הבנים חזרו עם צמידים צבעוניים , מה שקורה כשמגיעים לסאפה נשים מכל מיני שבטים מנסים לשכנע אתכם לעשות home stay אצלם בבתים ברגע שאתם מסכימים הן שמות לכם צמיד צבעוני ו “מסמנים” שאף אחד אחר לא יתפוס אתכם . אגב, כבר עברה שנה ובעלי עדיין מסומן עם הצמיד ))
בתכנון שלנו לא היה להשאר בבית של מישהו אבל תכננו לקחת קטנועים ולנסוע לבקר את כפרים ולכבוש פסגה של הר פנסיפן הנחשב להר הכי גבוהה בוויטנאם. אני מאוד כיוויתי שלא נעלה להר אבל נשברתי תחת לחץ חברתי.
ביום הראשון הסתובבנו בעיירה עשינו קנייה המונית של מעילי northface לכל המשפחה ונעליים לטרקינג ( אותם בהמשך שלחנו לארץ עם משלוח מהנוי) המחירים מאוד זולים והדברים מאוד איכותיים -עברו בהצלחה את הטרק הקשה .
ביום השני עלינו על קטנועים ויצאנו לכיוון הכפר של שבט חמונגים השחורים. הכביש משובש אבל הנוף משגע בדרך יש נקודות תצפית ומפלים יפים. הנקודה המעצבנת שבדרך עוצרים תיירים וגובים תשלום על הנסיעה בכביש ולא הבנו עד הסוף אם זה היה חוקי או לא .
הכפר מאוד מעניין, חלק מהאנשים אוספים אורז בשדות, הרבה ילדים מלוכלכים ומאושרים משחקים ברחובות, רואים את כל עבודות היד שלהם והם בכיף מראים לכם את כל תהליך העשייה. בנוסף יש חנות של אומנים באבן והם עושים דברים מאוד יפים ומקוריים שכדאי בהחלט לרכוש שם משהו למזכרת. בדרך חזרה הסתמכנו על “קיצור דרך” שראינו דרך הג'י פי אס ומה שקרה בפועל שהגענו לכביש לא סלול עם הר שממנו זורמים מלא מים והחוייה הזאת בהחלט היתה אקסטרים אמיתי. למרות הקשיים קבלנו בסוף פרס נהדר בתור תצפית מדהימה המשקיפה לכל העמק.
יום למחרת רכב אסף אותנו להתארגנות לקראת עלייה להר הפנסיפן. הטרק נחשב לבינוני-קשה נמשך יומיים כשהעלייה לפסגה היא יום וחצי וירידה חצי יום ונשארים לישון בקמפינג. יש כאלה שעושים את זה תוך יום אחד אבל אנחנו לא הבנו איך בדיוק הם שורדים את זה. הביאו אותנו למקום בו קיבלנו מים , שקיות ששמנו אל הרגליים נגד רטיבות ויצאנו לדרך. בהתחלה הטרק היה דיי נחמד הלכנו ביער אבל זה נהיה יותר ויותר קשה ככל שעלינו. הלחות אוטפת במיוחד כשהולכים בתוך העננים, לפעמים טובעים קצת בבוץ.
את המדריך שלנו כמעט לא ראינו, הוא היה נראה כאילו יצא למכולת עם כפכפים, מיטריה, סיגריה בפה וסל גב עם האוכל מאחור. הוא נשאר מאחור עם הבנות שהתעקבו אבל יש רק כביש אחד ורצינו להגיעה לקמפינג לפני שמחשיך. מה שקרה שבסוף לא הספקנו להגיע בזמן והלכנו בג'ונגל בחושך וזה בהחלט היה מלחיץ. הקמפינג היה חשוך ללא חשמל- למרות שהובטח, בנוסף כל הבגדים שלנו נרטבו כולל כל מה שהיה בתיקים. קיבלנו אוכל שכלל אורז דביק ירקות מבושלים וקצת בשר. הלכנו לישון רעבים מטונפים ורטובים…
בבוקר חטפתי מיגרנה קשה מאוד ולא עליתי לפסגת ההר אבל חבריי עשו את זה בגבורה רבה לקראת הצהריים הם חזרו והתחלנו ביחד את הירידה, הירידה בהחלט יותר קלה אבל למרות זאת הלכנו מאוד לעט, לחברתינו היתה פציעה קשה בברך. מצאנו את עצמנו עוד פעם הולכים בתוך חושך בג'ונגל, הפעם המדריך שלנו צץ והיה נראה מאוד לחוץ (כנראה, בגלל כמות הנחשים שאמורים לצאת בלילה) הוא כל הזמן חיפש עם העיניים מסביב ולמעלה בעצים. הסיוט הזה נגמר, קיבלנו מדליות וסוף סוף הגענו למלון עם כל יתרונות הציויליזציה .
טיפים לסיום: * מאוד ממליצים לכם על מסעדת gecko, רוב הזמן היה לנו חוסר מזל עם המסעדות בסאפה ואיכשהו תמיד חזרנו רעבים לשם .
- מי שרוצה לאתגר את עצמו מבחינה קולינרית אפשר לטעום מעדן מקומי איבר המין של סוס- אנחנו ויתרנו ))
*לחשוב פעמיים אם לקחת קטנוע , הכביש מאוד מפוטל ומשובש.
*אם אתם הולכים לכבוש את פנסיפן , לשים הכל בשקיות ניילון!!!! ולא יזיק לקחת קצת אוכל נורמלי לדרך .