תחבורה ציבורית ומוניות בצ'אנג מאי ”מצ'יאנג מאי לבנגקוק “

כפי שידוע, יש אוטובוסים של תיירים מצ'יאנג מאי לבנגקוק וההיפך. אוטובוסים אלה יוצאים כל יום בשעה שש וחצי בערב מצ'יאנג מאי ומגיעים עד הקאוסן, אך לעיתים מתבצעת גניבת ציוד מתא המטען. רצינו להגיע לבנגקוק, ונענינו שהאוטובוס לאותו יום מלא. נודע לנו שיש אופציה נוספת - אוטובוסים ממשלתיים. מדובר באוטובוסים נוחים ונקיים הרבה יותר ממה שמציעים סוכנויות התיירים, הם יוצאים בתדירות גבוהה. אני יודעת בודאות שיש אוטובוסים בשעה 6,7,8,9 בערב. 

מחלקה ראשונה - עולה 700 ומשהו, ומחלקה שניה 400 ומשהו. איני יודעת איזו מחלקה באיזו שעה. אנחנו נסענו בשמונה במחלקה 2. המינוסים - הם קצת יותר יקרים. אוטובוס תיירים לקאוסן עולה 300-350 באט. את הכרטיסים לאוטובוסים הממשלתיים לא ניתן להזמין דרך סוכנויות תיירים - אלא צריך פשוט לנסוע לתחנה המרכזית בצ'יאנג מאי ולקנות במקום, כך שיש סיכוי מסוים שלא יהיה לכם מקום באוטובוס הקרוב, ותצטרכו להמתין שעה לאוטובוס הבא. האוטובוסים הממשלתיים לא מגיעים לקאוסן, אלא עד לתחנה המרכזית הצפונית בבנקוק, שנמצאת בצ'אוטצ'ק - משם צריך לקחת קו 3 לקאוסן (לנו לקח קצת פחות משעה).

באוטובוסים הממשלתיים אין שום פחד מגניבות - אנחנו זרקנו את התיק הגדול שלנו איפה שהוא בקומה הראשונה ועלינו לשבת בקומה השניה. הסיבה: הינו הזרים היחידים בין התאילנדים, כך שלא הינו איזו מטרה של מאפיה תאילנדית שחולשת על חברות אוטובוסים פרטיות. עוד הבדל הוא שבאוטובוס תיירים יש שירותים, ובאוטובוס ממשלתי מחלקה שניה אין שירותים, הוא עוצר כל כמה זמן בתחנות מרכזיות להעלות נוסעים - אז אין בעיה לרדת לשירותים, ויש גם איזה הפסקה של רבע שעה. הנסיעה באוטובוס תיירים עורכת קצת יותר מ-12 שעות, לעומת אוטובוס ממשלתי בו הנסיעה עורכת 10 וחצי-11 שעות.