טיול בנמיביה אוגוסט 2013

הכל התחיל אי שם במחשבות על דרום אפריקה לקיץ 2013. אנו נוסעים עם אהרון אח של דרורית ואיילה אישתו. שוחחנו ושוב שוחחנו ואמרנו לעצמנו : להיות בדרא"פ ולא לקפוץ לבקר את חנה בנמיביה ?? לא יתכן. אז נמיביה כבר בתוך הרעיון ומה הלאה? לאט לאט הבנו כי דרא"פ ונמיביה באותו טיול לא ילך . לדרא"פ תמיד אפשר יהיה לחזור .אז מרגע זה הטיול עבר להיות "הטיול לנמיביה". הרצתי כמה מיילים לסוכנים המארגנים טיול לנוסע העצמאי והחיבור הכמעט מיידי היה עם זיו בלאו מחולות נודדים. שוחחתי איתו ארוכות ומסרתי תאריכים אותם שריינו עם כרטיסים שהוזמנו באל על ליוהנסבורג. ולפתע הוא שואל: " אתה בטוח שאתה מדבר על אוגוסט 2013"? התשובה: כמובן כןןןןןןןןןןן. שתיקה קצרה ואז הוא עונה "טוב אתגרת אותי". מסתבר כי המלונות והלודג'ים כבר מלאים לאוגוסט 2013 וההרשמה ל2014 בעיצומה. הבחור עבד ועבד ומסתבר שגם די הצליח למצוא מקומות ברחבי נמיביה כמובן עם אילוצים כאלו ואחרים כמו שבת [ אנו שומרי שבת ] במקום שניתן לשהות אבל גם לטייל רגלית ולהינות. התוכנית החלה לקרום עור וגידים והנה מגיע המייל מזיו ובו כתוב כך : הלינה בתאריך כך וכך ברשימת המתנה גם בתאריך ההוא רשימת המתנה ועוד ועוד. "לא להתייאש" זיו אומר ,תמיד יש ביטולים ונחפש בעוד מקום בסוף הכל יסתדר בעז"ה או בעזרת נחשו מי? העברתי את התכנית במייל לדרורית ואהרון .דרורית העבירה אתהתכנית ככתבה וכלשונה לחנה בנימביה. למחרת בבוקר מייל מחנה כל הלינות שסומנו בסימן שאלה הפכו לסימן קריאה ויותר מזה גם שודרגו וחלקם שונו למקומות יותר אטרקטיביים מבחינת המסלול. מה נאמר ? או איך זיו אמר אולי אני צריך להעסיק את חנה כסוכנת בשטח. זה הזמן לשדרג את הטיול. להיות בנמיביה ולא ל"קפוץ" למפלי ויקטוריה? טלפון לזיו ואני אומר לו יש הפתעה "רוצים גם ויקטוריה" תתחיל לעבוד והוא עבד גם עבד. אז להלן הלוז המתוכנן: המראה מישראל עם אל על ליוהנסבורג 8.8.2013 נחיתה ביוהנסבורג קונקשין עם בריטיש אירוויז והמשך למפלי ויקטוריה שם יאסוף אותנו נהג מקומי אל המלון. התארגנות ומייד יציאה לעת ערב לשייט על נהר הזימבזי . חזרה למלון לארוחת ערב ולינה. סיור מוקדם בבוקר למפלים ומיד לשדה התעופה המראה חזרה ליוהנסבורג וקונקשין לוינדהוק בירת נמיביה. בשבת נשהה אצל חנה ובעלה . חנה היא בת דוד של דרורית ואהרון. ביום ראשון בבוקר אנו נאסוף את הרכב השכור במשרדי חברת ההשכרה ונצא בעז"ה לטיול המתוכנן. לטיול יצאנו !! לילה טיסה של אל על מבן גוריון ליוהנסבורג. מנסים להירדם והנה מוגשת הארוחה החמה מלווה בריחות שלא נותנים לישון . אוספים חזרה את המגשים ושוב מנסים להירדם והרעש של הילדים על המטוס ממש לא מוסיף .כנראה היינו צריכים לקחת מלטונין ולהירדם עוד לפני ההמראה. וכך לאחר 9 שעות טיסה אנו נוחתים ביוהנסבורג. ביציאה מן המטוס ממתינה לנו אוולין אשת בן הדוד של דרורית ואהרון . אוולין עובדת בתחנת אל על בשדה. היא מלווה אותנו בתהליך של איסוף הכבודה והמעבר בין הטרמינלים על מנת להספיק לטיסה של בריטיש אייר וייז למפלי ויקטוריה מן הצד של זימבבואה. היום הראשון יום חמישי 8.8.2013 הטיסה נמשכת כשעתיים והנה אנו נוחתים בשדה קטן עם טרמינל בעל מבנה קטן שמזכיר מאוד את הסרט מבצע אנטבה. המטוס גדול יותר מן המבנה , והוא חונה בפתח אולם הנכנסים. יורדים בכבש המטוס ונכנסים רגלית אל אולם קבלת הנוסעים. את המזוודות הסבלים מובילים ידנית אל האולם שמחר יהפוך לאולם היוצאים. אנו ניגשים אל פקידי ההגירה וכאן מתחיל תהליך אליו נהיה עדים במהלך שהותנו באפריקה: ראשית צריכים להחליט איזו ויזה אנו רוצים האם כניסה בודדת או כפולה. מסתבר כי כל כניסה לזימבבואה מצריכה תשלום של 30 דולר אמריקאי .משמע מי שמעוניין לחצות לזמביה וחזור שוב לזימבבואה עליו לשלם כאן ועכשיו כניסה כפולה . אנו משלמים עבור כניסה יחידה. פקיד ראשון בודק דרכון פקיד שני מקבל כסף והשלישי מחתים בקול רעש גדול את הטפסים והדרכון. התור של כ- 200 איש לוקח לא מעט זמן. התור הבא הוא לביקורת דרכונים ומשם אל המזוודות. אוספים אותן וביציאה מהמבנה ממתינה לנו להקת רקדנים וזמרים בבגדים מינימליים העשויים עורות של זברה או משהו דומה. דרורית מצטרפת אליהם לריקוד זוכה בתמונה לא לפני שהיא תורמת סכום כלשהוא ללהקה. ביציאה ממתין לנו נהג עם שלט יפה עם השמות שלנו. הנהג משווה בין ההזמנה שבידינו לבין האישור שבידיו . למרבית הפלא אין התאמה . אנו אמורים ליסוע למלון איללה שהוא מכובד מאוד אך בידיו הוראה לקחת אותנו למלון אחר שכנראה שווה יותר. לאחר השתהות קצרה הוא מחליט עבורנו שעדיף שייקח אותנו למלון ששם כספנו כבר נמצא וכך אנו בדרכנו לעיירה ויקטוריה מרחק של כחצי שעה מהשדה. המלון שוכן מרחק כמה מאות מטר מן המפלים והוא בן כ20 חדרים מרווחים ונהדרים הפונים כולם לכיוון המפלים . אין זמן עדיין להתרשם כיון שכבר בעוד דקות ספורות אמור נהג מקומי לאסוף אותנו לשייט על נהר הזימבזי. אנו עולים לאולם הקבלהושם כבר ממתין לנו הנהג שעמו אנו נוסעים למלון נוסף לאסוף זוג שלישי ומשם למעגן הסירות של שייט הנהרות. לאט לאט נאספים רכבי ההסעות שהגיעו ממלונות שונים בסביבה . גם כאן ממתינה להקת רקדנים לקבל את פנינו אך אמרנו להם כי "תרמנו במשרד" מסתבר כי התיירות כאן מהווה מנוע צמיחה ותעסוקה כלל לא מבוטל. רכבים רבים מביאים נוסעים רבים אל סירות רבות. כל סירה כזו היא בעצם כמו רפסודה שהילדים בונים במחנה הצופים . צמד חביות ועליהם פלטה גדולה עם מעקה סביב , מנוע מרעיש ומזהם.על הסירה ערוכים שולחנות רבים עם מפות וסכו"מ מוכנים לארוחה . מלצר טרחן מסתובב ומציע לנו שתייה ועוד שתייה . אנו נאותים לאחר הסירוב הנימוסי הפרסי "תערוף" ומזמינים שתייה במחשבה שכל בקבוק מים יעלה כמו היה זהב. לבסוף ניאותנו לזמנו 2 בירות עם 4 כוסות כיאה לקמצנים. רק בהמשך הבנו כי הכל על חשבון הבית אז הסכמנו להזמין גם מיץ. סוף סוף ההפלגה יוצאת לדרך ולאחר דקה וחצי עצירה בלב הנהר כדי שאף אחד לא יברח , הקפטן נושא את דברו. וכך הוא מכריז עד כמה הוא שמח לארח אותנו על "ספינתו" ומיד יוגשו מטעמי הבית הכל על חשבון הבית. המלצר הטרחן מתחיל להגיש לשולחנות את מגשי החטיפים ועליהם כל מיני נתחים של חיות כאלו ואחרות. מסתבר כי זיו הודיע וביקש שעבורנו יגישו מנה צימחונית ואכן המלצר כנראה זיהה שאנו ה"אהבלים" שלא טועמים ממטעמי המטבח הזימבזי ומיד הגיש לנו מגש עם בוטנים ופיצוחים חריפים . אנו אחרי 36 שעות ללא שינה נורמלית ואחרי בירה , מתחילים לראות כפול. השייט מתנהל באטיות ומדי פעם אנו מתחילים לעשות היכרות עם החיות של אפריקה. כך אנו רואים משפחת היפופופטמים שורצת בנהר ועושה שפריצים מהנחיריים. תנין גדול שמשתזף על שפת הנהרוכמה פילים שנותנים הופעה חיה . [השמאלית היא בובה השאר אמתיות ] שקיעה מדהימה על הנהר וכמו ששמענו כבר מחגי שלנו כי השקיעות באפריקה הן משהוא מיוחד . אכן כך. בדרך חזרה אל המלון ביקשנו את הנהג להוריד אותנו במלון היוקרתי ביותר בעיירה "מלון ויקטוריה" לפחות שנדע מה הפסדנו. המלון דומה באדריכליות שלו למלון המלך דוד בירושלים עם מרפסת אחורית ומקושט ברובי ציד וראשים מפוחלצים או דמויי ראשים של החיות המסתובבות באזור. חזרנו רגלית אל המלון שלנו עייפים אך לגמרי מרוצים מיום עמוס עד מאוד. קבענו השכמה מוקדמת ל06:00 על מנת להספיק עוד יום עמוס עד לטיסת הצהרים. היום השני יום שישי 9.8.2013 כאמור השכמה מוקדמת ויציאה אל מרפסת המלון לארוחת הבוקר.מולנו ענן רסס עצום עולה מן המפלים שאותם טרם ראינו והרעש נישא למרחקים. אנו נמצאים כ500 מטר קו אווירי מולנו זריחה של בוקר כשהשמש מפציעה בין ענני הרסס . 08:00 איסוף בלובי המלון ע"י מדריך מקומי לסיור רגלי בשמורת המפלים.מפלי ויקטוריה נפרשים לאורך של 1.7 ק"מ ונופלים מגובה של 108 מטר . במחשבות התכנון הראשוני היה כאמור לנחות בלויגסטון זמביה , ומשם לצאת אל המפלים. אך זיו בחוכמתו החליט עבורנו שאנו טסים לויקטוריה בזימבבואה וטוב שכך. מסתבר שהנוף אל המפלים הנשפכים מזמביה הוא לאין ערוך יפה יותר מאשר לעמוד מעל המפלים ולראותם נופלים. להזכיר כי אנו נמצאים בחודש אוגוסט לקראת סוף החורף בחצי הכדור הדרומי, בחורף אין שם משקעים וגם בקיץ האחרון ובכלל בשנים האחרונות הבצורת השפיעה מאוד קשה והמפלים "יבשים". עבורנו הישראלים לראות מפל כזה שוצף וגועש והמדריך אומר כי זו תקופת השפל מחזה לא מוכר . כשמגיע משב רוח קליל המסית את הרסס העולה מן המפל אין אפשרות לראות כלום , בעונה הגשומה זה המצב הקבוע . המדריך מוביל אותנו בין התחנות הקבועות במסלול ומסביר בצורה ברורה . מצלמים ומצטלמים ומתחילים להרגיש כמו היפנים שלא מפסיקים לצלם. כמויות רבות של תיירים גודשים את האתר ומנגד תיירים בודדים בצד של זמביה. בדרך חזרה אנו עוברים במגרש החניה שעמוס בדוכנים של מוכרי מזכרותועד שהרכב שלנו מגיע השלמנו קניה קטנה . אנו חוזרים לעיירה ומבקשים את הנהג להורידנו בשוק מוכרי המזכרות . סיבוב קצר וחזרה רגלית אל המלון , התארגנות ויציאה אל שדה התעופה לטיסה חזרה ליוהנסבורג ומשם טיסת המשך לוינדהוק נמיביה . התלבטות גדולה הייתה לנו באם יתאפשר לשלוח את המזוודות מויקטוריה ישיר לוינדהוק לשלוח או לא. ראשית זה שתי חברות שונות , שנית אנו עדיין ברושם שזו אפריקה ולך תסמוך . הגענו אל הפקידה של חברת בריטיש איירוייז וזו אמרה כי אין בעיה והמזוודות ישלחו ישירות ללא שום בעיה . שלחנו והתפללנו , נחתנו בשלום ורצנו להסדיר את טיסת ההמשך עם דרא"פ איירוייז . אנו ממריאים לכיוון נמיביה בידיעה כי חנה מחכה לנו בשדה לקבלת פנים ולסעודת שבת . במטוס לידי יושב אדם אפריקאי ומתעניין בכתב ידי אותו אני מעלה כרגע על הכתב. לשאלתו השבתי כי אני כותב עברית ומכאן התפתחה לה שיחה מעניינת על הטיול . סקרתי בפניו את המסלול אותו אנו עומדים לטייל והוא מאשר כי המסלול יפה מאוד וכי נהנה ונשוב לנמיביה .הוא עובר איתי על המלונות ומודיע בחגיגיות כי הם מהמעולים והטובים . באשר לאוכל הוא אומר כי אין כמו הבשר בנמיביה ואנו חייבים לטעום מכל הסוגים . השבתי לו כי מטעמי צמחונות אדוקה לא אוכל לטעום דבר מכל אלו , לתדהמתו ענה לי אם כך לשם מה באתם לאפריקה??? לאחר הנחיתה החלפנו כרטיסי ביקור ונפרדנו בביקורת הדרכונים כאשר הוא ניגש לתור של בעלי אזרחות ואנו לתור של התיירים . עם היציאה חנה ממתינה לנו עם הנהג ג'ימי . נשיקות חיבוקים דמעות של שמחה והופ שוב אנו פוגשים את ידידי מהטיסה שהמתין לנו על מנת להציג את אשתו . [ נראה לי יותר , שהוא רצה לראות אם הסיפור שלי שאני הולך לפגוש משפחה שלנוהוא אמיתי ] ברור שכל הלבנים אכן מכירים אותם אך מסתבר כי גם השחורים מעריכים ומוקירים אותם. עד שאנו מתנשקים , ג'ימי כבר מתקדם עם המזוודות אל הרכב לחניה. מכאן נסיעה של כ-45 דקות אל העיר ולשכונה בה אנו נשהה בשבת. השכונה נמצאת בסמוך לקאנטרי קלאב עם מלון והיא מוגנת מכל צדדיה בגדר חשמלית שוער בכניסה הראשית ועוד אחד בסמוך לבתים. אנו נכנסים להתארח בבית אמו של בעלה אשר לא נמצאת כרגע איתם. הבית מרווח ומאובזר עד אחרון הפרטים. בית זה לא נח לרגע . הוא מאכלס את החברים והמשפחה שאינם מפסיקים לבקר . חנה מנהלת יומן על מנת שלא יתנגשו האורחים אלו באלו .כך לדוגמה בזמן שאנו נהיה בטיול תשהה בבית משפחת חברים מן הארץשיעזבו לקראת שובנו בסוף הטיול. מקלחות והתארגנות לשבת. ריח המאכלים הטובים עולה באפינו ומזיל ריר מפינו . לסעודת ליל שבת מצטרפים חנה ובעלה. הוא הביא איתו בקבוק ויסקי משובח והשתיה זורמת . כיון שאני לא מיומן בעניין , מדי פעם החלפתי כוס עם אהרון וכך הכוס שלי הייתה רוב הזמן ריקה אך לא ב"אשמתי". השיחה קולחת ונמשכת עד השעות הקטנות של הלילה. מחר לא צריך לקום מוקדם!!! היום השלישי שבת 10.8.2013 שבת בבוקר , יום נעים. אחרי לילה של שינה מלווה בריח החמין המתבשל לאטו במטבח. אנו מתפללים במניין "סלוניקי" .וכך אנו יושבים לנו על שפת הבריכה שלא פעילה כי עכשיו חורף.יום נעים חולצה קצרה שמש מבטיחה וצפייה בשחקני הגולף העוברים מבור לבור במגרש הגולף מעבר לגדר. אגב את אחד הכדורים הטועים של שחקן מוכשר מצאנו אצלנו בחדר בקומה שניה מתחת לחלון שבור. יצאנו גם לשיטוט רגלי ברחבי השכונה ונראה כי הבתים משדרים עושר אך לא מחצינים אותו . לקראת הצהרים התכנסנו כוווולם לסעודת שבת עשירה וכשרה. ילדי משפחתה של חנה שבו בדיוק מטיול ארוך ברחבי הגלובוס כשחלק מהזמן הם יחד וחלק הם נפרדים וממשיכים עם חברים. בשבוע הבא הבן הגדול אמור להמריא לארה"ב ללימודים אוניברסיטאים ואלו הבנות מתחילות את שנת הלימודים החדשה בבית הספר הבין לאומי בוינדהוק. הילדים נתנו סקירה יפה על חויותיהם בעולם ועל הישגיהם הלימודיים ומשסיימו את "חובתם המשפחתית" אנו משחררים אותם לעיסוקיהם ואילו אנו ממשיכים ויושבים סביב השולחן עד שעות אחה"צ. בערב נקבעה לנו פגישה עם סוכנת הנסיעות המקומית [ הנציגה של זיו בנמיביה ] גברת איבון היא הבעלים של סוכנות נסיעות בשם[ Enjoy Africa [www.namibiatravelreisen.com איבון , הביאה עמה את כל האישורים להזמנות , מפות ואינפורמציה כללית. אנו עוברים איתה על החומר ביסודיות ומוודאים שהכל ברור. קבענו להיפגש למחרת בבוקר במשרדי חברת באדג'ט ששם הוזמן הרכב עבורנו. במוצ"ש יצאנו למסעדה מקומית כשבדרך אנו עוברים במהירות בכמה נקודות תצפית על העיר וליד ארמון הנשיא. היה נחמד טעים וצריך ללכת לישון , מחר מצפה לנו יום חדש של חוויות. היום הרביעי יום ראשון 11.8.2013 את המשרדים של באדג'ט פותחים ב09:00 לפיכך קבענו יציאה ל08:40 . הנהג של חנה לוקח אותנו אל משרדי חברת ההשכרה הנמצאים בשדה תעופה פנימי קטן בסמוך לשכונת המגורים בה אנו שוהים . הגענו ראשונים וכיון שהיום יום ראשון הכל בעצלתיים . העובדים מאחרים להגיע ואנו חושבים שטעינו במיקום . בנתיים מגיעים עוד אנשים על מנת להחזיר או לקחת מכוניות ועד שאנו מבינים מי נגד מי והאנגלי החוצפן נדחף לפנינו. אני לא זוכר אם כתבתי כבר כי הזמן באפריקה נמדד בדרכים אחרות ולכולם סבלנות. צריך להתחיל להתרגל . עובד יחיד גם ממלא טפסים גם מחתים כרטיסי אשראי גם מוסר מכוניות ואפילו מקבל אותם חזרה ממש כל יכול . תורנו מגיע ואנו חותמים ומקבלים את הרכב . הזמנו רכב "קומבי" . המדובר ברכב מסחרי מסוג פולקסווגן טרנספורטר בעל 8 מקומות . עוד בארץ ביקשנו את חנה לשריין לנו 2 כריות על מנת לקחת איתנו לדרך שישמשו למנוחה בנסיעות הארוכות וכך הפך הספסל האחורי למיטת מנוחה . העמסנו ויצאנו לדרך . הנסיעה בנמיביה היא בצד שמאל יעני הגא הפוך . כל יציאה לנסיעה עליך להזכיר לעצמך כי הכל הפוך . תיבת הילוכים רגילה , ידית ביד שמאל נו , מתרגלים גם לזה לא לפני שהרכב נכבה בזינוק הראשון ולא לפני שכמעט נכנסתי הפוך לככר הראשונה אבל התעשתי ואנו על הכביש באיחור של כשעה בלו"ז . כיוון כללי לעבר העיר רחובות Rehoboth . די מהר אנו עוזבים את האספלט השחור ועולים על כביש עפר . מרבית כבישי אפריקה הם כבישי עפר ויש צורך להתרגל גם לזה . אחיזת הרכב בכביש גרועה מרחק הבלימה גדול מאוד וסכנת החלקה בסיבובים גדולה מאוד . לעיתים הרכב נוסע לאן שהוא רוצה דהיינו ממשיך לנסוע על הקוליסים שהותירו הרכבים הקודמים . חלק מאיתנו כבר מתעייף ומנסה לנמנם ואנו טועים טעות קטנה בניווט אך אין דבר אנו מתחברים אל הכביש המוביל לעבר בעיר ה"גדולה" סוליטר Solitaire כשם המשחק במחשב . על המפה אותיות גדולות ובשטח מלונית קטנה עם תחנת דלק ופנצ'ריה שעוד נודה על קיומה בהמשך . גולת הכותרת היא המאפיה הנמצאת כאן ו"שמו" של פאי התפוחים שאופים כאן יצא למרחוק . ריח המאפים עולה באפינו ואנו ניגשים לדוכן המכירה . בעל המקום אפריקנר גדול מימדים וזקן מקבל את פנינו ומספר לנו מיד כי שמו יצא בכל העולם אפילו לרוסיה ולישראל . אין ספק כי הוא האופה המצולם ביותר בעולם אך הוא לא האופה הטוב ביותר בעולם . את השתיה החמה אנו מכינים לעצמנו מן התרמוסים שעל הדוכן . אהרון שלא היה מודע לעניין התרמוס מחליט להזמין הפוך עם חלב דל מוקצף וכו' בעל הבית מסתכל עליו ופניו הביעו הכל. אנו מתדלקים כפי שהסבירו לנו כי בכל מקום שתמצאו תחנת דלק פעילה תדלקו . גם אם לא חסר לכם כי מי יודע מתי תפגשו תחנה נוספת ואם יהיה לה דיזל [ סולר ] . אנו ממשיכים בתנועה לעבר Namib Naukluft Park אנו מגיעים וכאן פוגשים שוב את הבירוקרטיה האפריקאית . פקיד ראשון רושם את הרכב אצל השני נשלם את דמי הכניסה השלישי קבלה וכן הלאה. אנו משלמים מראש ליומיים. אנו ממשיכים בנסיעה כמה ק"מ בתוך השמורה ולנגד ענינו מתגלה הלודג' Sossus Dune זהו הלודג' היחיד הנמצא בתוך השמורה .זה אחד המקומות שחנה הצליחה להבריג אותנו פנימה . גב' סוניה מקבלת אותנו במאור פנים ומכוונת אותנו אל החדרים הממתינים לנו . אנו חושבים שגם בזה ידה של חנה מעורבת כיון שקיבלנו את החדרים הסמוכים לאולם המרכזי והם צופים על בור המים של המלון. בור זה אף שאיננו טבעי מספק מים לחיות הבר המצויות לרוב בשטח . פנס חיוור דולק מעל הבור ושופך מעט אור על החיות המגיעות להרוות את צימאונן . המלון כולו משתדל להיות אקולוגי ובנוי על כלונסאות על מנת שלא לגרום פצעים בשטח. אנו מתארגנים ללינה לא לפני שנרשמנו לסיור בוקר אל הדיונות האדומות . הזמנו את ארוחת הבוקר הצימחונית שלנו והלכנו לישון . הלילה צפוי מטר מטאורים . ראינו פירסום על כך עוד בארץ ודרורית יצרה קשר עם האגודה לאסטרונומיה בשאלה אם ניתן יהיה לחזות במטר גם בשמי נמיביה? התשובה המפורטת לא איחרה להגיע ובה נאמר שניתן יהיה לראות אך רק בזוית נמוכה לכוון צפון. מה רבה האכזבה שאת כיוון צפון חוסם הר גבוהה שלצידו שוכן המלון . שעת השיא למטר היא 02:00 [שעה קשה לכל הדעות]. אני חייב לציין שבחיים שלי לא ראיתי שמיים זרועי כוכבים כפי שאנו רואים הלילה . המקום מבודד וללא אורות רקע כך שכאן בהחלט ניתן להבין את הברכות שנתברכו אבותינו שזרעם יהיה ככוכבי השמים לרוב.דרורית מסבה את ליבנו כי הירח הפוך ממה שאנו רגילים לראותו. נקבעה שעת השכמה ל04:30 ייציאה לסיור עם הרכב של השמורה ב05:00. היום החמישי יום שני 12.8.2013 השכמה , קפה, יציאה אל השמורה. אנו עולים על הרכב ג'יפ סגור כאשר שלושת שורות הנוסעים פונים אל הנסיעה הרכב סגור וטוב שכך כיון שקר מאוד . אנו הצטיידנו בביגוד תרמי מעילים כובעים וכו'. פה ושם ניתן לראות מטאוריט מהאחרונים ללילה זה. הנסיעה אורכת כ45 דקות וכאן אנו מבינים את חשיבות הלינה בתוך השמורה . חוק יש בנמיביה וכולם שומרים עליו באדיקות . איסור תנועה במרחבי השמורה משקיעת החמה ועד זריחתה למחרת. אך ורק לרכבי השמורה מותר לנוע וכך אנו אכן מגיעים אל ה"Big Dedi" ומתחילים בטיפוס כשהמטרה להגיע אל הפסגה עם זריחת השמש. המראה מרהיב ויפה ורק לאחר הטיפוס ועם האור אנו רואים כי למרגלות הדיונה שוכן לו עמק המוות . לפני כך וכך מאות שנים זרמו כאן נחלים והצמחיה גדלה אך לאט לאט עלו הדיונות וחסמו את מעברי הנחלים וכך כל הצמחיה יבשה ומה שנותר הם שלדי עצים בתנוחות שונות וזקופות .אדמת החמר נאטמה וגם אם יורד מעט גשם אין באפשרותו לחלחל אל האדמה. אנו שומעים הסברים מן המדריך ויורדים אל העמק בריצה על המדרון.נסיעה קצרה ואנו מגיעים לשולחן ערוך ומסודר בלב שמורת הדיונות למרגלות הBig Mama . ממש נהינו בורגנים שולחן ספסלים מפות כלי אוכל שתיה חמה קרה דגנים וחלב ועוד כהנה וכהנה. לא האמנתי שזה אנחנו אבל הבטן מדברת לפיכך התיישבנו ואכלנו. בדרך חזרה אל הלודג' אנו רואים את דיונה 45 המפורסמת . כל כך למה? מפני שכל אלו שישנים מחוץ לשמורה ונכנסים רק עם הזריחה פוגשים את הדיונה הזו ראשונה ועליה מטפסים ומצטלמים ורק אחר כך מגיעים לאיזור בו אנו היינו הבוקר. הגענו למלון עייפים אך בהחלט מרוצים . כעת יש לנו עבודה קשה בהוצאת החול מכל החורים . החול לא נגמר בנעליים וכל ניעור מוציא עוד חול. אחר הצהרים אנו יוצאים לסיור קצר בנחל הנקרא SESRIMהנחל מחורץ מאוד ולאחר הליכה של כחצי שעה אנו חוזרים אל הרכב וממשיכים בנסיעה אל דיונה 45 לקראת שקיעה. הרוח חזקה ומעיפה את החול המוחק את צעדי העולים על הדיונה. שקיעה יפה ומהירה ואנו בדרכנו חזרה אל הלודג' שכן אסורה התנועה בלילות. כך חגגנו את יום נישואינו ה-33. היום השישי יום שלישי 13.8.2013 יצאנו לדרך בבוקר עם הפנים חזרה אל ה" המרכז העירוני " Solitaire .זוכרים מאתמול? היום יש זמן לעוד תמונות וגם דרישת שלום מישראל . כמה עשרות מטרים לפני ההגעה אנו נכנסים לגשר אירי עם מחסום מעבר לבעלי חיים במהירות לא קטנה . פספוס קטן , כניסה למהמורה שבסופה הבטון של הגשר , בום חזק וממשיכים עד לתחנת הדלק להצטיידות . בכניסה ממתין לנו העובד של תחנת הדלק ומוביל אותנו שלא אל המשאבה .אנו מנסים להסביר שאנו צריכים דלק והוא מנסה לשכנע אותנו שאנו זקוקים לו יותר משהוא לנו . לבסוף נעתרנו לו ונכנסנו אל הפנצ'ריה . אני משוכנע שהם אלו שיצרו את הבור שהרי כל רכב שני שעבר במקום נכנס אליהם. מפרקים את הגלגל והעובד מכריז כי הלך הצמיג . חיפוש במחסן לא הועיל , אין גלגל במידה הנכונה וכך אנו נאלצים להשתמש באחד מגלגלי החילוף שבאוטו . [ ביקשנו להכין לנו 2 גלגלים חלופיים ] בינתיים הבנות קנו צידה לדרך ואנו נפרדים וממשיכים בתנועה לעבר מעבר Ganab ומעבר Hotasas tk מספר בורות מים שבדרך . השעה חמה והחיות יצאו להפסקת צהריים וכך חוץ מ-3 יענים אף אחד לא בא לבקר . אנו ממשיכים אחרי שאכלנו צהרים במסתור שנבנה על מנת לא להפחיד את החיות . אנו חונכים את הגזייה שביקשנו מחנה לקנות עבורנו והקפה כבר בדרך . בהמשך הדרך אנו פוגשים את צמח הWelwitschia זהו צמח שנראה כצמח מת אך הוא חי. אומרים שהצמחים הוותיקים שבאיזור בני 1500 שנה ויותר . אנו נסעים באיזור הנקרא פני ירח מפני שמזכיר כנראה למי שהיה שם איך נראה הירח. מזכיר מעט את מדבר יהודה והזור הסמוך לנהר הירדן . בדרך אנו פוגשים ראמים , צבאים מסוגים שונים וזברות . ו ממשיכים את הנסיעה לעבר העיר Swakopmund זו עיר השוכנת לצד האוקיינוס. הרוחות חזקות מאוד. שלפני שנכנס אל העיר ממש אנו נכנסים לפנצ'ריה גדולה מאוד ממש רגע לפני הסגירה . אנו רוכשים צמיג חדש על סמך ההבטחה של אנשי חברת ההשכרה כי נקבל חזרה את כספנו בתמורה לחשבונית . ניווט עירוני והנה אנו בפתחו של מלון Hansa . ממלאים את הטפסים המקובלים והנה הפקיד הראשי או המנהל או הבעלים , לא הצלחנו להבין מי הוא , ששמע כי אנו מישראל אמר לנו שיש לו גם חברים עם האף המשונה כמו שלנו . מסתבר כנראה ששורשיו הגרמניים נטועים בו היטב. למלון חיבור אינטרנט אלחוטי גם בחדרים וברגע שהתחברנו קופצת הודעה בווצ'אפ מחנה בזו הלשון : שריינתי עבורכם שולחן במסעדת Western Saloon . המסעדה במרחק הליכה מן המלון ואנו ניגשים ופוגשים מסעדה קטנה וחביבה עם אופי נחמד ושירות טוב . בתפריט : " צדפות אלכסנדר " מנה שהומצאה ע"י קובי . לצערנו לא יכולנו להינות מכל טוב נמיביה . חזרה למלון , מחר יום עמוס ממתין לנו. לילה טוב היום השביעי יום רביעי 14.8.2013 קבענו יציאה ל09:00 על מנת להתייצב במשרדי חברת Sandwich Harbor 4x4 tours שם עלינו להיות ב- 09:45 . מרחק נסיעה של כחצי שעה אל עיירה בשם Walfish Bay . אנו ממתינים והנה מגיע לנדרובר דיפנדר שנת יצור 1994 הנראה כאילו אתמול ירד מפס היצור . המדריך בני פשוט נפלא ושולט בחומר וברכב ביד רמה . אנו מתחילים את הסיור ליד מפעלי המלח עם בריכות האידוי הגדולות המושכות אליהם פלמינגו באלפים .בדרך כלל הפלמינגו ושאר עופות המים אמורים להיות צפונה יותר אך בשל מיעוט הגשמים הם נשארו לחרוף כאן . כמויות העופות מדהימות ואנו ממשיכים אח עבר הדיונות הלבנות . בני משיט את הג'יפ על פני החול הרך כאילו היה סירה על פני מים שקטים . עולה ויורד על הדיונות עם שיפועים תלולים ושיפועי צד כמעט בלתי אפשריים והכל בצנעה וענווה. בדרך אנו פוגשים "מוזיאון" ו"בית קברות" בני המדריך מבקש אותו להסתובב מעט על הדיונה עד שהוא עורך את שולחן ארוחת הצהרים .ושוב התמונה של שני זוגות בלב הדיונות סביב שולחן עם כוס שמפניה וארוחה צימחונית. ברגע שבני שמע במכשיר הקשר כי האוקיינס החל את שעת השפל מיהרנו ויצאנו לדרך אל מה שהיה פעם Sandwich Harbor . הרכב נוסע למרגלות הדיונות הנשפכות אל האוקיינוס נוגע לא נוגע בגלים . הנמל שהיה כאן ועיירת הדייגים פשוט נקברו תחת הדיונות .בתים יחידים ניתן לראות כשהם קבורים למחצה . יש לכם 20 דקות לסייר במקום לפני שתחל הגאות חזרה ואז רק מסוק יוציא אתכם מכאן מכריז בני. אנו מסתובבים בשטח מצלמים את העופות ויוצאים מהאיזור בטרם הגאות.אנו שואלים את בני אם ניתן לראות באיזור גם כלבי ים ? אם תרצו אין זו אגדה הוא עונה ואנו בדרך החוף והדיונות לכיון מגדל האור על מנת לצפות בכלבי הים. כלבי היםהביקור היום במושבה הגדולה של כלבי הים מייתר את הנסיעה מחר לקייפ קרוס Cape Cross . אנו חוזרים אל וולפיש ביי ונפרדים מבני ונכנסים לבית קפה קטן. קבענו עם חנה שכשנתפנה אחר הצהרים נתקשר אל קווינטון שהוא נציג וקבלן מבצע עבור קובי בעיירה. התקשרנו אליו ועוד לפני שגמרנו את השתיה נכנס גבר לבן ואומר יפה שלום. מסתבר שאותו קווינטון היה בארץ כמתנדב בקיבוץ משם המשיך כשוהה בלתי חוקי שעסק בבניה ושיפוצים בתל אביב עד שגברו עליו הגעגועים לארצו והנה הוא כאן . הבחור שומע עברית ומדבר מעט אך העדפנו עבורו לתקשר באנגלית . קובי משקיע בנדל"ן כאן . הוא בנה כבר שכונה של בתים עבור האכלוסיה השחורה . בתים צמודי קרקע עם 2 חדרי שינה, סלון ,מטבח וחניה מקורה . התיווך והמכירה נעשים ע"י אשתו של קווינטון . הבעיה המרכזית היא שהבנקים אינם מאשרים הלוואות לנשאי או חולי איידס . דבר המקשה מאוד את המכירה כיון שאין בית אשר אין בו שלב כזה או אחר של מחלה איומה זו.המכירה של הבתים נעשית עם מתח רווחים נמוך מתוך תחושה של החזר טובה תחת טובה לעם הנמיבי שקיבל את המשפחה בחום. המשכנו את ביקורנו לשכונה החדשה שבה מסיימים את הבניה כעת ומתחיל האיכלוס . כאן אותו קווינטון בנה עבור קובי כ75 יחידות והוא בנה עבור עצמו עוד 50 יחידות. הבחור הבין את העניין מהר מאוד. נסענו לבקר פרויקט נוסף ששם כל התשתיות כבר מוכנות אך קובי החליט לעכב את הבניה מתוך הרגשה כי המחירים העולים ייטיבו עמו . המקום כנראה על שמי .קווינטון הוא מהאנשים הראשונים שמשפחת אלכסנדר פגשה כשהגיע לנמיביה והם שכרו את שירותיו . הבחור נשוי לנסיכה אנגולית . בת של מלך מאחד השבטים באנגולה . נפרדנו לשלום וחזרנו לסווקאפמונד ללינה במלון הנסה לא לפני שעצרנו בסופר לקניית מצרכים להמשך . היום השמיני יום חמישי 15.8.2013 אתמול הרווחנו זמן רב בכך שביקרנו את כלבי הים והבנו את הרעיון אז הבוקר יש לנו קצת עודף זמן. התחלנו את היום בהחלפת כסף אצל החלפן . שוב אותה בירוקרטיה צילומי דרכון מכל הכיוונים ניירות וטפסים וכך יש 3 לפנינו והעניין הולך ומתארך . את הלילה הבא אנו נבלה בלודג' שנקרא Ai Aiba בתרגם חופשי = מורה הדרך - מדריך . מלכתחילה היינו אמורים להמשיך למקום אחר אך שריפה שקרתה בו לא מאפשרת מגורים שם והם הפנו אותנו לכאן. הגענו לכאן כבר בצהרים קיבלנו את החדרים הצופים גם הם על בור המים אליו באות החיות . נחנו מעט על שפת הבריכה ויצאנו לסיור רכוב עם רכב של המלון לרחבי השמורה .מסתבר שבנמיביה הלבנים הגיעו והתחילו להשתלט על / לרכוש / להלאים או כל דרך אחרת שטחים נרחבים תוך שאת המקומיים מעבירים או שולחים או מעבידים וכך אתה בונה לעצמך שמורה .שמורה זו מתגאה בכך שהם באו למקום עזוב והחיות שכאן הם חיות מקומיות ללא יבוא מאיזורים אחרים . הסיור מורכב משני סיורים : האחד הוא סיור אל ציורי הקיר הבושמנים והשני הוא סיור לשעת שקיעה ולתצפית 360 מעלות אל המרחבים . אם לא רואים מצוייר כאן פילים תוך כדי הסיור ראה המדריך נמר המצוי בשמורה דרך קבע אך מראה עצמו לעיתים רחוקות . התחלנו במירוץ אחריו אך הוא זריז יותר מאיתנו ומה שנשאר לנו לצלם זה את המקום בו הוא עושה את צרכיו. שקיעה נוספת באפריקה אל מול הר BRANDBERG ההר הגבוה בנמיביה כ-2700 מטר מעל פני הים.סיימנו את הסיור חזרנו למלון לארוחת ערב ולילה טוב. היום התשיעי יום שישי 16.8.2013 קמנו מוקדם לסיור רגלי בסביבת הלודג' לאתר בע"ח וציורי קיר נוספים הפזורים על הסלעים בסביבה. טיפוס קל והליכה נעימה ברחבי השמורה וחזרה לארוחת הבוקר. היום אנו נוסעים צפונה לעבר שמורה פרטית הנקראת Erindi Private game reserve . דרכנו עוברת דרך עיר הנקראת אומרורו Omaruru . כשביקרנו בביתה של חנה התרשמנו מאוד מפסלי העץ הפזורים בבית . חנה אמרה שבעיר זו יש "מפעל" של אומני עץ שחורים שהלבן מוכר את עבודותיהם . עצרנו לראות ולהתרשם ואולי לקנות. מרשים מאוד לראות בול עץ שהאומן בוחר לעצב אותו במגע מינימלי והתוצאה יפהפייה. ברוב הפסלים ניתן לראות את תבנית העץ המקורית . העצים הם מסוג עץ הברזל או העופרת שלדברי המקומיים הם שוקעים במים . קנינו מזכרת קטנה ויצאנו לדרך . הגענו לאירנדי . החווה הזו נבחרה לשהות של שבת כיון שיש מספיק מה לראות והיכן לבלות במהלך השבת . לאחר התמקמות בחדרים ולאחר שמילאנו את כל המסמכים הדרושים ובהם אישורי ביטוח רפואי והסרת אחריות מן המלון באם יקרה לנו משהו מהחיות וכו' . יצאנו לשתיית קפה של קבלת שבת על מרפסת חדר האוכל . מרפסת זו פתוחה לקהל 24/7 והיא יושבת על בריכת מים גדולה המספקת מים לכל חיות השמורה . גם חווה זו היא חווה פרטית וכנראה שבעליה עשיר מאוד שכן הוא מחזיק עדר גדול של היפופוטמים הצורכים כמויות אוכל ושתיה . אל הבריכה הזו מתנקזים כל בעלי החיים ואם יש לך מספיק זמן וסבלנות אתה רואה את כוחות הטבע בפעולה . יש סדר בבלגן שנקרא "ג'ונגל" . כאשר הפיל מגיע ההיפו נאלץ לקחת צעד אחורה ולתת את הכבוד הראוי . כאשר הג'ירפה מגיעה היא חייבת משנה זהירות שכן במים שורצים תנינים . וכבר ראינו ג'ירפות המגיעות עד המים מתכופפות ובורחות . ביש מזל . בקיצור יכולנו לשבת כאן עד הבוקר אך יש משימות . תפילת קבלת שבת וסעודה . חזרנו אל המרפסת גם בערב והחיים ממשיכים כל הזמן. עם ערב הגיעו גם צבועים שעשו סיור מקדים על מנת לראות מי יהיה ארוחת הערב שלהם . ועל זה כבר אמרנו שאנו בכלוב והחיות משוחררות . היום העשירי שבת 17.8.2013 קמנו ולאחר שסיימנו את התפילה יצאנו לסיור רגלי באזור המגודר והשמור בו ניתן לנוע רגלית . האמת מאכזב . אנו מוקפים גדרות מכל הכיוונים ואף בע"ח לא יכול אפילו להתקרב לסביבתנו . חזרנו לארוחת הבוקר . ניתן לרכוש סיור ממונע של השמורה הנוסע אל לב השמורה שם ניתן אולי לראות את החתולים הגדולים הנמר והאריה . מפאת השבת ויתרנו על המפגש הבלתי אמצעי וכך נשארנו עדיין עם חצי תאוותנו בידנו . נקווה כי בימים הבאים הדבר יתאפשר . במשך השבת החלפנו את מקומות הישיבה בין הבור המרכזי לבין הבור הקטן שמעבר לחדר . וכך הטבע שיחק תפקיד ראשי בסרט "נשיונל ג'יאוגרפיק". ראינו את הפיל מציק להיפו ולא נותן לו לאכול את האוכל שמיועד לו ולא מתאים כלל לפיל ובלבד שידעו מי השולט. ראינו את הקרנף מגיע עם צאצא קטן ונדמה היה לנו כי הפיל שומר על הקרנף בייבי בזמן שהאמא קרנפית אוכלת . מול החדר היה גם כן מצעד חיות כאשר בכל שעה מגיע זן אחר ולוגם את מימיו. וכך עוברת השבת ואנו נחים לקראת שבוע נוסף של חוויות מן הטבע. היום האחד עשר יום ראשון 18.8.2013 פנינו צפונה אל השמורה הגדולה ביותר בנמיביה Etosha אתושה . הנסיעה ארוכה של כ-350 ק"מ ברובה הגדול על דרכי עפר מתישות . הנהיגה לא קלה ומחייבת תשומת לב כל הזמן התנועה דלילה שהרי יום ראשון היום . יש מאיתנו שנרדמים שם מאחור ויש שלא יכולים אבל זה מה יש נסיעה מנהלתית ומהירה . אנו מגיעים לשער אנדרסן Anderson Gate . בשער יש להירשם ואנו מקבלים פתק עם שעת הכניסה 13:30 . נציין שוב כי השהייה בשמורה מותרת מזריחת החמה ועד שקיעתה למעט אלו הלנים בלודג' השייך לרשות הטבע והגנים N.W.R. שמשלמים עבור 24 שעות . אנו שואלים בתמימות את השוערת מה לרשות כשעת יציאה? והיא משיבה מה שבא לכם שעת הסגירה 17:30 . כאמור כאן רק נרשמים , את התשלום מסדירים בהמשך . אנו מגיעים למשרדי הלודג' שהם גם משרדי השמורה באגף הדרום מערבי של השמורה . אצל פקידה א יש לשלם את דמי השהייה שהם 80 דולר נמיבי לאדם ועוד 10 דולר לרכב . בעוד אנו עסוקים בלספור כסף הפקידה כנראה בלי ששמנו לב מוחקת את שעת היציאה שרשמנו וכותבת במקום 15:30 . ז"א 24 שעות + שעתיים בונוס . אצל פקידה ב אנו מקבלים את החדרים שגם כאן התערבותה של חנה הועילה ביותר . ניסיון להירשם לאחד מסיורי השמורה עולה בתוהו , הגברת אומרת שהם כבר מלאים עד אפס מקום ליומיים הבאים . התארגנות קצרה בחדרים ומיד יציאה לסיור בבורות המים בצד המערבי של השמורה . אגב גודלה של השמורה המוכרזת הוא כגודל מדינת ישראל והיא מנוהלת ע"י הרשות של המדינה . מצוידים במפות המציינות את הבורות אנו יוצאים לדרך . חלק מן הבורות הם מעשה ידי אדם וחלקם יצירות מן הטבע . הבורות מן הטבע מסומנות בעיגול לבן והאחרות עם נקודה שחורה בתוך העיגול . הציפייה היא כי לאחר הרבה שנות בצורת הבורות הטבעיים יהיו יבשים ואילו האחרים ישקקו חיים . אז זהו שלא כך הדבר . מסתבר שהטבע עדיין מחזיק מעמד ומייצר חיים בסביבתו ואילו המשאבות הניזונות מחשמל סולרי לא תמיד תקינות . חברות קיבלו כסף עבור אספקת והתקנת המשאבות אבל אף אחד לא טרח ללמד את המקומיים את תורת האחזקה וכך משאבות רבות לא פעילות . וכך אנו עוברים מבור לבור ולומדים שהנחת היסוד שלנו מוטעית וכי צריך לבקר בכמה שיותר בורות ולהספיק להגיע חזרה למלון עם רדת החשיכה . חלקם של הבורות שוקקי פעילות החל מן הזוחלים דרך היונקים ועד העופות וציפורי השיר . מראות מאלפים והפעם בטבע האמיתי ללא סורגים או גדרות חשמליים המגינים עלינו או על בעלי החיים. חזרנו לעת ערב אל הלודג' Okaukuejo Camp . כאן הלודג' הגדיל לעשות ובנה טריבונות סביב בור המים שלו . ואנו מגיעים אל הבור על מנת לראות את החיות המגיעות לשעת בין הערביים יפה שכזו . הג'ירפות המגיעות עם השקיעה באופק הן מחזה מדהים , זו חיה שהולכת באיטיות ובסגנון אלגנטי כל כך . זו אפריקה במיטבה . חזרנו לחדר לארוחת ערב קלה והבטחנו לעצמנו שחוזרים אל הבור שנית במהלך הערב . חזרנו שוב והפעם עם תרמוסים של שתיה ואנו תופסים מקום על הטריבונה . המחזה מאלף את הצד של החיות כבר הסברתי אך הפעם אני רוצה לספר על הצד שבו אנו משחקים תפקיד . יושבים עשרות אנשים מאחורי גדר עם מצלמות מהמשוכללות ביותר ועדשות שכל אחת יותר גדולה מחברתה . השקט מבהיל ממש והרעש היחידי שנשמע הוא תקתוק המצלמות שנשמע כמו מסיבת עיתונאים של אילמים . השקט מופתי ומדי פעם שומעים את רעשי ההליכה של החיות על חלוקי האבן. רק אנו בגסותנו מוזגים מן התרמוס ופותחים אריזות חטיפים הרעש איום . מפעם לפעם עוזב את המשמרת אחד הצלמים ומיד תופס את מקומו צלם אחר .יש מי שמשפר עמדה אל תחת הפנס ויש מי שמעדיף מולו וכך אנו יושבים שעה ארוכה . משעייפנו אנו מבטיחים שוב לחזור אל המשמרת עם שחר ועוברים להחליף את הספסל במיטה חמה המכוסה כילה נגד יתושים שחשנו בהם בזמן הישיבה בתצפית . היום השתיים עשרה יום שני 19.8.2013 קמנו השכם בבוקר לשעת זריחה ושבנו אל הבור לחזות בחיות . לאחר מכן אכלנו את ארוחת הבוקר נפרדנו מן המלון והתחלנו בתנועה בתוך השמורה עם הפנים מזרחה . אתמול הבטחנו לשוב אל אחד הבורות שמאוד הרשימו אותנו וכך אנו עושים . וכך כל היום עובר בין הבורות והצפייה בבעלי החיים . אנו משתדלים לתכנן את לוח הזמנים כדי להגיע אל השער המזרחי של השמורה לא יאוחר משקיעה . קו אוירי בין השערים הוא כ-100 ק"מ אך יש הרבה ק"מ נוספים בכניסה אל בורות שלא נמצאים על אם הדרך . חלקם של הבורות מאכזב וחלקם לא נותן לעזוב אך שוב השעון אויבנו היום . במפות נראה כאילו יש אגם גדול בפארק אלא שלא כך הדבר זו מלחה שאליה נאספים מים רק כאשר 4 נחלים צפוניים באנגולה מציפים בשל ריבוי גשם . דבר שלא קרה כבר כמה שנים. 2 נחלים בצדה המערבי של המליחה ועוד 2 בצידה המזרחי לא אמנה כאן את השמות הם ארוכים ומסובכים . בשעות הצהרים כאשר השמש מחממת את האדמה נראה לפעמים מראה כאילו יש מים באגם . ובכן כאן ראינו מדוע החליטו הפלמינגו לנדוד דרומה אל וולפיש ביי . לאורך היום עזבנו לעיתים אל הדרך הראשית ונכנסנו לדרכים צדדיות הסמוכות יותר אל המלחה ושם החיות היו יותר נחמדות אל המצלמה . פגשנו עדרי ענק של פילים אפריקאים . כל פיל כזה כגודל של משאית גדולה ומעורר כבוד . כאשר אתה עומד מולו הוא חוסם לך את כל מרחב הראיה .גם את הקרנף פגשנו היום וכך סימנו וי שני על שנים מתוך 5 " הגדולים " של אפריקה [פיל , קרנף , תאו , אריה , נמר ] וכך אנו ממשיכים בציד החיות במצלמה ובמירוץ להגעה עם שקיעה אל השער Von Lindenquist Gate וכאן מחכה לנו ההפתעה היומית . אנו מראים לשוערת את הקבלה ששילמנו את השהייה בפארק ובטוחים שאנו מסודרים . היא קוראת לנו להיכנס אליה ל"לשכה" ושם היא מראה לנו כי אנו שוהים כבר יותר משעתיים מעבר לזמן שעבורו שילמנו . כמו שרמזתי קודם הפקידה בקבלה שינתה לנו את שעת היציאה ללא הודעה . מה עושים ? אנו שואלים ובפשטות אומרת הגברת סעו כמה ק"מ חזרה אל משרדי הרשות הסמוכים שלמו על יום נוסף וצאו מיד כי כבר מאוחר . כל הניסיונות לשכנע כי נשלם מחר ואנו נשוב וכו' לא הועילו ואנו בדרך פנימה אל השמורה . גם כאן ניסיתי במתק שפתיים לבקש "הנחה" ומה שקיבלתי היתה נזיפה מנומסת . לא רק זה שנתנו לך שעתיים בונוס אתה רוצה עוד שעתיים??? שילמנו ויצאנו מיד אל הלודג' המצוי כ200 מטר מן השער אך בצד לא נכון של השער . Mokuti Lodge בלודג' חדרים מרווחים ומסודרים . מקלחות והתארגנות וגל ריח רע עולה מן המקלחת . ביקשנו לתקן אך ה"תיקון" לא עזר ועברנו חדר לאחר ארוחת הערב . בשיחה עם פקידת הקבלה בררנו האם יש להם סיור רכוב אל השמורה ? ואכן יש להם במחיר 500 דולר נמיבי לאדם אך הם יכולים להיכנס אל השמורה רק לאחר זריחה כמונו . זה לא קנה אותנו . החלטנו על השכמה מוקדמת איסוף של ארוחת הבוקר ארוזה ושיטוט בשמורה . היום השלוש עשרה יום שלישי 20.8.2013 קבענו יציאה ל06:00 כיון שהשער נפתח ב06:15 . אספנו את ארוחת הבוקר ויצאנו חיש לפגוש את האריה שבאחד הבורות אמרו לנו כי הוא מגיע לשם השכם בבוקר . הגענו לשם ולא היינו ראשונים . התמקמנו , ישבנו , ציפינו , חיכינו , אכלנו , נחנו ומה לא ורק אריה לא בא . או שהוא שכח את הפגישה איתנו , או שמשהו קרה , אך אנו לאחר שעה וחצי המתנה החלטנו שמגיע לו אם הוא לא בא עד עכשיו שימתין לנו עד הפעם הבאה שנגיע לנמיביה . עזבנו את הבור ושוטטנו בין הבורות תוך שאנו שואלים עוברי אורח האם פגשו את האריה או הנמר . ואצל כולם התשובה כן לפני כך וכך במקום פלוני . אנו רצים לשם אך למרבה הצער הוא כבר עזב את המקום וכן הלאה . כמובן ששיטוט כזה נדון מראש לכישלון . משהתחמם היום והסיכוי לראות בעלי חיים משוטטים הלך ופחת ניגשנו אל משרדי השמורה על מנת לשלם . לשאלתנו האם יש להם סיור אחה"צ הם משיבים כי הסיור הרגיל מסתיים בשעה שלא מתאימה לנו אלא רק לאורחי הלודג' שבשמורה אך אם נבקש יפה תמורת 300 דולר נמיבי לאדם יעשו לנו סיור פרטי בשמורה . סגרנו על סיור בן שלוש שעות החל מ14:00 ויצאנו חזרה למלון שלנו למנוחה קצרה . ניגשנו אל בריכת השחיה עם בגדי ים משקפות וכל ציוד העזר . כניסה למים הקרים ניסיון להתחמם תוך כדי שחיה לא הועיל ואנו משתזפים לנו עם ספר ביד . אכלנו צהרים וניגשנו לפגוש את הסייר שלנו . סם הנמיך מיד את הציפיות ואמר כי גם השעה לא כל כך מתאימה וגם אריה לא הודיע לאן הוא הולך היום . אך הוא מבטיח שיעשה את המיטב והמירב כדי לסיים את המירוץ .לסם עיניים טובות וכך הוא מכיר לנו את הציפורים האופייניות למרחב . את חלקם דרורית מכירה וחלקם חדשות עבורנו . הצבעים של הציפורים מטריפים ותוך שהוא מלהיב עם הציפורים סיפור האריה נגוז . כמובן שאת האריה או הנמר לא ראינו עד סוף הסיור סיימנו וחזרנו אל המלון עם שקיעה להתארגנות וארוחת ערב . ארוחת הערב מוגשת ליד המדורה כאשר לנו מכינים את הדג עטוף בנייר כסף ומתובל לעילא ולעילא מבושל מדיום . ולכל אורך הארוחה אתה שומע את הטבח האמון על האש קורא בקול גדול לאלו שהזמינו את הראם או האנטילופה או כל חיה אחרת שרצת אחריה עם המצלמה כל היום . נקודה למחשבה . היום הארבע עשר יום רביעי 21.8.2013 לאחר התארגנות וארוחת בוקר יצאנו לדרך לעבר Waterberg Plateau Park .אנו יוצאים מאזור שמורת אטושה בצדה המזרחי ומתחילים את דרכנו דרומה לקראת סיום הטיול . המרחק לוינדהוק הוא כ-600 ק"מ . על מנת לא לגמוא את המרחק הזה ביום אחד אנו בדרך לשמורת ווטרברג . בדרך אנו עוצרים ליד אגמון קטן של מי תהום Ojjikoto Lake . זו מערה קרסטית 55 מטר עומק אשר הגג שלה התמוטט וכך נתגלה המעיין . באגם זה הוטבעו כלי המלחמה של הגרמנים שנתפסו ע"י המקומיים בזמן המלחמה הגדולה . אל דאגה הם כבר הוצאו משם . כשהגענו דרורית שמעה כי הקופאית מדברת בשפת ה"דמרה" שזה אחד השבטים בנמיביה . המיוחד בשפתם הנקראת בפי העם שפת הקליק הוא שלמספר רב של מילים משמעות שונה לפי סוג הקליק המתלווה למילה וכך הדיבור נשמע כשירה . דרורית ביקשה אותה רשות להקליטה והיא אכן הסכימה . כמעט כמו אצלנו שכשאומרים "חבל על הזמן " תלוי באיזו אינטונציה . חלק מן הקליקים הם גרוניים וחלקם נוצרים עם הלשון והחיך . לא הצלחנו לחכות אותה אבל בהמשך הדרך העברנו את הרדיו לתחנה שמדברת כך והיה נחמד מאוד .אנו ממשיכים להדרים לעבר העיר Tsumeb . בעיר מוזיאון שהוקם ע"י אפריקנרים והוא מפאר את זוועותיהם ומעשיהם בראשית בואם ליבשת . הם כמובן מלבישים את הכל בתלבושת כזו שרק בזכותם הגיעו הילידים לאן שהגיעו . הכל לשם שיפור איכות חייהם של המקומיים . לא משנה כל כך שבדרך הם הרגו וביצעו את השואה הראשונה שלהם בשבטים המקומיים . בשנים 1904-1907 הם ריכזו שבטים שלמים במחנות הרעיבו אותם והרעילו את בארותיהם . הגנטיקאי הגרמני אויגן פישר ביצע כאן את ניסוייו הראשונים ב"תורת הגזע" . אותו פישר התמנה לימים ע"י צורר היהודים לרקטור באוניברסיטת ברלין . תיאודור מוליסון שהיה תלמידו של פישר ועשה חניכותו כאן היה למורו של אותו מנגלה . כמה מוכר לצערנו . עזבנו את המקום בתחושה קשה . עוד בדרכנו טילפנו אל השמורה על מנת לשריין מקום לסיור של אחה"צ בשמורה . העדפנו היום לבחור את הדרך הנוסעת על כביש אספלט . קצב ההתקדמות מהיר הרכב שועט במהירות גבוהה אנו מגיעים לצומת הפחתת מהירות ל 100 ומיד אחרי עוד 20 מטר הפחתת מהירות ל80 קמ"ש בצומת רכבים פונים ימינה ואני ממשיך ישר והנה מן העבר השני של הכביש ידו של השוטר מונפת ומסמנת לי לעצור להסתובב ולהגיע אליו . מד הלייזר מראה 105 קמ"ש . הדו"ח כבר מוכן ומה שנשאר זה רק למלא את הנתונים שלי ושל הרכב . הסברים תחנונים ובקשות ולבסוף הבחור נעתר להפחית את הקנס מ-1500 ל-500 נמיבי . ואז הוא מוציא את הארנב מן הכובע ואומר שאנו צריכים לגשת לעיר הקרובה מרחק חצי שעה לשלם בתחנת המשטרה ולחזור אליו לקבל את רישיון הנהיגה . חשבון זמנים קצר מראה שאת הסיור של 14:00 כבר לא נספיק . אהרון מנסה לבקש אם אפשר והדבר נכון בעיניכם וכל מילות הנימוס שאנו ניתן לכם את הסכום ואתם "תשלמו" עבורנו את הקנס . זה עבד אלא שבארנק יש רק שטרות של 200 מה עושים? נבקש עודף? מסתבר שיכולנו בשיטה הזו לצאת הרבה יותר בזול אומרים לנו המקומיים אך אנו העשרנו את אותם שני שוטרים בעשירית ממשכורתם החודשית והמשכנו בדרכנו . שמורת ווטרברג משתרעת על פני הר שולחן המתנשא לגובה של 200 מטר מעל המישור שהוא עצמו בגובה 1400 מטר מעל פני הים .הדרכים על ההר חוליות ואינן עבירות לרכב רגיל . התנועה בשמורה אפשרית רק לרכבי הרשות . הגענו בזמן קיבלנו את החדרים . האכסניה כאן ברמה של אכסניה הכי פושטית שיש וזאת לאחר שהורגלנו במלונות איכות . לא נורא לילה אחד . בשעה 14:00 אנו נאספים ליד המשרד ועולים על משאית איסוזו המיועדת ל20 איש . משאית 4x4 גלגל יחיד מאחור וזאת בגלל תנאי השטח על ההר . מדריך סטנדאפיסט שמספר על אודות השמורה ועל החיים בה. הוא סופר את מאות הג'ירפות ועשרות הבאפלו וממשיך למנות ואנו כבר מכינים עצמנו להמפגש של הטיול . כ"כ הרבה בעלי חיים במקום כ"כ קטן אין ספק שנראה את הנמרים החיים כאן . הרכב עולה את העלייה בכבוד רב ומתחיל תנועה בתוך השמורה . המשאית מתאמצת לשייט בחול ומצליחה להביא אותנו אל אחד מבורות המים שבשמורה . לבור זה יש להגיע דרך מנהרת מסתור ולשבת בדממה במסתור וכך החיות לא יודעות על קיומך וממשיכות בשלהם . אל הבור הגיעו כמה תאואים וג'ירפות .המסתור כל כך טוב עד שהג'ירף החליט לחרבן עלינו. אנו ממשיכים אל הבור הבא שבנוי שוב כמסתור , מה רבה האכזבה לאחר כ25 דקות של המתנה אנו עוזבים ללא שום ביקור של בעלי חיים כלום , גורנישיט , נאדה . כמובן שאחרי שיחת פתיחה שהבחור העביר האכזבה היתה רבה עוד יותר . לא נורא אולי בפעם הבאה . אנו מגיעים עם חשיכה אל האכסניה ארוחה קלה הליכה לשחרור השרירים שכבר קיבלו צורת ישיבה . היום החמש עשרה 22.8.2013 את היום קבענו להתחיל מוקדם על מנת לעלות רגלית אל ההר ולצפות בזריחה . הליכה נעימה ועליה מתונה על הסלעים . פגשנו שפני סלע קופים וציפורים שונות . הגענו למעלה תצפית על כל המרחב אך לאכזבתנו האובך מעיב על התצפית . תוך כדי התארגנות אנו רואים דרך החלון כי אורח בא לבקר את החדר של אהרון ואיילה . קוף בבון גדול מיתדפק על חדרם . אהרון ששמע את הקולות וחשב כי אנו בדלת עונה ורק לאחר כמה רגעים הוא מבין שזה משהוא אחר . ירדנו לחדר האוכל לארוחת בוקר ותחילת תנועה לכיוון וינדהוק הבירה . נסיעה מנהלתית של כ300 ק"מ ואנו בפיתחה של דירת האירוח אצל קובי וחנה . מכאן ייפרדו דרכנו . אהרון ואיילה ימשיכו לשבוע נוסף בדרום אפריקה , קייפטאון ויוהנסבורג . אנו נמשיך לשבת אצל בן דוד נוסף של דרורית: צביקה ואוולין צדיקוב עם ילדיהם בדרום אפריקה לשבת ומיד בצאת השבת נצא לשדה התעופה להמריא חזרה ארצה . שנה"ל תשע"ד מחכה לנו מיד עם הנחיתה. שלום ודרורית טל ארץ בנימין 6 כפר אדומים 0542377633 חולות נודדים - זיו משרד 03-6489992 http://www.youtube.com/watch?v=PfTzHqeepe4&list=PL0C0096F73D06990E טיול לודג'ים בנמיביה 2013- שלום טל - 2 (1)