכאולוגית ייחודית באנגליה בפרט ובעולם בכלל. הצלבים נחצבו והוצבו ברובם ככל הנראה לפני כאלף שנה, במהלך שלהי התקופה האנגלו-סקסונית. הצלבים מוקמו למטרות שונות, לרבות לצורכי ניווט, סימון דרכים בין מנזרים וקביעת גבול בין קהילות שונות. לעיתים הם גם שימשו בתור אנדרטאות, ציון מקומות תפילה ועיטורי קברים.
אחרי ארוחת הבוקר נסענו לא הרחק לאתר ניאוליתי נוסף - Spinster’s Rock, מתחבא בשדה ולא אתר חובה.
דארטמור ידועה בכמות גבוהה של אתרים ושרידים ניאוליתיים. ולמרות שאין אנו חובבי ארכיאולוגיה – מאד אהבנו את המקום (אנו גם חובבי שרידי טירות שיש באנגליה למכביר).
העונה שבה נסענו – תחילת/אמצע מאי, היא האביב במיטבו באנגליה. הכל פורח ובשפע מסחרר שלא לדבר על הריחות הנפלאים. אחד הפרחים המאפיינים את קורנוול בעונה זו זה ה Bluebells (לא מצאתי שם בעברית לפרח, כי זה ככל הנראה לא פעמוניות, לכן אתייחס אליו בהמשך כבלובלס), ויצאנו לטייל ביער חביב לאורך נחל ליד South Zeal על מנת להתפעל מהן.
טירת אוקהמפטון הייתה הגדולה ביותר בדבון, ושרידיה מרשימים ביותר.
הגברת החביבה בכניסה הציעה לנו לטייל בשביל סמוך לטירה לראות בלובלס. ניסינו לומר לה שאנו מתעתדים ללכת לפסטיבל בלובלס בגנים בקורנוול, אבל נראה שהיא קצת נעלבה – אז טיילנו לשם בכל זאת 😊
משם המשכנו למאגר מלדון, עם סכר ענק ומסלול הליכה לאקוודוקט בהמשך. אנחנו הסתפקנו בחציית הסכר ופיקניק מעל האגם.
האתר האחרון בו הספקנו לבקר בדארטמור היה Lydford (עוד אתר של NT). לצערנו היינו קצרים בזמן אז לא עשינו את המסלול המלא והמומלץ בקניון אלא הסתפקנו במפל שהיה יפה כשלעצמו.
זמננו היה קצר כי מיהרנו לפסטיבל האביב בהלסטון שבקצה קורנוול. בכל שנה (אם נתעלם מהקורונה שהשביתה שמחות) חוגגים בהלסטון את סוף החורף ובואו של האביב. המקום המה מאנשים שגדשו את הרחוב הראשי שמלבד חנויותיו ומסעדותיו הרגילים היה עמוס בדוכנים, בעיקר של מזון מהיר וכמובן שתייה. שיא החגיגה במצעד שבראשו התזמורת המקומית וזוגות זוגות של רוקדים, ריקוד פשוט שחוזר על עצמו. נראה שכולם מכירים את כולם וכך הרוקדים מברכים לשלום את מכריהם בקהל הצפוף ולהיפך.
את הלילה ושאר הלילות של השבוע העברנו בבית חווה מהמם, שעלה על כל ציפייה אפשרית - https://www.cornishbarnholidays.com/ ב home barn. המקום מיועד לזוגות ויש לו שלושה קוטג'ים להשכרה. האחד שבו שהינו צמוד לבית החווה שלהם ואילו השניים האחרים נמצאים ברחבי הכפר. מקום יפהפה, מאובזר לחלוטין, שמבחינתי יכולתי לעבור לגור בו לשארית חיי, אם רק הבעל היה מוכן (הוא לא).
היתרון העיקרי בלגור בקוטג' שבוע שלם (או יותר ובחלק אפשר פחות) מעבר למחיר הנמוך הוא שאין צורך לחפש מלון לכל לילה ושאפשר לאכול את הארוחות בחדר (מה שעשינו במרבית הערבים, כולל קנייה של מזון מוכן בסופר כמו מרק/פיצה/פסטה מה שאנחנו לא עושים בארץ אבל המבחר והאיכות שם היו פשוט מצויינים ונהנינו מלאכול מול הגינה הנהדרת הפרושה מולנו עם הסנאים, הציפורים והארנבות) ולארגן ארוחות פיקניקים בטבע למשך היום. החיסרון הוא ביותר זמן כביש, אבל בעינינו זה היה שווה. בוודאי ובוודאי כשהמקום כה מוצלח. בשאר הימים לנו כל פעם באזור שבו סיימנו את הטיול באותו היום כשאנחנו נעזרים הרבה באפליקציית Booking.
יום ראשון, שוב השכם, ואנו יוצאים לשמורת Kennal Vale הסמוכה לחווה. בהמלצות נכתב - יער ציורי עם חיות בר, ולא לטייל בסופ"ש כי עמוס. יום ראשון זה כזכור סופשבוע באנגליה, אבל בשעה שבה אנו יוצאים אין נפש חיה. אני קצת מסתייגת מההגדרה יער ציורי למקום, וחיות בר לא ראינו כלל (לקראת סוף הטיול פגשנו איש מבוגר מקומי עם כלב – תיכף אספר על התופעה הזאת, אבל בר זה לא היה) – אבל המקום היה חביב ונעים, והתאפיין בהרבה ביתני טחנה עתיקים ונטושים שהסתבר ששימשו להכנת תחמושת לנשק. נחל וצמחיה רק הוסיפו לאווירה.
הבטחתי לספר על אנשים וכלבים (מוזמנים לדלג לפיסקה הבאה אם הנושא לא קרוב לליבכם). אני אוהבת בעלי חיים באשר הם ומבחינתי טיול מוצלח הוא כזה שבו אני פוגשת כמה שיותר חיות, ואפילו עוד יותר טוב – מצליחה להאכיל אותם (ברווזים באגם, סנאים בפארק, מה שבא). יש לי גם כלב משגע בשם קייסי, תערובת של רועה בלגי ולברדור שהיו הרבה פעמים בטיול שהצטערתי שהוא לא איתי. במערב אירופה לא נהוג ללטף כלבים של אנשים – זוהי חדירה גסה למרחב האישי שלהם, אבל באנגליה המצב אחר לחלוטין. נתחיל מזה שכמעט לכולם יש כלבים, לפחות אחד, והם מאד אוהבים לטייל איתם. מרבית המלונות והמסעדות לא רק שמאפשרות להכניס כלבים – אלא גם מצויידות בקערות מים ומרבצים עבורם. אפילו אתר ה NT מדרג את האתרים שלו בעזרת כפות כלבים לפי רמת הידידותיות שלהם לכלבים, כאילו היו כוכבי מישלן למסעדות! וכמובן שליטוף כלב שלא שלך מתקבל בברכה רבה. בעלי קרא לי בטיול "מגנט של כלבים". רבים מהם ניגשו אלי וכמובן זכו לליטוף אוהב. לא פעם זה גרר שיחה לבבית עם בעלי הכלב, עד רמה של לספר להם על קייסי שלי כולל להראות להם תמונות שלו (על פי בקשתם המפורשת). כלבים רבים נראים כשכדור משחק אחוז בפיהם ולעיתים הם שומטים אותו לרגלייך על מנת שתזרוק להם אותו. בקיצור – ארץ אוהבת כלבים בצורה מרשימה ויוצאת דופן.
מהפארק חזרנו לאכול ארוחת בוקר בחווה ואז נסענו לפסטיבל הבלובלס בגני אניס (הקורנוולים בהחלט מחזיקים מהפרח הזה) - https://enysgardens.org.uk/
אכן – משטחים סגולים ככל שהעין מגעת (מעניין למה בעצם הפרח נקרא בתרגום חופשי פעמונים כחולים...). גנים נחמדים מאד עם בית קפה (ככה כמעט בכל הגנים, וברובם יש גם משתלת צמחים ביציאה שהמקומיים בהחלט נוהגים לרכוש שם צמחים) ובזמן הפסטיבל הייתה שם תערוכה חביבה של אמנות מקומית.
המשכנו לפאלמאות' (Falmouth), עיירת נמל חשובה בהיסטוריה הבריטית שראתה מספר אירועים מעניינים, למשל: היה זה אחד המחוזות האחרונים שנכנעו לכוחות הפרלמנטריים במלחמת האזרחים; ממנה הגיעו החדשות על מותו של נלסון (שנהרג בקרב טרפלגר); ואליה עגנה ספינתו של דרווין ה HMS Beagle בסיום מסעו המפורסם סביב העולם. מוקד שוקק של מסעדות, בתי קפה ובית ספר לאומנות מקומי. מכאן תוכלו לקחת סירה ל-“Water Zoo” שזהו סיור שנועד לחפש כלבי ים ואפילו דולפינים (המלצה שקראתי אך לא מימשתי לצערי, לא שם ולא בשאר הטיול).
טיילנו ב Swanvale Nature Reserve – שמורה קטנה של יער טחב עם ציפורים ויונקים קטנים וב swanpool ליד. בהחלט אפשר לוותר. קראתי גם אזכור על Jewish and Congregationalist cemeteries בעיירה אבל לא ביקרנו. מאידך – סיימנו את היום בגני glendurgan gardens של ה NT שכמו רבים מהגנים שברשותם – פשוט מקסימים ומאד נעים לטייל בהם. טיילנו גם בחוף הקטן שבקצה הגנים.
בערב אכלנו בפאב Norway inn שלא רחוק מהחווה. אני בחרתי ב Sunday carvery – מעין בופה שחותכים עבורך סוגי בשר שונים עם רטבים ותוספות. חוששתני שהרוב היה תפל ולא ממש מרנין. דווקא הבעל הצמחוני היה מרוצה מהארוחה שלו.
יום שני, ואנו מצטיידים במאפיות של פדסטאו (Padstow) במאפים להמשך היום. באחת בלחם טרי, בשניה בקינוחים (מתברר שהקינוח הידוע של פורטוגל, pastel de nata, הוא דייר די קבוע בקונדיטוריות של קורנוול).
מתחילים את המסלול של Carnewas and Bedruthan Steps
מסלול הליכה על מצוקים עם נוף מדהים וירידה במדרגות במצוק אל חוף ים מבודד. הירידה חסומה בגלל סופה חזקה שעשתה שם נזקים. אבל המסלול לאורך המצוקים יפהפה.
היעד הבא – הגנים היפניים ב Saint Mawgan. גנים נחמדים אם אתם באזור, אנחנו נהנינו. גיליתי שיש יתרונות לקשישותי בת הימים הספורים – מגיל שישים אני מוגדרת כזכאית להנחה בת חצי פאונד! הבעל צעיר בשנה אז נאלץ לשלם מחיר מלא 😊
חוף Poly Joke הוא אחד מאותן פנינות חמד הרבות של קורנוול. צוקים מרתקים ומי טורקיז. מוסיפה כאן את האזהרה שקראתי רבות עליה כשמטיילים בחופי קורנוול – בידקו היטב את זמני הגאות והשפל לפני שאתם יורדים לחוף. הגאות מהירה וחזקה כך שלפעמים זה מסכן חיים להיות בחוף כשיש גאות.
לא רחוק מסנט אגנס מזרחה יש מבשלת סיידר https://healeyscyder.co.uk/. מקום גדול עם המון סוגים של סיידרים, החל ממיץ תפוחים דרך סיידרים תוססים ועד סיידרים אלכוהוליים. בהחלט טעים. ניתן גם לסייר בתשלום במקום, ואז הסיור מאפשר גם טעימות סיידר (ופעילות לילדים).
Porthtowan Tidal Pool היא בריכה טבעית צלולה על החוף. חונים, קונים גלידה של Moomaid Zennor אם חפצים, יורדים לחוף ומטפסים על הסלעים מימין עד שמגיעים לבריכה. היה זוג צעיר בריטי שנכנס למים הקרים (יש איזה אגדה אורבנית על זה שזרם הגולף שעובר שם מחמם הן את המים והן את מזג האוויר בקורנוול. אני לא ראיתי הוכחות).
גם ב Portreath כעשר דקות נסיעה דרומה יש בריכות טבעיות. בדרך אפשר לטייל ולעשות פיקניק ב Tehidy Woods – היער הכי גדול במערב קורנוול עם פריחה של בלובלס. שני האחרונים הם המלצות שקראתי, אבל לא דגמתי.
בדרך חזרה לחווה נתקלנו בלא מעט שרידים של ארובות. קורנוול הייתה בעבר מקום משגשג של מכרות בדיל ונחושת וראינו לא מעט שרידי ארובות בדרכנו. יש גם אתר של ה NT שמאפשר סיור במקום שכזה, אנחנו בחרנו להינות ממה שמצאנו בשטח.
ארוחת הערב הייתה בפאב Royal Oak שנמצא בפאתי הכפר של החווה. גם הפעם אני הקרניבורית לא ממש נהניתי מהבישול המקומי בעוד שהחצי הצמחוני כן (הפוך ממה שבדרך כלל). ולכן את הערבים הבאים העברנו באכילה נינוחה ממיטב מטעמי הסופר בבית החווה הנפלא שלנו.
יום שלישי נפתח בצעדה מהמגדלור של Godrevy ל Hell's Mouth לאורך המצוק עם אפשרות לראות כלבי ים, דולפינים ואפילו כרישים. את שני האחרונים לא ראינו כלל בטיול, אולם היה זה המקום היחיד בו ראינו בים הרחק במפרצים למטה שני כלבי ים. בלי קשר זה מסלול יפה והלכנו אותו הלוך וחזור כמעט הכל באותה הדרך.
St Ives היא עיירה ציורית עם סמטאות קטנות וחנויות בוטיק ובתי קפה מיוחדים וצבעוניים, גלריות ואומנות (Fore Street). נחמד ללכת לפארק The Island שנותן תצפית על העיירה והסביבה. במקום יש סניף של מוזיאון טייט הלונדוני שלא דגמנו, אבל כן נכנסנו למוזיאון של Barbra Hepsworth שכולל גן פסלים.
המשכנו דרומה לכמה אתרים ניאוליתיים שלא הצדיקו את העצירה, ואז נסענו מ Zennor ל Sennen, דרך יפה למדי וסיימנו ב Cape Cornwall.
יום רביעי בבוקר היה גשום קלות, אז קפצנו ל"עיר" הכי גדולה בקורנוול – טרורו. ראינו את הקתדרלה היפה, ביקרנו במרכז עם כמה שווקים וחנויות אמנות ונכנסנו לפריימרק לסיבוב שופינג קצרצר.
אחר הצהריים התבהר אז ביקרנו ב Trelissick Gardens של ה NT עד החוף. אנחנו מאד אהבנו את הגנים של ה NT כמעט ללא יוצא מן הכלל. לכל אחד הקסם שלו, ולאלו שיש בהם פיסת חוף – זה רק בונוס.
את היום סיימנו ב Portloe – עיירת דייגים קטנטנה וחביבה.
יום חמישי, אחרי שהזמנו מבעוד מועד כרטיסים – אנו בדרכנו ל St Michael's Mount ששייך אף הוא ל NT. האתר הוא התאום של מונט סן מישל המפורסם בצרפת והוקם ע"י אותו מסדר דתי של הבנדיקטים. גודלו כרבע מזה של אחיו הצרפתי ואף הוא מאופיין כאי שניתן להגיע אליו רגלית רק בזמן השפל. כשיש גאות – הגישה ממנו ואליו היא רק באמצעות סירות קטנות היוצאות ממעגן במרזיון הסמוכה. אנחנו הספקנו ללכת על שביל האבנים המוביל לאי (כ 400מ') בשני הכיוונים, ואז ישבנו על גבעה מסולעת שמול האי (שממנה יוצאות הסירות) כדי לראות איך השביל נבלע לאט לאט ע"י הגאות, וראינו מטיילים אמיצים פוסעים על השביל כשהמים מגיעים להם עד הברכיים!
באי עצמו אפשר לבקר בטירה או בגנים או בשניהם, אנחנו כחברי NT גאים ביקרנו כמובן בשניהם. הטירה מרשימה ויפה ושווה ביקור, והגנים נפלאים (מעודי לא ראיתי כזה שפע של קקטוסים פורחים) ונותנים זווית מבט אחרת לטירה.
Mousehole הוא כפר שהפך לאחרונה לנקודה אופנתית של בתי ווילות המשקיפות על הנמל הקטן והציורי, עם מוזיאונים וגלריות אמנות. ההיסטוריה הארוכה של מאוס-הול מגיעה עד לתחילת המאה ה-11, אז שיגשג המסחר בנמל הקטן והעתיק. במאה ה-16, נכבש הכפר ונהרס על ידי פיראטים שהגיעו ושרפו את כולו, פרט לבניין אחד. המבנה היחיד ששרד מאותה תקופה הוא הפאב המקומי, שבעליו הגן עליו בגופו מפני הכובשים ונהרג במהלך הקרב. כיום משמש המקום כאחוזה פרטית, ושלט פליז קטן מספר על הקרב שהתחולל שם. על אף היותו מקום קטן ונידח יחסית, נחשב הכפר לפנינה רומנטית, ואחד ממשורריה הגדולים של בריטניה – דילן תומס, בילה שם את ירח הדבש שלו בתחילת המאה ה-20.
תוכלו לבקר גם בבית החולים לציפורים, שם מצילים מדי שנה מאות ציפורי בר. אחרי שטיפסנו בעמל רב את כל העלייה למקום, התברר שבשל הקורונה הם רק קולטים ציפורים, אבל לא הולכים-על-שתיים. מתברר שזה גם היה כתוב בתחתית העלייה אבל החמצנו את זה ☹
קראתי שניתן לשוט אל אי הזעיר שנמצא בקרבת הנמל אבל כאמור זו לא אופציה שניסינו בטיול זה.
לארוחת צהריים נעימה ישבנו בביסטרו Fore Street Restaurant, הצופה לנמל ומתמחה במרק סרטנים מהביל. בהחלט הייתה זו המלצה טובה ונהנינו.
הנקודה הבאה היא Land's end - הנקודה הכי מערבית בחלק היבשתי של קורנוול ואנגליה. המקום קצת ממוסחר ומתוייר, אבל עדיין שווה ביקור. בסוף הטיול במקום עצרנו לאכול גלידה אמריקאית. זוג עם שני כלבים קנו שם 4 גלידות כאלה, להם ולכלבים...
משם המשכנו ל Porthcurno לראות את תיאטרון מינאק המיוחד. זהו אמפי תיאטרון שבנוי מול הים – כך שהנוף שרואים כשיושבים בו הוא כל הים הפתוח. מתקיימות בו הצגות כל הזמן וכשהיינו בדיוק סידרו את הבמה. התקשינו להבין איך הצופים ברוב האמפי מצליחים לראות ולשמוע את ההצגה שכן הוא מאד גבוה ומקומות אלו כבר מאד מרוחקים מהבמה. גם תיאטרון זה היה מקושט בגינות נאות של קקטוסים.
בהמשך הדרך על כביש 3315B ראינו מצד ימין את The Merry Maidens Stone Circle שנראה כמו סטונהדג' מוקטן. נאמר לנו שבצד השני יש אתר נוסף בשם "החלילנים" (The Pipers) אך כשלנו למצוא אותו.
סיימנו את היום ב Lamorna cove (cove=מפרץ), טיילנו לאורך הגדה הצפונית עד כמעט קצה המפרץ על ה South West Coast Path (SWCP).
ה SWCP הינו המסלול הארוך ביותר בבריטניה ומתמשך לאורך החופים הדרום מערביים שלה. את מרבית הטיולים שלנו לאורך החוף עשינו במקטעים קצרים של מסלול זה המשולט עם סימן של בלוט.
יום שישי ואנו במסלול הכי ארוך שלנו בטיול – מ Mulion cove ל Lizard דרך Kynance Cove. השארנו את הרכב במגרש חניה חינמי בתחנתנו הסופית בליזארד, ולקחנו את האוטובוס לתחילת המסלול במוליון. הצעידה חולפת על פני מפעל שוקולד שטרם נפתח בשעות שבהן אנו מתחילים את היום. נכנסים דרך מגרש החניה של המפעל, ויוצאים לכיוון הים ליד שדה של אלפקות עד שמגיעים ל SWCP ומתחילים את המסלול. עם עצירות בדרך – סיימנו את המסלול בחמש שעות. אפשר לפצל אותו לשני מסלולים נפרדים ב Kynance Cove. מסלול מקסים ומומלץ.
אנו בדרכנו למרכז ההצלה של כלבי ים ב Gweek. בדרכנו, ביציאה מליזארד אנו נתקלים ב Old cyder barn – עוד מבשלת סיידר חביבה ומצטיידים בנוסף לסיידר גם בריבת הדרים וממרח מתוק נוסף.
במרכז ההצלה לכלבי ים ניתן לראות די מקרוב את כלבי הים שמגיעים למקום לשיקום, בין אם בשל פציעות, או מומים (עיוורון למשל), או גורים שגורל אימהותיהן לא ברור. חלקם נשארים במקום שכן לא יהיו מסוגלים לתפקד עצמאית בטבע. השאר משוחררים חזרה לים קרוב ככל הניתן למקום הימצאם. הצוות במקום נפלא וענה בסבלנות אין קץ לשאלותינו הרבות.
שיא הביקור – הצלחתי להאכיל אדום חזה מתוק היישר מכף ידי!!!
יום שבת ואנו עוזבים בצער רב את בית החווה הנפלא שלנו. מתחילים בטיול בגני Trebah Gardens – עוד גנים יפים (לא של NT) עם מפרץ קטן והיסטוריה מעניינת הקשורה למלחמת העולם השנייה (החוף הקטן הוסב לאחד מהחופים מהם יצאו הצבאות לפלישה לנורמנדי) https://www.trebahgarden.co.uk/visit-trebah
ממשיכים ל Helford – סיבוב קצת מיותר, ואז חוזרים ל St Ives לפסטיבל האוכל. שלושה ימים שבחוף הים של העיירה יש המון דוכני מזון, הופעות מוזיקה ומלא אנשים. יושבים על החוף, אוכלים ומסתכלים על השחפים שככל הנראה כמויות האנשים מונעות מהם לתקוף את האוכלים (קראתי לא מעט אזהרות על השחפים בסנט אייבס ושכדאי להזהר מלאכול שם במקום חשוף לשחפים).
את הערב סיימנו בשני מקומות לא מוצלחים. האחד היה הופעת מחול ב Redruth. אנחנו אוהבים מחול (מודרני בעיקר) והופעות מוזיקליות (קלאסי, ג'אז) ומנסים לשלב קצת תרבות בטיולים. הפרסומת למופע הייתה מבטיחה – כ 300 רקדנים מעלים מופע של סגנונות ריקוד שונים (קלאסי, מודרני, ג'אז, סטפס וכד'). רק שלא ציינו שזה מופע סיום שנה לבית הספר המקומי למחול ושגילאי הרקדנים נעו בין 4 ל 17... המופע בעיקר שעשע אותנו, אבל נמלטנו על נפשנו בהפסקה.
השני היה המלון לאותו ערב. ידענו שההופעה תסתיים מאוחר אז חיפשנו מלון לא רחוק ממנה. מלון Tyacks ב Camborne הסמוכה קיבל חוות דעת טובות מאד בבוקינג ממאות אנשים. בפועל זה היה מלון ברמה בינונית מינוס, עם פאב שהרעיש עד חצות ממש מתחת לחלון חדרנו.
יום ראשון – אנו ממהרים לעזוב ונוסעים ל Roche rock - הקפלה ההרוסה מהמאה החמש עשרה שניצבת על פסגה של סלעים ושימושה לא ידוע. טיפסנו עד למעלה ומאד התרשמנו מהמקום.
פארק בודמין בצפונה של קורנוול הוא פארק עשיר בעיקר בשרידים ניאוליתיים. אנו מתחילים דווקא מטיול בטבע ל Golitha Falls. החניה משולטת ומוסדרת, המסלול למפלים – פחות. אבל בעיקרון הולכים לאורך הנחל עד שמגיעים. הטיול יפה, ליד המפלים אנו מוצאים מקום לפיקניק של ארוחת בוקר, ולידינו זוג בריטי קופץ בצווחות לבריכה הקפואה ליד.
משם נוסעים לחניה לפני הכניסה ל Minions, ומטיילים ל The Hurlers – שלושה מעגלי אבנים ניאוליתיים.
ברקע רואים את Cheesewring שלא טיפסנו עליו, אלא המשכנו ל Goldiggins Quarry – שרידי מחצבת זהב שהתמלאו במים עם דגיגים שלא ברור איך הגיעו לשם. בניגוד לתמונות המראות אנשים קופצים למים מהצוק, במקום יש אזהרה שמדובר במקום פרטי שהשחייה בו אסורה. אבל המקום יפה, יש שתי בריכות גדולות ובעיני ההליכה אליו הייתה שווה.
בדרכנו חזרה לרכב אנו נתקלים בשביל בעדר פרות חמודות.
אחוזת Lanhydrock היא עוד אחוזה יפה עם גנים של ה NT. מזהירה שההליכה עד האחוזה מהחניה ארוכה למדי.
אנו מחליטים להתפנק בערב ולהזמין מקום לריק סטיין בפדסטאו. ריק סטיין הוא שף בריטי ידוע עם לא מעט מסעדות, ספרי בישול ותכניות אוכל בטלוויזיה. לאחר לימודיו הוא התיישב בעיירת החוף פדסטאו שבמחוז קורנוול, בה כ-3,000 תושבים בלבד, שם בילה חופשותיו כילד ופתח את מסעדתו הראשונה, ובהמשך מסעדות נוספות. בעקבותיו באו שפים נוספים כפול איינסוורת' שמסעדתו במקום זוכת כוכב מישלן. אנו מצליחים במפתיע להזמין לאותו ערב מקום במסעדת הדגל של ריק סטיין – The seafood restaurant.
אנו מזמינים לינה ב Trewornan manor Wadebridge (https://trewornanmanor.co.uk/) – מקום מקסים ממש עם ארוחת בוקר נפלאה ומנהל שיצא מגדרו לסייע לנו. אנו מחליטים להגיע לשם, לנוח קצת ואז לנסוע לפדסטאו שבמרחק כחצי שעה נסיעה משם. שתי דקות מהמלון, כשכל מה שנותר לנו זה לנסוע מעט ישר, לחצות גשר והופ הגענו – אנו נתקלים בדרך חסומה. מתקשרים למלון ומתברר שלא הרבה לפני כן, משאית ניסתה לעבור את הגשר שהיה די צר ועתיק, והצליחה לפגוע בו. בלית ברירה אנו מתחילים את המעקף. וזה הזמן לספר קצת על הכבישים היותר מאתגרים בקורנוול. הדרכים הלא ראשיות צרות מאד והראות בהן מוגבלת בגלל צמחיה גבוהה בצידי הדרך. הקושי העיקרי הוא שהן דו סיטריות למרות שרוחבן מאפשר מעבר מכונית אחת בלבד. מדי פעם יש מפרצים לצד הדרך. בדרך כלל, אם רואים מכונית מתקרבת, האחת נעצרת במפרץ שכזה או נוסעת לסמוך אליה, מאותתת באורות באדיבות למכונית השניה, וכשזו חולפת על פניה, שני הנהגים מנופפים לתודה זה לזה. בדרך כלל הדרכים הללו לא עמוסות, והעצירות מעטות.
במעקף שעשינו למלון, היו הרבה מכוניות בשל שעת סיום יום העבודה וכך מצאנו עצמנו תקועים בפקקים אינסופיים, נעים קדימה ואחורה, עד שהגענו למקטע הסופי שבו נסענו בטור ארוך בדרך צרה שכזו ללא כל אפשרות לעצירה בצד, ונתקלנו בטור אחר שנעצר מולנו. למזלנו מדובר בבריטניה ובאדיבות והנימוס הבריטיים. לקח קצת זמן לטור שממול להבין שהדרך שלהם ברוורס קצת קצרה משלנו – וכך במקום שתי הדקות למלון התארכה דרכנו לכמעט 40.
יתרה על כך – איך נגיע למסעדה? הרי נצטרך לחזור שוב באותה דרך שבה הגענו ואין סיכוי שנגיע לשעה היעודה (היחידה שהייתה פנויה שאותו ערב).
ואז הגענו למלון המקסים, ובעל המלון דיבר עם המסעדה ודאג לנו למקום מאוחר יותר. בנוסף – במקום לנסוע ברכב את כל הדרך – יש מעבורת להולכי רגל מ Rock הסמוכה עד לנמל פדסטאו בצד השני של המפרץ. המעבורת הרגילה מסתיימת בשש בערב, אולם אחרי שש ניתן לנסוע בטקסי מים. מגיעים לנמל, חונים (בתשלום סמלי), ואם לא רואים את המעבורת, מתקשרים לטלפון שרשום על שלט בולט. תוך דקות הגיע בחור חביב, והעביר אותנו בנסיעה קצרה לפדסטאו. משם דקות ספורות ברגל – ואנו במסעדה. הארוחה הייתה טעימה ביותר (הם גם יצרו קשר אחרי לוודא שהחוויה הייתה חיובית). לאחריה שוטטנו קצת ברחובות פדסטאו, התקשרנו שוב לאותו בחור, ותוך דקות הוחזרנו ל Rock. חוויה מעניינת ומצחיקה.
אחרי ארוחת הבוקר המצוינת אנו נחים בחדר כי יורד גשם – היה לנו מזל גדול בטיול כי מספר הפעמים שגשם והפריע לנו לטייל היה מועט, בוודאי יחסית לאנגליה הגשומה תמידית. מתבהר ואנו שמים פעמינו ל The rumps. צועדים מהחניה עד לצוקים היפים, ושם תופס אותנו הגשם שוב... אין איפה להסתתר, הכל חשוף, ואנו לובשים בעמל את מעילי הגשם שמתנפחים להם ברוח ומציעים הגנה מועטת.
אחרי זמן קצר הגשם חדל, השמיים מתבהרים ואנו בדרכנו ל Port Quin ל Doyden castle – האתר הראשון שקשור לדוק מרטין. האתר משמש כיום כקוטג' אירוח של ה NT אבל ניתן לגשת אליו מבחוץ ואני מצטלמת על רקע המקום ומדמיינת את הסצנה שצולמה בו. 3 ארנבונים במרחק והמפרץ המקסים משלימים את החוויה.
פורט אייזאק עמוסה במטיילים חובבי דוק מרטין. כולם נעמדים להצטלם ליד ביתו של הדוק, בית המרקחת של הכפר ועוד אתרים רבים שהופיעו בסדרה. יש בזה משהו ממש קסום לטייל בלוקיישן של סדרה אהובה ואני מתמוגגת ממש. לסיום אנו יושבים בבית קפה מקומי לארוחת תה – תה בריטי עם סקונס – הלחמניות המפורסמות עם צימוקים שמורחים עליהם ריבת תות וקרם. טעים!
אנחנו מגיעים בדקה ה 90 לטירת טינטאגל – הצוות הנחמד בכניסה מודיע לצוות שבכניסה לאתר שאנחנו בדרך ושיקבלו אותנו למרות ששעת הכניסה האחרונה כבר עברה. מדובר בשרידי טירה מרשימים שהאגדות קושרות אותה למלך ארתור ואבירי השולחן העגול. המקום מרשים מאד, גם הנופים הנשקפים ממנו. בתום הסיור אנו משתמשים בשירות ריינג' רובר מקומי כדי להשיב אותנו את כל העלייה עד מגרש החניה.
את הלילה אנו מעבירים ב Boscastle במלון וולינגטון (https://www.wellingtonhotelboscastle.com/( מלון נחמד מאד, הומה בארוחת הערב שאנו נהנים ממנה גם כן.
בבוקר לפני ארוחת הבוקר אנו מטיילים רגלית מהמלון על ה SWCP למפל פנטרגון. זהו מפל הנשפך למפרצון בים. הטיול משגע כמו מרבית הטיולים שעשינו לאורך החופים. יש לקחת בחשבון שרוב הטיולים האלה כרוכים בעליות וירידות, חלקם במדרגות כמו במסלול הזה.
אחרי ארוחת הבוקר אנו בדרכנו ל St Nectan's Glen. משתמשים לצערנו בוייז – ממליצים לא לעשות זאת למקומות קטנים בקורנוול. וייז הביא אותנו יותר מפעם אחת למקומות לא נכונים. הדרך לנווט היא בעזרת Google maps. חונים בחניה המיועדת לאתר (St Nectans Waterfall Car Park ) והולכים ברגל עד הכניסה, שם פוגש אותנו מקומי שמאד שמח על בואם של ישראלים למקום (לא פוגשים רבים בקורנוול) ומסביר לנו על האתר. אנו מטיילים למפל, חולצים נעליים ומצטלמים למרגלותיו. שימו לב שביציאה ליד בית הקפה יש מבנה מעניין.
Rocky valley הוא מפרץ סלעי ומיוחד במרחק דקות נסיעה מהחניון של St Nectan's Glen. נוסעים דרומה ל Bossiney Tea Room (לא לאן שהמפרץ עצמו נמצא כי זה שטח פרטי ובפניה לשם כתוב שאין גישה למקום) וחונים חינם מעברו השני של הכביש בצד הים. נכנסים דרך שער העץ לכיוון Benoath Cove ומשם ממשיכים צפונה. Rocky valley מרשים ממש (בריכת המשושים??) ולצערנו שוב תופס אותנו גשם, חזק למדי, ומאלץ אותנו לקצר את שהותנו במקום.
מפה אנו בעצם עוזבים את קורנוול כדי לחלק את הנסיעה בחזרה למקטעים קצרים יותר. עוצרים בעיר אקסטר לביקור קצר ומתפעלים מהקתדרלה שלה ונוסעים לחוף היורה המפורסם של מחוז דורסט. לצערנו השעה מאוחרת ואנו נאלצים לוותר על ביקור ב Abbotsbury Swannery ובגנים הטרופיים שם.
אנו לנים ב Moonfleet Manor שליד ויימות' (https://www.moonfleetmanorhotel.co.uk). עוד אחוזה מקסימה שעברה שיפוץ והחדר שלנו יפהפה (למרות שהמלון על אף היותו קרוב לים, החדרים לא פונים אליו). אוכלים במקום גם את ארוחת הערב וגם את ארוחת הבוקר והכל נהדר. לפני ארוחת הבוקר אנחנו עוד מספיקים לטייל על רצועת החוף ליד המלון ולהשקיף על סוללת הצדפים המעניינת שמולה שמאחוריה מסתתר חוף צ'יזל המפורסם (שמופיע גם בספרו של איאן מקיואן).
עוזבים את המלון ומתחילים באי פורטלנד. לא מאד התלהבנו אבל האמת שלא ממש סיירנו בו אלא הסתפקנו בתצפית מלמעלה. יורדים לויימות (Weymouth) חונים ליד אגם הברבורים ומטיילים בעיר הנעימה, ברחובות הקטנים ליד הנמל והמרינה ובטיילת המקסימה שלה.
חצי שעה נסיעה מזרחה ואנו ב Durdle Door, אחד מהאתרים היותר קסומים של חוף היורה. המקום מלא בתיירים (ועוד ממש לא העונה) ואנו המורגלים לטייל יחסית לבד בקורנוול, מוצאים עצמנו עם קבוצות בית ספר ותיירים רבים יורדים את הדרך לתצורת הסלע המופלאה הזאת. יש המון עוצמה בגלים הנשברים על הסלע ואנו פשוט יושבים על החוף מרותקים ומתקשים לעזוב.
משם יש מסלול הליכה של כחצי שעה ל lulworth cove, אנחנו הסתפקנו במקטע קצר של המסלול, ישבנו על גבעה מוריקה, עשינו פיקניק והשקפנו על המפרץ מלמעלה.
Old Harry rocks הוא היעד הבא המפורסם בחוף היורה, כ 40 דקות נוספות מזרחה. צוקים לבנים אדירים יורדים אנכית לים עם תצורות מעניינות ואנחנו מטיילים במעלה המדשאה למעלה להינות מרובם.
ממשיכים לעיירת החוף הסמוכה Sawanage. העיירה נראית חמודה אבל לא מצאנו בה חניה וויתרנו.
מסיימים את היום ב Crofe castle של ה NT, שרידי טירה מרשימים ביותר. הטירה שימשה כמה וכמה ממלכי אנגליה וקיומה גרם לכפר הסמוך לשגשג.
את הלילה אנחנו מעבירים ב Forest park country hotel שבלב שמורת ה New forest. (https://forestpark-hotel.co.uk/)
מי שמעוניין לקרוא על המקום מוזמן לעיין בכתבה ממסע אחר https://www.masa.co.il/article/%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%98%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%a2%d7%a8-%d7%96%d7%95%d7%a8%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%a7%d7%99%d7%9d/
בקצרה מדובר ביער עתיק, למרות שמו, השופע חיות, פרות, סוסים, חמורים, צבאים ועוד, המסתובבות חופשי בשטח הענקי של הפארק.
התחלנו את הבוקר בטיול מהמלון אל תוך היער כשאנו נהנים ממראה הסוסים הרועים חופשי סביבנו ושלל הציפורים.
המשכנו ל Lmington – עיירת נמל מתוקה בדרום השמורה הגובלת בים, טיילנו ברחובה הראשי וביקרנו בנמל הנעים. מי שרוצה גם יכול להמשיך ולהשקיף ממנה על האי וייט שמדרום לה.
התחנה הבאה היא Burley, כפרון של שניים וארבע בתים שידוע בסוסים הרבים שמסתובבים בתוכו וסביבו. אתמול בערב בדרך למלון עברנו דרכו ואכן היו המון סוסים. אולם היום למעט שלושה בחניון – כולם נעלמו...
ב Bolderwood יש שמורה מגודרת של צבאים. לא ראינו אותם מעמדת התצפית והמשכנו ללכת עד שהגענו לנקודה שבה גילינו להפתעתנו במרחק שתי קבוצות. המשקפת שהייתה לנו מאד סייעה כי הם היו רחוקים למדי.
דווקא כשהתחלנו לנסוע צפונה לכיוון קצה השמורה ראינו חמורים על הכביש, וליד עדר פרות, עדר סוסים ושני עדרי צבאים, כולם חופשיים ללא גדרות וסמוכים זה לזה. מהמם.
כדי לשבור שוב את הדרך צפונה, חיפשנו אתר של NT ומצאנו את Mottisfond walled gardens. בדיעבד זה רק האריך את הדרך ולא ממש הצדיק את הסטייה מהמסלול. הגנים חביבים, המבנה פחות מפואר ומרתק מאלו שהיינו בהם בעבר.
בלוטון קפצנו לסופר Sainsbury (ולידו גם סניף של Lidl היותר זול) לקצת קניות אחרונות. החזרנו הרכב והתמקמנו שוב ב Holiday inn express בשדה התעופה שכן טיסתנו חזרה ארצה יצאה למחרת בשבע ורבע בבוקר.
וכך נגמרו להם שבועיים נפלאים בדרום מערב אנגליה.
