10 ימים בסלובקיה ובבודפשט למשפחות

השנה רצינו לעשות "טיול טבע" בדומה לטיול הזכור לטובה שעשינו בסלובניה לפני מספר שנים. כיוון שמשפחתונו התרחבה מאז וכוללת 2 ילדים קטנים יחסית בני 4 ו- 7.5 (את הכלבים השארנו בפנסיון. גם להם מותר לבלות, לא ?...) מוטב שהיעד יהיה קרוב יחסית ולא יצריך טיסה ארוכה מדי, מסלול הטיול צריך להכיל תמהיל נכון של אתרי טבע ונקודות עניין להורים וכן אטרקציות לילדים ובנוסף -; לא להיות "דחוס" מדי ולאפשר לילדים לשמור על סדר יום הגיוני (ובמילים אחרות -; לסיים את הפעילות עד לשעות הערב ולחזור ללינה ומקלחת לא יאוחר מ- 20:00 בכל יום).

עיון קצר באתר "למטייל" הזכור לטוב העלה מיד את סלובקיה כיעד המתאים לדרישותינו, וככזה שלא יותיר אותנו עם חור בכיס אחרי שנחזור. ואכן הפור נפל והתיישבנו "לחרוש" את כל הטיפים והמסלולים שהציעו המטיילים באתר (זה עבד מצוין פעם בסלובניה -; אין סיבה שלא יעבוד שנית) והרכבנו מסלול שיתואר בהמשך. כמה טיפים ודגשים כבר ל"שלב התכנון":

כדי לאזן בין השיקולים לעיל העלינו ראשית את יעדי הטיול על המפה ובחרנו בסופו של דבר 3 מקומות לינה בסלובקיה ומקום נוסף בפאתי בודפשט.

שיקולים נוספים בבחירת מקומות הלינה הם כמובן המלצות הגולשים -; ישנו מגוון עצום של פנסיונים וצימרים בסלובקיה, חלקם נגישים דרך האתרים: http://www.limba.com/en/ ו- http://www.slovenskyraj.sk/en.html ומיעוטם דרך http://www.tripadvisor.com/ אבל רובם משפחתיים יותר וכלל לא נגישים באמצעות האינטרנט. בכל מקרה -; אף פעם לא כדאי "להמר" אן להתחיל "לחזר על הפתחים" בחו"ל, ואכן המלצות הגולשים לא אכזבו.

טסנו כאמור בטיסת בוקר נוחה של אל על לבודפשט. בנמל התעופה לקחנו את הרכב (אגב כל סוכנויות הרכב נמצאות היום ממש ביציאה מטרמינל הטיסות הנכנסות -; אי אפשר לפספס) ומיד יצאנו לדרכנו לכיוון סלובקיה. אל דאגה -; עוד נשוב לבודפשט בסוף הטיול לבלות בה כמה ימים לפני הטיסה חזרה. שימו לב שהיציאה מנמל התעופה בודפשט לכיוון סלובקיה השתנתה מאז הטיפ האחרון שקראנו וכעת כל מה שיש לעשות זה לעלות על הכביש הטבעתי החדש M0 שנסלל סביב לבודפשט ולרדת במחלף הנכון לכביש M2 בכיוון צפונה ל- VAC למעבר הגבול SHAY. וכעת שימו לב לטיפ חשוב שאיכשהו לא מצאתי שנכתב קודם בעניין הנסיעה בדרכים בהונגרייה ובסלובקיה: המהירות המותרת בהיעדר שילוט אחר היא: 50 קמ"ש בתוך יישוב, 90 קמ"ש בדרכים בינעירוניות ו- 130 קמ"ש באוטוסטראדות. העניין הוא שדרך בינעירונית יכולה להפוך בתוך רגע לדרך עירונית ולחצות איזה כפר או עיירה הבנויים ממש מ- 2 צדי הכביש. שימו לב לשלטים הלבנים הקטנים בצידי הכביש המורים על כניסה לכפר ועל היציאה ממנו. אם פספסתם את השלט ושכחתם להאט בזמן אז תחייכו כי אתם עומדים להצטלם ולהיעצר כמה מאות מטרים לאחר מכן ע"י שוטר ולהידרש לשלם קנס מופקע. כך בדיוק קרה לנו רגע לפני חציית הגבול, אך אשתי שתחיה (אשת חיל מי ימצא ?) הצילה את המצב כרגיל וחילצה אותנו מזרועות השוטר במתק שפתיים ובדמי כיס בלבד. המשכנו הלאה נזהרים לא ליפול שוב באותו פח שאכן חיכה לאומלל התורן מיד בכפר הראשון שקידם את פנינו בסלובקיה. לא לשכוח לרכוש את המטריקה בתחנת הדלק הראשונה בסלובקיה המאפשרת לנסוע בחופשיות באוטוסטראדות בסלובקיה. המשך הדרך צפונה על כביש 66 עבר בצורה חלקה, הכביש טוב ולקח סה"כ כ- 3 שעות להגיע משדה התעופה בבודפשט ליעד הראשון של טיולנו -; העיירה Banska Bystrica. עיירה נחמדה לעשות בה הפסקת צהריים קלה וחילוץ עצמות בסיור רגלי במרכז העיירה ובמדרחוב בין הבניינים היפים (מגדל השעון, בית העריה, השוק...). המשכנו משם צפונה בכביש 59 לעבר הכפר העתיק Spania Dolina. מהכביש ישנה התפצלות מזלג ימינה לעבר כביש המטפס אל הכפר. לא לפספס את השלט הכחול הזערורי שמופיע ממש רגע לפני הפניה. המספר שכתוב ליד החץ זה מספר הק"מ עד ליעד ולא עד לפניה כפי שסברנו בתחילה...

הדרך אל הכפר יפהפייה ועוברת ביער עבות (אחד מני רבים בסלובקיה, שאת תעשיית העץ המפותחת שלה רואים בכל מקום) ורצופה במסלולי טיולים למיטיבי לכת. בכלל -; הסלובקים הם טיפוסים ספורטיביים למדי ורבים מהם יוצאים לטיולי טבע רגליים וטיולי אופניים. לאחר עלייה תלולה ומפותלת הגענו אל הכפר עצמו שאכן היה חביב למדי. "עשינו אותו" בסיור רכוב למרות שבהחלט ניתן היה לחנות בכיכר ולצאת לסיור רגלי בינות לבתים הציוריים על צלע ההר עם אדניות הגרניום המרהיבות בכל חלון, ומי שרעב יכול לסעוד את ליבו במסעדת קלופקה המצויינת (לדברי הגולשים -; אנחנו אכלנו בבנסקה ביסטריצה). אבל הילדים כבר התחילו לגלות סימני עייפות לאחר ההשכמה המוקדמת לטיסה ולכן שמנו פעמינו לפנסיון סנטה מריה המצוין, ממש בסמוך לעיירה Stare Hory על כביש 59. פרטים: http://www.booking.com/hotel/sk/pension-santa-maria.en.html בפנסיון חיכו לנו 2 הכלבים הענקיים והחמודים (אטרקציה לילדים) ממש כמו בתמונות באינטרנט + הפתעה נוספת -; אוסקר -; כלבלב צ'יוואו'ה בן 5 חודשים לערך, מקסים ורעב תמידית שהפך לאורח הכבוד שלנו בכל ארוחות הבוקר בפנסיון. עוד חיכו לנו בעלי הבית מסבירי הפנים, החדר הנקי, ארוחת הבוקר המזינה והמחיר המצחיק של 36.5 יורו ללילה כולל א. בוקר לארבעתנו. אין אפס -; צודקים הגולשים -; מומלץ בחום. זהו -; מקלחת ולישון.

נסענו צפונה לאורך כביש 59 לכיוון העיירה Liptovsky Mikulas. החלטנו לוותר על העצירה המתוכננת לתור את העיירה ואת האגם שלחופו היא שוכנת ולהמשיך כל עוד אנו רעננים ליעד האתגרי שלנו לאותו היום -; מערת הנטיפים Demenovska Jaskyna Slobody "מערת החופש" שנמצאת כ- 15 ק"מ מדרום לליפטובסקי מיקולאש על כביש 54 באיזור הקיט Jasna הנמצא בלב הרי הטטרה התחתונים. מרוב חיפזון להגיע לשעות הסיור הקבועות במערה הגענו למערה הלא נכונה -; מערת הקרח Demenovska Ladova Jaskyna הנמצאת כ- 2 ק"מ צפונית למערת הנטיפים ואצנו רצנו במעלה הגבעה (כ- 10 דקות של עלייה מאומצת) אל פתח המערה. כשגילינו את הטעות בקופות החלטנו שאם כבר הגענו עד הלום אז שווה להיכנס, ואכן נכנסנו. המערה המתויירת הינה חלק ממערכת מערות באורך כולל של 35 ק"מ שהינה מערכת המערות הגדולה ביותר בסלובקיה שבה לא פחות מ- 4,000 מערות (רק 12 מהן פתוחות לציבור). המערה מורכבת מ- 3 חללים עיקריים -; הראשון שבהם מכיל תצוגה מוגבלת של נטיפים וזקיפים, עצמות דובים(שהגיעו לשם כנראה עם הנהר שחצב את המערה). החלק המרכזי של המערה מתנשא לגובה 26 מטרים ויוצר חלל אקוסטי כך שבתזמון מדהים עם הגעת הקבוצה אליו החלה להתנגן מוזיקה קלאסית שמימית והאפקט היה מרשים. במקטע השלישי פגשנו סוף סוף את הקרח -; נטיפים וזקיפים ושלל צורות חביבות ותו לאו. להצטייד במעילים כי קר במערה. את הדרך החוצה שירכנו במעלה 400 מדרגות -; קצת כושר על הבוקר, מה יש.כשירדנו מהמערה התמקמנו בבית הקפה החביב שממש צמוד לכניסה לאתר. מתקני המשחקים הרבים (טרמפולינה,נדנדות ושאר ירקות) ספקו תעסוקה לילדים בזמן שאנחנו ההורים השלמנו את הקלוריות החסרות שנשרו להן במהלך הביקור המאומץ במערה.

שקלנו האם להמשיך דרומה למערת הנטיפים שהיתה יעדינו המקורי לאותו הבוקר אך החלטנו שלא להעמיס 2 מערות ביום אחד ולדבוק בתכנית המקורית אז שמנו פעמינו חזרה צפונה ושוב מערבה על אוטוסטראדה מס' 1 המצויינת בכיוון כללי של חזרה לפנסיון, אך עם עצירה לחצי יום של כיף בפארק המים Bechenova. בכל הטיפים מוזכר פארק המים Tralandia כיעד פופולארי, אך בהמלצת בעלת הפנסיון המקסימה שלנו בחרנו דווקא ב- Bechenova האהוד יותר על המקומיים ושוב, לא התאכזבנו. הפארק הענק והמצוחצח מכיל מגוון בריכות עצום של מים תרמו-מינראליים הנובעים ממעמקי האדמה בטמפרטורות שונות ובהרכבים שונים של מינראלים. תוסיפו למנת הבריאות הגדושה הזאת את מרחבי הדשא הגדולים, מתקני השעשועים לילדים, הג'אקוזי, המזרקות, המגלשות, המתנפחים ותקבלו בילוי מושלם לילדים ולהורים -; פשוט לא רצינו לצאת. לעת ערב הרעב החל בכל זאת להציק אז החלטנו שלא להתפשר במזנוני המזון המהיר שבתוך הפארק ויצאנו לבסוף לסעוד את ליבנו במסעדה מקומית מקסימה באחד הפנסיונים בכפר. שבעים ועייפים חזרנו לפנסיון למקלחת ולמיטה.

יום זה הוא יום המעבר מאיזור הרי הטטרה הנמוכים לטטרה הגבוהים. בחרנו לעשות איגוף מכיוון דרום כדי לבקר במוזיאון הרכבות אז נסענו דרומה על כביש 59 חזרה לבאנסקה ביסטריצה ומשם מזרחה על כביש 66 לעבר Brezno ודרומה בכביש 530 לכיוון מוזיאון הרכבות בכפר Cierny Balog. הכניסה למוזיאון כוללת גם נסיעה חווייתית ברכבת קיטור אמיתית של פעם -; כיף אמיתי לילדים. כדאי להגיע בתזמון מכון עם יציאת הרכבת (אנחנו הגענו מספר דקות לפני הרכבת של 12:00 כאשר הרכבת הבאה יוצאת רק ב- 13:30). בתום הנסיעה הקצרה (כ- 15 דקות) הגענו לתחנה הסופית ממנה ניתן להגיע לכניסה למוזיאון הפתוח של היער, שלא מצאנו לו אזכור בשום טיפ שקראנו אבל החלטנו בכל זאת להיכנס ושוב -; לא התאכזבנו. כרטיס כניסה במחיר מגוחך של 2.7 יורו זיכה את ארבעתנו בכניסה למסלול טיול רגלי קצר. המסלול לא ארוך ויפיפה ביער, רווי מוצגים הקשורים כולם בעצים וגרירתם לערמות ע"י סוסים חסונים. המסלול מוצל כמעט במלואו ומתאים גם לילדים קטנים.

אורכו הכולל של המסלול כ- 3 ק"מ עם תחנת ביניים באמצעו המאפשרת לחזור חזרה לנקודת המוצא בכ- 500 מ' של הליכה נינוחה לאורך הכביש.

בחרנו באופציה זו והגענו שוב לתחנה רגע לפני שהרכבת חזרה יצאה.

ממוזיאון הרכבת שמנו פעמינו חזרה צפונה ל- Brezno לאכול בגלידרייה המפורסמת כטובה ביותר בסלובקיה. הגלידרייה חבויה אל הכלים במתחם הנמצא צפונית לכיכר המרכזית וצמוד אליה (לא בכיכר עצמה) -; העצירה הייתה שווה לגמרי!

מ- Brezno המשכנו מזרחה עם כביש 66 ואז צפון מזרחה עם אותו הכביש לכיוון גן העדן הסלובקי Slovensky Raj בשל שעת אחה"צ המאוחרת ועייפות הילדים בחרנו לוותר על מספר אופציות לאטרקציות נוספות באותו יום והמשכנו להצפין דרך כביש 67 לכיוון Popard -; מקום לינתנו הבא. ל"דוחסים" שביניכם ישנן 2 אופציות חביבות כמעט "על הדרך". מערכת הקרח Dobsinska Ladava Jasynka (עליה ויתרנו כאמור בזכות מערת הקרח הקודמת) ובגין העלייה הקשה הנדרשת כדי להגיע אליה וכן מעט מזרחה יותר -; הכניסה הדרומית לגן העדן הסלובאקי Dedinky המספקת מלבד מגוון מסלולי טיולים בתוך השמורה גם אופציה למשפחות בדמות רכבל פתוח המעפיל אל אחת הפסות בתוכה וכן אגם קטן ומלא ברווזים ושאר עופות מים (חגיגה לילדים).

אך אנחנו כאמור בחרנו לסיים את היום מוקדם יחסית ולאזור כוחות לקראת יום המחרת והגענו לעת ערב לפנסיון השני שלנו: Penzion Plesnivec (http://www.penzion-plesnivec.sk/) הנמצא ממש בתוך העיירה פופארד במיקום מושלם בסמוך לפארק המים Aqua City ובנגישות מצוינת לאוטוסטראדה מס' 1 ודרכה לכל איזור הרי הטטרה הגבוהים. אל פנסיון זה הגענו שוב בהמלצת הגולשים ושוב לא התאכזבנו. פנסיון חדיש, מאובזר, נקי עם ארוחת בוקר עשירה, בעל הבית מסביר פנים שסייע לנו רבות בתכנון מפורט של דרכי ההגעה, בבדיקת מזג האוויר לפיו ניסינו להתאים את הטיול באותו היום (כדי שלא ליפול על יום גשם באמצע טיול בטבע... כפי שיוסבר בהמשך הצלחתנו הייתה חלקית בלבד...), בירור שעות פתיחה של אתרים שונים וכל זה במחיר שווה לכל נפש של 67 יורו ללילה לארבעתנו. מומלץ בחום!

את היום הראשון באזור הרי הטטרה הגבוהים התחלנו, איך לא, בביקור בהרי הטטרה הגבוהים.

נסענו מפופארד מערבה לאורך האוטוסטרדה ואז צפונה לאורך כביש 534 לכיוון העיירה Stary Smokovec שלמרגלות הרכס. את היום התחלנו כרגיל במסלול הטיול הרגלי המוביל מהעיירה אל מפלי ה- Hrebinok. שילבנו במסלול עליה בקרוניות היוצאות מתחנה הנמצאת מאחורי מלון Grand (חוויה לילדים) כך שאת עיקר העלייה ביצעו עבורנו הקרוניות. מתחנת הסיום של הקרוניות יצאנו רגלית במורד השביל לכיוון המפלים -; עניין של כ- 20 דקות הליכה נינוחה ומוצלת -; שווה את המאמץ, המפלים אכן מרשימים. בדרך חזרה עצרנו לסיבוב של הילדים על מזחלות האבובים שבסמוך לתחנת הקרוניות. ייאמר לזכותם של הסלובקים שהם תמיד חושבים על הילדים ודואגים להימצאות מתקני משחקים בסמוך לכל האטרקציות.

משם המשכנו עם הרכב מזרחה לאורך הדרך העוברת למרגלות הרי הטטרה העליונים לעבר העיר Tatranska Lomnica על מנת להעפיל ברכבל לעבר Lomnicy Stit. עלינו רק ברכבל הראשון עד לגובה של כ- 2 ק"מ לאגם פלסו. כל הכרטיסים לרכבל ההמשך המעפיל עד לשיא ההר בגובה של 2.6 ק"מ אזלו. בדיעבד הסתבר שניתן לרכוש כרטיסים באינטרנט ולהבטיח את העלייה בשעה מוגדרת מראש ולתכנן את הטיול באתר בהתאם. גם באגם פלסו היו מתקני פעילות מצויינים לילדים אז המבוגרים נחו קצת והילדים השתוללו.

לאחר שובנו מהרכבל שמנו פעמינו מערבה בהמשך הדרך היפה שלמרגלות הרי הטטרה העליונים לעבר אגם Strsbske והכפר Panorama.

ניתן לשוט בסירות משוטים באגם הפסטורלי או סתם לטייל לאורכו ולהאכיל את הברווזים. החלטנו גם לסיים שם את היום בארוחת ערב מוקדמת בקולידה ממש על שפת האגם ולוותר על המשך נסיעה למרגלות הטטרה מערבה לעבר הכפר המשוחזר Prybilana . אל דאגה -; עוד נשוב אליו.....

שמנו פעמנו דרומה לאורך כביש67 לכיוון גן העדן הסלובקי Slovensky Raj הנחשב לשמורת הטבע היפה בסלובקיה. בהמלצתו של בעל הפנסיון נסענו לכפר Podlesok המהווה את אחת מ- 3 הכניסות העיקריות לשמורה (השתיים האחרות הן Cingov ו- Dedinky) ומהווה נקודת מוצא למספר מסלולי הליכה באורכים שונים ובדרגות קושי משתנות. בחרנו (או ליתר דיוק בחרתי) במסלול המפורסם והיפה ביותר ה- Sucha Bela שאורך חלקו הראשון כ- 4 ק"מ (שעתיים) במעלה ערוץ הנחל ומשם כדי להשלים מסלול מעגלי יש עוד 2 מקטעים של 2 ק"מ (40 דק) לאורך קו הרכס ואז כ- 4 ק"מ נוספים (שעתיים) במורד היער.

למותר לציין כי ציוני הזמנים מתאימים אולי למיטבי לכת מהסוג שראינו חולפים על פנינו בסערה חמושים בנעלי הליכה גבוהות, מוטות סקי ושאר עזרים טקטיים למיניהם, ולא למשפחה עם 2 ילדים קטנים.

בפועל לקח לנו המקטע הראשון (והיפה ביותר) כ- 4 שעות שבסיומן תפסה לנו אשתי שתחייה טרמפ בדרך העוברת לאורכו של המקטע השני עם יערן שהסיע אותנו בתא המטען של הטנדר שלו כל הדרך (6 ק"מ) למטה אל נקודת המוצא.

המסלול, ללא ספק, היה המרהיב ביותר שעשינו בטיול, וכלל הליכה במים בערוץ הנחל (נא להצטייד בהתאם), טיפוס בסולמות מתכת במקביל למפלים, הליכה על צלעות הקניון על יתדות נאחזים בשרשראות מתכת והליכת שיווי משקל על סולמות עץ מעל תהומות שחצב הנחל למטה. בקיצור מומלץ בחום אך רק לזוגות בכושר טוב או למשפחות ספורטיביות עם ילדים גדולים. בשום פנים ואופן לא למשפחות כמונו עם ילדים קטנים. סיימנו את המסלול המאתגר שבחלקים גדולים ממנו נשאתי את בני הקטן (ספיידרמן) על הכתפיים או כ"שק קמח" בתחושה עמוק של סיפוק והכרת תודה על שיצאנו בזול - 2 מכות יבשות על רגלה של הבת שלי (סופרגירל) כתוצאה ממעידות ואפיסת כוחות מוחלטת של רעייתי שתחייה.

את חציו השני של היום בילינו כמתוכנן בלהירגע מחציו הראשון. חזרנו חזרה לפופארד ונכנסנו לפארק המים אקווה סיטי. מה לומר לכם -; תענוג צרוף. שישו ושמחו (יצא לנו ליפול על איזשהו פסטיבל אז היו גם הופעות בבמה שבחלק האחורי של הפארק ובכלל -; היה שמח) - בריכות, מגלשות, מתקנים לילדים ומה לא. סיימנו את הערב ב- קולידה המצויינת ממש בפתח פארק המים.

לאור תחזית מגז האוויר שהצביעה על יום אביבי ונעים נוסף שמנו פעמינו צפונה לעבר פארק פינייני Pieninsky Narodny Park לצורך שיט רפסודות היוצא מן הכפר Cerventy Klastor ומפליג לאורך נתיב נהר הדונייץ בתוך השמורה. הנסיעה מפופארד אורכת כשעה לכיוון צפון לאורך כביש 67 ומשם בכביש 542 עד ל- Cerventy Klastor. קיימות מספר תחנות יציאה של הרפסודות, חלקן בתוך הכפר וחלקן מערבה ומזרחה ממנו לאורך הכביש העובר במקביל לנתיב הנהר.

לאלה מביניכם המעוניינים בשיט קצר של כשעה ניתן להתחיל אותו רק מתחנת היציאה האחרונה הנמצאת מזרחית לכפר במורד הזרם. הבנו שיש ללכת אליה כברת דרך מהחניה וגם להמתין זמן בלתי ידוע עד להגעת רפסודה ועד למילויה על ידי מתעניינים ולכן ויתרנו על הרעיון ונסענו לתחנה המערבית ביותר לעשות את המסלול כולו שאורכו כ- 14 ק"מ והוא נמשך כשעתיים ורבע. בחרנו בתחנה זו בשל המדריך המעולה הדובר אנגלית (חשוב ביותר לא להחמיץ את ההסברים לאורך השיט -; גם מעניינים וגם מצחיקים וגם מעבירים את השיט בכיף, אחרת עלולים להשתעמם) בתוך 5 דקות מהגעתנו הרכיב המדריך בסיוע הגונדולייר השני את הרפסודה מ- 5 סירות עץ מלבניות מוארכות ויצאנו לדרך.

השיט היה כיף אמיתי וממש נירוונה לאחר יום האתמול המפרך עם הסוצ'ה בלה. לאורך המסלול כולו הרבה המדריך (שגם ניווט את הרפסודה בין לבין) בסיפורים הומוריסטיים אודות הנהר, השמורה, הפולקלור המקומי. סיפור שמצא חן בעיננו במיוחד היה אודות אחד הגשרים החוצה את הנהר ומחבר בין צידו הדרומי (הסלובקי) לצפוני (הפולני). גשר זה ידוע כמקום בו מציעים הגברים הסלובקיים נישואין לנשות פולין הנאוות -; כך באמצע הגשר. עוד ידוע הגשר בסיפורים אודות הגברים שקיבלו "רגליים קרות" באמצע הטקס ופשוט קפצו לנהר בניסיון נואש לברוח, אך ללא הואיל. הנשים הפולניות רבות התושייה ידעו בדיוק היכן להמתין להם בעיקול במורד הנהר ולתפוש אותם שנית....

בתוך השמורה עובר הנהר בקניון עמוק ולגדותיו מצוקים חשופים או מדרונות משופעים ומיוערים -; הנתיב כולו מוצל והרוח שורקת כך שדי קריר אפילו ביום חם ויש להצטייד בלבוש מתאים (ואכן הצטיידנו). המדריך הרבה בסיפורים על הר "שלושת הכתרים" עם משקה, פשקה וקשקה, על הצורות החקוקות בסלעים החשופים (צריך קצת דמיון כדי לראותן, אבל אכן...) וגם עשה לנו פוזות למצלמה, עד שלפתע הרעים הרעם וגשם החל לרדת עלינו באמצע הנהר. תחזית לחוד ומציאות לחוד. למותר לציין כי המעילים נותרו כמובן בתא המטען של הרכב אי שם במעלה הנהר ושנרטבנו עד לשד עצמותינו -; אבל הייתה חוויה , היה משעשע לצפות בגונדוליירים שלנו שאף הם לא היו מצוידים בבגדים מתאימים (בניגוד לחותרים הפולנים שצפו בנו בעין מלגלגת מתחת למעילי הגשם המדוגמים שלהם) מנסים לחתום במלוא כוחותיהם ומעלים אולי קמ"ש בודד למהירות הבלתי משכנעת של הרפסודה שלנו.

אבל סוף טוב הכול טוב -; הגענו לנקודת הסיום רטובים אך מרוצים. כפיצוי לקחנו כרכרה עד לנקודת האיסוף של המיניבוס חזרה לנקות ההתחלה במקום ללכת 1.5 ק"מ נוספים בגשם.

המשך היום הוסיף להיות גשום לפרקים ולכן ויתרנו על תוכניותנו להמשיך בדרכנו חזרה לפופארד לסיור בעיירה לבוצ'ה Levoca ובמצודת ספיץ הסמוכה Spissky Hrad "וכנסנו" חזרה לפופארד ישירות -; מקנחים את היום בארוחת ערב דשנה במסעדת קולידה שבאקווה סיטי. כמה מילים על אוכל בטיול -; מומלץ בחום לסעוד במסעדות קולידה אותנטיות -; אוכל מצוין, שירות ברמה גבוהה, עלות מגוחכת (כ- 20 יורו לארוחה דשנה למשפחה בת 4 נפשות). שימו לב שהמנות גדולות ו- 2 ילדים קטנים יכולים בהחלט לחלוק מנת שניצל וצ'יפס (שאגב, מוזמן בנפרד). מבחר המנות נטולות בשר החזיר הוא אכן מצומצם יותר -; אבל שווה וטעים.

עזבנו את אזור הרי הטטרה הגבוהים בנסיעה מערבה באוטוסטראדה לעבר ליפטובסקי מיקולאש בדרכנו אל "דרך היין". בדרך נתנו קפיצה קטנה צפונה לעבר הכפר המשוחזר Prybilina (זוכרים?) הנמצא צפונית מזרחית למיקולאש. אכן מקום חביב ביותר המכיל בתים משוחזרים במלואם, כולל פריטי ריהוט כלי עבודה ואפילו לוח וחשבונייה בכיתת הלימוד. בדיוק כפי שהיו במאות השנים האחרונות בסלובקיה. שווה ביקור קצר של חצי שעה עד שעה (תלוי בסבלנות של הילדים שדווקא הייתה בשפע הפעם עקב הימצאות "עיזה פזיזה" במקום וכן להקת כבשים מקומיות שלא ברור אם היו חלק מהמוצגים או שנקרתה למקום לגמרי במקרה....)

משם תכננו לתת קפיצה נוספת והפעם דרומה מהאוטוסטרדה בכביש 54 לעבר מערת הנטיפים אותה פספסנו ביומנו השני בסלובקיה אך אבוי המערה הייתה סגורה למבקרים וכנראה כך הדבר באופן קבוע בימי שני בשבוע. מומלץ להתעדכן בשעות הפתיחה של האתרים השונים באינטרנט מבעוד מועד....נו טוב....בפעם הבאה....

המשכנו בדרכנו מערבה באוטוסטראדה לעבר Zilina וממנה בכיוון דרום מזרח לכיוון דרך היין וברטיסלאבה. מזג האוויר שוב "התהפך" והבוקר האביבי התחלף בשעות הצהרים לסגרירי והחל לרדת גשם סוחף שהאט אותנו משמעותית (נסענו באוטוסטראדה ב- 40 קמ"ש במקום 130) כך שהנסיעה לדרך היין שאמורה היתה לקחת כ- 4 שעות סה"כ מפופארד התארכה לכדי למעלה מ- 6 שעות. בסופו של דבר מזג האוויר התבהר וחתכנו מהאוטוסטראדה בכביש 583 לעבר העיירה Pezinok השוכנת בלב דרך היין.

בשל השעה המאוחרת לא התעכבנו בפזינוק ונסענו בכיוון צפון מזרח על דרך היין שחצינו את העיירה מודרה Modra בדרכנו ליעד הראשון שלנו בדרך היין -; Cerveny Kamen.

הגענו לטירה מאוחר מכדי להספיק את תצוגת הבזים והעופות הדורסים (התצוגות מתקיימות בכל יום בשעות 11:15, 14:15 ו- 16:15 בלבד) והצטרפנו לסיור האחרון בטירה עצמה. הסיור היה איך לומר, משמים למדי. המוצגים אמנם מרשימים וכוללים פריטי ריהוט, בגדים, כלי משק וגולת הכותרת מרתפי הטירה ששימשו לאחסון מטילי הכסף שנכרו באזור (ואולי גם לעוד כמה שימושים שקצת יותר מציתים את הדמיון....), אבל ההסברים המונוטוניים בסלובקית בלבד שברו אותנו וממש לא עניינו את הילדים. מהר מאוד מצאנו את עצמנו מתרוצצים אחרי הילדים בניסיון נואש מלעצור אותם מלשבת על איזו ספה מהמאה ה- 14 או להיעלם לנו במבוכי המרתפים התת-קרקעיים.

כשיצאנו מהטירה שמנו פעמינו לעבר הפנסיון שלנו שבעיירה Stary Jur שנמצאת אף היא על דרך היין, מדרום מערב לפזינוק.

לא מצאנו באתר למטייל פנסיונים מומלצים בדרך היין (במלון במודרה לא היו חדרים מתאימים למשפחה עם 4 נפשות) אז הגענו לפנסיון דרך האתר : http://www.limba.com/en/. באתר הפנסיון נראה מצוין -; במציאות פחות. החדרים אמנם מרווחים, ארוחת הבוקר סבירה מינוס ויש אפילו בריכה שניצלתי לשחיית בוקר מרעננת, אבל המבנה הישן ורמת התחזוקה הכללית הבלתי מספקת בעיננו גרמו לתחושה לא נעימה. ללא ספק זוהי "הנפילה" של הטיול מבחינת מקומות הלינה, מה שמוכיח שוב -; תמיד ללכת למקומות המומלצים על ידי המטיילים ולא לקנות "חתול בשק".

כפיצוי (וגם בגלל הרעב שהחל להטריד) יצאנו לארוחת ערב במסעדה בפזינוק שהומלצה בחום ע"י מקומיים ואכן לא התאכזבנו. מסעדה מקסימה השוכנת במרתף יינות של בית מלון מקומי, מעוצבת להפליא והאוכל טעים טעים, מומלץ ביותר.

פתחנו את הבוקר בביקור חוזר בטירת Cerveny Kamen והפעם לצפות בתצוגת העופות הדורסים ואכן היה שווה את הביקור. במשך שעה שלמה חלפו מעל ראשנו בזים, עיטים, ינשופים ושאר מיני עופות דורסים ביעפי צליפה בגובה נמוך וצדו רגלי תרנגולות ושאר ירקות שהוצבו בפניהם על ידי המאמנים ואפילו מתנדב צעיר מהקהל. מרשים ביותר ויפה ביותר ואטרקציה לילדים....וגם להורים....לאחר שירדנו מהטירה נכנסנו לאחת מסוכנויות המידע לתיירים הנמצאת בעיירה מודרה כדי לקבל הפניות והמלצות לשפע יקבי הבוטיק והחנויות לממכר יין וטעימות הפזורות לאורך דרך היין. אוהבי היין יכולים למצוא כאן כר נרחב לבילויים קולינאריים עם מגוון יינות משובחים. אנחנו הסתפקנו בביקור סמלי באחת מהחנויות המומלצות שבהן קינחנו את הביקור שלנו בדרך היין.

משם המשכנו בטיולנו לעבר בודפשט, תוך שאנו פוסחים על ביקור אפשרי בברטיסלאבה, בית סלובקיה. מכל מה שקראנו על 2 הערים החלטנו שעדיף לנו להשקיע את הזמן בבודפשט ולוותר על ברטיסלאבה -; אתם יכולים להחליט אחרת.

המשכנו בנסיעה בכבישים המהירים עוד כ- 3 שעות עד לבודפשט שם החלטנו להמתין עם בודפשט עד ליום המחרת ולהצפין כ- 15 ק"מ לעבר עיירת האומנים Szentendre אליה הגענו כבר בשעות אחה"צ המאוחרות כך שרוב דוכני האומנים כבר נסגרו. לא נותר לנו אלא להלך בין בתיה הציוריים של העיירה ולאורך הטיילת שעל הדנובה ולסעוד את לבנו במעדן מקומי המורכב מתפו"א אפוי חצוי וממולא בכל טוב (ניתן לבחור את התוספות) פשוט טעים.

חזרנו ללון בפאתי בודפשט במלון הולידי-אין החדש והנעים.

החלטנו לעשות את בודפשט "לפי הספר" אז קנינו במלון כרטיס משולב לסיור באוטובוס תיירים בין כל אתרי העיר ולשוט על הדנובה. הכרטיס תקף ל- 24 שעות וניתן כמובן לרדת בכל תחנה שהיא ולטייל רגלית ולחזור לאוטובוס. בכל תחנה יש לוחות זמנים מסודרים לאוטובוס (מחזוריות של כ- 1/2 שעה) וגם לשייט. שימו לב שהאוטובוס האחרון מסיים בסביבות 19:00 והשיט האחרון (ללא עצירות) יוצא ב- 22:00 בערב אז מומלץ להתחיל את הסיור מוקדם ככל האפשר בבוקר כפי שאכן עשינו. בודפשט היא גדולה מאוד ולכן סיור האוטובוס מומלץ ביותר. עשינו סיבוב ראשון מלא באוטובוס (אגב ניתן לשמוע עברית באוזניות) ואז החלטנו לרדת באזור העיר העתיקה בפשט ולהסתובב בה רגלית (שם גם סעדנו צהרים) ולאחר מכן הסתייענו שוב בשירותי האוטובוס ועלינו לסיור בבודה העתיקה. נפלנו במקרה על קבלת פנים לשגריר אסטוניה הנכנס שנערכה ברחבת משכן הנשיא שנמצאת ממש בסמוך לתחנת האוטובוס. הסתובבנו גם במצודת הדייגים ושאר מבני המצודה. לא נכנסנו ללבירינת (לא ממש בשביל הילדים...) ולעת ערב ירדנו, שוב עם האוטובוס, לעבר התחנה שבסמוך לרציף העגינה של הספינה ויצאנו לשיט על הדנובה.

גם במהלך השיט ניתנו הסברים על כל שכיות החמדה של בודפשט ועל ההיסטוריה של העיר שחוברה לה יחדיו מ- 3 ערים: בודה, פשט ובודה העתיקה.

לקחנו את ההפלגה של השעה 19:00 ושעת השקיעה היפה אפשרה לנו לראות את גדות בודפשט הן באור והן בחושך כשהתאורה המרשימה פועלת. ללא ספק זו אחת הערים היפות באירופה....

ביום השני שלנו בבודפשט החלטנו להתמקד במספר אתרים נוספים בעיר. האתר הראשון הוא Citadella הממוקם על גבעה בגובה של כ- 350 מ' בגדה של בודה שעל נהר הדנובה -; מרחבת הפסל ישנה תצפית יפהפייה על העיר. ישנם דוכנים מקסימים לממכר כל מיני מזכרות וחפצי אמנות מקומית ו....חץ וקשת לילדים. שמחה רבה!

משם המשכנו ברכב לעבר האי Magrit על נהר הדנובה, אי ירוק בגודל 2.5 X 0.5 ק"מ הזרוע בשבילי אופניים ומכיל גם מעיינות מרפא ובריכות שחיה ושעשועים. שכרנו ארבע-אופן משפחתי חביב מבין מגוון האמצעים המוטוריים שהיו שם ודיוושנו להנאתנו בשבילי האי. אתנחתא מקסימה עבור הילדים שאפילו עזרו לדווש.

משם המשכנו ברכב צפונה לביקור חוזר בכפר האומנים סנטאנדריי והפעם כשהדוכנים פתוחים והאמנים מציעים מרכולתם לכל המטיילים.

ערכנו ביקור במוזיאון המרציפן המקסים וביקרנו בחנויות המעניינות.

משם המשכנו עוד כ- 20 ק"מ לטירת וישנגרד שהיתה כבר סגורה לביקור כשהגענו אליה בסביבות 19:30 בערב, אז הסתפקנו בתצפית יפה נוספת על הדנובה ושמנו פעמינו חזרה לשדה התעופה בבודפשט להחזיר את הרכב ולתפוס את טיסת הלילה שלנו חזרה ארצה.