שלושה וחצי שבועות של שכרון חושים בארגנטינה וצ'ילה

הטיול שלנו -; ארגנטינה וצ'ילה מסוף ספטמבר עד סוף אוקטובר 2011 (24 ימים) מאחר ונעזרנו רבות בתכנון הטיול בכל הטיפים של המטיילים, החלטנו לכתוב את הסיפור שלנו. אנחנו זוג בשנות ה- 30 לחייו, עם תקציב סביר אך מוגבל. קווים אדומים -; אוכל חייב להיות אכיל וטעים, חדר פרטי עם מיטה זוגית ושירותים פרטיים (על תנאי זה ויתרנו בלילה אחד בכל הטיול -; באכסניה באל -; קלפטה) ומים חמים במקלחת. חשוב שתדעו -; ארגנטינה (וגם צ'ילה) יקרה מאוד! עלויות לדוגמא -; חדר זוגי עם שירותים פרטיים 250 עד 300 פזו (בצ'ילה זה אותו דבר). ביגוד והנעלה -; יקר כמו בארץ אז אל תבנו על לקנות כאן את ציוד החורף שלכם. אוכל ואלכוהול זולים בהחלט (בעיקר הבשר), אז להשמין אפשר בכיף. טיפ ראשון - תגיעו לארגנטינה עם חברת התעופה aerolineas argentinas -; זה מעניק לכם אפשרות לקנות טיסות פנימיות -; ווזה -; בזול, רק מעט יותר יקר ממחיר האוטובוס ומגיעים ליעד בעשירית מהזמן. טיפ שני -; חסרונות ויתרונות לטיול לא בעונה: יתרונות: לינה זולה יותר, יש מקום בכל אשר תפנו (לא צריך להזמין מראש, למעט בבואנוס אייריס), אין צפיפות ותורים באטרקציות, למעשה אתם די לבד עם כל השקט והנופים עוצרי הנשימה אז זה שווה. חסרונות -; קר מאוד, אי אפשר לקפוץ לשחייה קצרה במים (הבנו שתמיד המים מאוד קרים, 12 מעלות, אבל אפשר לקפוץ לטבילה) ולפעמים אתה התייר היחידי בכל הכפר וכולם בוהים בך. טיפ שלישי - אם אתם חובבי טבע כמונו ויש לכם מעט זמן לטייל, אל תישארו יותר מדי זמן בבואנוס אייריס. אנחנו היינו שם 5 ימים וזה היה יותר מדי זמן, במיוחד הצטערנו על זה ברגע שהגענו לאזור פטגוניה. בבואנוס אייריס אהבנו את השווקים מאוד (במהלך סוף השבוע) וכן את שכונת לה בוקה אותה עשינו בסיור מאורגן מאכסניית millhouse (לא אכסניה של ישראלים אבל גם שם היו לא מעט). טיפ רביעי -; האיגוואסו רחוק אבל שווה את זה! וכן היינו כבר במפלי ניאגרה... העלות קצת מעצבנת -; לנו לקחו 100 פזו כדי להיכנס ולמקומיים 50... אבל ככה זה בכל מקום. בכל מקרה, מספיק יום אחד ומספיק צד אחד כדי להעריך את העוצמה (אנחנו ראינו את הצד הארגנטינאי). אם אתם מטיילים לא בעונה שימו לב לתחזית -; אנחנו הגענו ל- 24 שעות ובמזל יצא לנו יום שמש חם בטירוף (מכנס קצר וגופייה) וביום המחרת כשטסנו היה בוקר גשום וקפוא. בנוגע לאנשים -; הם מקסימים שם!! במסחרית שהסיעה תיירים מהשדה להוסטלים הפלתי את המצלמה שלי וכעבור שעה, ולהפתעתנו האדירה, דפק הנהג על דלתנו והושיט לנו את המצלמה! תודה תודה תודה, היינו בהלם והבנו שהאנשים הטובים יושבים בפרברים.


טיפ חמישי -; שבעת האגמים -; מהמם מהמם מהמם! כל כך יפה כאן שקשה להאמין, אנחנו מנוסים בטיולים ועדיין לא האמנו למראות כאן. לא סתם הישראלים פשטו על היעד הזה. תשכרו רכב ותוודאו שלא מגבילים אתכם בקילומטרז' (כל הטיול שעשינו באזור שבעת האגמים, פורטו מדרין והקרטרה נעשה בכמעט 5000 ק"מ) ואם אתם רוצים לעבור לצ'ילה אז תוודאו שיש לרכב אישורי מעבר (דף נייר שבא עם הרכב ומיקר טיפה את המחיר). אנחנו שכרנו פורד אקו-ספורט במחיר של 100 דולר ליום. זה היה שווה את זה כי זה רכב מודרני ובטיחותי והדרכים (בעיקר בקרטרה אוסטרל) הן קשות ומאוד מסוכנות. יהיה מאוד לא נעים לעשות את זה ברכב קטן כגון רנו קליאו שהם תמיד מציעים.

אנו חייבים לציין לטובה את יואב מהחווה באל בולסון -; באנו אליו בוקר אחד כי היו לנו שבועיים לשבעת האגמים, לפורט מדרין ולקרטרה והיינו חייבים שמישהו יעזור לנו להבין את הזמנים. יואב ישב איתנו ובנה לנו מסלול שלם וטיפים מה לראות ואכן היה מדהים. תודה!!! באותה הזדמנות ראינו את האגם המדהים - לאגו פואלו (לידו יושבת החווה של יואב) וטיפסנו לתצפית מטריפה על האגם (20 דקות עליה ברגל).

אז ישנו לילה באל בולסון בבקתה מהממת אצל זוג חמוד ודובר אנגלית. למקום קוראים -; Pehuenia Hospedaje. בבוקר היה בכיכר המרכזית שוק אמנים היפי קטן ונחמד. משם המשכנו ללילה בסן מרטין (אל תוותרו, עיירה שכולה בנויה מעץ והיא פשוט מהממת ונמצאת במיקום מטריף) וחזרה לברילוצ'ה.




בדרך חזרה מסן מרטין הארכנו טיפה את הדרך ונסענו ל- villa traful -; זה טיפ שקיבלנו מאחד המקומיים וזה אכן היה שווה ביותר! נסיעה ביער קסום, בצידי הדרך פגשנו סוס לבן (רק היה חסר שיהיה לו חד קרן) והגענו למזח קטן ואוטנטי מבולי עץ על גדת אגם מדהים (יש הרבה אגמים באזור אך זה בהחלט היה אחד הרגעים הקסומים). הגענו למזח במקרה, פשוט החלטנו לעצור באמצע הדרך -; זה עוד טיפ חשוב -; תעצרו ותרדו מהדרך איפה שבא לכם, אפילו אם צריך לעבור עשבייה גבוהה לשם כך, זה מביא אתכם למקומות נטושים ומהממים.


בברילוצ'ה החלטנו להתפנק ולישון את שלושת הלילות בדירה מעוצבת בצורה הכי מודרנית שיש (80 דולר ללילה אבל שווה את זה). הרגשנו קצת בית, בישלנו וראינו סרטים (בעל הבית דאג להכל, כולל ספריית וידאו מרשימה). בסופו של דבר נשארנו בקשר עם בעל הדירה, בחור אנגלי נחמד, אז מי שבא לו להתפנק שיישלח לי הודעה ונקשר אתכם :) עלינו לציין שלא הבנו על מה כל המהומה בנוגע לברילוצ'ה -; זאת עיר גדולה ומאוד ממוסחרת. העיר אכן יושבת במיקום מעולה, על האגם, אבל פחות יפה מהערים האחרות שראינו בדרך (לדוגמא- סן מרטין). יש המון חנויות שוקולד וגלידה אבל לא יותר מזה. מסעדת דון אלברטו אכן מצדיקה את שמה- הסטייק הכי טוב שאכלנו בארגנטינה (ואכלנו הרבה).

 הדבר הכי יפה באזור ברילוצ'ה הוא הטיולים היומיים - יוצאים לנסיעה ב- cerro chico שם הנוף מרהיב וגם לקרחון השחור. כשמגיעים לשמורה של הקרחון השחור (50 דקות נסיעה ולא שעה וחצי כפי שיטעו אתכם שם המקומיים) יש שתי דרכים - אחת לקרחון ואחת למפלים (לשתי האטרקציות מגיעים עם הרכב ואין הליכה). הדרכים מאוד צרות ולכן נפתחות לתנועה רק בכיוון אחד בשעות מסוימות. תבררו את השעות (כתוב על המפות בד"כ). המפלים חביבים אבל לא חובה, בעיקר אם ראיתם כבר כמה...


טיפ שישי -; פורטו מדרין: מי שממש רוצה להיות ליד לוויתן (מטר ממנו ולהרגיש את שפריץ המים שיוצא לו מחור הנשימה) חייב להגיע לכאן. לאלה שקצרים בזמן -; עליכם להתכונן למרתון נסיעות -; אנחנו יצאנו מברילוצ'ה בשמונה בבוקר והגענו לפורטו מדרין בשמונה בערב (טירוף אבל חסכנו בזמנים). למחרת נסענו לפנינסולה וולדז (שם יש כפר קטנטן בשם פורטו פירמידס ואפשר לישון שם במקום בעיר). יצאנו לשיט לוויתנים -; יש לציין שהדרך בתוך הפנינסולה מאוד ארוכה ומייגעת אך משתלמת. יש להיזהר גם כאן -; לנו קפצה גוואנקו (קרובת משפחה של ה- למה) מול הרכב וכמעט הרגה אותנו. המשכנו להסתובב עם האוטו בפנינסולה כדי לראות פינגווינים ואריות ים. נחמד אבל לא חייבים, בעיקר אם אתם ממשיכים לפונטו טומבו למחרת. נציין שזו חוויה מאוד יקרה -; הכניסה לשמורה עולה 70 פזו לאדם + 5 פזו לרכב והשיט עלה 260 פזו לאדם. למחרת המשכנו דרומה לפונטו טומבו כדי לראות פינגווינים בהמוניהם (אמרו לנו שיש שם כ- 500 אלף אבל לא ספרנו). קצת התאכזבתי כשגיליתי שעלינו ללכת בשביל המסודר ולא להעיז לרדת ממנו וללכת עם הפינגווינים לים, ובכל זאת הייתה חוויה חמודה. זה לא כמו בסרטים שהם רצים בטירוף, אלא כל זוג ישב ליד קן ומדי פעם איזה פינגווין ירד לשביל וכולם הצטלמו איתו.

סיימנו את היום בעיר קלטה אוליביה -; ועלינו לציין שהאזור הזה מאוד לא מרשים לעומת הרי האנדים בצד המערבי של ארגנטינה -; מאוד מתועש, עיר חופית ולא יפה יותר מדי. לכן אחרי הלילה בקלטה עשינו עוד יום של מרתון נסיעות -; ונסענו חזרה ממזרח למערב עד לעיירת הגבול לוס אנטיגוס וחצינו לצ'ילה (את הקרטרה עשינו מדרום לצפון). טיפ שביעי -; קרטרה אוסטרל -; באמת אחת הדרכים המדהימות שיש בעולם. נמצאת בדרום צ'ילה ולכן כל העלויות גבוהות (מביאים להם אוכל מהצפון ולכן הכל יקר, בנוסף בכפרים אין בשר טרי אז תתכוננו לאכול קצת צמחוני) . תיזהרו בדרכים! אחד מבעלי הבית שישנו אצלו סיפר לנו שאלו שעפים מהצוק הם התיירים שלא נזהרים בנהיגתם ונבהלים כשמופיעה מולם משאית ענקית של מקומי... בכבישים הקשים דאגנו לנסוע 30 -; 40 קמ"ש ולצפור לפני כל סיבוב. המקומיים אכן מפחידים בנהיגתם וצריך להישמר. הבעיה הכי גדולה היא שבגלל דלילות הרכבים (להזכירכם אנו לא בעונה) אתה מרגיש שאתה לבד על הכביש, מרביץ מהירות וזו סתם סכנה מיותרת. תנהגו בזהירות ושימו לב כי יש חיות רבות שמסתובבות על הדרך או קופצות לפתע. אף פעם אל תסיטו את הרכב כי תמצאו את עצמכם בתהום, עדיף לדרוס אותן עם כל הכאב שבדבר. אז כפי שציינו למעלה, עברנו את הגבול וראינו שלכפר צ'ילה צ'יקו אין מה להציע לנו, אז המשכנו בנסיעה והקפנו את האגם שנקרא לגו בואנוס אייריס בצד של ארגנטינה ולגו קאררה בצד של צ'ילה -; אל תוותרו, זה פשוט הקטע הכי יפה בקרטרה! אני כבחורה ממוצעת פחדתי רוב הזמן כי הנסיעה היא על צוק שממנו נופלים רק לאגם, אבל הערכתי את יופי הדרך. מאחר ועצרנו להתפעל די הרבה ובגלל שנסענו לאט, מצאנו את עצמנו נוהגים בחשכה עד לפוורטו טרנקילו (מסוכן!) כשבדרך נלכדים לנו שפנפנים באורות הגבוהים (רק רצו לפנינו, לא דרסנו אף אחד בלילה :). הגענו לכפר ומצאנו בקתה ובמזל אצל מישהי שמדברת אנגלית וקצת עברית -; סילבנה. בבוקר ראינו שכתוב על השלט שלה בעברית שהיא אישה מאוד נחמדה ושווה לישון שם. הבקתה הזו הייתה די בסיסית. נזהיר אתכם שבצ'ילה החימום בבתים עובד על אח בוערת (הם מביאים לכם את בולי העץ) והמים מחוממים ע"י גז שעליך להדליק לפני המקלחת. בבוקר שטנו למערות השיש -; מאוד יפה ומאוד יקר (30,000 פזו צ'יליאני), לא חובה. אולי זה יותר מהנה כשפחות קר.

המשכנו ונסענו עד לעיר הגדולה היחידה בקרטרה -; קוייאייקה -; עיר גדולה אבל עם תחושה של עיירה קטנה. החלטנו לברוח ליער ומצאנו בקתה מהממת -; הוספדחה סלמנדרה!!! המקום הכי שווה שמצאנו בקרטרה. זוג חמוד שמדבר אנגלית ומחזיק בית ענק מעץ עם חדרים להשכרה ובין היתר עוד בקתה חמודה עם מרפסת וחלונות גדולים ליער, מטבח מקסים ומצויד וכו'. החלטנו להישאר שם שני לילות ולא לעשות יותר מדי.


מקוייאייקה נסענו לפויאפי ואחרי נהיגה מתישה ביער נגלה מול עינינו הקרחון התלוי (מחזה מלהיב ומרהיב). נכנסנו לפארק (4000 פזו צ'יליאני לאדם) ובחרנו במסלול הקצר של 15 -; 20 דקות ללגונה למרגלות הקרחון. מאחר ואנו לא בעונה זכינו להיות שם לבדנו, בלגונה הקסומה והשקטה הזו.



משם עצרנו לרחצה במעיינות החמים termas del mar שנמצאים כ- 10 ק"מ דרומית לפויואפי (רואים את הכפר מהמעיינות). התענוג לרחוץ במים היה יקר אך שווה (12,000 פזו צ'יליאני לאדם), למרות שתוך שעה מיצינו את המקום. אח"כ פגשנו באמצע הכביש זוג שטייל איתנו בברילוצ'ה והם סיפרו לנו שמצאו מעיינות צפונית לפויואפי שעלו להם 4000 פזו... בפויואפי מצאנו בקתה שנראתה מעולה אבל בגלל שהיינו לא בעונה, לא היה שם אף אחד... ולכן ישנו בבית הארחה רגיל וזכינו להיות הדיירים היחידים (כבוד מפוקפק).

אין ממש מה לעשות בפויואפי וכפי שאמרנו אין בשר טרי (ארוחה צמחונית...) אך היינו חייבים לעשות שם לילה. למחרת נסענו לפוטלופו -; עיירת גבול בצ'ילה וגילינו שהיא לא מלהיבה ולכן המשכנו וחצינו חזרה לארגנטינה. חשוב בקשר לכסף!!! -; אנחנו הגענו לצ'ילה צ'יקו וגילינו שהכספומט לא מכבד את כרטיסי הוויזה שלנו. פאניקה פרצה (כיאה לפולניה) כשחשבתי על זה שאין לנו מה לאכול, איפה לישון ואיך להוציא כסף בימים הקרובים. אולם המזל האיר את פנינו ומצאנו בדרך סופר משפחתי קטן שהסכים לתת לנו פזו צ'יליאני תמורת 100 דולר (כסף חירום שהיה לנו וטוב שכך). בדרך היו אנשים נחמדים שהסכימו שנשלם להם בפזו ארגנטינאי -; אומנם לקחו מאיתנו עמלה מטורפת אבל לא הייתה לנו ברירה. רק בקוייאייקה אפשר היה למשוך כסף ומשכנו הרבה, יותר מדי. סה"כ לכל האזור של צ'ילה היינו צריכים כ- 300,000 פזו צ'יליאני. טיפ שמיני -; אל קלפטה: הגענו בטיסת בוקר לאל קלפטה ל- 24 שעות בלבד במטרה לראות את הקרחון פריטו מורנו עוד באותו יום. אבל גילינו שהאוטובוסים לקרחון (שעלותם היא 100 פזו) יוצאים בשמונה בבוקר ולכן פספסנו אותם, והבנו שהם גם לא טובים לנו למחרת כי הם גם חוזרים מהקרחון רק בשעה חמש ואילו אנו צריכים להיות בשדה התעופה בשעה זו...הסתובבנו בעיר (מקסימה דרך אגב, מאוד תיירותית ויקרה אבל עדיין שלווה) ושמענו על עוד אפשרויות -; אוטובוס מאורגן שיוצא בשמונה וחוזר בשתיים בצהריים אך עולה יותר, לשלם לנהג מונית שמחכה לך 350 פזו או לשכור רכב. אז שכרנו רכב מקרטע במחיר של 300 פזו ל- 24 שעות (+52 פזו שעלה לנו הדלק), עם הגבלה של 200 ק"מ (אי אפשר לעקוף את זה שם, הם נותנים בדיוק את מספר הקילומטרים שצריך לאטרקציה). בערב אכלנו במסעדה don vigho אכלנו את כבש הבית וסטייק, היה סביר (זה לא דון אלברטו בברילוצ'ה...). בבוקר קמנו מוקדם ונסענו קודם ל- lago roca, טיפסנו על גבעה במסלול מסודר, צפינו מרחוק בפריטו מורנו (נחמד ורגוע אבל לא הכרחי אם אין זמן) ואז המשכנו לנסוע לפארק עצמו. עלות הכניסה לפארק היא 100 פזו לאדם וזו אכן אטרקציה ששווה את זה. בילינו כמה שעות באתר, צעדנו בשבילים שצופים על הקרחון ואף עצרנו לשבת מול צידו הימני למשך שעה, כך זכינו לראות מספר רב של קריסת גושים לתוך המים. התלהבנו כמו ילדים (וכמו כל המבוגרים שם). אל תוותרו! וזאת מפי אנשים שכבר ראו קרחונים ואף טיפסו עליהם, זה עדיין הכי שווה מהכל. אם זה בתקציב שלכם תיקחו רכב! זה תמיד טוב להסתובב בקצב שלך ולעצור לראות את הטבע היכן שרק מתחשק. בעיר הזמנו מקום מראש באכסניית lautro -; היא מדורגת מספר 1 ב- tripadvisor ולקח לנו זמן להבין למה. החדר שקיבלנו היה בגודל המיטה הקטנה והיו רק שירותים משותפים, אז קראנו שוב את חוות הדעת והבנו שהדירוג ניתן בשל הזוג המקסים שמנהל את האכסניה. הם אכן אנשים טובים מאוד ועוזרים אבל תבינו שהחדרים עצמם פשוטים ובסיסיים.


כאן נגמר המסע בטבע, חזרנו בטיסה ללילה אחרון בבואנוס אייריס ומזל שהיינו בעיר הזו לפני החלק של הטבע אחרת היא לא הייתה נסבלת כלל. עד כאן מסענו, מקווים שעזרנו כפי שעזרו לנו. אסנת ורון