(4) דרום אמריקה - חודש בפטגוניה

*** פוסט המשך לטיול 70 יום בדרום אמריקה ***

לאחר הפסקה אורבנית בבואנוס איירס, וקפיצה קצרה למפלי איגוואזו, אנחנו נוסעים לטייל בפטגוניה. פטגוניה היא המטרה העיקרית של הנסיעה שלנו לדרום אמריקה, אז אנחנו מתרגשים ומלאי ציפייה, ומתכוונים להקדיש לטיול בה חודש שלם.

פטגוניה היא אזור ענק, שמשתרע כמעט על כל השפיץ הדרומי של יבשת אמריקה, בתחום המדינות ארגנטינה וצ'ילה:

פטגוניה משתרעת על כמיליון קמ"ר, פי 50 מגודלה של ישראל. הקצה הדרומי של פטגוניה כמעט נוגע בקוטב הדרומי (מרחק של כ-1,000 ק"מ בלבד), ושם נמצא הישוב הכי קרוב בעולם לקוטב הדרומי, אושוואיה.

למרות גודלה של פטגוניה, חיים בה רק כשני מיליון תושבים.

ובגלל הקרבה לקוטב הדרומי, היא משופעת ביערות, אגמים ונהרות, וגם בפסגות מושלגות וקרחוני עד, שנמצאים בגובה נמוך, לפעמים רק 500 מטרים מעל פני הים. מדובר בגן עדן למטיילים - גם טבע עוצמתי, גם לא מיושב, וגם נגיש יחסית כי אינו נמצא בגובה רב שבדרך כלל צריך לטפס אליו רגלית.

טיול לאורכה של פטגוניה מורכב לוגיסטית. מדובר בכ-2,000 ק"מ בקו ישר מצפון לדרום, אז טיול מעגלי לא בא בחשבון. בנוסף, פטגוניה "הוכרזה" הרבה לפני שחלוקת המדינות קרתה. לכן, כדי לטייל בה, צריך "לתפור" את האזור שתי וערב בין ארגנטינה וצ'ילה. צריך לחצות הרבה מעברי גבולות, ולעקוף שרשרות הרים וקרחונים, כדי להגיע לכל המקומות המעניינים.

בתוך פטגוניה גם עוברת הדרך הידועה "קרטרה אוסטרל", שאורכה כ-1,300 ק"מ, ורובה שבילי עפר. הדרך הזו מהווה רוד טריפ חובה לחובבי הנהיגה והספורט המוטורי.

השם פטגוניה ניתן לאזור על ידי פרדיננד מגלן, מגלה הארצות הידוע שהיה הראשון לבקר במקום, בשנת 1500 לספירה. המתיישבים במקום דאז, היו בגובה ממוצע של כשני מטרים, ועם כפות רגליים גדולות. בהתאם הוא קרא לאזור רגל גדולה (פטה-גוניה).

את הטיול בפטגוניה עושים מצפון לדרום או הפוך, בתלות בעונה שמגיעים. המגבלה העיקרית היא מזג האוויר בעיר אושוואיה שבארגנטינה ובפארק טורס דל פיין שבצ'ילה. שניהם דרומיים מאוד וקרובים לאנטרקטיקה, קרים מאוד ולא ניתן לטייל באזור שלהם בחורף בחודשים מאי עד ספטמבר. העונה הכי טובה לטיול בפטגוניה מצפון לדרום היא דצמבר ינואר, ואלה החודשים שבהם אנחנו הגענו אליה.

יש כמובן הרבה דרכים ואזורים מעניינים לטייל בפטגוניה. חלק מהמטיילים מתרכזים בצד הצ'יליאני בקרטרה אוסטרל וטסים לאושווואיה, חלק משלבים בטיול קרוזים מסוגים שונים ומוותרים על טרקים ארוכים, חלק מבצעים ריבוי טיסות ופחות נהיגה, וחלק עושים את הכל בנהיגה עד אושווואיה. באמת שיש הרבה מה לראות ואיפה לטייל בכל האזור, ויש הרבה אפשרויות לטייל. לכן חשוב לעשות מחקר מראש, ולבחור את סגנון הטיול המתאים לכם.

אנחנו בחרנו מסלול שעיקרו בנהיגה, שמכסה את כל האזורים המרכזיים, ומאפשר ביצוע טרקים יומיים שנראו לנו הכי מעניינים ומגוונים. את הקטע האחרון מאל קלפטה לאושוואיה, בחרנו לא לבצע ברכב אלא בטיסה - מדובר בנסיעה של מעל 10 שעות, ונראה היה שאין בדרך אטרקציות מיוחדות שמעניינות אותנו, ואין ערך מוסף על שאר המקומות בפטגוניה. להערכתי עיקר העניין בלנהוג את הדרך הזו, הוא "להשלים" את הטיול בפטגוניה בנהיגה במקום בטיסה, ומבחינתי זה היה מיותר.

לגבי הנהיגה, אין שום בעיה מהבחינה הזו, הכבישים טובים והדרכים סלולות היטב. אין צורך ברכב מיוחד, אבל עדיף רכב גבוה. בגלל המרחקים הארוכים חשוב להיות מודעים לנושא הדלק, ולתדלק בכל הזדמנות שיש ולא לחכות לתחנה הבאה. אבל בסך הכל יש תחנות דלק בתדירות סבירה, ולמיטב זכרוני לא ירדנו מרמת חצי טנק מלא לאורך כל הטיול.

לגבי לינה יש המון אופציות ואין צורך להזמין מראש. מדובר בטיול מתגלגל, והוא גם תלוי מזג אוויר. המטרה העיקרית היא לא התפנקות במלונות יוקרה בהזמנה מראש במחיר זול. אז אפשר להזמין לינה גם יום יומיים מראש, ולא היה לנו מצב שבו היו אופציות מוגבלות.

הקדשנו לטיול בפטגוניה כחודש, והמסלול העקרוני שלנו היה כלהלן:

1. 3 ימים ברילוצ'ה - הגעה בטיסה מבואנוס איירס, טיול בעיר, באזור הקרוב אליה, והתארגנות

2. 20 ימים טיול עם רכב לאורך פטגוניה מצפון לדרום, השכרת רכב בברילוצ'ה והחזרה באל קלפטה, סה"כ נהיגה לאורך כ-3,500 ק"מ:

   • 3 ימים בדרך 7 הלגונות מצפון לברילוצ'ה - 600 ק"מ נהיגה

   • 4 ימים נסיעה לפוטאלפו ואתרים בדרך (קרחון TRONADOR והסביבה שלו, סוסים באל בולסון, רפטינג פוטאלפו) - 500 ק"מ נהיגה

   • 3 ימי נסיעה בקרטרה אוסטרל (כחצי מכל דרך הקרטרה), מוילה סנטה לוצ'יה עד אלדנה, כולל מערות השיש בריו טרנקילו - 600 ק"מ נהיגה

   • 4 ימים מעבר לארגנטינה ונסיעה עד אל צ'לטן, כולל יומיים טרק Laguna de los Tres באל צ'לטן - 1,000 ק"מ נהיגה, כן כן, אלף ק"מ...

   • 3 ימים אל קלפטה כולל קרחון פריטו מורנו - ללא נהיגה

   • 4 ימים הלוך חזור לצ'ילה לטיול בפארק טורס דל פיין - 1,000 ק"מ נהיגה, כן כן, אלף ק"מ...

3. 5 ימים אושוואיה - הגעה בטיסה מאל קלפטה, וטיול באושוואיה ובאזור שלה.

להלן המסלול המפורט שלנו בפטגוניה:

יום 22 לטיול בדרום אמריקה - יום 1 בפטגוניה - הגעה לברילוצ'ה

הגענו לברילוצ'ה בטיסת ערב של שעתיים וחצי מבואנוס איירס. נחתנו עם השקיעה, ולקחנו מונית למלון שלנו במרכז העיר. כבר בנחיתה קיבלה את פנינו שקיעה מרהיבה בצבעים מיוחדים:

הנסיעה מהשדה למלון ארכה כחצי שעה. אנחנו בחרנו במלון Hampton by Hilton Bariloche שהיה במרכז העיר והיה מצוין לשלושה לילות. יש המון אופציות בעיר, אבל בכל מקרה אני ממליץ על מלון מרכזי בסמוך לרחוב הראשי, בלי צורך במוניות כל פעם שרוצים להגיע למרכז.

בעקרון כדאי לשהות בברילוצ'ה לפחות שלושה לילות, שמאפשרים יום אחד מלא כדי להתארגן לטיול הארוך בפטגוניה עם שכירת רכב וכדומה, ויום אחד מלא כדי לעשות טיול יום באזור הקרוב לברילוצ'ה כפי שיוסבר בהמשך.

יום 23 לטיול בדרום אמריקה - יום 2 בפטגוניה - התארגנות בברילוצ'ה

ברילוצ'ה היא מין עיירת בוקרים, עם וייב מצוין ומדרחוב הומה חנויות ומסעדות, והיא העיר הכי משמעותית בצפון פטגוניה. יש בה את כל השירותים הנלווים הנדרשים, כדי להתחיל את הטיול הארוך בפטגוניה (שכירות רכב וכדומה). בחורף היא הופכת לעיירת סקי מרכזית באזור.

ברילוצ'ה נמצאת פחות או יותר במרכזו של הפארק הלאומי Parque Nacional Nahuel Huapi, שכולו בתוך פטגוניה. בפארק יש מספר פנינות טבע ונוף שכדאי לבקר בהם.

מקור השם ברילוצ'ה הוא ממילה בשפה מקומית שמשמעותה "האנשים שמעבר להרים", ויש בה כ-150,000 תושבים.

את היום הראשון בברילוצ'ה הקדשנו ל"התמצאות" ולמציאת רכב להשכרה לחודש הקרוב. כשביררתי לגבי שכירות הרכב עוד לפני שהגענו, ראיתי שיש היצע סביר, ורציתי לראות את הגורם שאני משכיר ממנו בעיניים, לפני שאני מתחייב על שכירות כל כך ארוכה. סימנתי מראש כמה חברות שכירות בעיר ועברנו ביניהן. בדיעבד זה היה מסוכן מידי מבחינת זמינות רכבים, אבל איכשהוא תפסנו רכב פנוי. הרכב היה אחד מהשניים האחרונים הזמינים באותה חברה, אז היה לנו מזל. מומלץ לסגור שכירות רכב לפחות שבוע לפני ההגעה.

את הרכב השכרנו בסוכנות שנקראת Invernalia Rent a Car, שיש לה סניף בעיר די סמוך למדרחוב הראשי. המנהל בקבלה היה דובר אנגלית והתקשורת איתו הייתה מצוינת. המחיר היה ממוצע למה שביררתי מראש. שכרנו את הרכב לשבועיים עם אופציה להארכה, תחת ההנחה שהשכירות הזו תיקח אותנו עד אל קלפטה. שם נוכל לשקול אם להאריך את השכירות, כדי להשלים את הביקור בטורס דל פיין, או לשכור רכב אחר לביקור הזה, בהתאם להתפתחויות ולמחירי השכירות. את הרכב הזמנו לעוד יומיים בבוקר, כי למחרת רצינו לטייל בסביבה הקרובה לברילוצ'ה ואין צורך ברכב כדי לטייל שם (הסבר בהמשך).

מחיר השכירות היה כמובן שערורייתי - 2,500 דולר כולל ביטוחים מלאים, ומסמכי מעבר גבול לצ'ילה, ודמי החזרה באל קלפטה שעלו 1,000 דולר, לג'יפ רנגייד שהוא קצת יותר גדול ומוגבה מרכבי הפרייבט הרגילים שהם יותר זולים. זה נשמע מוגזם, אבל זה המחיר אצל כולם פחות או יותר, ואל קלפטה נמצאת 1,500 ק"מ דרומה...

חשוב לקחת רכב שהוא קצת יותר גבוה מהסטנדרט, ולוודא בזמן סגירת ההשכרה שיש לרכב גלגל ספייר רגיל, ולא ערכת ניפוח. פנצ'ר במהלך טיול בפטגוניה הוא דבר רגיל ונפוץ. זאת כי נוסעים הרבה על שבילים כבושים, לעיתים לאורך קילומטרים ארוכים. אין צורך אמיתי ברכב 4X4, אבל אם מצאתם במחיר זול אז כמובן שכדאי.

השמועות אומרות שאם מגיעים מצ'ילה ושוכרים את הרכב בצ'ילה, המחירים יותר זולים. לא בדקתי את זה.

בשאר היום טיילנו במדרחוב בעיר, קצת קניות, אוכל טוב כולל שוקולד מקומי מתבקש. בעיר יש גם כיכר מרכזית שצופה לשקיעות יפהפיות עם מבנים יפים:

לקראת ערב הבחנו בכיכר המרכזית בקבוצת צעירים שהולכים עם תופים ודגלים ושרים שירים. מתברר שמדובר בעידוד של קבוצת כדורגל שמשחקת בדיוק באותו הזמן. הם לא יכולים ליסוע לראות את המשחקים בגלל המרחק הגדול, אז ה"בילוי" שלהם בזמן המשחק הוא לעשות רעש ומוזיקה ברחובות מרכז העיר, תוך כדי שמיעת המשחק ברדיו. אוהדים "רגילים" מצטרפים אליהם לשירה ורוקדים איתם בספונטנית. נחמד וצבעוני.

בערב אכלנו במסעדת בשר יוקרתית ומומלצת Alto El Fuego, עם בשר ארגנטינאי משובח ויין טוב. המחירים בהתאם אבל עדיין זול משמעותית מישראל.

יום 24 לטיול בדרום אמריקה - יום 3 בפטגוניה - טיול בסביבת ברילוצ'ה

את היום הזה הקדשנו לטיול בסביבה הקרובה לברילוצ'ה. אפשר לעשות את הטיול הזה גם עם רכב שכור, אבל אנחנו בחרנו בתחבורה ציבורית, שלצורך הטיול הזה זמינה ופשוטה לשימוש.

יצאנו מהמלון, לאחר ארוחת בוקר, בסביבות שעה שמונה בבוקר. אנחנו נוסעים באוטובוס מספר 20 לתחנת הרכבל הידועה שצופה על האגמים, ונקראת Aerosilla Cerro Campanario. האוטובוס נוסע לאורך שפת האגם, מברילוצ'ה ועד לרכבל, ויוצא מתחנה שנקראת San Martín - Centro Cívico בגוגל מפס, ונמצאת בקצה הדרומי של כיכר העיר. האוטובוס עובר כל 20 דקות, אז כדאי לתזמן את ההגעה לתחנה לפי מסלול בגוגל מפס. משלמים על הנסיעה דרך הטלפון, אי אפשר לשלם במזומן לנהג. הנסיעה אורכת כחצי שעה ויורדים ממש בתחנת הרכבל.

כשהגענו כבר היה תור בכניסה לרכבל, אז כדאי להגיע מוקדם. אי אפשר לרכוש כרטיסים מראש באינטרנט, אז כדאי שאחד מיד יעמוד בתור לכניסה, והשני ילך לרכוש כרטיסים (10 דולר ליחיד). כשהתיישבנו על ספסל הרכבל, כבר היה תור ארוך בכניסה, שנראה מעיק וגוזל זמן יקר. בנוסף, בדרך כלל השעות הטובות מבחינת ראות הן בבוקר, אז כדאי להגיע מוקדם ככל האפשר.

היה יום חמים עם ראות מצוינת, וכבר מהרכבל הפתוח אפשר היה ליהנות מהנופים והאוויר הטוב. התחלה טובה למפגש הראשון שלנו עם הטבע של פטגוניה...:

עם ההגעה לרכבל העליון, יש מסלול קליל שעובר בין תצפיות שונות, עם רחבות מסודרות מרוצפות דקים, ובית קפה נחמד מול הנוף. אנחנו רק בגובה של 1,000 מטרים מעל הים, אבל הנופים של האגמים שנמצאים מצפון לאתר הרכבל יפהפיים, וכבר עושים לנו חשק להתחיל לטייל בהם עם רכב... וזה יקרה החל ממחר...

להלן מספר תמונות נוף מהמקום:

טיילנו במקום כשעתיים, ואז ירדנו חזרה ברכבל הפתוח חזרה למטה.

משם יש כמה אופציות - אפשר להמשיך עוד לעומק הטבע באוטובוס, כדי לעשות טרק קצר בקצה הכביש שמוביל לאזור. הטרק מטפס לנקודת תצפית יפה שנקראת LLAO LLAO. את פירוט המסלול שאורכו כ-6 ק"מ אפשר למצוא באתר הבא:

https://www.alltrails.com/trail/argentina/rio-negro/cerro-llao-llao-via-sendero-villa-tacul

אנחנו ויתרנו על האופציה הזו, כי נראה שהנופים שם לא יהיו שונים משמעותית מהנופים מתחנת הרכבל.

אופציה אחרת היא לחזור באותו האוטובוס לכיוון ברילוצ'ה, ולרדת לאחר 4 תחנות בתחנה שנקראת בגוגל מפס - Av. Bustillo Km.15.500. משם ללכת ברגל בהליכה קצרה של חמש דקות לחווה שנקראת Tom Wesley Cabalgatas, ולטייל בתוך החווה. בחווה יש מבשלת בירה עם כסאות אוכף, מסעדת בוקרים, בעלי חיים והרבה שלווה ושקט. אפשר לעשות שם טיול סוסים בתיאום מראש. אני ממליץ לחכות עם טיולי הסוסים לתוככי פטגוניה, שם אפשר לעשות את הרכיבה בטבע יותר פראי ועוצמתי. להלן כמה תמונות מהחווה, מומלץ מאוד וחינמי לחלוטין. בתוך הכפר שמוביל לחווה יש גם חנויות אומנות וקרמיקה נחמדות:

עם סיום הביקור בחווה ובכפר, נסענו חזרה לברילוצ'ה באוטובוס. הגענו לעיר בסביבות שלוש בצהריים. השקיעה בדרום ארגנטינה בעונה הזו מאוד מאוחרת, בסביבות שעה שמונה וחצי בערב, אז המשך היום עוד לפנינו. ממרכז העיר לקחנו מונית אובר לכיוון המפלים Cascada de los Duendes. המפלים נמצאים ממש מעל ברילוצ'ה, אבל אין אוטובוס שמגיע לשם. יורדים באתר שנקרא Camping Lago Gutiérrez והולכים הליכה קצרה ברגל למפלים (כל נהגי המוניות מכירים את זה ויודעים איפה להוריד אתכם, ובדרך כלל גם יחכו לכם לחזרה). כאמור היה יום חם אז הביקור הזה היה מצוין עבורנו. מסלול של כמה מאות מטרים בתוך חורש מוצל וצמוד לנחל זורם, ואז מפלים נחמדים ורחצה קרירה ומרעננת (תארזו בבוקר בהתאם...):

המקום היה יחסית ריק בשעה ארבע אחר הצהריים, אז נהנינו מהטבילה וההפסקה בו.

בערב האחרון שלנו בברילוצ'ה שוב ירדנו על סטייק טעים באחת ממסעדות הבשר ברחוב הראשי.

ימים 25-27 לטיול בדרום אמריקה - ימים 4-6 בפטגוניה - טיול בדרך שבעת האגמים

כביש 40 הוא הארוך ביותר בארגנטינה, כ-5,000 ק"מ, ועובר לאורך המדינה מצפון לדרום בעיקר באזורים שקרובים יותר לגבול עם צ'ילה, ובעצם לאורך כמעט כל פטגוניה. דרך שבעת האגמים, Ruta de los Siete Lagos, היא אחת המפורסמות באזור ברילוצ'ה ובפטגוניה, ונמצאת על הכביש הזה. מדובר בדרך נופית מרהיבה באורך של כ-100 ק"מ, היוצאת מברילוצ'ה (San Carlos de Bariloche) לכיוון צפון ומסתיימת בעיירה סן מרטין דה לוס אנדס (San Martín de los Andes). הדרך עוברת בין שבעה אגמים ולגונות מרהיבים, כל אחד בצבע וייחודיות משלו. להלן מפה של הדרך:

מאחר ומדובר בדרך לא ארוכה ובעיקר בתצפיות בדרך, אני ממליץ לתבל את הדרך בביקור באתרים סמוכים. דרך 7 הלגונות מסתיימת בעיירה סן מרטין, ובעקרון אפשר לחזור חזרה דרומה באותו הכביש. המסלול שמוצע להלן עובר בדרך אחרת צדדית, שמוסיפה עניין גם לדרך חזרה, ומייצרת מסלול מעגלי חלקית, במקום הלוך חזור בדיוק באותה הדרך.

יום 1 בדרך שבעת האגמים:

אספנו את הרכב עם שעת פתיחת הסניף של חברת ההשכרה. בדקנו שמצב הצמיגים סביר ושיש גלגל ספייר רגיל, ושיש ערכת החלפה למקרה פנצ'ר. כמו כן, וידאנו שהמסמך והתעודה שמאפשרים מעבר גבול לצ'ילה נמצאים וברורים לנו, ויצאנו לדרך. ביום הראשון התרכזנו בעצירה בעיירות בדרך. עיירה מומלצת בדרך היא Villa La Angostura החביבה שנמצאת לאחר כשעה נסיעה מברילוצ'ה. יש בה בתי קפה וחנויות נחמדות. לאחר שעוברים את העיירה הזו, יש הרבה נקודות תצפית על האגמים בדרך, רובן ממש על הכביש. אז קחו את הקטע הזה באיזי, כי הוא אחד היפים מבחינת תצפיות על האגמים וההרים שמסביב. מאחר ואנחנו נוסעים בדרך הזו גם מחר לאחד האתרים שבאזור, החלטנו ליסוע ישירות למקום הלינה תוך צפייה בנוף על הדרך, ופחות לעצור לתצפיות ביום הזה.

באזור הזה גם היה כדאי לנו להתמקם ללינה בתוך דרך שבעת האגמים, כי הוא נמצא פחות או יותר באמצע של הדרך, וכי האתרים הנוספים שאנחנו רוצים לבקר בהם נמצאים באזור. רצינו לישון במקום שהוא ממש בטבע ולא בתוך אחת העיירות, ומצאנו כשעה נסיעה מאנגוסטורה מקום במחיר מצחיק. המקום נראה מבטיח, ונמצא ממש על שפת אגם TRAFUL (שאינו אחד משבעת האגמים). מקום הלינה נקרא Costa Traful והזמנו אותו לשני לילות. הדרך אל מקום הלינה היא שביל כבוש רגוע ויפה בתוך חורש, כשמידי פעם האגם מבצבץ בין העצים:

כשהגענו למקום הלינה התעלפנו מהרמה של המקום והיופי של הבקתות שהיו ממש על המים, עם מרפסת פרטית מול האגם, ואפילו ירידה פרטית לאגם - מומלץ מאוד מאוד לאוהבי השקט והטבע. אפשר להזמין ישירות מולם על בסיס הפרטים בגוגל מפס:

בסמוך למתחם יש כמה מסעדות ובתי קפה בתוך מבני עץ חמימים ונעימים. באמת פסטורלי, רגוע ומומלץ מאוד. כששאלנו למה המקום לא מפורסם יותר, נאמר לנו שהמקום יותר נפוץ אצל המקומיים, שמגיעים לכאן כשלא בא להם להתערבב עם כל התיירים בדרך 7 הלגונות. מה שכן, כדי להגיע לבקתות נוסעים כחצי שעה "הצידה" מהכביש הראשי, אז לקחת את זה בחשבון.

יום 2 בדרך שבעת האגמים:

היום אנחנו עושים את הטרק הראשון שלנו בפטגוניה. אורכו של הטרק כ-8 ק"מ הלוך חזור, הוא עובר דרך שני מפלים מרהיבים, ונמצא בעצם אחרי מעבר הגבול לצ'ילה. מסלול הטרק והפרטים שלו זמינים באתר הבא:

https://www.alltrails.com/trail/argentina/neuquen/sendero-cascadas-dora-y-santa-ana

ממקום הלינה נסענו כשעתיים עד לנקודה שנקראת בגוגל מפס Acceso Cascada Dora y Santa Ana. בדרך עברנו בנקודת הגבול לצ'ילה. חשבנו שיהיה מסובך ומסורבל לעבור שם, אבל התברר שזה תהליך פשוט, מסודר, וכולם אדיבים ומסבירי פנים. חשוב לשים לב לזמני הפתיחה והסגירה של התחנות במעברי הגבול.

את הטרק התחלנו בסביבות תשע וחצי בבוקר. הורדתי מראש באופליין את המסלול באפליקציית ALLTRAILS והשתמשתי בה כדי לוודא שאנחנו על המסלול הנכון. המיקום על המפה עובד באופן מדויק מאוד ונותן בטחון מלא בהליכה. הדרך עוברת בעיקר בתוך החורש מוצל:

ואז, לאחר כ-2 ק"מ הליכה, מגיעים לירידה למפל הראשון, שעוברת בשביל צר מאוד עם שיחים בגובה שלכם. מדובר בסטייה של כמאה מטרים מהשביל הראשי. המפל הראשון נקרא DORA והוא יפה ומרשים וזורם בעוצמה:

לאחר העצירה במפל, ממשיכים הלאה במסלול לכיוון המפל הבא. הדרך נהיית קצת יותר מאתגרת, עם שבילים שנסחפו חלקית בגשמים ועליות וירידות כדי לחצות נחלים זורמים - לא משהו קשה מידי אבל לא שביל "רגיל" כמו לפני המפל הראשון, ויש כמה מעברים כאלה:

לאחר כקילומטר הליכה בתוואי הקצת שונה הזה, מגיעים לחלק המגניב במסלול הזה. אנחנו צריכים לחצות את הנהר הזורם, כדי להגיע למפל סנטה אנה. מאחר ומדובר בנהר זורם מעל סלעים נמוכים וגבוהים, וגובה המים משתנה בהתאם לגשמים, התקינו במקום כבל שאפשר להיעזר בו כדי לחצות. על הכבל השאירו גם מתלים להעברת ציוד ותיקים. התיקים שלנו על הגב אז לא היינו צריכים להיעזר במתלים. כשהגענו למקום, המים לא היו גועשים או גבוהים מידי, אז היה קליל ונחמד לחצות את הנהר, כיף...:

לאחר חציית הנהר ממשיכים בשביל די מסודר עד למפל סנטה אנה לאורך כקילומטר נוסף, למעט כמה נקודות שמצריכות טיפוס קל עם הידיים:

הגענו לקצה המסלול לאחר כשעתיים, והאמת, ששום דבר לא הכין אותנו ליופי של המפל שנמצא בקצה המסלול הזה. מי המפל נופלים מגובה רב, כשמאחוריהם מערת משושים יפהפייה, ומתחתיהם בריכה מי טורקיז צלולים וגועשים, והכל ירוק ופורח מסביב. וכל היופי הזה מתגלה אט אט כשמתקרבים יותר ויותר למפל:

וזה לא נגמר בזה...

מצד ימין של המפל, יש שביל קצר שעולה למערה שנמצאת מאחורי המפל. טיפוס בשביל הזה מביא אותנו אל מאחורי המפל, כשאנחנו נמצאים בתוך מערת משושים מרשימה, וצופים אל כל העמק הקטן שיצרו המפל והנהר. פשוט תענוג של טבע, עוצמה ושלווה במקום אחד:

לאחר מנוחה והפסקת אוכל במקום, התחלנו לחזור חזרה באותה הדרך. שוב עוברים כמה מעברי נחלים, ושוב חוצים את הנהר בעזרת הכבל, אבל הלב כבר התרחב ואנחנו נהנים וצוחקים כל הדרך. סיימנו את כל בכארבע שעות.

המסלול הזה מומלץ מאוד, אפשרי לכל אחד עם כושר סביר ואפילו פחות מזה, ואסור לפספס אותו אם אתם מבקרים בדרך 7 הלגונות!!!!!!!

לארוחת צהריים נסענו שוב לוילה אנגוסטרה שנמצאת קרוב אלינו, ואז שוב נסענו לכיוון מקום הלינה. אנחנו שוב עוברים על כביש 40 בדרך 7 הלגונות, ואתמול התמקדנו בעיירות ונהיגה, אז היום עצרנו בדרך לכמה תצפיות יפות על האגמים. אי אפשר לפספס את התצפיות, הן ממש על הכביש, אז תעצרו איפה שנראה לכם יפה יותר...:

באזור הזה התחלנו להבין שאנחנו מבקרים בפטגוניה באביב, והכל פורח מסביב...

בקצה הצפוני של העיירה וילה אנגוסטרה, עובר הנהר הקצר שנקרא Río Correntoso, ומחבר בין האגם הגדול Lago Nahuel Huapi לאגם הקטן יותר Lago correntoso. שניהם ברשימת שבע הלגונות. לכאורה לא משהו מיוחד, אבל המקום פשוט מרשים, וצבעי המים שם מרהיבים. אני ממליץ מאוד לא להתעצל, ולהגיע עם הרכב בנסיעה קצרה עד לנקודה שנקראת בגוגל מפס Senda Puente Viejo Lago Espejo. כשהדרך נגמרת, תלכו בתוך שביל קצר עד ממש לגשר הישן שמעל הנהר, ותוכלו גם לרדת לשפת המים של האגם:

משם המשכנו בדרכנו צפונה, ובדרך עצרנו לצלם את הפריחות המרהיבות שבצידי הכביש:

בסביבות שעה שבע בערב, ירדנו מכביש 40 הראשי ונסענו שוב כחצי שעה עד לבקתה שלנו. כשהגענו, קיבלה את פנינו שקיעה מרהיבה שהייתה סיום מושלם ליום מושלם, וארוך, בפטגוניה:

לילה טוב...

יום 3 בדרך שבעת האגמים:

גם היום יש לנו יום ארוך. אנחנו משכימי קום, והשמש שוקעת מאוחר, אז אפשר לנצל את היום במלואו. היום אנחנו מתכננים לנהוג עד לקצה דרך 7 הלגונות, העיירה סן מרטין דה לוס אנדס, ואז חזרה כל הדרך לברילוצ'ה. מדובר בנהיגה נטו של כ-5 שעות, כמובן עם עצירות בדרך. אנחנו שני נהגים רשומים, הדרכים והכבישים יפהפיים וטובים, אז בכיף.

עזבנו את מקום הלינה היפה והפסטורלי ממש בצער בשעות הבוקר, ונסענו כשעה עד לשביל המוביל למפלי NIVINCO. אין כמו הליכת בוקר בטבע... השביל מתחיל ממש על הכביש הראשי 40, והמסלול המוביל למפלים קליל ושטוח וקצר יחסית, כ-5 ק"מ. הפרטים שלו באתר הבא:

https://www.alltrails.com/trail/argentina/neuquen/cascada-nivinco

במהלך המסלול עוברים בתוך נחל עד הברכיים, אז כדאי לקחת סנדלים. אפשר גם יחפים. המים קפואים, אז קחו נשימה עמוקה לפני החצייה ותחייכו למצלמה...:

כבר בתחילת המסלול נתקלנו בציפורים יפות וייחודיות:

המסלול עצמו מסודר וקליל בתוך חורש:

לאחר כשעה הליכה כבר רואים את המפלים:

אל תתפתו ללכת בתוך המים הקפואים, יש שביל שעובר משמאל למפלים ומגיע עד אליהם, שם יש מקום לשבת וליהנות מהמקום הזורם והיפה:

משם חוזרים באותה הדרך לחנייה, ושוב חוצים את הנחל. משום מה בחצייה חזרה, המים מרגישים פחות קרים (-:

היינו במסלול כשעתיים כולל עצירה.

במהלך הנסיעה לקצה דרך 7 הלגונות, עצרנו בעוד כמה אגמים ונקודות תצפית:

רגע לפני ההגעה לסן מרטין דה לוס אנדס, כדאי לעמור בתצפית שנקראת:

Mirador Lacar - San Martín de los Andes, ומאפשרת תצפית טובה על האגם והעיירה שבקצהו:

הגענו לסן מרטין, קצה דרך 7 הלגונות, בשעה שתיים בצהריים. זה נשמע מאוחר, אבל מחשיך רק בתשע בערב, אז חצי יום עוד לפנינו. בעיירה הזו התוודענו למאכל המקומי נטול הגלוטן שנקרא CHIPA - הוא עשוי מטפיוקה ובדרך כלל מכיל גבינה טעימה. מומלץ למעדיפי ה"ללא גלוטן". בעיירה מומלץ לבקר גם בבית הקפה והשוקולד Mamuschka. בסך הכל שהינו בעיירה למנוחה וארוחת צוהריים ושוטטות כשעתיים, נחמד מאוד.

מהעיירה נסענו כחצי שעה חזרה דרומה על כביש 40, עד לפניה שמאלה לכביש הצדדי 63. אנחנו נוסעים בכביש הצדדי הזה, במקום לחזור עד לברילוצ'ה באותה הדרך. שיהיה מעניין...

לאחר כחצי שעה נסיעה על כביש 63, שהוא בעצם שביל כבוש עם נוף יפה, שחלקו עובר על שפת אגם Meliquina, הגענו לגשר עם שם מוזר - Puente río Filo Hua Hum. מהגשר יש תצפית נחמדה על הנהר שזורם באזור ונקרא Caleufú. מי הנהר צלולים להפליא ויפים על רקע ההרים שמסביב:

נסיעה קצרה אחרי כן מגיעים לחנייה על מצוק מעל הנחל המתחתר. המקום נקרא בגוגל מפס Pozones De Caleufú. כאן אנחנו כבר מרגישים שאנחנו בשומקום, עם מעט מאוד אנשים מסביבנו. הליכה קצרה בשביל לא מסודר, מביאה אותנו לתצפית וירידה למקום התחתרות מי הנהר הצבעוניים בתוך הסלעים - מרשים ויפה וצבעוני. אפשר לרדת עד הנהר עצמו להפסקה והשתאות מהצבעים והתצורות:

משם המשכנו על כביש 63, ומהר מאוד הגענו לאזור הררי מרשים שנקרא Paso Córdoba. אנחנו מטפסים ויורדים ממנו, כדי להתחבר שוב לכביש ראשי. הנופים באזור היו יפים, ובתמונות אפשר לראות את הדרך, או יותר נכון השביל, שעליו אנחנו נוסעים:

אורכו של כביש 63 הוא כ-70 ק"מ, ולוקח כשעתיים ליסוע לאורכו. כולו שביל ולא דרך סלולה. אני מאוד ממליץ לחזור לברילוצ'ה דרכו, ולא ליסוע בדרך הרגילה של כביש 40. הנופים קצת אחרים, תהיו די לבד, ויש נקודות בדרך לעצור ולהתרשם ולהתרענן ואפילו לטבילה קרירה ונעימה בנהר. בקצה כביש 63 התחברנו לנהר TRAFUL, שבעצם מגיע ממקום הלינה שבו ישנו:

שם גם עלינו על כביש 237 דרומה לכיוון ברילוצ'ה, ונסענו כשעה למקום הלינה שלנו. בחרנו לישון מחוץ לברילוצ'ה על הדרך, כדי לא לבזבז זמן כניסה לעיר ולהסתבך עם חנייה. מצאנו מלון נחמד מאוד שנקרא Estancia del Carmen עם נוף יפה וצוות אדיב:

הגענו למלון בשעה שמונה בערב, עייפים ומרוצים.

דרך 7 הלגונות, שנהגנו בה כ-600 ק"מ בשלושה ימים, הייתה מרשימה עבורנו, ועוד יש לנו הרבה מה לצפות מפטגוניה...

יום 28 לטיול בדרום אמריקה - יום 7 בפטגוניה - הר הרעם והקרחון השחור - VENTISQUERO NEGRO

רק 50 ק"מ בקו אווירי מברילוצ'ה, נמצא אחד האתרים היפים באזור - הקרחון השחור - Ventisquero Negro.

הוא נקרא כך בגלל גווני השחור הפזורים בו בגלל היסחפות ומפולות של בוץ שקורות בו באופן תדיר. הקרחון משתרע על חלק מהר הרעם (בספרדית: Cerro Tronador), שפסגתו בגובה של 3,500 מטרים, והוא מהווה חלק מהגבול הארוך בין ארגנטינה לצ'ילה.

הר הרעם נקרא כך בגלל התנתקויות של חלקי קרח בגודל של בניין, מהקרחון התלוי שבפסגתו. התנתקויות אלו מייצרות רעש חזק, שנשמע כמו רעם מתגלגל, כל כמה שעות.

האזור שסמוך להר בצד הארגנטינאי, יחסית לא מתויר.

אולי בגלל שצריך לשלם כדי להיכנס אליו.

אולי בגלל שטיול בו, מצריך נסיעה בדרכים לא סלולות הלוך וחזור במשך חמש שעות ארוכות.

ואולי בגלל שבחלק מהמקומות, ברגע שיוצאים מהרכב, מתנפלים עליך זבובים בגודל של פיל (את זה ידענו בדיעבד...).

אבל בכל מקרה - מדובר בפנינת טבע שכדאי מאוד לבקר בה, וצריך להקדיש לה יום שלם בגלל הנסיעה הארוכה, והיחסית איטית, בשבילי עפר מפותלים. מאחר והשבילים בתוך הפארק צרים, וחייבים ליסוע בהם הלוך חזור, אז יש זמני נסיעה מאורגנים בכיוון אחד במהלך היום. בעקרון אין מה להסתבך עם זה, מגיעים בבוקר ונוסעים למפלי Cascada Los Alerces, ומשם להר הרעם. לוח הזמנים מסתדר בהתאם. בחזרה מהר הרעם, בשלב מסוים יש חסימה, והנסיעה ליציאה מהפארק היא משעה 16:00 והלאה. בנקודת החסימה הזו, יש בית קפה מצוין לשבת להפסקה, אם הגעתם לשם לפני שעה 16:00.

יצאנו לדרך יחסית מוקדם לאחר ארוחת בוקר במלון, ונסענו דרומה על כביש 40. לאחר כחצי שעה פנינו ימינה לכביש 82 המוביל בעצלתיים ובשבילים עד לקרחון ולהר הרעם. לאחר כמה מאות מטרים מגיעים לתחנת הכניסה לפארק שם משלמים כניסה לאתר כ-25 דולר לאדם.

בתחילת השביל אנחנו נוסעים בצמוד ומעל לאגם שנמצא מימיננו. הנוף יפה ומבטיח:

לאחר כחצי שעה מגיעים לצומת מעל נהר שמחבר בין האגם הזה לאגם אחר. סמוך לצומת הזו נמצא האתר Camping los Rápidos אם בא לכם להתרענן. אנחנו רק עצרנו לתמונה ראשונה מעל הגשר החביב שמסביבו אלפי תורמוסים צבעוניים:

מנקודה זו אנחנו פונים שמאלה, לכביש 81 (יותר נכון שביל), ונוסעים עוד כחצי שעה עד למפלי LOS ALERCES. אנחנו נוסעים לצד אגם ונהר פסטורלים, והנוף יפה ומהמם:

בשלב מסוים עולים קצת לגובה, והנופים נפתחים למרחבים, והיה גם בז מקומי CHIMANGO שממש חיכה לנו במקום:

בשלב מסוים מגיעים לאתר הקמפינג Camping Agreste Lago Hess. בנקודה הזו כדאי לעצור רגע, כדי להתפעל מהשתקפות הנוף בלגונה הקטנה שבמקום, ממרומי גשר העץ שחוצה את הנחל:

לאחר נסיעה קצרה מגיעים למפלים, שהיו נחמדים וגועשים וממש קרובים לשביל, עם מסלול הליכה קצר על דק מסודר לתצפיות עליהם:

ממש בכניסה למפלים יש בית קפה נחמד עם מקומות ישיבה מול נוף ירוק. אנחנו כבר בשעת צוהריים אז עצרנו להפסקת קפה ונשנוש:

מהמפלים נסענו ישירות, כשעתיים נסיעה על שבילים כבושים, עד ממש לקצה הדרך למרגלות הר הרעם. במהלך הנסיעה הר הרעם והקרחון שמעליו מבצבצים מידי פעם בין העצים, וממלאים אותנו בציפייה להגיע אליו כבר ולבקר בו:

במהלך הנסיעה להר הרעם, דילגנו על שתי נקודות עצירה שהחלטנו לבקר בהן בדרך חזרה, ראו בהמשך. בקצה הדרך כשכבר אין יותר לאן להתקדם עם הרכב, יש שביל הליכה קצר הלוך חזור, שמכניס לעומק החורש. כך מגיעים בהליכה לנקודות שמהן אפשר לראות את ההר, ואת המפלים שזורמים מהקרחון לתוך העמק שלמרגלותיו. פרטי המסלול באתר הבא:

https://www.alltrails.com/trail/argentina/rio-negro/mirador-garganta-del-diablo-cerro-tronador

כשירדנו מהרכב התוודענו לנושא הברחשים שבכל האזור - כמויות אדירות שפשוט מתקיפות אותך מכל הכיוונים. הם לא עוקצים, אבל בגלל הכמויות זה לא נעים. הדרך היחידה להתמודד איתם זה להיות כל הזמן בתנועה... בגדים ארוכים וכובע מומלצים...

אין צורך לעשות את כל מסלול ההליכה למרות שאורכו רק קילומטר וחצי - לאחר כמה מאות מטרים העמק כבר נפתח לפניכם, ונראה שהנוף לא משתפר משמעותית בהמשך, אז שם כדאי לעצור, להתרשם, להצטלם, ולחזור חזרה:

מנקודה זו, בנסיעה קצרה חזרה בשביל, מגיעים לחנייה לצורך הביקור באתר Ventisquero Negro, שכולל את האגם למרגלות ההר, והקרחון שמעל ההר. כתבתי על זה שהפארק לא מאוד מתויר, ופה הרגשנו את זה היטב - מקום שהוא פשוט "וואו", אחד היפים, וכמעט אין אנשים מסביב. מראה האגם על רקע ההרים והצבע שלו פשוט מטריפים. ההליכה לאגם עצמו קצרה וקלה, ויש מספר נקודות תצפית לאורך ומעל האגם:

במהלך הביקור במקום שמענו מספר פעמים את הסיבה לכך שקוראים להר "הר הרעם" - כל מספר דקות, שברים והתנתקויות בקרחון מייצרים קולות של רעם מתגלגל. את הרעש הזה שומעים לאורך הביקור בפארק, אבל כאן שומעים אותו היטב והכי חזק.

לאחר נסיעה קצרה נוספת מהאגם, מגיעים לנקודה Estacionamiento Saltillo de Nalcas. מנקודה זו יצאנו בהליכה למפל Saltillo de las Nalcas.

מסלול ההליכה קצר ושטוח ומתואר באתר הבא:

https://www.alltrails.com/en-gb/trail/argentina/rio-negro/sendero-salto-las-nalcas

תוך כדי ההליכה עוברים גשר נחמד מעל נחל זורם, המוני תורמוסים צבעוניים, ואם מסתכלים ימינה רואים את הר הרעם והקרחון במלוא הדרם:

ואז מגיעים למפל עצמו שפתאום מופיע בקצה השביל. המפל יפה, מרשים, ובעיקר גבוה, עד כדי כך שרק תמונות פנורמה הצליחו לצלם אותו לכל אורך מאה המטרים שלו:

סיימנו את הביקור במקום בסביבות שעה שלוש בצהריים, והתחלנו ליסוע חזרה ליציאה. הגענו לנקודת החסימה בסביבות שלוש וחצי, אז עשינו הפסקה בבית הקפה הסמוך Albergue Pampa Linda כחצי שעה עד לפתיחת השביל, שקרתה בדיוק בשעה ארבע אחר הצהריים. בסמוך לבית הקפה יש נחל זורם שאפשר לרדת אליו, ועל הגדה שלו פורחים אלפי אירוסים סגולים:

הנסיעה משם עד ליציאה מהפארק לכביש 40 ארכה כשעה וחצי.

לטעמי, הביקור בפארק הזה הוא חובה למי שמגיע לטיול בפטגוניה, וגם לאלו שמגיעים בעיקר לברילוצ'ה - זה טיול יום מצוין עם נופים נהדרים והרבה אווירה וייחודיות. מדובר יחסית בהרבה זמן נסיעה בתוך הפארק אבל הדרכים יפות ויש נקודות עצירה נחמדות לאורך הדרך.

לאחר היציאה מהפארק, נסענו כשעה וחצי עד לעיירה המנומנמת אל בולסון, שבה התמקמנו ללילה אחד. מצאנו דירת AIRBNB חדשה לגמרי שנקראת Paralelo Departamentos בגוגל מפס. אין שם הרבה אופציות לינה סבירות, אז כדאי לבדוק לפני שמגיעים ולהתכוונן למשהו ספציפי. באמצע הדרך לאל בולסון יש את האתר El Pileton del Río Manso שמאפשר טבילה קרירה למעוניינים, אנחנו ויתרנו כי היה כבר יחסית מאוחר וקריר.

ימים 29-30 לטיול בדרום אמריקה - ימים 8-9 בפטגוניה - רכיבת סוסים ורפטינג

ביומיים הקרובים אנחנו בעצם נמצאים במעבר בין כביש האורך 40 בארגנטינה, לכביש האורך קרטרה (כביש 7) שנמצא בצ'ילה. אורך הנסיעה מברילוצ'ה עד לנקודה שבא מתחברים לקרטרה (Villa Santa Lucía) הוא כ-7 שעות. בדרך חוצים לצ'ילה, במעבר הגבול הראשון הזמין דרומית לברילוצ'ה. הנסיעה בדרך הזו מאפשרת ביצוע שתי אטרקציות "צעירות" של רכיבת סוסים ורפטינג, שנחשבות הטובות בפטגוניה, וכך מייצרת עצירות מרעננות במהלך הנסיעה הארוכה.

האזור של העיירה אל בולסון ידוע בתחום רכיבת הסוסים, והוא אחד היחידים בפטגוניה שמאפשר, במהלך רכיבה יומית של כמה שעות, גם לחצות נהרות, וגם לעלות עלייה יחסית תלולה עם הסוס לנקודות תצפית שונות. בגלל זה בחרתי דווקא בו, לרכיבת סוסים במהלך הביקור בפטגוניה. כמובן שיש עוד הרבה אופציות לאורך הדרך, אבל זו נראתה לי הכי מעניינת וייחודית.

את רכיבת הסוסים הזמנתי יומיים לפני, לאחר שהייתי בקשר עם אחת החברות הרלוונטיות, שזמינה באתר הבא https://en.cabalgataslagopuelo.com/cabalgatas-de-dia.

יש דרך האתר אפשרות לדבר איתם בוואטס אפ. התקשורת איתם הייתה טובה, הם היו מוכנים אלינו בבוקר, היינו רק שנינו ברכיבה ולא בקבוצה גדולה, הרכיבה וההדרכה היו מצוינים, ואפשר לקבל הנחה על תשלום במזומן, אז מומלץ.

לאחר ארוחת בוקר עצמאית בדירה, נסענו נסיעה קצרה של כחצי שעה לנקודת תחילת הרכיבה. שם פגשה אותנו בשעה 9 בבוקר המדריכה, שייכה לנו סוסים חסונים ויפים, ויצאנו לדרך. לא שאלנו על קסדות וביטוחים - אנחנו בדרום אמריקה...

תמונה ראשונה על הסוס ממקום היציאה:

לאחר כחצי שעה רכיבה, אנחנו כבר חוצים נהר שמרטיב לנו את הרגליים:

משם אנחנו עוברים בתוך חורש סבוך, כשמידי פעם המדריכה מוציאה מצ'טה וחותכת ענפים שמפריעים לעבור בשביל. רק אנחנו על השביל - טבע, סוס, תענוג. את הטיפוס לנקודת התצפית שנקראת Motoco Mountain Viewpoint אנחנו עושים בתוך שביל צר יחסית. אנחנו לא רוכבים מנוסים, והזוויות של הטיפוס מעניינות כשהן תוך כדי רכיבה על סוס. המדריכה נותנת לנו מקל קצר שבעזרתו אנחנו מדרבנים את הסוסים להמשיך ולטפס.

אם שאלתם את עצמכם פעם איך זה מרגיש להיות לכמה שעות כמו קלינט איסטווד בסרט "הטוב הרע והמכוער", כאן מרגישים את זה היטב... זה כואב ב...

בנקודת התצפית אנחנו יורדים מהסוסים, ומקבלים מהמדריכה הסבר על האזור באנגלית עילגת:

מנקודת התצפית אנחנו יורדים בדרך אחרת, ישירות לשפת האגם. שם אנחנו מטיילים לנו באיטיות בין הנהרות המתחברים לאגם - אין איש מסביב והחיבור לטבע ולרכיבה הוא כיפי:

משם המשכנו עד לנקודת הסיום. סך כל הפעילות שעתיים, מומלץ מאוד!.

מכאן אנחנו נוסעים דרומה על כביש 40, עד לעיירה Esquel. שם נפנה מערבה על כביש 259, שמוביל למעבר הגבול לצ'ילה. הנסיעה עד למעבר הגבול ארוכה, כשלוש שעות, אז בדרך עצרנו בנקודות הבאות:

נקודת תצפית נחמדה שנמצאת ממש על כביש 40 לכיוון העמק והר Cerro Piltriquitrón שמתנשא במרחק - נקודת התצפית נקראת בגוגל מפס Mirador El Hoyo:

עצירת התרעננות ותדלוק בעיירה Trevelin שבה יש את תחנת הדלק האחרונה לפני המעבר לצ'ילה. בכיכר העיירה אפשר להסתובב קצת כדי למתוח רגליים, ויש בה בית קפה עדכני ונחמד שנקרא

Arbo Wine & Cafe Patagonia.

המעבר מארגנטינה לצ'ילה בגבול היה מהיר וקליל. זו כבר פעם שנייה שאנחנו עושים מעבר כזה, אז אנחנו כבר מתורגלים. עם המעבר לצ'ילה הנופים משתנים והופכים פראיים יותר עם פסגות מושלגות:

בנסיעה קצרה לאחר מעבר הגבול מגיעים לעיירה פוטאלפו הנחמדה, שכולה מבני עץ ונראית כמו עיירת בוקרים ישנה. עיקר ההצדקה לקיומה של העיירה כיום, הוא הנהר הזורם לידה, שנחשב לאחד משלושת נהרות הרפטינג הטובים בעולם. בנהרות האלו אפשר לבצע רפטינג תוך מעבר אשדים ברמה הגבוהה ביותר, רמה V.

כבר מראש תקשרתי עם חברה שמפעילה את הרפטינג המדובר (יש כמה כאלה), דרך האתר http://www.riofutaleufu.com/, והזמנתי את הרפטינג האתגרי ליום שאחרי ההגעה. מחיר הרפטינג כמאה דולר לאדם, וקיבלתי הנחה בגלל תשלום במזומן והגעה עצמאית למשרד ללא צורך בהסעה. לפני שנסענו למקום הלינה, עברנו במשרד של החברה בעיר, כדי לוודא שכל מה שקשור לרפטינג סגור וברור. הצוות היה תקשורתי וידידותי. מיקום המשרד בגוגל מפס נקרא Rio Futaleufú Rafting.

כשחיפשנו כמה ימים מראש מקום לינה בפוטאלפו, לא מצאנו מלון כלבבנו בעיירה עצמה. אז הרחבנו את החיפוש מעט, ובסופו של דבר הזמנו שני לילות בבקתה מקסימה ומבודדת על שפת אגם ESPOLO. רק רבע שעה נסיעה מהעיירה, ואנחנו בבקתה גדולה ומבודדת, על שפת האגם, עם קמין עצים מחמם ונעים. מושלם ללילות הראשונים שלנו בצ'ילה. המקום נקרא Esparza Lodge ואפשר לתקשר עם הבעלים ישירות דרך האתר http://www.esparzalodge.cl/, ולשלם במזומן במקום להזמין דרך האפליקציות. מומלץ מאוד לזוגות:

בערב יצאנו למסעדה בעיירה שנקראת Antigua Casona Hotel - Restaurante Italiano. מחיר הארוחה היה יקר יחסית למה שציפינו, אבל המנות היו מצוינות וטעימות. לאחר הארוחה הלכנו לישון בבקתה החמימה עם קמין העץ הבוער, מלאי ציפייה לקראת הרפטינג של מחר....

התעוררנו לארוחת בוקר נעימה ועצמאית בבקתה. היום אנחנו אמורים לבדוק איך זה מרגיש להיות לכמה שעות כמו מריל סטריפ וקווין בייקון בסרט "נהר הפרא". בשעה תשע בבוקר הגענו למשרד חברת הרפטינג בעיירה. במשרד למדנו, שהיום יוצאת רק סירה אחת לרפטינג בנהר פוטאלפו. אנחנו, ועוד גבר אחד, נהיה התיירים ה"רגילים" היחידים בקבוצה. שאר המשתתפים הם מדריכי רפטינג מקצועיים מקולורדו ארצות הברית, שהגיעו כקבוצה כדי לבצע את הרפטינג המיוחד הזה ביחד.

זה קצת הלחיץ אותנו, מבחינת המחשבה על רמת האתגריות של הרפטינג. אבל המדריך הרגיע אותנו, ואמר שזה סתם יום כזה שאין בו עוד קבוצות תיירים, ובמקרה יצא שאנחנו ביחד איתם. בנוסף, כך הוא אמר, למשתתפי הרפטינג אין השפעה על מהלך הרפטינג עצמו, כי המסלול קבוע וידוע. כמובן שגם היינו המבוגרים ביותר בקבוצה, אבל לזה אנחנו כבר רגילים...

נסענו לנקודת הירידה למים כחצי שעה, והצטיידנו בביגוד נגד מים וקור, ובקסדות. במשך חצי שעה קיבלנו הדרכת בטיחות והתנהלות מפורטת מהמדריך האמריקאי שלנו, שהיה בחור חסון וגבוה. שם הוסבר לנו שהחלק הראשון של הרפטינג הוא באשדים שמגיעים עד לרמה VI (רמה 4). האשדים ברמה V, שהם החזקים והמסוכנים יותר, נמצאים לקראת סוף הרפטינג. מי שירצה לבצע אותם יישאר על הסירה, ומי שלא ירד ממנה רגע לפני. כששאלתי האם יש אשדים ברמה 6, הוסבר לי שלא. רמה 5 היא הרמה הגבוהה ביותר...

מחיר הרפטינג כולל את התמונות, אז היו גם תמונות ראשונות לפני הירידה למים:

כשירדנו למים ראינו שיש עוד 2 משייטים, כל אחד מהם עם קיאק קצר ספורטיבי, ויש סירת ליווי נוספת עם רשתות מוגבהות וחא תחתית גומי. על הסירה המוזרה הזו היו שני אנשים נוספים. הוסבר לנו שזה נובע משתי סיבות. הסיבה הראשונה, החשובה יותר, היא רמת הבטיחות הנדרשת במהלך המסלול, לצורך איסוף אנשים שנופלים וכדומה. עשינו רפטינג בכל העולם, ומעולם לא ראינו כמות מלווים/מאבטחים כזו. הסיבה שנייה, היא שהיום רמת המים גבוהה ואידאלית לביצוע הרפטינג הזה, אז יש כמה נלווים שקפצו על הרכבת כדי להצטרף.

כיף לחיות על הקצה, אז יאללה בלאגן...

שאר המשתתפים שאינם באמת תיירים היו מאוד מתחשבים, ונתנו לנו התיירים לשבת מקדימה, כי שם קורה כל הכיף.

הרפטינג היה לא פחות ממדהים - אשדים מכל מיני סוגים, מדריך מצוין עם הסברים על הסביבה ולפני כל אשד משמעותי, היי פייב אחרי כל אשד, פשוט תענוג:

במהלך הרפטינג למדנו שגם אם לא עפים למים, רפטינג יכול להיות ספורט מסוכן. כדי לאזן את הסירה לפני כמה אשדים גדולים, המדריך הושיב את אשתי ליאת בשורה שמאחורי הראשונה, ואת הגבר התייר הנוסף לידי בשורה הראשונה. התייר היה גמלוני ולא בקצב, ולא הקפיד על ההנחיות. באחד האשדים הוא הפנה את המשוט אחורה מידי, ופגע בפנים של אשתי. היא נפצעה קלות בשפה, ואפילו דיממה מעט. אבל הייתה גיבורה, לא התלוננה לרגע, והמשכנו כמעט כרגיל. מזל שזה נגמר רק בזה.

עם סיום האשדים ה"רגילים" עד רמה 4, עצרנו בצד למנוחה. מי שרצה (אני!!!...) קפץ למים הקפואים מגובה של כמה מטרים מסלע גבוה שעל שפת הנהר, וגלש בנהר כמה מטרים על הגב. שם אשתי החליטה שהספיק לה, והיא לא רוצה להמשיך לאשדים ברמה V. אחד המדריכים ירד איתה, והם הלכו יחדיו לנקודת שממנה יכלו לצפות בנו חוצים את האשדים המדוברים:

לאחר הדרכה קצרה נוספת לגבי האשדים האלה, וסידור מקומות מחדש, המשכנו לשוט בנהר. לדברי המדריכים קורה די הרבה שאנשים עפים מהסירות באשדים האלה, אבל אצלינו זה לא קרה. המעבר היה רטוב וקופצני אבל עבר יחסית חלק, כנראה בזכות המדריך החסון כפי שניתן לראות בתמונות. שם הרגשתי שאני באמת נמצא ב"מים לבנים", והאדרנלין וההתרגשות היו בשיאם:

לאחר שסיימנו, יצאנו מהנהר, קיבלנו שתייה חמה ופירות, והצטלמנו בשמחה עם כל המשתתפים:

לסיכום אני יכול להגיד שזה הרפטינג הכי טוב והכי אתגרי שהייתי בו בעולם (ואני בוגר רפטינג בקוסטה ריקה, פירנאים, יוסמיטי, נפאל ועוד). זה כנראה הטופ של מה שזמין לחובבים כמונו בתחום הרפטינג. לטעמי מדובר בפעילות חובה בטיול לדרום אמריקה, גם אם אתם מבוגרים בגילאי 50 60. רמת ההדרכה מצוינת וכל הפעילות מקצועית ובטוחה, אז כל אחד יכול!!!

אז איך זה מרגיש להיות לכמה שעות כמו מריל סטריפ וקווין בייקון בסרט "נהר הפרא"? מלהיב, וקר ב....

את הרפטינג סיימנו בשעות הצהריים, אז חזרנו לבקתה למקלחת ומנוחה, והסתובבנו באזור לאחר מכן. סוסים וסייחים בכל מקום:

בפוטאלפו יש משרד להמרת כסף, מדולרים לפסו צ'יליאני, שנקרא Casa de Cambio SMS. אפשר להמיר גם בארגנטינה אבל השערים לא טובים, אז כדאי לחכות לפוטאלפו. בנוסף מומלץ להמיר שם, כי אין הרבה אופציות בהמשך הנסיעה בצ'ילה. קצת קשה למצוא את המקום, אם אתם מסתבכים תשאלו במשרד של הרפטינג.

היום החלטנו על ארוחת ערב עצמאית בבקתה, מול האח הבוער, עם בקבוק יין שקנינו בעיירה. תענוג.

ימים 31-33 לטיול בדרום אמריקה - ימים 10-12 בפטגוניה - נסיעה בקרטרה אוסטרל

לא רבים יודעים, אבל צ'ילה היא המדינה הארוכה בעולם, כ-4,500 ק"מ מצפון לדרום.

אחד החלקים היפים בכל האורך הזה, עובר בפטגוניה הצ'יליאנית. הוא נקרא "קרטרה אוסטרל", או בעברית "הדרך הדרומית", כי הדרך עוברת בדרום צ'ילה. הדרך נמתחת על פני 1,250 ק"מ. הנופים המשתנים והירוקים, פסגות הרי האנדים המושלגים, והעובדה שתשעים אחוז מהקרטרה עובר בדרכים לא סלולות, הופכים אותו לגן עדן לחובבי הרכיבה והנהיגה על כל סוגיהם.

הרבה תיירים מגיעים לאזור ומתרכזים רק בביצוע הקרטרה, אבל אנחנו בטיול הזה רוצים לטייל גם "בסביבה", אז צריך לבחור בקפידה. רצינו לבצע חלק מהקרטרה, שיהיה משמעותי מבחינת ההיקף שלו, אבל לא יצריך נסיעות הלוך חזור, וגם יעבור בנקודות מעניינות אופייניות. בסופו של דבר בחרנו להתחבר לקרטרה אוסטרל בערך בק"מ ה-300 שלו, וליסוע בו כמה ימים עד הק"מ ה-900 שלו. כך עושים בערך חצי מהמסלול, וזה נראה לי מספיק וממצה. האם עדיף יותר? האם עדיף את כל הדרך? האמת שאני לא יודע - כל האזור מדהים ביופיו ובטח גם מהנה ליסוע את הדרך כולה. אז להחלטתכם. להלן המסלול שאנחנו עשינו בקרטרה אוסטרל.

יום ראשון בקרטרה אוסטרל - וילה סנטה לוצ'יה עד קויהיקה - 350 ק"מ בקרטרה

מהבקתה בפוטאלפו יצאנו מוקדם, כי לפנינו יום נהיגה ארוך. בבוקר נסענו כשעה וחצי מערבה לעיירה Villa Santa Lucía, שבה התחברנו לדרך הידועה. בדרך עצרנו מידי פעם בנקודות עניין ותצפית על נהר הפוטאלפו:

עם החיבור לכביש הקרטרה (כביש מספר 7) פנינו שמאלה, והתחלנו את הנסיעה בקרטרה אוסטרל בק"מ ה-298.100, כפי שנראה בתחתית התמונה רשום על הכביש. כל הכביש עתיר ברישומים ושלטים של מדידת מספר הק"מ של הכביש...:

ביום הזה נסענו יחסית הרבה על הכביש, כ-350 ק"מ, עד לעיירה Coyhaique. מחשיך מאוחר, הנופים יפהפיים, ועוברים כל מיני נקודות יפות בדרך, כולל תצפיות, ועיירות שמאפשרות עצירה נחמדה לקפה (LA JUNTA לדוגמא). אז אפשר לקחת את הנסיעה בכיף:

בתחילה נוסעים על שפת אגמים ופיורדים יפים:

לאחר מכן הכביש מתחיל להיכנס לעומק ההרים שחלקם מושלגים בפסגות:

בשלב מסוים הכביש הפך לדרך עפר. הכי חשוב - לא לטחון ולטגן את הצמיגים בדרכים שאינן סלולות. חשוב ליסוע במהירות סבירה עם עצירות בדרך. בשלב מסויים כל הנוף הפך לנו לסגול, ופשוט אי אפשר להפסיק לעצור ולהשתאות ולצלם. כבר ראינו שדות תורמוסים בניו זילנד, אבל לא בהיקף כזה:

הדרך מתמשכת, היא ארוכה וכולה שביל עפר, מול הרים אימתניים. שוב - חשוב ליסוע במהירות סבירה כדי לא ל"טגן" את הצמיגים:

לאחר כ-350 ק"מ נסיעה על הקרטרה, מתקרבים לעיירה Coyhaique שנראית כבר מרחוק:

סמוך לעיירה הזו התמקמנו לארוחת ערב ולינה. במקום לישון במלון סתמי בעיר, מצאנו בקתה מדהימה ומרווחת עם ויטרינות שצופות לעבר ירוק אינסופי סמוך לעיירה. את הבקתות ניתן להזמין ישירות מהבעלים ולשלם במזומן http://www.cabanaspatagoniaindomita.com/:

מרכז העיר היה נחמד לשוטטות ערב, עם מסעדות טובות וקצת חנויות בוטיק.

יום שני בקרטרה אוסטרל - קויהיקה עד פוארטו ריו טרנקילו - 300 ק"מ בקרטרה

לאחר יום הנהיגה הארוך של אתמול, החלטנו על יום באיזי. קמנו מאוחר ונהנינו מהבקתה בשעות הבוקר. לאחר מכן המשכנו בדרכינו דרומה בכביש הקרטרה אוסטרל, על כביש סלול ונוח לנסיעה. הנופים מסביב ממשיכים להיות דרמטיים, עם הרים ויערות וירוק אינסופי שמקיף אותם:

נקודת עצירה ראשונה עשינו לאחר כשעתיים נסיעה, תצפית נחמדה על מפל סמוך לכביש, הנקודה בגוגל מפס נקראת MIRADOR EL SALTO:

בשלב מסוים הדרך נכנסת מערבה לכיוון ההרים, והנופים משתנים כל הזמן, תוך כדי שאנחנו עוברים ליד ההר CERRO CASTILLO והעיירה הסמוכה אליו ונקראת על שמו:

בסביבות שעה חמש בערב, לאחר חמש שעות נהיגה לאורך 300 ק"מ, הגענו לעיירה Puerto Río Tranquilo, שבה אנחנו מתמקמים היום. העיירה הזו מהווה את נקודת היציאה לביקור במערות השיש הידועות שנמצאות באזור שלה, והיא נמצאת על שפת האגם הגדול ביותר בפטגוניה, שנקרא בצ'ילה Lago General Carrera. האגם מתפרש על כאלפיים ק"מר (פי עשר מהכנרת) בין שתי המדינות, ובארגנטינה קוראים לו אגם בואנוס איירס.

כשנכנסנו לעיירה עמדה שם מאכרית, ש"התנדבה" להסביר לנו איפה מותר לחנות בתוך העיירה. היא כיוונה אותנו לחנייה סמוך למשרד שלה, שמוכר כרטיסים לשיט למערות. סביר להניח שהיא או מישהי דומה לה תעמוד שם גם כשאתם תגיעו. אפשר להתעלם ולחנות איפה שאתם רוצים, וגם לרכוש את השיט מאיזה דוכן שאתם רוצים (ויש הרבה כאלה באזור שם). בגלל שכולם עטו עלינו כשהגענו, התעלמנו מהם. החלטנו לאכול קודם ארוחת ערב, במסעדה משפחתית ממש על הכביש הראשי - Los tíos felices - המסעדה הייתה חמימה, הצוות ידידותי והאוכל טעים - מומלץ.

לאחר מכן התפנינו לרכוש כרטיסים לשיט של מחר בהתאם לטיפים מהבעלים של המסעדה... מסתבר שאין טעם להתעסק עם זה, כולם בערך אותו המחיר בתשלום במזומן, ובפועל מרכזים את כולם באותה החברה שמוציאה את השיט עצמו... מה שכן חשוב, זה לבדוק מה מצב הגלים והגשם ביום שלמחרת, ולנסות לכוונן בהתאם את מועד השיט. אנחנו הזמנו את השיט הראשון בשעה 8:30 בבוקר, כי נאמר לנו שזו האופציה הכי טובה מבחינת הגלים, ומבחינת כמות הסירות שיהיו במקום.

הסביבה סמוך לעיירה המנומנמת יפהפייה (בעיירה עצמה אין כלום). שכרנו גם שם בקתה שצופה להרים ונמצאת עשר דקות הליכה מהמרכז העיירה - Cabaña Flor de Valle, מומלץ, להלן כמה תמונות מסביבת הבקתה:

יום שלישי בקרטרה אוסטרל - פוארטו ריו טרנקילו עד אלדנה - 50 ק"מ בקרטרה

היום אנחנו לא נוסעים הרבה בקרטרה, אבל מבקרים במערות השיש הידועות.

מערות השיש נקראות Capillas de Marmol, ונחשבות לפלא טבע מרהיב. המערות מורכבות ממיליארדי טונות של שיש מבריק בצבעי תכלת וטורקיז, שהמים עיצבו בתוכם מערות וצורות מעניינות. המערות מציעות חוויה ויזואלית יוצאת דופן וייחודית. הגישה למערות נעשית אך ורק דרך המים, בסירות או בקיאקים היוצאים מהעיירה שבה התמקמנו. כשביקרנו במערות, הבנו קצת למה קוראים לעיירה Tranquilo, או "רגוע" בעברית.

בהתאם להנחיות שקיבלנו כשרכשנו את הכרטיסים לשיט למערות השיש, התלבשנו בבוקר היטב כולל ביגוד תרמי תחתון, חם צוואר וכדומה, והלכנו ברגל לשפת האגם ונמל היציאה. שם אספו את כל התיירים במרוכז, ולאחר הצטיידות באפודי ציפה וחליפה נגד מים, עלינו על הסירות.

השיט הוא בסירות מהירות כדי לאפשר הגעה מהירה לאתרי הביקור.

בשלב ראשון מגיעים לאתר יפה עם ספינה טרופה:

בדרך, מידי פעם המדריך מפנה את תשומת ליבנו למשפחות קונדורים שמקננים על המצוקים מעל הים.

ואז מגיעים למתחם של מערות השיש. הסירה ממש נכנסת לתוך המערות הנמוכות והצרות. כולם בשקט מוחלט, נפעמים מהמראות והצבעים והתצורות המיוחדות שהטבע יצר. מרשים ביותר:

אולי צירפתי יותר מידי תמונות... אבל באמת שמדובר במקום מיוחד, שחבל לפספס אם אתם נוסעים את הקרטרה...

גולת הכותרת של הסיור הוא הגעה למבנה שיש בולט ומבודד מעל המים, שנקרא הקתדרלה כי הוא נראה כמו כנסייה או משהו כזה. רמת ההתלהבות בסירה כשהגענו למקום הייתה בשיא, אנחנו פחות התלהבנו - המערות הרבה יותר יפות ומרשימות ומעניינות.

סרטונים ותמונות נוספות של המקום, שיעשו לכם אפילו עוד יותר חשק לבקר שם, אפשר לראות בקישור הבא: https://www.facebook.com/share/r/14jzrJJW3T9/

השיט בסירה חזרה לעיירה היה מהיר, קשוח יחסית, וקפוא - מדובר בנסיעה מהירה, על ים שנהיה כבר גלי וקופצני. הסירה קיפצה לה לגבהים של כמה מטרים באוויר כמה וכמה פעמים, וכשהסירה שוב פוגעת במים, מקבלים בומבה בגב או בתחת. חלק מהתיירים חשבו שזה מלהיב ומהנה...

בעיירה חזרנו לבקתה, שהבעלים שלה אפשרו לנו צ'ק אאוט מאוחר, והתארגנו ליציאה. לאחר קפה ומנוחה בעיירה הרגועה ריו טרנקילו, המשכנו ליסוע על כביש הקרטרה דרומה.

הנסיעה לאורך שפת האגם הגדול היא עם נופים יפהפיים לאורך כל הדרך:

בשלב מסוים לאחר כשעה נסיעה, הגענו לגשר הארוך שנקרא Desagüe del Lago General Carrera וחוצה את האגם. הנופים בסביבתו יפים ומרשימים:

נסיעה קצרה לאחר מכן הגענו הגענו לצומת Cruce Chile Chico. בצומת הזו אנחנו עוזבים את דרך הקרטרה אוסטרל, ופונים שמאלה, לכיוון כביש 265. הכביש הזה מוביל חזרה לכיוון ארגנטינה, דרך העיירה CHILE CHICO. לפני כן, נסענו עוד קצת דרומה לנקודת התצפית Mirador tres Lagos שאפשר לראות ממנה את שלושת האגמים הגדולים שבסביבה.

סך הכל נסענו בקרטרה כ-600 ק"מ, רודטריפ מהנה עם נופים מהממים ועיירות מנומנמות על הדרך. יש עוד הרבה דברים לעשות ומקומות לעצור בדרך שנסענו בה, כולל לביצוע טרקים כאלה ואחרים. אבל, מאחר ואנחנו ממשיכים לטייל בפטגוניה, ועוד הרבה אתרי קרחונים ופסגות הרים וטרקים לפנינו, בחרנו להתרכז בדרך הזו בעיקר בנהיגה ובנופים על הדרך.

האם זו הדרך הנכונה לעשות את הקרטרה? אנחנו נהנינו מהחלק הזה מאוד. כמובן שיש בקרטרה עוד מקטעים גם מצפון וגם מדרום, אז תלוי כמה זמן יש לכם, ובמה אתם רוצים להתרכז. אם אתם מעדיפים, אפשר להמשיך לנהוג בצ'ילה עד לקצה הקרטרה לעיירה וילה אוהיגינס (כ-7 שעות נהיגה נוספות). אז צריך להחזיר את הרכב בצ'ילה במקום בארגנטינה, שזה קצת מסבך את העניין. משם אפשר להגיע חזרה לארגנטינה לאל צ'לטן דרך טיסה לאל קלפטה עם עצירה בבואנוס איירס, או דרך יום שלם של הפלגות ורכיבות סוסים ונסיעה באוטובוס לאל צ'לטן, כי אין שום כביש שעובר ביניהן, למרות שהן נמצאות רק 100 ק"מ בקו אווירי אחת מהשנייה (זה לא מומלץ - מסובך לתכנון, מבזבז זמן, וזמין בתלות במזג האוויר).

השלב הבא שלנו אחרי הקרטרה, היה להתחבר חזרה להמשך המסלול העיקרי בפטגוניה בארגנטינה. גם פה מדובר בדרך מאתגרת, כפי שתראו בהמשך. אבל לא מצאתי דרך אחרת אפקטיבית חוץ מהדרך המאתגרת הזו.

ונחזור להמשך הטיול שלנו...

עם הפרידה מדרך הקרטרה, חשבנו שסיימנו עם הנופים להיום. אבל הנסיעה מזרחה על כביש 265 לכיוון ארגנטינה, המשיכה להציע נופים מרשימים על שפת האגם הגדול. אז נסענו באיזי עם הרבה עצירות, לפני שאנחנו עוזבים את היופי הזה:

לאחר כשעתיים נסיעה, רובה על כביש עפר, ראינו שאנחנו בקצב התקדמות טוב מבחינת הנסיעה. תוך כשעה כבר נגיע לעיירה צ'ילה צ'יקו. בעקרון, העיירה הזו היא מקום טוב להתמקם בו, לקראת הנסיעה הארוכה של יום המחרת לכיוון אל צ'לטן הארגנטינאית. ביום המחרת אנחנו מתוכננים ליסוע כ-650 ק"מ, כשמונה שעות, ישירות עד לאל צ'לטן בארגנטינה. ואין הרבה אפשרויות לינה בדרך. לכן, רוב האנשים ישנים בצ'ילה צ'יקו, ו"תופרים" יום נסיעה ארוך אחד למחרת. להלן מפת הנסיעה הזו ליום המחרת, אם ישנים בצ'ילה צ'יקו (לא ניתן לקצר את הדרך, אין באמצע כלום ושום דבר, אפילו לא עיירות מתאימות ללינה):

חלק מהאנשים, כדי להימנע מהנסיעה הארוכה והלכאורה משעממת הזו, ממשיכים ליסוע על הקרטרה אוסטרל בצ'ילה, אותו הזמן בערך, דרומה עד לוילה אוהיגינס.

בגלל שהתקדמנו טוב היום, ונראה היה שנגיע לצ'ילה צ'יקו די מוקדם עד שעה חמש בערב, החלטנו לנסות לקצר את הנסיעה של יום המחרת, לחצות כבר היום את הגבול לארגנטינה, ולהתמקם איפה שהוא בדרך. המלון היחיד שהיה זמין בתחילת הדרך הזו, במרחק סביר של שעתיים נסיעה מצ'ילה צ'יקו, נקרא:

Refugio La Posta de Los Toldos | Parque Patagonia

הזמנו את המקום תוך כדי הנסיעה, והמשכנו הלאה. אבל, פתאום במהלך הדרך, נתקלנו בחסימה בגלל עבודות בכביש בדרך ההררית הצרה המובילה למעבר הגבול, ואין איך לעבור. התעכבנו שם שעה תוך כדי שיחות עם עוד תיירים, והיינו מודאגים שלא נספיק להגיע למעבר הגבול מצ'ילה לארגנטינה, שנסגר בשעה 20:00 בערב.

בסופו של דבר החסימה נפתחה בסביבות שעה שש בערב, ויכולנו להמשיך בדרכינו ולחצות את הגבול לארגנטינה ללא בעיות. אבל זה אומר שכדאי לתכנן, כך שיהיה זמן להגיע למעבר הגבולות גם אם יש תקלות בדרך. לאחר כשעה נסיעה בתוך ארגנטינה הגענו לעיירה בשם פריטו מורנו. בעיירה הזו קריטי לתדלק - לאורך ק"מ רבים הבאים אין תחנת דלק זמינה. בעיירה הזו גם התחברנו שוב לכביש 40 הארגנטינאי. בעצם אנחנו חוזרים אליו, אחרי שעשינו DETOUR מסוים לצורך הביקור בקרטרה אוסטרל.

עם הפנייה לכביש 40 הנוף משתנה לחלוטין, ומרגישים כמו בערבות של המערב הפרוע - כביש באמצע מישורים אינסופיים, כשמידי פעם מופיעה פטה מורגנה באופק של הכביש. ובנוסף, עדרי סוסים ואלפקות ולמות בכל מקום:

הרבה אנשים טוענים שהדרך הזו, כולל הדרך שבה ניסע למחרת, משעממת ומתישה. אני לא הרגשתי כך, כי הנופים היו שונים מהימים האחרונים, ואני באופן כללי אוהב גם מרחבים ונופים מדבריים. קשה להאמין שבמהלך כל שנה בחורף יורד כאן שלג.

לאחר כשעה נסיעה נוספת, בשעות הערב המאוחרות, הגענו למלון שנמצא ממש בשום מקום. אומנם שומקום, אבל מלון מיוחד עם חדרים מעוצבים עם אופי משלהם. מסתבר שזה מקום ידוע, בתוך שמורת טבע ייחודית, שמושך חובבי טבע וחיות מכל העולם, עם סיכוי לראות פומות מסתובבות באזור (לא ראינו, אבל היינו רק לילה אחד ולא הסתובבנו באזור...). יש במלון רק כעשרים חדרים, והיה לנו מזל שאחד מהם היה פנוי. מסעדות אין באזור וגם לא עיירות. בעצם אין באזור כלום ושום דבר לאורך ק"מ רבים, חוץ מהמלון הזה. אז ארוחת ערב א-לה-קרט אכלנו במלון. הארוחה הייתה טעימה מאוד, עם שף פרטי ואוכל גורמה, וכל הביקור במלון הזה היה מיוחד ויוקרתי.

בכל מקרה, הלכנו לישון שמחים על זה שלמחרת יש לנו רק 6 שעות נסיעה ולא 8 שעות נסיעה. אנחנו שני נהגים מורשים (חשוב מאוד!), אז נוכל לחלוק את הנהיגה וליסוע את זה ברצף.

יום 34 לטיול בדרום אמריקה - יום 13 בפטגוניה - מעבר לאל צ'לטן (או שלא...)

התעוררנו יחסית מוקדם, כשאלפקות ולמות מסתובבות קרוב לחלון החדר שלנו. כוס קפה של בוקר שתינו במרפסת המלון ממש מולן. פסטורלי ויפה. המלון גם הגיש ארוחת בוקר טובה שהייתה כלולה במחיר (זה חשוב - אין שם שום דבר בסביבה). המטרה שלנו היום היא להגיע לאל צ'לטן, שממנה יוצאים לטרק הידוע אל LAGUNA DE LOS TRES.

אז התחלנו ליסוע. וליסוע. וליסוע. וליסוע. הדרך והמרחבים פשוט אינסופיים. יש שיגידו משעממים. אבל אני אוהב נהיגה - מרחבים ריקים מאדם, מחשבות נודדות, מוזיקה טובה, מידי פעם שיחה קולחת, ורגליים יחפות של האישה על הדשבורד - זה כל מה שאני צריך... אז נוסעים, ונוסעים ונוסעים... מידי פעם הנוף קצת משתנה, מידי פעם חוצים נהר זורם, ועדיין מאות אלפקות בדרך:

בדרך יש כל מיני קנטינות מוזרות שמגישות קפה או משהו לאכול. עצרנו באחת מהן, שנחשבת מפורסמת וצבעונית ונקראת Bajo Caracoles. שם שתינו קפה ביחד עם אופנוען שנוסע בדרך לבדו:

כחצי שעה אחרי העצירה בקנטינה, אנחנו רואים את אותו אופנוען בצידי הדרך, נאבק להרים את האופנוע הענקי שלו, ששכב על הרצפה כשהוא מתחתיו. רוחות הצד באזור חזקות מאוד, והאופנוע נפל עליו כשעצר לצלם עוד תמונה של הנוף. האופנוען היה קצת מעורער מהאירוע, אז עזרנו לו להרים את האופנוע ולהתארגן, השקינו אותו קצת מים, חיכינו לראות שהוא ממשיך בנסיעה ביציבות, ורק אז נסענו לדרכינו.

ואני חשבתי תוך כדי, מה לעזאזל נעשה אם ניתקע פה עם הרכב? אין קליטה סלולרית, ולא בטוח שחברת השכירות מגיעה עד כאן כדי לחלץ תיירים תקועים. בכל מקרה אנחנו כבר בדרך, אז יהיה בסדר... או שלא...

בשלב מסוים הכביש הופך לדרך לא סלולה לאורך ק"מ רבים. הסבלנות שלנו מוגבלת, אז אנחנו נוסעים בדרך הלא סלולה מהר יחסית.

כשעתיים לפני ההגעה לאל צ'לטן, אני מרגיש משיכה חזקה בהגה. אנחנו עוצרים בצד, ורואים פנצ'ר בגלגל הקדמי שמאלי. ללא מילים אנחנו מוציאים את המזוודות ומתפללים שציוד החלפת הגלגל יהיה תקין, ושהגלגל הרזרבי בעצמו יהיה תקין ויחזיק מעמד. רכב אחד או שניים עוברים לידינו, ואפילו לא עוצרים לשאול האם צריך עזרה. כנראה שתייר לתייר זאב בערבות המסוכנות של ארגנטינה (-:

החלפת הגלגל עברה יחסית בקלות, ואנחנו שוב מתחילים ליסוע.

שקט מוחלט מעורב עם מתח ברכב. רק שנגיע בשלום לפנצ'ריה בדרך לאל צ'לטן. אנחנו עוברים כמה עיירות מנומנמות שאין בהן כלום. בסופו של דבר, אנחנו עוברים בעיירה TRES LAGOS, שגם בה אין כלום, אבל יש בצד הדרך צמיג שרשום עליו בלבן GUMERIA.

רוחות של תקווה מתחילות לנשב... אנחנו מחפשים את הפנצ'ריה לפי סימני הצמיגים המפוזרים בצידי הדרך, ומצליחים למצוא אותה. מדובר בעסק מקומי קטן. הם לא מדברים מילה באנגלית, אבל משום מה יש להם ווייפיי במקום. אנחנו מתקשרים בסימנים ודרך גוגל טרנסלייט. הם בודקים את הרכב, ואומרים שאין להם צמיג מתאים או אפילו דומה.

לדבריהם, העיר היחידה שיש בה סיכוי למצוא צמיג כזה, היא אל קלפטה, שנמצאת במרחק כ-160 ק"מ ושעתיים נסיעה. כשהם בודקים את הצמיגים האחרים ברכב, הם מראים לנו שגם הצמיג הקדמי הימני בדרך לפנצ'ר. הם מסבירים לי שיש בעיה בכיוון פרונט של הרכב, ולכן הצמיגים "נאכלים" בצד הפנימי שלהם. זו הסיבה לתקר שקרה לנו.

ואנחנו בשומקום... וחברת השכירות של הרכב זמינה, אבל אין להם שום פתרונות להציע לנו...

פתאום אני שם לב שאנחנו ביום ה-13 לטיול בפטגוניה, והיום יום שישי... (-:

הפנצ'רמכרים רואים שאנחנו במצוקה, ומציעים פתרון יצירתי - הם יפרקו את הצמיג הימני שטרם התפוצץ, וירכיבו אותו מחדש בצורה הפוכה (הצד שהיה פנימי, וכבר אכול כמעט לגמרי, יהיה בכיוון החוצה). זה יאריך את חיי הצמיג, והם מאמינים שנוכל ליסוע כך עד אל קלפטה. מכיוון שאין לנו ברירה אחרת, הם מבצעים את השינוי, ואנחנו יוצאים לדרכינו, חוששים ועל קוצים.

תכננו להגיע היום לאל צ'לטן, אבל בשל התקלה אנחנו נוסעים ישירות לאל קלפטה. שתי הערים נמצאות שעתיים וחצי נסיעה אחת מהשנייה, אז זה לא נורא. פשוט נשנה את סדר הביקור בהן, ונתחיל באל קלפטה במקום באל צ'לטן. מהפנצ'ריה והלאה מדובר בכביש סלול, אז אנחנו נוסעים באופן רצוף כשעתיים שמרגישות כמו נצח, כמעט ללא מילים. אם יהיה עוד פנצ'ר בדרך, הלך עלינו. רק שנגיע כבר לעיר מבטחים...

והגענו...

מלון ללילה טרם הזמנו כי לא ידענו אם נגיע או לא. בכל מקרה, אנחנו כבר בעיר גדולה, אז הכל יהיה בסדר. נחלצנו בשלום מהרפתקה שהייתה יכולה לתקוע אותנו כמה ימים במהלך הטיול.

הלקח החשוב כאן לרכב ששוכרים לנסיעה בפטגוניה והקרטרה, הוא לשכור את הרכב בחברה מסודרת, לוודא גלגל ספייר אמיתי ובאותו הגודל של גלגל רגיל, ולבדוק שהצמיגים תקינים במועד לקיחת הרכב. ואם זה לא המצב - להתעקש מול חברת השכירות במועד השכרת הרכב - עדיף לבזבז שעה בהתחלה מאשר כמה ימים בהמשך. משיחות שעשינו עם שאר המטיילים, פנצ'ר הוא דבר רגיל בדרכים האלה.

אנחנו מזמינים "ברגע האחרון" דירת AIRBNB לשני הלילות הקרובים, פחות או יותר במרכז העיר. אנחנו מחליטים שמחר יהיה יום מנוחה רגוע, שבו גם נטפל בנושא הרכב, וגם נחליט על המשך המסלול. באופן כללי באל קלפטה עדיף לקחת מלון, אבל זה לא היה זמין לנו בהתראה קצרה.

אל קלפטה עצמה היא עיר נחמדה מאוד, עם רחוב ראשי תוסס, מסעדות בשר מצוינות (ויקרות יחסית), בארים, חנויות נחמדות, ופעילות גם בשעות המאוחרות. סביבה מרעננת אחרי הקרטרה וכביש 40, שהיו ריקים מאדם עם עיירות קטנות ומנומנמות.

ארוחת ערב טובה אכלנו ב-TOLA BAR על הכביש הראשי, מסעדה/בר ידידותי, מזמין ותוסס, עם מוזיקה טובה. הרמת כוסית כדי לסגור את היום המשונה הזה, שתינו במרפסת העליונה של מסעדת BIG PIZZA, שצופה על המדרחוב מלמעלה. זו ממש לא רק מסעדת אוכל מהיר, והיא מגישה אחלה קוקטיילים.

ושיהיה לילה טובבבבבבב..... ונקווה להמשך טיול מהנה ללא תקלות נוספות...

ולגבי המשך הטיול? עם ההגעה לאל קלפטה סיימנו בעצם את שלב הנסיעות הארוכות, ואת הנדידה המתמדת בין מלונות ללילה אחד. מכאן והלאה אנחנו מטיילים בשדה הקרח הפטגוני הדרומי. מדובר בשדה קרח עצום בגודל של כ-5,000 קמ"ר, ולכן בכל פעם נתמקם בעיירה אחרת לכמה לילות, ונחקור את האזור הקרוב אליה. בשלב הזה כדאי להשקיע קצת בבחירת הלינה, כדי ליהנות מבקתה או מלון מיוחד תוך כדי הביקור, והכי חשוב, לבדוק את מזג האוויר באזורים השונים ולתכנן בהתאם. עדיף לנהוג קצת יותר אם צריך, אבל לטייל במזג אוויר טוב. להלן מפת האזור ושלושת הבסיסים המומלצים לצורך הטיול:

ימים 35-36 לטיול בדרום אמריקה - ימים 14-15 בפטגוניה - אל קלפטה וקרחון פריטו מורנו

יום שבת. אנחנו מסתובבים בעיר בבוקר, ובהתאם להנחיות חברת השכירות מחפשים צמיגים לרכישה. אנחנו עוברים לא פחות משש פנצ'ריות, מוסכים וחנויות לממכר חלקי רכב וצמיגים, ואין בשום מקום צמיג במידה המתאימה. מתסכל. חשבנו ששכרנו רכב נפוץ באזור (ג'יפ רנגייד), ואכן ראינו רכבים דומים בדרך, אבל צמיגים אין.

בעצה אחת אנחנו מסכמים עם חברת השכירות שנחזיר את הרכב, ונשכור רכב אחר איפה שנרצה. מסתבר שלחברת השכירות אין באמת סניף נוסף באל קלפטה, אבל יש להם קומבינה שמאפשרת את החזרת הרכבים לברילוצ'ה.

בכל מקרה, כששכרנו את הרכב, עשינו זאת לתקופה שמכסה את תוכנית הטיול העקרונית עד אל קלפטה, ותכננו להאריך את השכירות בהתאם לצורך (חברת השכירות הסכימה לכך). אז הסכמנו להחזיר את הרכב, ופשוט לשכור רכב אחר קטן להמשך הטיול (מכאן כבר לא נוסעים מרחקים גדולים, ומדובר רק בכשבוע שכירות של רכב, בעיקר על כבישים).

לפני החזרת הרכב החלטנו שהיום נסתובב בעיר וננוח קצת, ולמחרת נבקר בקרחון פריטו מורנו בטיול מאורגן. לכן, לאחר שבחנו כמה אופציות באינטרנט, הזמנו רכב לבוקר של עוד יומיים, במחיר סביר בחברת הרץ, שיש לה סניף גדול ברחוב הראשי - Hertz El Calafate - Centro. השירות שם היה מצוין.

את הרכב הקיים החזרתי בצהריים בשדה התעופה, ולקחתי מונית חזרה לעיר אל קלפטה. טרטור מסוים, אבל זה מה יש.

בשאר היום הסתובבנו בעיר ובחנויות, והזמנו בסוכנות מרכזית את הטיול המאורגן לפריטו מורנו כולל הסעה, שיט והליכה על הקרחון, וסיבוב בנקודות התצפית. יש הרבה סוכנויות שמוכרות את הטיול הזה, וכרגיל רובן באותו המחיר. היינו צריכים משהו ממש למחר אז לא התקשקשנו עם זה, והזמנו במקום הראשון שהיה לו משהו זמין - PatagoniaChic - Excursiones en El Calafate - המקום היה מצוין מבחינת ההסברים והשירות והטיול עצמו, אבל נראה קצת פלצני, והמחיר של הטיול היה יקר מאוד, כ-500 דולר לזוג. אני מניח שחקירה מסודרת יותר מראש תאפשר להזמין את אותה הפעילות במחיר של 10%-20% זול יותר, אבל אנחנו הזמנו ברגע האחרון במהלך שינוי תוכניות, אז לא התעסקתי עם זה.

בנוסף, חיפשנו מלון במרכז העיר קרוב לסניף חברת השכירות הרץ וקרוב לנקודת המפגש של הטיול המאורגן (אנחנו צריכים לעזוב את הדירה שלנו בבוקר של הטיול). מצאנו את המלון הנחמד Hotel Bahía Redonda, שכלל ארוחת בוקר והיה מצוין עם חדר מרווח, וממש חמש דקות הליכה מהמרכז. סיכמנו איתם גם שנוריד אצלם את המזוודות בבוקר הטיול, והם יאחסנו אותם עבורינו עד שנחזור.

אז יום המעבר שלנו לשלב הבא בטיול עבר בהצלחה, והרגשנו מוכנים לשכוח את תקלות העבר ולהתרכז בהמשך הטיול...

קרחון פריטו מורנו

קרחון פריטו מורנו נמצא כ-80 ק"מ מערבית לאל קלפטה, והוא חלק משדה הקרח הפטגוני הדרומי, שמהווה את פוטנציאל המים המתוקים השלישי בגודלו בעולם, לאחר אנטרקטיקה וגרינלנד. שטחו של הקרחון 250 קמ"ר, פי 5 מגודלה של תל אביב. אורכו כ-30 ק"מ ועומקו מגיע עד לכ-700 מטר. הקרחון מתקדם במהירות של שני מטר ליום, וחזיתו המרשימה והמושלמת מעל האגם היא ברוחב 5 ק"מ, ובגובה ממוצע של כ-60 מטרים. זה מאפשר לראות כמעט את כולו ממרחק גדול.

פריטו מורנו הוא אחד משלושת הקרחונים היחידים בפטגוניה אשר אינם נמצאים בנסיגה, וסך שטחו נשאר יציב ב-90 השנים האחרונות. החוף מול חזית הקרחון בנוי כ"מרפסת" טבעית לצפייה בו, ומהווה מוקד משיכה למיליון התיירים המבקרים בו מידי שנה. קריסה משמעותית של קיר הקרח מתרחשת אחת לכמה שנים, אבל בעונה החמה ניתן לצפות ולשמוע שבירות קטנות של גושי קרח, הקורסים אל מי האגם. בשל כך הקרחון ידוע בקרב מטיילים ישראלים כ"קרחון המתנפץ".

קרחון פריטו מורנו נחשב לקרחון היפה בעולם. אבל שום תמונה לא ממחישה באמת את היופי הזה. רק כשנמצאים שם, רואים ומבינים את זה. היינו בקרחונים באיסלנד, בנורבגיה, בניו זילנד ועוד, וגם אנחנו מסכימים עם הקביעה הזו.

יש כמה דרכים לבקר בקרחון. אפשר להגיע עצמאית ולעשות את הפעילויות, או בטיולים מאורגנים מסוגים שונים. הפעילויות יכולות לכלול תצפיות על הקרחון, שיט באגם שמול הקרחון, מיני טרק של שעה או טרק מלא של שלוש שעות על הקרחון, וכדומה.

זהו אחד המקומות היפים והמיוחדים בעולם, אז בהחלט כדאי ללכת על החבילה השלימה. אין הרבה מה לשחק עם זה. מאחר והמקום מאוד מתוייר, הכל מאורגן על ידי המדינה, והסוכנויות בעצם רק מוכרות את החבילות. כדאי להזמין מראש את הטיול הזה כי הוא מאוד מבוקש, ויש אפשרות ביטול 24 שעות מראש. קחו בחשבון שכמו אצלינו, דברים קורים, כולל מזג אוויר לא אידאלי, אז צריך להיות גמישים. כדאי להגיע לשם ביום יפה כדי ליהנות ממה שיש למקום להציע.

ביום הטיול קמנו בשעה מוקדמת למזג אוויר מושלם. נסענו נסיעה קצרה עם המזוודות למלון הבא שלנו. את המונית הזמנו מראש בערב לפני, מבוטקה המוניות שבמרכז העיר (אובר לא זמין שם). בלובי המלון תכננו להפקיד את המזוודות למשמרת עד שנחזור מהטיול, כמו שסיכמנו איתם מראש כשהזמנו את החדר. אבל הם כבר הכינו את החדר שלנו מראש, אז כבר שמנו את המזוודות בחדר עצמו. משם הלכנו מאה מטר בלבד לצומת האיסוף של אוטובוס הטיול.

באוטובוס קיבלה אותנו מדריכה צעירה, חייכנית ואנרגטית, דוברת אנגלית שוטפת.

נסענו כחצי שעה לכניסה הרשמי לפארק, שם שילמנו את דמי הכניסה במזומן בסכום של 50,000 ARS לאדם. אין תשלום בכרטיס אשראי. כבר בדרך הנופים מושלגים ויפים, והמדריכה מסבירה על האזור והמקום:

משם נסענו חצי שעה נוספת לנקודת תצפית על הקרחון שנקראת בגוגל מפס Mirador del Glaciar Perito Moreno R11. הקרחון מהנקודה הזו מרוחק, אבל כבר יפהפה ומרשים. יש לנו למה לצפות...:

לאחר נסיעה קצרה נוספת, הגענו למזח שממנו יוצא השיט לאתר ההליכה על הקרחון. הנקודה נקראת בגוגל מפס Puerto Bajo las Sombras - Hielo y Aventura, ובאתר שמופיע בנקודה הזו בגוגל מפס, אפשר לרכוש את אותו הטיול בהנחה משמעותית - שווה לבדוק את זה לפני שמזמינים.

התחלנו את השיט בערך בשעה תשע, והיה קפוא בחוץ. אבל בכל זאת יצאנו לסיפון כדי לראות את הקרחון המופלא הזה מגובה המים ומכיוון האגם. להלן כמה תמונות:

לאחר כחצי שעה של שיט רגוע, עם נוף הקרחון שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים, ירדנו לחוף בצידו השמאלי והדרומי של הקרחון, בנקודת גוגל מפס שנקראת Minitrekking Tour to Moreno Glacier. האתר שמופיע בנקודה הזו בגוגל מפס זהה לאתר של חברת השיט - זו אותה חברה שקיבלה רישיון להפעיל את הפעילות הזו מהמדינה. הנופים מהנקודה הזו לכיוון הקרחון פשוט מרהיבים:

יצאנו לדרך בערך בעשר בבוקר. בשלב ראשון הולכים על שפת האגם עם עוד נופים של הקרחון מזוויות שונות:

לאחר כשעה של הליכה לא מאומצת, חלקה על דקים מעץ, הגענו קרוב לנקודת העלייה על הקרחון עצמו בערך בשעה 11 בבוקר. שם הצטיידנו בקסדות ומגפי הליכה על השלג (CRAMPONS) והתחלנו ללכת על הקרחון:

התצורות והצבעים של הקרח, ביחד עם נופי הקרחון כולו, והמים הצלולים שזורמים בכל מקום, פשוט מרהיבות. רק לשים לב לא להחליק...:

המדריכים של הסיור היו מצוינים ועזרו למי שצריך. בשלב מסוים עשינו הפסקה, והופתענו עם שוקולד וכוס ויסקי עם מים צלולים וקפואים ישירות מהקרחון:

וגם הרשו לנו להסתובב קצת באזורים לא מסומנים, כדי לחוות הליכה על הקרחון בשביל לא מסומן:

היינו על הקרחון כשעה וחצי, ומשם חזרנו חזרה באותה הדרך. ושוב, פשוט אי אפשר לא לעצור ולהתפעל ולצלם את פלא הטבע הזה, כי כל רגע מתגלות זוויות ראייה חדשות:

עם סיום ההליכה קנינו קפה וישבנו לחצי שעה מול הנוף השקט והמהמם, לפני שעלינו על השיט חזרה:

השיט חזרה עבר בנתיב אחר, קרוב יותר לקרחון ולשברים שלו שצפים באגם:

עם החזרה למזח, עלינו על האוטובוס ונסענו למרפסות התצפית על הקרחון. בדרך חשבנו ש"מה כבר יכול להיות יותר יפה מהקרבה לקרחון". אבל מראה הקרחון ממרפסות התצפית העליונות הוא מרשים ביותר, ונותן תמונה מרחבית שונה ומרהיבה על כל שטח הקרחון העצום הזה:

היינו במרפסות התצפית כשעה, ואז חזרנו עם האוטובוס למרכז העיר, והלכנו ברגל הליכה קצרה למלון.

הטיול המאורגן היה מושלם - יפה, פשוט, מסודר ולא מעיק - מומלץ מאוד, למרות המחיר היקר...

ימים 37-39 לטיול בדרום אמריקה - ימים 16-18 בפטגוניה - אל צ'לטן וטרק LAGUNA DE LOS TRES

הבסיס השני שלנו לחקור את פטגוניה הקרחונית, הוא העיירה הארגנטינאית הקטנה אל צ'לטן.

ייעודה העיקרי של העיירה, שחיים בה 3,000 תושבים בלבד, הוא לאפשר הגעה לטרק הפיץ רוי, שהוא הטרק היומי המפורסם ביותר בארגנטינה.

ככזו, יש בעיירה הקטנה אווירה מדבקת של מטיילים, שמסתובבים בעיר במיטב בגדי האאוטדור, ויושבים במרפסות בתי הקפה המעוצבים, לפני או אחרי שיצאו לטרק המפורסם.

הר הפיץ רוי עצמו, הוא הר גרניט בגובה של כ-3,500 מטרים, שנחשב לאחד הקשים בעולם למטפסים מקצועיים. למרגלותיו, יש שתי לגונות מרהיבות, שאליהן יכולים להגיע המטיילים "הרגילים".

ההר כולל שלוש פסגות משוננות, צרות וגבוהות, הסמוכות אחת לשניה. לכן, הלגונה שלמרגלותיו נקראת LAGUNA DE LOS TRES.

מטיילים שלא רוצים לעבוד קשה, מטיילים בסביבה בלי לעלות ממש לנקודת התצפית. בהליכה קצרה יחסית ביום בהיר, אפשר לצפות ביופי הזה מרחוק בצורה יחסית נוחה. מטיילים פעילים יותר עושים את כל הטרק, כ-25 ק"מ, עם טיפוס כולל של כ-1,000 מטרים, כולל עלייה וירידה תלולה וקשה יחסית באמצע הטרק לנקודת התצפית ולאגמים. רוב המטיילים עושים את הטרק בצורה של הלוך חזור באמצעות יציאה רגלית מהעיירה אל צ'לטן, שנמצאת ממש בתחילת הטרק. המטיילים הישראלים הצעירים עושים אותו בדרך כלל ביום אחד, שכולל יציאה לטרק בחצות, ועליה בלילה לנקודת התצפית, כדי לצפות בזריחת השמש מאירה על הפסגות המשוננות. זה אמור להיות מחזה מרהיב, אבל הטיפוס מסוכן משהו, וברוב הימים האזור מעונן, אז זה לא מומלץ למבוגרים כמונו... ראינו את הצעירים במהלך הטרק שלנו, עייפים ומרוטי עיניים מההליכה המאומצת בלילה, שלאחריה צריך לחזור באותה הדרך חזרה לאל צ'לטן לאורך עשרה ק"מ נוספים.

להלן פרטי הטרק הזה בצורה הזו של הלוך חזור:

https://www.alltrails.com/trail/argentina/santa-cruz/laguna-de-los-tres-via-sendero-al-fitz-roy

בשבועות שלפני ההגעה, חיפשתי דרך אחרת לבצע את הטרק הזה, בצורה יותר רגועה ומעניינת. מאוד רציתי לבקר במקום, כולל העלייה לתצפית. אבל כשחקרתי על הטרק הזה, די מהר הבנתי שבצורה הזו, 25 ק"מ ביום אחד, עם מעל 1,000 מטר עליה מצטברת, זה קצת יותר מידי עבורנו. אשתי גם הפעילה את "זכות הוטו" שלה כשהתלבטתי בנושא...

לאחר חקירה די מעמיקה, מצאתי שיש בתחתית הר פיץ רוי, פחות או יותר באמצע הטרק, אתר גלמפינג מסודר. זה מאפשר לחלק את הטרק ליומיים, עם לינה בתנאי שדה באמצע. השימוש באתר יקר מאוד, אבל עבורנו זו הייתה הדרך השפויה היחידה לעשות את הטרק וליהנות ממנו, ולא לעשות אותו ולהתפרק בדרך. אם משתמשים בשירותי האתר הזה לא צריך לסחוב אוכל, אוהל וכדומה. בנוסף, הסתבר לי שאפשר גם לבצע את הטרק לא בצורה של הלוך חזור, אבל זה מצריך מעט לוגיסטיקה של הקפצה לתחילת המסלול.

להלן אתר עם תיאור מפורט של המסלול בצורה הזו - זה לא חוסך קילומטרים או את העלייה הקשה, אבל בצורה הזו לא עושים את המסלול הלוך חזור, ולכן הוא יותר מעניין לטעמי:

https://www.alltrails.com/es/ruta/argentina/santa-cruz/el-pilar-laguna-de-los-tres-el-chalten

מכיוון שלא מצאתי חוות דעת מסודרות על אתר הקמפינג, החלטתי לא להזמין מראש את השימוש בו. התכתבתי עם האתר מראש בוואטס אפ, כדי לוודא שיש זמינות, שזה אמיתי, וכדומה, ורציתי לעשות את ההזמנה אחרי שאני רואה את הלבן בעיניים של מי שמנהל את זה.

אז היום התעוררנו באל קלפטה, אכלנו ארוחת בוקר במלון, ולקחנו את הרכב מסוכנות הרץ שהייתה במרחק הליכה מהמלון הממוקם היטב. נסענו ישירות לאל צ'לטן, ובעצם חזרנו צפונה בדרך שבה הגענו, על כביש 40. לאחר כשעה וחצי נסיעה, פנינו שמאלה ומערבה לכביש 41 המוביל לאל צ'לטן. מיד עם הפניה אנחנו מול נוף מהמם ומבטיח של פסגות מושלגות:

אל צ'לטן הייתה די מנומנמת כשהגענו בשעת הצהריים. החנינו את הרכב באמצע העיירה, והלכנו קודם כל למשרד של החברה שמפעילה את אתר הקמפינג. המשרד נקרא בגוגל מפס:

FITZ CAMP - Glamping agreste en la base del Cerro Fitz Roy

במשרד בחור נחמד הסביר לנו על הטרק והאתר, וגם הוא המליץ לבצע את הטרק לא בצורה של הלוך חזור. הסתבר לנו שהשימוש באתר כולל ארוחת בוקר וערב, מקלחת מים חמים למי שרוצה, וגם הקפצה לתחילת המסלול שאינו הלוך חזור (אם עושים הלוך חזור פשוט יוצאים ברגל מהעיירה). הלינה היא באוהל זוגי בסיסי אבל אלפיני וחם (בחוץ בלילה אפס מעלות צלסיוס), על מזרונים עבים. הוא גם נתן לנו הנחה של 10% כי שילמנו ישירות מולו ובמזומן, וגם אמר שידאג לאוכל ללא גלוטן לאשתי. אז מומלץ לדבר איתם לפני, ולבדוק אופציות. להלן תמונה של המשרד הקטן אבל היעיל:

המחיר לזוג היה כ-400 דולר, לא זול ללינה באוהל, אבל מדובר בטרק היומי שנחשב היפה ביותר בפטגוניה, וזו הדרך היחידה שבה נוכל לבצע אותו בלי "לסבול", עם ארוחות ערב ובוקר מסודרות.

אחרי שהזמנו את החוויה, והיה לנו ברור מה התוכנית ליומיים הקרובים, יכולנו להסתובב בעיירה בכיף. יש בה בתי קפה ומסעדות ובארים נחמדים, אווירה טובה של מטיילים, וגם כמה חנויות נחמדות, והכל מסוגנן ויפה:

כשמסתובבים בעיירה, אם מזג האוויר בהיר, אפשר כבר לראות את פסגות הפיץ רוי מבצבצות מעל בתי העיירה (זה רק נראה קרוב - זה ממש לא...):

לינה הזמנו ברגע האחרון בבקתות שנקראות Cabañas la loma בגוגל מפס - בקתות נחמדות על הכביש, נמצאות במרחק הליכה מהמרכז, ובמרחק חצי שעה הליכה מנקודת סיום טרק הפיץ רוי. יש באל צ'לטן הרבה אופציות לינה טובות לבחירתכם.

אל צ'לטן, כמו אל קלפטה, ידועה במסעדות בשר גורמה - סיימנו את היום במסעדת בשר טובה במרכז העיר, מלאי ציפייה לקראת הטרק של יום המחרת.

טרק פיץ רוי (לגונה דה לוס טרס) - היום הראשון

נתחיל מהסוף - הטרק הוא יפהפה, חובה למבקרים באזור שכוחם במותניהם, ומסוגלים ללכת כ-12 ק"מ ביום. אל תעשו חצי טרק, אל תוותרו, אל תחסכו, זו באמת חוויה של פעם בחיים...

כאמור, יש שתי אופציות עיקריות לביצוע הטרק מבחינת המסלול:

האופציה הראשונה והנפוצה יותר, היא הלוך חזור מאל צ'לטן. בדרך הזו תלכו כ-23 ק"מ, עם כ-1,000 מטר עלייה מצטברת:

https://www.alltrails.com/trail/argentina/santa-cruz/laguna-de-los-tres-via-sendero-al-fitz-roy

היתרון בביצוע הטרק בצורה הזו, הוא שבהלוך, פסגות הפיץ רוי נמצאות תמיד מולכם, וזה מראה יפה לאורך הדרך. החיסרון הוא שחוזרים כעשרה ק"מ באותה הדרך.

האופציה השנייה היא הסעה של כחצי שעה מממרכז אל צ'לטן למקום התחלה אלטרנטיבי, שנקרא בגוגל מפס Puente sobre el Río Eléctrico. זהו גשר בכביש הראשי שעובר מעל הנהר RIO ELECTRICO. נקודת הסיום היא זהה באל צ'לטן, ובדרך הזו תלכו כ-22 ק"מ, עם 950 מטר עלייה מצטברת:

https://www.alltrails.com/trail/argentina/santa-cruz/el-pilar-laguna-de-los-tres-el-chalten

היתרון במסלול הזה הוא שבהלוך הולכים בצמוד לרכס ההרים (ולא מולו) וזוכים לראות אתרים נוספים כמו Glaciar Piedras blancas, ואז בחזור יש דרך מעניינת נוספת מבחינת התקדמות הטרק. אני תמיד מעדיף לגוון את הטרק ולא לעשות הלוך חזור, אז בחרנו באופציה הזו. בדיעבד אני חושב שזו גם האופציה המוצלחת יותר.

להלן מפה מפורטת שמתארת את שתי האלטרנטיבות, כדי שלא תוכלו להגיד "לא ידענו" "לא שמענו" "זה מסובך" ולפספס את ביצוע הטרק המדהים הזה:

וזו החוויה שלנו מביצוע טרק לגונה דה לוס טרס, או טרק הפיץ רוי:

ההסעה לנקודת ההתחלה יצאה ממשרד המכירות של חברת הגלמפינג, בשעה 11 בבוקר. זה נראה לנו קצת מאוחר, אבל הסבירו לנו שביום הראשון הולכים "רק" כשמונה ק"מ ללא עליות מיוחדות, עד לאתר הקמפינג למרגלות הר הפיץ רוי. אין טעם לצאת מוקדם כשעוד יש עננות וקר, ואז גם להגיע מוקדם לאתר הקמפינג ולרבוץ שם. בכל מקרה, זו הייתה ההקפצה היחידה באותו היום, ובה השתמשנו.

את ההסעה עשינו בעצם עם קבוצה שיצאה לטיול רכוב מאורגן באזור. ירדנו בדרך בנקודה שנקראת Puente sobre el Río Eléctrico בגוגל מפס, לאחר כחצי שעה נסיעה.

הדבר הראשון שהבחנו בו, הוא קפסולות הלינה הקריפיות שנקראות OVO Patagonia. הקפסולות שקופות לגמרי, תלויות בגובה כ-300 מטרים, וכדי להגיע אליהן צריך לעשות טרק וטיפוס ויה פראטה קצרים. הלינה כוללת ארוחת ערב ובוקר שמוגשת ישירות לקפסולות. מטורף ומפחיד, אבל גם מסעיר ומעניין מבחינתי. מבחינת אשתי פחות...:

אם אתם מעוניינים בחוויה הזו, תצטרכו להזמין חודשים מראש, ולהיפרד מכ-1,500 דולר ללילה לזוג...

מנקודת ההתחלה, מסלול ההליכה שלנו מוביל דרומה עד למרגלות הפיץ רוי. הנופים באזור יפים כבר מהתחלה. בשלב הראשון עוברים גשר מעל נהר זורם, כדי להגיע לשביל שעובר משמאל לנהר ריו אלקטריקו:

ההליכה באופן כללי שטוחה או בעליה מתונה מאוד, והנופים יפהפיים. לאחר כחצי שעה מתחילים להיפתח נופי ההרים המושלגים:

לאחר חצי שעה נוספת עוברים גשר נחמד מעל הנהר ריו בלנקו (הנהר הלבן):

לאחר חציית הגשר הנופים קצת משתנים והופכים לירוקים ומיוערים:

לאחר כחצי שעה הליכה נוספת, נופי הרכס שנמצא מימין לנו, חושפים את הקרחון Piedras blancas היפהפה שמבצבץ לו בין העצים:

הנוף המשגע מפתה לעצור למנוחה קלה, אבל כדאי להמשיך עוד קדימה כחצי שעה הליכה, עד שהנוף של הקרחון והאגם שלמרגלותיו נפתחים באופן מלא. נקודת התצפית הרשמית וכנראה הכי טובה נקראת

Mirador del Glaciar Piedras blancas, ותגיעו אליה בכל מקרה כי היא ממש על מסלול ההליכה עצמו. להלן מספר תמונות מהדרך ומנקודת התצפית עצמה:

נקודת התצפית נמצאת פחות או יותר באמצע הדרך להיום, לאחר כ-5 ק"מ הליכה, והגענו אליה בשתיים בצהריים, לאחר שעתיים הליכה. הקצב שלנו היה איטי כי עשינו הרבה הפסקות, לצילום והשתאות מהנופים המרשימים. אין לנו למה למהר היום, בכל מקרה אנחנו ישנים באוהל אלפיני...

בנקודת התצפית עשינו הפסקת נשנוש של כחצי שעה, ופשוט ישבנו מול הנוף כמעט ללא מילים, וכמעט לבד. זהו גם אחד מיתרונות ביצוע המסלול בדרך הזו - הוא פחות נפוץ, אז עוברים בו רק מטיילים בודדים. וחשוב להזכיר - אם תלכו במסלול הלוך חזור לא תזכו לראות את נופי הקרחון האלה.

לאחר חצי שעה נוספת מנקודת התצפית, כבר התחלנו לראות את הפסגות המשוננות והמרשימות של הר הפיץ רוי:

מכאן והלאה, פסגות ההר לאט לאט מתגלות במלוא תפארתן:

ובשעה חמש בערך כבר הגענו למתחם הקמפינג, שהפתיע בגדול. עשרות אוהלים פזורים בשטח, עם אוהל משושה גדול ושקוף מרכזי למפגש ולארוחות. באוהל המרכזי חיכה לנו כיבוד קל וקפה, ומארחת חביבה וצעירה שיודעת הכל על האזור:

האוהל המרכזי נמצא ממש לפני רחבה או עמק, שממנו ניתן לצפות בהר פיץ רוי ללא הפרעה. הנוף מהרחבה מרהיב וממלא בציפייה לבוקר של מחר, שבו נטפס ונתקרב להר עצמו, ויש בו כסאות נוחים לישיבה מול הנוף:

מאחר והגענו מוקדם יחסית, ויש עוד כמה שעות של אור, שאלתי את המארחת אם היא ממליצה לעשות הליכה נוספת באזור לפני ארוחת הערב. היא המליצה ללכת הלוך חזור כ-3 ק"מ לשני אגמים שנמצאים ממש סמוך לאתר הקמפינג (LAGUNA MADRE, KAGUNA HIJE). אשתי הייתה עייפה, אז נשארה לשוחח עם התיירים המעטים האחרים שהגיעו גם הם לקמפינג. אני ניצלתי את מזג האוויר המושלם לעוד קצת צעידה בטבע מקסים:

בשעה שבע כבר חזרתי לאתר הקמפינג, ובשעה שבע וחצי הוגשה לנו ארוחת ערב מצוינת עם מרק חם, בשר ועוד מטעמים מקומיים. את כולם בישלה המארחת בעצמה. החוויה לאכול באוהל החמים, מול פסגות הפיץ רוי, כשהשמש שוקעת בחוץ והטמפרטורות יורדות אט אט לכיוון האפס מעלות, ולהחליף חוויות עם עוד כמה מטיילים צעירים שהיו איתנו (רק ארבעה...), הייתה מעניינת וחביבה.

ברגע האחרון לפני השקיעה השמיים התבהרו, אז יצאתי לתמונת ערב על רקע הטורסים:

ארבעת הצעירים אמרו בארוחת הערב שהם מתכוונים לקום מוקדם ולטפס למרגלות ההר בלילה לפני הזריחה. המטרה שלהם היא לתפוס את קרני השמש הראשונות, כשהן מאירות על הפסגות המשוננות של ההר. כששקלנו את הנושא, המארחת ביררה באתר הרלוונטי, ואמרה שמחר תהיה עננות שתתבהר רק בשעת הצהריים. לכן, היא לא ממליצה על הגעה מוקדמת לפסגה. החלטנו לוותר על הטיפוס לפני הזריחה, כי הוא גם מסוכן משהו, בטח עבורנו ובגילנו (-:

אולי נכוון שעון לשעת הזריחה, ורק נצא לראות את הנוף מרחבת התצפית שסמוכה לאתר הקמפינג. ואז נחזור להמשיך לישון עוד קצת באוהל החמים. אבל רק אם לא יהיה קר מידי לצאת מהאוהל (-:

פרשנו לישון בסביבות עשר בלילה, מלאים ציפייה לקראת מחר. השקט המוחלט מסביב והחום המנחם בתוך האוהל ושק השינה, ביחד עם היום הארוך שעברנו, גרמו לנו להירדם בשנייה.

ומה עם מקלחת? לא חובה. מזג האוויר לאורך כל הטרק היה קריר, ולא הזענו בכלל. אז אפשר להסתדר לילה אחד ללא מקלחת, למרות שהיא זמינה שם.

טרק פיץ רוי (לגונה דה לוס טרס) - היום השני

השעון מטרטר בשעה שש. תיכף זריחה. אשתי עוד לא התעוררה. אני יודע שאני פה כנראה רק פעם בחיים, אז יוצא בפיג'מה לראות מה קורה בחוץ. ציפיתי לערפל מלא, אבל לא כך. המקום עדיין יפה כמו אתמול בערב, ואפילו יותר מזה. יש משהו מלכותי בשעת הזריחה. אבל קר, ואני לא לבוש היטב, אז תמונה אחת של קרני השמש החלקיים שמאירים את הפסגה, ואני חוזר לאוהל החמים להתכרבל עם ליאת...:

אנחנו כבר ערים, אז מתארגנים ויוצאים לדרך. באוהל המרכזי מחכה לנו קפה, וכמה נשנושים שלקחנו איתנו. החלטנו שאת אחד התיקים ניקח איתנו, ואת השני נשאיר במאהל ונאסוף אותו בדרך חזרה. כך נוכל להתחלק בסחיבת התיק במהלך הטיפוס שמחכה לנו. בדרך לכיוון תחילת הטיפוס, אנחנו עוברים בתוך המחנה החינמי, שבו נח מי שעושה את הטרק באמצע הלילה (מגיעים למחנה, נחים באוהל או סתם ככה, ואז יוצאים לטיפוס). המקום יפה, אבל לא מאורגן, וכנראה רועש בלילה כי כל הזמן מגיעות קבוצות. לא מומלץ למי שרוצה שינת לילה טובה לפני שהוא ממשיך.

ממש לפני תחילת הטיפוס, אנחנו פוגשים את הצעירים שישנו איתנו במחנה, כשהם כבר יורדים מהפסגה. הם טיפסו בארבע בבוקר וחיכו לזריחה למעלה. לדבריהם המחזה יפהפה, אבל היה קר מאוד למעלה, עם רוחות חזקות, ואין ממש איפה להתחבא. בכל מקרה הצטלמנו איתם למזכרת:

כ-2 ק"מ מהמחנה שבו ישנו, שוב עוברים על גשרים ומעברים מעל הנהר ריו בלנקו, ואז מתחילים את הטיפוס:

לפנינו טיפוס של כ-500 מטר עלייה מצטברת, לאורך כ-2 ק"מ. אבל אנחנו אחרי מנוחה טובה בלילה, ומזג האוויר מצוין, כמעט ללא רוחות בצד הזה של ההר. אנחנו מתקלפים משכבות הביגוד שלבשנו, ומתחילים לטפס, וגם עוצרים כל כמה דקות. אנחנו כמובן עם מקלות טיפוס שעוזרים מאוד לשמור על הברכיים. הנופים מלפנינו הם בעיקר השביל התלול ולא מעבר אליו. הנופים מאחורינו ומהצדדים יפהפיים, ומשתפרים ככל שעולים למעלה:

לאחר כשעתיים טיפוס אנחנו מגיעים לאזור הגבוה ביותר. ממש לא היה נורא. יש גם ילדים במסגרת משפחתית שטיפסו איתנו. אבל לא הבחנו באנשים מבוגרים מאיתנו בשביל...

למעלה, מיד כשנחשפים לנופי ההר והאגם, הרוח חזקה מאוד, וקררררר. אבל המראה באמת יפה ומיוחד. בשלב ראשון, אנחנו עוצרים ליד ערימת האבנים, שמאפשרת גם מחסה מסוים מהרוח המקפיאה, וגם תמונות רוחב של האגם LAGUNA DE LOS TRES ושל ההר שמעליו:

השעה עשר וחצי בבוקר, ויש עננות, לכן כמעט ולא רואים את שלושת הפסגות שעל שמן נקראת הלגונה. בגלל הקור, אשתי מתחבאת בין הסלעים להפסקת נשנוש ושתייה. אני יורד לכיוון האגם כדי לראות את כל היופי זה מקרוב:

אחד הדברים המיוחדים באזורי התצפית על ההר, היא שמנקודה מסוימת ניתן לראות במקביל ללגונה דה לוס טרס, גם את הלגונה SUCIA, שנמצאת בגובה נמוך הרבה יותר. זה מצריך הליכה קצרה של כמה מאות מטרים לנקודה שמאפשרת את זה. השעה הייתה עשר וחצי, ולפי ההסברים מאתמול של המארחת באתר הקמפינג, בשעה הקרובה העננות אמורה להתפזר. אז אני מתחיל ללכת לכיוון, ומקווה שהיא צדקה. המראה של אגם SUCIA מלמעלה, עם הצבע המיוחד שלו ועל רקע הקרחון שמעליו, פשוט מדהים, ומשתנה עם קרני השמש שפוגעות בו מידי פעם:

והאפשרות לראות את שני האגמים במקביל מנקודת התצפית, מרהיבה:

מנקודה מסוימת אפשר לראות את לגונה דה לוס טרס מזווית אחרת, יותר "מקיפה":

לאחר כשעה של סיבוב באזורי התצפית השונים, חזרתי לנקודה שבה חיכתה אשתי. היא הייתה ממש רועדת מקור בגלל הרוח העזה, ובגלל שלא מצאה מקום נוח בין האבנים להסתתר. וזאת למרות שהייתה לבושה היטב. אז מיד כשהגעתי התחלנו בירידה חזרה, בסביבות שעה 12 בצהריים. מיד עם הירידה מהפסגה הרוח נעלמה ונהיה חם ונעים והיא יכלה להירגע.

צריך לקחת בחשבון את הקור בפסגה. בדיעבד, אני ממליץ להביא תרמוס קטן ולמלא אותו במים חמים או בתה חם במאהל, לפני הטיפוס. זה יעזור לכם ליהנות מהפסגה בצורה יותר נינוחה, במיוחד אם אתם סובלים מקור.

בירידה, נופי העמקים וההרים שמסביב ממש מולנו. אנחנו גם לא מרוכזים בעליה תלולה, אז אפשר לרדת באיזי וליהנות:

כן כן, משם למטה עלינו היום בבוקר...

לאחר שעה וחצי כבר היינו למטה. השמש זורחת, אנחנו אחרי הקטע הקשה, הנופים יפהפיים לכל כיוון, ונשאר רק ליהנות. הנוף של הר הפיץ רוי הוא מאחורינו, אז אנחנו גם עוצרים מידי פעם ומסתכלים אחורה כדי ליהנות ממנו. בגלל הנוף הזה רוב האנשים מבצעים את המסלול הלוך חזור, אבל הנה גם אנחנו זוכים לראות אותו...:

בשלב מסוים בדרך, מגיעים לתצפית על כל העמק הארוך שבו נמצאת העיירה אל צ'לטן, ובתוכו מתחתר הנהר RIO DE LAS VUELTAS הרחב:

בערך בשעה ארבע אחר הצהריים, אנחנו רואים את בתי העיירה אל צ'לטן מתחתינו. כנראה שנקודת הסיום קרובה...:

ואת מי אנחנו פוגשים ממש לפני נקודת הסיום? את אחד הצעירים שישנו איתנו באתר הקמפינג, אז הצטלמנו איתו למזכרת:

הוא כבר הספיק להתחבר לטרק נוסף לאגם TORRE שבדרך כלל יש בו שברי קרחון צפים על האגם, ולסיים אותו. מדובר בטרק לא קשה כי אין בו עליות, אבל הוא מאריך את הדרך חזרה כמעט בפי שתיים. למרות הדרך הארוכה שהוא עשה היום, מעל 30 ק"מ, נפגשנו ביחד בנקודת הסיום. העולם שייך לצעירים...

בנקודה האחרונה של המסלול הצטלמנו לתמונת סיום מתבקשת:

אנחנו אולי נראים כאן מחייכים ורעננים, אבל האמת היא שהיינו ממש עייפים. סך המסלול שעשינו ביומיים הוא כ-25 ק"מ, עם עלייה אימתנית היום בבוקר. למרות החלוקה ליומיים, הוא עדיין קשה ומעייף. אבל יפהפה ומרהיב, ואין על תחושת ה"עשינו את זה" כשמסיימים...

מנקודת הסיום, יש לנו עוד 1.5 ק"מ ללכת עד לצימר שלנו. אני שוקל לקחת מונית, אבל ליאת מפצירה בי שנשלים את זה בהליכה. טוב בסדר...

אז המלצה נוספת - אל תתעצלו בבוקר של היציאה, וסעו להחנות את הרכב בנקודת הסיום. אני מבטיח לכם שתודו לי, כשתראו את הרכב מיד כשתסיימו את השביל...

בדרך לצימר עצרנו באחד מבתי הקפה, ההומים מטיילים שחזרו מהטרק. אחרי כן נשפכנו בבקתה למקלחת טובה וחמה, ושינת ערב מתבקשת. בשעת לילה יצאנו לארוחת ערב אחרונה באל צ'לטן.

אז לסיכום - טרק חובה בדרום אמריקה לכל מי שבכושר סביר... לחלק אותו ליומיים, להיות נחושים ולעשות אותו באיזי ובלי לחץ... ההנאה מובטחת!!!!

יש עוד מספר טרקים שניתן לעשות באזור אל צ'לטן, אבל רובם ארוכים ברמת ה-20 ק"מ. אחד קצר ששקלנו לעשות, אבל ויתרנו כי הטרק של פיץ רוי היה גולת הכותרת מבחינתינו, הוא טרק/הליכה לאגם וקרחון HUEMEL. כדי לעשות אותו תצטרכו ליסוע כשעתיים צפונה מאל צ'לטן, בדרך יפהפייה, ואז ללכת עוד כ-4 ק"מ ללא עלייה משמעותית. מדובר בטרק עם נופים יפים ואת הפרטים אפשר למצוא כאן:

https://www.alltrails.com/trail/argentina/santa-cruz/glaciar-huemul

מי שמחליט לא לעשות את הטרק לפיץ רוי בגלל שהוא קשה או ארוך או מסובך מידי עבורו, זו אופציה מצוינת לחוש את האזור ברגליים בלי להתאמץ יותר מידי.

בהצלחה!!!

ימים 40-42 לטיול בדרום אמריקה - ימים 19-21 בפטגוניה - הפארק הלאומי טורס דל פיינה

הפארק הלאומי טורס דל פיינה נמצא בצד הצ'יליאני של פטגוניה. זהו אחד הפארקים המפורסמים בעולם, והוא גדול במיוחד, ומשתרע על פני כ-2,400 קמ"ר, בערך פי שתיים מרמת הגולן.

מקור השם של הפארק הם שלושה צוקי גרניט הנראים כמגדלים (בספרדית "Torres"), המהווים את סממניו הבולטים ביותר.

ברחבי הפארק יש מסלולי טרקים המושכים אליהם מטיילים מרחבי העולם. המסלולים הפופולריים הם מסלול בן יום אחד למגדלי הטורס והאגם שלרגליהם (ניסיתי למצוא דרך טובה לפצל אותו ליומיים כי הוא ארוך וקשה יחסית, ולא מצאתי, אז ויתרתי), מסלול בן 5 ימים שנקרא "W" בשל צורתו, ומסלול מעגלי בן 9 ימים שנקרא "O". במסלולים הרב יומיים האלה אפשר לישון בבקתות הרים או באתרי קמפינג ייעודיים.

מזג האוויר בפארק מאוד לא צפוי, עם רוחות חזקות מאוד. בשנת 2019 נהרגו בו שתי ישראליות מבוגרות, לאחר שטבעו במהלך שיט באחד האגמים בפארק. הפארק התפרסם שוב בזמן שטיילנו בדרום אמריקה, ממש חודש לפני שהגענו. באמצע נובמבר 2025 רוחות עזות במהירות של 200 קמ"ש, גבו את חייהם של חמישה מטיילים בפארק. בנוסף, הפארק מאופיין בעננות תמידית, וגם בעונה המיטבית יורד בו גשם. לכן קשה לתזמן את הטיול בפארק בצורה טובה. פשוט מגיעים ו"מה שיוצא אני מרוצה".

במועד שאנחנו הגענו, מזג האוויר היה מאוד לא יציב, ובשל האסון שקרה רק חודש לפני, חלק מהמסלולים בפארק היו עדיין סגורים.

בכל מקרה, בגלל שאנחנו לאחר טרק ארוך של יומיים, החלטנו לטייל בפארק בעיקר עם הרכב, ופחות להתמקד בטרקים ובהליכה. כדי להגיע לפארק מארגנטינה, וגם לטייל בו, צריך להקצות לפחות שלושה ימים. במידה ואתם מעמיקים את הטיול בו, כמובן שאפשר הרבה יותר.

טורס דל פיינה - היום הראשון - הגעה

התעוררנו באל צ'לטן לבוקר סגרירי וגשום, אבל ממש מול הבקתה שישנו בה התגלתה קשת מליאה ומרהיבה מעל ההרים:

היום אנחנו נוסעים דרומה לפוארטו נטלס שבצ'ילה, שבה נתמקם לשלושה לילות כדי לטייל בפארק טורס דל פיינה. הנסיעה ארוכה, כ-5 שעות, וצריך גם לעבור את הגבול בדרך. כשמתחברים שוב לכביש 40 הארגנטינאי, שבו עוברת רוב הנסיעה, הנופים שוב נרחבים, עם תצורות הרים ייחודיות, ואגמים ונהרות שצצים מכל מקום:

אז הדרך עוברת בעצלתיים, עם הפסקות קלות לתצפיות או קפה. מעבר הגבול עובר חלק, כמו תמיד.

בפוארטו נטלס החלטנו שוב להתמקם בבקתה, ומצאנו בקתה ענקית שצופה לאזור בפאתי העיר:

https://www.airbnb.com/rooms/1517414852026952967?source

מומלץ מאוד. יש הרבה אופציות לינה כאלו, ובכל מקרה כדאי להתמקם מחוץ למרכז העיר כדי ליהנות מהשקט והנופים שיש לאזור להציע. אם רוצים, אפשר גם ללון בתוך הפארק עצמו, במלונות שממוקמים באתרים יפהפיים מעל נהרות ומפלים, אבל כמובן שזה יקר וצריך להזמין הרבה זמן מראש.

הגענו לבקתה בשעת ערב, אז היום לא באמת טיילנו בפארק. יצאנו בערב לעיר הנחמדה, שיש בה מסעדות מצוינות וחנויות נחמדות, כדי לסגור את הערב. ישבנו במסעדת בשר מומלצת בכיכר העיר שנקראת:

El Asador Patagónico. שירות מצוין, בשר טעים ישירות מה-Parrila, אבל יקר יחסית כי זה מרכז העיר.

טורס דל פיינה - היום השני

מפוארטו נטלס יוצא צפונה כביש 9 הצ'יליאני, והפארק נמצא בצד השמאלי של הכביש הראשי. הפארק אומנם ענק, אבל הנסיעה ברכב לכל אורכו אינה ארוכה מידי, כארבע שעות נסיעה נטו. לכן, אפשר ליסוע בו לאט, ולעצור בנקודות שמעניינות אותנו. כביש 9 נקרא גם הדרך שמובילה לקצה העולם (RUTA DEL FIN DEL MUNDO) וכך גם השלטים על הכביש מציינים:

אבל לפני כן, התעוררנו לבוקר חמים בבקתה שלנו עתירת החלונות הגדולים. זה באמת מיוחד להתעורר ככה מול כל מה שמסביב:

היינו עדיין עייפים מהנסיעה והטרק שעשינו, אז התעוררנו יחסית מאוחר, ויצאנו רק בשעת הצהריים.

נסענו פחות או יותר ישירות, כשעתיים, לכיוון אגם GRAY. נכנסנו לפארק בכניסה הדרומית שלו, שם גם רכשנו כרטיסי כניסה ליומיים במכונה האוטומטית, במחיר של כ-75 דולר לאדם. בדרך הנופים יפים, אבל מזג האוויר מעונן וכועס. הרוחות משתוללות, ומרגישים את זה גם בנסיעה:

החנינו את הרכב בסמוך למסעדת Rio Pingo ויצאנו להליכה לכיוון נקודת התצפית על הקרחון GRAY. אחרי שביקרנו בפריטו מורנו, שמבחינתנו היה הקרחון היפה בעולם, לא ציפינו לגדולות ונצורות מהתצפית הזו. אבל מדובר בהליכה מיוחדת על לשון אדמה באמצע האגם, עד לאי שממנו צופים על הקרחון והסביבה, ואורך המסלול הוא רק 5 ק"מ. פרטי המסלול נמצאים באתר הבא:

https://www.alltrails.com/trail/chile/magallanes/mirador-lago-grey

התלבשנו היטב גם בחליפות נגד גשם, כי הרוחות חזקות וקר ומטפטף. יצאנו לדרך בערך בשעה שתיים וחצי. אנחנו באמצע היום עם הסיכוי הכי טוב לשמש, אבל הסיכוי הזה לא התממש...

בתחילת המסלול יש שלטי הכוונה וניתור של הרוחות, עם צבעי רמזור כדי לעדכן את התיירים לפני שהם מתחילים את המסלול. אצלנו היה רמזור צהוב, אז אפשר היה לעשות את המסלול.

בתחילת המסלול עוברים בתוך היער ומעל גשר:

ואז יורדים לכיוון האגם עצמו:

אם מסתכלים היטב, רואים בתמונה בתוך האגם רצועת אדמה צרה, שבעצם עליה הולכים כדי להגיע לאי ולנקודת התצפית. למיטב הבנתי יש גם שיט ישירות לאי, אבל צריך להזמין מראש.

ההליכה על הרצועה הצרה מיוחדת, אבל עם רוחות צד חזקות מאוד. ברמה שאפשר לעמוד מול הרוח בזווית, והיא מחזיקה אתכם בשיווי משקל...

כשמגיעים לאי, אפשר להסתכל אחורה ולראות איפה הלכנו ממש בתוך האגם:

כבר מתחילת ההליכה על האי, רואים מרחוק את הפסגות המושלגות ואת קצה הקרחון:

ההליכה על מצוקי האי היא רק לאורך כ-500 מטרים, ואז מגיעים לפלטפורמת תצפית, שממנה ניתן לצפות קצת יותר מקרוב על הסביבה:

מהתצפית חוזרים את אותה הדרך חזרה, עד למרק החם שמוגש במסעדת RIO PINGO, העמוסה תיירים בכל שעה. המסלול יפה ונחמד וקליל, אבל לא חובה אם זמנכם קצר.

משם חזרנו לכביש הראשי של הפארק, והמשכנו צפונה. תכננו ללכת הליכה קצרה לתצפית שנקראת Mirador Cóndor, אבל היא הייתה סגורה בשל הרוחות החזקות. השמועות אומרות שבדרך כלל מטיילים לא נשמעים לסגירות האלה. אבל לאחר האירוע החריג שקרה רק חודש לפני כן, שבו חמישה מטיילים נהרגו בגלל רוחות חריגות, לא ראינו אף משוגע חוצה את החסימה מהצד (זה אפשרי...), וכך גם אנחנו.

אז המשכנו בנסיעה עד לנקודה הבאה, שנקראת Salto Chico Falls. בדרך הנופים ממשיכים להיות יפים ומרשימים, למרות שאנחנו ביום סגרירי:

באתר Salto Chico Falls יש מלון שנמצא על שפת הנהר ממש מעל המפלים, ומסביבו יש מסלול הליכה קצר לצפייה על המפלים היפים:

המקום פסטורלי ויפה וכדאי לעצור ולבקר בו.

מאחר והשעה כבר הייתה חמש אחר הצהריים, והיה גשום וסגרירי והרוחות חזקות מאוד, החלטנו ליסוע פחות או יותר ישירות חזרה למקום הלינה. אנחנו לא חוזרים על עקבותינו, אלא ממשיכים צפונה ויוצאים מהפארק ביציאה הצפונית שלו. בדרך עצרנו רק לכמה צילומים תוך כדי נסיעה:

מנקודת היציאה הצפונית, עם החיבור לכביש 9 הצ'יליאני, נסענו כשעה חזרה דרומה לפוארטו נטלס.

באופן כללי הכבישים/שבילים בפארק מסודרים ונוחים לנסיעה. בערב יצאנו שוב לעיר למסעדה טובה.

טורס דל פיינה - היום השלישי

יום ארוך לפנינו. אנחנו גם רוצים לעשות השלמות בפארק טורס דל פיין, וגם מתכננים לחצות חזרה לארגנטינה ולהגיע לאל קלפטה, לקראת הטיסה לאושוואיה. את הטיסה הזמנו ברגע האחרון, לעוד יומיים, ותכננו לבלות יום מלא אחרון באל קלפטה. לגבי הטיסות תמיד כדאי להזמין ליומיים שאחרי הפעילות האחרונה, כי צריך לחצות גבולות בין מדינות, מזג האוויר לא צפוי, ודברים יכולים לקרות.

החלטנו היום להיכנס לפארק מהכניסה הצפונית ולצאת ממנו מהצד הדרומי. יצאנו יחסית מוקדם והגענו לפארק כבר בשעה 9 בבוקר. מיד בכניסה לפארק הנופים יפים ומרשימים:

כ-15 ק"מ לאחר הפניה שמאלה מכביש 9, יש פניה ימינה לכביש צדדי שמספרו Y-160, למין מסלול מעגלי שמתחבר בהמשך שוב לכביש הראשי של הפארק. כדאי לקחת את הפנייה, כדי לראות נופים יפים נוספים:

לאחר כ-10 ק"מ על כביש עפר מגיעים לנקודה שנקראת בגוגל מפס Guardería Laguna Azul. המקום יפהפה ופסטורלי ואפשר לרדת עד לאגם:

משם חזרנו חזרה על עקבותינו, פנינו ימינה לכביש Y-166 והמשכנו עד למפלים Cascada Rio Paine:

נסיעה קצרה נוספת, והתחברנו חזרה לכביש הראשי של הפארק. בדרך עוד נופים יפים ולמות על הכביש:

לאחר כשעה נסיעה, ב-11 בבוקר, כבר הגענו למלון Hosteria Pehoe, שנמצא במיקום מיוחד על אי קטן באמצע האגם. מגיעים אליו דרך גשר מקסים שעובר מעל האגם, ובאופן כללי המקום יפה לקפה ו/או לארוחת צהרים:

עד למלון הזה הגענו ביום שלפני, אבל לא עצרנו בו. אז בעצם, סיימנו את הסיור שלנו בפארק. אנחנו פחות או יותר באמצע הפארק, אז אפשר לצאת ביציאה הדרומית או הצפונית. מאחר ואנחנו כבר מכירים את הדרך, אנחנו יודעים שהכבישים באזור היציאה הצפונית טובים ומהירים יותר, ולכן בחרנו בהם. לפני היציאה מהפארק עצרנו להשתאות ולצלם תמונה אחרונה מול הנוף היפה, כשמסביב רוחות מטורפות, וגם פגשה אותנו קשת נחמדה על רקע ההרים:

עם היציאה מהפארק, הרגשנו שלא מיצינו אותו מבחינת נופים, בעיקר בגלל שמזג האוויר לא היה אידאלי, ותמיד מעונן וסגרירי. אבל מה לעשות, זה חלק מהטיול, וככל שמדובר בפארק טורס דל פיינה הבלתי צפוי, "מה שיוצא אני מרוצה". במידה ולא עושים טרקים ארוכים, אפשר לכסות את הפארק גם ביום אחד ארוך - אבל בגלל מזג האוויר ההפכפך, כדאי להקצות לפארק יומיים כדי לנסות ולטייל בו גם בימים שמשיים או שמשיים למחצה.

בכל מקרה, אנחנו שמחנו שהתחלנו מוקדם את היום האחרון שלנו בפארק, כי לפנינו כ-4 שעות נסיעה ומעבר גבול, עד שנגיע לאל קלפטה, שממנה נטוס למחרת ליעד האחרון שלנו בפטגוניה, אושוואיה.

הגענו לאל קלפטה בשעת ערב. שם סיימנו כ-3,500 ק"מ נהיגה לאורכה של פטגוניה - אהבנו כל רגע...

ימים 43-47 לטיול בדרום אמריקה - ימים 22-26 בפטגוניה - אושוואיה וסוף העולם

אושוואיה היא העיר הדרומית ביותר בכדור הארץ, והקרובה ביותר לקוטב הדרומי, שנמצא "רק" 1,000 ק"מ דרומה ממנה. אושוואיה נחשבת לעיר הבירה של כל האזור, שנקרא "ארץ האש", או בספרדית Tierra Del Fuego. האזור מופרד יבשתית משאר פטגוניה, על ידי מיצרי מגלן הידועים.

שמה של ארץ האש ניתן לה על ידי פרדיננד מגלן. כשהוא הגיע לאזור, הוא ראה על החוף מדורות רבות שהדליקו הילידים המקומיים. המדורות שימשו אותם לצייד, לאיתות וכדי להתחמם, והיו רבות מאוד, ולכן הוא קרא לאזור ארץ האש.

שמה של אוושואיה ניתן לה על ידי הילידים המקוריים, פירושו "מפרץ שצופה למערב", והמקומיים מבטאים אותו עם האות סמך ולא עם האות שין, כלומר אוסוואיה.

בגלל הריחוק של אושוואיה משאר הציביליזציה, היא מפורסמת גם כמקום שהוא "סוף העולם", או "Fin Del Mundo" בספרדית. למרות הריחוק ומזג האוויר הקשוח, חיים בעיר כמאה אלף תושבים באופן קבוע. העיר מוקפת הרים "מקורחנים" מאיימים, ורואים בה מעט שמש זורחת, אבל יש לה מדרחוב מזמין, ומסביבה יש בעלי חיים חביבים, לגונות כחלחלות, קשתות צבעוניות, ועוד טבע מרהיב.

העיר גם מהווה שער לקרוזים לקוטב הדרומי. תמיד תראו בנמל שלה כמה אוניות קרוזים גדולות, מעמיסות או פורקות תיירים, ששילמו אלפי דולרים רבים לקרוז של פעם בחיים באנטרקטיקה. אנחנו גם שקלנו את זה, אבל התברר לנו שכדי להגיע למרכז העניינים של אנטרקטיקה, שאכן אמור להיות מסעיר ויפה, צריך לשוט הלוך חזור כארבעה ימים משעממים כדי לכסות את אותם אלף קילומטרים ארוכים. אנחנו לא חובבי שיט וספינות, אז ויתרנו. אם אתם מעוניינים, כדאי להזמין מראש, ויש מבצעים עם הנחות גדולות מידי פעם. אז צריך לעקוב ולהזמין בזמן הנכון.

מאחר ואנחנו בסוף הטיול שלנו בפטגוניה, וגם כאן מזג האוויר אינו צפוי, החלטנו להקדיש למקום חמישה ימים מלאים. לא תכננו אותם מראש מבחינת סדר הדברים, אבל ידענו מה אנחנו רוצים לעשות, והתאמנו את הפעילות למזג האוויר לפי האזורים. לא העמסנו יותר מידי על כל יום, כי קר מאוד בבוקר ובערב ובעצם נעים לטייל בעיקר סביב אמצע היום. התכנון שלנו כלל:

• הגעה וסיבוב רגלי במרכז העיר והזמנת שיט

• שיט בתעלת ביגל כולל צפייה בפינגווינים

• טיול בפארק הלאומי ארץ האש וטרק ללגונה אזמרלדה

• טיול בסביבה הקרובה לעיר מצד מערב

• יום סיום בפטגוניה - קניות אחרונות וארוחת ערב ארגנטינאית אחרונה

את כל הביקור באושוואיה והאזור שלה, אפשר להשלים באמצעות מוניות או שכירת נהג עם רכב ליום שלם, או לשכור רכב בנהיגה עצמית לחלק מהימים. אנחנו בחרנו לשכור רכב ליום אחד, כך היינו יותר עצמאים וגמישים ביום הזה שבו טיילנו מחוץ לעיר. בכל מקרה, שימוש במוניות או נהגים זמין מאוד שם, ונהג המונית שיסיע אתכם משדה התעופה למלון שלכם בעיר, כנראה יציע לכם משהו, כמו שהיה במקרה שלנו...

היום הראשון שלנו בסוף העולם - הגעה וסיבוב רגלי במרכז העיר והזמנת שיט

הטיסה מאל קלפטה לאושוואיה אורכת שעה בלבד, אם טסים ישיר. הזמנו את הטיסה יום מראש, כשידענו בדיוק מתי אנחנו מסיימים את אזור אל קלפטה ופארק טורס דל פיינה. עקבתי מראש שיש מקומות זמינים. הטיסה עלתה כ-130 דולר לאדם כולל מזוודה. אפשר גם לעשות את המרחק בנסיעה, אבל מדובר בנסיעה של 12 שעות באוטובוס, וצריך לעבור פעמיים את הגבול בין צ'ילה לארגנטינה. יש טיולים מאורגנים שאפשר לעשות בדרך הזו, כולל ביקורים בכמה מקומות בדרך. בכל מקרה, רוב המטיילים מגיעים לאושוואיה בטיסה ולא בנסיעה.

אם אתם טסים, וכנראה שכן, כדאי לבחור בטיסת יום ולא לילה. כך תוכלו לצפות מלמעלה במחזה המרהיב של ההרים המושלגים והאגמים של ארץ האש:

נחתנו באושוואיה בשעת צהריים. מיד כשיצאנו משדה התעופה, השתלטה עלינו ההרגשה שאנחנו באמת בסוף העולם. אולי בגלל מזג האוויר המוזר משהו, ואולי בגלל ההרים השחורים המקורחנים, שחולשים על העיר מכל עבר, ונראים כאילו מאיימים עליה. ואולי זו סתם הרגשה...

לקחנו מונית לדירה שלנו, שהייתה בקומת קרקע ממש מול הים, במיקום מצוין בפאתי המדרחוב הראשי, ובמחיר סביר. מומלץ מאוד במקום מלון סתמי: Https://www.airbnb.com/rooms/1065454767628353558

מיד יצאנו לסיבוב במדרחוב הראשי העתיר חנויות מעוצבות ונחמדות, עם בתי קפה חמימים. לאחר מכן עברנו בנמל, כדי להזמין את השיט לימים הקרובים. שם נתקלנו בשלט הידוע של אושוואיה שנמצאת בקצה העולם:

תעלת ביגל שעל שפתה נצאת אושוואיה, היא תעלה שאורכה כ-250 ק"מ, והיא חוצה את השפיץ הדרומי של יבשת אמריקה באופן מלא. היא נקראת על שם הספינה הראשונה שחקרה אותה, ובעצם מדובר בסוג של כלב ציד אנגלי. התעלה מאפשרת לעבור בין הצד המזרחי והצד המערבי של היבשת, בלי להקיף את היבשת במלואה. התעלה חשובה מבחינת זכויות דיג ומעבר בין האוקיינוסים, ולכן צצו סביבה מספר סכסוכים בין ארגנטינה לצ'ילה לאורך השנים, שנודעו בשם "סכסוכי ביגל". הסכסוכים התגלגלו גם למספר פלישות צבאיות של ארגנטינה והשתלטות על איים באזור, עד שבשנת 1984 נחתם הסכם שלום, שהסדיר את הבעלות והשימוש באיים באזור ובתעלת ביגל עצמה. אם תסתכלו במפה, תראו שהגבול בין ארגנטינה וצ'ילה באזור ארץ האש מאוד מוזר - כדי להגיע לאושוואיה ולחלק מארץ האש שהוא בשליטתה של ארגנטינה, חייבים לעבור דרך צ'ילה. בעצם השטח הדרומי הזה של ארגנטינה, מנותק יבשתית מהחלק העליון שלה. המצב הזה גם הוא תוצאה של סכסוכי הטריטוריות המתמשכים שהיו בין המדינות.

השיט הסטנדרטי בתעלת ביגל אורך כחמש שעות, עוצר בכמה מקומות מעניינים, ובסופו עוגן על אי קטן, שמאפשר צפייה בפינגווינים המקומיים ישירות מהסיפון של הספינה. למזלנו היה מקום לשיט של אחר הצהריים שיוצא למחרת, ואפילו קיבלנו 20 אחוז הנחה כי שילמנו במזומן, וכי הזמנו ברגע האחרון ישירות באחד הדוכנים (כמאה דולר לאדם).

היום השני שלנו בסוף העולם - שיט בתעלת ביגל כולל צפייה בפינגווינים

בבוקר שוב הסתובבנו בעיר, ובשעה 15:00 התייצבנו בנמל לשיט שלנו. העלייה לספינה הייתה מאורגנת ויעילה. בספינה יש מקומות ישיבה פנימיים וחיצוניים, בית קפה מסודר, וצוות מדריכים שמסביר על השיט והסביבה. בשלב הראשון מקבלים זווית ראייה טובה על אושוואיה וההרים שחולשים עליה:

אפשר לראות שבמזג האוויר הזה, ההרים נראים שחורים ומאיימים, והכל סגרירי ואפור, אז זה באמת נותן תחושה של סוף העולם...

בשלב הראשון עוברים ליד איים קטנים שבהם מקננים קורמורנים בהמוניהם, וכמה משפחות של כלבי ים:

לאחר מכן עוברים באי המגדלור המפורסם. מדובר במגדלור אייקוני בצבעי אדום-לבן, הממוקם על אי סלעי קטן. הוא נחשב לאחד מסמליה המפורסמים ביותר של פטגוניה וזכה לכינוי הפופולרי "המגדלור של סוף העולם". שמו הרשמי הוא מגדלור "לה אקלייר" שפירושו בצרפתית "מגדלור החוקרים". מפורסם מפורסם, אבל בסופו של דבר זה רק מגדלור... אנקדוטה נחמדה...:

השיט המשיך עם עוד נופים דרמטיים, והרים מושלגים בגובה פני הים, כשמידי פעם השמיים התבהרו:

לאורך השיט אני העדפתי להיות על הסיפון בגלל האוויר הנקי והפתוח, ואישתי ישבה בפנים בגלל הקור. אבל כשיצאה מולנו קשת מושלמת מרהיבה, אישתי יצאה החוצה, ביחד עם כל שאר הנוסעים. מראה הקשת המליאה על המים היה מטריף:

לאחר כשלוש שעות שיט, הספינה עגנה ממש על שפת אי הפינגווינים, שנקרא Isla Martillo. על סיפון הספינה הצטופפנו עם שאר התיירים, כדי לראות שני סוגים של פינגווינים חמודים - Magellanic (מגלניים שנקראים על שם מגלן חוקר היבשות שהבחין בהם לראשונה) ו-Gentoo (לבני אוזן). יש מספיק זמן לצפות בהם יחסית מקרוב, ויש מאות על החוף, אז כולם זוכים לצפות בהם בנוחות:

זוהי גולת הכותרת של השיט בתעלה, ואכן היא מהנה ומומלצת. יש גם סיורים שמאפשרים ירידה רגלית לאי הפינגווינים. כדי לשמור על הפינגווינים, הרשויות מנתרות את הירידה לאי, אז הסיורים יקרים ובקבוצות קטנות מאוד, וצריך להזמין הרבה זמן מראש. לטעמי זה מיותר, הצפייה מהספינה מספקת וקרובה.

את הדרך חזרה לאושוואיה, כשעה שיט נינוח, העברנו בתוך הספינה החמימה על קפה ומאפה. "נחתנו" חזרה בשעה שמונה בערב באושוואיה, ונהנינו מאוד מהשיט הזה. מומלץ.

היום השלישי שלנו בסוף העולם - טיול בפארק הלאומי ארץ האש וטרק ללגונה אזמרלדה

היום אנחנו נוסעים לבקר בפארק הלאומי Parque Nacional Tierra del Fuego שנמצא ממש בקצה של ארגנטינה. לקחנו את הרכב ששכרנו ליום אחד, ונסענו כחצי שעה מערבה על כביש 3 ישירות לכניסה לפארק. בשערי הפארק משלמים כניסה כ-30 דולר.

בשער המעבר עצמו עצר אותנו בחור צעיר שאמר לנו לעמוד בצד. לא הבנו מה הוא רוצה מאיתנו, אבל בסך הכל היה מדובר במאכר מקומי, שרוצה להסביר לנו איך נכון לטייל בפארק ולקבל כמה לירות. מומלץ להימנע ופשוט לסרב בנימוס.

הפארק אינו גדול והטיול בו רגוע ופשוט.

בשלב ראשון עצרנו ב"סניף הדואר" Correo del fin del mundo שנמצא במפרץ שנקרא Ensenada Zaratiegui, שהוא אנקדוטה מפורסמת בפארק. את המקום מנהל כבר עשרות שנים אדם בשם קרלוס דה לורנזו (Carlos de Lorenzo). הוא הדוור, המנהל, והפנים של המקום. כאשר ממשלת ארגנטינה החליטה להפריט את שירותי הדואר הלאומיים, קרלוס סירב לסגור או למכור את הסניף שלו. הוא קנה את הזכויות על המקום והפך אותו לסניף הדואר הפרטי היחיד במדינה.

האטרקציה הפופולרית שם היא חותמת דרכון שקרלוס מטביע תמורת תשלום סמלי. החותמת מציגה את מפת ארץ האש ומוכיחה שהגעתם לקצה כדור הארץ. בעבור תשלום אפשר גם לשלוח משם גלויה, שייקח לה חודשים רבים להגיע ליעדה. היא צריכה לעבור לאושוואיה, משם לבואנוס איירס, ומשם בטיסות בינלאומיות לשאר העולם. אם במקרה הסניף יהיה פתוח ותשלחו גלויה כזו, היא תגיע לביתכם זמן רב אחרי שתחזרו מהטיול...

להלן כמה תמונות מהמקום:

משם נסענו כחצי שעה נוספת לנקודת התצפית שנקראת בגוגל מפס Mirador Laguna Verde. באופן מפתיע לא מדובר בלגונה ורודה, אלא ירוקה, בספרדית VERDE זה ירוק... ההר המופיע בתמונה הוא CERRO CONDOR, והפסגה שלו מושלגת כל השנה, למרות שגובהו רק כ-1,000 מטרים:

נסיעה של כמה דקות נוספות הביאה אותנו לנקודת התצפית Mirador de la Laguna Negra, שבה צופים על האגם השחור. שם אפשר קצת לחלץ עצמות וללכת הליכה קצרה בשביל מסודר ופסטורלי עד ממש לשפת האגם:

לאחר נסיעה קצרה נוספת הגענו לקצה הכביש של סוף העולם, בנקודה שנקראת Bahía Lapataia, מפרץ לפטיה. שם מחנים את הרכב והולכים הליכה נעימה וקצרה על דקים מסודרים, לנקודות תצפית על האזור ועל מפרץ לפטיה. המקום יפה ופסטורלי:

באתר הסתובבה משפחת סוסים יפהפייה שהייתה ידידותית לתיירים:

מכאן אנחנו חוזרים לכיוון היציאה מהפארק. בדרך נסענו לעוד תצפית נחמדה על הר קונדור:

בדרך החוצה מהפארק, נתקלנו בשועל יפהפה שפשוט חיכה שם שנגיע ונצלם אותו:

ולפני שיצאנו מהפארק עצרנו להליכה רגלית קצרה למפלי RIO PIPO. מדובר בהליכה של כ-500 מטרים בלבד הלוך חזור בתוך טבע פורח - נחמד, והמפלים חביבים ולא יותר מזה:

השעה הייתה רק שעת צהרים, ומזג האוויר היה מושלם להליכה. אז החלטנו ליסוע ולבצע את הטרק ללגונה אזמרלדה. מדובר בטרק המפורסם ביותר באזור, שאורכו כ-10 ק"מ הלוך חזור. באופן כללי המסלול מישורי ללא עליות וטיפוסים קשים. לכן, הוא נגיש לכולם, ורוב המבקרים באזור מבצעים אותו.

נסענו לאושוואיה כחצי שעה לארוחת צהריים קלה, ומשם עוד חצי שעה לחנייה המסודרת בתחילת הטרק ללגונה אזמרלדה, שנקראת Laguna Esmeralda Trailhead.

בחנייה של הטרק ראינו מקומיים שמשכירים לתיירים מגפיים ומקלות הליכה, ולא הבנו למה. התברר לנו אחר כך, שרבים מגיעים לטרק בלי ציוד כי הוא נחשב קליל, אבל אז מבינים שהטרק עובר דרך אזור שלם שהוא בוצי ומחליק. המקומיים עשו מזה עסק ומשכירים להם ציוד מתאים. אנחנו עם נעלי טרקים גבוהות ומקלות הליכה, אז אין לנו צורך בזה.

את הטרק התחלנו בערך בשעה שתיים בצהריים. תחילת הטרק מזגזגת בין דקים מסודרים, קלים ונוחים להליכה, לבין שטחים בוציים ומחליקים, שאי אפשר להימנע מללכלך את הנעליים בהם. נעלי טרקים גבוהות ומקלות הליכה לייצוב הם חובה כאן, אם אתם לא רוצים למצוא עצמכם שוכבים בתוך שלולית בוץ במהלך הדרך. אבל הכל בתוך חורש נעים ומוצל:

לאחר כשעה הנוף נפתח לכיוון ההרים, והשביל הופך ל"רגיל" להליכה. בדרך צריכים לחצות את האגמים והביצות של הנהר RIO LARSIPARSABK, ויש גשרי עץ מסודרים כדי לעשות את זה. הנופים באזור הזה כבר יפים ומבטיחים:

ככל שמתקדמים בהליכה על הדקים, מתקרבים להרים המושלגים:

לאחר שעברנו את האזור הבוצי, מתחילים ללכת בעמק המוביל ללגונה אזמרלדה, שנהר מתחתר באמצעו:

הלגונה עצמה נחבאת מאחורי גבעה קטנה שצריך לטפס אותה, ורק אז הלגונה מתגלה במלוא הדרה. בערך לאחר הליכה של כשעה וחצי מהחניון מגיעים ללגונה עצמה:

זה המקום להפסקה טובה, ומשם חזרה באותה הדרך.

את הטרק סיימנו בערך בשעה חמש אחר הצהריים. הטרק באמת קליל ומזמין, וכולם יכולים לבצע אותו, אז הוא מומלץ מאוד.

אם אתם עם רכב שכור ולא הגעתם במונית, לאחר הטרק מומלץ ליסוע נסיעה קצרה של חצי שעה מזרחה וצפונה, למעבר ההרים Paso Garibaldi. שם אפשר לתצפת על האזור ועל אגם ESCONDIDO. הנוף שם יפה וזה ממש על הדרך:

היום הרביעי שלנו בסוף העולם - טיול בסביבה הקרובה לעיר אושוואיה (מערב העיר)

אנחנו ביום הלפני אחרון שלנו בפטגוניה ובאושוואיה, ומזג האוויר עדיין סגרירי. היום אנחנו מטיילים באזור המערבי של העיר, ומנסים קצת להרגיש אותה ברגליים.

בשעת בוקר מאוחרת יצאנו מהדירה והלכנו ברגל לכיוון מערב דרך הנמל. באזור הנמל ראינו וצילמנו כל מיני נקודות יפות ונחמדות:

בקצה הנמל נמצא אגם קטן שנקרא BAHIA ENCERRADA. את האגם מקיפים באופן מלא שבילים מסודרים. מיד כשהנמל מסתיים כדאי לפנות שמאלה, ואז להקיף את האגם הפסטורלי. אם תעשו זאת, תיתקלו בנופים יפים מכל כיוון, ובמשפחות ציפורים שמקננות באזור:

ציפורים יפות מקננות, עם הורים שומרים וגוזלים חמודים:

עם סיום הטיול מסביב לאגם, התחברנו שוב לכביש הראשי, ליד המוזיאון המקומי Antigua Casa Beban, שלא ביקרנו בו (אנחנו פחות בעניין של מוזיאונים). משם הזמנו מונית, ועלינו בנסיעה לנקודה מעל העיר שנקראת Sendero al Martial. מהנקודה הזו אפשר לצפות על העיר מלמעלה, ולרדת בשבילי יער, וברחובות עם בתים שחלקם ציוריים, עד לקצה המערבי של המדרחוב הראשי של העיר:

נקודת סיום מומלצת להליכה הזו היא בית הקפה El Mercado Ushuaia שנמצאת ממש בתחילת המדרחוב המאכסי בעיר, ומגיש ארוחות טובות. בסך הכל הלכנו באזור כשעתיים, וכ-4 ק"מ.

מחר אנחנו מסיימים את הביקור בפטגוניה ובאושוואיה, אבל אפילו טיסה החוצה מאושוואיה עוד לא הזמנו. אולי אנחנו לא רוצים באמת להיפרד מפטגוניה...

אז בשאר היום נחנו, ותיכננו את השלבים הבאים בטיול שלנו.

היום החמישי והאחרון שלנו בפטגוניה ובסוף העולם - טיול בסביבה הקרובה לעיר אושוואיה (מזרח העיר)

אנחנו ביום האחרון שלנו בפטגוניה. לא יאומן שעבר כמעט חודש מאז שהתחלנו.

ליאת רוצה ללכת ברגל על קו הים, לצד המזרחי של העיר, עד לקניון המקומי היחידי שנקרא Paseo del Fuego Shopping. הקניון נמצא רק 1.5 ק"מ ממקום הלינה שלנו, אז בכיף. בדרך אנחנו עוברים פסלים מוזרים, ועוד נופים יפים וסירות טרופות:

הקניון עצמו נחמד ויש בו בית קפה מול הים להפסקת צהרים טובה:

בקניון יש חנויות מכל טוב, לקניות אחרונות לפני שעוזבים את פטגוניה. אבל המחירים גבוהים יחסית לארגנטינה, כצפוי בקצה העולם...

את חגיגת הסיום שלנו בפטגוניה עשינו במסעדת אסאדו (PARILLA) מקומית יוקרתית ומומלצת, שנקראת

Casimiro Biguá Parrilla:

עם הרבה בשר על השולחן ועם כוס יין משובחת ביד, אנחנו מרגישים שעברנו בפטגוניה חוויה של פעם בחיים. אנחנו מאושרים ושמחים ומסופקים. עשינו הרבה, ראינו הרבה, חווינו המון. פטגוניה מימשה את מה שציפינו ממנה, ואפילו מעבר.

האם נחזור לכאן? אולי לשיט לאנטרקטיקה...

אתמול החלטנו שהיעד הבא שלנו הוא חופשה ארוכה בקריביים.

אנחנו אחרי חודש של הליכות, נסיעות, רכיבות, שיט, רפטינג, ואפילו לינה אחת באוהל אלפיני אי שם בהרי האנדים....

אז מגיעה לנו קצת חופשת בטן גב...

פרטים על החופשה שלנו בקריביים תמצאו בפוסט הבא, שהוא האחרון שלי על דרום אמריקה.