אוגוסט 2026, 5 ימים מלאים.
בשנת 2019 ביקרתי בסין בפעם הראשונה, אך בשל עונת הביקור דילגתי על הגעה להונג קונג. מאז, ידעתי שיום אחד אחזור לשם. קשה לי להסביר מה בדיוק משך אותי דווקא להונג קונג, במיוחד שכבר הייתי בסין, אבל זה לא עזב אותי במשך 7 שנים! אז הנה, שנת 2026 הביאה את הבשורה וטסתי לקצה השני של הכדור לבקר בהונג קונג.
כיום, אין טיסות ישירות מישראל להונג קונג, אז את הטיסה סגרתי עם חברת אתיופיאן איירליינס, שאני מאוד אוהבת כי כבר טסתי איתם בעבר למזרח והיה מוצלח מאוד. אז לא הייתה לי הרבה התלבטות כשהבנתי שאני חייבת קונקשיין. הטיסה כמובן עברה בהצלחה, ולאחר 18.5 שעות (כולל קונקשיין של 3 שעות באדיס אבבה) נחחתי ביעד החלומי.
הונג קונג מחולקת למספר חלקים כשאזורי הלינה הפופולריים מתחלקים בין הצים שה צוי (העיר עצמה) לבין אזור הסנטרל שממקום באי הונג קונג (מרחק נסיעה קצר מאוד במטרו ביניהם). אני החלטתי להתמקם בצים שה צוי, והבנתי שהרוב בוחרים באזור הזה אז זרמתי. אלא שהבעיה העיקרית של הונג קונג זה הנדל"ן. יש משבר נדל"ן רציני מאוד בהונג קונג, וזה מורגש מיד כשמחפשים מקום לינה. מחירי המלונות יקרים באופן קיצוני וגם אם רוצים משהו פשוט יותר כדי להוזיל עלויות, לא תמיד החדרים נותנים מענה סביר (חדרים קטנים מאוד, לפעמים בלי חלון או בלי שירותים ומקלחת צמודים).
אחרי המון בירורים והתלבטויות, סגרתי את המלון BEST WESTERN PLUS, הם רושמים עליו 4 כוכבים, בעיני הוא אפילו לא 3 כוכבים, אבל בסך הכל נתן לי את המענה שביקשתי. שילמתי עליו כ-180 שקל ללילה, שזה המון בעיני ביחס לתמורה, אבל שוב, בהונג קונג צריך להתפשר על משהו כדי למצוא מקום לינה נורמלי, אז זה היחיד שהיה הכי קרוב לתנאים שלי ולתקציב שלי. בסוף היה נקי, היה יחסית מרווח, והייתי צריכה את זה בעיקר בשביל לישון אז זה היה אחלה בשבילי.
היום הראשון:
למעשה זה היה רק חצי יום כי זה היה יום הנחיתה. נחתתי בהונג קונג בסביבות 15:00 בצהריים, עד שיצאתי מהשדה ועד שהגעתי למלון כבר היה 16:30. רציתי לנצל את הערב למרות שהייתי גמורה מעייפות, העדפתי למרוח עוד קצת ולישון טוב על מנת לאפס את הג'ט לג. אז מקלחת זריזה ויאללה לחקור את העיר. המלון היה ממוקם כרבע שעה הליכה מהטיילת, אז לשם התחלתי לצעוד. עוד כשעה כבר שקיעה אז רציתי לנצל את הקצת אור שיש בחוץ. לצערי היה גשם זלעפות אז היה קצת מעצבן להסתובב אבל אני לא עשויה מסוכר אז עשיתי מה שהיה אפשר.
הגעתי לטיילת ולאזור של שדרת הכוכבים, המון נקודות צילום יפות, המון תצפיות על אזור הסנטרל, ובדיוק השקיעה גם התחילה לרדת אז כל הבניינים מהאי החלו להידלק. המשכתי לשוטט קצת, להבין את עוצמת המקום, את הקצב, הלכתי לאורך הנמל והטיילת. באזור השעה 20:00 היה גם מופע אורות (די בינוני) אבל היה נחמד כי כבר הייתי שם. כשהשמש שקעה והחושך ירד, גיליתי את הקסם האמיתי. העיר נוצצת ומוארת באופן מרהיב ביותר ובאותו הרגע הבנתי למה כל כך רציתי להגיע להונג קונג. אני אוהבת ערים מטורפות, אני אוהבת אורות, נוצץ ובניינים גבוהים. אז כשהאדרנלין בשיאו, התיישבתי לארוחת ערב באחת המסעדות על הטיילת, וחזרתי למלון כשאני בעננים. הגוף היה מותש מהטיסות ומהפרשי השעות אז קרסתי לישון תוך שניה.
היום השני:
את היום הזה הקדשתי לקאולון עצמה שזו השכונה הדרומית של העיר הונג קונג (צים שה צוי נמצאת בתוכה). את היום התחלתי בנסיעה בתחבורה הציבורית (הנהדרת, דרך אגב) לכיוון מקדש WONG TAI SIN, בדרך עברתי באיזה שוק מקומי שנתקלתי בדרך שהיה מגניב ממש וזול בקטע מפחיד. המקדש היה צבעוני וחמוד מאוד, אבל לא גדול, אז תוך 15-20 דקות כבר מיציתי. משם נסעתי לכיוון NATHAN ROAD שזה בעצם הרחוב הראשי של צים שה צוי. זה רחוב ארוך מאוד, עמוס בחנויות, באנשים, ובתנועה. צעדתי לאורכו של הרחוב עם גיחות קטנות מידי פעם. נקודה ראשונה הייתה ה-GOLDFISH MARKET שזה בעצם רחוב קטן עם מלא חנויות של דגי אקווריומים יפים.
משם המשכתי לעבר הבניין הכי גבוה בהונג קונג. SKY 100 נמצא יחסית בקצה של העיר (ליד נמל ויקטוריה) ובקומה הכמעט אחרונה שלו יש מסעדה ורופטופ עם נוף מטורף! לא זול שם בכלל, אבל זו מסעדת שף, אז הזמנתי מרק שהיה טעים ברמה אחרת וכוס תה. החשבון יצא יקר משהו לא נורמלי אבל קיבלתי נוף שלא הייתי רואה באף מקום אחר אז מבחינתי היה שווה.
חזרתי שוב לכיוון הנייתן רואד, הפעם הלכתי על חלק אחר שלו בעצם עד המלון שלי שהיה ברחוב מקביל. התארגנתי קצת בחדר, ולקראת השקיעה יצאתי לאזור אחר של הטיילת, האזור של VICTORIA HARBOUR, שהיה גם הוא מרשים בלילה וכל האורות מהסנטרל נצצו על המים. משם, הלכתי לפגוש 2 ישראליות שהגיעו בדיוק לעיר, ויצאנו יחד לסיבוב שווקי לילה. התחלנו ב-LADIES MARKET שהיה קצת מעפן בעיני, ומשם המשכנו ל-TEMPLE MARKET שהיה הרבה יותר מרשים. הוא היה ארוך ומחולק לפי קטגוריות. אז גם שם, סיימנו את הערב בדוכן עם אוכל מקומי והתפצלנו כל אחת למלון שלה.
היום השלישי-
הלילה הזה הג'ט לג חגג. התעוררתי בערך ב-3:00 בלילה ולא הצלחתי לחזור לישון. בסוף, באזור השעה 5:30 החלטתי פשוט להתחיל להתארגן ולהתחיל את היום מוקדם. ביום הזה תכננתי לטייל באי סנטרל עצמו, אך בגלל השעה שבה קמתי שיניתי תוכניות ויצאתי לכיוון מקאו. מקאו זה אי בפני עצמו שנמצא תחת שלטון אחר והוא נמצא במרחק של כשעה שייט מהונג קונג. חובה דרכונים בשביל להיכנס למקאו כי יש ביקורת גבולות והכל, בסוף זו מדינה אחרת. בגלל השעה שבה קמתי אז אמרתי לעצמי שאעביר את הזמן בשייט, ואז כשאגיע לשם כבר הכל יהיה פתוח.
מקאו בגדול ידועה כמקום להימורים וקזינו וכו', שאותי פחות מעניין. אבל עדיין רציתי לבקר כי יש בה משהו מאוד מודרני. גם היא מחולקת ל-2 חלקים, האזור של הבילויים שהוא נוצץ כולו, בניינים מזהב, אדריכלות מקורית ואפילו נגיעות של אירופה, והאזור השני שהוא המקומי יותר, כפרי יותר ורגוע יותר. אז גם אני חילקתי את היום שלי ל-2. חלק ראשון לצד של המלונות היוקרתיים, הקניונים והשואו, והחצי השני בצד השני של האי. לצערי, באותו יום היה לי בעיה עם הרגליים שממש הקשו עליי להתנייד, אז בשלב מסויים פשוט קיצרתי את הביקורים בכל אחד מהמקומות כדי להספיק כמה שיותר, ועדיין כמה שפחות לסבול.
אז שוטטתי בין רובע לונדון, רובע פריז ורובע ונציה, נהנתי מהנוצץ, מהשואו, מהיוקרה ומהזהב בכל מקום והמשכתי לצד השני. שם שוטטתי בסמטאות של הבירה TAIPA VILLAGE, בשווקים ובכיכרות שמזכירות את אירופה, אבל לצערי בשלב הזה הרגליים שלי כבר בערו לי מכאבים אז לקחתי מונית וחזרתי לרציף של השייט לקראת המעבורת חזרה להונג קונג. לא רציתי להעמיס על עצמי כי יש לפניי עוד טיול ארוך וחבל שכבר ביום השלישי הרגליים שלי ייגמרו לגמרי. אז מעבורת חזרה ולמלון להתאגנות. באותו ערב קבעתי שוב עם 2 הבנות מאתמול, והצטרפו אלינו עוד 2 חבר'ה, וישבנו כל חמשתנו במסעדת דים סאם (זה הונג קונגי) שקיבלה המלצת מישלן (מסעדת ONE DIM SAM) שהייתה ממש קרובה למלון שלי אז זה היה נחמד. וזהו, כך נגמר לו עוד יום מוצלח.
היום הרביעי:
ביום הזה יצאתי קצת לאזור אחר של הונג קונג. האי לנטאו. הוא נמצא באזור קצת מבודד של העיר, אבל זה אי ענק. את היום התחלתי בעלייה ברכבל ארוך לכיוון הבודהה הגדולה שנמצאת בקצה ההר. בירידה מהרכבל יש מדרחוב ממש נחמד עם חנויות בוטיק (תיירותי מאוד) שבקצה שלו נמצאת הבודהה הגדולה. לאחר טיפוס של כ-300 מדרגות מגיעים לבודהה. בתוך המבנה יש מוזיאון קטן ותצפיות מהממות על כל האזור. מסתבר שהונג קונג היא לא רק עיר ויש מסביבה טבע מטריף.
ממש מתוך המדרחוב של הבודהה, יש אוטובוסים שלוקחים לכל מיני כפרים נחמדים באזור. אני בחרתי לנסוע לכפר דייגים מהמם שנקרא TAI O. נסיעה של 10-15 דקות סך הכל והגעתי לאחד הכפרי דייגים היפים שראיתי מימי. שוטטתי בו כשעתיים, ואפילו לקחתי שייט קצר שמקיף את כל הכפר ועובר בנהרות שבין הבתים.
הכפר עצמו מאוד תיירותי, אבל משהו שם באותנטיות עדיין נשמר. אני הרגשתי את הקסם של המקום למרות כמות התיירים. כשנכנסים עמוק לתוך הכפר ונכנסים לסמטאות מגלים דברים נפלאים. לקחתי את האוטובוס חזרה לאזור הבודהה, וירדתי חזרה ברכבל לכיוון לנטאו. חזרתי למלון, התארגנתי קצת ויצאתי לרחוב של ברים שנמצא בין המסעדה מאתמול לבין המלון שלי (3-4 דקות הליכה מהמלון). ישבתי בבר סופר חמוד באווירה מקסיקנית שנקרא: TEQUILA MEXICAN RESTURANT TST. הייתה מוזיקה חיה, אוכל טעים, קוקטיילים נהדרים ואווירה באמת כיפית. ישבתי על הבר עצמו והברמנים היו חברותיים וחמודים מאוד. היה לי כיף ברמות, שחזרתי לשם גם ביום למחרת.
היום החמישי:
את היום הזה הקדשתי לסנטרל (האי הונג קונג). לקחתי מטרו ותוך 10 דקות בערך כבר הייתי בצד השני. התחלתי פשוט בלשוטט. זה מקום מטורף, תיירותי בהרבה ומצועצע בהרבה. עברתי באזור ה-SOHO, ב-MAN MO TEMPLE, ב-QUEEN'S ROAD, ובמדרגות נעות הכי ארוכות בעולם (MID LEVEL ESCALATORS).
אחת מהאטרקציות הגדולות של האי הונג קונג זה הדינג דונג שזה מעין קרון רכבת צר מאוד, שנוסע ברחבי העיר. זו תחבורה ציבורית לכל דבר ועניין. אז נסעתי על אחד כזה לעבר YICK CHEONG BUILDING שזה אחד מהבניינים המפורסמים של הונג קונג, שכן הוא צר מאוד, צבעוני וגבוה וממחיש היטב את בעיית הנדל"ן.
לקראת הערב התחלתי להתקדם לעבר אחת התצפיות המפורסמות של האזור שנקראת: VICTORIA PEAK. מומלץ להגיע קצת לפני השקיעה ולהישאר שם עד השקיעה והחשכה, ככה מרוויחים את המקום בשלושת תצורות היום. לפסגה עולים במין פוניקולר (קרון רכבת שמשמש כמעלית). בירידה מהקרון יש כמובן קניון עצום עם מלא חנויות, מוזיאונים, ואטרקציות.
שימו לב: יש 2 סוגי כרטיסים, רגיל ואחד מורחב לתצפית גבוהה יותר, אני רכשתי את המורחב אבל בעיני, הנוף היפה יותר היה באזור שכלול בכרטיס הבסיסי, אז לדעתי אפשר לחסוך את העוד 15 שקל האלו. אז אני כאמור הגעתי לשם קצת לפני השקיעה, שוטטתי במתחם כולו, עברתי בין נקודות התצפית השונות כדי לקבל את תמונת הנוף הכוללת של האזור גם באור יום. אחרי שהבנתי מאיפה התצפית היפה ביותר, התחלתי להתקדם אליה לקראת השקיעה כדי לתפוס מקום. לאט לאט התחילו להצטבר אנשים, אז שמרתי על מקומי עד שנהיה חשוך לגמרי. אחרי כמה ימים שצפיתי בסנטרל מואר מהצד של העיר, הפעם זה היה הפוך - העיר מוארת מהצד של הסנטרל. את היום קינחתי כאמור באותו בר מאתמול שהיה באמת כיפי וידידותי.
היום השישי והאחרון-
את היום הזה הקדשתי כולו לדיסנילנד הונג קונג. כןכן יש כזה באי לנטאו. כבר הייתי בעבר בדיסנילנד שנגחאי אז פחות או יותר ידעתי למה לצפות, אבל חייבת להודות שהוא היה יותר מאכזב. המתקנים היו נחמדים אבל לא אקסטרימים כמו בשאר פארקי דיסני, המתחם עצמו לא היה עצום בגודלו וסיימתי את כולו כולל כל המתקנים תוך 6-7 שעות. למזלי גם אל היה תורים כמעט ככה שלא המתנתי יותר מ-20 דקות למתקן, מה שבאמת איפשר לי להנות מכל הפארק. חיכיתי כמובן למופע המפורסם כל הטירה שמתקיים ב-20:00 וחזרתי למלון מיד לאחר מכן. לאורך היום כמובן כמו בכל פארקי דיסני יש מצעדים ומופעים שונים ברחבי הפארק. לפארק עצמו יש אפליקציה שניתן לראות בזמן אמת את זמני ההמתנה לכל מתקן, וכן את שעות המצעדים והמופעים.
לסיכום הונג קונג-
וואו כמה שהופתעתי. היא עלתה על כל הציפיות. היה שווה לחכות בשבילה 7 שנים. אחת המדינות הבטיחותיות שהייתי בה, גם כאישה לבד. השפה הרשמית שם היא כמובן קנטוזית, אבל בשונה מסין, בהונג קונג יודעים אנגלית! זו שפה כמעט רשמית שם, אז לא נתקלתי כמעט בבעיות תקשורת ושפה עם המקומיים ונותני השירות. כאמור הונג קונג לא כל כך זולה, ביחס לישראל כמובן שכן, אבל ביחס למזרח בכלל לא.
חשוב: בהונג קונג יש כרטיס לאוטובוס שנקרא 'אוקטופוס'. ניתן לרכוש אותו כבר בשדה התעופה או בתחנות המטרו השונות. הכרטיס במהותו דומה לרב קו. מטעינים כסף ומתקפים בעלייה לאוטובוס/מטרו. הטוויסט המעניין הוא שהוא משמש גם ככרטיס אשראי לכל דבר ועניין. אפשר לשלם בו בחנויות, במסעדות, בקניונים והכל. בלי קשר, מקבלים אשראי ומזומן כמעט בכל מקום, אז מבחינת התניידות עם כסף, הונג קונג קלה מאוד. מקבלים כמעט הכל. אבל שוב, האוקטופוס נוח, פשוט לתדלק אותו במספיק כסף ולשלם איתו איפה שאפשר. (גם קל לשלוט ככה בהוצאות, מכניסים סכום כסף גדול לכרטיס ואיתו משלמים. קל לזכור כמה הטענתם כל פעם מאשר כמה שילמתם באשראי בכל חנות ובכל מסעדה).
