שבועיים בוייטנאם וטעימה מקמבודיה

19.7.2016 יום שלישי

 יצאנו אתמול יום שני 18.7.2016 מהארץ בטיסה של איירפלוט למוסקבה. הטיסה עברה ב"ה בסדר, נחתנו במוסקבה וישר מיהרנו לחפש את שער ההמראה לטיסת ההמשך להא נוי וייטנאם. ניצלנו את ההפסקה למתיחת אברים ולשתיית קפה רוסי. כך לאחר 4 שעות טיסה למוסקבה ושעה וחצי המתנה לטיסה הבאה עוד טיסה של 10 שעות לפנינו. למזלנו כיוון שהזמנו את הטיסות ממש מזמן , סוכנת הנסיעות שריינה לנו כיסאות נוחים בקדמת המטוס מיד , לאחר מחלקה ראשונה. בשורה שלפנינו ישבה משפחה וייטנאמית טיפוסית דהיינו זוג+2. להפתעתנו הטיסה עברה ללא הפרעות מיוחדות וניתן היה אפילו לנמנם קצת על מנת לאגור כוחות ליום הבא. לפנות בוקר העירו אותנו והגישו את ארוחת הבוקר. מסיימנו את הארוחה כבר היינו בתהליך נחיתה בהא נוי.

כיוון שדרורית הצליחה לארוז את כל חפצינו ל-2 "מזוודות עלייה למטוס", כך שמיד עם הנחיתה יצאנו לעבר עמדת ביקורת דרכונים. כאן חיכתה לנו הפתעה ראשונה. בביקורת הדרכונים ראו שאין לנו ויזה בדרכון ושלחו אותנו לדוכן הוויזות. למרות שהכנו ויזה כבר בישראל ,הרי שצריך לאשרר אותה ולהחתים אותה בתוך הדרכון. אז יש למלא שוב טופס ולצרף תמונות ולשלם 50$ ולהמתין..... לאחר כחצי שעה קיבלנו את הדרכונים עם מולטי ויזה על מנת שנוכל לשוב ולהיכנס פעם נוספת כשנחזור מקמבודיה. הוויזה בדרכון תופסת עמוד שלם "יעני" כמו הוויזה של ארה"ב לפחות. ואכן כעת הפקיד בביקורת הדרכונים קיבל את פנינו במאור פנים ושמח להחתים לנו את הדרכון בחותמת כניסה לוייטנאם. יצאנו מביקורת הדרכונים ופגשנו את האי המדריכה שתלווה אותנו היום. בעזרתה רכשנו מיד כרטיס סים מקומי לטלפון הנייד על מנת לחסוך בעלויות ובעיקר בגלל שלפרטנר אין הסכם גלישה עם החברות כאן. אני זקוק לגלישה על מנת להמשיך ולתפקד מול המשרד בארץ. יצאנו מבית הנתיבות עם הנהג והמדריכה כאשר פנינו אל המוזיאון האתנולוגי המציג את 54 הקבוצות או השבטים המרכיבים את אכלוסיית וייטנאם.

ראינו צורות בתים שונות לפי אזורי המגורים. אלו על כלונסאות ואלו מבוץ , גגות מסוגים

שונים ובעיקר בגדים שונים משבט לשבט. הרעב הציק מעט והמדריכה הציעה לחפש לנו מסעדה טבעונית בעיר. האחת הייתה סגורה והשנייה הייתה נחמדה. היא עזרה לנו מעט בהבנת המטבח המקומי ובצורת האכילה.

היא כמובן אכלה על חשבוננו דבר המתברר שכלל לא מקובל שם.
 המשכנו בתוכנית היום שכללה סיבוב רכוב על אופניים כאשר כל אחד מאיתנו ישוב על כסא המלך

ונהוג בידי מקומי היושב מאחוריו ומדווש בכל כוחו בניסיון להזיז את שמונים וכמה הק"ג שלי .

השמש קופחת על ראשנו והלחות שעדיין לא התרגלנו אליה מגירה את זיעתנו מראש ועד כף רגל. אנו מבחינים שהחברים סובבים שוב ושוב באותם רחובות עד שייתם זמנם ויורידו אותנו במחוז חפצנו. העייפות והחום נמנמו אותי וכך חלפה לה שעת המנוחה . מדי פעם כשנפקחו עיני , ראיתי את העוברים ושבים מביטים בי בתימהון.
 העיר מתנהלת ללא הפסקה. כמויות רוכבי הקטנועים והאופניים עצומה. ביניהם מנסים הרכבים הפרטיים לנתב את דרכם. האוטובוסים דוחקים בכולם ואף לא תאונה אחת. רואים שכל החיים מתנהלים לצידי הכביש. האחד רוצה לשתות , עוצר את הטוסטוס ושותה אצל זו שפתחה מעין קיוסק ביתי ליד הכביש. השני רוצה לאכול , עוצר אצל שכנתה של הראשונה . וכן הלאה. נוצר הרושם שאף אחד לא מבשל בביתו לצרכיו הוא , אלא הכל למכירה . הסיוט הזה הסתיים בבית קפה שבו קבעה המדריכה לפוגשינו. הייחודיות של בית קפה זה egg cafe שהקצף שעל הקפה נעשה מחלמון ביצים . כאן המקום להדגיש שבוייטנאם מקובל לגדל ולאכול אווזים ולא תרנגולות כך שקצף חלמון ביצים הוא מיוחד מאוד. אני העדפתי משקה קר וסליחה על השמרנות. אבל לא עד כדי כך שמרנות אלא ששתיתי משקה טפיוקה קר וטעים.
 מבית הקפה המשכנו להצגה בבניין מיוחד שנבנה לשם כך Puppet theater . לפני שנכנסנו להצגה עוד הספקנו להצטלם על גדת הנהר ולראות את הגשר האדום מצד אחד ואת אי הצבים מצד שני. בתיאטרון, הבובות משחקות במים. הבובות קשורות למקל ארוך וחוטים , שמופעלים על ידי מפעיל הנחבא מאחורי הבמה . כל בובות צפות על המים. מצדי הבמה ישובים להם אוחזי כלי הנגינה ומנגנים קונצרט חי שלצליליו רוקדים הבובות. התיאטרון משתמש בכל אמצעי הפירוטכניקה וכך האולם הממוזג מתמלא עשן. בסיום ההופעה יוצאים המפעילים אל קדמת הבמה , הלא היא בריכת מים עכורים שבתוכה הם עומדים טבולים על מותניהם וקדים לקול מחיאות הכפיים.
מכאן המשכנו במונית כברת דרך קצרה אל המלון שלנו כשהמזוודות כבר מחכות לנו שם.
עייפים מיום מלא חוויות ומזג אויר לא מוכר ואחרי טיסת לילה , התקלחנו ונרדמנו מיד.

20.7.2016 יום רביעי

היום השני שלנו בוייטנאם. נתבקשנו להמתין ליד דלפק הקבלה ב-7.00 על מנת שיאספו אותנו במיניבוס לנסיעה ארוכה למפרץ האלונג. ארוחת הבוקר הוגשה בקומה העליונה של המלון שמחלונותיו נפתח מעט מנוף העיר. ירדנו לקבלה עם המזוודות והמתנו כמעט שעה עד שהמיניבוס שאסף עוד אורחים מבתי מלון אחרים אסף גם אותנו. הנסיעה אורכת כ-4 שעות. הטלטלות מערסלות ומרדימות כאילו לא ישנו לילה שלם לפני הנסיעה. בערך במחצית הדרך אנו עוצרים להפסקת שירותים. על מנת לספק לתייר שירותים נוחים ונקיים , בנו מתחמי ענק של "מלכודות תיירים" ובה מציגים מכל הבא ליד החל ממטפחות וכלה בפסלים בגודל ומשקל ענק. אל תדאגו , המיניבוס ימתין בצד השני של המתחם כך שתהיו מוכרחים לחלוף על פני כל המוצגים. את עיניה של דרורית צד תיק גב של חברת קיפלינג. לטענתם חברת קיפלינג מייצרת את מוצריה בוייטנאם והמחיר המוצג לנו הוא כך וכך, כמובן שזה בערך חצי מחיר מבארץ. המוכרת אמרה שבגלל שאנו ממש מוצאים חן בעיניה היא יכולה לשאול את המנהלים שמעליה ,אולי הם יאותו לתת לנו הנחה נוספת מעבר למחיר הנקוב. וכך כשהגענו למחיר שהוא כרבע מהמחיר בארץ ולאחר שנסינו לבדוק ככל יכולתנו שהמוצר אכן מקורי , רכשנו אותו. (בשדה תעופה באחת מטיסות הפנים פגשנו שוב את התיק במחיר למקומיים......שמינית ממחיר ששילמנו במלכודת התיירים).
 לקראת חצות היום הגענו אל המפרץ. תעשיית התיירות באחד משיאיה. עשרות מיניבוסים מתקבצים ובאים אל המזחים. כל חברת סירות והמזח והמעגן שלה. הבאלאגן מאורגן , אחרי שהות אנו מובלים אל סירת מונית שתיקח אותנו אל הסירה הגדולה שבה נבלה את שארית היום ואת מחר. אנו מצטרפים אל חברת שייט המחזיקה כמה ספינות הנקראת V.SPIRIT
עם הכניסה לספינה , כובדנו במגבת לחה לניגוב הזיעה ומשקה תה קר . כל זוג או משפחה קיבלה את חדרה שלה ואנו זכינו בחדר 101 . החדר היה מרוחק מספיק מהמנוע ומהמולת המטבח כך שיכולנו לנוח. לאחר התמקמות בחדרים הוזמנו אל חדר האוכל לארוחת צהרים. כמובן שההודעה על היותנו צימחוניים אדוקים הגיע גם לכאן והדברים "הסתדרו".
אנו יושבים ואוכלים והספינה שטה במפרץ והנוף משביע את העין והאוכל את הבטן. המפרץ זרוע באלפי איים קטנים שאינם מיושבים. ואנו רואים שיש כאן תחרויות שונות. תחרות אחת היא מה יש יותר , איים או ספינות? תחרות אחרת היא איזה ספינה תגיע מהר יותר אל נקודת התצפית היפה יותר ותעגון שם. תחרות אחרת היא למי יש ספינה גדולה יותר או מפוארת יותר וכן הלאה. מאות ספינות שטות במפרץ ולכולם יש מקום ואף אחד לא מסתיר לשני את הנוף אלא הופך לחלק מהנוף. מסתבר שלכולם יש פרנסה מהתיירות. לאחר הפוגה קצרה ירדנו מספינת האם אל סירת המונית שלקחה אותנו אל מעגן קטן חבוי בתוך מפרצון ובו חונות להם עשרות סירות קיאק. כל זוג קיבל קיאק ומשוטים וכך יצאנו לשייט בין המפרצים. חתרנו וסובבנו בין האיים . השקט והמראות מדהימים . (אין תמונות , אי אפשר לקחת לקיאק את המצלמה או הטלפון) לאחר מאמץ משותף מצאנו את דרכנו חזרה למעגנה, בהילוך איטי גלשנו אל החניה. המונית החזירה אותנו אל הספינה שם הצטיידנו בבגדי ים ויצאנו אל חוף הרחצה. החוף אינו טבעי שהרי הכל כאן סלעי. הביאו טונות רבות של חול ובנו חוף ים לתפארת עם מיטות שיזוף מלתחות וכו' .
 חזרנו אל הספינה התקלחנו וכבר הגיע זמן ארוחת הערב. את השולחן חלקנו עם זוג ספרדים מברצלונה. השיחה קלחה והמאכלים הוגשו לנו בנפרד כאשר המלצר/טבח/מורה לטאי צ'י ועוד כמה תפקידים מדגיש כי זה עבורכם וזה עבורם....
הבחור הספרדי שלט במנהגי היהדות , אך לשאלתנו אם הוא נמנה עם בני דתנו השיב כי הידע נרכש מלימוד עצמי ללא כל השתייכות.
 עלינו לסיפון העליון להינות מהנוף של המפרץ הזרוע ספינות מוארות . עוד יום הגיע אל קיצו ונכנסנו לקיתון להתארגן ללינת לילה.

21.7.2016 יום חמישי
 את הבוקר פצחנו בקימה מוקדמת על מנת שלא להפסיד את שיעור הטאי צ'י על הסיפון.. כפי שכתבתי אתמול , המלצר לבש הבוקר את חליפת הטאי צ'י ועמד לפנינו והחל בתנועות של שחיין על היבשה. וכולם עומדים מולו ומחקים אותו. מסביב אנו רואים שגם בספינות האחרות ההצגה מתקיימת באותה שעה. כעבור דקות מעטות הבחור קד בפנינו ונפרד , שהרי הוא צריך להגיש כבר את ארוחת הבוקר. עם סיום ארוחת הבוקר ירדנו אל מונית השירות שהסיעה אותנו לביקור במערת נטיפים ענקית. התהלכנו במערה וטיפסנו אל נקודת תצפית יפה על המפרץ. צילמנו והצטלמנו ושבנו אל הספינה ישר לשיעור בישול.. אחיו של המורה לטאי צ'י הוא גם טבח וגם מורה לבישול. הבחור הראה לנו את נפלאות חיתוך תפוח עץ לברבור וחשוב מכך היה לימוד גלגול דפי אורז , ל-ספרינג רול. את זה אני חושב שקלטתי יותר טוב מחיתוך הפירות. הכנתי 2 כאלו במילוי ירקות חיים וטבולים ברוטב סויה. ירדנו חזרה לחדרים להתארגנות לקראת עזיבה. שחררנו את החדר ועלינו לארוחת צהרים שלאחריה אנו כבר יורדים מהספינה וחוזרים אל המיניבוס שייקח אותנו חזרה להא נוי. שוב נסיעה ארוכה של למעלה מ-4 שעות. שוב הפסקה במלכודת תיירים שבה לא התפתינו ולא רכשנו כלום. הגענו להא נוי וכמובן אנו יורדים אחרונים כיון שאנו במלון שלא במרכז העיר , אלא קצת מרוחק וקרוב יותר אל בית חב"ד שבו נבלה את השבת הקרובה. מלון שרתון הא נוי מפואר ביותר וחדר האמבטיה בו גדול יותר מהקיתון שבספינה. לאחר התמקמות יצאנו לשוטט בסביבה ולרכוש מעט מצרכים לארוחת הערב שלנו. מצחיק מאוד היה להיכנס בשערי המלון המפואר בו אסור לך לפתוח דלת לבד אלא לכל דלת יש את העובד המופקד עליה. ממש כמו דלת חשמלית אבל לא. והנה אני עמוס בשקיות "רמי לוי" נכנס בשעריו.
עוד יום הסתיים בשנת ישרים.

22.7.2016

היום יום שישי
 לאחר שתאמנו אמש את המפגש , פגשנו הבוקר ב-8.00 את דיאן המדריך להיום. יצאנו איתו לסיור ברכב לעבר כמה פגודות וקברי מלכים. בדרך הנוף מורכב ברובו משדות אורז מוצפים מים. השדות שייכים לחקלאים המקומיים ובתוך כל שדה כזה ממוקם קבר משפחתי. המשפחה דואגת לשמור על הקבר , והנשמה של הנפטר שומרת על השדה ועל הגידולים.


 נסענו אל פגודת מיאה אליה מטפסים ב237 מדרגות . כל מדרגה בגובה שונה. יחד איתנו הגיע קבוצת נשים מאמינות שהיו בסיור ל"מקומות הקדושים". מוכרות המזכרות שידעו כי מהמאמינות יצא להם יותר פרנסה מאיתנו , לא הציקו לנו. וכך טיפסנו ונחנו , המשכנו לטפס עד שהגענו. בפגודה ישנם 70 פסלים של בודהה במצבים שונים. יש בודהה שמח ויש את בודהה בנירוונה וכו'. חלצנו את נעלינו וסיירנו בפגודה.
המשכנו בנסיעה לכפר קטן מאוד שממנו יצאו 2 מלכים ששלטו בוייטנאם בתקופות שונות. (מזכיר קצת את כפר אדומים...2 חברי כנסת מאותו ישוב קטן?)
המקדשים ניצבים על מקום קבורתם. קברי מלכי הונג. האחד מלך במאה השביעית לפנ"ס והאחד במאה השלישית לפנ"ס.
 בדרכנו ברגל פגשנו מקומיות היושבות על הכביש ושוטחות לייבוש את הבוטנים שאספו עכשיו מן השדה. לפני כל משטח כזה הן שמות איזה סמרטוט לסמן לעוברי הדרך נא לא לדרוס לי את הבוטנים. הרהרתי בליבי שאם ביל קילנטון היה רואה כיצד מטפלים בבוטנים היה ודאי צוחק צחוק גדול.
 המשכנו לטאי פגודה , שלא ידעו שאנו באים לביקור והשאירו אותה סגורה. הבטנו מבחוץ והמשכנו לשוק המקומי. דיאן המדריך רצה לקנות למשפחתו את הג'ק פרוט. יצא לנו להכיר את הפרי הזה כבר בסרי לנקה. מכאן המשכנו לביקור בבית מקומי. אממה גם הוא היה סגור. בד"כ הביקור בבית מקומי כולל גם ארוחה . משתי סיבות ביקשנו לוותר על הארוחה. האחת היא מסיבות כשרות , בעלת הבית לא כל כך שומרת כשרות והסיבה היותר רצינית היא שמעיי הזכירו לי תכופות את קיומן. אמרה לעצמה בעלת הבית אם לא אוכלים גם לא מבקרים. לאחר טלפונים וניסיונות שכנוע פתח לנו אבא של בעלת הבית את החצר ומיד נפניתי אל השירותים, ותודה לו שהועיל לפתוח. על מנת שלא לתת לו הרגשה של נצלנים רכשנו ממנו 2 בקבוקי מים במחיר של יין. בחצר ראינו את הג'ארות בהן הם מכינים רוטב סויה. יצאנו מכאן חזרה בנסיעה להא נוי , כך חלף לו חצי יום לא הכי מלהיב אחרי כל הנופים של מפרץ הלונג.
בדרך המדריך ניסה לאתר לנו את בית חב"ד על המפות שלו , ואכן לקראת הגעתנו למלון הראה לנו את הסימטא אליה עלינו להיכנס. הגענו אחה"צ למלון ונחנו , לפני הצעידה אל בית חב"ד הא נוי לקבלת שבת. לפני צאתנו את המלון שאלנו גם את פקיד הקבלה על הכתובת המבוקשת. הוא שלח אותנו למקום מעט שונה. הלכנו ובדקנו והמדריך הוא שניצח . הוא כיוון אותנו למקום הנכון. נכנסנו וכאן קיבל את פנינו בחור צעיר שמחליף את הרב הקבוע שנמצא בחופשה. מכיוון שלא היו זקוקים לנו לעזרה (המקומיות מבשלות , עורכות , מגישות , שוטפות ומנקות ולבסוף אף מכבות את האורות ומזגנים ) ונשאר עוד זמן עד הדלקת נרות , יצאנו לשוטט עוד קצת בסביבה. למולנו אנו רואים זוג יהודים מבוגר מאיתנו שנראים מחפשים. הם נראו מאוד מוכרים . אמרנו להם שבת שלום ושהם בדרך הנכונה לכיוון בית חב"ד . פתחתי ואמרתי לגברת שהיא מאוד מוכרת לי ושמי הוא שלום טל. מיד אורו עיניה ונפל גם לי האסימון. אסתר ועקיבא ארבל (אסתר אורן ועקיבא רוזנבליט ). "התחבקנו התנשקנו" והמשכנו יחד לטייל עד להדלקת נרות. אסתר ועקיבא הגיעו להא נוי להדריך מורים למדעים בשיטות הוראה שהם פיתחו. הם מעבירים קורס מזורז של 10 ימים למורים שהתאספו מרחבי המדינה.
הדלקנו נרות ונגשנו לתפילת קבלת שבת. את מנחה וקבלת שבת התפללנו ללא מניין אך לערבית כבר הצטרפו עוד חברים וכבר היה מניין.
קידוש וארוחה מגוונת ועשירה הוגשה ע"י המקומיות. משקה "לחיים" ועוד אחד ועוד אחד ואז התחילו החברים להציג את עצמם. משפחת רוזנבליט - ארבל הציגה את עצמה ואנו אחריהם. ארבעתנו היינו זקני השבט. לאט לאט המשיכו הצעירים להציג את עצמם , היכן טיילו ולאן פניהם. עם כל אחד שמציג עצמו , אנו ה"זקנים" מהנהנים ואומרים אההההה אתה הנכד של... או את הבת של....בין השאר פגשנו 3 בנות בוגרות מדרשת עין פרת , פגשנו נכדה של ג'ודי לקס. בסיום הסעודה נפרדנו מכולם ושמנו פעמינו לעבר שוק הפרחים. שוק זה נפתח ב21.00 ועובד עד הבוקר. מזג האויר לא נוח כל כך לפרחים ולכן השוק פעיל רק בלילה. הגענו די בסמוך לפתיחה כך שלא כל הדוכנים כבר היו ממש פעילים , אבל היה ממש יפה לראות את ערמות הסחלבים והלוטוסים וכל הפרחים עם הריח הטרי של פרחים. חלק מהדוכנים כבר העמידו סידורי פרחים בכל הגדלים. הסידורים מדהימים ביופיים כאשר הצבע השולט הוא כמובן אדום וצהוב כדגל המדינה. לאחר הסיור בין הדוכנים נותר לנו מבצע אחרון ללילה זה והוא חציית כביש ראשי של ארבעה מסלולים כשכל מסלול עם 3 נתיבים. העצות שקיבלנו לפני יציאתנו לוייטנאם היו להיצמד למקומי ולחצות איתו את הכביש. אבל אין מקומיים שרוצים לחצות , וכך שמנו נפשנו בכפינו והחלנו לחצות. כלל ראשון זה לנסות לחצות כאשר רכב גדול מגיע . כלל שני זה שאסור אף פעם לקחת צעד לאחור שנאמר "אם החילות ...." וכך לאט לאט בצענו את המשימה בהצלחה מרובה מה שנתן לנו בטחון גם לימים הבאים. חזרנו למלון והתארגנו לשינה.

23.7.2016 שבת

הבוקר הצלחנו לישון עד 7.00 שזה 3 שעות לפני התחלת התפילה...
הלכנו בנחת לבית חב"ד לתפילת שחרית. את התפילה שאמורה להתחיל ב10.00 התחלנו כעבור 40 דקות ללא מניין. את הקריאה בתורה קראנו שלא במניין כשכל אחד מהחברים קורא קרוא אחד, לפי הנוסח שהוא מכיר ויודע. אחרי התפילה ירדנו לסעודת שבת ואז התברר שעובדות המטבח שכחו להפשיר את החלות. לא נורא כמה דקות בשמש והחום המקומי וכבר החלות מופשרות. לארוחה הגיע זוג נוסף שלא היה אתמול וכך הגענו למניין מעט מאוחר אך זה עזר לתפילת מנחה שהתפללנו לאחר הסעודה. חשבתם שלא נכיר אותם ? אז זהו שהבחור הוא איתי ברקוביץ מאלון . הזוג נישא לא מזמן והם יצאו לירח דבש לטיול למזרח. הם נחתו ביום שישי בהא נוי ומתאכסנים במלון מרוחק למעלה משעה הליכה. (כך זה כשהצעירים לא מתכננים מראש) נפרדנו מהנוכחים לאחר מנחה , כשאנו יודעים שאת חלקם ודאי נפגוש בהמשך כשנגיע לסא פא או לסייגון. שבנו למלון וירדנו לבריכה . מי הבריכה שחשבנו שירעננו אותנו היו חמים כמו מי רגליים. פגשנו בבריכה את אחת המשפחות שהיו אתנו אמש בבית חב"ד אך לא הגיעו הבוקר. המשפחה זוג+4 מרעננה שהגיעו גם הם השבוע . הם סיפרו לנו שהם צפויים לצאת הלילה ברכבת לילה לסא פא בצפון . עליהם לפנות את החדר ב14.00 וכך הם שוהים בבריכה עד לצאת השבת , שאז אמורים לבוא לאסוף אותם אל הרכבת. לקראת ערב החל לרדת גשם זלעפות כשכל טיפה "מלמיליאן". נהרות של גשם וכל מגרשי החניה הופכים לבריכות שחיה. ירדתי לבריכה להזמין את המשפחה לשהות אצלנו עד צאת השבת , אך הם כבר היו במלתחות הספא והתארגנו ליציאה. כשם שהגיע הגשם כך הוא פסק בפתאומיות. את המשך הערב העברנו בחדר כאשר מחר אנו צריכים לקום מוקדם.

24.7.206 יום ראשון

 כאמור הבוקר אנו כבר אמורים לפגוש את הנהג שלנו ב7.00 לנסיעה ארוכה של כ5 שעות לעבר סא פא בצפון המדינה. חלק מהנסיעה הוא בכביש מהיר - כביש אגרה. שאלתם מה זה כביש מהיר ובכן יש כאן הגבלת מהירות של 80 קמ"ש. הגענו בשעה טובה למלון סאני מאונטיין בעיירה סא פא ומייד פגשנו את המדריכה המקומית שתלווה אותנו ביומיים הקרובים. שמה הוא: קו . התארגנו בחדר אכלנו צהרים ויצאנו עם קו לסיור בכפרים הסמוכים. בדרך עצרנו לתצפיות ולצילומים. בכפר LAO CHAI נטשנו את הרכב ויצאנו לצעידה רגלית בין הכפרים . מה טוב היה לשנות את צורת הגוף שהפך לצורת כסא. עם הירידה מהרכב מיד נדבקו אלינו 2 מבוגרות הלבושות בבגדיהם המסורתיים ונושאות את מרכולתם על גבם. הודענו להם שאין בכוונתנו לרכוש מאומה. זה לא מנע מאיתם להצטרף אלינו להליכה עד הכפר הראשון. הן אמרו לנו שממילא הן הולכות לכפר כך שהן מלוות אותנו גם אם לא נקנה דבר. הדרך כולה מדרחוב אחד המחבר בין 2 כפרים וכולם חנות אחת ארוכה. לאורך כל הדרך ילדות קטנות נטפלות ומנסות את כוחן באנגלית ובהתחננות או התחנחנות שתקנה מהן משהו. בנחישות ובהחלטיות אנו מודיעים להן שוב ושב שאנו לא קונים , לאכזבתן הרבה. בדרך אנו חולפים על פני הטרסות של גידולי האורז ונחשפים לשיטות ההשקיה השונות. יש את אלו שמושכים את המים בתעלות פתוחות ויש המשתמשים בצינורות העשויים במבוק חלול. יש המשתמשים בגלגל ענק המסתובב ומעלה את המים למעלה ומשחרר את המים לתעלה גבוהה על מנת להגיע ומדרגות הגבוהות . יש המתפללים טוב לגשם המונסון שיגיע גם היום אך כנראה ללא הצלחה יתרה , הוא לא הגיע.
 יש גידולי אורז יש המגדלים תירס על המדרונות שאינם מתאימים לאורז. יש המגדלים מריחואנה. אז זהו שזה לא לעישון ולמיצוי אלא לטובת חוטי אריגה. את פנים הגבעול מוציאים וטווים לחוטי אריגה. לאחר ההוצאה מתוך הגבעול החומר נשטף ומיובש ונשזר לחוט אריגה. בהמשך התהליך החוט ייארג בעזרת הנול ויצבע עם צבעים שרוקחים מעלים השורשים ויהפוך במהלך החורף לבגד חדש.
 כאן בצפון יש רק עונת גידול אחת ממאי ועד ספטמבר. האורז לא מצליח לגדול בחורף . כל ההרים שזורים בטרסות גידול אורז ואתה חושב שהם מספקים אורז לכל העולם. מסתבר שכאן כל הגידולים הם לתצרוכת עצמית. כל משפחה מגדלת לעצמה את צרכיה. לאחרונה עם גידול בתיירות הפכו לא מעט משפחות את שדות האורז הסמוכים לבית המגורים לבית אירוח. שיטת האירוח היא Home stay . כל הכפר החליט על רמת המחיר שתיגבה מהאורחים בעונה הקרובה ואף אחד לא חורג. כך שהתייר לא יכול להתמקח על גובה המחיר אלא על טיב השירות והניקיון. הצעירים וחלק ממשפחות המטיילים מעדיפות את סוג הזה של לינה. משקבעו עם בעלת הבית כי יתאכסנו אצלה , הם מודיעים לה מתי הם מגיעים אל העיירה וכיצד , והיא אוספת אותם. יש המגיעים ברכבת לילה ויש המגיעים באוטובוס שינה. היא אוספת אותם וכך הם מטיילים איתה במהלך היום עד שמגיעים אחה"צ לבית ללינה. יש השוהים לילה אחד ויש כאלו שמתנחלים שם.
 לקראת סיום הסיור שלנו נכנסנו לבית כזה והתרשמנו מצורת האירוח. אולי בפעם אחרת. חזרנו אל הרכב שאסף אותנו בקצה השני של הכפר לנסיעה חזרה אל המלון.
 לקראת ערב יצאנו לשוטט בעיירה ללא המדריכה. העיירה שוקקת חיים חוץ מהתיירים. היא שואבת אליה כפריות מכל הסביבה למסחר. הן מגיעות בבגדים המסורתיים ושוטחות את מרכולתן על המדרכה. זו הכינה אוכל למכירה , השניה הביאה ירקות מגידוליה וכן הלאה.. קנינו לנו מצרכים לארוחת ערב וחזרנו למלון ללינה.

25.7.2016 יום שני

 הבוקר התפרענו וקבענו עם המדריכה לשעה 9.00 יציאה. את החדר שחררנו ועזבנו את המזוודות בקבלה. בצעידה רגלית במורד העיירה סא פא לעבר הכפר Cat Cat ירדנו עד תחתית הכפר והגענו לנחל הזורם דרכו. בדרך ראינו אשדים וזרימות של המים. את גלגלי הענק המעלים מים בכפותיהם אל הטרסות הגבוהות. ראינו גם כיצד טוחנים אורז בעזרת כוח המים. המים ממלאים כף עץ ארוכה וכאשר היא עולה על גדותיה והמים נשפכים , הקצה השני נופל עם מקבת לתוך דלי מלא אורז שמכובד המכה נטחן.
 בתחתית הנחל נכנסו למועדון קטן בו הוצגה הצגה על הווי החיים באזור , אם הבנו נכון את העלילה. מרכז הסיפור היה כיצד החתן חוטף את הכלה מבית הוריה ומנסה להכריח אותה להיות אשתו. אם הסכימה אזי חגיגה גדולה תהיה . אם לא היא חוזרת לבית אביה והחתן צריך להתאמץ יותר. האוויר בחדר עמד מלכת והחום היה בלתי נסבל.
המשכנו והתחלנו לטפס אל כפר "אותנטי" של שבט "המונג" . הם כנראה צאצאים של תושבי מונגוליה שהתיישבו כאן. הם לבושים בד"כ שחור. ביקרנו באחד הבתים לראות כיצד 3 או 4 דורות חיים בכפיפה אחת בחדר בחלל אחד משותף. ראינו את טווית החוטים את האריגה והצביעה של הבדים. זהו צבע שיורד מהבגדים גם בשטיפה במים קרים ונחלש עד שדוהה כליל. בכל מקרה בחורף הבא נכין חדש. המשכנו בטיפוס עד הרכב שהמתין לנו. עלינו למלון ואספנו את המזוודות ונסענו למפל הכסף Silver waterfall. המים הנקיים הגולשים מראש ההר מספקים את תצרוכת המים של העיירה סא פא. המשכנו בטיפוס בהר אל מעבר ההרים ותצפית אל העבר השני של הרכס. הנקודה נקראת גן עדן. עצרנו לתצלומים ושתיית תה ויאטנאמי.
 חזרנו בנסיעה לסא פא אל השוק העירוני שם ערכנו קניות בהמלצת המדריכה. רכשנו מעט פירות וירקות

 לארוחות הבאות , וגם חצאיות ומעט מזכרות. כאן המחיר היה מעט שפוי יותר ולאחר מיקוח הגענו אל עמק השווה. נפרדנו מקו המדריכה ויצאנו לדרך הארוכה חזרה אל הא נוי.
 הגענו חזרה אל המלון בו לנו בלילה הראשון לשהותנו . תהליך הקבלה היה פשוט כיון שכבר היינו אורחים חוזרים. כרטיסי טיסה למחר חיכו לנו בקבלה. התמקמנו בחדר ויצאנו לסיבוב בעיר אולי נמצא מסעדה צמחונית. בקבלה ציינו לנו על המפה כתובת של מסעדה מומלצת מאתר "למטייל" . לאחר זמן קצר הגענו למקום והמארחת עזרה לנו במציאת המנות שישביעו אותו. את הדרך חזרה עשינו בדרך מעט שונה וכך שוטטנו ליד האגם וטעינו מעט בדרכנו חזרה עד שגוגל מאפ לקח אותנו למלון. מי שמכיר את דרורית יודע שמצב כזה יכול לקרות רק במצב עייפות טוטאלי.
אז זה מה שעשינו, הלכנו לישון.

26.7.2016 יום שלישי

 הבוקר קבענו עם הנהג לשעה 8.00 יציאה מהמלון בהא נוי אל שדה התעופה לטיסות פנים. אנו טסים היום לעיר דה נאנג . העיר דה נאנג נמצאת במרכז וייטנאם. הטיסה היתה עמוסה משפחות רבות עם ילדים ולא היה רגע אחד שקט בטיסה. עם הנחיתה המתין לנו מדריך בשם טינג. אבל לא שומעים את הג' שבסוף השם שלו. משהו שאמור להישמע כמו צלצול. יצאנו ברכב לסיור והגענו למוזיאון לארכיאולוגיה. כאן מוצגים כל המוצגים שהצרפתים לא הספיקו או לא היו מספקים מספיק כדי לקחת לצרפת. כפי שכבר כתבתי 54 שבטים מיוצגים במדינה. במוזיאון זה מוצגים אלילים של דתות שונות ובראשם הבודהיזם וההינדואיזם.
 מחוץ למוזיאון צפינו על הגשר החדש המחבר את העיר עם האי. הגשר מעוטר בדרכון ענק וצהוב. בזמן מלחמת אמריקה כפי שנקראת כאן מלחמת וייטנאם היה כל האי מחנה צבאי של צבא ארה"ב. מאז שהאמריקאים עזבו או בעברית 40 שנה בנו כאן עיר חדשה ומודרנית.
 התחנה הבאה היא מפעל לפיסול באבן. אתה שוב חייב לעבור במפעל עם דיילת המסבירה על תהליך היצור ומאוד שמחה אם אתה גם קונה משהו. הבהרנו מראש שאנו עוברים את התהליך מכיון שזה מה שכתבו למדריך שהוא מחויב לעשות. תוך פרק זמן קצר סיימנו את חובנו ולא קנינו כלום ואנו בדרכנו למערות Huyen Khong . טיפסנו ברגל ובמדרגות אל מרפסת תצפית על העיר והים. מכאן אנו נכנסים למערכת מערות שבכל אחת מוצב אחד או כמה ממושיעיהם. וכך אנו עולים ויורדים בין המערות. באחת המערות יש פתח פתוח לשמיים ובמערה מוצב שלט המזכיר את גבורתו של אותו קומוניסט שירה מתוך המערה והפיל את מסוקי האויב - צבא ארה"ב.
 המשכנו בנסיעה דרך הכפרים ועצרנו באחד מהם. זהו כפר המגדל ירקות "אורגניים" . הכל בעבודת יד ובסיוע בהמות. נזכרנו בשיעור החקלאות עם מורה הנה בבי"ס יסודי. התוצרת נמכרת למלונות ולשוקי הסביבה. הם עדיין משקים עם משפך את הערוגות. למרות שלאחרונה הם גילו את ההמטרה ופרסו מערכת ממטרות.
 המשכנו לעיר הויאן מרחק קצר של נסיעה והגענו אל המלון המפואר השוכן לצד הנהר. שחררנו את הנהג והמדריך , התארגנו בחדר ויצאנו עם שרות השאטל של המלון אל העיירה. שוטטנו ברחובות העיירה העמוסה בתיירים. לכדה את עינינו אחת הפרסומות של מסעדה המגישה "גלידה ביתית" . טעמנו ושוב הבנו שהשלט היה לגלידה של אתמול. חזרנו בשאטל חזרה למלון .

27.7.206 יום רביעי

 בגלל שאתמול היה לנו "הספק" טוב , הבוקר יש לנו זמן פנוי. למלון יש הסכם עם חוף רחצה המצוי לחוף הים , לרחצה חינם לאורחי המלון. המרחק כ1.5 ק"מ . השאטל מהמלון יוצא רק ב11.00 וחוזר ב11.15 . החזור מתאים לנו עם לוח הזמנים שקבענו עם המדריך. החלטנו לצאת ברגל אל החוף ולחזור בהסעה. הודענו בקבלה שאנו הולכים רגלית לחוף וממתינים שם לרכב של החזרה. הייתה לנו הרגשה שאנו מדברים עם הקיר והוא עונה בסדר בסדר.
 הלכנו והלכנו מרחק בערך כפול עד שהגענו די במקרה אל החוף. טבלנו , השתזפנו והזמנו שיק פירות לשתיה. בשעה היעודה יצאנו והמתנו והמתנו עד ש.... דרורית נגשה לשאול את אנשי החוף אם הם יכולים להתקשר למלון שישלחו את ההסעה. הם הציעו שאולי עדיף להזמין לנו מונית. התעקשה ואכן הם התקשרו למלון והמלון שלחו את הרכב לאסוף אותנו. הנהג התנצל ואמר שלא היה אף אחד שרצה ליסוע לחוף , אז בטח גם אין אף אחד להחזיר. ההודעה שהשארנו בקבלה של המלון אכן נרשמה על הקרח.
 אכלנו בחדר ארוחת צהרים ויצאנו ב15.00 עם המדריך לסיור בהויאן. נכנסנו לכמה בנינים עתיקים בעיר . נכנסנו להצגת יום לתיירים. התזמורת החיה מנגנת בצידי הבמה והשחקנים על הבמה מציגים את ספור אליעזר ורבקה. המשכנו לבית העתיק ביותר בשכונה , גם כאן אתה צריך להתלוות לדיילת שמוליכה אותך ומסבירה לך כמה חשוב שתקנה קמיע כזה או אחר. הבנו את הרעיון ושחררנו את המדריך ונשארנו לטייל לבד, אנו נחזור לבד למלון עם השאטל. משתמו כוחתנו ביקשנו את עזרת המקומיים במציאת מסעדה צמחונית. וזו אכן נמצאה בסמטה צדדית ביותר, בביתה של משפחה מקומית המפעילה מסעדה ביתית. גברת הבית העמיסה על הצלחת שלנו מכול טוב מטעמיה והכל בגרוש וחצי (1$) במחיר המקובל למקומיים ולא לתיירים. לשם השוואה הקפה האחרון ששתינו עלה 2.5 $.
 שמענו שיש כאן חנויות בדים/בגדים שתופרות תוך שעות בגד לגברת או חליפה לגבר. נזכרנו בכך מאוחר מדי. בכמה חנויות כששאלנו אם יקחו מידות עכשיו בשעות הערב יצליחו לתפור עד הבוקר התשובה היתה שלילית. היינו צריכים לעשות זאת בערב הראשון אז אולי זה היה מוכן עד לערב הזה. לא נורא יש בגד חלופי לחתונות הקרובות. הסתובבנו עוד על שפת הנהר וליד הגשר היפני. חזרנו עם ההסעה למלון לעוד לילה טוב.

28.7.2016 יום חמישי
 הבוקר קבענו יציאה 7.45 מהויאן ומצפינים לעיר הואה. בדרך אנו חולפים במעבר הרים עם תצפית על הויאן. מעבר להר אנו מגלים את ה"אי" לנג קו ואת הלגונה שהוא יוצר. הגענו אל הואה וניגשנו אל פגודת טיאן מו ואל המצודה ענקית ובתוכה גם העיר האסורה. . אנו עוברים בכמה קברי מלכים. כל קבר והסיפור שלו. מסתבר שכל מלך ביום המלכתו החל בחישוב קיצו. המלך היה שוכר את מיטב האדריכלים לתכנון אחוזת קברו. כל אחד על פי סגננו ושיגיונותיו. כל האחוזות בנויות לפי תורת הפאנג שואי. הכל סימטרי ומוקף תעלות מים. בכולם ניתן לראות מפתח הכניסה בקו ישר את כל המוטיבים הנכללים באחוזה. הכל מחולק ל3 חלקים שבכל חלק 3 גרמי מדרגות. הכל מסודר ואפילו 2 תרנים או אובליסקים המסותתים כפנסים על מנת להאיר לנשמתו של המלך את דרכה לגן עדן. בכניסה לכל אחוזה בשני הצדדים עומדים על המשמר פיל וסוס עם כמה שורות של חיילי אבן . בחלקם של האחוזות עומדים על המשמר עומדים גם כמה יועצים מאבן . כל מלך ותקופת מלכותו. יש שמלכו 16 שנה ויש שמלכו ימים בודדים. יש מלכים שדעתם נשתבשה עליהם ואהבו את מקום קבורתם יותר משאהבו את ארמון מלכותם וחיו באחוזת הקבר. בכל אחוזה כזו נבנה גם מבנה ששימש את המלך למקום מפגש והתדינויות ,לאחר מותו של המלך הבניין הפך למקדש על שמו. יש מן המלכים שדאגו לא להוריש את ממונם וביקשו להיקבר עם רכושם . על מנת שלא יוודע היכן הם קבורים ועל מנת שקברם לא ייחפר ציוו להרוג את כל מי שהתעסק בקבורה. בתחום המצודה אנו מבקרים בכמה מבנים חשובים וממשיכים ברכב לעבר פגודת טיאן מו. בפגודה שוכן היום מנזר בודהיסטי ובו ילדים שהוקדשו לנזירות ע"י משפחתם. סדר יומם של הנזירים להלן: במקום מצבת זיכרון לנזיר בודהיסטי שהצית עצמו למוות בהפגנה נגד הנשיא של דרום ויאטנאם שיצא כנגד דת הבודהיזם. הפגנות רבות והתערבות המערב הניעו את הנשיא לחזור בו ולהתיר דת זו להיות מוכרת.
 מן הפגודה אנו יורדים במדרגות המוליכות אותנו היישר אל מעגן סירות הממתינות כולם לתיירים. אנו יוצאים לשייט על נהר הבשמים. תסלחו לי אבל מעשה מטופש. אין כל נוף יחודי או מראות מיוחדים המצדיקים את השייט הזה. השייט מסתיים בצד השני של הנהר וקרוב מאוד לבית המלון שלנו , מלון אלדורה. מלון פאר עם חדר ענק בקומה 11 עם נוף יפה מאוד.
לאחר התמקמות יצאנו כהרגלנו לשוטט בעיר. על פי המלצת הנהג שלנו הלכנו למסעדה צמחונית . חזרנו למלון כדי להנות קצת ממנעמי החדר.

29.7.2016 יום שישי

 קבענו הבוקר יציאה 7.45 מהמלון לנסיעה לשדה התעופה ליד העיר הואה לטיסה לסייגון היא הו צ'י מין סיטי. השדה קטן וטיסות מעטות בו. הטיסה כמובן התעכבה מעט אך בסוף המראנו ונחתנו בשלום בסייגון. ביציאה מבית הנתיבות חיכה לנו מדריך בשם ויט או כפי שהוא מבקש אותנו לקרוא לו ויקטור , הוא אומר כך יהיה קל לכם יותר להגות את שמי. בנסיעה לכוון העיר הוא מוציא מכיסו IPOD ומשמיע לנו נאום של עשה ואל תעשה בסייגון. התחנה הראשונה שלנו היא בצ'יינה טאון. ברובע הסיני של סייגון אנו מבקרים בשוק הסיני. בעצם זה שוק סיטונאי. הוא מסביר לנו שאם חשקה נפשנו במטפחת צריך לקנות ארגז שלם. בבניין המולה רבה. זה עולה ומרכולתו על גבו וזה יורד עם מה שקנה הרגע. זו עולה עם מגש אוכל עבור מי שהזמין וזו יורדת עם הכלים המלוכלכים. כל סנטימטר מנוצל לאכסון. ניתן לקנות כאן הכל בכל מכל כל. את המקום הקים עשיר סיני שהזמין את הסוחרים בני עמו לבוא ולסחור כאן חינם ללא דמי שכירות. הם שמעו לו והצליחו עם השנים. משמת אותו עשיר החליט ועד הסוחרים להקים מקדש לזכרו. בנו בחצר מזבח ועליו דמותו של אותו עשיר. למרגלות פסלו יש מקום להניח תקרובות עבורו ובצד יש מקום אליו ניתן לזרוק את מקלות הקטורת הבוערים ולשרוף כל דבר שיכול לעזור לנפטר בעולם אחר בו הוא מצוי עתה. בעל חנות הפרחים מביא פרחים שיהיה לו ריח טוב וע"י זה הוא מאמין שהנפטר שולח לו ברכה בעסקיו וכן כיוצא בזה הכל טוב עד - החלפן - ששורף שם שטרות כסף של מונופול. צריך בהזדמנות לבדוק את הנוסחה.
 המשכנו למוזיאון המלחמה. בחצר המוזיאון מוצג השלל שהותירו אחריהם האמריקאים. הבניין עצמו המחולק לקומות ומחלקות שונות. קומה מיוחדת לזוועות שביצעו האמריקאים כאן. בנו כאן דוגמה של כלא אמריקאי עבור הקומוניסטים. קומה מיוחדת מראה את חיי , או ליתר דיוק את סוף חיי האסירים הקומוניסטים. מחלקה מיוחדת לצלמי העיתונות ששלחו את החומרים שלהם לתפוצה בעולם ותרמו רבות ליציאת ארה"ב מויאטנאם. ההרס והחורבן הרב שהותירו אחריהם שם ללעג את ביקורתם על "מעשי הזוועות" שצה"ל עושה לשכנינו הפלסטינים. יערות שלמים הופצצו בפצצות נפל"ם ובחומרים כימיים כאלה ואחרים. את תוצאותיהם עדיין ניתן לראות מסתובבים ברחובות.
 מכאן התקשרנו להגיד שבת שלום לכולם והמשכנו לארמון הנשיאות. לא ניתן היה להיכנס אליו אך מבחוץ ראינו את הארמון שבחצרו חונה הטנק שפרץ לחצר וע"י כניסת הצפון לארמון הדרום הוכרז הניצחון. גם מטוס הF5 של צבא הדרום/האמריקאים המוטס בידי טייס דרומי שערק והפציץ את הארמון מוצג בחצר. מגג הבניין ברח הנשיא הדרומי בעזרת הליקופטר כאשר צבאו הובס כליל.

 מכאן נסענו אל בית הדואר , בניין בסגנון צרפתי המזכיר יותר תחנת רכבת. לצידו חנות מקדונלד. וכאן אומר לנו ויקטור בעצם שוכנת "שגרירות" ארה"ב. ממול ניצבת הקתדרלה הגדולה של סייגון נוטר דם ומולה פסלה של שומרת סייגון.
משסיימנו את הצילומים נסענו למלון מרחק 2 דקות מהמרכז.
התמקמנו והתארגנו לשבת. ויצאנו להליכה של כ10 דקות לעבר בית חב"ד סייגון. הדלקנו נרות , ולתפילה כבר היה מניין מכובד. נציין שיש כאן רבים מבני עמנו שמצאו כאן מקלט מצרותיהם. האחד השאיר משפחה ונסע , השני נסע בעקבות ה"אהבה" השלישי סוחר כאן וכן הלאה. לשבת הם באים כל הגרעין הקשה וכך תמיד יש מניין. במקום 2 משפחות חב"דיות
העושות תורנות כל שבת , מי נשאר לאכול עם האורחים הרבים ומי הולך לאכול בביתו. את השולחן חלקנו עם המשפחה מרעננה שפגשנו בהא נוי. אל השולחן הצטרף חבר שלהם שבמקרה נמצא כאן לעסקיו. החדר היה עמוס במטיילים ואורחים הנמצאים כאן בשליחות של רפא"ל ושל חברות המייצאות טכנולוגיות חקלאיות ועוד. ולפתע שוב הקריאה - "המורה" עוד תלמיד של דרורית המטייל עם חבריו בא לסעודת שבת. לאחר הסעודה המשכנו לסייר רגלית בעיר עד שהתעייפנו ועלינו לחדרנו לשינה של שבת. תענוג

30.7.2016 שבת

קמנו ויצאנו לבית חב"ד לתפילה וסעודה. ירדנו לקידוש וארוחה שהייתה בלשון המעטה די בזיון. לפחות היו חלות. סיימנו לאכול התפללנו מנחה ויצאנו חזרה לחדר למנוחה ולרביצה בבריכה. אחה"צ יצאנו לסיור רגלי העיר. הלכנו דרך הפארקים השוקקים חיים עד שהגענו לנהר. חזרנו דרך מרכז העסקים והתיירות של סייגון כאשר כל השמות של בתי המלון ששימשו את הכתבים המדווחים מהמלחמה ניצבים מולנו. מלון רקס ומלון קארוואל כו' . חזרנו אחרי צאת השבת אכלנו בחדרנו ארוחת ערב ונכנסנו לישון.

31.7.2016 יום ראשון

 קבענו יציאה היום ב7.30 לנסיעה לכפר קו צ'י. הכפר מרוחק כשעה נסיעה מהעיר. בזמן המלחמה זה אכן היה כפר מרוחק מהעיר. עם השנים התקרבה העיר ובלעה את הכפר שהפך להיות פרבר של סייגון. בכפר הזה התמקמו הקומוניסטים ומכאן זרעו חורבן בחיילי ארה"ב. מכאן הם יצאו לפעילות גרילה ולכאן היו שבים. הם בנו מחילות באורך 250 ק"מ המחברות בין כמה כפרים. המחילות נבנו בעומקים שונים. קומה ראשונה בעומק 3מטר השניה בעומק 6 מטר והשלישית בעומק 10 מטר. המחילות התאימו לגודלם של המקומיים. כאשר ניסה אמריקאי להכנס הוא אף פעם לא הצליח. היום חלק מהמחילות הוגבהו וכך גם התיירים יכולים לחוות את המחילות. למדנו על שיטות המארבים שהציבו הקומוניסטים. טעמנו ממנות הקרב שהם אכלו במחילות. (סוג של תפו"א לטבול בבוטנים וסוכר)

יצאנו בנסיעה לכפר מרוחק עוד יותר להכיר את הדת החדשה ביותר :קאו דאי CAO DAI . גו ואן צ'יו שהיה פקיד במשטר הקולוניאלי הצרפתי , וטען שקיבל מסר ישיר מאלוהים. המסר ציווה עליו לחבר דתות שונות מן המזרח והמערב לדת אחת.במחשבה שאיחוד בין כל הדתות יביא לסיום המלחמות בעולם. הדת נוסדה ב1926 והיא מנסה לשלב בתוכה מוטיבים מכל הדתות. נצרות , איסלאם , הינדואיזם , בודהיזם , טאויזם , קונפוצ'יזם וספיריטואליזים. על פי תפיסתם , היהדות איננה מן הדתות העיקריות .הסתובבנו והתרשמנו מהתלבושות של "הכוהנים" והסדרנים . הם מתפללים כל 6 שעות ומשך כל תפילה שעה. הטקס המרכזי נערך כל יום ב12.00 בצהרים ומושך אליו הרבה מבקרים ותיירים. בטקס הם יושבים בנפרד גברים ונשים. כולם מתפללים אל העין הצופה בהם בכל עת. בטקס כולם לובשים לבן ואילו הכוהנים לבושים בבגדים צבעוניים לפי הדת ממנה הם הגיעו אל הדת החדשה. יש את הצבע האדום העז יש את הצהוב ויש תכלת. בקומה העליונה בצדדים יש מרפסות תצפית עבור התיירים שאינם חברי הדת ואילו מאחור יושבים חברי התזמורת ומסביבם עומדות בנות המקהלה. אחרי 20 דקות שראינו אותם עומדים מרווחים ויושבים צפופים , ואז משתחווים ממצב ישיבה הם כנראה עשו הרבה יוגה קודם.

 עזבנו אותם להמשיך בתפילתם וחזרנו למלון בסייגון למנוחה.
 בערב ויקטור הגיע לאסוף אותנו למסעדה עם מופע פולקלור מקומי. מרגע שהתיישבנו המנות תוקתקו זריז והוגשו זו אחרי זו על מנת שנסיים לאכול ולא נרעיש לתזמורת עם כלי האוכל שלנו. גם התזמורת מיהרה למופע נוסף וכך אחרי 5 שירים או מנגינות הם פרשו בשיא ואנו חיסלנו את חובותינו שהרי מים אינם כלולים במחיר המסעדה שהוזמנה לנו ע"י הסוכן. מכיון שעדיין לא הגיע זמן לישון ביקשנו את הנהג להורידנו במרכז העיר ואנו נחזור רגלית למלון. המקומיים והתיירים גדשו את המדרחוב שבו מופעלת מזרקה צבעונית שהילדים נהנים מנתזיה. פגשנו את פסלו של הו צ'י מין לרגליו כולם עומדים להצטלם. בדרך אל המלון ליד הקתדרלה גלינו לפתע את רחוב הספרים שבו מתנהל שוק לילי של חנויות והוצאות ספרים. צדה את עינינו מודעת פרסומת לישראל. חזרנו למלון ללילה טוב.

1.8.2016 יום שני

 יצאנו הבוקר לנסיעה ארוכה אל דלתת המקונג. עם הגיענו רכש המדריך כרטיס משולב לכל האתרים והאטרקציות. ירדנו מהמזח אל סירת מנוע המושטת, ע"י גברת מקומית. היא השיטה אותנו אל עבר האי עליו נבלה את השעות הקרובות. ירדנו אל האי והכרנו את השוני בין אגוזי הקוקוס השונים פרחים ועצים שונים. שמנו פעמנו אל משפחה המפעילה את מופע הפולקלור. נראה שהיינו ראשונים. אט אט הגיעו הזמרים והנגנים להופיע בפני הזוג המלכותי . אכן מחזה מצחיק מאוד. כל זמר/ת ניגש ומתקרב נותן שיר אהבה לנהר המקונג קד והולך לחכות לזוג הבא שיצטרך לשיר בפניו. כך התחלפו להם 4 זמרים שלאוזנינו נשמעו ששרו את אותו השיר. גם ויקטור שהציג כל שיר ושיר צחק שוב ושוב הנה עוד שיר אהבה למקונג. אל השולחן הוגשו מגשי פירות טריים הגדלים אצלם בחצר. אננס, מין אגס מתוק, פרי הדרקון, וסוג של ליצ'י. מכאן המשכנו רגלית לחממת הסחלבים. נראה כאילו הם מגדלים כרגע רק סוג אחד של סחלב, שגם הוא לא כל כך פורח. המשכנו אל מכוורת הדבורים. כאן טעמנו תה עם דבש.
סוס רתום לעגלה המתין לנו לנסיעה לעבר ההפעלה הבאה. רכבנו 300 מטר וירדנו אל הנהר לשוט בסירה צרה אל בין תעלות הדלתא. גם כאן משיטה את הסירה בחורה שמתחילה במשוטים ועוברת למנוע. עד שהגענו כעבור דקות מעטות למסעדה שהוזמנו עבורנו שם מנות צמחוניות. לא היה מלהיב במיוחד. חזרנו חיש אל הסירה שהשיטה אותנו חזרה אל העיר.
 בנסיעה אנו מגיעים לשדה התעופה הבין לאומי של סייגון על מנת לטוס לסיאם ריפ קמבודיה. בדרך מספר לנו ויקטור שקבוצת פצחנים (האקרים) תקפה את אתר האינטרנט ואת מחשבי חברת התעופה ויאטנאם איירליינס. דבר זה אמור להכביד על המינהלות בשדה התעופה ולגרום לעיכובים רבים. לא דובים ולא יער הכל רגיל בשדה התעופה. עברנו את כל הבידוק והכרטוס בצורה ממוכנת והכל היה תקין חוץ מעיכוב בהמראה לשם החלפת מטוס.

קמבודיה


 נחתנו בסיאם ריפ הנמצאת בצפון מרכז קמבודיה. כבר במטוס הוגשו לנו טפסים למילוי לצורך קבלת ויזת כניסה לקמבודיה. מילאנו הכל אך זה כמובן לא מספיק, צריך למלא עוד טפסים ולהגיש תמונות. אנו מגישים את הטפסים לפקיד א' שבוחן ומעביר לפקיד ב' לאומר לג' לקבל כסף ולהעביר לבא בתור להחתים וכן הלאה. בסוף התהליך אנו זוכים בוויזה הנכספת שגם היא תופסת עמוד שלם בדרכון. מכאן אנו ממשיכים לביקורת דרכונים שם אנו מתבקשים להביט יפה למצלמה ולתת טביעות אצבע של כל 10 אצבעות כפות הידיים. תודה שלא ביקשו גם רגליים.
מאושרים תרתי משמע אנו יוצאים ומאתרים את המדריך שלנו ליומיים וחצי הבאים. טונג הצעיר המתין לנו בסבלנות למרות העיכוב. הוא קרא לנהג ויחד נסענו אל מלון הפאר שלנו כשבדרך הוא מספר מעט על ארצו ומתעניין מהיכן אנו. הוא לא כל כך שמע על ישראל וודאי לא על דתנו. התמקמנו במלון והספקנו גם להחליף חדר שהריח בו לא מצא חן בעינינו. יצאנו לסיבוב הכרות עם העיירה רכשנו מצרכים לארוחת ערב ויצאנו לשוק הלילה .

2.8.2016 יום שלישי

 יצאנו הבוקר יחד עם טונג אל מרכז המבקרים לרכישת כרטיס כניסה למקדשי אנגקור וואט. קנינו בשלב ראשון כרטיס ליום אחד בעלות 20$ לאדם. יצאנו לסיור בין המקדשים השונים הרבים שהיו מיושבים במיליוני אנשים וחרבו. הם ננטשו והג'וגל השתלט עליהם וכיסה אותם במשך מאות שנים. רק כאשר הגיעו הצרפתים הם החלו לחשוף את המקדשים החבויים ולראות את גודלם ותפארתם. המקדשים הרוסים ברמות שנות. חלקם הרוסים עד היסוד וחלקם עדיין עומדים ומספרים את גודלם וגדולת בוניהם. ניכרת בהחלט מחלת גדלות המלכים ששלטו כאן כאשר כל אחד מנסה לבנות גדול יותר גבוה יותר ולהעסיק ולמלוך על מספר אנשים גדול יותר.
הגענו אל מקדש טה פרום שעצי הג'ונגל גדלו מתוך קירותיו ועתה, אתה לא בטוח מי מפריע למי או מחזיק את מי? השורשים מתפתלים בין אבני הבית ויוצרים צורות פיסול מדהימות. טונג ידע מנסיונו הרב כיצד והיכן להעמידנו על מנת לקבל את התמונות המדהימות ביותר. אכלנו צהרים ומשם העפלנו להר היחיד בסביבה ממנו ניתן לצפות על הסביבה וממנו אנו אמורים לצפות בשקיעה. בראש ההר כמובן מקדש חרב. אל ההר מתירים הפקחים לעלות רק ל100 איש בכל זמן נתון. ככל שתקדים לעלות תותר לך השהיה בראש ההר. הם מחלקים שרשרת עם רישיון עליה, נגמרו הרישיונות , תמתין עד שמישהו ירד וייתן לך לעלות במקומו. וכך אנו מהראשונים לעלות אך זה אומר שיש לנו עתה שעתיים ויותר לחכות לשקיעה. אנו יושבים וממתינים וממתינים ולבסוף כשמתחילה השקיעה אנו מבינים את העניין ויורדים מן ההר. חזרנו אל המלון התארגנו ויצאנו שוב אל שוק הלילה אולי נקנה משהו. ואכן רכשנו חולצה עבורי ועוד 3 שרוואלים לבנות. שבנו לחדר מרוצים לעוד לילה טוב בקמבודיה.

3.8.2016 יום רביעי

 הבוקר התפרענו ויצאנו ב8.30 מהמלון. שוב נגשנו לרכוש כרטיסי כניסה למקדשים. שמנו פעמנו לאנגקור תום. זו עיר מתוחמת חומה שעדיין עומדת על תילה. לדברי טונג , בעיר זו חיו בזמנה כמיליון איש. ביקרנו במקדשים והעיקרי שבהם הוא - באיון. למקדש מיגדלים רבים ובכל מיגדל מסותתים 4 פרצופים הפונים ל4 רוחות שמיים. הצטלמנו והתבדחנו על חשבון הפסלים. עברנו לעוד מקדש וטיפסנו אל ראשו ולאחר שירדנו גילנו את בודהה השוכב מפוסל על קיר המקדש. שכחתי לציין שהמקדשים והדתות הוחלפו כאן כמה פעמים והכל לפי הדת שמצאה חן בעיני השליט. פעם שהפסל משמש כבודהה ופעם אחרת משמש כשיוה או וישנו או חלילה לברהמה ועוד. פעם הפסל לובש סארי כתום כנזיר בודהיסטי ופעם יש על מצחו נקודת עין שלישית.
יש כאלה שמרוב שרצו למחוק להם את העין השלישית יצרו גומה שנראית כעין.
 סיימנו עם המקדשים ונסענו לשוט על נהר הסיאם ריפ אל אגם טונל סאפ. שטנו בסירה פרטית וראינו את החיים על הנהר. הבתים בנויים על קלונסאות גבוהות בגלל ההצפות של הנהר. יש כאלה שבנו את ביתם על הסירה. גם את בית הספר והכנסייה בנו על סירה וכל התנועה אל ומ... מתנהלת על המים. לפני ההגעה אל האגם אנו עוצרים בבית קפה עם חנות מזכרות . אנו משיבים את נפשנו במשקה קר וממתינים לטונג שיסיים את ארוחת הצהרים ונשוט חזרה אל סיאם ריפ העיר. בדרך אל שדה התעופה עצרנו: "בבית ספר למקצועות המזכרות" שוב תעשו סיור ואולי תקנו משהו. לא קנינו אכלנו צהרים ויצאנו אל שדה התעופה לטוס לסייגון.
נהג המתין לנו בסייגון והביא אותנו למלון אכלנו ארוחת ערב משלנו והלכנו לישון.

4.8.2018 יום חמישי

 הבוקר אסף אותנו נהג שלקח אותנו לשדה התעופה לטיסה דרך מוסקבה חזרה לארץ.