במסע הרוחני כל אחד מוכרח לבחון עצמו ללא הרף,
לבדוק שכוונתו עודנה טרייה וטהורה.
אני זוכר באחד המקומות, שנועדו למסעות וריפוי עמוקים,
כיצד האנשים הגיעו לדבר אחד ועברו לדבר אחר.
למשל ליד כפר הררה כמה שעות נסיעה מאיקיטוס + שיט בסירת מנוע,
כיצד באו אנשים לחוות את נפלאות הטקסים השמאניים עם המדיסין,
אך מהר מאוד המקום הפך לבית משוגעים.
לא רק שאדם אחד איבד את שפיותו לחלוטין,
רץ ביער עם מצ'טי לחתוך את "עץ הדעת" לטענתו,
לאחר שהיכה את השאמן והצליח לברוח ממעצר "בית" בחדרו הקטן מעץ,
אלא שגם רוב האנשים שהיו אמורים להיות אחראיים באותו מקום - הלכו ולא חזרו.
וכך נשארתי עם עוד כמה אנשים שפויים למחצה,
השאמן ששפיותו או אי שפיותו עדיין לא ברורים לי,
ובעיקר הרבה משוגעים (מקומיים ומערביים).
ככל שהמסע נמשך אני חש כמה קל זה ללכת לאיבוד,
לרדוף אחרי בועות של מחשבה ולחשוב שזה אמיתי,
וכמה מאתגר זה לשמור על העוגן של המודעות, הריפוי, הנשימה והחמלה,
להמשיך לפתח מודעות, ולהמשיך ללכת במסע.
בהצלחה.
