אין כמו איקיטוס

אין כמו לקום מוקדם באיקיטוס,
ללכת לבית הקפה "דאון און דה אמזון",
הנפתח לא רחוק מזריחת השמש.

לשתות איזה מנגו בכוס עגולה וגדולה,
להתבונן בנהר ממול, בנשרים העפים מעל ראשך,
להגיד "נו, גראסיאס" (לא, תודה) לכל הילדים והמוכרים שבאים.

להכיר עוד איזה חבר למסע,
עוד איזה מדריך מקומי לטיולי יערות,
למצוא אכסניה יותר או פחות טובה,
ללכת לשוק הגדול, עם מחלקת הקוסמים, מכשפים והשאמנים שבו.

להיכנס לאחד מבתי האינטרנט,
למצוא עוד אחד שלא ממש עובד,
ואחר שכן,
לדבר בטלפון עם האהובה הרחוקה שנשארה בבית,
עם ההורים, המשפחה,
ואם אפשר אז בסקייפ, כמובן.

אין כמו לקום מוקדם באיקיטוס,
לצאת לאיזה שיט בשכונה שעל הנהר,
לאכול זרעים קלויים, או סוג של בננה על הגריל,
לנסוע על "מוטוקררו" ולאכול שוקלד 100% קקאו מגעיל.

תמיד כיף להכיר עיר חדשה, בארץ חדשה, ולשהות שם זמן רב כדי להרגיש קצת שייך,
 לפחות בתור ה"גרינגו" שבא לתקופה...