היינו אמורים להיות עכשיו בעיצומו של הטיול בסין. אבל אתם יודעים... הקורונה... אז עשינו מהלימון לימונדה ומצאנו את עצמנו מבלים שבוע בשפלת יהודה!
מפגש עם עמותת "הינני" בקריית גת
התחלנו במפגש עם גאולה מעמותת ״הינני״ יחד איתה בילינו כמה שעות בכפר ביתא ישראל שבקריית גת. שמענו את סיפור העליה המרתק שלה ושל בני משפחתה, הבנו כמה כוח אומץ ואמונה נדרשו ליהודים מקהילת ביתא ישראל לעלות ארצה. שוב נוכחנו לדעת איזה עבודה מדהימה עשתה המדינה והמוסד כשהוציאו לפועל את המבצעים להבאתם ארצה.
ראינו איך מגדלים תירס, בזיליקום כורכום והל בחלקות חקלאיות בכפר. מעבר לחקלאות, הרעיון של לתת לכל מבוגר מקרב יוצאי אתיופיה את האפשרות לעבד את הקרקע ולייצר תוצרת חקלאית ובכך להחזיר לעצמו תחושת משמעות וכבוד הוא פשוט חכם ונפלא.
כל יום צועדים המבוגרים כשמונה קילומטר לכפר לעבד את האדמה, לאחר כמה שעות עבודה חוזרים לקריית גת. והנה לכם מענה כולל לחיים של יצירה, עשייה ומשמעות שלצערי הלכו לאיבוד עם הקליטה הלא כל כך מוצלחת של מבוגרי הקהילה במדינה.
אחרי הסיור וההסבר קיימנו טכס קפה (״בו נא״) מסורתי, אכלנו ובירכנו על הלחם האתיופי שגאולה הכינה עבורינו (״דאבו״), בנינו לבני בוץ והשתתפו בבניית בית אתיופי מסורת (״גודג׳ו״/״טוקול״).
אחהצ הגענו לצימר של דוד ומלי במבוא בית"ר ונהנינו מהשהות בו. https://www.facebook.com/PNINA.BELEV.YAAR/
בהמשך הטיול שלנו ולא לפי הסדר הכרונולוגי של השתלשלות האירועים, ביקרנו בכמה מקומות ופגשנו כמה וכמה אנשים מעניינים:
ביקור בבית המלאכה של עינת, מעצבת נעלים וסנדלרית
עינת למדה את המקצוע באיטליה. לאחר שנים של הכנת נעלים בשוויץ חזרה ארצה עם בעלה סטפן והקימו את ביתם ואת בית המלאכה שלהם בישוב שריגים לי און. במפגש למדנו מהו ״אימום״ ואיך עובדים איתו סנדלרים, ראינו כל מיני מכונות ייעודיות לתפירה, ליטוש לחיצה והטבעה, הבנו איך גוזרים, תופרים, מדביקים, מנקבים ומשטחים עור.
ולבסוף מקבלים נעלים/סנדלים איכותיים המתאימים בדיוק לרגל של אדם ונשארים איתו לשנים רבות. הערה: לא דומה למה שקונים בקניונים השונים וממש לא ב״to go”.
מתברר שמעבר לעניין העסקי, כדי להיות סנדלר/ית טובה חייבים להיות חרוצים, מדוייקים, מסודרים, בעל/ת יכולת לראייה מרחבית ורצוי תלת מימדית עם המון סבלנות התמדה ואמונה בדרך. לידע כללי כדאי שתדעו שביום עבודה מלא עינת וסטפן מכינים 2-3 זוגות.
https://tour-yehuda.org.il/business/563
אגרו קפה
יעל מנהלת את בית הקפה ומרכז המבקרים של "אגרו קפה" וחנן הוא היזם, המוח והבעלים של המקום. מדובר במקום מקסים, שהייחודיות שבו תופסת אותך מהשניה הראשונה. שקי הקפה, הבר, הכיסאות השולחנו ואפילו התקרה גורמים לך להבין מיד שנכנסת למשהו שהוא הרבה יותר מבית קפה, למקום נעים, מכיל שיש לו ״נשמה״.
טעמנו המון קפה, למדנו המון על קפה, על הסגולות הטמונות בו, תהלי גידולו, אופן קליית הפולים ושיטות ההכנה שלו. הבנו גם את העניין הכלכלי האדיר שסביב הקפה (מתברר שקפה זו הסחורה השנייה בעולם מבחינת היקף הסחר).
מעבר לידע ולטעמים אליהם נחשפנו בביקור, שמענו גם את הסיפור האישי של חנן שגדל במשפחה חרדית. חנן שירת שירות קרבי משמעותי בצה״ל, עבד בגופים בטחוניים בדרום אמריקה, נחשף לעולם הקפה, התחבר לאינדיאנים ילידים מקומיים ובעזרת חזון, אמונה,יוזמה, וגם חוצפה ישראלית, הקים את העסק המשגשג שלו. המפגש איתו היה ללא ספק גולת הכותרת של הביקור באגרו קפה.
משק "עיזה פזיזה"
האם אפשר לטייל בלי לפגוש איזה מושבניק שיש לו משק חקלאי? אצלנו במשפחה התשובה היא לא! אז במהלך הטיול שלנו הגענו למשק משפחת צבן ולמשק החקלאי/ תיירותי שלה המכונה ״עיזה פזיזה״.
פגשנו את סיגל מנהלת החנות ואת אלון צבן הבן של הבעלים, שהסבירו לנו והראו לנו כל מה שאפשר על המשק, העיזות, תהליך החליבה, הגיבון והגבינות.
כמובן שגם פגשנו את העיזות פנים אל פנים, שוחחנו איתן, האכלנו אותן וחשוב מאוד - טעמנו את פירות עטיניהן בצורת: יוגורטים, גבינות רכות, גבינות קשות, גבינות קשות מאוד, עדינות עד מסריחות. בסוף הביקור קנינו יוגורט וכמה גבינות שיהיה מה לאכול בארוחת הבוקר. היה טעים ומעניין. http://www.izapzizadairy.com/
מוזיאון על התפר
מקום מעורר השראה. ממוקם על התפר, הלכה למעשה, בין מזרח למערב ירושלים, בין דתיים חילוניים, בתפר שבין אשכנזים למזרחיים. מקום שעוסק באמצעות הצגת תערוכות מתחלפות בשסעים/תפרים בחברה הישראלית.
החלטנו לבקר ולראות את התערוכות שמציגות בו כרגע. במקרה (או שלא במקרה?!) זכינו להשתתף בסיור מודרך של אוצר התערוכות ומקים המוזיאון, רפי אתגר, שהשכיל לשתף אותנו במה זאת אומרת להיות אוצר תערוכות במוזיאון, מיקם אותנו פיזית במרחב - שער מנדלבאום, מזרח ומערב ירושלים, שכונת מושררה, מאה שערים ...
הוא הוביל אותנו בין המיצגים של שתי התערוכות המוצגות במקום: מטרופוליס ו - גולם, שבגדול עוסקות במתח שבין עשירים לעניים, קפיטליזם, מרחב אורבני, אדריכלות ומשמעות העיר והגולם שקם על יוצרו!
איך אפשר בלי מחנה יהודה
כמובן שטיילנו בשוק מחנה יהודה. אווירה מגניבה, בליל של צעקות רוכלים, מסעדות עממיות ומסעדות בוטיק. ריחות דגים מעורבבים עם כנאפה, חלווה, דברי מאפה ופירות יבשים והכל צפוף, מזיע אבל הכי חשוב שכולם עוטים מסכות!
ובימים מוטרפים אלה, כשהמתח הפוליטי חזק באויר, איך אפשר לבקר בירושלים בלי לעבור בבלפור, ליד בית ראש הממשלה. פגשנו קבוצות של אנרכיסטים, קבוצות של תומכי ביבי, צעירים, מבוגרים, עצמאים ושכירים שמביעים את שעל ליבם באמצעות כרזות, מגפונים, מאהלי מחאה ברחוב ובגנים הסמוכים למעון רוה״מ.
ממש הרגשנו את פעימות הלב של הדמוקרטיה הישראלית, כשמסביבנו מתערבבות להן סוגיות כגון: כיבוש/שחרור, כלכלה וחברה, שמאל וימין, דת ומדינה, יאוש ותקווה בריאות, שפיות וחולי וכמובן שלא היה קשה להבחין בנוכחות המוגברת של שוטרי ושוטרות משטרת ישראל שעושים ככל שעולה על ידם להרגיע את הרוחות ולאפשר קיום של הזכות להפגנה ולביטוי עצמי, ברגישות ובנחישות.
אהה אפילו את יובל המבולבל פגשנו בכל הבלגן.
מסע לבטן האדמה
בטיול שלנו שילבנו גם מסע לבטן האדמה. זאת באדיבותו הרבה של הגיאולוג, איש רב הפעלים, מגלה העולמות, ד״ר אריה איתמר מבית ניר, שהקים בחצר ביתו מסלול הליכה בו שזר סלעים וממצאים שונים (שאסף במהלך חייו המרתקים שכללו מסעות חקר ברחבי העולם).
הסיור המודרך בשבע התחנות שבחצר ביתו, נותן הסבר ברור לאיך הכל נוצר וממשיך להיווצר בכוכב הלכת המדהים שלנו. הידע של אריה, היכולת שלו להעביר למשפחה רגילה תובנות חיים וידע גאולוגי באופן שבו גם ההורים וגם הילדים יעידו כי: ״היה מעניין מאוד ואפילו כיף״, מעידים בעיקר על כך שאריה, שיודע גם לפרסם מאמרים אקדמיים וגם להנחיל את היידע והתשוקה שלו לאנשים רגילים.
https://www.touryoav.org.il/?p=14891
ישנו בנווה אילן, יישוב שהחל את דרכו בשנת 1946 כקיבוץ, כשהגרעין המייסד מורכב מיוצאי ״מאקי״ - מחתרת אנטי נאצית מצרפת. היישוב שימש כמשל״ט במלחמת השחרור, ננטש, הוקם מחדש כמושב שיתופי וככזה קיים גם בהווה. בישוב ניתן לבקר גם במבנים היסטוריים הראשית ההתישבות במקום.
פגשנו את ג׳ק , מוותיקי היישוב, בבית המלאכה שלו בו הוא משפץ כל מיני דברים (הראה לנו מנגל ישן שהופך למתקן צלייה משוכלל). ג׳ק סיפר על הישוב ועל סדנאות גילוף בעץ אותם הוא מעביר פעמיים בשבוע. הראה לנו חלק מהעבודות שהוא ותלמידיו יצרו. טיילנו בישוב היפה, התרשמנו מהנוף המקסים של הרי ירושלים הנשקף כמעט מכל בית ורחוב ביישוב.
https://shimur.org/sites/נווה-אילן-ההיסטורית/
מזקקת ירושלמי ומזקקת מוסקו בזנוח
פגשנו את ניתאי, בעלים של מזקקת בירה שממוקמת במושב זנוח. ושוב זכינו לראות אדם שעיניו בורקות כשסיפר על התחביב שהפך למקצוע ואיך בארצנו הקטנטונת מזקקים ויסקי משעורה מעושנת. מאיש חינוך שחי בת״א, הפך יחד עם שותף לביל מזקקת וויסקי במושב זנוח. המזקקה שלו ממוקמת במתחם מזקקת מוסקו, שמכינה כמה סוגי בירות מעולות.
חוץ מכמה סוגי וויסק טעמנו גם רום, ג'ין וליקר קפה מבוסס על רום. היה טעים, מעניין ומעט ממסטל (מזל שאראל קיבל רשיון ביום חמישי שעבר). פעם ראשונה הרגשתי את העצמה שיש לוויסקי one malt. די בכמה טיפות שמתגלגלות בפה מעל ומתחת ללשון, לגרום לתחושת חום עמוק המתפשט מהפה לגרון, לאף ולכל הגוף. תכלס למרות שכבר טעמתי וויסקי בכמה מזקקות בעולם, וגם קוניאק, היה משהו מקסים ושונה בוויסקי של ניתאי. אולי זו הכוונה? אולי זה המתכון? אולי זה המקום??
רצינו לקנות בקבוק ויסקי אבל לא היה במלאי... אז קנינו את ליקר הקפה ושישיית בירת מוסקו.
אגב, הרום שהם מייצרים נקרא Jewish Pirates ומתברר שיש מסורת ארוכה של שודדי ים יהודים. כולל רבנים יהודים, ששדדו ספינות בעיקר ספרדיות לאחר גירוש יהודי ספרד.
לינה בצימר ״עין כרם המתוקה״
פגשנו את עופר, בעל המקום, שבמו ידיו הפך בית מט לנפול למקום מושקע ונעים. בבנין, של שלוש קומות וגג, קיימים כמה צימרים, מסעדה, שוקולטריה, ואפילו ספא קטן ובו ג'קוזי וסאונה.
עופר מתרוצץ ועובד כל הזמן ומידי פעם מספר על הבית שלו, השכונה המקסימה והאנשים שחיים בה.
וככה בין ארוחות בוקר ״home made” פיצות מושקעות, למיצי פירות מטריפים, ביקרנו בכמה כנסיות המספרות בעיקר את סיפורן של מרים (אמו של ישוע) ואלישבע (אמו של יוחנן). היינו בטכס מיסה קתולי, זחלנו בנקבה, וטיילנו בוואדי עין כרם הקסום ואכלנו במסעדה טובה - כרמא (הקדירות מומלצות מאוד).
פגשנו גם את רותם, שוקולטרית מהישוב מטע, חיה עם משפחתה ביורט, מעבירה סדנאות בישול ותזונה מבוססת raw food, בילינו במחיצתה כשעתיים בשעה שהכינה, ואנחנו הרחנו, פרליני פקאן ובוטנים. למדנו המון. על שוקולד, טימפור, קיפול, צומות מיצים ובכלל על החיים.
המפעל הקטן בו רותם עובדת נמצא במתחם של עופר. בעבר היה הרבה יותר גדול אך משיקולים שונים, בעיקר עסקיים, שטח המפעל הוסב לצימר...
הלימונדה יצאה טעימה מאוד
תכל'ס, טיילנו רק שבוע. נראה שבקלות אפשר לטייל שלושה שבועות רק באזור ירושלים ושפלת יהודה, וזה בלי קשר לטיול בסין שאני מקווה שעוד יגיע בעתיד.
זהו, היום חוזרים למציאות. מתוכנן עוד ביקור אחד בחווה לגידול דגים ״סנפירים״ בגני טל ליד אבני חפץ והביתה!!
ובאמת אנשים, יש לנו עם נהדר וארץ נהדרת!! רק צאו לטייל!!!
קריית גת, מבוא ביתר, צור הדסה, טל שחר, שריגים לי-און, נווה אילן, ירושלים, אבו גוש, בית ניר, זנוח, שכונת עין כרם.