סובב וגאס

14.07.22

יוצאנו לסיור סביב ווגאס, הכול שונה וחוזר למציאות הרגילה האמריקנית. ברגע שיוצאים מרחוב המלונות, המדבר מקבל את פננו ואנו בדרך לשמורת ההרים האדומים, עוברים את הבידוק בכניסה לשמורה ומיד רואים רכסי ההרים בגווני אדום ולבן. השמורה היא העתק מדהים של הרי אדום בירדן, מהצד הגאולוגי, הרכסים הגבוהים בנויים שכבות גיר של אבן משקע ימי, בן 175 מיליוני שנים, תחתם נחשפת אבן החול הלבנה, בעלת הכיפות העגולות, שכבה גאולוגית, שאין בארץ, אך אכן מצויה בירדן ונקראת דיסע ומתחתיה מתגלה שכבת אבן החול האדומה, שהיא שכוב יבשתי, של חול, שהוסע מבליית אבן היסוד שמקורו בקרום כדור הארץ, מלפני 500 מיליון שנים. בארץ שכבה זו נקראת תצורת עמודי שלמה ורואים אותה היטב בתמנע וכמובן בירדן, פטרה, הרגשתי בבית, רק הצומח  ומגוון בעלי החיים שונה לחלוטין, המקום גבוה ומקבל יותר משקעים מהערבה שלנו, קקטוסים וצימחי מדבר רבים מכסים את המדרונות ורכסי ההרים, לא רק את אגן הנחלים, כמו בערבה. במקום חיים צבים, הניזונים מהקקטוסים כמקור מים, נברנים רבים ונחשים מאימים, כמו נחש הפעמונים, בשמיים דואה באצילות נשר מוזהב ובלילה ינשוף ענק, הנהנה משפע עכברי השדה. יצאנו מהשמורה דרומית לעיר, לבקשת דליה, כדי לבקר בפסל סביבתי אמנותי, העונה לשם,  Seven magic mountains  שבעת עמודי בולדרים גדולים, בצבעים צועקים, לא מדבר אלי, אבל דליה ביקשה והרכב נוסע.. אחר הצהריים החל לרדת גשם טרופי, ששטף את כל עמק לאס ווגאס, הרנג'רית בשמורה, אמרה לנו, שמספר שנים לא יורד מספיק גשם והם משוועים למים. אזור העמק מאופיין באינברסיה, המונעת משכבת האויר התחתונה להתערבב עם זו שמעליה, החום והלחות נכלאים בשכבת האויר התחתונה, עד נקודת הטל, בה אותה לחות מגיעה לרוויה והופכת לטיפות מים, היורדות מטה בטמפרטורה של 45 מעלות.

אוכל בארה"ב, איזה זוועה,  הכול מזון מהיר, משמין וללא טעם, בווגאס מצאנו סוף סוף מסעדה מצוינת, המספקת ירק טרי ושלל מאכלים טעימים, הערבים לחיך הישראלי, מסעדה  העונה לשם Panera Bread . חזרנו אליה לכל ארוחה.  בערב ירדנו המבוגרים לקזינו ולהופעות הרחוב, להרגיש קצת את ווגאס בערב, תרמנו מספר דולרים וחזרנו למלון.