בבוקר ה – 22.3 יצאנו עדי, אראל לירון ואני לנתב"ג.
בשש ועשרים המראנו לוורשה, במטוס של חברת לוט הפולנית, בשדה התעופה שופן המתין לנו סבסטיאן מורה דרך מקצועי שאיתרתי בטריפ אדוויזר. המתין לנו בדוכן המידע בשדה ומשם נסענו טיילנו איתו כחמש שעות. כך העברנו את הזמן של הקונקשיין. הסיע אותנו לגנים מלכותיים, סייר איתנו במוזיאונים שונים, והדריך אותנו בעיר העתיקה של ורשה. האגמים והנחלים עדיין קפואים ברובם, ברווזים ברבורים, ירגזים ועוד ציפורים מסביב, קר בערך 6 מעלות ושמש "משקרת". העצים גבוהים, חומים אפורים, שלב אחד לפני הלבלוב.
כמובן שגם אכלנו ארוחת בוקר קלה וטעימה, עם שוקו קצפת ועוגות באיזה בית קפה מדליק בעיר העתיקה.
החלק השני של הטיסה, עשר שעות מורשה לסיאול, עבר בכיף, טסנו במטוס ענק מרווח ומשוכלל dreamliner 787 !!! המון תוכן לצפייה ולהאזנה, אוכל טעים ובשפע + כמה שעות שינה והטיסה הוכתרה בהצלחה!
23.3
כשנחנתו בנמל התעופה הבינ"ל בסיאול – Incheon, גילינו ששתי מזוודות שלנו נהרסו, פשוט נלחצו ל"מוות" במהלך הטיסה או הקונקשיין בורשה.. מילאנו את הטפסים הרלוונטיים והובטח לנו שנקבל תוך יומיים שתי מזוודות חדשות לכתובת בה נשהה בסיאול. נקווה לטוב...
עקבנו אחר ההוראות של מי-אוק, הבחורה שנגור אצלה בבית, ולאחר 3 החלפות של רכבות תחתיות חברנו אליה ממש בכניסה לארמון Gyeongbokgung Paalace- הארמון הראשון בסיאול...אולי מחר נבקר בו... הלכנו כחמש דקות לבית בו נגור, מי-אוק מאוד נחמדה, הסבירה לנו על השכונה, הבית ובכלל כל מיני דברים שכדאי שנדע.
הלכנו לנוח.. היינו מאוד עייפים אחרי יום וחצי בדרכים..קמנו רעבים, הלכנו לטייל ברחוב מלא מסעדות וטעמנו כל מיני כפתאות מאודות בדוכנים ברחוב.. ואו טעיייים. האנשים שרואים שאנחנו תיירים שמסתכלים במפה ובאינטרנט ניגשים ומציעים עזרה.. נעים וקל להסתובב ברחובות...
טיפ – "שירותים בקוריאה": במושב האסלה בקוריאה מקובל לשטוף ולאוורר את אזור פי הטבעת לאחר "יציאה". חוויה ממולצת ביותר, אם אתה מוכן נפשית לדבר כזה.. בהתחלה מלחיץ, בהמשך מדגדג עד נעים. יש כפתור לנשים, כפתור לגברים (כנראה שמדובר על כיוון שונה של שפריצי המים, ועצמה שונה למים) כפתור להפסקה ועוד המון כפתורים שאני לא יודע מה תפקידם ולא העזתי לנסות, אולי בהמשך... בכלל גם שירותים ציבוריים בכל מום בקוראיה נקיים באופן יוצא דופן.
טיפ – "מסעדת עוף ייחודית": מסעדה קוריאנית מסורתית. מי שסיפר לנו על המסעדה הייתה אורנה, דודה של לירון. ואם אורנה אומרת שזו מסעדה טובה אז חייבים לנסות. למסעדה קוראים - Tosokchon ומגישים בה מספר מנות מרק עוף ועוף בגריל ייחודיות. הדבר המיוחד ביותר שאנחנו הזמנו הייה מרק תרנגולת שחורה. לתומי חשבתי שמדובר בתרנגולת רגילה שעברה השחמה או אפייה או קירמול כלשהו טרם הכנסתה למרק, כמובן שהופתעתי, מדובר בתרנגולת קטנה בגודל של חגלה, עם עור שחור ובשר משיי ורך, מבושלת במרק עם ערמונים, עשבי טיבול וג'ינסאן וממולאת באורז.
ארוחה לארבעתנו כולל קמצ'י, מגוון סלטים ומטבלים וצ'ייסר וג'ינסאן עלתה 54,000 וואן (בערך 50 דולר).
כתובת
85-1 Chebu-dong, Jongro-gu, Seoul, South Korea :
ב 23:30 הלכנו לישון..
24.3
קמנו בשמונה הכנתי ארוחת בוקר פשוטה: חביתה עגבניות חתוכות, טוסטים וריבה. קפה.. מים.. כמה בננות לדרך ויצאנו לטיולון של כשעתיים וחצי במסלול שעובר בין סיאול להר שמתנוסס מעליה – Inwangnsan Mauntain. למסלול קוראים Inwangnsan Forest Trail, והוא מתעקל בתוך חורש יפה, יש בו גשרים, עמקים, נחלים, נקודות תצפית על סיאול, המון ציוץ ציפורים ופשוט כיף.
בדרך פגשנו כמה אנשים שעושים ספורט, תלמידים שעושים סיור חקר בחורש, קבוצת מאמינים שמניחים מנחות להר וכמה מטיילים נוספים.
המשכנו ברגל לארמון גיונגבוקגונג המרשים:
ממש פנינת ארכיטקטורה ותרבות,
טיפ: "ארמון - GyeongbokgungPalacגיונגבוקגונג" -
הגעה בסאבוויי:Gyeongbokgung Station, line 3, exit 5
http://gbg.cha.go.kr
Tel: (02) 732-1931-2
הארמון ממוקם במרכז העיר סיאול המודרנית, בין גורדי שחקים לבתי קפה וגלריות. פעמיים ביום ניתן לצפות בטקס חילופי השומרים בארמון. יש גם סיורים חינמיים באנגלית ומוזיאונים נוספים בשטח הארמון.
לכל ממלכה עתיקה יש ארמון. ארמון גיונגבוקגונג (Gyeongbokgung Palace) אשר נמצא במרכז סיאול, נבנה לראשונה בשנת 1395, אך נהרס במהלך הפלישה היפנית לקוריאה במאה ה-16. בסוף המאה ה-19 הארמון שוחזר על כל 7,700 חדריו. במהלך הכיבוש היפני (1910-1945), הארמון נהרס שוב ונבנה פעם נוספת ב-1990. כיום, הארמון ממוקם במרכז העיר סיאול המודרנית, בין גורדי שחקים לבתי קפה וגלריות. עוד לפני הכניסה לארמון, ניתן להתפעל מן השדרה המובילה לארמון, בה מוצבים פסלים של גיבורים לאומיים מן העבר. עם כניסתכם לארמון, תוכלו להתרשם מהניגוד החזק, שבין העולם הישן בתוך המתחם ובין העולם החדש, מחוצה לו.
פעמיים ביום ניתן לצפות בטקס חילופי השומרים בארמון, המיועד למבקרים ותיירים. הטקס מכניס את הצופה לאווירה ההיסטורית של חיי הארמון ונותן הזדמנות לראות את הלבוש וכלי הנגינה המסורתיים. צפינו בטכס בדיוק בשעה אחת, וב 13:30 התחיל סיור מודרך באנגלית, כמובן שהצטרפנו אליו... כך למדנו על המלך מה היו תפקידיו, היכן עבד, היכן ישן, היכן ערך טכסים, מי עבדו עבורו, ועוד הרבה פרטים על העיצוב של הארמון, הציורים המיתולוגיים שמעטרים את הארמון, תהליך חימום רצפת הארמון (מתברר שהקוריאנים המציאו את טכניקת חימום הרצפה עוד לפני הרומאים!!!). ועוד כל מיני פרטים..
נכנסנו גם למוזיאון אורחות חיים מסורתיים של העם הקוריאני הממוקם בתוך מתחם הארמון. ראינו את מחזור החיים והטכסים הנלווים אליו מהולדת הילד ועד מותו. מוזיאון נחמד מאוד, תצוגה יפה וכמובן מדריכים דוברי אנגלית לשרות התייר ללא עלות נוספת.בדרך הביתה עצרנו בשוק אוכל – Tongin Market, בכניסה לשוק אפשר לקנות ב 5000 וואן מחרוזת מטבעות ולשלם עבור מגוון סוגים של מזונות בדוכנים השונים שמפוזרים בשוק. השוק הומה אדם, מלא מאכלים וממתקים שונים, לא ממש ידענו מה אנחנו קונים אבל הרוב היה טעים וחריף.
יש דוכנים שלא מקבלים את המטבעות וצריך לשלם בכסף, שווה בכל מקרה. חוויה אותנטית וטעימה.
טיפ: "שוק אוכל בסיאול – Tongin Market": בכניסה לשוק אפשר לקנות ב 5000 וואן מחרוזת מטבעות ולשלם עבור מגוון סוגים של מזונות בדוכנים השונים שמפוזרים בשוק. השוק הומה אדם, מלא מאכלים וממתקים שונים, לא ממש ידענו מה אנחנו קונים אבל הרוב היה טעים וחריף. שימו לב יש דוכנים שלא מקבלים את המטבעות וצריך לשלם בכסף, שווה בכל מקרה. חוויה אותנטית וטעימה. בשמונה וחצי הגענו הביתה מקלחות... ואז עדי נזכר שהוא עדיין רעב, אז אני והוא יצאנו לרחוב האוכל שליד הבית שלנו וקנינו איזה באגט מוקרם עם מוצרלה ונקניק... לא היה כ"כ טעים... מתברר ש"הנקניק" היה סוג של דג...
בסביבות 23:00 הלכנו לישון.
25.3
קמנו בשמונה, ארוחת בוקר מושקעת: חביתות , פילדלפיה, נקניק, טוסטים ובגטים, סלט ירקות...
בתשע הגיע בעלה של מי אוק ואסף אותנו לטכס יום ראשון בכנסייה הפרוטסטנטית בה הם חברים. הטכס נמשך שעה וחצי היו בו חלקי שירה, נגינה וכמובן מטיף כריזמטי שמעת לעת הרים את הקול וצווח מה שהקפיץ את עדי בעיקר.. מתברר שמי אוק שרה במקהלה. אחרי הטכס הציגו אותנו בפני המטיף, הכומר ואשתו ועוד כל מיני נכבדים מקומיים, זה לא שעשינו משהו מיוחד.. אנחנו פשוט בני העם הנבחר.. אלה שיושבים בציון וזו כבר אטרקציה יוצאת דופן. בהמשך הזמינו אותנו לאכול ארוחת צהרים מוקדמת בקפיטריה שבכנסיה אטריות במרק דגים ואצות. כמובן שרק אני אכלתי את המרק, אראל ועדי אכלו רק את האטריות ולירון עדיין מסתגלת לאוכל...
השעה הייתה כבר 12:00 כשיצאנו לכיוון בית העירייה, מוזיאון האומנות ורובע הקניות הגדול של סיאול. הרחובות יפים משלבים בתי האנוק מסורתיים יחד עם בנייה מודרנית, הכל נקי, מסודר ומרווח. הצמתים גדולים מאוד. ראינו מופע של ריקוד ומוסיקה קוריאנית, אבל הכי נהנינו באזור הקניות, מקניונים מושקעים ובהם חנויות של מותגי על ועד שוק שוקק חיים מלא דוכני אוכל וחנויות בגדים, מזכרות ושלל שטויות. כמובן ששוב אכלנו.. וקנינו בגדים ושטויות...
בשש חזרנו הביתה ובשש וחצי הגיעו מי אוק ובעלה לאסוף אותנו לארוחת ערב במסעדה מקומית.. אכלנו דברים מאוד טעימים שאני לא יודע מה שמם וממה היו עשויים אבל שתי מנות היו עד כדי כך מעולות שרשמתי את שמם: Bulgoggi ו – Bibimbap. שתיהן עם בשר בקר. מומלץ בחום. עלות כל מנה עיקרית כ 8000 וואן בערך 8 דולר.
במהלך ארוחת הערב הצטרפו אלינו הבת והבן שלהם, ותוך כדי הארוחה התברר לנו שהיום מי אוק חוגגת יום הולדת. החלטנו להמשיך לחגוג בבית שלנו שהוא בעצם שלהם, אז קנינו עוגת גלידה מדהימה מחברה בשם Baskin Robbins, וחזרנו לבית. שם חגגנו, שרנו שירים בעברית ובקוריאנית, שתינו בירה ולימדנו אותם לשחק טאקי.. היו צחוקים... הכל מצולם... מזל שלא הבאנו ג'נגל ספיד, זה כבר היה נגמר עם פצועים...
26.3.18
קמנו בשמונה, כרגיל... ארוחת בוקר והופ לדרכים... עדי ואני הלכנו לארמון הקרוב לביתנו כדי להחליף כסף. חזרנו הביתה ויצאנו כולם יחד לכיוון הנחל המלאכותי שזורם בסיאול Cheonggye – Cheon Stream, אורך המסלול הוא שישה ק"מ. לאורכו קיימות נקודות עליה וירידה משולטות היטב. השחזור שעשו משתנה כל הזמן, פעם יותר מודרני, פעם כפרי, פעם טבעי, פעם סלעי, פעם מרוצף.. לאורכו שלטים, פסלים, שלטי הסבר וציורים שמתארים מה קרה בנחל בתקופות שונות בהיסטוריה, איך הפך מלבה הפועם של סיאול ההיסטורית לפני מאות שנים, דרך הפיכתו למרכז עסקים שוקק, נטישתו, הפיכתו לנחל מזוהם, שיכוני פליטים, אטימתו בבטון ושחזורו המקסים לפני כעשרים שנה. מידי פעם עלינו מהנחל לעיר השוקקת, ביקרנו בשוק בדים, שוק בגדים, טעמנו כל מיני מאכלים נהדרים ופחות נהדרים (לטעמינו כמובן), מוכרת נחמדה הכינה לנו מטעמים וניסתה לשכנע את אראל ועדי לאכול תמנון, את הזעקות והפרצופים שהילדים עשו אי אפשר לתאר במילים... עברנו ברובע המנורות, ברובע ציוד הoutdoor ובו עשרות מותגים מעולים במחירים מוגזמים, קנינו לאראל מעיל עם מילוי פוך אווזים, לעדי נעלי ספורט ועוד כל מיני שטויות לכל המשפחה.. לא יודע איך זה קרה אבל, כמו מגנט, חזרנו לאזור הקניות Myeong Dong, רחובות המותגים וקניון LOTE היוקרתי. היום ניסינו בפעם הראשונה לאכול תמנונים קטנים כשראשם טבול בבצקית מטוגנת וזרועותיהם מתנוססות באוויר. עם שלל רטבים זה אפילו היה טעים. יש תמונות והם קשות לצפייה!! שלא תתבלבלו כשאני אומר ניסינו זה לא כולל את לירון ועדי וגם אראל שאמר שהוא איתי, אכל בקושי זרוע תמנונית קטנה, אז יצא שאנחנו טעמתי לבד...את החוויה הקשה שידרגנו בכמה קרפים טעימים עם פירות ונטולה...
בחמש נכנסנו לאירוע המרכזי של היום: מופע מושקע, קצבי ומצחיק בשם Cooking Nanta. מדובר במופע בו ארבע טבחים צריכים להכין סעודת חתונה רבת משתתפים ויש להם רק שישם דקות. במהלך המופע הם קוצצים, נלחמים, רוקדים, שרים, מצחיקים, ומבשלים מול הקהל ובשיתופו. מעיין הכלאה בין "מיומנה", "סטנדאפ" ו"בלו מן שאו". המופע עולה מידי יום כבר עשרים ואחת שנה מה שמעיד על הפופולאריות שלו. חוויה מהנה לכל המשפחה! מומלץ בחום. אתר אינטרנט"/:
העלות משתנה בהתאם למקומות הישיבה בסביבות 50 דולר לאדם, יש הנחות בכל מיני אתרי קופונים... למזלנו מי אוק הזמינה עבורינו את הכרטיסים מה שהוזיל מאוד את העלות עבורנו.
בדרך הביתה חזרנו שוב לנחל כדי לראות אותו מואר, הוא יפה ומיוחד ושונה מאוד מאיך שהוא נראה ביום. קנינו עוד כמה דברים שחס וחלילה לא נרעב... לירון ניקתה וסדרה את הבית לקראת העזיבה המתוכננת מחר, השארנו מכתב תודה יפה ומפרגן כמו גם מתנות מהארץ.
לילה טוב.
27.3
היום קמנו מוקדם יותר, בסביבות שבע, לארגן ולסדר את הבית ואת המזוודות, לאחר ארוחת הבוקר לירון ואני יצאנו למשרד חברת השכרת הרכב והילדים נשארו בבית. לאחר שהגענו לכתובת בה חשבנו שממתין לנו הרכב השכור הבנו שטעינו.. כמה שיחות טלפון ועזרה מאנשים ברחוב, הבנו שאנחנו צריכים לקחת רכבת תחתית לאזור אחר בסיאול ושם, מבניין משרדים כלשהו, לקחת את המכונית שלנו. לאחר התברברות קלה, אספנו את המכונית שלנו קאיה 3, חזרנו לאסוף את עדי ואראל ויצאנו לדרכנו. שמנו פעמינו לעיירה הקטנה סוקצ'ו Sokcho. גרים בה כ 90 אלף איש יש בה נמל דייג גדול השוכנת למרגלות שמורת סוראקאן. מהעיירה הזו ניתן להצפין מעט ולהגיע לאזור המבוזר עם צפון קוריאה. לאחר שהתמקמנו בגסטאוס נחמד נקי בו לקחנו חדר משפחה גדול עם מקלחת ונוף לים, יצאנו לאכול במסעדה קטנטונת עליה המליץ בעל הגסטאוס. למסעדה קוראים:
I Like Noodle, והיא ממוקמת בקומה הראשונה ברחוב Jungangan 14 Sokcho, מסעדה משפחתית (משפחת Shin) ממש פצפונת הבעלים מאוד נחמדים נתנו לנו שתייה קלה על חשבונם והכינו לנו את המנות במקום ממש לידנו. מנה ממוצעת עולה 8000 וואן. מאוד טעים!!!
אחרי האוכל נסענו לבית מרחץ / ספא/ חמאם... לא יודע איך לכנות את המקום... שם המקום: Cheokasan Hot Spring בכל מקרה מדובר במקום בו נובעים מים חמים מעומק 500 מטרים, למים, כך אומרים יש סגולות מרפא, הרגעות ושלווה. עלות למבוגר 9000 וואן, לילד פחות.
עד עכשיו קיבלתם את המידע היבש. האקשן התחיל שאף אחד מבני משפחתי המתוקים לא הסכים להיכנס איתי לספא, נשמע מוזר נכון?! העניין הוא שבספא קוראיני מסורתי מתהלכים ערומים. יש מתחמים נפרדים לגברים ולנשים. לאחר שכנועים רבים אראל הסכים לעלות איתי ולראות במה מדובר. שאלנו אם אפשר להיכנס עם בגד ים או אפילו תחתונים והתשובה הייתה: לא מוחלט! נכנסנו והמראות לא היו קלים.. למרות שהמקום מאוד נקי ומסודר, עשרות הזרגים המתנדנדים, והישבנים המדולדלים והמוצקים שנראו סביבנו ערפלו את חושינו. אראל החליט שבחיים הוא לא נכנס למקום כזה, ירדנו למטה וההחלטה הייתה שאני נכנס לבדי. שילמתי וקיבלתי מפתח ללוקר התפשטתי ונכנסתי למתחם ובו, חוץ מעשרות קוריאנים ערומים שיושבים ומקרצפים את גופם בכל מיני תכשירים, מגבות וספוגים, כל מיני בריכות, סאונות ומתקנים שונים. התחלתי לעבור ביניהם, אציין רק את המיוחדים: שלוש בריכות מחוממות כל אחת בטמפרטורה שונה, כמה סאונות בטמפרטורות שונות, מתחם בו שוכבים על רצפה מחוממת כשמנורות אדומות שוזפות את גופך, בריכה ובה סילוני מים ניתזים בעוצמה על הגוף (עד כדי כאב), בריכה שמצוין לידה כי היא בריכה מיוחדת בלי כל פירוט נוסף, רק שהמים בה ירקרקים ויש בהם מעיין תיונים בגודל ענק... וכך ניסיתי את כל הבריכות, שוחחתי עם המקומיים, נעזרתי בכל מיני מגבות וכלי קרצוף שמחלקים במקום. ואז הגעתי למתחם בו ראיתי גבר קוריאני מקרצף גבר קוריאני אחר. טוב זה דבר שאי אפשר להתעלם ממנו, ניגשתי שאלתי מה קורה פה והמקרצף ענה לי בקוריאנית שוטפת משהוא, עניתי לו שזה בסדר מצידי ושגם אני רוצה (מה שרציתי עלה 18 אלף וואן אותם שילמתי בסוף החוויה) חיכיתי כמה דקות ואז הוא קרא לי. מה שעשיתי נקרא "Full Body Sckrach", את מה שקרה שם קשה לפרט, לא מדובר בחוויה מהנה, אבל בהחלט מיוחדת וחד פעמית, בקצרה ותוך צנזור קל אנסה להעביר את החוויה: הגבר הקוראני גדול הממדים, קושר סרט לבן על ראשו, עוטף את ידיו במגבות לחות ועליהם בד מחוספס, מעין נייר זכוכית כתום, ואז אחרי שהוריד ממני את פריט הלבוש האחרון שהיה עלי – המשקפיים, מנחה אותי כיצד לשכב כשהוא מקרצף את גופי מכף רגל ועד ראש. חשבתי שישים סבון או שמן או לפחות משהוא נוזלי אחר אבל מתברר שבקוריאה עושים את זה על יבש. הוא קרצף ושפשף בעצמה, כשהוא נעזר בכל משקל גופו וידיו החסונות ובתנועות ארוכות החליק על גופי, על כל גופי, כולל מאחורי האוזניים ובין אצבעות הרגלים, בהתחלה לא ידעתי אם לצעוק, לבכות או להפסיק את ה"תענוג" הזה, אבל אז חשבתי לעצמי שכנראה לא אגיע לכאן שוב בחיי ושאם הקוריאנים עושים את זה בהמוניהם אז זה בטח לא כל כך נורא, חשבתי שאם לירון הייתה עוברת דבר כזה היא הייתה מזנקת מייד מהחלון, ואם עדי או אראל היו חווים את זה זה לא היה נגמר טוב. בכל מקרה המשכתי. הקוריאני הגדול השפריץ עלי מים, ורחץ אותי בסבון כמה פעמים כשהפך אותי מצד לצד. לבסוף יצאתי, בכוחות עצמי, מעט מסוחרר עם תחושת פילינג עמוק, מה זה עמוק, העור שלי היה ורוד אדום, ותחושת ריחוף ואופוריה אפפה אותי. חברתי למשפחה שלי, ספרתי להם בהתלהבות מה שקרה לי פרטתי הרבה יותר תוך הדגמות וקולות רקע.
חזרנו לעיר, יצאנו לאכול המבורגרים ולילה טוב....
28.3.18
אחרי ארוחת בוקר קונטיננטלית לגמרי נסענו צפונה לכיוון ה – DMZ, השטח המבוזר בין דרום לצפון קוריאה. לאחר כעשרים ק"מ הכהיש נחסם ע"י כוחות הצלה ולא יכלנו להגיע לגבול, מתברר שפרצה שם שריפה גדולה. חזרנו דרומה, לכיוון איזה מלון יפה בהרים, בדרך עצרנו בחוף מקסים, טבלנו במי הים הקרררררים, טיילנו בנמל דייגים, ראינו שוק דגים אוטנטי בו דייגים מוכרים לסיטונאים מכל שפע הים: מדגים, דרך סרטנים, צדפות שונות, רכיכות, ואפילו מלפפוני ים.
רוב הנסיעה הייתה באזורים הרריים, שלג עדיין נמצא בכל עבר, הטמפרטורה נעה בין 14 – 18 מעלות והפסגה הכי גבוהה שעברנו הייתה בגובה 1013 מטר מעל פני הים.
בהמשך הנסיעה עברנו באזורים חקלאיים, הרבה מאוד חקלאים מעבדים את החלקות החקלאיות שלהם. הרבה חממות, והרבה זבל אורגני שמוצנע בקרקע. מדהים לראות איך ליד חממות מודרניות, ציוד חקלאי מתקדם, מחרשות, טרקטורים וכיו"ב ממשיכים החקלאים לעבוד עם מעדרים, מקלטרים, טוריות ועוד כלי עבודה מסורתיים.
הגענו למלון שלנו להיום ואכן הוא יפה ומיוחד כמו שנראה בתמונות באתר בוקינג. מדובר באתר סקי מפנק שכרגע פתוח למרות שזו לא עונת השיא באזור. בקבלה נתנו לנו הסבר על המקום והמתקנים בו יש בו בריכת דגים, פינת ליטוף, גן מוסיקלי, גן תבלינים, שבילי פיות, שבילי אוהבים, מגלשות לקטנטנים ועוד ועוד. עלות ללילה 103000 וואן לארבעתנו כולל ארוחת בוקר שם המלון: Elf spa Resort . קיבלנו סוויטה בטירה ובה אמבטיה מפנקת, חדרים, מרפסות, ספת מסאג' חשמלית, מטבח מאובזר ועוד פינוקים. הכל בטוב טעם.
אחרי שעתיים שלוש של שיטוט במתחם המלון על כל מתקניו, יצאנו למסעדה מעולה בקרבת מקום. אכלנו מבחר נתחי בקר על גבי גריל פחמים כשהטבחית צולה את הבשרים, הפטריות והבצלים ממש מולנו במרכז השולחן, וגם חותכת את הנתחים ומגישה לצלוחיות שלנו. היה ממש טעים. וגם מיוחד.. הסלטים מגיעים חופשי וללא הגבלה, חלק גדול מהטעמים לא קיים כלל ברפרטואר הטעמים שלנו הישראלים, וזה חלק מהחוויה. אראל שרק לפני חודשיים הפסיק להיות צמחוני, התגלה בטיול הזה כחובב בשר מושבע, מכל הסוגים, הטעמים ואופני הבישול. הארוחה הזו הייתה הכי יקרה עד כה בסביבות 38000 וואן למנה. כשרצינו להזמין קינוח גילינו שהקינוחים שמוגשים נעים בין ממרח סויה, לפודינג אורז עם רוטב בקר, ולפשטידת סויה עם שום. החלטנו לוותר, אפילו עדי, מלך הקינוחים, ויתר!!
חזרנו למלון המיוחד שלנו, עשינו עוד סיבוב על ספת המסאג', כמה מיילים ווטסאפים, קפה עוגיות שוקולד צ'יפס ולילה טוב.
29.3
ארוחת הבוקר הגיעה לחדרנו בשמונה וחצי, שני סנדביצ'י בקר אחד בייגל עם חמאה ואחד מרק דלעת. לשתייה קיבלנו ארבע פחיות מיץ תפוזים בסגנון של "זיפ". אכן התחלה לא קלה של יום. בסביבות תשע יצאנו לדרכנו לכיוון העיירה Jeongseon, יש בה מגוון אטרקציות ביניהם מכרה ישן שאחת המערות בו פתוחה לקהל, קרון רכבת פתוח בו נוסעים כשבעה ק"מ, רפטינג, רובי צבע, ועוד כל מיני אפשרויות מאתרים היסטוריים, תרבותיים, מכוניות מתנגשות ועוד ועוד אנחנו בחרנו לעשות את האומגה שבגבעות אריי Arii Hills zipwire Jeongseon: גלישה מגובה 861 מטרים מעל פני הים, במהירות 70 קמ"ש על גבי כבל מתכת באורך של 1.1 מה שהופך את האומגה לארוכה ביותר באסיה. נוף מרהיב, פחות מפחיד מכפי שציפינו...יש שאטל בסוף האומגה שמחזיר אותך לתחילת המסלול לחניון הרכבים. עלות 40 וואן לאדם. במקום יש גם אפשרות לטייל על גבי שביל תלוי בעלות סמלית.
משם המשכנו בעזרת תכנת הניווט היקרה שלנו למרכז הריפוי ביער אליו עשו לנו מיאוק ובעלה הזמנה לשתי לילות. הבעיה שהוא לא נמצא באף תכנת ניווט ולא מופיע באף מפה שברשותנו. בגדול ידענו איפה המלון והתחלנו לנסוע לכיוונו. הדרכים יפות, מתפתלות בין כפרים, עצרנו בדרך לקנות נשנושים וארטיקים, המון עבודות בכביש.
לאחר כשלוש שעות נסיעה, חלקה בשמורה הררית מיוערת בשבילים צרים, מצאנו את המלון שלנו: Korea Forst Welfare Intitute, מדובר במתחם הגדול ביותר בקוריאה שמטרתו לשפר את בריאות האנשים, איכות חייהם ואושרם באמצעות חיבור ליער, להרים ולנחלים. המקום פועל בחסות משרד היערנות של קוריאה.
קיבלנו בית גדול ובו ארבעה חדרים סלון ושתי חדרי מקלחת ושירותים. הבית ריק, אין בו רהיטים, לא שולחנות, לא מיטות רק רצפת פרקט מחוממת כמובן, ובארונות מזרונים וכריות. זהו. אראל לא הבין איך מקום יוקרתי כל כך לא מציע אפילו מיטות בחדרים, ומילא שאין מיטות, אין גם ווי פיי.
אין להם כמעט תיירים מחוץ לקוריאה ובוודאי לא מישראל, הם כל כך התרגשו לקראת בואנו, וברגע שהגענו הגיעה מתורגמנית וצלמת שליוו אותנו כמעט לאורך כל השהייה. הפעילויות מובנות וסדורות כמו בקייטנה או בקלאב, התחלנו בהרצאה ובעיסוי ארומתרפי של כפות הידים בשמן פייטונסייד Phytoncide, וחוחובה. למדנו על נקודות העיסוי השונות בכף היד והשפעתן על מערכות ואברי הגוף, ובהמשך מזגנו את השמן הזה לתוך מיכל פלסטיק וענדנו אותו לצווארנו.
בהמשך יצאנו לטיול ביער, כמובן שעם הצלמת והמדריכה / מתורגמנית. במסלול של כשניים וחצי קילומטר כולו על גבי "דק", בלב חורש, צפינו בנוף, עשינו תרגילי יוגה, שיחקנו משחקים ספורטיביים כמו לימבו, קפיצה על רגל אחד בספירלת חבלים. התחבקנו, צחקנו ונסענו חזרה למלון לארוחת ערב.
בשבע התחילה חווית ההידרו תרפיה שלנו. הגענו למתקן ייעודי בשם מרכז הידרו תרפי. שוב התברר לנו שהוא הגדול במדינה. פתחו אותו במיוחד עבורנו. המדריכה הסבירה לנו מה אנחנו הולכים לעבור, נתנה לנו בגדי ים ומפתחות ללוקר. ובמשך שעתיים נהנינו בעשרות מתקנים שמבוססים על זרמי מים ואוויר לייצר מסאז'ים לטובת זרימת הדם ועוד כל מיני אלמנטים בריאותיים. כמובן שהיו במקום גם שתי סאונות יבשות, שתי סאונות רטובות ועוד כל מיני בריכות. חוויה מרטיטה, מהנה ומעייפת.
מכיוון שבחדרים אין כמעט כלום , גם כוסות וקומקום לא נמצאו בחדר, אז כוסות השגנו וקפה היה לנו נשאר רק להשיג מים רותחים. השתמשנו במים החמים שהם רותחים למעשה במקלחת והנה קפה ועוגה לקינוח יום מקסים!
העובדים במקום כמו גם המקומיים לא מדברים כמעט אנגלית, ולאלו שכן מדברים אנגלית יש מבטא מאוד משונה וקשה להבין אותם. אבל עם כוונות טובות בלב והרבה רצון טוב מסתדרים.
30.3
קמנו בבית היפה אך הספרטאני בו לנו, אנחנו לא רגילים לישון על מזרונים, ללא מיטה. עדי אמר שישן מצויין, אראל לירון ואני לא ממש נהננו.
ארוחת הבוקר הוגשה בחדר האוכל המרכזי, ולהפתעתנו הוגשה בה ארוחה שלא הייתה מביישת כל ארוחת צהרים או ערב. כן מתברר שאין לקוריאנים בעיה לאכול בשר, אורז ועוד כל מיני מרקים ותוספות גם בשמונה בבוקר. וככה עם בטן מלאה הלכנו לפעילות הראשונה של היום: מבחר טיפולי מסאג' שניתנים ע"י מכונות מסאג'. קיבל אותנו מדריך דובר אנגלית, עלק דובר אנגלית.. הוא הקריא מדף מסרים באנגלית וכך הסביר לנו על המכונות, איך פועלות, מה הן עושות, ועוד ועוד.
היו במרכז המסאג'ים ארבעה מתחמים: מיטות מים שמתחתם זרמי מים מעסים את הגוף. מתחם של קפסולות (כמו בחלליות) בהם מים מכל הכיוונים מעסים את הגוף. ובאוזניות מושמעת מוזיקה מרגיעה. מתחם מכשירי מסאג' באמצעות גלי קול (סוניק וייבז) שלפי התדירות והעצמה והתנוחה של הגוף מתרחשת החייאת תאים ושרפת שומנים. ומתחם אחרון בו היו שני מתקנים: ספות מסאג' "רגילות" מפנקות הפועלות גם על לחץ אוויר וגם על גלגלים ולחצנים מסוגים שונים והשני תאי עץ המשלבים מסאג' גלי קול, וברציות וחום.
וכך אחרי שעתיים יצאנו כשזרימת הדם שלנו מדהימה, ללא טיפת שומן מיותר בגוף, גבוהים, רזים ובריאים. סתאאאם... אבל באמת חוויה כזו עוד לא חווינו. המרכז מדהים מכונות מאוד משוכללות ויקרות. למשל מכונת העיסוי דמויית קפסולת החללית, עולה 75 אלף דולר ליחידה והיו שם 16 כאלו!!!
תאור של עדי לחוויה: כיף ברמות!
תאור של אראל לחוויה: מפתיע, לא ציפיתי לדבר כזה, היה ממש כיף.
תאור של אסף לחוויה: כל פעם לומדים דבר חדש. איזה יופי שעצמת הטבע מתחברת לקדמה, הנדסה ופיתוח מדעי.
תאור של לירון לחוויה: אין מילים!
אוכל קוריאני:
הפפולארי ביותר הוא הקימצ'י – כרוב ממולח שעבר התססה בכדים חומים גדולים. הקימצ'י מוגש כתוספת בכל ארוחה , הוא מלא ויטמינים ומינרלים ונחשב בריא מאוד. ניסינו כמה פעמים. נשאיר את הבריאות לקוראנים.
גאלבי: צלעות ברק קצרות, צלויות על גריל פחמים. טעים מאוד מומלץ ללכת למסעדות ייחודיות שצולות את הבשר במרכז השולחן יאמי.
בולגאגי: ברביקיו קוריאני רצועות בקר דקות שהושרו במרינדה המורכבת מסויה שמן סומסום שום ועוד תבלינים. גם בולגאגי אכלנו בכמה מסעדות. מאוד טעים ומומלץ.
בימבאפ: תערובת של אורז ירקות ביצה וממרח פלפל חריף. מעולה טעים מומלץ מאוד.
סאמגייטאנג: תרנגולה מאודה, ממולא באורז ובג'ינסאנג, מוגשת בקדרת מרק. הזמנו במסעדה והיה ככה ככה הזמנו גם תבשיל כזה עם תרנגולת שחורה. כן יש דבר כזה תרנגולת עם עור שחור בשר כהה, והיה טעים.
31.3 – 1.4
כשקמנו התלבטנו, היינו יכולים להישאר עד הצהרים, לאכול ארוחת בוקר ולעשות שוב את המאסג'ים במכונות המסאג' המדהימות שעשינו אתמול, או לוותר וצאת לכיוון הווסאמסה, המקדש אותו הזמנו לסופהשבוע, מכיוון שמדובר בנסיעה ארוכה גם אם נוסעים בכבישי האגרה החלטנו לוותר ויצאנו לדרך, הנסיעה נמשכה כחמש וחצי שעות עם הפסקות לאוכל שירותים נשנשושים ואפילו קניות של בגדים. כבישי האגרה מצויינים מלאים המנהרות שחודרות את ההרים ומקצרות את משך הנסיעה באופן משמעותי ביותר. באיזה שהוא אופן הן מחוברות ביניהן ולמרות שהחלפנו לפחות 3 אוטוסטראדות הגבייה בסוף הייתה עבור כל הנסיעה (שילמנו 14,900 וואן). כשהתקרבנו למקדש אי אפשר היה שלא לראות את הפריחה המדהימה של עצי הדובדבן הכל כך מפורסמים. אכן מחזה מרהיב עד כדי כך שאלפי מכוניות פשוט נעצרות בצידי הדרכים כדי להצטלם עם העצים הפורחים. מתברר שהפריחה התחילה רק בשבוע שעבר, ממש עבורינו, לפני שבועיים עוד היה שלג ברוב ההרים.
תכנית הפעילות שלנו במקדש התחילה בול בזמן, למרות שאיחרנו כמעט בשעה, חיכו לנו כי ידעו שאנחנו מגיעים (נרשמתי באינטרנט לפני כחצי שנה), חוץ מאיתנו הייתה עוד משפחה מדנמרק, זוג ומשפחה נוספת של קוריאנים. לירון הייתה בלחץ מהלינה במקדש, לא ידענו אם מתחמי הלינה מופרדים בין גברים ונשים, איך יהיו החדרים, מקלחות, ניקיון וכולי.. סיכמנו שאם ישנים בנפרד ולא נעים לה נמצא עבורה מלון בעיר הסמוכה, אין טעם שתסבול, ואם תחליט שהמקדש בסדר אז נשאר יחד. המקדש מצא חן בעיני לירון, קיבלנו חדר משפחתי. נכון שישנים על מזרונים פשוטים אבל הרצפה מחוממת ומאוד נקי. אז כולנו הפכנו לנזירים ליום וחצי.
הלו"ז צפוף, מדויק להפליא (ברמה של דקות) המתינה לנו מלווה צמודה דוברת אנגלית רהוטה שלוותה אותנו וחיברה בינינו לנזירים ולמדה אותנו את כל מה שצריך על המקום ומנהגי הבודהיזם: מהחלפת הבגדים, לימוד ההשתחוויות ותנוחות הגוף השונות אותן נצטרך לבצע, מנהגי המקדש (אסור / מותר), דרך טכס הכנת צמידים, ארוחות, השתתפות בתפילות, מדיטציה באולם, מדיטציה ביער ליד נחלים זורמים, עבודות הנקיון בהם נקח חלק, טקס תה, הרצאה פילוסופית על משמעות הבודהיזם ועוד ועוד. המקדש מקסים ביופיו, טובל בירוק, בלבן (דובדבנים) ובסגול (שזיפים) יש בו 40 נזירים ונזירות והוא מורכב מעשרות מקדשים וסטופות. הוא הוקם לפני 1500 שנה ע"י נזיר בודהיסט הודי. ספרו לנו המון עליו, צפינו והשתתפנו בפועל בטכסים, למדנו על בודהה, על השדים ששומרים על מאמינו ההולכים בדרכן, על כלי הנגינה השונים שמזמנים את יצורי העולם לתפילות ולדרך של בודהה. התמזל מזלנו וחוץ מהתזמון המדהים (שתוכנן מראש!!!) עם פריחת הדובדבן, יצא (בלי שתוכנן!!) שהגענו בדיוק להכנות לקראת חגיגות יום ההולדת של בודהה!!!
מאות המבקרים התלהבו מאיתנו וצלמו אותנו כל הזמן, זרים לבושים במדי נזיר מתפללים ואוכלים עם הנזירים המקומיים, אכן אטרקציה יוצאת דופן. לא זוכר אם ציינתי אבל ההשכמה לטקס הבוקר הייתה בארבע בבוקר, מה שדי "שפך" אותנו במהלך הפעילות בהמשך היום.
מה שעוד היה מפתיע שרוג'ר המדריך הניוזילנדי שהזמנו להדריך אותנו בעוד ארבעה ימים גר כבר שנים רבות מאוד קרוב למקדש אז הוא קפץ לבקר אותנו וסיכמנו היכן נפגש בעוד ארבעה ימים, וכמובן שהיו כל מיני שינויים בתכנית מכיוון שהוא הוזמן בדיוק ביום שבו היה אמור להדריך אותנו לטכס בהשתתפות נשיא דרום קוריאה בו הוא מקבל פרס על עבודתו כצלם נוף ותרבות העוסק בקירוב בין צפון לדרום קוריאה, מה שיגרום לו לפספס חצי יום מהטיול המשותף שלנו.. הוא הסביר לי את המצב, התנצל ובנה לנו תכנית חלופית ליום הראשון...מאוד הודה לי על ההבנה שאני מגלה. מה לעשות?? כזה אני: נוח לבריות, לא עושה עניין משום דבר (כמעט), מפיץ חום ואהבה לכווווולם.
וויתרנו על ארוחת הצהרים במנזר ויצאנו לכיוון בוסאן...
החלטנו לנסוע בכבשים המהירים, כך הנסיעה אמורה הייתה להמשך שלוש ורבע שעות בכבישים רגילים, ללא אגרה, הנסיעה הייתה נמשכת חמש וחצי שעות. בפועל נתקענו בפקק אדיר של כמעט שעה וחצי כי כל האזור שלנו מוצף בתיירים שבוא לצפות בפריחת הדובדבן.... בדרך ראינו דייגים באגם, עצרנו את הרכב והלכו אליהם, תוך שתי דקות עדי דג, ואראל קיבל מאחד הדייגים דג לצילום יפה. הם דגו סוג של קרפיונים. והיו ממש נחמדים.... בדרך ובגלל הפקק המזעזע עוד הספקנו, תוך כדי התגלגלות בפקק, לקנות תירס חם + ממליגה מוקצף מתקתק עם שעועית, והכל בגלל הפריחה המרהיבה של עצי הדובדבן!!!
לבוסאן הגענו בערך בשש, אז הנסיעה באמת נמשכה כמעט חמש וחצי שעות למרות שנסענו באוטוסטראדה. האכסניה שלנו נהדרת the new day hostel והיא ממוקמת ברובע בילויים וחוף ים מאוד מפורסם בבוסאן אזור Haeundae Beach. כמובן שהלכנו לטיילת, אכלנו במסעדת ברביקו שווה ועוד כל מיני גלידות... פקידת הקבלה באכסניה כל כך נחמדה, דבר ראשון ירדה איתנו לרחוב וכוונה אותנו לחנייה בבנין (מדובר בחניה מורכבת בה אתה מחנה על מעגל מתכת והרכב מסתובב ומוכנס לרמפה שמזיזה אותו לחדר נוסף בחניון. בחניה כל יום עולה 5000 וואן), בנוסף עזרה לנו לתכנן את הימים בבוסאן, הראתה לנו את האפשרויות על המפה והייתה מלאת מידע וכייפית. מתברר שהיא מתה על כלבים כמובן שהראנו לה את "אנה" שלנו והיא הראתה לנו את הכלבים שלה.. ספרה שהיא נשואה לגבר מהנדס ספנות ממוצא אירני כרגע הוא מובטל אבל הם בסדר מבחינה כלכלית... כפי שאתם רואים השיחה שלנו נמשכה הרבה מעבר לענייני תיירות. בקומה בה גרנו מתגוררת גם האחראית על הניקיון והסדר באכסניה גם לה היו שני כלבים מתוקים, עדי שיחק איתם. האכסניה כיפית, נקייה מאוד, המקלחת בחדר המשפחתי שלנו מפנקת, ארוחת בוקר כלולה והיא בשיטת עשה זאת בעצמך ( הם מביאים את המצרכים והאורחים מכינים את האוכל ומנקים אחרים. האוכל כולל לחם, תבלינים, ביצים, ריבה, חמאה, חמאת בוטנים, מיצים, קפה, תה, סוכר. ואין חלב רק אבקת חלב!!).
תוספת של אראל: כאשר עשינו את הסיור הראשוני במנזר המדריכה הסבירה לנו על עץ דובדבן זקן מאוד בן 450 שנה היא הסבירה שהנזירים נטעו אותו שם, היא הסבירה לנו שכאשר רואים נזיר נהוג לקוד לו קידה. חשוב לציין שכל התפילות היו בשירה והתפילות היו גם בערב וגם בבוקר. התעוררנו בשעה 4 בבוקר כדי להתחיל את סדר יומו של המנזר. החוויות שלי מהמנזר הם: חוויה אינטנסיבית, לוח זמנים גדוש שלא מתאים לכל אחד, דורש הרבה משמעת כי אסור כמעט להראות חיבה או להרעיש מה שהיה משימה מאוד קשה לאח שלי עדי, הנופים היו מאוד מאוד יפים ובסך הכל אני מאוד נהניתי.
תוספת נוספת של אראל: הגענו לעיר שפוכים ועייפים אני עוד הספקתי לישון שעתיים במנזר ועוד שעתיים באוטו אח שלי ישן 5 שעות באוטו אבא ישן בקושי חצי שעה ועוד נסע באוטו 6 שעות אמא לא ישנה בכלל החנינו את האוטו בתוך האכסניה שנישן בה יצאנו לעיר הלכנו לאכול. אכלנו מלא מלא בשר ובישלו לנו מול הפנים היה ממש טעים אחרי זה הלכנו לאכול גלידה המוכר הכין את הגלידה על שולחן קפוא מקרח והגיש אותה לעדי אני ואמא רצינו גלידה רגילה אז הלכנו לאכול במקום אחר, היה טעים. חזרנו הביתה לאמא ואבא לא לקח שנייה והם כבר ישנו,דיברנו עם המשפחה הם שמחים, ליל הסדר עבר עליהם מצויין, אמרו שהיה להם טעים, הלכנו לישון בציפייה ליום הבא.
2.4
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לכיוון פארק Taejongdae הגענו אליו באמצעות קויי סאבווי ואוטובוס. לאחר שנעזרנו בתחנת מידע לתיירים. בפארק אפשר לטייל רגלית לראש ההר וחזרה כשעתיים, או לקחת רכבת ואיתה לסייר בפארק או לקחת סירה ולשוט סביב הפארק תוך כדי האכלת שחפים וצפייה בצוקים ובעיר מכיוון הים.
בדרך, וזה קרה בטעות, נכנסנו לקניון Aqua Mall וראינו מעבר לכל החנויות מופע מרהיב של אור זרמי מים וצלילי מוסיקה.
המשכנו לשכונה צבעונית ששמה: Gamcheon cultural village , למעשה זו שכונת מצוקה שמתוחזקת כיום בעזרת כל מיני קרנות וגופים נוספים, הבתים בנויים בצפיפות על צלע ההר, הסמטאות צרות, פתחי הבתים דלתות וחלונות קטנים מאוד, יש בה הרבה סדנאות אמנים וגלריות. היא יפה ויש בה אווירה מיוחדת מאוד, ומומלץ לבקר בה. שעות הביקור בשכונה הן עד שש בערב.
ואז חזרנו למרכז העיר וירדנו לבקר בשוק הדגים ופירות הים הגדול ביותר באסיה: Jagalchi Market, מדובר בקילומטרים רבים של דוכנים, מסעדות, חנויות, והכל סביב פלאי הים, הכל מול הפנים, הכל ישר לכל החושים: ריח, טעם, מראה, שמיעה, מישוש.
אני אסביר:
הריח – אי אפשר להתחמק ממנוף חזק ודומיננטי.
המראה - אי אפשר להתעלם ממאות היצורים החיים, המיובשים, הקצוצים, הנשלקים, המקפצים והנאכלים למול העיניים.
השמיעה – הרוכלים קוראים ללקוחות הפוטנציאלים. בנוסף קולות הבישולים והקיצוצים של הדגים ושאר פירות הים נשמעים למרחוק.
המישוש: כשאתה מסתובב במקום כזה, אי אפר שלא למשש איזה מלפפון ים, תמנון, או סתם שרימפס מיובש או טרי.
והכי חשוב הטעם: עשרות מנות וסגנונות בישול של יצורים שאת מרבים, אנחנו לפחות, טרם ראינו לא כל שכן טעמנו!
הפעם החלטנו ללכת על רגוע והסתפקנו בבחירת צלופח ים במשקל קילו מאתיים אותו שלו מאקוורים, לא לפני שניסה להימלט, ובתהליך מקצועי ביותר הפכו אותו למנה ט ע י מ ה !!
על הדרך אחד המוכרים שהתלהב ממני ועוד יותר מעדי, שם על היד שלי תמנון שנדבק אלי עם כריות ההצמדה שלו, עוד חוויה ליום חוויתי.
חזרנו הביתה עייפים, כשלי, לעדי וללירון כואב הראש, ורק אראל, טורף הצלופחים הידוע, לא כאב כלום ועוד בדרך הוא אכל מנת בימבאפ טעימה, שיפוד פרגית ברוטב מקומי, ומנת אורז ובקר חריפה. לבריאות!!!
אחרי מקלחת, נס קפה, ועוגיות, נרגענו, כאבי הראש חלפו כלא היו... לילה טוב.
עדי מוסיף: אני רוצה לספר לכם על החוייה שלי בבוסן כשהגענו לפארק {זה שאבא סיפר לכם עליו}הינו צריכים לחכות קצת זמן ובינתיים ראינו זוג יונים שהזכר מחזר אחרי הנקבה ואז הסירה שלנו הגיעה ומלא שחפים הסתובבו מכל צדדי הספינה (בגלל שאנשים זרקו להם חטיפים) ואז התחלנו להפליג ולראות את הנופים היפים והשחפים עקבו אחרי הספינה, פתאום לאחד האנשים בספינה צץ רעיון להחזיק את החטיף ביד ולהושיט אותה מחוץ לספינה והשחפים התחילו לאכול לו מהיד וכולם התחילו לנסות גם. ואישה אחת הביאה לנו זוג חטיפים והשחפים אכלו לנו מהיד, לאבא אכלו את כל החטיף באופן מושלם ואת שלי השחף הפיל בטעות.
3.4
היום תכננו יום רגוע שכלל: מרכז קניות ענק, מוזיאון אמנות, ותצפית לילה. מה שיצא בסופו של דבר היה יום משוגע למדי, שהתחיל ב07:30 והסתיים ב 24:30. הכל התחיל כמתוכנן, הגענו למוזיאון לאומנות של בוסאן, התרשמנו מתערוכות קבועות ומתחלפות של מגוון אומנים, מפסלים ויצירות רב ממדיות, דרך ציורים, סרטים וקליפים מדהימים. עדי היה מוכן לוותר על החלק הזה בטיול.
המשכנו למרכז הקניות האדיר, תשע קומות של אלפי חנויות, מסעדות, קונדיטוריות, מתחמי אוכל מהיר ואלקטרוניקה. ממותגי על ועד אוכל רחוב. ואו. פשוט ואו. קנינו, ממש מעט כי די יקר, אכלנו ממש הרבה כי היינו רעבים, והיה ממש טעים. סיכמנו שנוותר על ארוחה נוספת במסעדה הערב, נחזור לאכסניה שלנו ננוח ובערב נצא לטייל בחוף ליד האכסניה. תכלס מה שקרה שפתאום הבנתי שמחר אנחנו עוזבים את בוסאן, ולא עוד יומיים כמו שחשבתי, מה שאומר שצריך לארוז היום לכל ימי הטיול הנותרים כולל הטרק בהרים עם רוג'ר, וגם לתכנן עוד יום טיול איפשהו צפון מערבית לבוסאן... לירון התחילה לארגן את האריזות, אני התחלתי לתכנן את הטיול, ואז צלצול במסנג'ר ממייקל, הבחור הקוריאני שפגשנו במנזר הוואמסמסה, ואיכשהו התגלגלו העניינים שהוא מגיע לאסוף אותנו לערב מדליק. קבענו בחמישה לשמונה בערב מחוץ לאכסניה שלנו, שאלתי אותו איך אזהה אותו? אמר שיגיע בפורש לבנה, סיפרתי לילדים, ואראל אמר שלא יכול להיות שיש לו פורש כי הוא סיפר לו שהוא מוכר בגטים בבוסאן, אמרתי לאראל שיכול להיות שלא שמעתי טוב ויכול להיות שמכירת בגטים בבוסאן עושה הרבה כסף.. נראה מה יהיה.. בינתיים לירון סיימה להכין את התיקים בחלוקה ליום הטיסה, יומיים טרק וכל השאר יישארו ברכב עד לשדה התעופה. מייקל אכן הגיע עם אחותו בפורש לבנה מסוג "macan s" , הילדים נכנסו לפורש, אני ולירון ירדנו לחנייה להוציא את הקאיה 3 שלנו. מתברר שזו חנייה ייחודית בה המכוניות מוסעות על מסוע, והיינו צריכים להזיז ארבע רכבים כדי להוציא את שלנו למתחם המסתובב כדי שנוכל לצאת עם הרכב מהחנייה. כשיצאנו לא ראינו את הפורש, לא את מייקל לא את אחותו וכמובן שגם לא ראינו את אראל ועדי. נראה לכם שזה לא אחראי להכניס את ילדיכם לרכב עם מישהו זר שפגשתם לחמש דקות לפני שבוע במנזר בהרים? ומה אתם הייתם עושים??? לאחר כמה דקות התאוששות צלצלתי אליו והוא כיוון אותי לצומת הבאה שם המתין לנו עם הילדים המתוקים שבכלל לא התרגשו מכל האירוע. ואז שאל אותי מה עם עניין הכשרות אמרתי שאנחנו לא ממש מקפידים ושאנחנו זורמים. נסענו כמעט שעה למסעדה באיזה פרבר של בוסאן, מתברר שמדובר במוזיאון למורשת קוריאה שהוא גם מסעדה מסורתית בשם Hurgsiru, מס הטלפון שלה 722-1377,7400(051) נכנסנו למעין חדר בוץ עם מחצלת ושולחן נמוך ואז התחילו לזרום פנימה המנות, והם זרמו וזרמו, מיני בשר, סלטים, דגים, סרטנים, צלופחים, מרקים, משקאות אורז מתוקים... השיחה קלחה: מתברר שמייקל שף, טייס, ויש לו מכון מחקר ללימודי יהדות. מעריץ את ישראל ואת היהודים, מדבר מעט יידיש... ולעניין הפרנסה.. הבגטים שאראל זכר הם למעשה משאית אוכל שיש לו במרכז העסקים של בוסאן אותה הוא ואחותו מפעילים כל יום מתשע בערב עד שש בבוקר. הם מכין כמה סוגי סנדביצ'ים , בכל אחד מהם בין 14 ל – 16 מרכיבים. כמובן שהזמנו אותו לבקר אצלנו בארץ, אמר שמאוד רוצה. בינינו סיכמנו שאם יגיע לביקור נארח אותו בבית שלנו וניקח אותו בטרקטורון של סבא צביקה לאכול פלאפל ושווארמה בטירה!!
בסביבות עשר אחרי ארוחה מפוצצת המשכנו בנסיעה של עוד כחמישים דקות לנקודת תצפית בהר גבוה בשם Hwangnyeongsan Observatory. מייקל הראה לילדים מה זה עצמה של פורש, ותוך שנייה נעלם לנו מהעיניים כשלחץ על דוושת הגז. הילדים נקרעו מצחוק ועדי אמר לאראל: תדע לך שעכשיו אמא צועקת על אבא שלא ייסע כל כך מהר. מה שבאמת קרה!! כל השבועיים אנחנו מקפידים לא לעבור את המהירות המותרת (הכל פה מצולם כל הזמן) ונראה לי שבערב אחד נקבל ששה- שבעה דוחות. בפסגת ההר מתנוסס מגדל תקשורת מואר בגווני סגול וצהוב, היה קר מאוד אז מייקל נתן לילדים מעילים, טיפסנו רגלית עוד כמה עשרות מטרים לתצפית מרהיבה על כל בוסאן, הגשרים, הים והאורות פשוט מהממים. המון זוגות, המון חבורות צעירים מגיעים להר, מאוד רומנטי ויפה. בחניית ההר נפרדנו ממייקל ואחותו, בחיבוקים ותודות. ובעזרת תכנת הניווט הידידותית שלנו הגענו תוך חצי שעה לאכסניה שלנו. ואו איזה יום!!!!
4.4
נסענו לכיוון הדירה המאובזרת שהזמנו ללילה בדיאג'ו DEAGU, זה היום הראשון בטיול שהיה ממש קר, 10 מעלות, וגשום. בדרך עברנו במרכז המציג את הייחוד באזור, המון מולטימדיה, משחקי מחשב, הדמיות והפעלות אבל הכל בקוריאנית.. הגענו לביצות אפו UPO SWAMP , אזור ובו כשלוש ביצות גדולות עם המון בעלי חיים ציפורי מים, דו חיים, צמחיית ביצות.. ישובים חקלאיים שכרגע עיסוקם העיקרי היה גידול בצל! מכיוון שירד גשם לא יכולנו לטייל בביצות, ולא לשוט בהם כמו שתכננו.. לאחר ביקור קצר במרכז המבקרים שלהם שכלל תצוגה חיה, מעין אקווריום של דגים ודו חיים, ותצוגה ממוחשבת המדמה את עופות המים והצמחייה כמו גם מגדל תצפית לעבר הביצות, המשכנו בנסיעה לעיר הגדולה. קיבלנו את הדירה שלנו בבניין הדירות, הכל עם קודים וסיסמאות (לחניון, לכניסה לבנין, לחדר). הכל נקי,מה זה נקי, מצוחצח!!! בערב הלכנו בגשם!!!! למתחם קניות תת קרקעי קנינו שטויות + ארוחת ערב מוכנה והמון תוספות וגם מצרכים לארוחת הבוקר. הכנו ארוחה ממש טעימה, התפוצצנו, עוף בגריל (קנינו מוכן), תפ"א ובטטות (הכנו במיקרו עם חמאה ומלח), ושלל אטריות עם רטבים שונים... קינוח קפה ועוגיות שוקולד צ'יפס. דיברנו עם רוג'ר והחלטנו שהשינוי במגז האוויר מחייב שינוי בתכניות, לכן החלטנו שנפגוש אותו מחר בין 4 ל – 6 ליד תחנת האוטובוס המרכזית של עיר בשם _____________ משם נסע לפגוש את מר סאו שמארח אותנו בבקתת ההרים שלו שם נאכל, ונסגור פינות לגבי הלו"ז של מחרתיים. אני מאוד מקווה שנטייל בהרים אפילו יום אחד... כמה שיחות עם ההורים ועם זיו.. ולילה טוב.
5.4
קמנו באיזי, בחוץ סגרירי אך לא גשום.. ארוחת בוקר "בריאותית" צ'יפס בטטות ותפ"א סנדביצ'ים עם חמאה גבנ"צ ומלפפון, סלט טונה חריף מקופסת שימורים.. ויצאנו לדרך. החלטנו לנסות ספא מקומי ומשם להמשיך לכפר קוריאני אותנטי בן כשש מאות שנים, בו חיים על פי המסורת + חידושי המודרניות גם בהווה, במקום גם מוזיאון מסכות ומופעי תיאטרון קוריאני מסורתי. הכפר מוכר כאתר מורשת עולמי ע"י אונסק"ו. שם הכפר Haoe אתר אינטרנט: www.hahoe.or.kr מומלץ בחום,יפה, מעניין שווה!
הגענו לספא, מדובר בספא ממש אותנטי, כמו בפעם הקודמת בסוצ'קו, רק פחות מפואר. הפעם עדי הסכים להיכנס איתי וכך התפנקנו לנו בבריכות גופרית בטמפרטורות שונות, סאונות יבשות וחמות, וקרצפנו אחד את השני במגבת / נייר זכוכית וסבון. מאוד נהננו, בייחוד מהחדר בסוף בו מתפנקים בכל מיני תכשירי גוף, קרמים לפנים ולשיער, ואביזרי ניקוי שונים. חזרנו למכונית בה המתינו לנו אראל ולירון והמשכנו בדרכנו נקיים, מריחים טוב וחמים, שחכתי לציין שבחוץ קר מאוד 8 מעלות. לאחר שעה נוספת הגענו לכפר המסורתי. קנינו כרטיסים לכל הכפר וכל מה שכלול בו המוזיאון, ההסעות באוטובוס, ומופע התיאטרון. המופע דרמטי, קולני, מלווה בתזמורת, צפו בו כמה עשרות אנשים ואנחנו הצטרפנו באיחור קל. המשכנו לסיור רגלי בכפר, קור אימים, זרזיפי גשם, ואנחנו השארנו את המטריות במכונית!!! הכפר מקסים, הבתים, הסיפורים על שני האחים שנולדו בו אחד פילוסוף ומורה גדול בתורת קונפיצ'יוס והשני נשיא קוריאה באחת התקופות שיפן שלטה עליה.. שדרות עצי דובדבן פורחות, נהר מקיף את הכפר. הצטלמנו המון. חזרנו עם השאטל, נכנסנו למוזיאון המסכות שגם היה מקסים. ומשם למקום המפגש עם רוג'ר.. כולם הסכימו שהיה יום נהדר, אבל ההמשך הפתיע עוד יותר. לאחר כשעה נסיעה בדרכים צדדיות ובמעלה הרים, הגענו לביתו של מר סאו. החדר פשוט ביותר, פוטונים דקים, רצפת עץ מחוממת, ובחדר נוסף הכין לנו מר סאו את ארוחת הערב. מכול טוב, תבשילים מקומיים, פשטידות כרוב, עוף, טופו, רטבים, יין קוריאני, מים, תה... בחוף 5 מעלות וגשם לפרקים בפנים חם נעים וטעים. בשלב מסוים שנענו תופים שאלו את רוג'ר מה זה התיפוף.. מתברר שבבית השכן מתאספים כעשרים מקומיים ומקומיות ומתאמנים לקראת פסטיבל תיפוף מקומי שמתקיים ביולי. כמובן שהצטרפנו, תופפנו, שתינו, אכלנו פירות ועוגות.. צחוקים... עדי ואראל תופפו ממש יפה. יש תמונות וגם סרטונים.
מזג האוויר למחר נראה בסדר ואם לא יהיו הפתעות נצא לטרק של 5-7 שעות בהרים מחר.
מתברר שרוג'ר, שיש לו סיפור חיים מאוד מעניין (לא סיים בי"ס בניו זילנד, למד פחחות וצבעות רכב, עבד בזה בניו זילנד ובבריטניה, טייל ועבד כמדריך תיירים וכגשש בכמה חוות תיירות בדרום אפריקה ובזמביה, היה שוטר בניוזילנד בתפקיד אבטחת אישים, השלים תואר ראשון ושני ואז הגיע לקוריאה, ובה השתקע ופיתח את העסק שלו. במהלך השהיה שלו חצה את רכס ההרים של קוריאה ברגל, גם בצפון וגם בדרום, כתב ספרים על כך תרגם שלטי הכוונה בשביל ההרים, פרסם ספר תמונות על המסעות שלו ובכך תרם לקרוב לבבות בין הקוריאנים בצפון לאחיהם בדרום. עבודתו זוכה להוקרה רבה והוא איש מפורסם בקוריאה.
6.4
אחרי ארוחת בוקר קוריאנית טיפוסית שכללה אורז מטוגן, ביצה טופו ומרק דגים, יצאנו לכיוון הפארק הלאומי סונגנסיאן Songnisan, הכניסה כרוכה בתשלום מכיוון שבשונה מרוב הפארקים הלאומיים בקוריאה, הפארק הזה שייך למקדש, והם שגובים את הכניסה. הליכה מתונה של כשעה לאורך נחל, אגם, ביקור במקדש, מפגש עם איילה וזוג ברווזי מנדרין. בהדרגה תוואי הדרך הפך לתלול, ובשלב מסויים העליה הפכה למאוד תלולה, עשינו כמה עצירות נשנושים ונשימה, לא רואים כמעט מטיילים נוספים, העצים בתחילת הלבלוב, מיים זורמים בערוצי הנחלים, פריחה סגולה ואוויר צלול. מה שהתחיל כהליכה פסטורלית בטבע הפך ( ככול שהשיפוע הפך חד יותר, והמדרגות בסלע הפכו לגבוהות יותר) למסע הכנה ליחידות מובחרות בצה"ל, היה די קשה, הילדים סחבו יפה, הגענו לפסגה בסיביות 1000 מטר מעל פני הים, העננים מתחתנו והרכס המדהים נפרש לנגד עיננו, ממש ניתן לראות מעין עמוד שדרה הררי מתפתל של רכס שחוצה את קוריאה לכל אורכה (הדרומית והצפונית). בפסגה רוחות עזות, קרות, ונוף עוצר נשימה, אראל אמר לרוג'ר שזה הנוף הכי יפה שראה מימיו!
התחלנו את הירידה, שהתגלתה כמאתגרת לא פחות מהעלייה, למדנו להכיר שרירם בגוף שלא ידענו על קיומם, היה קר מאוד ושלג התחיל לרדת. ביקרנו במקום משכנו של נזיר בודהיסט מתבודד, ראינו איך הוא חי. מתברר שהוא חי בכוך שארגן לעצמו בסלע ההררי + מרפסת מקורה שבנה, כמה חודשים ברצף מעת לעת יורד לכפר להביא לעצמו אספקה. בשגרת יומו הוא מתפלל, קורא כתבי קודש, עושה מדיטציה ופוגש אנשים שמגיעים להתייעץ איתו במגוון נושאים. פגשנו אותו בהמשך השביל כשהוא סוחב אספקה על גבו במעיין מנשא במבוק שארגן לעצמו. את השבע עשרה קילומטר שהלכנו היום כנראה לא נשכח בימים הקרובים (כיווצי השרירים יזכירו לנו) וגם לא בשנים הקרובות.
חזרנו לבית של מר סאו, אני עם כאב ראש, לירון עם רעידות בשרירים (אמרה שזה היה יותר מידי בשבילה) והילדים סבבה, בחוץ מעלה אחת ושלג יורד. אחרי שהאופטלגין התחיל לעבוד, והתאוששתי הוזמנו לארוחת הערב. היום ברביקיו. נתחי חזיר על גריל גז מיוחד, שנעטפים בעלי חסה רעננים, עם אורז בר דביר ומספר מטבלים ורטבים. אראל, מאז שסיים את שנותיו כצמחוני, נתגלה כקרניבור רציני, וגם עדי לא טמן ידו בצלחת. אני ולירון היינו רגועים יותר, בכל מקרה הייתה ארוחה מפנקת ומיוחדת.
ארזנו את המזוודות, העמסנו אותם לרכב והלכנו לישון בסביבות תשע. בארבע קמנו, קיבלנו ממר סאו את ארוחות הבוקר הארוזות, נפרדנו מרוג'ר ויצאנו לכיוון שדה התעופה. תכנת הניווט הציעה לנו כמה מסלולים. נסיעה בכבישים רגילים לשדה התעופה Incheon הייתה נמשכת שמונה וחצי שעות ונסיעה בכבישי אגרה שעתיים וארבעים דקות. כמובן שזו הדרך בה בחרנו אחרת לא היינו מספיקים לתפוס את הטיסה ארצה. הגענו בזמן, החזרנו את הרכב, עלינו לטיסה במטוס הדרימליינר, עצירה בורשה (מלא ישראלים, קניות, אוכל...) וב 8.4 ב04:00 בבוקר הגענו לבית הנהדר שלנו!!!
מעכלים את החוויות, ומתחילים לחזור למציאות השגרתית שלנו.
עד העונג הבא.
כמה דברים כלליים על קוריאה הדרומית:
תושבים כ 50 מליון.
שטח: כמיליון קמ"ר. אורך 1020 ק"מ ורוחב 175 ק"מ.
הדגל הלאומי נקרא טהגוקגי, הוא מסמל את עקרונות היין והיינג שעל פי הפילוסופיה האוריינטלית. המעגל במרכז הדגל מחולק לשני חלקים שווים העליון האדון מסמל את כוחות היאנג, והתחתון הכחול מסמל את כוחות היין. שני הכוחות הללו מגלמים תפיסה של תנועה מתמשכת, איזון והרמוניה המאפיינת את האינסוף. את המעגל סובבים ארבע טריגרמים הממוקמים בפינות הדגל ומסמלים ארבעת חלקי היסוד של העולם: שמים, יבשה, אש ומים.
טיפ: "נהיגה וניווט בכבישי קוריאה": קל לנווט בקוריאה. הכבישים טובים מאוד, רמת התחזוקה גבוהה, יש המון גשרים ומנהרות, תמרורים ורמזורים ברורים, השלטים בדרך כלל כתובים בקוריאנית ובאנגלית ותוכנות הניווט טובות. בחורף חלק ממעברי ההרים סגורים למעבר ובאביב (התקופה בה טיילנו) יש די הרבה עבודות תחזוקה בכבישים. הכבישים מצולמים, סעו לפי המהירות המותרת!! להפתעתנו הקוריאנים התגלו כלא אדיבים במיוחד. לא מאפשרים להשתלב בתנועה בקלות, לא עוצרים לפני מעברי חציה ומאפשרים להולכי הרגל לחצות בבטחה. אז שימו לב.
טיפ: כדאי להגיע לטיול עם כמה תכנות ניווט. יש מקומות בהם תכנת "מפות" של אייפון, מצאה מקומות שתוכנת גוגל מפס לא מצאה, לפעמים נעזרנו גם בוויז, ומה שהכי עזר היה שבתכנת הניווט ברכב ניתן למצוא כתובות גם באמצעות מספר הטלפון של המקום, החיסרון שלה הייה שהיו כבישים רבים ובעיקר מנהרות חדשות אותם לא הכירה כלל. מהניסיון שלנו תכנת המפות של אייפון הייתה הכי מדוייקת והכי קלה לשימוש.
פילוסופיית חיים, תרבות ודת: תכלס גם הקפיטליזם הנצרות והבודהיזים שמאפיינים את דרום קוריאה וגם הקומוניזם הסובייטי שמאפיין את קוריאה הצפונית זר לעם הקוריאני שמוצאו בכלל מערבות הכפור של רוסיה, סיביר ואפילו האסקימוסים, ובעברם המשותף מאמינים הקוריאנים בכלל האנימיזם ובאחי ההרים, הרוחות והמים וזרימת אנרגיה בישויות הטבע בהרים וביערות. ורוג'ר שהדריך אותנו בהרים מבטא זאת בספריו ובתצלומיו.
בקוריאה הכל מאוד מדוייק ומוקפד, וזה מתבטא בין השאר גם בהשקעות אדירות של מדינה + ארגונים שונים בפרויקטים לאומיים כגון: כבישים, מנהרות, אתרי מורשת, גנים לאומיים, מוזיאונים, מרכזים אקולוגיים. כמט כולם פתוחים לקהל הרחב בחינם. הכל בנוי מדהים, שיא הקדמה, הולוגרמות, הדמיות, שילוט ברור מאיר עיניים, הכל מונגש לבעלי מוגבלויות, נקי ברמות שאי אפשר לתאר. כדי שתבינו אפשר לומר שהשירותים הציבוריים הכי מלוכלכים שראינו בקוריאה משתווים לשירותים הכי נקיים שיש בארץ במלונות חמישה כוכבים!! גם הגינות, הפרחים, העצים הכל יפה מוקפד, מדוייק...
