בכיוון שהוא אמר,
אל חוות הבודדים,
בהרים השופעים,
מלאי המעיינות הנובאים.
אחרי כמה גלישות,
על החול במדרון התלול,
הגעתי ליער סבוך,
שחסם את דרכי לעבור.
מכל כיוון עצים צפופים,
ואין לאן לנוע,
לא ידעתי מה אעשה.
השמש כבר שוקעת,
במרוץ עם הזמן,
קולות היער מתחזקים,
רשרושי נחשים, חיות בר, חרקים,
והחושך מתגבר.
האם אשאר בחיים?
זכרונות מההר (2)
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
