חודש פברואר, 5 ימים מלאים.
אחרי שנה שלימה שלא ביקרתי באירופה (היה הרבה הודו באמצע) החלטתי להקדיש את שנת 2025 ליבשת השכנה. הטיסה לאתונה נסגרה כמעט 9 חודשים לפני הטיסה, בין כל ביטולי הטיסות בגלל המלחמה. חברת איג'אן (חברת התעופה הרשמית של יוון) לקראת חזרתה לשגרת הטיסות לישראל יצאה בגל מבצעים מפתיע, והזמנתי דרכם טיסה ב-320 שקלים בלבד כולל טרולי.
כמובן שעד רגע ההמראה היינו עדיין בחוסר ודאות לגבי הטיסה. לא ציפינו יותר מידי כי בתשעה חודשי המתנה החברה ביטלה והחזירה את טיסותיה לישראל בערך 3 פעמים. אז כבר הכנו את עצמינו לתרחיש שבו לא תהיה טיסה. לשמחתינו, הטיסה יצאה כסדרה.
אז 5 ימים מלאים באתונה בפברואר, שיא החורף. כאמור, טיסה עם חברת איג'אן בשעה 21:00 פלוס מינוס. היה עיכוב של שעה וחצי ביציאה מהארץ. למזלינו, נפלנו על ימים עם מזג אוויר מושלם יחסית לעונה. כשיומיים אחרינו היו גשמים עזים ושטפונות באזור.
נחתנו בשעה מאוחרת בלילה, ולקחנו אוטובוס למרכז העיר. משם צעדנו כ-8 דקות עד למקום הלינה שלנו שנמצא בסמוך לרחוב הראשי "ארמו", ישר הלכנו לישון לקראת יום עמוס למחרת.
היום הראשון:
את היום פתחנו בסיור FREE TOUR ברחבי העיר. המדריכה הייתה מהממת והסבירה בצורה נעימה על הכל. עברנו ברוב האתרים המרכזיים והחשובים של העיר אבל כמובן שלא נכנסנו לכולם מפאת חוסר הזמן. היתרון בסיור מהסוג הזה, שב3-4 שעות עוברים על רוב האתרים מבחוץ, עם הסבר מפורט על המקום, ובהמשך הימים אפשר לבחור על פי זה לאן ללכת ולהיכנס פנימה כדי להבין יותר.
הסיור התחיל סמוך לבניין האוניברסיטה והספרייה הלאומית של אתונה. משם המשכנו על אותו הציר לבניין הפרלמנט שסמוך לכיכר סינטגמה וצפינו בטקס חילופי המשמר (זה קורה כל שעה עגולה ונשמך כ-5 דקות). משם המשכנו לבניין הזאפיון היווני, האצטדיון האולימפי של אתונה, האגורה הרומית, הקתדרלה היוונית, שכונת הפלאקה, בשכונת האנפיוטיקה וסיימנו בתצפית מרהיבה על העיר למרגלות האקרופוליס. כמובן שבדרך יש המון מבנים היסטוריים שגם עליהם עצרנו וקיבלנו הדרכה.
בסוף הסיור הלכנו לאכול צהריים בכיכר המרכזית של העיר, כיכר מונסטיראקי. יש שם שוק פשפשים, הופעות רחוב, חנויות וכמובן המון המון מסעדות. שוטטנו קצת באזור, נכנסנו לסמטאות ולשכונת פסירי המרשימה, ואת היום קינחנו בבר נחמד, והלכנו לישון יחסית מוקדם.
היום השני:
את היום התחלנו איך לא, כמו תיירות טובות, באקרופוליס, סיירנו שם באופן עצמאי במשך כשעתיים, היה מזג אוויר טוב (קר מאוד, בכל זאת פברואר, אבל שמשי לחלוטין). משם המשכנו למוזיאון האקרופוליס שנמצא ממש למרגלות האתר, המליצו לנו מאוד ללכת לשם ושזה משלים את החוויה, בפועל, הרגשנו שהיה קצת מיותר ובעניינו אפשר לגמרי לוותר.
משם המשכנו ישר לשכונת הפלאקה שוב. זאת שכונה עתיקה ומהממת ביופיה. אווירה בוטיקית, המון חנויות שיקיות ומעוצבות. אווירה יוקרתית (ובאמת השכונה הזו יקרה יותר משאר העיר). אחרי סיבוב מהנה במיוחד, ישבנו לאכול צהריים באחת המסעדות שמצאנו ברחוב. המשכנו קצת לסייר בשכונות ובסמטאות וסיימנו את היום במבשלת אוזו (המשקה האלכוהולי היווני) מגניבה ברמות שנקראת BRETTOS BAR שנמצאת בשכונת הפלאקה. בחזור למלון טיילנו קצת על רחוב הארמו, שהוא הרחוב הראשי של אתונה והתיירותי. שם נמצאות כל החנויות, בסופי שבוע יש מופעי רחוב, ושם עושים שופינג (גם אנחנו התפנקנו קצת. פברואר זה עונת הסיילים, המחירים היו ברצפה).
היום השלישי:
היום החלטנו לעשות פיקניק נחמד. קנינו קצת גבינות, לחמניות וירקות וצעדנו לכיוון הגנים הלאומיים (נמצאים בסמוך לכיכר סינטגמה, וכ-10 דקות מהאזור המרכזי של העיר). גם היום הייתה שמש נהדרת וניצלנו את זה לארוחה בטבע. בסוף הארוחה המשכנו לשוטט קצת בפארק, יש בו כל מיני פסלים נחמדים, פינות ישיבה, בריכות עם דגים ואפילו פינת חי.
מיד לאחר מכן התחלנו לצעוד לכיוון שכונת קולונקי הנחשבת לשכונת "העשירים". בעלי העסקים של אתונה והאנשים ה"אמידים" יותר גרים בשכונה הזו. והיא באמת שכונה שקטה בהרבה, ומתוחזקת ומטופחת יותר. בדרך עברנו בכיכר סינטגמה שוב, וצפינו במופע חילופי המשמרות המלא. (כל יום ראשון בשעה 11:00. נמשך 15-20 דקות). בהגיענו לשכונת קולונקי, "נקלענו" למירוץ. המון אנשים רצים, והמון דוכנים. היה סך הכל נחמד, חילקו המון אוכל ושתיה בחינם לכל מי שעבר (כן גם למי שלא רץ חח) וסך הכל אין כמו חוויות אותנטיות ומקומיות בהפתעה. המשכנו קצת בטיול בשכונה והגענו לגבעה שנקראת: ליקבטוס (גבעת הזאבים). תצפית מרהיבה על העיר ועל האקרופוליס, ואפילו על הים. (ההמלצה היא להיות שם בשקיעה, כשאנחנו היינו שם היה קצת מעונן והשקיעה בעונה הזאת לא מרשימה אז ויתרנו ועלינו בצהריים). שימו לב, יש 2 דרכי הגעה לפסגה, טיפוס (לא קל) ברגל, או עליה בפוניקולר (מעלית). בהלוך לא מצאנו את נקודת ההתחלה של העליה ברגל ולכן לקחנו את הפוניקולר. זה יקר בטירוף (9 יורו לאדם לכיוון) וקצר מאוד. אם אתם בכושר, לגמרי לכו על עלייה ברגל. את החזור ירדנו ברגל והיה מהמם.
בחזור לכיוון מרכז העיר עברנו בכיכר אומוניה. שימו לב, הכיכר עצמה יפה אבל האזור מפחיד. הרבה מהמלונות ממוקמים שם ובאמת הם גם זולים יותר. בפועל, יש סיבה לכך. שכונה מפחידה, המון חסרי בית, המון מוסלמים והמון שלטי מחאה נגד ישראל. ניסינו ללכת כמה שיותר מהר לאזור הבטוח וניסינו להפחית דיבורים בעברית. לסיום היום, חזרנו לכיכר מונסטיראקי וישבנו לשתות ברופטופ המשקיף על גבעת האקרופוליס. כאן הייתה לנו שקיעה מהממת, והאקרופוליס בלילה מדהים ביופיו.
היום הרביעי:
הרגשנו שכבר די מיצינו את אתונה עצמה והחלטנו להתרחק עוד קצת. לקחנו מטרו לכיוון חופי פיראוס ותוך חצי שעה הגענו. אחרי שוטטות קצרה בפיראוס הבנו שאין לה משהו אטרקטיבי להציע לנו והחלטנו לקחת מעבורת לאי אגינה. (בגדול יש 2 איים מומלצים, אגינה ואגיסטרי, עם יתרון קל לאגיסטרי. אבל אגיסטרי נחשב בעיקר עיירת נופש ואין כמעט מעבורות בחורף שלוקחות לשם, ולכן לקחנו לאגינה). השייט לקח כשעה וחצי. (יש כמה סוגי שייט. השייט לא זול, והמחיר נקבע לפי סוג השייט. מהיר או איטי, מפואר או פשוט). אנחנו לקחנו את הראשון שיצא, עלה לנו כמה עשרות יורו טובים לאדם והגענו לאי. האי נקרא גם אי הפיסטוקים בגלל גידולי הפיסטוקים שם. איך שיורדים מהמעבורת רואים המון חנויות למכירת פיסטוק בכל צורותיו.
האי מרשים מאוד. מומלץ ללכת לאורך החוף ולאורך הכביש הראשי אם מוגבלים בזמן. (מי שלא מוגבל בזמן, אפשר לקחת רכב או מונית ולנסוע להר געש מפורסם שנמצא באי במרחק של כשעתיים נסיעה מהנמל). לנו הספיק לטייל באי ברגל, מה שגם הגענו קצת מאוחר וגם המזג אוויר היה מעונן ולא הרגשנו צורך להתרחק בשלב הזה. חזרנו כעבור שעתיים-שלוש לנמל, ישבנו לאכול ולקחנו מעבורת חזרה. (הפעם לקחנו מהירה, לקח 40-50 דקות). שימו לב, לא חייב להזמין מראש מקום גם לחזור במיוחד אם אתם לא מוגבלים בזמן. תלכו תטיילו באי, וכשתרצו תחזרו לרציפים ותזמינו כרטיסים לשייט חזרה הקרוב. אין הנחה בהזמנת 2 כיוונים מראש. רק כן חשוב, לברר מתי הנסיעה האחרונה חזרה שלא תפספסו לגמרי.
בערב הלכנו איך לא, לטברנה. באתונה יש המון טברנות. יש כמובן את המומלצות אבל אנחנו פחות הולכות אחרי העדר אז פשוט שוטטנו קצת באזורים המרכזיים עד שמצאנו טברנה שמצאה חן בעיננו. היה מוצלח מאוד. הטברנה נקראת: MYTHOS והיא נמצאת בשכונת הפסירי. חזרנו למלון עייפות ומרוצות.
היום החמישי:
כאן החלטנו לגמרי לצאת מהעיר והשכרנו רכב. ביום הזה הצטרפה אלינו חברה שלי שבמקרה גיליתי שנמצאת גם באתונה. התחלנו את היום בעצירה בתעלת קורינתוס המפורסמת. אין יותר מידי מה לעשות בה מלבד כמה תמונות. חזרנו לרכב והמשכנו לכיוון עיירה שנקראת: נאפפליו. אל תוותרו!!!! המקום מהמם ברמות. עיירה על הים. סמטאות עתיקות וצבעוניות, אווירת בוטיק, בתי קפה, חנויות מעצבים וגם חנויות וינטז'. בכניסה לעיירה יש חניון חינם ענק, השארנו בו את הרכב והתחלנו לטייל ברגל. הלכנו לאורך הטיילת על הים שמקיפה את כל העיירה. הנופים היו מרשימים. יש חופי רחצה בעיירה, אבל כמובן לא מומלץ בעונת החורף. אומנם מזג האוויר ביום הזה היה המוצלח ביותר שהיה לנו (הגענו למצב של שכבה אחת בשעות השיא של היום) אך עדיין לא מספיק כדי להיכנס למים. אי אפשר לפספס מהרגע שמגיעים את הטירה- טירת פלמידי ששוכנת על קצה הגבעה. גם לשם העלייה לא קלה בכלל, אבל הנופים שווים הכל. את הנסיעה חזור לא רצינו לעשות בחושך מידי אז ניסינו לצאת בשעה סבירה מהאי. הגענו לאתונה כבר בחושך, אבל זה היה בסדר כי בתוך העיר הדרכים מוארות ונוחות. בכללי, הנהיגה הייתה נוחה מאוד הכבישים היו ריקים יחסית והרכבים האחרים נסעו בצורה נורמלית ולא פרועה.
את הרכב החלטנו להחזיר בשדה התעופה מכיוון שהייתה לנו טיסה חזרה הלילה. לפני כן, לא פספסנו ביקור בקניון האאוטלט שנמצא לא רחוק משדה התעופה. לצערנו הגענו יחסית סמוך לשעת הסגירה שלו אז לא הספקנו לשוטט בו הרבה. משם הלכנו לשדה והביתה. הטיסה חזור יצאה בדיוק בזמן.
שימו לב:
למחזיקי כרטיס עיתונאי, שימו לב. רוב אתרי ההיסטוריה בעיר הכניסה חינם בהצגת הכרטיס. נחסכו לי קרוב ל-100 יורו בזכות התעודה. תעודת סטודנט מקנה הנחות בחלק מהמקומות.
האוכל באתונה מדהים. לא נפלנו אפילו פעם אחת. כל מקום שנכנסנו היה מצויין.
בגדול, אתונה זולה יותר מישראל, אבל כמובן שתלוי במה. בתקופת הסיילים (פברואר) אפשר למצוא מציאות מטורפות. האטרקציות יקרות מאוד, לעומת זאת, המסעדות זולות יותר.
-
יש המון(!!) גניבות באתונה. בעיקר בכיכרות המרכזיות. לשמור טוב טוב על החפצים במהלך השוטטות בעיר. לא לשים טלפונים בכיסים ולא להשאיר על השולחן כשיושבים במסעדה. (ראינו גניבה בתוך מסעדה).
שקיעה מעל אתונה