(2) דרום אמריקה - שבועיים בפרו

*** פוסט המשך לטיול 90 יום בדרום אמריקה ***

היעד הראשון שלנו בטיול הוא פרו, בגלל כמה סיבות מרכזיות:

1. אנחנו מטיילים בנובמבר דצמבר ינואר, שזו כבר העונה הגשומה בפרו. מי שמטייל חצי שנה בדרך כלל מגיע לפרו בסוף הטיול, באפריל, לעונה היבשה והנוחה לטיול. אבל אנחנו מטיילים רק שלושה חודשים ומתחילים בנובמבר, אז חייבים להתחיל בפרו.

2. בפרו נמצא אתר החובה לביקור כשמטיילים בדרום אמריקה, המאצ'ו פיצ'ו. לאתר צריך להזמין כרטיסים לפחות חודשיים מראש. הגעה לפרו בתחילת שלושת החודשים מאפשרת תכנון מדויק יותר של מועד ההגעה.

3. פרו היא הצפונית ביעדי הטיול שלנו, ואנחנו מגיעים דרך ארצות הברית, אז גם מבחינה זו זה מסתדר.

בפרו יש כמה וכמה אזורים לטייל בהם. המרכזיים הם:

1. עיר הבירה לימה והאזורים מסביבה שניתנים להגעה עם רכב/הסעה.

2. אזור קוסקו, שכולל את העמק הקדוש לבני האינקה כולל מאצ'ו פיצ'ו, ואת אזור הטרקים של הר אוזנגטה

3. אזור קניון קולקה ואגם טיטיקקה

4. אזור הוארז בהרי האנדים שכולל טרקים מפורסמים כמו לגונה 69, ואיוואש ואחרים

לאחר מחקר על האזורים האלה, ועל בסיס ההעדפות שלנו שהתרכזו בתרבות וטרקים בטבע, תכננו לבקר באזור קוסקו כשבועיים, ולאחר מכן באזור הוארז כשבוע. ויתרנו על אזורי עיר הבירה לימה, וקניון קולקה ואגם טיטיקקה, מאחר ולא הרגשנו שהם מוסיפים ערך משמעותי לביקור בפרו. באופן כללי הם לא נראו לנו מרשימים כמו אזור קוסקו והוארז: לימה לא נראתה מעניינת כמו בואנוס איירס או עיר גדולה בברזיל. קניון קולקה נחשב לעמוק בעולם, ומאפשר צפייה בקונדורים, ואגם טיטיקקה הוא האגם הגדול בדרום אמריקה ויש בו כמה תופעות ייחודיות, אבל אותנו זה פחות עניין אז ויתרנו. להחלטתכם...

ולפני הטיול, כמה עובדות מעניינות על פרו:

1. פרו היא המדינה השלישית בגודלה בדרום אמריקה.

2. 25% מתושבי פרו מוגדרים כעניים.

3. אימפריית האינקה שמקורה בפרו הייתה הגדולה ביותר באמריקה שלפני קולומבוס.

4. יערות הגשם של פרו, הפרושים לאורכו של נהר האמזונס, מכסים כשישים אחוז מגודלה של פרו.

5. מקור האלפקה הוא בפרו, והצמר שלה נחשב מהאיכותיים בעולם.

6. פרו הוא היצואנית הגדולה בעולם של אספרגוס - תנאי האקלים שלה מתאימים לגידול אספרגוס לאורך כל עונות השנה.

7. פרו היא המקור של תפוח האדמה והעגבנייה.

8. לחופי פרו, ליד העיירה צ'יקאמה, נמדד הגל הארוך בעולם לאורך של כ-4 ק"מ. אותו החוף ממשיך לייצר כל שנה את הגל הארוך בעולם.

9. האוניברסיטה הלאומית בלימה היא האוניברסיטה העתיקה ביותר בדרום אמריקה, והיא פועלת ברציפות משנת 1551.

ימים 1-3 - התאקלמות לגובה בעיר קוסקו

האזורים של קוסקו והוארז מצריכים טיול בגבהים של עד כ-5,000 מטרים. עד אותו הזמן, אנחנו טיילנו בגובה של עד כ-3,000 מטרים, ובגובה הזה אין סיבה לחלות במחלת גבהים, ואין השפעה משמעותית על הנשימה של אדם ממוצע. מעבר לגובה הזה, קיים חשש למחלת גבהים, ונדרש זמן הסתגלות מתאים. בהתאם לזה ולהמלצות של חברים מנוסים, תכננו התאקלמות של שלושה ימים בעיירה קוסקו, שממילא היא עיירה נחמדה ומעניינת לביקור. העיירה מהווה בסיס אידאלי להתאקלמות לגובה, בגלל שהמרכז שלה קטן יחסית ולא מצריך הליכות ממושכות, יש בה את כל התשתיות לנחיתה רכה כמו מסעדות, רפואה, סופרמרקטים, והיא בגובה 3,500 מטרים שהוא גובה סביר לבדיקת התגובה של הגוף לגבהים.

אל קוסקו הגענו בטיסה מניו יורק, עם עצירת ביניים בלימה. לא מצאנו סיבה לבלות כמה ימים בלימה, שהיא עיר ממוצעת במקרה הטוב, מבחינת מה שיש לה להציע. אז המשכנו ישירות לקוסקו.

עם הנחיתה בקוסקו בשעת בוקר מוקדמת, עטו עלינו נהגי מונית שרצו להסיע אותנו לדירה ששכרנו, במחיר מופקע של שלושים דולרים. כשבדקתי באובר, שעובד שם היטב, המחיר היה פחות מחצי מזה. הנהג שהזמנתי דרך אובר היה כבר בשדה התעופה (הם מחכים שם מראש כדי לתפוס את הנסיעות) ועם רכב מתאים למזוודות הגדולות שלנו. שדה התעופה ממש קרוב לעיר, רבע שעה נסיעה, אז אין סיבה לשלם מחיר מופקע למונית. הנסיעה היא בתוך בית המשוגעים של תנועה של מדינת עולם שלישי, כשכולם צופרים ונדחפים, אבל איכשהוא מתקדמים. הנהג הוריד אותנו ממש מתחת לדירה ששכרנו דרך AIRBNB.

שם פגשה אותנו איימי והכניסה אותנו לדירה והסבירה fk מה שצריך, כולל לגבי עלי הקוקה שנמצאו בדירה, כדי להכין תה שמקל על תסמונות מחלת הגבהים. הדירה נמצאת ברחוב שקט במיקום מצוין ובמרחק הליכה ממרכז העיר, וvht אישרv לנו צ'ק אין מוקדם בשמונה בבוקר ללא תוספת מחיר. מומלץ ובמחיר סביר, להלן הפרטים: https://www.airbnb.com/rooms/33962660. במידה ואתם רוצים לבצע הזמנה ישירה במחיר זול יותר בתשלום מזומן, אפשר ליצור קשר עם איימי בטלפון 51-959-370-200+.

יש הרבה אופציות לינה בתוך קוסקו מכל מיני סוגים, כולל מלונות נחמדים חבויים בתוך חצרות העיר העתיקה. יש גם אופציות לינה בשכונת סן בלס שצופה על העיר, אבל זה לא מומלץ. זה כנראה יותר זול ואולי עם נוף יפה שצופה על העיר, אבל הגענו לכאן להתאקלמות - העלייה והירידה משכונת סן בלס לעיר כל יום, או פעמיים ביום, אינה קלה בכלל. עדיף לישון בעיר, ולבקר בשכונה היפה של סן בלס באופן שיתואר בהמשך.

את ההשפעה של הגובה אני הרגשתי מהרגע הראשון, בצורת התנשמות בכל תנועה, וגם לחץ או כאב ראש מסוים טורדני. אשתי לא הרגישה שום השפעה. את הכדורים נגד מחלת גבהים התחלנו לקחת כבר יום לפני. עם הימים ההשפעות התמתנו. אני לא יודע אם זה בזכות הכדורים, או שפשוט הגוף התאקלם מעצמו.

יום 1 - נחיתה בקוסקו

בכל מקרה, ביום הראשון הסתובבנו באיטיות בעיר העתיקה (לי היה קשה לנשום...). ביקרנו בכיכר המרכזית שיש בה תמיד הופעות פולקלור, ובחנויות שמסביבה. העיר מוחבאת בין ההרים, ולכן הנופים מהכיכר המרכזית לכיוון ההרים שמסביב הם יפהפיים. כמובן שחזרנו לנוח צהריים בדירה - אנחנו לאחר טיסה ארוכה ובגובה שאנחנו לא רגילים אליו, אז צריך לקחת את הדברים באיזי ביום הראשון.

ביום הזה גם התעסקנו קצת בלוגיסטיקה - כולל ביקור בסוכנויות של השכרת רכבים, שפזורות כמעט בכל מקום. רצינו לסגור רכב 4X4 שישמש אותנו בתום שלושת ימי ההתאקלמות, לנסיעה לאזור הר אזנגטה ולאזור העמק הקדוש; הצטיידנו בסופר מקומי במים ומצרכים לארוחות בוקר קלות; והמרנו כמאתיים דולר לכסף מקומי, שישמש אותנו לשלם עבור כניסה לאתרים ממשלתיים, שמקבלים רק מזומן.

להלן תמונות מהעיר העתיקה והכיכר המרכזית:

בערב יצאנו שוב והתמקמנו במסעדה בכיכר המרכזית, שהמרפסת שלה צופה מערבה, לארוחת ערב מול שקיעה מרהיבה (מסעדת Hanz Gastronomique):

מסעדות הגורמה בכיכר המרכזית, שיש להן מרפסת צופה לנוף הכיכר ולשקיעה מעל ההרים, הן יקרות יותר משאר המסעדות בעיר. אבל זה עדיין זול משמעותית ממה שאנחנו רגילים בישראל. אם רוצים לחסוך, כדאי לאכול במקום אחר, ולהגיע למסעדות האלו רק לקפה וקינוח או משקה בזמן השקיעה.

במקור, תכננו להמשיך לנוח ביום השני שלנו בקוסקו, בלי פעילות מיוחדת. מאחר והרגשתי יחסית טוב, החלטנו להקדים את המאוחר, ולצאת למחרת לביקור באתרים שמסביב לעיר.

יום 2 - אתר האינקה Saqsaywaman ושכונת SAN BLAS בקוסקו

התעוררנו בשעה מוקדמת יחסית, ארזנו כמה סנדוויצ'ים ומים, ויצאנו לדרך כדי לטייל באתר האינקה שצופה על העיר. קוסקו הייתה עיר הבירה של שבט האינקה, ונמצאת במרכז העמק הקדוש שלהם שמשתרע על כל האזור. ברחבי העמק מפוזרים אתרי קדושה, שליטה והתיישבות רבים. המפורסם שבהם הוא מאצ'ו פיצ'ו הידוע. האח הקטן של המאצ'ו פיצ'ו נמצא ליד קוסקו וצופה עליה, והיום נבקר בו. מדובר באתר חשוף וכמעט ללא צל, ולכן רצינו לבקר בו בשעות הבוקר הנעימות ולפני המוני המבקרים.

כדי להגיע לאתר הזמנתי מונית אובר במחיר מצחיק של כמה דולרים. לאתר יש כמה כניסות, וכדאי להגיע לכניסה הצפונית, כך שאת רוב המסלול עד ליציאה הדרומית מהפארק עושים בירידה מסוימת. להלן מיקום הכניסה הצפונית של הפארק בגוגל מפס: Sacsayhuaman ticket office. שם צריך לשלם כעשרים דולר לאדם בכסף מקומי במזומן עבור הכרטיסים. יש כל מיני סוגי כרטיסים, חלקם כוללים גם כניסות לאתרים נוספים. אנחנו קנינו רק את הכניסה לאתר הזה, לא רצינו להתעסק בזה. גם כך אנחנו לא חובבי עתיקות, אז כנראה שלא נבקר באתרים הנוספים, שמוצעים "בחינם" אם משלמים קצת יותר עבור הכרטיס הזה.

האתר היה מרשים וגדול ומעניין, עם סיפור משלו:

• תדמיינו אבנים במשקל של מעל 100 טון.

• תדמיינו שבמאה ה-15 שינעו אותם לאורך מעל 30 ק"מ מהמחצבה ה"סמוכה", על ידי למות ואלפקות.

• תדמיינו שכל אבן כזו עוברת תהליך עיבוד והחלקה עם מים, חול ואש.

• ותדמיינו 20 אלף גברים עובדים יום יום, במשך 40 שנה, כדי לגרום לזה לקרות...

לאחר הביקור באזור האבנים הענקיות ובתצפית, אפשר להמשיך להסתובב בחלק הדרומי של האתר שכבר יורד מעט לכיוון העיר, ואז גם צריך לעלות חזרה לשער היציאה. אנחנו בגובה של כ-4,000 מטרים עם אוויר דליל שאנחנו עוד לא רגילים אליו, ולכן החלטנו לחתוך מזרחה, כדי לצאת מנקודת היציאה שיש בה גם שירותים ציבוריים: https://maps.app.goo.gl/qfjHQy7mzy4JqyTi9.

משם כדאי להמשיך ברגל דרומה על שביל שיוצא מהאתר, ומוביל לגשר קטן מעץ שנמצא בנקודה:

https://maps.app.goo.gl/YELuFoLUrKoq4Phf6.

ליד הגשר כנראה שתמצאו אישה לבושה בבגדים מסורתיים שמחזיקה אלפקה חמודה. תמורת קצת כסף מקומי היא תסכים להצטלם עבורכם ואיתכם:

משם אפשר ללכת בטיפוס קצר וקל לנקודת תצפית נוספת על העיר, שבה יש פסל גדול לבן של ישו. נקודת התצפית בגוגל מפס נקראת Mirador desde el Cristo Blanco, והנוף ממנה מהמם:

לאורך הביקור שלנו באתר היה מזג האוויר מצוין, וגם הרגשתי קצת יותר טוב מבחינת הליכה ונשימה. היינו באתר כשעתיים, ובהחלט נהנינו מהביקור בו ובנקודת התצפית שלידו. מומלץ מאוד כחלק מהביקור בקוסקו ובעמק הקדוש. משיחות עם אנשים שחרשו את אתרי הארכאולוגיה השונים של העמק הקדוש, וגם אנחנו היינו בשלושה מהם, זה האתר הנכון להתחיל בו. הוא אחד היפים והמרשימים.

מהתצפית של פסל ישו, אנחנו מתחילים לצעוד בירידה לכיוון העיר, דרך שכונת סן בלס הידועה. השכונה עתירה בגרמי מדרגות תלולים עד כדי מפחידים, סמטאות ציוריות עם גרפיטי צבעוני, חנויות אומנים קטנות מכל הסוגים שמוחבאות בבתי אבן, ואווירה נעימה ושמחה.

את הביקור בשכונה התחלנו בהפסקה ארוכה יחסית בבר מסעדה נחמד. הבר צופה על כל העיר דרך חלונות גדולים, נמצא צמוד לכביש הראשי שמעל השכונה, ונקרא Coca Resto Lounge Bar:

היה יום עם ראות מצוינת, אז במרחק יכולנו לראות את קצה הר אוזנגטה שבו נבקר בהמשך הטיול:

משם פשוט הלכנו בירידה דרך סמטאות העיר על צלע ההר. כדאי ללכת בסדר מתוכנן מראש, כדי לבקר בנקודות המרכזיות באופן הגיוני. אחרת תצטרכו לרדת ולעלות שוב ושוב, בגרמי מדרגות תלולים עד כדי מפחידים:

גרמי מדרגות האלה הם בדיוק הסיבה למה לא כדאי להתמקם בסן בלס ללינה, וגם לא כדאי לטפס אליה מהעיר לצורך הביקור בה. עדיף לשלב את הביקור בסן בלס עם אתר האינקה, וכך הולכים רוב הזמן בירידה.

הנקודות המרכזיות שלא כדאי לפספס בשכונת סן בלס הם:

Mirador de San Blas - נקודת תצפית טובה ומסודרת על העיר:

הרחוב Tanda Pata והרחובות סביבו עתירי הגרפיטי:

השוק המקומי של השכונה שנקרא Mercado San Blas. נחמד להסתובב בו וגם לשתות קפה או מיץ מרענן (צמוד לשוק יש שירותים ציבוריים):

Calle 7 Borreguitos והסביבה הקרובה שלו - רחוב קצר אבל צבעוני ושוקק עם אומנים מנגנים וחנויות נחמדות:

מהרחוב הזה הלכנו כחצי שעה בירידה עד למרכז העיר ולדירה שלנו. עברנו גם דרך נקודת תצפית נוספת שנקראת Mirador de Sán Cristobal. אומנם לא הלכנו הרבה במהלך היום הזה, להערכתי פחות מחמישה ק"מ, אבל האוויר הדליל עשה את שלו. הגענו לדירה עייפים ופרשנו למנוחת צהריים.

בערב יצאנו שוב לארוחה בכיכר העיר. במקרה נפלנו על מסעדה שהיה בה גם ערב פולקלור עם ריקודים ושירה מסורתיים. נחמד. שם המסעדה Mulli Steak & Wine. אני לא יודע אם יש שם הופעות כאלו כל יום, כדאי לבדוק מראש כשעוברים שם באחד הימים. בכל מקרה, האוכל שם גורמה ומצוין וכמובן יקר יחסית לפרו:

יום 3 - קוסקו

עקרונית היום הזה הוא יום ההתאקלמות השלישי שלנו לגובה, והוא גם יום התארגנות לקראת היציאה למחרת לטיול באזור שמסביב לקוסקו.

יש שני אזורים מרכזיים לבקר בהם מסביב לקוסקו:

• אזור העמק הקדוש, שמציע נופים יפים, עיירות נחמדות והיסטוריות, ואתרי מורשת של תרבות האינקה כולל מאצ'ו פיצ'ו.

• אזור הר אוזנגטה, שמציע אתרי ומסלולי טבע מרהיבים, כולל טרק 7 הלגונות והרי הצבעים.

להלן מפה עם החלוקה לאזורי הטיול האלה:

באזור העמק הקדוש, עיקר הביקור הוא בתוך עיירות ואתרים. לכן ניתן לבקר בו בטיול מתגלגל באמצעות תחבורה ציבורית או פרטית או אפילו טיול מאורגן רב יומי. כך בוחרים רוב התיירים.

אזור הר אוזנגטה הוא קצת יותר מסובך - האזור מרוחק שלוש שעות נסיעה מקוסקו והוא כפרי בעיקרו. לכן, אין בו הרבה אופציות לינה מסודרות, והתחבורה הציבורית לא קיימת לצורך תיירות. רוב התיירים נוסעים לשם בטיולים יומיים מאורגנים מקוסקו. מדובר ב-3 שעות נסיעה הלוך, 5 שעות טיול, 3 שעות נסיעה חזור - טרטור לא קטן. ואם רוצים לבקר שם בכמה מקומות, צריך לבצע את כל המסלול הזה הלוך חזור מקוסקו כמה פעמים. מה שכן, עלות הטיולים האלה זולה מאוד. אנחנו ביקרנו מחוץ לעונה, אז מצאנו סוכנות שהציעה את הטיולים במחיר של 25 דולר לאדם, ליום טיול כולל הסעות וארוחות.

אבל אנחנו רצינו לטייל עצמאית עם רכב.

קראתי באינטרנט הרבה אזהרות לגבי שכירת רכב ונסיעה עצמאית בפרו, בגלל רמת הכבישים ותרבות הנהיגה הפרואנית. למרות זאת, החלטתי לשכור רכב, בגלל שזה מאפשר יותר פרטיות וגמישות, וגם הרפתקנות מסוימת. אני נהג מנוסה בכביש ובשטח אז מה כבר יכול להיות. בדקתי מראש שיש אופציות לינה גם באוזנגטה, ומצאתי כמה שנראו בסדר. הייתי איתם בקשר כשבועיים מראש, אבל את ההזמנה עשיתי ממש ברגע האחרון. האזור ההררי שם מאופיין במזג אוויר לא יציב, אז עדיף להזמין לינה רק אחרי שיודעים את מועד ההגעה המדויק בהתאם למזג האוויר .

יש כמה סוכנויות שמציעות השכרת רכב, וכמובן שמומלץ רכב גבוה 4X4 כדי להיות על הצד הבטוח. אנחנו הלכנו על הרכב הטוב ביותר, . אחרי מחקר באינטרנט ושוטטות בכמה סוכנויות באזור כיכר העיר, מצאנו משהו מתאים, ושכרנו טנדר טויוטה היילקס חזק ומאובזר, במחיר של 100 דולר ליום כולל הכל, בסוכנות שאתר הבית שלה הוא: https://www.perurentalcar.com/. זה יקר מאוד ביחס לטיולים היומיים בקבוצות, אבל העדפתי את זה על הטרטור של נסיעות הלוך חזור וחוסר הגמישות.

לסוכנות יש סניף קרוב לכיכר המרכזית של קוסקו שנקרא:

PERURENTALCAR - Alquiler de Vehículos Autos y Camionetas

סניף השכרת רכב פיזי היה חשוב לנו, גם כי כך יכולנו לבצע את ההזמנה פיזית ולדעת שהכל בסדר ויש עם מי לדבר (בכל זאת, פרו...), וגם כדי שנוכל לאסוף את הרכב בקלות קרוב למקום הלינה.

לכל אורך ההשכרה, מהבירורים ועד החזרת הרכב, הם היו זמינים ומסבירי פנים, דיברו אנגלית טובה, ועשו מעל ומעבר לנדרש כדי לעזור לנו ושנהיה מרוצים. ביום הספציפי הזה ביקרנו שם שוב כדי לוודא שהכל מוכן לאיסוף מחר. רצינו גם לבדוק אם יש אפשרות לאסוף את הרכב מוקדם בשש בבוקר, כדי שנוכל לצאת מהעיר לפני הפקקים והבלגן. המוכר בסניף הסביר שהסניף נפתח רק בתשע בבוקר, ורק אז נוכל לאסוף את הרכב. ביוזמתו, הוא הציע שנאסוף את הרכב כבר היום בערב רגע לפני סגירת הסניף, ללא תשלום נוסף. כך הרכב יהיה זמין לנו מוקדם בבוקר. כששאלנו לגבי חנייה, הוא הפנה אותנו לחניון הצמוד אליו, שהוא במחיר זול, מסודר ומאובטח בלילה, ונפתח מוקדם בבוקר. וכשהחזרנו את הרכב הם גם הסיעו אותנו ללא תשלום עם המזוודות לדירה שלנו, למרות שלא התחייבו לעשות זאת מראש. הסוכנות הזו באמת עשתה הכל כדי לעזור לנו, אז אני ממליץ עליהם בחום.

בנוסף, ביום הזה הזמנו לינה לשני לילות ממש סמוך לנקודת התחלת הטרק בהר אוזנגטה, כולל ארוחת בוקר וערב. פרטים בהמשך.

את שאר היום העברנו בשיטוט באתרים נוספים בעיר כולל חנויות ובזארים. כדאי לבקר בחנות הבזאר שבה המחירים של השטויות המקומיות והבגדים המסורתיים הכי זול - ARTESANÍAS ASUNTA. יש מבצעים והנחות, הם מדברים עברית, ועל כל רכישה מקבלים גם מתנה...

בנוסף ביקרנו בספא מקומי שנקרא Rumi Ancestral Spa, למסאג' זוגי שהיה מצוין. יש הרבה מקומות למסאג' בקוסקו, ועדיף ללכת למקום מסודר ולא לאלו שמציעות הבחורות הצעירות ברחוב. מומלץ להזמין רק אחרי שביקרתם במקום (אפשר להזמין בבוקר ולעשות את המסג' בצהריים או בערב), כי חלקם קצת מפוקפקים והמוניים...

בערב ביקרנו בפאב מסעדה עם אופי מערבי שנקרא Molly's Irish Bar and Restaurant. המקום היה עם אווירה טובה, אוכל מצוין ולהקה קטנה שניגנה ושרה מוזיקה מערבית.

ימים 4-6 - אזור הר אוזנגטה

הר אוזנגטה הוא החמישי בגובהו בפרו, והגבוה ביותר באזוק קוסקו. הוא מתנוסס לגובה כ-6,400 מטרים והפסגה שלו מושלגת תמיד. מסביב להר יש כמה פנינות טבע שאפשר לבקר בהן עצמאית, או בטיולי יום מקוסקו. רוב התיירים מתרכזים בביצוע של 2 טיולי יום שיוצאים מקוסקו - אחד לביצוע טרק 7 הלגונות, ואחד נפרד לביקור בהר הצבעים. כל אחד מהם מצריך 6 (!) שעות נסיעה כל יום הלוך חזור מקוסקו. הצעירים או מי שיש לו הרבה זמן, מבצעים את הטרק סובב אוזנגטה במשך כשבוע רצוף ואז בעצם מכלילים את שני האתרים האלה בתוך טרק רב יומי אחד. לנו טרק רב יומי קשוח מידי, גם בגלל התנאים של הלינה במהלך הטרק, וגם בגלל הגובה, אז החלטנו לבצע רק ביקורים יומיים. כשחקרתי על טרק 7 הלגונות ועל הרי הצבעים, לא התרשמתי שמדובר במקומות שלא ניתן להגיע אליהם עצמאית. אלו מקומות מתויירים מאוד, וכל ההסעות מקוסקו מבוצעות ברכבים שאינם ג'יפים אלא רכבי הסעה. המלצתי היא להקדיש לאזור הר אוזנגטה 3 ימים כלהלן:

יום 4 - אזור הר אוזנגטה - הגעה וביקור באגם Sinkrinaqucha

אספתי את הרכב מהחניון מוקדם בבוקר, ולאחר איסוף ליאת והמזוודות יצאנו לדרך. עדיין היה מוקדם אז הנסיעה בעיר לא הייתה קשוחה ועמוסה מידי. מיד כשיצאנו מהעיר לכיוון מזרח, על כביש 35, התנועה הפכה לדלילה מאוד, והיה נוח לנהוג ללא בעיות מיוחדות. כל החששות לגבי הכבישים והנהגים התבררו כמוגזמות. נכון שלא מדובר בכבישי גרמניה, אבל הרמה הייתה סבירה עם בורות פה ושם. הנהגים האחרים היו מתחשבים, צפצפו לפני עקיפה, ונסעו בשוליים אם היה מדובר ברכבים איטיים וכדומה. יש הרבה "במפרים" שמציריכם האטה עד כדי עצירה לאורך הכביש בעיקר לפני הכניסה לכפרים. הבמפרים מסומנים בשלטים מסודרים, וכדאי לא לפספס אותם אם אתם לא רוצים לעוף באוויר ולפרק את הרכב.

הדבר הראשון ששמנו לב אליו, הוא ההבדל בין האזור הכפרי לאזור העירוני. באזור הכפרי הכל מוזנח וישן, והרבה רוכלים על הכביש הראשי מוכרים פירות ועוד כל מיני דברים מוזרים. בכל כפר יש את כיכר העיר שהיא יחסית עמוסה, עם שוק מקומי פעיל. בכל מקום יש הרבה אנשים לבושים בלבוש המסורתי הפרואני. יש לזה את הקסם שלו, אבל המשמעות היא שאין מה לעצור בשום כפר או מקום שהוא אתר תיירותי מוצהר. אין סופרמרקט אמיתי בכפרים, אלא רק מכולות מקומיות עם סחורות מקומיות שחלקן לא ברורות. אין בתי קפה בדרך, ואין חנויות מעניינות בכפרים. זה היה נכון לכל הטיול העצמאי שלנו בפרו. אבל הדרך יפה בסך הכל, ועברה ללא שום בעיות.

העצירה הראשונה שלנו להתרעננות הייתה לאחר כשעה נסיעה. עברנו רק כ-50 ק"מ - זה קצב הנסיעה בפרו בגלל הבורות והבמפרים הרבים, והעובדה שמדובר בכביש דו סיטרי ולא רב מסלולי מהיר. העצירה הייתה בעיירה URCOS, שבמרכזה יש לגונה נחמדה. גם שם העיירה מוזנחת וענייה, אבל העצירה באגם הייתה נחמדה. עשינו גם הליכה קצרה מסביבו לחילוץ עצמות:

לאחר מכן המשכנו מזרחה, ולאחר שעה הנופים נפתחו לאזור ההררי המרשים:

בסך הכל נסענו עוד כשעתיים, עד לנקודה שממנה יורדים מהכביש דרומה לכיוון אגם Sinkrinaqucha. את האגם הזה מצאתי באחד השיטוטים באינטרנט, כשחיפשתי מקומות יפים להשלים את הטיול שלנו באזור. מתברר שלמרות שהאגם היפה ממש קרוב לאזור טרק 7 הלגונות, התיירים לא מגיעים אליו. רובם מגיעים בטיולי יום מקוסקו, ולא יכולים להספיק לבקר בו. מאותה הסיבה, גם אין הרבה פרטים עליו ועל איך להגיע אליו. אבל עם קצת מחקר ובחינת השבילים בגוגל ארץ, מצאתי את הדרך.

נקודת הירידה לשביל המוביל לאגם, נמצאת ממש לפני כפר קטן ללא שם, שרואים רק בגוגל ארץ. המיקום של נקודה הירידה בגוגל מפס הוא: https://maps.app.goo.gl/qaLrXY53htouy5eL7. פונים ימינה מהכביש הראשי ונוסעים בשביל כבוש במגמה דרומה. אחרי כ-700 מטרים מגיעים במפתיע למחסום ממשלתי, שם צריכים לשלם כעשרה דולרים עבור הכניסה לאתר. מיקום נקודת הביקורת הוא:

https://maps.app.goo.gl/R9wihsoGcKxJSmNJ6

לאחר נקודת הביקורת חוצים גשר מצחיק מעץ מעל נחל, וממשיכים בדרך עפר ללא התפצלויות כלשהם, במגמה דרומה, עד שנופי האגם המרהיבים נפתחים לפניכם. אי אפשר שלא לעצור לרגע ולהתפעל מהנוף המדהים. אפשר גם לראות בתמונה שהשביל בסך הכל סביר לנסיעה:

המשכנו ליסוע בשביל, וירדנו עד האגם. בחלק האחרון, הקצר יחסית, כבר רצוי רכב 4X4. המקום מדהים, וריק מאנשים, למעט רוכלת אחת שישבה על הרצפה ומכרה מזכרות מעבודת יד מקומיות. צבעי האגם משתנים בהתאם לעננות ולקרני השמש. מרהיב ויפה:

כשמזג האוויר התחיל להיות סגרירי, התחלנו בטיפוס חזרה לכיוון הכביש הראשי. בדרך עצרנו בנקודת תצפית מהממת על האגם והסביבה, שנמצאת ממש סמוך לשביל. אם תיסעו לאט ותחפשו מין סככת תצפית עגולה משמאלכם, תוכלו למצוא את התצפית. יש בה גם נקודות נחמדות לתמונות יפות:

בזמן שהיינו בתצפית כבר התחיל גשם משמעותי, אז התקפלנו כדי לא להסתבך בנסיעת שבילים בתוך בוץ מחליק.

אני זוכר שהייתי ממש שמח שזוהי נקודת הטבע הראשונה שביקרנו בה בפרו, ושגם הצלחנו להגיע אליה בקלות עם הרכב ששכרנו. זה נתן גם בטחון וגם ציפייה להמשך. אני לא מבין איך מטיילים מגיעים לאזור הזה (וכולם מגיעים) ולא מוצאים דרך לבקר באגם הזה - פשוט מרהיב וחובה לביקור.

עלינו חזרה על הכביש בסביבות אחת בצהריים, והמשכנו כחצי שעה מזרחה, עד למעבר ההרים הגבוה באזור, שנקרא ABRA PIRHUAYANI, ונמצא בגובה 4,700 מטרים. העננים כבר התחילו לסגור עלינו, אז רק ביקרנו במקום לכמה דקות וחזרנו לרכב. הנופים שאפשר היה לראות, היו יפים:

ממעבר ההרים אנחנו חוזרים מערבה, ונוסעים ישירות למקום הלינה שלנו. לפי גוגל מפס היו מספר אופציות לינה באזור, אבל כמעט כולן לא היו זמינות בתקשורת ישירה, ולא היה בגוגל מספר טלפון לתקשורת איתן. למעט מקום אחד שהיה גם זמין, גם תקשר באופן מהיר ובאנגלית, וגם היה במחיר סביר.

מדובר בחווה שיש לה מספר חדרים, וגם מספקת ארוחות בוקר וערב כחלק מהחבילה, מאחר והמקום מרוחק. היא נמצאת 5 דקות נסיעה מנקודת התחלת טרק 7 הלגונות, אז גם המיקום מושלם. החיסרון היה שיש מקלחות משותפות לכל המתחם, ושלהגיע אליהם צריך נסיעה בשבילי שטח. הבעלים מצידו הרגיע ואמר שלא צריך רכב 4X4, ושיש שם קהילה גדולה שחיה שם באופן קבוע עם רכבים רגילים. יש כאלה שיאמרו שמקלחות משותפות חיצוניות זה לא סיפור גדול, כל עוד יש מים חמים. בכל זאת אנחנו בטיול בדרום אמריקה ולא באירופה. אני מסכים, אבל אשתי גם לא בגיל וגם לא במצב הרוח המתאים. אחרי שהבטחתי שזה משהו חד פעמי, הוחלט לזרום עם זה...

ממעבר ההרים נסענו מערבה כשעה עד לכפר TINKI, שהוא נקודת הכניסה לכיוון הר אזנגטה וטרק 7 הלגונות. משם נסענו במגמה דרומה כעשרה ק"מ בשבילי עפר, עד למקום הלינה שנקרא Casa Cóndor Ausangate. בזמן הנסיעה בשטח ירד גשם שוטף, אבל אנחנו עם רכב חזק ומתאים, אז לא הייתה שום בעיה להגיע. כשהגענו יצאה השמש שוב, הגשם פסק, ויכולנו להתמקם בצורה נעימה.

בחווה קיבלו אותנו אבא ובן נחמדים שמנהלים את המקום. מדובר בחווה אמיתית אבל בסיסית, עם בעלי חיים מכל הסוגים. מבחינת מיקום ונוף, פנינה אמיתית. המקום גם נמצא ממש קרוב להר, שפסגתו מבצבצת מעל בתי החווה. להלן כמה תמונות מהמקום והנופים שמסביבו בשעות השקיעה. מומלץ מאוד ופשוט מרהיב, וזמין דרך הפרטים של המקום בגוגל מפס:

לאחר מנוחה בחדר שהיה נעים וסביר עם חימום על ידי תנור, יצאנו לפני החושך למקלחת חיצונית זריזה. קררררררר בחוץ. בערב אכלנו ממטעמי השף המקומי (האבא...) ארוחה טעימה וחמה. היינו היחידים במקום, מאחר ואנחנו מחוץ לעונה המרכזית שלהם. אז גם היה לנו שקט, וגם יכולנו לשוחח ברוגע עם בעלי המקום, כדי ללמוד על אורח החיים שלהם במקום.

בארוחת הערב, כשבדקתי את מזג האוויר באזור, כדי לדעת למה להתכונן למחרת מבחינת טרק 7 הלגונות, זה נראה גבולי ומעונן עם סיכוי טוב לגשם. הבעלים שראה שאני מתלבט הסתכל גם הוא, וסיפר לנו שהיה פעם מדריך של תיירים לביצוע הטרק הזה. לטענתו, במזג אוויר כזה אין שום בעיה לצאת. הוא המליץ לצאת מוקדם בגלל שאנחנו לא רגילים לגובה, וכדי שנתפוס את מזג האוויר הסביר של הבוקר. לטענתו, בדרך כלל הגשמים מגיעים אחר הצהריים.

לאחר ארוחת הערב, אשתי הביעה את חוסר שביעות רצונה מהמקלחת והשירותים החיצוניים במקום, וביקשה שנבדוק אם יש אלטרנטיבות נוספות. סיכמנו שנחליט מחר, אחרי ביצוע הטרק. אם נסיים מוקדם א הטרק, אז כבר נמשיך הלאה, ואם לא, אז נישאר בחווה ללילה נוסף. עדכנו את הבעלים בהתאם, ושילמנו במזומן עבור הלילה הראשון. הבעלים הבין, היה בסדר גמור ואמר שיאפשר לנו את הגמישות הזאת.

ועכשיו אנחנו הולכים לישון בגובה של 4,000 מטרים. אנחנו אחרי כמה ימי הסתגלות לגובה, אבל עדיין, עלינו גבוה יותר. הרבה חוות דעת באינטרנט אומרות שלא מצליחים לישון טוב בגובה כזה, וחלק גם חווים כאבי ראש ועוררות תמידית, בגלל קשיי הנשימה. ומחר, אנחנו יוצאים לטרק של כ-15 ק"מ בגבהים של 4,800 למרגלות הר אוזנגטה.

בהצלחה לנו...

 יום 5 - אזור הר אוזנגטה - טרק 7 הלגונות למרגלות ההר

הר אוזנגטה הוא אזור שלם של פסגות מושלגות, עם נחלים ומסלולי הליכה מסביבו. ההר מתנשא לגובה של כ-6,500 מטרים והוא החמישי בגובהו בפרו. שני המסלולים הכי ידועים מסביבו הם טרק "סובב אוזנגטה" שהוא טרק מתמשך לאורך כ-60 ק"מ, כחמישה ימי הליכה, כולל לינת אוהלים וכדומה, וטרק "7 הלגונות" שאורכו כ-12 ק"מ, עם עלייה מצטברת סבירה של כ-400 מטרים, והוא טרק יומי. את המסלול של טרק 7 הלגונות ניתן לראות באתר הבא:

https://www.alltrails.com/trail/peru/cusco/estribaciones-de-ausangate.

התעוררנו בשש בבוקר, ועלינו על ציוד וביגוד הטרקים כולל מעילי גשם ומוטות הליכה. יצאנו מהחדר החם לטמפרטורה של חמש מעלות ועננות מרוחקת, אבל הנופים מסביב מרהיבים:

ארוחת הבוקר הקלה והחמה כבר חיכתה לנו בחדר האוכל. הבעלים גם הכין לנו שתי ערכות קטנות של פירות וירקות שנוכל לקחת לטרק.

ממתחם החווה נסענו כעשרים דקות עד לחנייה שבתחילת מסלול הטרק, כשבדרך עברנו בנקודת הביקורת הממשלתית ושילמנו את דמי הכניסה במזומן. היינו היחידים שהגיעו ברכב משלהם, ולא במסגרת טיול מאורגן, ובחניו הטרק היו רק מספר קטן של ואנים נוספים. שאר ההמונים, שמגיעים באוטובוסים מקוסקו, כנראה עוד נוסעים בדרך הארוכה מקוסקו, ויגיעו מאוחר יותר.

לאחר התארגנות קצרה, כשאנחנו מלאי ציפייה ונחושים להתמודד עם אתגר ההליכה בגובה, יצאנו לדרכינו:

אנחנו מתחילים את ההליכה בגובה של כ-4,300 מטרים, לכיוון דרום מזרח. הצעידה היא בשביל נוח, לעיתים כבוש, לעיתים קצת סלעי, אבל באופן כללי שביל נוח להליכה. אנחנו הולכים לכיוון הפסגות המושלגות שנמצאות תמיד מולנו. אצלי הנשימה כבידה, אצל אשתי הכל כרגיל. בשלב ראשון אנחנו הולכים כשלושה ק"מ בשביל מסומן היטב, בקו ישר יחסית, עם עלייה מתונה של כ-200 מטרים. מסביבנו עננים כבדים, שמתחילים להתרומם כלפי מעלה. הכל מסביב ירוק וזורם, יש הרבה עדרים של למות ואלפקות, ויש מעט אנשים בשביל. התחלה טובה...:

כשהגענו לנקודת הפיצול, פנינו שמאלה לביצוע מסלול מעגלי בין האגמים עם כיוון השעון (זהו הכיוון ה"רשמי"). אפשר לעשות גם הפוך, לא התרשמתי שזה משנה כך או כך. ליד האגם הגדול, שנמצא לקראת סוף המסלול שאנחנו עושים שהוא בכיוון השעון, יש מתקנים נחמדים למנוחה ולסיום לפני שמתחילים לחזור. אם בוחרים ללכת נגד כיוון השעון מתחילים מהאגם הגדול והמתקנים.

השביל לאחר הפיצול, ממשיך עם נופים יפים וירוקים, וגם הפסגות המושלגות כבר מתגלות במלוא הדרן:

לאחר כשני ק"מ נוספים מפיצול השבילים, ועלייה נוספת של כ-250 מטרים, מגיעים לאגם הראשון, בגובה של כ-4,750 מטרים. לקראת ההגעה לאגם, מאחורינו כבר מגיעים באופן תמידי עוד ועוד תיירים, בעיקר צעירים, מלווים במדריכים, ועוקפים אותנו בקצב ששמור רק לצעירים בני עשרים ושלושים. אנחנו לאחר הליכה של כ-6 ק"מ, שאותם עשינו באיטיות במשך כשעתיים וחצי. זה איטי רצח, אבל אנחנו בגובה רב, ואין סיבה למהר...

מנקודת התצפית על האגם הראשון, באופן כללי אנחנו ממשיכים ללכת במגמת ירידה, דבר שמקל על ההליכה באופן משמעותי. לאחר הליכה קצרה יחסית הגענו לשביל שצופה על האגם השני. את האגם רואים מכל מיני זוויות והוא מתגלה במלואו תוך כדי ההליכה:

מנקודה זו אנחנו מתחילים ללכת בכיוון צפון מערב חזרה לכיוון הרכב. בדרך אנחנו עוברים בסדרת אגמים קטנים, שכל אחד מהם יפה בפני עצמו, עם השתקפויות וצמחייה שונה סביבו. ברד טורדני מתחיל לרדת, אבל זה עדיף מגשם שוטף... לאחר כחצי שעה הברד מפסיק.

אנחנו ביום מעונן על מלא, ויכולים רק לדמיין איך נראה האזור בשמש מליאה וללא עננים...:

ליד האגם הקטן והאחרון, פגשנו נער שמציע תמונה עם למות, תמורת כמה פרוטות. הוא הגיע בשבילנו עד לפה, אז שיהיה...:

מהאגמים הקטנים, לאחר כק"מ הליכה, מגיעים לאגם הגדול ביותר בטרק, שלידו נקודות צילום ובקתה בסיסית. האגם לא פחות ממרהיב, עם צבעים מגוונים והשתקפויות יפות. וגם כאן, אנחנו יכולים רק לדמיין איך נראה המקום במזג אוויר ללא עננים:

לאחר מנוחה יחסית ארוכה באגם ובמתקנים שמסביבו, הלכנו את 5 הק"מ האחרונים בירידה מתמשכת עד לרכב, במשך כשעתיים. סיימנו את המסלול בסביבות שעה שתיים בצהריים. זה היה הטרק הראשון שלנו בגבהים האלה, אז הרגשנו סיפוק גבוה גם מהנופים, וגם מההישג. יפה לנו.

אני ממליץ בחום על הטרק הזה לכל מי שהוא בכושר סביר. הטרק ממצה את האזור של ההר באופן מצוין, הוא פשוט לביצוע ומשולט היטב. למרות שביצענו אותו ביום מעונן, כמעט ללא שמש ישירה ושמיים כחולים, נהנינו מאוד מהנופים והאגמים. עם זאת, מומלץ לבדוק את מזג האוויר מראש, ואם אפשר לתזמן את מועד ההגעה עם מזג אוויר שמשי, זה כמובן עדיף.

כפי שסוכם בלילה שלפני, מאחר וסיימנו מוקדם יחסית, החלטנו לא לחזור לחווה הספרטנית שבה ישנו בלילה האחרון. לאחר לילה בחדר בסיסי עם מקלחת חיצונית, וטרק מעייף בגובה רב במזג אוויר קר, אשתי מעדיפה מקום מסודר ומפנק. וזה בדיוק מה שהיא תקבל...

הודענו למנהל החווה שלא נגיע ללילה נוסף, והתחלנו לחפש מקום לינה לשני הלילות הבאים. מחר אנחנו רוצים לבקר באזור הרי הצבעים, שנמצא בצד הדרומי של הרי אוזנגטה. בהתאם, בחרנו להתמקם קרוב יותר לאזור הזה, שנמצא כשעתיים וחצי נסיעה מהמיקום הנוכחי שלנו.

מצאנו מקום לינה שנראה מבטיח דרך בוקינג, בעיירה Cusipata, והתחלנו ליסוע לכיוון שלו. לאורך הנסיעה שוב כפרים מוזנחים, אבל מסביב נופים ירוקים ונחלים זורמים.

בסביבות שעה חמש בערב, רגע לפני שקיעה, הגענו למלון Amaru TreeHouse. את הרכב החנינו ממש מול חלון החדר שלנו, בהנחיית פקידת הקבלה. היא לא דוברת אנגלית טובה, אבל אנחנו מצליחים לתקשר איתה באמצעות גוגל תרגום. המלון חדש לגמרי, עם חדרים מרווחים ויפים. פנינה מעוצבת וייחודית, בפאתי עיירה מוזנחת שאין בה כלום. באמצע מבנה המלון גדל עץ שמסביבו בנו את המלון הקטן. על שם העץ נקרא המקום. להלן כמה תמונות, זה כנראה המקום היחיד ברמה הזו בכל האזור הזה:

פקידת הקבלה דאגה לנו למשלוח של ארוחת ערב מצוינת, עם מרק ואורז ועוף, ישירות לחדר. לאחר הארוחה הטעימה והמקלחת הטובה, פרשנו לשינה מוקדמת לאחר יום גדוש פעילות.

יום 6 - אזור הר אוזנגטה - הר הצבעים Palccoyo Rainbow Mountain

אחת האטרקציות המרכזיות באזור הר אוזנגטה, הם הרי הצבעים.

מדובר בשרשרת הרים שבגלל תופעות גיאולוגיות שונות, הפסגות שלהם מורכבות מסלעים ומינרלים שמייצרים קשת של צבעים מרהיבים. ברמה העקרונית יש שני הרים מומלצים לביקור כדי לצפות בתופעה:

• Vinicunca Rainbow Mountain - הר הצבעים הידוע והמתוייר, שמצריך הליכה של כ-8 ק"מ לאורך כשלוש שעות בגובה הרב, וטיפוס קצת קשה. מקוסקו יוצאים אין ספור הסעות וטיולים מאורגנים יומיים כדי לבקר בו, ובמחירים מצחיקים. סביר להניח שאם תגיעו למקום תהיו עם עוד מאות מטיילים אחרים.

• Palccoyo Rainbow Mountain - הר צבעים שפחות מתוייר, ומצריך הליכה קלילה של כ-3 ק"מ בלבד וכמעט ללא טיפוס משמעותי. המקום ניתן לביקור בעיקר על ידי טיולים פרטיים או ג'יפ שכור. המקום הומלץ לנו על ידי מקומיים, כאלטרנטיבה להר הידוע והעמוס.

שני ההרים נמצאים כשלוש וחצי שעות נסיעה מקוסקו, ושניהם נמצאים בגובה של כ-5,000 מטרים. הם נמצאים במרחק אווירי של רק 20 ק"מ אחד מהשני, אבל הנסיעה ביניהם אורכת כשעתיים. לכן מבקרים רק באחד מהם, ובעיקר בצפוני המפורסם יותר שנקרא Vinicunca וקרוב יותר להר אוזנגטה.

אבל אנחנו מעדיפים קצת יותר קל וקצת יותר רחוק מהמולת התיירים, ובדרך כלל שומעים להמלצות המקומיים. אז החלטנו לבקר בהר הצבעים PALCCOYO.

מאחר ופרשנו לישון מוקדם אתמול אחרי טרק מעייף, אז היום התעוררנו מוקדם, לארוחת בוקר מצוינת במלון עם חביתה לפי הזמנה, מיץ תפוזים סחוט ואספרסו טעים. לא טריוויאלי לאזור שבו אנחנו מבקרים שהוא מרוחק וכפרי, אז הנה עוד סיבה להגיע למלון הזה.

יצאנו לדרך כבר בשעה שמונה בבוקר.

כדי להגיע לחנייה שלפני ההליכה להר, צריך לשים בגוגל מפס את הנקודה הבאה: Palccoyo Rainbow Mountain. מהמלון מתחילים בנסיעה של כחצי שעה דרומה על כביש 35. בדרך שוב עיירות מנומנמות ועניות.

בנקודת גוגל מפס שנקראת Puente Colonial de Combapata, ממש לפני הגשר הגדול שמעל נהר URUBAMBA, פונים שמאלה, לכביש עפר צדדי. מכאן אנחנו נוסעים כשעה על כביש שטח עד לחנייה. השביל בסך הכל מתוחזק היטב והיו כמה רכבים שנסעו בו כשאנחנו היינו שם. יש שתי פניות נוספות בדרך עד לחנייה של הר הצבעים, אחת היא בנקודת גוגל מפס שנקראת Salloca (כפר מקומי) שמאלה, ואחת אחרי כן ימינה בכפר יחסית גדול בדרך. אם תשימו בגוגל מפס את הנקודה הסופית, המסלול ייקח אתכם עד ליעד בצורה טובה, כך היה גם אצלינו.

כביש השטח בעצם מטפס בהדרגה בצמוד לנהר מקומי, ומהר מאוד הנופים נהיים יפים ומעניינים. מידי פעם חוצים את הנהר על גבי גשרים:

בשלב מסוים, הדרך הופכת לשטוחה וטובה יותר לנסיעה, וצבעי הנוף מתחלפים והופכים לאדום עמוק משולב עם ירוק אינסופי:

בעומק השטח ליד הכפרים, הירוק הופך להיות משובץ באינספור אלפקות חמודות:

לאחר שעה של נסיעה בכביש בשטח, מגיעים לחנייה של הר הצבעים. בחנייה ראינו רכב רגיל קטן שאינו 4X4, כנראה של מקומיים מנוסים ונחושים, וגם מעט רכבי הסעות של תיירים. יש שם כמובן שירותים וכמה רוכלים שמוכרים מכל הבא ליד.

מזג האוויר התבהר, ואנחנו יוצאים למסלול הליכה מסומן של כ-4 ק"מ, כדי להגיע למספר תצפיות על האזור הצבעוני. המסלול המומלץ נמצא באתר הבא, אבל באופן כללי אין שם הרבה אופציות ופשוט הולכים לפי השביל:

https://www.alltrails.com/trail/peru/cusco/montana-de-7-colores-bosque-de-piedras-palccoyo

ההליכה מתבצעת בגבהים של כ-4,900 מטר, ללא טיפוס קשה מידי (חשוב בגבהים האלה...). כמות האנשים במסלול דלילה מאוד. תענוג...

באזור ההליכה יש המוני אלפקות ולמות מסתובבות, ובמקרה הגענו בזמן שבו קוצרים, או יותר נכון גוזזים, את צמר האלפקות יקר הערך. שם הבנו למה בכל האזור היו פזורים מידי פעם, מרובעים תחומים על ידי אבנים. כך המקומיים מרכזים את האלפקות ביום הגז:

די מהר מגיעים לנקודת התצפית הראשונה, שם ראינו לראשונה את תופעת הצבעים בפסגות, ואת הנופים המרהיבים של כל האזור:

בתוך הנוף הזה מטיילים, פחות או יותר באותו קו גובה. בדרך פגשנו נגן בכלי נגינה מקומי שיש לו 16 מיתרים. קול הנגינה שלו על רקע ההרים היה יפהפה, אז ישבנו לצידו כחצי שעה ליהנות מצלילי הנגינה. הנגן היה מאוד ידידותי, הסביר באנגלית עילגת על כלי הנגינה שנקרא בנדורייה, וגם נתן לנו להחזיק בו. אין הרבה תיירים אז יש לו זמן בשבילנו... כמובן שהשארנו טיפ קטן כשסיימנו:

לאחר מכן מגיעים לנקודת תצפית נוספת יפהפייה:

ומשם מגיעים לאזור המרכזי של המסלול, שמאפשר צפייה מקרוב יותר בפסגות ההרים, כשלצידם מאות אלפקות חביבות:

לאחר הליכה קצרה נוספת אנחנו כבר ממש הולכים על פסגות ההרים הצבעוניים, חלקם ממש לידינו, וחלקם בוהקים ממרחק קרוב יחסית:

לאחר הליכה קצרה נוספת מגיעים לתצפית על הר הצבעים המרכזי. אנחנו בגובה של 4,905 מטרים, והנוף לא פחות ממטריף:

זה המקום לעשות הפסקה ולשבת מול הנוף המרשים, לטייל בכיף במקום בלי התיקים שאותם שמנו בצד, ולבקש מאחד התיירים המעטים במקום לצלם אותנו בתוך נוף בלתי נשכח:

מהנקודה הזו אפשר ללכת ולהתקרב להר ואז לחזור. אנחנו מיצינו אז פנינו חזרה לכיוון הרכב בירידה מתונה, נפעמים ומרוצים.

בסך הכל היינו במקום כשלוש שעות. לסיכום, אני יכול להגיד שמאוד נהנינו גם מהאתר עצמו וגם מהנסיעה אליו, והרגשנו מסופקים מהנופים הצבעוניים. נסיעת השטח ומיעוט התיירים בדרך ובאתר עצמו, הוסיפו עבורנו נופך של הרפתקה ייחודית ושלווה. עם זאת, לא היינו בהר הצבעים השני, אז אני לא יכול לחוות דעה מליאה לגבי איזה אתר לבחור. תלוי בכם ובאיך אתם מטיילים (עצמאית או בהסעות), ותלוי אם אתם מעדיפים את האתרים המפורסמים או את האחרים והשונים והשקטים יותר.

בדרך חזרה למלון עצרנו במסעדת תיירים חביבה לארוחת צוערב טעימה בצורת בופה. שם המסעדה QEMPO EXPERIENCIA ANDINA. המסעדה היא אחת היחידות באזור שמתאימה לתיירים, ולאחר הארוחה אפשר לשבת בפינות ישיבה בחוץ, עם קפה ועוגה מול הנוף היפה:

בכך השלמנו טיול של שלושה ימים באזור הר אוזנגטה. לטעמי זה זמן אידאלי כדי למצות את האזור.

מחר, אנחנו חוזרים לכיוון קוסקו, ומתחילים את הטיול בעמק הקדוש של אימפריית האינקה.

ימים 7-12 - טיול בעמק הקדוש של תרבות האינקה

יום 7 - פיזאק ואורובמבה

העמק הקדוש של אימפריית האינקה, היה מרכז האימפריה במאות ה-11 עד ה-15. העמק עתיר באתרים ארכאולוגיים ועיירות עתיקות, כל אחת מהן עם אופי שונה. האתרים השונים מדגישים את החוכמה והטכנולוגיות שפותחו על ידי בני האינקה, כדי לאפשר חקלאות באזור כל כך מרוחק וקר.

העמק עצמו עובר לאורך נהר אורובמבה, ומוקף בהרים גבוהים כמו מאצ'ו פיצ'ו ואחרים. מזג האוויר בעמק שונה מקוסקו הגבוהה ומאזור הר אוזנגטה - שם יותר חם, ומדובר בגבהים של פחות מ-3,000 מטרים.

כדאי להקדיש לאזור עד שבוע.

ביום הראשון נסענו כשעתיים מהמלון באזור הר אוזנגטה, ישירות לעיירה PISAC. בעיירה יש חנייה מסודרת בחניון חינמי שנמצא בקצה הצפוני של העיר ונקרא בגוגל מפס: Estacionamiento gratis - Pisac. הדבר הראשון שהרגשתי כשיצאנו מהרכב, הוא ההקלה על הנשימה. עד שלא יורדים מהגבהים שבהם האוויר הדליל, לא מבינים עד כמה זה משמעותי בהשפעה על הנשימה והאנרגטיות.

הגענו לפיזאק בדיוק כששוק האומנים המקומי נפתח, והוא היה אותנטי, מסודר וצבעוני. החנויות היו מגוונות ומעניינות, ואפשר להסתובב שם כשעה בכיף ולרכוש מה שרוצים במחירים סבירים. יש כמה חנויות של כלי מוזיקה שהבעלים שלהם מנגנים מנגינות מקומיות כדי למשוך אליהם את התיירים, וזה מוסיף לאווירה. לאחר הביקור בשוק שוטטנו ברחובות העיר, ואכלנו ארוחת צוהריים טובה באחד מבתי הקפה היפים והמעודכנים בעיר. העיירות בעמק הקדוש הרבה יותר מתויירות ולכן הן יפות ומאורגנות, שינוי מרענן אחרי הכפרים המוזנחים באזור הר אוזנגטה.

PISAC נחשבת למרכז "רוחני" עם הרבה סדנאות יוגה ורוחניות מסוגים שונים. אם אתם בעניין, כדאי להתמקם ללינה בעיירה הזו, כדי וליהנות ממה שיש לה להציע. להלן כמה תמונות מהעיירה היפה:

מכיוון שאנחנו פחות בעניין של סדנאות רוחניות, המשכנו לעיירה אורובמבה שנמצאת כשעה נסיעה מערבה. לפני כן עצרנו בנקודת התצפית שסמוכה לפיזאק ונקראת בגוגל מפס Miradouro Taray - Pisac. התצפית מדגימה את נושא העמק הקדוש, המוחבא בין ההרים האימתניים שמתנשאים מעליו, ובמרכזו נהר אורובמבה שזורם כל השנה:

במרחק הליכה של כעשר דקות ממרכז העיירה של אורובמבה, נמצא אחד המלונות היוקרתיים ביותר בפרו ובאזור, שנקרא TAMBO DEL INCA. החלטנו להתפנק בו לשני לילות, כמובן במחיר מופקע. המלון אולי לא מצדיק את המחיר ביחס לסביבה שלו, אבל הוא אכן יוקרתי ומפנק - חדרים מרווחים, חדר כושר, בריכה פתוחה לנוף, מוזיקה בערב ואלפקות צעירות לתמונה, והכל מתוקתק וחדש. מומלץ אם אתם לא מטיילים על תקציב. להלן כמה תמונות כדי לעשות לכם חשק...:

העיירה אורובמבה נחמדה עם די הרבה אופציות לבתי קפה, מסעדות ובארים, והכל במרחק הליכה מהמלון, אז העברנו שם ערב בכיף:

חשוב להגיד, שפיזאק יותר מגוונת, גדולה ופעילה. אנחנו רצינו את המלון הזה אז התמקמנו באורובמבה, אבל אם לא ישנים במלון הזה, פיזאק כנראה היא אופציה טובה יותר. המרחק ביניהן הוא רק שעה נסיעה ואפשר לבקר באורובמבה גם על הדרך.

יום 8 - אזור אורובמבה - מכרות המלח של מאראס ואתר הארכאולוגיה מוריי

אחרי הגבהים והטרקים באזור הר אוזנגטה, אנחנו בטיולים קלילים, באתרים מעניינים שקרובים לאזור הלינה. לאחר קימה מאוחרת, נסענו כחצי שעה למכרות המלח של מאראס.

בגוגל מפס Salt Mine of Maras.

הדרך מטפסת להרים ויש בה נקודות תצפית יפות על העמק הקדוש ואורובמבה:

מכרות המלח עצמם הם מקום מעניין וייחודי. זהו אתר ייחודי ל"קצירת" מלח, שהוקם על ידי בני האינקה. לנו היה קצת מוזר לפגוש אתר כזה בגובה של כ-3,000 מטרים, כי הוא בעצם המקביל של ים המלח שלנו, שנמצא במקום הנמוך בעולם...

האתר קיים כבר מעל אלפיים שנה, וגם היום מספק חלק נכבד מתצרוכת המלח המקומית. הוא מבוסס על מי מעיין מלוחים במיוחד, המוזרמים דרך מערכת תעלות מתוחכמת לכ-3,000 בריכות אידוי.

אנקדוטה מעניינת היא שהבעלות על האתר היא בשיטת קואופרטיב, ולכל משפחה יש מספר בריכות אותן היא מעבדת. ממש לא כמו הזכויות לקצור את ים המלח שלנו, ששמורות למספר מקורבים קטן.

באתר אפשר להגיע בהליכה קצרה ממש לשפת הבריכות, לראות את תהליך קצירת המלח, ולראות את התעלות המזרימות את מי המלח בפעולה. זה די מדהים שכל התעלות כאן עובדות באמצעות הזרמה וחפירה טבעית ולא עם צינורות ומשאבות. בדרך עוברים בחנויות שמוכרות מלח בתצורות שונות ופריטים פרואנים אותנטיים.

בנוסף, אפשר לראות מה זו באמת עבודה קשה במדינת עולם שלישי. פועלות מנפות ואוספות את המלח בתוך הבריכות במו ידיהן, מייבשות אותו ואורזות בשקים לבנים. ופועלים נושאים את השקים מהבריכות עד לנקודות האיסוף:

ממכרות המלח נסענו כחצי שעה נוספת, עד לאחד האתרים הארכאולוגיים הכי מפורסמים של בני האינקה, שנקרא Zona Arqueologica Moray. האתר מפורסם בגלל תצורות ייחודיות של טרסות שנועדו לאפשר גידולים חקלאיים בתנאי מזג האוויר המשתנים:

האתר יפה וכדי לטייל בו עושים מסלול הליכה מעגלי קליל מעל העתיקות. אבל הוא לא מרשים כמו האתר האחר שהיינו בו ליד קוסקו, וכמובן פחות מרשים ממאצ'ו פיצ'ו. עם זאת, אנחנו כבר באזור וזו נסיעה קצרה אז שווה להגיע. החלק המעניין במקום, הוא שהתצורה של הטרסות משפיעה באופן משמעותי על הטמפרטורה - כל טרסה משנה במעלה אחת את הטמפרטורה, וזה מאפשר גידולים חקלאיים שלא ניתן לעשות באזור הזה ללא ה"טכנולוגיה" הזו. כנראה שבני האינקה באמת היו חכמים.

בנוסף, בסמוך לאתר ובדרך אליו, יש מספר מתחמים מפונפנים שמוכרים דברי גורמה מקומיים כמו מלחים, שוקולדים וקפה.

אחר הצהריים חזרנו לאורובמבה וטיילנו שוב ברחובותיה העתיקים ובחנויות.

יום 9 - אורובמבה ואולנטייטומבו

אנחנו אחרי בערך יומיים של שנטי ללא פעילות משמעותית, אז החלטנו על הליכת בוקר ליד אורובמבה. בדיקה קצרה באפליקציית ALLTRAILS, מראה לנו את כל מסלולי הטרקים וההליכה שיש לידינו. מסתבר שיש נקודת תצפית יפה מעל העיר, שהדרך אליה עוברת בשדות וברחובות העיר, לאורך כ-5 ק"מ הלוך חזור. נקודת התצפית בגוגל מפס נקראת Mirador de Tantanmarka.

חלק ממסלול ההליכה מצריך טיפוס של כ-300 מטרים בשביל זיגזג מסודר כדי להגיע לנקודת התצפית. אפשר לצאת למסלול ישירות מהמלון, ולסיים בבית קפה בעיר. מסלול ההליכה זמין באתר הבא:

https://www.alltrails.com/trail/peru/cusco/mirador-de-tantanmarka

מתחילים בהליכה במישור, בין רחובות העיר ליערות שמסביבה:

ממשיכים ללכת בתוך גידולים חקלאיים מוריקים, הצמודים לבתי העיר:

ואז דרך שדות ונחלים זורמים:

לאחר כ-2 ק"מ הליכה מגיעים לתחילת מסלול הזיגזג, ומטפסים לתצפית לאורך כק"מ הליכה נוסף, כשנופי העמק הקדוש מאחורינו כל הזמן:

מנקודת התצפית חוזרים באותה הדרך לרחובות העיר. בקצה הירידה אפשר לקצר את ההליכה, ובמקום ללכת בשדות, ללכת ישירות דרך רחובות העיר לבתי הקפה שבמרכזה, לקפה וארוחת בוקר אחרי הספורט. תענוג של בוקר.

את המסלול עשינו בשעת בוקר מוקדמת, ואז חזרנו למלון למקלחת טובה וצ'ק אאוט.

מהמלון נסענו כשעה לעיירה עם השם המוזר אולנטייטמבו Ollantaytambo, העיירה שממנה יוצאות הרכבות שמובילות עד לגולת הכותרת של העמק הקדוש, האתר מאצ'ו פיצ'ו. את הכרטיסים לרכבת הזמנו כחודש וחצי לפני היציאה לטיול, לשעה מאוד מוקדמת, חמש בבוקר. זאת כדי שנוכל להיכנס לאתר מאצ'ו פיצ'ו כבר בשעה שמונה בבוקר, לפני ההמונים ולפני שנהיה יותר מידי חם. בגלל שאנחנו צריכים להגיע לרכבת מוקדם בבוקר, העדפנו לישון בתוך אולנטייטמבו, ולא להסתבך עם נסיעה בחושך וחיפוש ומציאת חנייה בשעה כל כך מוקדמת.

מצאנו בעיירה מלון בסיסי חביב עם ארוחת בוקר, ועם בעלים זמין ועוזר. הוא הבטיח שידאג לנו לחנייה ממש מול המלון, ושהמלון במרחק הליכה קצר מתחנת הרכבת. המלון נקרא Cocatambo Hotel והיה מצוין לצורך הזה. ההגעה לתוך העיירה הייתה קצת מסובכת, ועברה בתוך רחובות הומי אדם ורכבים, אבל בסך הכל זה עבר בסדר.

בערב הסתובבנו בתוך העיירה ובכיכר המרכזית, עם עוד תיירים נרגשים לקראת הביקור במאצ'ו פיצ'ו. החנויות במקום נחמדות, והמסעדות במקום מצוינות, עם מרפסות שצופות על הכיכר. אחת מהן שבה אכלנו ונהנינו היא El Rinconcito Rico.

יום 10 - מאצ'ו פיצ'ו

או יותר נכון, המסע למאצ'ו פיצ'ו. רבות מדובר באינטרנט על המקום ועל מורכבות ההגעה אליו. ואכן הכל נכון. צריך להיערך מראש בגלל כמות מוגבלת של כרטיסי כניסה והגעה, צריך לבחור מסלול בתוך האתר מראש כשקונים את הכרטיסים, וצריך בנפרד כרטיסים לרכבת ולאוטובוס, והכל צריך להיות מסונכרן. ואת כל המסע עושים בתשתיות ברמה בינונית ומטה - תחנות ישנות, קרונות רכבת ישנים, דרך עיירות צפופות ולא מאורגנות.

אז כדי לעשות את זה פשוט עבורכם, להלן הסבר מסודר מהניסיון שלי:

1. שלב ראשון - רכישת כרטיסי כניסה לאתר מאצ'ו פיצ'ו לפחות חודשיים מראש

   הכי טוב לרכוש באתר הרשמי https://tuboleto.cultura.pe/. מזמינים את הכרטיסים לתאריך שהוא בדיוק באמצע השבוע שאתם מתוכננים להיות בעמק הקדוש. האתר הוא הכי רחוק מקוסקו בתוך העמק הקדוש, אז מגיעים אליו באמצע הטיול שם ועושים עוד דברים בדרך חזרה. זו חלק מהסיבה שכדאי להתחיל מפרו, כך שיום ההגעה לאתר הזה, פחות או יותר ניתן לתכנון מראש. ההימור האמיתי כאן הוא על מזג האוויר. הכרטיסים לא ניתנים לביטול בשום צורה ואין החזר כספי, והאתר נמצא בגובה וחשוף לעננות וגשם. זה מה יש. מבחינת זמן הכניסה לאתר עצמו כדאי להזמין לשעות 7 עד 8 בבוקר, כדי שתספיקו להגיע אחרי הרכבת והאוטובוס. יש כרטיסים מוקדמים יותר, אבל בשבילם צריך לישון בעיירה Aguas Calientes (זה גם אפשרי ולא מסובך, אנחנו ויתרנו, או שלא כמו שתראו בהמשך...). הכניסה לאתר היא רק בשעות שבחרתם מראש. בנוסף, העלייה לחלק מהתצפיות באתר מאצ'ו פיצ'ו נסגרת בשעה 12 בצהריים, אז אלה השעות הנכונות להיכנס לאתר, כדי להספיק לעשות הכל וגם לנוח על הדרך וליהנות. כשרוכשים את הכרטיס צריך לבחור מסלול לביקור, שלא ניתן לשנות בהמשך. יש כמה וכמה אופציות, אבל צריך לבחור מראש. אפשר לרכוש כמה כרטיסים במקביל כדי לשלב כמה מסלולים (מיותר לטעמי). אם אתם רוצים רק להסתובב בעיקר בתוך עתיקות האתר, ולא לטפס לאחת התצפיות הגבוהות, צריך להזמין מסלול שנקרא CLASICO והוא ממוספר 1. גם במסלול הזה יש נקודת תצפית אחת טובה על האתר כולו מקרוב. אם אתם רוצים רק לצפות על האתר, ולעשות טיפוס לתצפית מקצה הר מאצ'ו פיצ'ו, צריך לבחור מסלול שנקרא PANORAMICO והוא ממוספר 2. אם אתם רוצים לבקר באתר העתיקות, ולטפס לתצפית מקצה הר Huayna Picchu, צריך לבחור מסלול שנקרא REALEZA והוא ממוספר 3. הטיפוס לשתי התצפיות בקצה ההרים קשה יחסית, ומצריך טיפוס הרבה מדרגות. אבל הנופים משתי התצפיות יפים. מאחר ואנחנו לא חובבים מושבעים של ארכאולוגיה, לנו זה הספיק לצפות על האתר, ולא הרגשנו חובה להסתובב בתוכו בין העתיקות עצמן. אם גם אתם חושבים כך, המסלול המתאים לכם הוא מספר 2. כל כרטיס עולה כ-60 דולר. אתר הממשלה הוא ידידותי וקל להזמנה ולתשלום. עם זאת, משום מה לא יכולתי להזמין את הכרטיסים מישראל. רק לאחר ששיניתי מיקום VPN לפרו, בעזרת אחת מהאפליקציות שעושות את זה, ובעצם התחזיתי כאילו אני כבר בפרו, יכולתי להזמין את הכרטיסים. זה תהליך פשוט ואין איתו בעיות. הכרטיסים מגיעים לאימייל ואפשר להציג אותם אלקטרונית בכניסה. לגבי שעת חזרה ברכבת, תיקחו הרבה ספייר. גם בגלל שהעיירה Aguas Calientes נחמדה לביקור של כמה שעות, ויש מסעדות נחמדות להתרווח שם, וגם כספייר למזג אוויר פחות טוב בבוקר, או כל עיכוב אחר בהסעות וכדומה.

2. שלב שני - רכישת כרטיסים לרכבת לפחות חודשיים מראש

   הרכבת עוברת לאורך העמק הקדוש, ואפשר גם להגיע בנסיעת רכבת ארוכה מקוסקו. צריך להזמין את הרכבת מהמקום שבו אתם נמצאים ביום ההגעה לאתר. אנחנו בחרנו לישון בתחנה האחרונה של הרכבת, שנגישה ברכב, לפני העלייה לאתר (בעיירה אולנטייטאמבו). זאת כדי לנסות להימנע מעיכובי הרכבת התכופים שקורים בכל מיני תחנות. וגם כי העיירה אולנטייטאמבו חמודה וכיף לבלות בה בערב. את הכרטיסים רוכשים באתר הרשמי של 2 חברות רכבות שלא נראה שיש הבדל ביניהן - PERU RAIL ו-INCA RAIL. שימו לב לתזמן את מועד ההגעה לתחנת הרכבת האחרונה, שנמצאת בעיירה Aguas Calientes, לפחות שעה לפני מועד הכניסה לאתר עצמו (מתחנת הרכבת האחרונה צריך ליסוע באוטובוס כחצי שעה עד הכניסה לאתר עצמו, ובדרך כלל האוטובוס לא יוצא מיד כשאתם יורדים מהרכבת). יש כל מיני סוגי רכבות, תיקחו את זו המציעה נוף פנורמי דרך תקרות זכוכית. כרטיס עולה כ-120 דולר הלוך חזור.

3. שלב שלישי - רכישת כרטיסי אוטובוס באינטרנט יומיים לפני ההגעה

   אפשר לרכוש את כרטיסי האוטובוס גם עם ההגעה ל-Aguas Calientes, אבל עדיף מראש ולשעה המתאימה בהתאם לתוכנית שלכם. העיירה Aguas Calientes המונית ועמוסה, והתורים לאוטובוסים ולכרטיסים המוניים וארוכים גם הם. עדיף להיות מוכנים מראש. הזמנה באתר: https://comprar.caminoalamaravilla.com/. עלות כ-25 דולר לאדם הלוך חזור.

זהו. אם אתם זוג, ועשיתם את כל זה, אתם מוכנים לביקור במאצ'ו פיצ'ו, ויש לכם פחות 400 דולר בארנק. זה מחיר שערורייתי לטעמי, אבל בכל זאת אתר ייחודי ברמה העולמית, אז לא נבקר פה אם עברנו באזור?...

חלק מהאנשים חוסכים, ומגיעים למקום באמצעות טרק ארוך כזה או אחר של כמה ימים. אנחנו נמנענו מזה ורצינו להתרכז בהנאה מהאתר עצמו.

להלן החוויה שלנו מהמקום, פלוס כמה טיפים:

כאמור לעיל הזמנו שני לילות במלון באולנטייטאמבו, כדי להיות מכוסים באופן מלא מבחינת הביקור באתר. קמנו מוקדם מאוד, עלינו על בגדי הטרקים הקלים שלנו, ארזנו את הלאנצ' בוקס מהמלון, והלכנו בחושך עשר דקות לתחנת הרכבת. הרכבת שלנו יוצאת בשעה 5 בבוקר, וייקח לה שעה וחצי להגיע לתחנה הבאה והאחרונה. למה שעה וחצי אם זו רק תחנה אחת, קו אווירי של כ-30 ק"מ, וחלק גדול מהמסלול בירידה? כי הרכבות והתשתיות ופסי הרכבת ישנים מאוד. אפילו עוצרים כמה פעמים בדרך כדי שתעבור רכבת ממול. חודש אחרי שנסענו שם הייתה תאונה קטלנית שגבתה את חייהם של כמה עשרות תיירים. אירוע נדיר אבל בכל זאת, תהיו ערניים. התחנה עצמה שבה עלינו על הרכבת די מבולגנת, ומסתבר שיש תור נפרד למקומיים ולתיירים. אז כשתראו טורים של מקומיים עם פקלאות ותיקים, אתם יכולים לעבור את התור הזה ולהיכנס.

הנסיעה ברכבת התחילה בחושך והסתיימה באור בוקר. בדרך עוברים בין הרים והרבה ירוק, ורואים את הנוף דרך החלונות הפנורמיים. סך הכל פסטורלי ויפה, ואפשר לרכוש קפה ברכבת:

עם ההגעה לתחנה בעיירה Aguas Calientes בשעה שש וחצי בבוקר, מתחיל בלגן מסוים. המונים יורדים מהרכבת לרחובות צרים יחסית, לא ברור בדיוק לאן ללכת, והעיירה הקטנה עמוסה גם בשעות הבוקר המוקדמות. התורים לאוטובוסים אינם מאורגנים, ואנשים סתם עומדים ברחוב אחד אחרי השני. חשוב לשאול את הסדרנים ולהגיע למקום הנכון, כדי לעמוד בתור הנכון. האוטובוסים יוצאים אחד אחרי השני ובגדול כל הקודם זוכה. יש אנשי צוות שעוברים בין האנשים לוודא שיש לכולם כרטיסים, ושכולם נמצאים במקום שהם צריכים להיות. סביר להניח שיהיה לכם זמן לקנות קפה ומאפה בחנויות שבצד הרחוב, תנצלו את זה כמו שאנחנו עשינו. אחד בתור ואחד קונה. מדריכים מוסמכים, לבושים במדים, ועם תעודה רשמית תלויה על הצוואר, יציעו ללוות אתכם בביקור באתר ולהדריך אתכם. אנחנו ויתרנו.

הנסיעה באוטובוס היא בעצם טיפוס זיגזג עד לכניסה לאתר מאצ'ו פיצ'ו. האוטובוס מוריד ממש בכניסה לאתר, ויש שלטים ברורים לאן ללכת לפי המסלול שבחרתם. בשעה שהגענו, שבע וחצי בבוקר, לא היה עמוס ולא חיכינו בתור. בצידי התורים יכולנו לראות אנשים מתווכחים עם אנשי הצוות לגבי שעת הכניסה, כנראה הגיעו לפני או אחרי. אז כדי להימנע מזה, תגיעו לסלוט הזמן שלכם.

מרגע הכניסה לאתר הכל מסודר ומשולט, ואנחנו הולכים ישירות לשביל הטיפוס לתצפית שעל הר מאצ'ו פיצ'ו, כדי לעלות בצינת הבוקר ולרדת כשקצת יותר חם. יצא לנו יום יפה, והנופים מרשימים אפילו עוד לפני שרואים את האתר עצמו:

ואז מתגלה האתר על רקע ההרים שמסביבו:

משם ממשיכים לנקודת התצפית שרואים ממנה את כל האתר מלמעלה. כשנמצאים שם ומסתכלים על האתר הזה, ומבינים את משמעות ההקמה שלו במקום כזה ובתקופה ההיא, יש את התחושה המיוחדת הזו של איזה כיף לנו שאנחנו פה, ואת התחושה הזו של אנחנו עושים משהו של פעם בחיים... ואז המחיר המופקע של הכניסה לאתר נשכח לרגע (-:

מנקודת התצפית מגיעים לשער הכניסה שביל הטיפוס. בכניסה יש בוטקה עם שומר שמדגיש שהתצפית נסגרת בשעה 12 בצהריים. בסדר בסדר, נעלה מהר... או לפחות ננסה...

הטיפוס הוא רק 4 ק"מ הלוך חזור, אבל עם עלייה מצטברת של כ-600 מטרים, רובה על כ-1,500 מדרגות אבן לא מסותתות. קשוח. בדרך יש רחבות קטנות להפסקות ולתצפיות יפות על האתר והאזור. את המסלול המלא מהכניסה לאתר ועד לנקודת התצפית אפשר לראות באתר הבא:

https://www.alltrails.com/trail/peru/cusco/machu-picchu-summit

היה לנו מזג אוויר טוב אז טיפסנו בכיף, עד כמה שאפשר... להלן כמה תמונות מהטיפוס והתצפיות:

העלייה הייתה קשה עבורנו, אבל הנופים מתגמלים, האווירה טובה, וכל התיירם הצעירים שעוקפים אותנו מברכים לשלום. רואים שהם מתפלאים שאנחנו עושים את זה בגילנו. זה בסדר, גם אנחנו מתפלאים...

באופן כללי אפשר לומר שגם מאמצע הדרך הנופים יפים ומספקים, אז להחלטתכם אם לטפס את כל הדרך. וכמובן שהירידה קלה יותר ועוברת מהר. לקח לנו כשעתיים וחצי לטפס וכשעה וחצי לרדת.

לאחר הירידה הצטלמנו ונחנו במרפסת התצפית על האתר, ביחד עם כמה למות ואלפקות שהסתובבו ממש לידינו וכמעט אכלו לנו את הראש...:

בסביבות שעה שתיים בצהריים כבר היינו חזרה בעיירה Aguas Calientes, והתיישבנו לארוחה ומנוחה באחת המסעדות. מומלץ לשבת באחת מהן שנמצאות בעיקול הנהר, עם מרפסת שצופה על הנהר (KAYMANKA restaurant או Toto's House). כרטיס החזרה שלנו ברכבת היה לשעה 18:20, אז היה לנו זמן להתרווח, לגלידה טובה, ואפילו לסיבוב חנויות ושווקים קצרצר.

בשעה חמש וחצי הלכנו לתחנת הרכבת, ושם התחילה סאגה שהדגישה כמה כל הלוגיסטיקה של מאצ'ו פיצ'ו מיושנת ולא מאורגנת. הרכבת שלפנינו עוד לא יצאה, וגם שלנו מתעכבת. מאות אם לא אלפי תיירים ומקומיים מצטופפים בתחנה, והערב יורד. בכל מקום אחר אפשר היה לפזר את האנשים ולהסיע את כולם למחרת. אבל לא כאן - העיירה Aguas Calientes קטנה ולא יכולה להכיל את כולם. הרכבות לא תכופות מספיק כדי להתמודד עם כמות האנשים שנובעת מסגירה ארוכה. אז תשובות אין, כולם מחכים, ולא ברור מתי תחודש הנסיעה. הזמן עובר, שמונה בערב, תשע בערב, ושום דבר לא זז. כמות האנשים המעוכבים רק מצטברת ומצטברת. מסתבר שקרון ירד מהפסים ולא יודעים מתי הכל יתחיל שוב לזוז.

בשעה עשר בלילה אני מאבד סבלנות, ואנחנו הולכים בפעם השלישית לדלפק הבירורים. בעצה אחת עם אשתי, ומניסיון של אינסוף טיסות מעוכבות ברחבי העולם, אנחנו מחליטים לוותר, להעביר את הלילה בעיירה Aguas Calientes, ולתפוס רכבת בבוקר שלמחרת. אני לא רואה טעם לשבת כל הלילה לחכות לרכבת שאולי תגיע ואולי לא. כמות האנשים שצריך לשנע אדירה, ומינימום זמן הנסיעה ברכבת אם וכאשר תתוקן זה שעתיים, כי אנחנו כל הדרך בעלייה. עדיף להעביר את הלילה בשינה טובה ומחר אללה כארים.

הנציגה של הרכבת שמחה להעביר אותנו לרכבת של שמונה בבוקר למחרת. פחות שני אנשים שיציקו לה במהלך הלילה. אנחנו בודקים איפה יש ב-Aguas Calientes חדר זמין בבוקינג ברגע האחרון, הולכים למלון ברגל ומזמינים את החדר האחרון שנשאר ללילה אחד, ישירות בדלפק ובמחיר מצחיק. הודענו לבעל המלון באורובמבה שלא נגיע ללילה הנוסף, וביקשנו שיארוז וישמור על המזוודות שלנו שנמצאות בחדר. הלכנו לסופרמרקט הקטן שליד המלון, הצטיידנו בחולצות טריקו שישמשו אותנו כפיג'מה, ובמשחות ומברשות שיניים. יאללה מקלחת ולישון. כבר כמעט חצות ואנחנו גמורים מעייפות, מיום ארוך שהתחיל בארבע וחצי בבוקר. לילה טוב...

ימים 11-13 - פרו - קוסקו

התעוררנו אחרי שינה טובה, ואחרי ארוחת בוקר במלון יצאנו לרכבת של שמונה בבוקר. מסתבר שהרכבות התחילו לזוז רק בשתיים בלילה, ועבדו כל הלילה כדי לשנע את כל המעוכבים. שמחנו שלא חיכינו עוד שעות במהלך הלילה. במהלך הנסיעה היומית ברכבת יכולנו לצפות שוב בנופים היפים מהכייון ההפוך.

עם ההגעה לאולנטייטאמבו, בעל המלון אמר לנו שהעיכובים האלה תכופים, והוא לא מופתע שזה קרה.

במקור תכננו ביום הזה לנוח, ולקצר טווחים ללינה בסביבה של טרק הנקרא "לגונת יומנטאי", שנחשב ביקור חובה באזור העמק הקדוש. התחלת הטרק נמצאת כשלוש שעות נסיעה מהעיירה אולנטייטאמבו. זהו אחד הטרקים שנחשבים היפים באזור, ואורכו כ-6 ק"מ, עם טיפוס סביר של כ-400 מטרים. הטרק מוביל בתוך ההרים ללגונה יפהפייה בגובה של כ-4,300 מטרים, שקרחון עד מפשיר באיטיות מעליה. מבירורים כמה ימים לפני כן, הסתבר לי שהדרך לנקודת התחלת הטרק סגורה, בגלל התמוטטות של דרך הג'יפים המובילה אליו. זה מאריך את הטרק בעוד כ-8 ק"מ נוספים, שרובם על שביל ג'יפים שממשיך מעבר לנקודת ההתמוטטות. זה נראה לנו קצת יותר מידי בשבילנו, אז ויתרנו. אם אתם באזור, כדאי לעשות את הטרק לסיום הביקור בעמק הקדוש. רק לברר אם הדרך פתוחה או לא. אפשר לעשות אותו גם בטיול יום מאורגן או עצמאי מכל מקום בעמק הקדוש. להלן פרטי הטרק:

https://www.alltrails.com/trail/peru/cusco/laguna-humantay

במידה וכן עושים את הטרק, בסמוך לתחילתו יש לינת גלמפינג מומלצת מאוד, באתר Salkantay Lodge. שם אנחנו תכננו לישון. יש עוד אתרים דומים באזור שם. חלק מהאנשים מבקרים במקום כחלק מטרק רב יומי שנקרא Salkantay Trek. בכל מקרה, אם הדרך פתוחה, מומלץ לעשות את הטרק הזה.

בגלל שהטרק לא אפשרי עבורנו, נסענו חזרה לקוסקו לקראת המעבר ליעד הבא. כדי שיהיה מעניין, חזרנו לקוסקו בדרך אחרת מזו שהגענו בה, דרך כביש 28F ואז CU 1157 שעוברים בתוככי ההרים. לאחר כשעה נסיעה, הגענו לאתר נחמד ומפתיע שנקרא Morada De Los Dioses שנמצא בפאתי קוסקו. האתר בתשלום, ומהווה מוזיאון פתוח, שכולל מיצגים יפים וייחודיים מסוגים שונים על צלע ההר. המיצגים מוקדשים למיתולוגיית האנדים והאינקה, ויש שם גם בית קפה שצופה לנוף יפה. שווה ביקור. להלן כמה תמונות כדי לעשות לכם חשק:

משם נסענו כחצי שעה לאותה הדירה שבה היינו בקוסקו קודם לכן. הגענו לקוסקו כבר בצהריים והתמקמנו בכיף בדירה שאותה אנחנו כבר מכירים.

במקור תכננו אחרי קוסקו לטוס צפונה לאזור הוארז, לטייל עוד קצת בהרי האנדים. זהו אזור יפהפה ויש בו טרקים מומלצים וידועים כמו הוואיווש ולגונה 69 ואחרים. אבל מזג האוויר לא נראה מבטיח. אנחנו כבר בתוך העונה הגשומה, ולפי התחזית צפויים שם גשמים בלתי פוסקים בשבוע הקרוב. לכן, החלטנו לוותר על ביקור באזור הזה, ולהמשיך לכיוון היעד הבא שלנו בטיול - פטגוניה.

הטיול בפטגוניה מתחיל בברילוצ'ה הארגנטינאית, אבל כל הטיסות שמצאנו עברו דרך בואנוס איירס. הזמנו טיסה ליומיים אחרי, והחלטנו להתמקם בבואנוס איירס לחמישה ימים. יש לנו זמן, ובא לנו קצת סביבה אורבנית, אחרי כל הטבע והטרקים שעשינו בשבועיים האחרונים.

את הערב והיומיים שאחרי העברנו במנוחה ושיטוט נוסף בקוסקו. אלו הימים האחרונים שלנו בפרו, אז לקחנו אותם באיזי, ומצאנו בעיירה עוד כמה נקודות עניין נחמדות שביקרנו בהן. בנוסף, זכינו לראות תחרות ריקודים מסורתית בכיכר המרכזית של קוסקו:

המשך הטיול שלנו בדרום אמריקה מתואר בפוסטים הבאים.

ולשאלה המתבקשת - האם פרו היא ביקור חובה בטיול מבוגרים בדרום אמריקה? התשובה שלנו היא כן - המדינה שונה ועממית יותר משאר האזורים, יש בה נופים ותרבות ייחודיים משאר המקומות, היא מסבירת פנים לתיירים, וגם בטוחה לגמרי וקלה להתמצאות ולטיול.

תיהנו!