11.9.10
רוחות מקפיאות קידמו את פנינו כשנחתנו בסן פרנסיסקו (SF). האופק כולו היה מכוסה בערפל.
שרון: איזו טעות זו הייתה לא להביא את המעילים העבים שלנו.
יובל: אמא, זה דווקא טוב.
שרון: מה טוב בזה?
יובל: זה טוב לטעות כי מטעויות לומדים.
כך התחלנו את הטיול הגדול ה-III במספר שלנו. נכון יותר לומר שהוא התחיל קצת לפני כן, בטיסה ארוכה-ארוכה, אך למרות כל החששות שלנו, הגב של שרון שרד. עלינו בפרנקפורט מצפים בכיליון עיניים לטיסה הארוכה בה אפשר 'להתרווח' ולראות סרטי ג'אנק ברצף. למרבה הזעזוע גילינו שאין מסכים אישיים בטיסה טרנס-אטלנטית זו. "איך מייצרים מטוס ללא מסכים אישיים?" תהינו בקול רם. "האם המטוס יצליח להמריא? האם נגיע שפויים לSF?" למרות התשובה הברורה והטבעית ("לא"), הטיסה עברה בשלום. המלצתנו היא לבדוק את זה מראש.
דנה: מה זה? שלט לטלוויזיה? איזה כיף!
אריק: לא, זה הטלפון שקיבלתי מהעבודה לנסיעה.
יובל: מגניב, טלפון עתיק!
הפעם היעד שלנו הוא צפון-מערב ארה"ב. את הימים הראשונים בילינו במלון בSF. את רוב היום העברנו בשיטוט ברחובות SF היפה, ואירחנו חברה להמוני ההומלסים ש'גרים' שם. היום שלנו התחיל בדר"כ ב-3 בבוקר בגלל ג'ט לאג מטורף. היתרון בקימה מוקדמת הוא שתמיד היינו ראשונים בתור בסטארבאקס. סן פרנסיסקו, עם כל הגבעות התלולות שבה, נועדה לאנשים חטובים ויפים. מהר מאוד שרון שכחה מפריצת הדיסק שלה, ועברה להתלונן על שברי הליכה. דנה, הנסיכה, שהייתה מורגלת שנושאים אותה במנשא עד לגיל מתקדם, הוכיחה יכולות פיזיות מרשימות משל הוריה הקשישים, כששעטה במעלה גבעות בנות 85 מעלות.
המלון שלנו היה ממוקם ב Union Square, מרכז ענקי של חנויות יוקרה. אנחנו העדפנו לשמור את עצמנו לoutletsובינתיים ליהנות מהבניינים המקסימים והפארקים הגדולים. החנות היחידה אליה נכנסנו הייתה חנות של פרארי. שרון החליטה שעדיף להקריב 10 דקות מחייה במקום האדום הזה ובתמורה לזכות בביקור במוזיאון לאומנות מודרנית. בסופו של דבר, המסקנה היא שמוזיאון תל אביב שווה הרבה יותר. ביקרנו גם באקספלורטוריום המעולה ב Golden Gate Park, וגילינו שיש עוד כמה דברים על כדור הארץ שלא ידענו. במוזיאון יש גם פלנטריום דיגיטלי, שמכוון לאנשים שב17:00 כבר ישנים ולא יכולים לראות את שביל החלב במו עיניהם (=אנחנו בזמן ג'ט לאג). מומלץ! הצלחנו למצוא 'פארק שעשועים' בחינם במבוך בקתדרלת גרייס. הילדות התרוצצו במבוך שעה ארוכה והפריעו את מנוחתם של המאמינים האדוקים. במוזיאון לאמנות הקריקטורות, הקריקטורה המוצלחת ביותר הייתה המוכרת בחנות המוזיאון. היא לבשה שמלה שחורה ויקטוריאנית, ענדה אזיקים לצווארה (קול!) וחבשה אוזניים שחורות של מיקי מאוס. בנוסף לכל, היה לה קול צפצפני כמו של בלה. אם המצלמה שלנו לא הייתה שובקת כמה דקות לפני כן, היינו יכולים לשלוח אליכם דיוקן שלה כדי שגם אתם תיהנו.
אל הRV (קמפר ואן) שלנו נכנסנו באנחת רווחה של אנשים השבים הביתה. לחיות על מזוודות במלון זה לא ממש בשבילנו. אריק שרגיל לנהוג בישראל בקומנדקר שלו, מרגיש ממש בנוח כנהג משאית פה. בסוכנות להשכרה הוא קיבל תדריך מקוצר על תפעול הRV. איש השירות: "טוב, אתה בוודאי מכיר את זה טוב יותר ממני מהשירות הצבאי שלך"...
אחת התחנות הראשונות שלנו הייתה חנות Target, בה הצטיידנו בדברים החיוניים באמת:
דנה: יובל תראי יש פה פט שופ!
יובל: דנה תראי יש פה מארז של 2 פט שופ!
דנה: יובל תראי יש פה מארז של 3 פט שופ!
יובל: דנה תראי יש פה מארז של 5 פט שופ!
דנה: יובל תראי יש פה מארז של 10 פט שופ!
יצאנו אל המרחבים הירוקים ועברנו דרך סקרמנטו ורינו (שילוב של באר שבע עם Las Vegas). מדי פעם בפעם אנחנו מנסים לגרום לילדות לשים לב לסביבותיהן כדי להעביר להן את החוויה שאני חווים, כי אפילו נסיעה בתוך מנהרה חשוכה לא גורמת לילדות להתיק עיניים מהספרים שלהן:
אריק: בנות, תראו את הגבעות עם הנחל!
בנות: למה?!
הצלחנו להחזיק מעמד 3 ימים בארה"ב לפני שחנכנו את מסעדת האם שלנו פה, מקדונלדס. אריק העיר לשרון, שזה לא הזמן המתאים לנאומים ציוניים חוצבי להבות נגד האימפריאליזם האמריקאי ותרבות השפע הקלוקלת. בעיקר לא בזמן שהיא מחסלת במהירות שיא ביג-מק נוטף שומן.
האמריקאים מוכיחים שוב ושוב יכולות מילוליות מעולות וגמישות לשונית ראויה להערצה.
*שרון (במקדונלדס, אחרי שכבר הזמינה 2 ארוחות לילדות): ותן לי עוד 2 צ'יפס בבקשה
המוכר: אני מצטער, אבל אנחנו לא מגישים פה צ'יפס
שרון: אוקי... אז מה זה? (מצביעה על מתקן הצ'יפס לימינו)
המוכר: fries
שרון (שומרת על רוגע מפליא): אוקי... אז תן לי בבקשה f-r-i-e-s
*שרון (מתקשרת לשירות תיקונים של הRV): שלום, הtap (ברז באנגלית) שלנו לא עובד
מוקדנית: סליחה?
שרון: הtap לא עובד
מוקדנית: את יכולה לחזור על זה בבקשה?
שרון (מבינה עם מי יש לה עסק): הfaucet (ברז באמריקאית) לא עובד
מוקדנית: אין בעיה גברתי...
היום הגענו לSalt Lake City ונראה שנישאר פה כמה ימים כי המקום עמוס באתרים יפים.
נאחל לכם שנה רגועה ומלאה בחלומות שמתגשמים.
מתגעגעים,
דנה, יובל, אריק ושרון
נ.ב. היחס בין מספר ילדים מורמונים למשפחה לבין רוחב פס הוא הפוך, לכן אין תמונות הפעם. אך אל דאגה. אנחנו נראים כמעט אותו דבר