טיול ארוך בחגים לדרום אמריקה חלק ג' - איקיטוס

איקיטוס נמצאת על גדות נהר האמאזונס בלב יער גשם. איקיטוס היא עיר שמנותקת מכבישים ודרכים יבשתיות, כלומר אפשר להגיע אליה רק דרך שדה תעופה.

הגענו לאיקיטוס למזג אוויר שונה משאר פרו – חם ולח והמון שמש.

ההגעה לעיר מהשדה תעופה די פשוטה – לקחנו מונית ולא טוקטוק כדי שנוכל לשים את התיקים בבגאז', אבל בשאר העיר רוב מה שרואים בכבישים זה המון טוקטוקים. למי שהיה בתאילנד – יש דימיון בתחושה.

כשהגענו עברנו דרך הסוכניות במטרה למצוא טיול לג'ונגל לכמה ימים.

איקיטוס היא עיר בטוחה לעומת שאר מקומות בפרו, אבל ההתייחסות לתיירים יכולה להיות מעצבנת. אחד העובדים של אחד הסוכניות פשוט לא הפסיק לרדוף אחרינו במטרה שנלך אליו לסוכנות.

בסוף סגרנו על טיול של 2 לילות – 3 ימים:

יום 1 – 

• יצאנו בבוקר ואחרי הדרכה קטנה מהמדריך לקחו אותנו באוטו עד לנמל הקטן, משם יוצאות סירות קטנות לאמאזונס. עברנו דרך השוק שמלא במאכלים אקזוטיים, כמו תולעים על מקל, ראש תנין ועוד דברים שאנשים צמחוניים כמוני אוהבים לראות…
• אחרי נסיעה של כשעה-שעה וחצי הגענו ללודג' שבו לנו, והכינו לנו ארוחת צהריים.
• אי הקופים – אחרי הארוחת צהריים הפלגנו לאי הקופים, שזה למעשה מעין מקלט לכל מיני קופים, שרובם נקנו ע”י אנשים מהשוק כשהם נראים קטנים וחמודים אבל אז הם גדלים והאנשים שקנו מבינים שהם לא יכולים להתמודד איתם. המטרה של המקלט הזה הוא להכין אותם לבגרות ולבסוף לשחרר אותם לטבע.
• לאחר מכן בדרך חזור ניסינו לחפש דולפינים ורודים, כי בשעת השקיעה והזריחה הם מקפצים מעל המים. לא הצלחנו לראות ולכן נדרשנו לקום מחר מוקדם כדי לראות דולפינים ורודים

יום 2 –

• היום התחיל ב-5 בבוקר כשקמנו כדי לראות דולפינים ורודים. המדריך שרק ללא הפסקה, בתקווה שזה מה שיביא את הדולפינים. בסופו של דבר ראינו קצת, אבל זה היה מסוג הדברים שפחות מרשימים מבחינת הנראות כי הם קופצים מעל המים לשנייה, ולא באמת רואים אותם.
• אחרי ארוחת בוקר נסענו לכיוון אחת הגדות, ששם יש כפר כלשהו והרבה מטעי בננה. עשינו סיבוב בכפר וקיבלנו הסבר על כך שכל הבתים שם בנויים על כלונסאות, כיוון שבעונה הרטובה הכל שם מוצף במים. מעבר לזה ראינו כל מיני עצים, והמדריך סיפר לנו על הטקסים השונים של המקומיים לכבוד העצים האלה והשילוב של האמונות האלו יחד עם הנצרות שהגיעו בעת הכיבוש הספרדי.

• אח”כ חזרנו לאכול צהריים, ואז שוב יצאנו – הפעם המטרה היתה להיכנס ליובלים של האמאזונס ולהגיע לנקודה בה אפשר לדוג פירנאות. ההגעה לשם היתה ארוכה: עצרנו באחת הגדות, וחצינו את אחד הכפרים. לאחר מכן בקצה הכפר חיכתה לנו סירה. ושטנו בנחל (או אם זה היה בארץ – אז נהר) שמלא בצמחים ימיים.

היתה תחושה של שקט ורוגע, ובעיקר שמענו את רעשי היער (קופים, ציפורים)

ירדנו באחת הגדות בצד השני, ומשם המשכנו ללכת בתוך היער, עד שהגענו לעוד גדה ושם עלינו על עוד סירה. עד שהגענו לנקודה בה עצרנו ואז המדריך הביא לנו חכות מאולתרות ונתחי בשר במטרה לדוג פירנאות. אני בהתחלה לא הייתי מעוניינת להשתתף בפעילות הזו, שכן בתור היותי צמחונית אין לי עניין בלהרוג בעלי חיים לשם אכילה.

המדריך אמר שהוא יאכל את הדגים האלה שנדוג, אז בסוף אחרי שכולם השתתפו בפעילות גם אני החלטתי לקחת חלק מתוך מחשבה שמישהו יאכל את הדגים האלה. אז גם אני הצלחתי לדוג פירנאה. בדיעבד לא הכי גאה בעצמי על המעשה הזה…. אבל זה מה שהחלטתי באותו הרגע.

• אחר כך באותו לילה עשינו הליכה בג'ונגל. כל מה שראינו היה בעיקר צפרדעים, עכבישים ויתושים.. לא מרשים במיוחד.

יום 3 –

• לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לכיוון אחת הגדות במטרה לראות שבט ילידים אותנטי. האמת שזה ישר היה נשמע מפוקפק. אבל כשהגענו לשם, ההצגה הזו רק נהייתה מביכה יותר ויותר – לילדה היה לק על הציפורניים, לילד היתה תסרוקת עדכנית. וכל ההצגה של הריקודים והמריחת פנים בצבע היתה די מטופשת.
• חזרנו לארוחת צהריים, והצלחנו לשכנע את המדריך להקדים את ארוחת הצהריים ולחזור מוקדם, שכן לא היו עוד תוכניות בלו”ז, ולא ראינו מה יצא לנו מלמרוח שם את הזמן.

לקחים ומסקנות:

אני שמחה שיצא לי להיות באמאזונס – זו בהחלט חוויה, אבל זה באמת הרבה פחות מרשים ממה שזה נשמע. מה גם – שהרבה דברים הרגישו כמו מריחת זמן…

בדיעבד הייתי הולכת רק לאי הקופים ולדיג הפירנאות. אבל אם בשביל זה שווה להגיע עד איקיטוס?! לדעתי לא. בשביל דברים כאלה אפשר להגיע גם לג'ונגלים יותר נגישים.