גיאורגיה למתקדמים - מגוונת ואותנטית

מכל המדינות באזור הקווקז ומרכז אסיה, גיאורגיה היא המדינה המתקדמת ביותר. היא בעלת מדיניות כלכלית ועסקית פתוחה ונאורה יחסית, עם קריצת עין ברורה לתרבות וערכי המערב. הכנסות המדינה מתיירות הן בערך פי 5 מכל אחת משאר המדינות באזור, והיא מושכת המוני מטיילים מכל העולם. היא מציעה שילוב מצוין של סביבה מסורתית אותנטית וייחודית, אוכלוסייה ידידותית ומסבירת פנים, ואתרי טבע וטיול מגוונים.

לכן, היא מהווה בחירה טבעית לביקור ראשון באזור המעניין של הקווקז ומרכז אסיה.

הדבר הכי בולט שהרגשנו כשנחתנו בגיאורגיה, הוא שמיד מרגישים כמו בבית. משום מה אין את התחושה הזו של מקום זר. כאילו כבר היינו שם קודם.

אולי הרגשנו כך בגלל האווירה האותנטית, או בגלל ההתייחסות החיובית לישראלים וליהדות.

ואולי הרגשנו כך בגלל ההיסטוריה הגיאורגית, שיש לה מאפיינים דומים להיסטוריה שלנו:

- לאורך 3000 שנים, למעלה מ-15 אימפריות ניסו להשתלט על גיאורגיה, בגלל מיקומה האסטרטגי בצומת הדרכים שבין אירופה לאסיה, ממש כמונו.

- בירת גיאורגיה, טביליסי, נכבשה ונחרבה עשרות פעמים, כמו ירושלים שלנו.

- כדי להגן על כפרים מבודדים באזורים מרוחקים, נבנו בהם מגדלים ייחודיים להגנה במקרים של מעטים מול רבים (דומה לקונספט של חומה ומגדל בקיבוצים ובמושבים שלנו)

- השפה הגיאורגית היא אחת העתיקות בעולם, ויש לה אלפבית עצמאי וייחודי, ממש כמו העברית.

- גיאורגיה הוכרזה כמדינה רק בשנת 1991, אז היא מדינה צעירה יחסית, כמונו.

כבר כמה שנים אני מתכנן לצאת לטיול ג'יפים בגיאורגיה, אבל איכשהוא אף פעם לא יצא.

גיאורגיה אינה מדינה גדולה מאוד - השטח שלה הוא בערך פי שלושה מישראל. תמיד חשבתי שעדיף לבצע טיול מקיף בגיאורגיה ובצורה עצמאית, ולא טיול ג'יפים מאורגן שבו מבקרים רק 6-7 ימים במדינה, ורק נוגעים באזור כזה או אחר. המדינה מגוונת ומעניינת, אז אם כבר מגיעים, כדאי לכסות את כולה בטיול נרחב אחד של שבועיים, כולל חופשת מנוחה קצרה בבטומי.

בטיול ג'יפים, בכל המקומות באינטרנט כתוב שלא מומלץ להיכנס לעומק השטח עם ג'יפ בודד - בכל זאת, מדינה זרה. אז חיכיתי להזדמנות שחבר יכול להצטרף.

ביוני 2026 איכשהוא הסתדרו הכוכבים לנו ולזוג חברים, לצאת לטיול עצמאי בשני ג'יפים.

אז גיאורגיה, הנה אנחנו מגיעים...

בדיעבד אני יכול לומר שזה אפשרי לחלוטין לטייל לבד בג'יפ בגיאורגיה כולל כניסה לשטח. אז גם אם החברים שלכם עסוקים, אתם יכולים לעשות לבד את המסלול שיתואר כאן. ואם אתם קצת חוששים או לא רוצים להתעסק בזה, אפשר לעשות את הטיול עם רכב שכור רגיל, ולהשתמש בשירותי טיולי ג'יפים יומיים מקומיים זולים כולל נהג לפי הצורך. אבל אין ספק שיותר כיף לבד ועם ג'יפ משלכם...

להלן כמה תובנות לגבי ארגון הטיול, לפני שאפרט את המסלול שעשינו:

מפת הטיול ומרכזי הביקור בגיאורגיה

מהמפה הבאה אפשר לראות שבטיול מתגלגל ומעגלי עם רכב, אפשר לכסות את כל האזורים המרכזיים במדינה. באופן כללי, הנסיעה בין אזור אחד לאזור אחר הקרוב אליו, היא כשלוש שעות ברכב, סביר בהחלט:

מדובר בטיול מגוון ומעניין:

• אזור הטבע הגבוה בהרי הקווקז בצפון המדינה, מציע טרקים יפהפיים, רכיבת סוסים, ונסיעת שטח, והכל בנופים מוריקים ומושלגים. וכל תא שטח שונה מהשני מבחינת גבהים ומאפיינים.

• חבל היין ומרכז המדינה, עובר מחבל קאחתי והעיר סיגנגהי במזרח, דרך טביליסי במרכז, ועד קותאיסי במערב. האזור הארוך הזה מאפשר ביקור באתרים היסטוריים, בערים ועיירות ושווקים נחמדים לשיטוט, ובאחוזות ויקבי יין מצוינים.

• בטומי מאפשרת נופשון קצר במהלך הטיול, בסגנון עיירת חוף עם טיילת נחמדה.

אז לטעמי, כדאי לבלות בגיאורגיה כשבועיים, ולבצע טיול מגוון וממצה.

הגעה והיכן לנחות

טיסות יש בשפע ויחסית זולות, רק לבחור חברה ולטוס.

לאחר שביקרנו גם בטביליסי וגם בבטומי, אין ספק שאם יוצאים לטיול מקיף של שבועיים, עדיף לנחות בטביליסי. זה נכון גם מבחינת נחיתה בעיר הבירה, המרכזית והיפה יותר, וגם מבחינת התארגנות לקראת הטיול ברחבי המדינה. זה נכון גם מבחינת נקודת יציאה הכי נוחה לדרך הצבאית של הרי הקווקז, שהיא טיול ההרים המומלץ הראשון שממנו כדאי להתחיל. אחר כך ממשיכים למקומות אקזוטיים יותר, כמו אזור מסטיה ואושגולי וחבל טושטי. ועל הדרך כחלק מהטיול המעגלי - מנוחה בבטומי.

כדאי לבדוק עם המלון שלכם לגבי הסעה משדה התעופה למלון בטביליסי - יחכה לכם מישהו עם שלט וזה חוסך כאב ראש. העלות נמוכה כעשרים יורו לאדם וזה כדאי. כך תוכלו גם לטייל בטביליסי בלי לדאוג לרכב ששכרתם כבר בשדה התעופה. המוניות ברחבי העיר מאוד זולות (כדאי להוריד את אפליקציית המוניות בולט לפני ההגעה לגיאורגיה).

מועד הביקור בגיאורגיה

על מנת לאפשר ביקור בכל גיאורגיה, ובמיוחד באזורים הגבוהים, צריך להגיע בין יוני לספטמבר.

בחודשים אלו, בהרים מזג האוויר מושלם לטיולים. אבל מרכז המדינה שאינו גבוה גיאוגרפית, סובל ממזג אוויר חם ולח בחודשים האלו. אנחנו ביקרנו בגיאורגיה בשבועיים האחרונים של יוני, והיה מאוד חם ולח במרכז המדינה (טביליסי, אופליסטיקה ואחוזות היין).

שיקול נוסף הוא הדרך ההררית לחבל טושטי היפהפה והגבוה - הדרך הזו נפתחת כל שנה בתאריך אחר, ורק ביולי אוגוסט היא בוודאות פתוחה. שאר הדרכים ההרריות בדרך כלל פתוחות לפחות מתחילת יוני ועד סוף ספטמבר.

להבנתי, אם מגיעים לטיול קצר רק במרכז המדינה ובדרך הצבאית, עדיף להגיע במאי. בחודש הזה מובטח לכם מזג אוויר נעים במרכז המדינה, ותוכלו לטייל שם בכיף בלי להזיע. בהרים יהיה קצת קר, אבל הדרכים יהיו פתוחות (למעט הדרך אל חבל טושטי שממילא לא מבקרים בו בטיול קצר), כל הפסגות יהיו מושלגות והכל יהיה ירוק ופורח.

ואם מגיעים לטיול ממצה, שמתרכז בעיקר בטבע ובהרים, אבל גם עובר קצת באתרים במרכז המדינה, אני ממליץ על השבועיים האחרונים של יוני. רוב הסיכויים שגם דרך ההרים לטושטי תהיה פתוחה בשבועות האלה. בכל מקרה את הביקור בחבל טושטי אפשר לתזמן בצורה ספונטנית בתחילת או בסוף הטיול, כשהוא נפתח (החבל הזה קרוב לטבליסי, אז אפשר לבצע אותו בתחילת או בסוף הטיול).

לינה

אין בעיה של הזמנה ברגע האחרון, אלא אם כן הסטנדרטים שלכם מיוחדים או גבוהים, ואתם רוצים לבחור בפינצטה את מקומות הלינה. אנחנו הגענו בעונה, הזמנו הכל ברגע האחרון והיה מבחר סביר מכל הסוגים בכל המקומות. חשוב להבין שהספונטניות גם משתלמת - מזג האוויר בהרים הפכפך. בסוף יוני היה לנו יום אחד של סופה של ממש בהרים. התאמת המסלול למזג האוויר, ולא למלונות שהוזמנו מראש, היא חשובה כדי למצות את ההנאה מהטיול. מבחינת תכנון, כדאי לעלות להרים במזג אוויר טוב, שמאפשר נהיגת שטח פשוטה וחלקה וראות טובה. במזג אוויר פחות טוב כדאי לרדת למרכז ולבקר באתרים ובערים. יש בגיאורגיה רזורט יוקרתי שהרבה ישראלים שנוסעים עצמאית מגיעים אליו, ונקרא לופוטה - הוא יקר גם במבצעים, אבל הוא כן ייחודי ומומלץ למנוחה וסגנון החיים הטובים. אנחנו ויתרנו על זה, מעדיפים את יוון הזולה למנוחת בטן גב...

המרת כסף ותשלומים

בניגוד לאירופה הקלאסית, יש הגיון בהמרת כסף ותשלום במזומן. תשלום באשראי בהרבה מקומות גורר עמלות שמתווספות לחשבון שיגישו לכם, ותשלום במזומן לפעמים נותן הנחה משמעותית. בחלק מהמקומות מקבלים רק מזומן, בטח בשווקים ומסעדות דרכים אותנטיות. חלק ממפעילי האטרקציות עובדים רק במזומן מקומי. מבחינת המרת כסף יש צ'יינג'ים בכל הערים והעיירות המשמעותיות, בשערים טובים לדולרים ויורו בשטרות של 50 ומעלה. לא מקבלים שטרות קטנים. השערים משקפים עמלת המרה של אחוז אחד או אפילו פחות מזה. אפשר לבדוק כמה צ'יינג'ים לפני שמחליטים (יש הבדלים קטנים) וצריך להביא איתכם דרכון למעמד המרת הכספים. כמובן לא להמיר בשדה התעופה שנחתתם בו או לרכוש מראש בארץ.

השכרת רכב ונהיגה

כשתתחילו לחקור את הנושא, כבר יקפצו לכם בפייסבוק חברות שנותנות את השירות הזה. יש גם ישראלים שמתווכים רכבים מתאימים. כדאי לעשות חקר שוק, יש הבדלי מחיר משמעותיים מאוד.

סוג הרכב הוא חשוב - אם אתם מתכוונים להיכנס לשטח, צריך רכב 4X4, ועדיף חזק ועם יכולות מתאימות. לא בגלל שאתם הולכים לקרוע את השטח ולטפס מעלות וסלעים, אלא פשוט שיהיה, כדי שתוכלו להתגבר על כל מצב או מכשול שתיתקלו בו.

וגם יש אופציה טובה כזו במחיר מצוין בגיאורגיה - מדובר בניסן אקסטרה NISSAN EXTERRA, רכב חזק וגדול וייעודי לשטח. הרכב מעט ישן, בערך משנת 2015, אבל הרכבים האלה מתוחזקים היטב, עם גיר אוטומטי, והם מצוינים לנסיעת שטח. לא ברור למה הרכב המרווח הזה לא הגיע לישראל - ההפסד כולו שלנו...

את הרכב שלנו שכרנו מחברת PARENT.GE שהייתה מצוינת, עם תקשורת טובה ומיידית ועזרה תוך כדי ההשכרה.

אגב, זו אחת החברות היחידות שמאפשרות לנהוג עם הרכב את הדרך לחבל טושטי, ובאופן כללי לא מגדירה שום מגבלות נסיעה עם הרכב הזה בכל הדרכים בגיאורגיה. בהרבה חברות אחרות, תקבלו רגע לפני ההשכרה רשימת דרכים אסורות לנסיעה. אז שימו לב ותבדקו לפני שאתם מתחייבים על הרכב.

הניסן אקסטרה הוא הרכב היחיד שאיתו החברה הזו מרשה לעלות למסלול של חבל טושטי, מאחר והוא מתאים למסלול כזה - יש לו הילוך כוח ונעילות דיפרנציאל, הוא בעל מרווח גחון גבוה, והוא בעל מנוע חזק בנפח של 4,000 סמ"ק, שמפיק מעל 250 כוחות סוס.

את כל הטוב הזה קיבלנו מהחברה הזו בעונה המרכזית, בעלות של פחות מאלף יורו לרכב לשבועיים. אז כדאי מאוד לבדוק איתם כחלק מהסקר שלכם (יש להם משרד סמוך לשדה התעופה בטביליסי).

מבחינת נהיגה אין שום בעיה. הגיאורגים קצת חסרי סבלנות אבל לא משהו קיצוני. המסלול שעשינו ומתואר להלן, מתאים לנהגים עם ניסיון בסיסי בנהיגת שטח וידע בסיסי בניווט (גוגל מפס עובד מצוין שם גם לגבי שבילים).

שימו לב שכמעט כל הצמתים בגיאורגיה מצולמים. יש שם מערכת טובה של תיעוד עבירות תנועה כולל פנייה מנתיב לא מתאים וכדומה. הכל מחולם בלייב ועבירות תנועה זמינות לצפייה במיידי וגוזרות קנסות, אם כי לא גבוהים. כשתחזירו את הרכב, חברת השכירות תבדוק באינטרנט אם עשיתם עבירת תנועה ותדרוש תשלום. אז סעו בזהירות ולפי החוק מכל הבחינות.

מבחינת תדלוק יש פערים גדולים במחירים, אז כדאי לשים לב לשלטים ולהבין את הטווח. בכל מקרה לתדלק טנק מלא לפני שעולים להרים - הדלק בהרים באיכות פחות טובה, אז עדיף שהוא יהיה מעורבב עם דלק איכותי שמילאתם במרכז המדינה. אם תידלק לכם נורת הצ'ק אנג'ין אחרי תדלוק, תתקשרו לחברת ההשכרה לידע אותם, והם יגידו לכם להתעלם...

בטיול בסגנון הזה, זוג כסאות שטח, שולחן קטן וערכת קפה הם חובה. ערכת קפה ושולחן קטן מתקפל כדאי להביא במזוודה איתכם המטוס. את השאר (מיכלי גז וכסאות) כדאי לרכוש לפני שיוצאים מטביליסי עם הג'יפ, כי בכפרים ובערים האחרות הדברים האלה פחות זמינים. כמו כן במידה ומגיעים במספר ג'יפים כדאי להביא מכשירי קשר תואמים במזוודה שיורדת לבטן המטוס. יש ברשת אזכורים שלפעמים נותנים להכניס מכשירי קשר לגיאורגיה, אצלינו לא בדקו ולא שאלו ולא הייתה בעיה.

אוכל

ההנאה מובטחת, ובזול...

המטעמים המקומיים כמו חינקאלי וחצפורי וצ'ורצ'חלה טעימים מאוד. להפתעתנו מצאנו שגיאורגיה לא חזקה במטעמים בשריים, למעט בבטומי וטביליסי. מאוד מומלץ לנסות את המסעדות המקומיות בשווקים הפשוטים - מבשלים שם אוכל אותנטי זול וטעים להפליא, מרקים, בצקים וכדומה. אל תפחדו להיכנס ולשבת אפילו אם אין תפריט - המבשלות יקראו לכם למטבח, ותוכלו לבחור את המנות ישירות מהסירים עצמם... תענוג...

שימו לב שהמסעדות בטביליסי מאוד יקרות ובלי הצדקה, אז לבדוק לפני שיושבים ומזמינים. אחרת תשלמו על אספרסו 20 שקלים בגיאורגיה...

להלן המסלול העקרוני שאנחנו עשינו - סך הכל 17 ימים כולל ימי הטיסות:

2 ימים - נחיתה וביקור בטביליסי (לינה 2 לילות בטביליסי)

3 ימים - הדרך הצבאית וחבל קזבגי (לינה 2 לילות בגרגטי, כולל עמק טרוסו ורכיבת סוסים לצאוקי)

1 יום - מנוחה בבורג'ומי (לינה בבורג'ומי)

1 יום - חבל מסחטי ומעבר זקארי (לינה בקוטאיסי)

1 יום - אתרי מים באזור קוטאיסי (לינה בקוטאיסי)

3 ימים - חבל סוונטי (לינה 3 לילות במסטיה, כולל טרקים לאגמי קורולדי ולקרחונים)

2 ימים - בטומי מנוחה (לינה 2 לילות בבטומי)

1 יום - חזרה לכיוון טבליסי (לינה באזור הכניסה לדרך ההרים לטושטי)

2 ימים - חבל טושטי (לינה לילה אחד בטושטי, ביקור באומלו ודרטלו)

1 יום - טיסה חזרה לישראל (לינה בפאתי טביליסי)

המסלול הזה כולל ומקיף כמעט את כל גיאורגיה.

אפשר להוסיף עוד יומיים שלושה לעוד השלמות ואטרקציות. מדובר בעיקר בהרחבת הביקור בחבל היין שבאזור קחטי במזרח המדינה, ובביקור בדרך חזרה מבטומי לטביליסי באתר המערות ורדזיה ובאטרקציה KASS LAND, שבה צופים על הסביבה ממבנה יהלום תלוי מעל התהום.

להלן תיאור מפורט של המסלול שעשינו:

ימים 1-2 - נחיתה וביקור בטביליסי

היום הראשון בטביליסי

מאחר והגענו לגיאורגיה בעיקר בשביל אתרי הטבע שלה, בחרנו להתמקם בטביליסי רק ליום וחצי. מרכז העיר אינו גדול, ואפשר לכסות את האתרים המרכזיים שם ביום וחצי או יומיים מלאים. בנוסף, אנחנו מבצעים טיול מעגלי, וממילא נסיים את הטיול בטביליסי. אם נרצה השלמות או קניות, נוכל לפנות לזה זמן בסוף הטיול, לפני העלייה לטיסה הביתה.

את המלון הזמנו ממש לפני הטיסה. בחרנו במלון בסיסי אבל מרכזי, כדי שיהיה לנו קל לצאת לטייל ברגל בעיר. המלון נקרא Hotel Maison Boutique Tbilisi, והוא היה ממוקם בפאתי הכיכר המרכזית Vakhtang Gorgasali Square, במרחק הליכה מכל האתרים המרכזיים. קיבלנו חדרים נקיים ומרווחים במחיר מצחיק, עם חלונות בעלי זכוכית כפולה, שאפשרו שקט למרות שהמיקום מרכזי. קרוב למלון היו כל הצ'יינג'ים אז יכולנו להמיר כסף בקלות.

הגענו בשעת ערב, אז לאחר התרעננות בחדר ירדנו מהמלון ישירות לארוחת ערב, במסעדה שצופה על הכיכר המרכזית ועל Metekhi church. המסעדה נקראת Machakhela וכדאי לשבת במרפסת העליונה שלה לארוחה מול שקיעה ונוף יפה:

לאחר מכן יצאנו לסיבוב רגלי בעיר. אני ממליץ על מסלול מעגלי לפי הסדר הבא (כל האתרים מופיעים בגוגל מפס):

Vakhtang Gorgasali Square (הכיכר המרכזית)

Meidan Bazar (בזאר נחמד בכיכר המרכזית)

Jan Shardeni St (רחוב מסעדות ודוכנים ובארים):

Bridge of Peace (הגשר המפורסם שמואר בלילה וכדאי לחצות אותו לכיוון החלק הצפוני של טביליסי)

Dancing Fountain (מזרקה נחמדה עם תאורה מתחלפת בתוך פארק באמצע העיר)

Rike Park (פארק קטן ומטופח עם כל מיני מיצגים שבתוכו נמצאת המזרקה)

Baratashvili Bridge (גשר שעליו פסלי ברונזה רומנטיים, דרכו אפשר לחצות חזרה את הנהר):

Ioane Shavteli St (רחוב פסטורלי עם בתים ומסעדות יפות, שיש בו גם את ה-Clock Tower (מגדל שעון עם היסטוריה שלא התעמקנו בה, ומיניאטורות וטקסטורות יפות)

חזרה לכיכר המרכזית Vakhtang Gorgasali Square דרך הרחוב Ioane Shavteli St ואז Jan Shardeni.

השיטוט במרכז טביליסי היה מהנה עם הרבה מסעדות וחנויות ודוכנים נחמדים לאורך הדרך. הלכנו אותו בשעות הערב המאוחרות ולא בשעות היום החמות. הסיבוב קליל ומעגלי ללא עליות או ירידות באורך של כ-3 ק"מ, ועם הרבה עצירות בדרך. בעצם בהליכת ערב של כשלוש שעות הספקנו לכסות את כל האתרים באזור המרכזי של בעיר.

לסיום היום הארוך שכלל טיסה, התמקמנו בבר יין נחמד עם שולחנות בחוץ על הרחוב, ושתינו יין מקומי משובח עם פלטת נשנושים טעימה. המקום נקרא Nino Meris Wine Selection ויש הרבה כמוהו ברחוב Ioane Shavteli St שדרכו חזרנו לכיכר המרכזית ולמלון שלנו:

סיימנו את היום הראשון הארוך שלנו בגיאורגיה בחצות, מרוצים מהתחלה טובה ומהנה בטביליסי.

היום השני בטביליסי

ביום שלמחרת התעוררנו מוקדם, והחלטנו לצאת לסיבוב הליכה ספורטיבית בעיר. יצאנו בערך בשבע בבוקר כשמזג האוויר עדיין קריר ונעים. העיר רק התחילה להתעורר. המלון שלנו נמצא למרגלות הגבעה שעליה מתנוסס הפסל Mother of Georgia שצופה על כל העיר. אז טיפסנו מהמלון ברגל, דרך הנקודה Upper Betlemi Church עד לאזור התצפית. הטיפוס היה קליל, כחצי שעה, עם רחובות פסטורליים ותצפיות על העיר בדרך - נחמד ויפה:

בקצה העלייה היה בית קפה נחמד לקפה של בוקר מול נוף אורבני יפה. ומעלינו התנוסס הפסל האימתני של האמא של גיאורגיה:

הפסל מייצג את ההיסטוריה של גיאורגיה - ביד אחת של אמא גיאורגיה יש חרב, שמזכירה את המלחמות הרבות שגיאורגיה נאלצה לשרוד כדי להגן על הגבולות והמסורת שלה. וביד השנייה היא מחזיקה כוס יין, שמייצג את הכנסת האורחים הגיאורגית והאדמה הפוריה שלה.

הפסל המקורי היה זמני ועשוי עץ. לאחר שהתושבים התאהבו בו וביקשו להשאיר אותו, הוא הוחלף בפסל שעשוי כולו מאלומיניום.

סמוך לפסל ומזרחית אליו, נמצאת מצודת נאריקלה, שדרכה אפשר לרדת לעיר בשביל שונה מזה שהגענו ממנו. המצודה הייתה סגורה ובשיפוצים, אז לא יכולנו לעבור משם. סמוך למצודה גם נמצאת תחנת הרכבל שאיתה אפשר לרדת חזרה לעיר. אבל גם היא הייתה סגורה בגלל השעה המוקדמת.

אז חזרנו על עקבותינו דרך השביל שהגענו בו עד לכיכר המרכזית. משם הלכנו הליכה קצרה מאוד של פחות מ-500 מטרים מהכיכר, עד לכניסה אל הקניון Leghvtakhevi Canyon. מדובר בקניון ונחל שנמצאים ממש במרכז העיר, ואפשר ללכת בתוכם הלוך חזור בשביל קצר מסודר, עד למפל נחמד. היינו שם לבד בגלל השעה המוקדמת, והמקום מפתיע ויפה, גם בגלל שהוא באמצע העיר:

משם חזרנו למלון להתרעננות וארוחת בוקר. כל הסיבוב ארך כ-3 ק"מ וכשעה וחצי. נחמד, קליל וכדאי.

בהמשך היום טיילנו באתרים הקצת יותר מרוחקים מהמרכז הקרוב של העיר:

- התחלנו בהליכה קצרה לכיכר אירופה עם מיצג הברזל המיוחד:

משם המשכנו ברגל הליכה של כקילומטר אחד, קצת בעלייה, לביקור בקתדרלה המרכזית של טביליסי Holy Trinity Cathedral of Tbilisi. הקתדרלה והסביבה שלה יפים ומטופחים והנופים מרשימים:

מהקתדרלה הלכנו ברגל לכיוון השדרה והמדרחוב Davit Aghmashenebeli Avenue. המדרחוב מתחיל בכיכר Saarbriukeni Square. כדי להגיע אליו הלכנו כ-2 ק"מ בירידה, כשאין שום דבר מעניין בדרך. בדיעבד היה עדיף לשכור מונית עד הכניסה למדרחוב (מוניות בטביליסי זולות מאוד, כעשרה שקלים למקטע קצר). היינו שם ביום שבת בצהריים, והאזור היה מנומנם לחלוטין. חלק מהמסעדות אפילו היו סגורות. משם הלכנו ברגל הליכה קצרה למתחם צעירים שנקרא Fabrika Tbilisi, עם מסעדות וחנויות. גם המתחם הזה היה סגור ורדום יחסית, כי בדיוק הייתה שם הפסקת מים של כמה שעות.

בקיצור - אני ממליץ לותר על ביקור באזור הזה בשעות היום. עדיף להגיע למדרחוב מאוחר יותר לקראת ארוחת ערב. אני מניח שאז יהיה גם מזג אוויר יותר נוח וגם האזור יהיה יותר פעיל ומעניין.

רצינו לבקר בשוק בעיר, אז נסענו במונית נסיעה קצרה אל Dezerter Bazaar. זה היה המפגש הראשון שלנו עם שוק מקומי אותנטי וצבעוני נטול תיירים. שם גם ראינו לראשונה את חטיף הצ'ורצ'חלה המתוק שמסתיר בתוכו אגוזים. המוכרים בשוק היו חביבים ומסבירי פנים ולא מציקים, ונהנינו להסתובב שם. מומלץ מאוד:

על הדרך מצאנו במקרה, באמצע השוק, מסעדת פועלים שהייתה מפתיעה ונחמדה. המבשלות הכניסו אותנו למטבח, כדי שנוכל לבחור את המנות לפי מראה העיניים ולא לפי תפריט:

האוכל היה חם וטרי וטעים. במהלך הארוחה הגיעה ילדה להסתובב במטבח. כששאלתי אותה אם היא מכירה את ישראל, אנא שלה ענתה שכן. מתברר שהאמא עבדה בישראל במשך עשר שנים...

הביקור בשוק DESRTER BAZAAR מומלץ מאוד.

בתוכנית המקורית היינו אמורים ליסוע משם לביקור באתר המפורסם Chronicles of Georgia. אבל הבנות התעייפו מאתרים ורצו לבקר בקניון חנויות כדי לעשות קצת קניות. אז נסענו במונית כמה דקות אל City Mall Saburtalo והסתובבנו בו כשעתיים. שום דבר מיוחד, גם המחירים לא היו זולים. נראה לי שהיה עדיף ליסוע לביקור באתר המפורסם Chronicles of Georgia, שבסופו של דבר לא הגענו אליו במהלך הביקור שלנו בגיאורגיה.

מהקניון חזרנו למלון להתרעננות ומנוחת צהריים מאוחרת. בשעת ערב בסביבות שש, יצאנו לסיבוב נוסף בעיר, שהתחיל מעליה וירידה ברכבל לנקודת התצפית MOTHER OF GEORGIA, ושיטוט בדוכנים שמפוזרים שם. היה תור ברכבל אבל הוא רץ יחסית מהר. היו שם שרלטנים שבעבור תשלום הכניסו אנשים מה"דלת האחורית". עדיף לא להתעסק איתם, הם עשו רעש ורבו ביניהם על כל לקוח פטנציאלי.

לאיר שירדנו ברכבל חזרה לעיר, נסענו במונית למסעדה הגיאורגית המפורסמת Mravaljamieri. המסעדה מציעה ארוחת ערב מסורתית, עם הופעות ריקודים מסורתיים, ואז מוזיקת ריקודים נחמדה עם זמרת. היה קצת תיירותי אבל בסך הכל נהנינו מהאוכל והאווירה וההופעות והמוזיקה. בילינו במסעדה כשלוש שעות. צריך להזמין מקום מראש ישירות מול המסעדה ולבקש שולחן מול ההופעה. אין עלות כניסה אבל יש מינימום הזמנה של כ-70 ש"ח לאדם.

אפשרות אחרת מהמסעדה וההופעה הזו, היא ליסוע לבקר Chronicles of Georgia, ומשם ליסוע לארוחת ערב ושיטוט לילה במדרחוב Davit Aghmashenebeli Avenue. אולי זו אופציה טובה יותר.

במהלך היום הזה תקשרתי עם חברת השכרת הג'יפים, כדי לוודא נקודת מפגש למחרת (הרכבים יגיעו למלון עצמו). בנוסף, בדקתי את תחזיות את מזג האוויר, שהיה צפוי להיות מצוין בימים הקרובים, ולכן מתאים לטיול באזור ההררי הגבוה של חבל קזבגי. במידה וזה לא היה כך, היינו נשארים לטייל במרכז המדינה עוד יום יומיים. פרשנו לישון מעט אחרי חצות, מרוצים מיום וחצי מהנים וממצים בטביליסי, ומלאי ציפייה לקראת הבוקר הבא, שבו נאסוף הג'יפים ונצא לטייל במרחבי גיאורגיה.

ימים 3-5 - הדרך הצבאית וחבל קזבגי

היום הראשון בדרך הצבאית וחבל קזבגי

התעוררנו לבוקר עם מזג אוויר מושלם, ובשעה שמונה בבוקר כבר קיבלנו לידינו את שני הג'יפים ממש בכניסה למלון. קיבלנו הסבר קצר על כמה דברים, ולאחר ארוחת בוקר במלון והעמסת התיקים, יצאנו לטיול שלנו בדרך הצבאית. הרכב ניסן אקסטרה ענק, והמזוודות נכנסות לתא המטען בקלות - תענוג.

הדרך הצבאית של גיאורגיה מחברת בין הבירה טביליסי וגבול רוסיה, דרך הרי הקווקז, לאורך כ-200 ק"מ מרהיבים. ברוב הדרך מספר הכביש הוא E117, והוא סלול היטב לכל אורכו. הדרך נסללה על ידי האימפריה הרוסית בימיה "הטובים", כדי להבטיח מעבר מהיר של כוחות צבא, ולאפשר שליטה של רוסיה באזור הרי הקווקז הגבוה. האגדות מספרות שאלפי פועלים מצאו את מותם בבניית הכביש, בגלל התנאים הקשים והקרים באזור, ובגלל מפולות השלגים התכופות. כדי להתמודד עם סכנת המפולות, הסובייטים בנו מאוחר יותר את מנהרות הבטון הפתוחות המסיביות שנשמרו עד היום, ורואים אותן בצידי הדרכים ההרריות.

בקצה הדרך הצבאית, שהיא נקודת הגבול עם רוסיה, אפשר להמשיך ליסוע ברכב עד למוסקבה ולהגיע אליה תוך כעשרים שעות. הדרך הזו חשובה גם כיום, ואלפי משאיות של סחורות עוברות בה מידי יום בין רוסיה לגיאורגיה. כשהעגענו לאזור, לאחר מעבר JVARY, ראינו מאות משאיות עומדות בטור אינסופי ובסדר מופתי. מסתבר שמשטרת גאורגיה עוצרת את המשאיות במקטעים ספציפיים, ומשחררת בכל פעם קבוצות של משאיות לכיוון מעבר הגבול, בהתאם לעומס. כל זאת כדי למנוע חסימה מוחלטת של התנועה האזרחית, ולאפשר לנו התיירים לטייל באזור בנוחות.

מאחר והדרך הצבאית חוצה את הרי הקווקז, היא גם מהווה ציר מרכזי לטיולים באזור הקווקז הגבוה של גיאורגיה ובחבל קזבגי.

חבל קזבגי נמצא בחלק הצפוני והגבוה ביותר של הדרך, הקרוב ביותר לגבול הרוסי. הוא נקרא כך על שם ההר המפורסם השוכן בו, הר קזבק, המתנשא לגובה של כ-5,000 מטרים. ההר נראה נגיש יחסית וקל לטיפוס. אבל הטיפוס אליו עובר דרך קרחון נודד, המכוסה בשכבת שלג דקה, שמסתירה סדקים ענקיים בעומק עשרות מטרים. על פי הערכות, כ-150 מטפסים כבר קיפחו את חייהם בניסיונות לטפס על ההר הזה. בנוסף, בשנת 2002 התמוטט קרחון קולקה שנמצא באזור, וגבה את חייהם של כ-150 בני אדם ביום אחד.

אבל האזור שאנחנו נהיה בו בטוח לטיול, ומושך כמיליון תיירים בשנה. וגם אותנו...

אנחנו מתכננים היום ליסוע כמעט לכל אורכה של הדרך הצבאית, ולבקר במספר נקודות עניין בדרך. בלילה נתמקם באזור הצפוני של הדרך, סמוך לגבול עם רוסיה ובעומק הרי הקווקז בחבל קזבגי, כדי לטייל באזור ההררי במשך כמה ימים.

בשלב ראשון, ני היציאה מטביליסי, עצרנו בסופרמרקט שהיה על הכביש הראשי, והצטיידנו במים ואוכל בסיסי שיהיה לנו לדרך (פירות וירקות, גבינות, לחם וכדומה).

לאחר מכן נסענו כשעה לאחוזת יין שהאתר שלה הוא https://chateaumukhrani.com/. רצינו לפתוח את היום באיזי עם סיור נחמד וטעימות. תקשרתי עם המקום מראש והזמנתי סיור וטעימות לשעה 11 בבוקר. האחוזה והגנים שמסביב היו מטופחים ויפים, עם כרמים אינסופיים:

בתוך המבנה המרכזי יש מרתף יין שבו מסיירים. מקבלים הסברים באנגלית על אופן ייצור היין הייחודי לגיאורגיה, וטועמים מספר סוגי יינות אדומים ולבנים שהיו מצוינים. ההדרכה בשפה האנגלית מוגבלת לשעות מסוימות, אז צריך לתאם מראש:

ההדרכה הייתה מצוינת והמקום יפה ומטופח, והיה לנו כיף להתחיל את הטיול הארוך שלנו באחוזת יין נעימה וטעימה. עלות כעשרים דולר לאדם. כמובן שקנינו גם את היין שמצא חן בעיננו כדי להביא לארץ.

מהאחוזה נסענו כחצי שעה למנזר הידוע JVARY, שממנו יש תצפית יפה לכל הכיוונים. מהמנזר רואים את העיר מצחטה ואת פיצול הנהרות KURA ו-ARAGVI. יש חנייה מסודרת, והמקום עתיק ויפה:

זמן קצר לאחר הביקור במנזר, אנחנו מתחברים לכביש E117 שמוביל צפונה לחבר קזבגי. בתחילת הכביש, יש בצידי הדרך חנויות נוחות ודוכנים ותחנות דלק, שאפשר להצטייד בהם לנסיעה בהרים. שם עצרנו וקנינו מכלי גז וכסאות. משום מה, לא היו להם מכלי גז לערכות קפה סטנדרטיות, אלא רק מכלי גז לכיריים. אז נאלצנו לרכוש גם ערכת קפה מתאימה. בדיעבד, כנראה שעדיף להתעקש לבצע את הרכישות האלה לפני היציאה מטביליסי, שם המבחר יותר גדול.

לאחר הצטיידות ותדלוק, נסענו כשעה ועצרנו ממש על הכביש לתצפית על שמורת זינוואלי - Zhinvali Reservoir. יש הרבה נקודות עצירה בדרך לצפייה במאגר המרשים. חלקן עם דוכן משקאות קטן ומתקנים שנבנו לצורך צילום תיאטרלי בתשלום, על נדנדה או בתוך לב מעוצב עם פרחים, על רקע המאגר:

לאחר כחצי שעה נוספת, עצרנו בנקודת המפגש של הנהרות הלבן והשחור - Aragvi River of Two Colors Viewpoint. רואים שם שני נהרות בצבעים שונים שמתאחדים יחדיו. נחמד לעצירה קצרה:

בסביבות שעה ארבע אחר הצהריים, עצרנו במסעדה הידועה שבדרך הצבאית, שנקראת Restaurant Pasanauri. היא ממוקמת באמצע הדרך הצבאית, רגע לפני התחלת הטיפוס להרים, וידועה בגלל שהחינקאלי שמגישים בה, שמיוצר בכניסה למסעדה במתחם פתוח לצפייה, נחשב מהטובים בגיאורגיה. ובצדק, לפחות לפי הטעם שלנו. מאוד מומלץ לעצור במסעדה, לראות כיצד מכינים את החינקאלי, ולאכול אותו טרי וחם ומכל מיני סוגים (יש עם גבינות ועם בשר). ולא לשכוח להתחיל במציצת המיץ הטעים שבתוכו...

מרוצים ושבעים המשכנו בנסיעה. הנוף משתנה ומתחילים לטפס להרי הקווקז וחבל קזבגי. ירוק ומים ופסגות מושלגות בכל מקום. כדאי לעצור בדרך לתצפיות מידי פעם, כמו זו שנמצאת כחצי שעה נסיעה בלבד מהמסעדה, מיד לאחר הפיתולים הראשונים בכביש:

לאחר כחצי שעה אנחנו כבר עוברים ליד האנדרטה הענקית והמפורסמת שנקראת Georgia-Russia Friendship Monument. מזג האוויר היה מעונן יחסית, וגם היו המוני תיירים ומכוניות במקום. החלטנו לא לעצור שם, בתקווה שכשנחזור באותה הדרך בעוד כמה ימים, הביקור שם יוכל להיות מהנה יותר.

אז המשכנו ליסוע, ועברנו דרך JVARY PASS בגובה של כ-2700 מטרים. לאחר הפס, הנופים פסטורליים ויפים ומשובצים בכבשים ועיזים וסוסים.

המשכנו ישירות לעיירה הקטנה גרגטי, שצמודה לעיירה הגדולה יותר סטפנטסמינדה. הזמנו מראש שתי בקתות נחמדות ללינה בגרגטי. בחרתי במיקום לינה קרוב לתחילת מסלול ההליכה שמטפס לכנסיית גרגטי, מתוך כוונה לעשות את מסלול ההליכה מוקדם בבוקר למחרת, עם הקפצת רכבים קצרה. הכוונה הייתה בעצם לבקר בכנסייה בבוקר, ואז לרדת ברגל בשביל קליל של כ-3 ק"מ, ישירות עד לבקתות. מקום הלינה נמצא ממש בפאתי העיירה גרגטי, והנוף ממרפסות הבקתות על העמק, ההרים והעיירות מעלף. מומלץ מאוד, נקרא GERGETI TRIO ומופיע בגוגל מפס להזמנה ישירה.

הגענו לבקתות בסביבות שעה שש בערב, ויש לנו עוד כשעתיים של אור. בנוסף מזג האוויר התבהר לקראת הערב. אז החלטנו ליסוע נסיעה קצרה ברכב (רק עשר דקות) לבקר בכנסיית גרגטי החולשת על האזור, ולוותר בעצם על ההליכה שתכננו למחרת.

הסיפור של הכנסייה מתחיל במאה ה-14. תושבי האזור חיפשו מקום לבנות בו כנסייה שתהיה קרובה לאלוהים מבחינת הגובה, אך גם מוגנת מפני פולשים. לפי האגדה המקומית, המאמינים הניחו לשני שוורים לצעוד בחופשיות על ההר. בנקודה המדויקת שבה הם עצרו לנוח, בגובה של מעל 2,000 מטרים מעל פני הים, הוחלט להקים את המבנה. הכנסייה משקיפה על העיירה סטפנצמינדה, והמדרונות המושלגים והאימתניים של הר קזבק משמשים לה כתפאורה. במהלך ההיסטוריה, גאורגיה סבלה מאינספור פלישות של אימפריות זרות. בכל פעם שהסכנה התקרבה, נבחרו השליחים הנאמנים ביותר, להעביר את האוצרות היקרים ביותר של הממלכה למקום מבטחים בתוך כנסיית גרגטי. בזכות מיקומה המבודד והקשה לגישה, כנסיית גרגטי הפכה בעצם לכספת הלאומית בתקופות האלה.

המקום היה כמעט ריק בשעה שהגענו, והנופים מקסימים בשעות הדמדומים היפות. בשלב ראשון כדאי לטייל בכנסייה עצמה כולל תצפית על העמק והעיירות:

לאחר מכן נסענו עם הרכב מעט חזרה, לחניון שממנו אפשר לצפות על הכנסייה מגובה נמוך יותר. היו שם סוסים וכלבים, ונוף הכנסייה על רקע מדרונות הר הקזבק מעלף:

רגע לפני החושך, חזרנו לבקתות וישבנו לכוס קפה במרפסת מול נוף דמדומים יפהפה:

היה לנו יום ארוך גדוש באתרים, ולמרות שנסענו נטו רק כארבע שעות, היינו די עייפים. ממש לא בא לנו לעזוב את הבקתות, אז הנשים הכינו ארוחת ערב קלה מהאוכל שנשאר מהקניות של הבוקר.

הלכנו לישון מוקדם יחסית, כשבחוץ חושך ושקט מוחלט, שיש רק באזורים מרוחקים ומבודדים כאלה.

היום השני בדרך הצבאית וחבל קזבגי

היום אנחנו יוצאים לטייל באתרים שנמצאים בצד המערבי של חבל קזבגי - הליכה רגלית אל מפל גיוולטי וטיול ג'יפים בעמק טרוסו.

כדי להגיע לנקודת ההתחלה של המסלול אל מפל גיוולטי (Gveleti Big Waterfall), נסענו מהבקתות כרבע שעה צפונה. אם אתם עם רכב 4x4, כדאי ליסוע ממש עד לתחילת המסלול ולחסוך קצת הליכה ברגל. השביל עד לחנייה מסומן בגוגל מפס, ונקודת הציון של החנייה בגוגל מפס היא 42degrees42'18.0"N 44degrees37'13.1"E. מדובר בחנייה בצידי השביל ולא בחניון מסודר. כשתראו את המבנה האדום שבתמונה תדעו שהגעתם:

המסלול עצמו קצר וקליל, כ-2 ק"מ סך הכל (הלוך וחזור), אבל בחלקו האחרון עם קצת סלעים ובולדרים לטיפוס. הגענו לחנייה יחסית מוקדם בשעה שמונה וחצי, והיינו לגמרי לבד בכל המסלול.

בתחילת המסלול חוצים גשר קטן. כל המסלול עובר בחורש יפהפה, ליד ערוץ נחל שניזון ממפל גיוולטי שאליו אנחנו צועדים:

לפני שמגיעים למפל הגדול יש כמה מפלים קטנים יותר בדרך:

לאחר כחצי שעה הליכה, פחות מק"מ, מגיעים לקטע האחרון של ההליכה, שממנו כבר רואים מרחוק את המפל הגדול:

במשך מאה המטרים הבאים, צריך קצת לטפס על גדות הנחל ועל סלעים, כדי להגיע כמה שיותר קרוב למפל. המפל שוצף מגובה של כ-30 מטרים ומרסס במים קרים דיאת כל מי ומה שקרוב אליו. אם מדובר ביום חמים יחסית כמו שהיה לנו, , כדאי מאוד להתקרב עד אליו כדי להתרשם מהעוצמה ולהצטלם:

מאוד מומלץ לא לוותר על הקטע האחרון, ולהגיע ממש עד למפל עצמו. מקסימום קצת מתרטבים...

את הדרך חזור לרכבים עשינו יחסית מהר, והגענו חזרה לחנייה כבר בשעה עשר בבוקר. שם כבר ראינו די הרבה תיירים מתארגנים להתחיל את המסלול. אז כדאי להגיע מוקדם אם אתם רוצים לחקור את המקום לבדכם וללא הפרעות.

ומה משמעות השם גיוולטי? הפירוש המילולי הוא "מקום של נחשים". לפי מסורות ואגדות קווקזיות עתיקות, העמק הצר והמבודד שבו זורם המפל, היה אזור רוחש נחשים. בנוסף, המקומיים האמינו שהמפלים נשמרו על ידי יצורים מיתולוגיים דמויי נחש, ולכן קראו לו כך.

בעקרון, כשאנחנו על הכביש הצדדי המוביל למפל גיוולטי, אנחנו נמצאים רק כ-5 ק"מ מהגבול של גיאורגיה עם רוסיה. בהמשך הדרך צפונה, רק ק"מ אחד מהגבול, ישנו מתחם מנזרים שנקרא Dariali Monastery Complex. המתחם אמור להיות יפה ופסטורלי, אבל החלטנו לוותר עליו. אתמול ביקרנו במנזר JVARY ובכנסיית גרגטי, והיום אנחנו מעדיפים לטייל בטבע ולא לבקר בעוד כנסיות. להחלטתכם...

אז עכשיו אנחנו נוסעים לביקור בעמק טרוסו, TRUSO VALLEY. נקודת הכניסה מהכביש הראשי לכיוון העמק, נמצאת ביישוב Almasiani. נקודה הכניסה הזו נמצאת במרחק של חצי שעה נסיעה בלבד מאזור מפל גיוולטי, ונקודת הציון שלה בגוגל מפס היא 42degrees33'23.5"N 44degrees29'59.1"E.

הנסיעה בעמק טרוסו מורכבת משבילי ג'יפים באורך של כ-20 ק"מ לכיוון מערב, עד לנקודה שבה נמצא מבצר זקאגורי Zakagori בעומק השטח. המבצר הוא הנקודה האחרונה בעמק טרוסו שמותר להגיע אליה, והאזור שמעבר לו מוגדר כאזור מריבה.

אזור המריבה הזה נמצא בתוך גבולותיה הרשמיים של גיאורגיה, ונקרא דרום אוסטיה. מעשית, עוד בשנת 2008 רוסיה כבשה את האזור. היא הכריזה עליו כ"מדינה עצמאית" והקימה בו בסיסים צבאיים, ושרטטה בעצם גבול חדש חד צדדי בין רוסיה לגיאורגיה. עמק טרוסו גובל ישירות בקו הגבול המאולתר והרגיש הזה. בצד הגיאורגי יש מוצב פעיל של משמר הגבול הגאורגי, שמנתר את העוברים ושבים. לעיתים דורשים שם דרכון מאלו שרוצים לבקר במבצר זקגורי, שנמצא מעט מעבר לנקודת הבדיקה, על צלע ההר.

באופן כללי, הנסיעה בתוך עמק טרוסו היא בשבילים טובים, בחלקם בוציים. בל אין מכשולים משמעותיים בדרך, ואין צורך בניסיון קודם משמעותי בנהיגת שטח. אבל כן צריך לנהוג בזהירות ולהפעיל שיקול דעת לפני חציית מקורות מים או תוואי בוצי, במיוחד בשבילים בצלע ההר. כדאי לשים לב איפה המקומיים נוסעים ולבחור נתיב בהתאם (זהו אזור מרעה מרכזי אז יש שם תנועה של מקומיים).

בתחילת הדרך נוסעים בעמק רחב ידיים, משובץ הרבה בקר וסוסים. הכל ירוק ומסביב הרים גבוהים משובצים לבן:

אנחנו נוסעים משמאל לנהר TEREGI שמלווה אותנו לאורך כל הדרך:

לאחר נסיעה של כ-3.5 ק"מ, מגיעים לרחבה שממנה יוצא כביש צדדי שמטפס אל ההרים.

הרחבה נמצאת בנקודות הציון של גוגל מפס 42degrees34'46.9"N 44degrees28'12.6"E.

לכאורה, לפי מפת גוגל, הדרך הראשית עולה אל ההרים. בפועל, זה לא המצב - הדרך הראשית היא זו שבתוך העמק. צריך פשוט להמשיך ליסוע בה ישר, ולהתעלם ומהפנייה שמטפסת אל ההרים. להלן תמונה של המקום - הדרך הראשית עוברת בצמוד למבנים הארעיים וממשיכה ישר:

על פי מפות השטח שאני משתמש בהן, שזמינות באפליקציית ALL TRAILS, הדרך המשנית מטפסת אל ההרים, ומתחברת מאוחר יותר לדרך הראשית. אנחנו קצת הרפתקנים באופי, והיינו צמאים לקצת פעילות שטח. אז החלטנו לטפס בדרך המשנית וליסוע קצת בתוך ההרים. עוברי אורח מקומיים שראו אותנו חונים ברחבה שלפני העלייה, אמרו לנו שהדרך חסומה בהמשך. אנחנו חשבנו שהחסימה היא הסלעים שאתם רואים בתמונה, ונראה היה לנו שאפשר לעבור אותם. אז טיפסנו לשם עם הג'יפים והמשכנו בדרך המשנית.

היינו מרוצים מזה שאנחנו נוסעים "OFF THE BEATEN TRACK", ולאחר כמה דקות נסיעה הגענו לנקודת תצפית יפה מעל העמק:

לאחר כחצי שעה נסיעה, בשביל סביר אבל סלעי במעלה ההר, השביל מתחיל לרדת לתוך עמקים צרים בין ההרים. שם היו שלוגיות שטרם הפשירו, וחסמו את המעבר לכל אורכו. לחסימה הזו כנראה התכוונו המקומיים. הסתובבנו, ובדרך לכבעש הראשי עצרנו לקפה באחת התצפיות היפות. במידה ואתם מגיעים בסוף הקיץ, כנראה שהשביל הזה יהיה פתוח במלואו, וכדאי לנסות טייל בו לכל אורכו. אם אכן הוא יהיה פתוח, סעו בו בדרך הלוך. בכל מקרה, אנחנו נהנינו ליסוע גם בחלקו, בגלל התצפיות היפות והקרבה לשלג, ובגלל שהיינו שם לגמרי לבד.

כ-500 מטרים לאחר שהתחברנו לכביש הראשי, חצינו את הנהר לצד השני שלו. נקודת החצייה נקראת בגוגל מפס Truso Valley Start Point. לאחר החצייה פנינו חזק שמאלה בצמוד לגדר כדי להמשיך מערבה. אנחנו עכשיו נוסעים בתוך קניון טרוסו הצר והמרהיב, על שביל ג'יפים צר יחסית. בנקודה הזו נתקלנו בעדר של מאות כבשים ופרות שנמצא לפנינו, והולך בעצלתיים בקצב איטי, לאותו כיוון שאנחנו נוסעים אליו. נסיעה שהייתה אמורה לקחת כרבע שעה, הפכה לנסיעה של שעה, שבה אנחנו משתרכים מאחרי העדר בשביל הצר, ואין שום דרך לעקוף.

מידי פעם כשהדרך מעט התרחבה, נסענו בזהירות באמצע העדר, צוחקים וצועקים לפרות ולכבשים. אבל זה לא באמת עזר לנו להתקדם. אחר כך סיפרו לנו המקומיים, שאם טיילת בגיאורגיה, לא יכול להיות שלא נתקעת כמה פעמים מאחורי עדר בקר אינסופי... במיוחד בקניון הזה יש הרבה "תנועה" מהסוג הזה לפחות פעמיים ביום.

זה היה קצת מתסכל, אבל לא היינו לחוצים בזמן, כי זו הפעילות האחרונה שלנו להיום. והנופים יפים (ומשובצים בכבשים...):

בסופו של דבר לאחר כשעה, הגענו לאזור שבו עמק טרוסו נגלה במלוא רוחבו לפנינו. שם התמקם לו עדר הבקר, ואנחנו יכולנו לעבור בתוכו וסוף סוף לעקוף אותו:

הנופים בתוך העמק מרהיבים - הוא מוקף הרים מושלגים מכל עבר, והכל ירוק ופורח:

מיד לאחר שחצינו את עדר הכבשים, אנחנו עוברים בתוך מתחם נביעות של מינרלים בצבעים ותצורות משונים, בעיקר חומים ולבנים. המקום נקרא Truso travertines natural monument, אבל אין מה לעצור בו, כי השביל עצמו מכוסה חלקית בחומרים האלה.

כק"מ לאחר מכן מגיעים אל Ketrisi travertines, שהם יותר צבעוניים ומיוחדים. שם אפשר לעצור ולצפות בנוחות בתופעה הצבעונית והיפה:

הטרוורטינים של קטריסי נמצאים בגובה של כ-2,000 מטר מעל פני הים. כפי שניתן לראות בתמונות, האזור שלהם נראה כמו מכוכב אחר, בצבעי כתום, חלודה, צהוב ולבן בוהק. הצבעים נובעים ממעיינות מינרליים, שפורצים מהאדמה ומפקידים משקעים במשך אלפי שנים.

לאחר האתר הצבעוני, נותרו לנו רק כשני ק"מ נסיעה בתוך העמק עד לנקודת הבדיקה הגיאורגית. כנראה שלא נהיה כאן שוב, אז עשינו אותם באיזי כדי ליהנות מהנוף והמקום.

בדרך אנחנו רואים את הבתים העזובים וההרוסים של הכפר קטריסי:

חוצים גשר נחמד ברוחב ג'יפ אחד, מעל הנהר כדי להמשיך הלאה:

עולים מעט לתצפית על רחבי העמק והקצה שלו:

ואז מגיעים לישוב הנטוש אבאנו ABANO, שבו נמצאים מספר בתי אבן ומנזר. למעט מספר נזירות ונזירים שמפעילים אותו, המקום נטוש:

בצד שמאל של הדרך, נמצאת מסעדה או בית קפה קטן שמופעל על ידי הנזירים. החלטנו לעצור שם לנשנוש וקפה, אפילו אם זה רק כדי לתמוך האנשים המוזרים האלה שנמצאים במקומות לא ברורים בקצה העולם. המקום נקרא בגוגל מפס Truso Satrapezo.

כשהגענו לנקודת הבדיקה, לא איפשרו לנו להמשיך עם הרכב למצודת זקגורי, שהייתה כ-500 מטר לפנינו על צלע ההר. השעה הייתה כבר חמש בערב, ועוד יש לנו את כל הדרך חזרה בשטח. בנוסף, הרגשנו שמיצינו באופן מלא את הביקור בעמק טרוסו. לכן, ויתרנו על ההליכה והטיפוס, למצודה הנטושה וההרוסה.

את הדרך חזרה לכביש הראשי, כ-20 ק"מ, נסענו בפחות משעה בקצב מהיר, מקווים שלא ניתקל שוב בעדר כזה או אחר. בשעה שש וחצי בערב, כשעדיין אור יום בחוץ, כבר היינו על קפה במרפסת הבקתות, ואחרי מקלחת חמה.

הטיול העצמאי שלנו בעמק טרוסו בג'יפים היה מושלם מבחינתינו. אפשר כמובן לעשות את אותו הטיול בעזרת נהג וג'יפ שכור ליום אחד, אם אתם מגיעים ברכב רגיל ולא 4X4. בכל מקרה - מאוד מומלץ!!!

בבקתות קיבלו את פנינו כמה גורים חמודים שהתברר שהם חיים ממש מתחת לבקתות, אבל היו צריכים להתרגל אלינו קודם לפני שחשפו את עצמם:

לסיום היום המושלם שלנו בטבע הקזבגי, יצאנו למרכז העיירה המנומנם של ספנטצמינדה. טיילנו קצת בכביש הראשי, וארוחת ערב טובה על כוס יין אכלנו במסעדה Dootsi, שיש לה טרסה נחמדה ופינות ישיבה מעל הכביש הראשי של העיירה.

היום השלישי בדרך הצבאית וחבל קזבגי

גיאורגיה ידועה במסלולי הטרקים הרב יומיים שאפשר לעשות בה, בכל אחד מהאזורים הגבוהים במדינה. אנחנו בגילאי 55 ומעלה וקצת מפונקים, אז טרקים רב יומיים הם לא בשבילנו. כדי בכל זאת לחוש את הטבע, חיפשתי מסלולים יומיים קצרים, שמשלבים טיול בהרים ובאגמים, עד 10 ק"מ וללא טיפוסים מוגזמים.

אחד המסלולים היחידים המציעים את זה בחבל הקזבגי, הוא המסלול היפהפה הלוך חזור, מהכפר ג'וטה אל אגם צ'אוחי. המסלול עובר בגבהים של כ-2,500 מטרים, הוא באורך כולל של כ-8 ק"מ, ועם טיפוס מצטבר של כ-400 מטר. המסלול עובר בעמק ירוק משובץ שלוגיות ונהר זורם, עד למרגלות הר צ'אוחי. בקצה המסלול מגיעים אל אגם צ'אוחי שאפשר לטבול בו. פרטי המסלול זמינים באתר הבא:

https://www.alltrails.com/trail/georgia/mtskheta-mtianeti/juta-pass-to-chauki-lake

את המסלול אפשר לעשות רגלית, או ברכיבה על סוסים שאותם מזמינים מראש. אנחנו תכננו בכל מקרה לעשות רכיבה על סוסים "משמעותית" בגיאורגיה, ולא שעת רכיבה "רגילה", אז המסלול הזה היה אופציה מצוינת לשלב את כל המרכיבים שחיפשנו.

מבחינת הזמנת הסוסים - יש הרבה חברות שמציעות רכיבה כזו. אנחנו כרגיל מזמינים ברגע האחרון, רק כשאנחנו יודעים שמזג האוויר מתאים. החברה או המתווך שהיו הכי זמינים מיידית נקראו HORSE KAZBEGI ואפשר להשיג אותם בטלפון 995-599-149-217+. הזמנו את הסוסים לשעה עשר בבוקר, השעה הכי מוקדמת שהייתה אפשרית מבחינת התארגנות שלהם ברגע האחרון. כדאי לבחור בשעה מוקדמת כדי שתוכלו למצוא חנייה קרובה והדרך לג'וטה לא תהיה כבר חסומה. המחיר כ-150 ש"ח לאדם בקבוצה של ארבעה, וזה כולל ארבע חמש שעות ביחד עם הסוסים ומדריך צמוד.

הגעה לג'וטה ולתחילת המסלול - מבחינת זמן אפשר לעשות את המסלול בהליכה או ברכיבה בכ-5 שעות. אז ניתן להתחיל אותו גם בשעות הצהריים. אבל מאוד מומלץ להגיע ולהתחיל אותו מוקדם. כך יהיה לכם סיכוי לעבור את נהגי המוניות הבריונים, שמנסים לחסום את הדרך כ-3 ק"מ לפני הכפר, בתואנה שהנהיגה בשאר הדרך מסוכנת ואסורה. יש שם גם שלט אזהרה ענק, שנתלה על עמוד חשמל, שלכאורה אוסר על המשך הנסיעה למי שהוא לא תושב ג'וטה. חלק מהתיירים עוצרים וחונים שם, ואז אותם נהגים מנסים למכור להם הסעה בתשלום. אם אתם עם ג'יפ והגעתם מוקדם, אין סיבה לעצור. צריך לסגור חלונות ולהתעלם מנפנופי הידיים שלהם, ומהרכבים שלהם שכאילו חוסמים בזווית את המסלול. פשוט ממשיכים ליסוע הלאה. בתוך הכפר ג'וטה, יש מגרש חנייה מסודר, מיד אחרי שעוברים את הגשר שמעל הנהר. המיקום נקרא בגוגל מפס Parking Juta. מגרש החנייה אינו גדול, וזו עוד סיבה להגיע מוקדם כדי שתהיה לכם חנייה מסודרת פנויה.

אנחנו עשינו צ'ק אאוט מהבקתות בעיירה גרגטי כבר בשעה שמונה בבוקר, מאחר שזה היה היום האחרון שלנו בחבל קזבגי. לאחר כשעה נסיעה כבר הגענו לחנייה בכפר ג'וטה.

להלן תיאור המסלול שעשינו שם:

בחנייה לקחנו תיקים קטנים עם קצת נשנושים ומים. עצרנו לרגע בנקודה שבה הנהר חוצה את הכפר, ומעליו גשר הרכבים:

בתוך הכפר יש צימרים מיוחדים שתלויים על צלעות ההרים. אלו זמינים רק בהזמנה הרבה זמן מראש. רובם מצריכים טיפוס רגלי למקום הלינה, אבל מציעים חוויה ייחודית של לינה בכפר אותנטי במעמקי ההרים והטבע.

די מהר התחלנו לטפס רגלית את השלב הראשון של המסלול. מדובר בעלייה לאורך כ-200 מטרים בלבד, אבל תלולה. מסוכן לרכב אותה על סוסים, ולכן הסוסים יפגשו אתכם פחות או יותר בקצה שלה. העלייה מאומצת, אבל כולם יכולים לעשות אותה בקצב כזה או אחר.

את הסוסים פגשנו במלון ובית קפה קטן שנקרא Rakursi. בכל מקרה, גם אם עושים את המסלול רגלית, כדאי לעצור שם לאחר העלייה. נחמד לשבת שם על הכסאות עם קפה ועוגה, מול הנוף היפה של העמק והנהר SNO שהגעתם דרכו:

בכפר אין קליטה סלולרית רגילה, אבל בבית הקפה יש אינטרנט, אז יכולנו לתקשר עם המדריך כדי לוודא שהגענו למקום הנכון.

את רכיבת הסוסים התחלנו בסביבות שעה 10, מול הנוף הזה:

די בתחילת הדרך, יש כמה בקתות לינה ואתרי קמפינג עם בית קפה ומקומות ישיבה. אנחנו רק התחלנו את הרכיבה, אז בחרנו לעצור שם בדרך חזרה. גם אתרי הלינה האלה מציעים חוויה מיוחדת, אבל בהזמנה מראש ובהגעה רגלית מתחתית הכפר.

לאחר שעוברים את מתחמי הקמפינג והבקתות, עמק JUTA נגלה לפנינו לכל אורכו, עד להרים המושלגים שעוטפים אותו:

הרכיבה היא מישורית ונעימה, והסוסים מטופחים. הנשים שלנו בחרו לרכב כשהסוסים קשורים ומובלים על ידי המדריך, והגברים יכלו להסתובב עם הסוסים באופן חופשי באזור.

לאחר כחצי שעה רכיבה, אנחנו כבר עמוק בתוך העמק, רוכבים בצמוד לנהר צ'אוחי, ומתקרבים לאזור עם שלוגיות לבנות:

בשלב מסוים, שהוא בערך אמצע המסלול, מגיעים למקום שבו צריך לחצות את הנהר לצידו השני. הנקודה נקראת Broken Bridge בגוגל מפס. בנקודה הזו חובה לעבור לצד השני של הנהר - לא ניתן לחצות את הנהר במקום אחר, וללא החצייה לא ניתן להגיע לאגם צ'אוחי. חלק מתיאורי המסלולים לא מציינים את זה, אז שימו לב לחצות את הנהר דרך או ליד גשר הברזל הרעוע שנמצא שם:

במהלך הדרך כדאי מידי פעם גם להסתכל לאחור - גם שם הנופים יפים:

בהמשך הדרך אנחנו מתקרבים לשרשרת הרי צ'אוחי, שיש בהם שלוש פסגות צמודות בגבהים של כ-3,800 מטרים. הפסגות נקראות על שמות סופרים ומשוררים גיאורגים מפורסמים:

לאחר כשעה וחצי רכיבה לאורך כ-4 ק"מ, ירדנו מהסוסים ליד הבקתה הקטנה שלפני האגם:

צעדנו רגלית לאגם הקטן והיפה, שמוקף בתפאורה מושלמת של הרים צבועים בירוק ולבן:

באגם עשינו הפסקה של כשעה, כולל טבילת רגליים מרעננת, נשנוש קל, ומנוחה מול נוף יפהפה מכל הכיוונים. והכל מתחת לשמש מחממת ונעימה. האגם קר מידי לטבילה מליאה שתהיה גם מהנה, אבל מי שרוצה זה מותר... וכמובן גם תמונות מכל זווית אפשרית...:

לאחר כשעה הפסקה התחלנו את דרכינו חזרה לכפר ג'וטה. גם בדרך הזו הנוף יפהפה, והרכיבה נעימה ורגועה עם מזג אוויר מושלם:

סיימנו את הרכיבה בסביבות שעה שתיים הצהריים, ובסיום הפעילות חזרנו לרכב. בגלל שהיינו "אמיצים" בבוקר ונסענו עד לכפר עצמו, לא היינו צריכים ללכת אליו כמה ק"מ ברגל או לשלם עבור הסעה מיותרת. בסך הכל בילינו כחמש שעות במקום היפהפה הזה, ונהנינו מאוד מכל החוויה. מומלץ מאוד!!!

מג'וטה נסענו כחצי שעה לביקור קצר באתר פסלים חביב. האתר נקרא בגוגל מפס

Gigantic Sculptures by Merab Phiranishvili:

באתר אספנו מדריכה מקומית שפגשנו שם במקרה. היא הייתה צריכה טרמפ עד לאזור טיביליסי, ואנחנו נוסעים כמעט את כל הדרך עד לשם. מאתר הפסלים נסענו כחצי שעה נוספת עד לאנדרטת הידידות הידועה.

האנדרטה נבנתה על ידי שלטון ברית המועצות בשנת 1983, כחלק מחגיגות ה-200 שנה למועד שבו גאורגיה הפכה למדינת חסות של האימפריה הרוסית. חיכו 200 שנה להקים אנדרטת חסות וידידות, ובאופן אבסורדי עשר שנים אחרי גיאורגיה הפכה למדינה עצמאית ונפרדת מרוסיה ומאז שתי המדינות נמצאות בקונפליקט מתמשך. קירות האנדרטה מעוטרים בפסיפסים סובייטים המציגים סצנות מההיסטוריה המשותפת של שתי המדינות.

המקום מציע תצפית פנורמית על עמקים והרי הקווקז, והוא מהווה עצירת חובה פוטוגנית בדרך למחוז קזבגי. כשהגענו אליו לפני כמה ימים ועברנו לידו, האנדרטה הייתה אפופת עננים ועמוסה בתיירים. עכשיו השמיים היו בהירים, וכמות התיירים נראתה נסבלת. אגב, כך צריך לעשות גם לגבי שאר אתרי "העצירה הקצרה" בדרך הצבאית - במידה ובהלוך העצירה לא משתלמת, אפשר לעצור שם גם בחזור.

האנדרטה מאוד "תיירותית", אבל שווה עצירה - המבנה מרשים והנופים מסביב יפים:

את הביקור באנדרטה סיימנו בסביבות שעה ארבע אחר הצהריים.

מאחר ורצינו לבקר למחרת בבוקר באתר המערות אופליסטיחה, החלטנו להתמקם קרוב אליו בעיירה שנקראת גורי. העיירה נמצאת כשלוש שעות נסיעה ארוכות מהאנדרטה. במהלך הנסיעה, קיבלנו מהמדריכה שתפסה איתנו טרמפ, הרבה מידע על גיאורגיה, וטיפים נוספים לגבי תוכנית הטיול שלנו. גם עצרנו באמצע הדרך לקפה על שפת אחד הנהרות הזורמים.

בעיירה גורי התמקמנו במלון שנקרא Gori Inn. המלון נחמד וחדש יחסית, עם חדרים מרווחים וארוחת בוקר טובה, ואופציה להליכת בוקר נינוחה בפארק וליד הנהר.

ארוחת ערב אכלנו במסעדת Circus הצמודה למלון. גורי היא עיר קטנה אז אין בה מדרחוב או משהו כזה להסתובב בו.

יום 6 - אופליסטיחה ומנוחה במלון ספא בבורג'ומי

בבוקר קמנו יחסית מוקדם, אז יצאנו להליכה בעיר גורי באזור המלון, מסביב לפארק שעל שפת נהר שנקרא New Garden Park. ממש נחמד להליכת בוקר מוקדמת לפני החום והלחות, משהו סטייל פארק הירקון אבל בקטן מאוד.

הכסף המקומי כמעט נגמר לנו בחבל קזבגי, שבו שילמנו יחסית הרבה במזומן כולל עבור הסוסים. אז לאחר ארוחת הבוקר במלון, נסענו לעיר להמיר עוד מזומנים. קיבלנו שער הכי טוב שהיה לנו בכל הטיול, אז אני כותב כאן את פרטי המקום - InteliExpress, 29 Stalin Ave, Gori, Georgia.

משם נסענו כחצי שעה לאתר אופליסטיחה. אנחנו נמצאים במרכז המדינה, אזור שנמצא רק שעתיים נסיעה מטביליסי, ולכן הוא מתוייר לעייפה. בעונה הזו בחודש יוני הוא גם מאוד חם ולח. רצינו להגיע לפני ההמונים ולנסות לטייל באתר כשאולי פחות חם, אז הגענו לאתר כבר בעשר בבוקר, מיד עם פתיחתו.

הכניסה לאתר הייתה מהירה, וכמות התיירים אכן הייתה נסבלת (כשיצאנו כבר היו בחנייה המוני אוטובוסים ותורים ארוכים בכניסה). אז אכן מומלץ להקפיד להגיע עם פתיחת האתר. מבחינת מזג האוויר, כבר היה חם ולח, והאתר מצריך הליכה ומעט טיפוס למערות העליונות. אז הזענו כמו כולם אבל טיילנו באופליסטיחה.

האתר אופליסטיחה הוא בעצם עיר מערות עתיקה שחצובה בגבעת סלעים ואבן חול. פירוש השם בגאורגית הוא "מבצר האל" או "מבצר האדון". אופליסטיחה נחשבת לאחד היישובים העירוניים העתיקים ביותר בקווקז, עם היסטוריה עוד מתקופת הברזל שלפני הספירה. בשיאה, העיר הכילה יותר מ-700 מערות ואוכלוסייה של כ-20,000 תושבים, ויש בה מספר מבנים ייחודיים:

• התיאטרון הקדום ביותר בגאורגיה שכולל חלוקה לבמה ואזור קהל, ועם עם תקרת כוורת ייחודית

• מבנה חצוב המכיל עשרות גומחות קטנות ומערכת ניקוז, שארכיאולוגים תייגו כאחד מבתי המרקחת הקדומים בעולם, שבו רקחו ואחסנו תרופות מצמחי מרפא.

• כנסייה שנבנתה בכוונה על חורבותיו של המקדש הפגאני המרכזי ביותר של העיר, כסמל לניצחון הנצרות.

• מנהרת מילוט סודית חשוכה וצרה החצובה כולה בסלע, שמובילה ישירות אל גדות הנהר. מנהרה זו שימשה כנתיב אספקת מים בזמן מצור, וכדרך מילוט סודית ללוחמים ולמלכים בעת סכנה.

• מתקני ייצור יין קדום, כולל גתות עתיקות חצובות בסלע (Marani) ומכלי חרס ענקיים שנקברו באדמה (Kvevri) ששימשו להתססה ואחסון יין.

לפני הגעת הנצרות, אופליסטיחה הייתה המרכז הדתי והפוליטי המרכזי באזור, ושימשה כמרכז פולחן פגאני שהוקדש לאלות השמש והפריון. כאשר הנצרות הוכרזה כדת הרשמית במדינה, אופליסטיחה הפכה למעוז ההתנגדות הפגאנית, ונערכו בה קרבות קשים בין הפגאנים לנוצרים. בסופו של דבר המקדשים הפגאניים נהרסו או הוסבו לכנסיות.

כדי להגיע לאתר, עוברים לפני כן ברחוב ראשי ארוך שנקרא Uplistsikhe Complex Rd ובו בתים פרטיים בשני הצדדים. כדאי ליסוע ברחוב לאט, ולהתבונן בבתים העתיקים משני צידי הכביש שבחזית שלהם יש פרגולות גפנים עתיקות. יש לרחוב קסם ויזואלי מיוחד, שקשור באופן עמוק למסורת עשיית היין בת ה-8,000 שנה של גאורגיה, ולהיסטוריה המרתקת של עיר המערות העתיקה עצמה.

הבתים שתראו בצד הכביש שייכים בעצם לתושבי כפר המערות אופליסציחה עצמו. עד שנות ה-60 של המאה הקודמת, כ-200 משפחות עדיין חיו ממש על גדת הנהר, בבסיס העיר העתיקה.

כאשר הממשל הסובייטי והארכאולוגים החליטו להפוך את האתר ההיסטורי לשמורת טבע מוגנת, המשפחות המקומיות הועברו למקומן הנוכחי לאורך הכביש. כשהם עברו, הם המשיכו במסורת שלהם לשתול גפנים בחצר, כדי לייצר רחבה מוצלת וגם להאכיל את המשפחה ולייצר יין ביתי. בנוסף, עבורם, הגפנים מהווים סמל להישרדות הגיאורגית. כאשר כובשים זרים תקפו את הכפרים הגיאורגיים, הדבר הראשון שהם עשו היה לכרות את הכרמים, כדי לשבור את רוחם של המקומייים. נטיעה מחדש של הגפנים הפכה לסמל גיאורגי אולטימטיבי של חוסן והמשכיות.

למרות ההיסטוריה המכובדת של המקום, הוא היה הרבה פחות מרשים ממה שציפיתי. נחמד אבל לא יותר מזה, בטח ביחס לשאר הדברים שיש לגיאורגיה להציע. אולי האתר המקביל ורדזיה, שהוא מרוחק יותר מהמרכז, יותר מרשים. לא יודע כי לא היינו. להלן כמה תמונות שצילמנו מהאתר והסביבה שלו, שביקרנו בהם כשעתיים:

במהלך הערב הקודם, הנשים ביקשו שנעביר יום רגוע באחד ממלונות הרזורט באזור. לאחר קצת שיטוט באינטרנט, הסתבר שיש שני חדרים אחרונים פנויים בדיוק ללילה שאנחנו צריכים, באחד המלונות המבוקשים בבורג'ומי, שנקרא Hotel Borjomi Likani Health & Spa Centre. אז מהאתר נסענו ישירות למלון, כדי להגיע אליו מוקדם וליהנות מהמתקנים בו שכוללים בריכה וספא.

בערך באמצע הדרך, ראינו בצד ימין שוק מקומי יחסית גדול והומה. לאחר הניסיון הטוב שלנו מהביקור בשוק בטביליסי, החלטנו לעצור כאן ולראות מה יש לשוק להציע. המקום נקרא בגוגל מפס Khashuri Local Farmers' Market. השוק מאוד גדול, והיה נחמד לשוטט בין הדוכנים הצבעוניים, שחלקם היה בתוך מבנה מסודר, לרכוש קצת תבלינים וצ'ורצ'חלות, ולהתחכך במקומיים:

גם בשוק הזה עצרנו לארוחה קלה במסעדת פועלים מקומית בנוהל הקבוע - נכנסים למטבח ומזמינים את האוכל ישירות מהסירים. ואז גילינו גם כאן שאחת המבשלות מדברת קצת עברית, כי הייתה בישראל תקופה מסוימת בחייה...

מהרגע שאנחנו מתקרבים לבורג'ומי, אנחנו בעצם נמצאים בחבל מסחטי. בסביבות שעה שלוש הגענו למלון, כשמעבר לשער הכניסה של המלון הכל מטופח ומושקע. מחוצה לו, יש בניינים עזובים וקודרים ממיטב ה"מסורת הסובייטית". קיבלנו חדרים צדדיים ענקיים בקומה גבוהה עם נוף לכל הכיוונים, וירדנו לטבול בבריכה ולהשתמש במתקני הספא. כל המלון הוא ברמה גבוהה וכל המתקנים מטופחים ומבריקים.

כדי להשלים את החוויה במלון הזמנו טיפול חמאם טורקי לכולנו בתשע בבוקר למחרת.

לארוחת ערב החלטנו ללכת ברגל כ-2 ק"מ למרכז העיר. אין בעיר משהו מיוחד, אבל ההליכה סך הכל נעימה, כי בשעות הערב פחות חם. החלטנו לאכול במסעדה הודית שהייתה ריקה לגמרי אבל נחמדה עם צוות שירותי ואוכל טעים שאפשר לחלוק כמנות משותפות - Maharajah Borjomi.

יום 7 - חבל מסחטי ומעבר זקארי

שוב התעוררנו מוקדם. כל אחד מאיתנו רצה ליהנות ממשהו אחר במלון המפנק והמושקע, אז התפצלנו. אחת ביקרה בחדר הכושר המאובזר, אחת נשארה בחדר לנוח במיטה המפנקת שלא בא לקום ממנה, אחד ירד לשחיית בוקר בבריכה המקורה, ואני יצאתי להליכה רגלית בפארק הענק המקיף את המלון. מדובר בשטח ענק עם שבילים שעוברים בחורש ירוק, עם כל מיני פינות חמד, ירוק ומים בכל מקום, וגשרים ישנים שעוברים מעל הנהר השוצף:

בשעה תשע בבוקר התייצבנו כולנו בחמאם הטורקי המפואר במלון. את הטיפול ביצענו במתחם חמאם נפרד ופרטי לכל זוג. הטיפול היה מושלם, כולל קרצוף של כל הגוף ועוד פינוקים. מומלץ מאוד, במיוחד יום אחרי רכיבת סוסים...

הביקור במלון כולל החמאם עלה כ-600 שקלים לזוג, יקר לגיאורגיה אבל מחיר מצחיק ביחס למלון ושירות ברמה הזו בישראל.

לאחר מקלחת וארוחת בוקר מפנקת ומגוונת, יצאנו לדרך בשעה 11 בבוקר.

אנחנו מתוכננים לחצות היום בשבילי ג'יפים, את מעבר ההרים זקארי בגובה של כ-2200 מטרים. מעבר ההרים זקארי בגיאורגיה (Zekari Pass), הוא חלק ממערכת שבילי הרים, שמקשרת את דרום וצפון המדינה. המעבר סגור מחודש אוקטובר עד חודש יוני, ונפתח כשבוע לפני שהגענו אליו. הדרך ההררית שעוברת במעבר ההרים היא באורך של כ-80 ק"מ, מציעה דרכי ג'יפים ותצפיות יפהפיות, ואפשר לנסוע לכל אורכה ביום אחד.

באזור הכניסה לכיוון הרי מסחטי ומעבר זקארי, אנחנו נמצאים רק כ-5 ק"מ מהגבול של גיאורגיה עם ארמניה. אז לאחר כשעה נסיעה עצרנו במאפייה חביבה שאופה לחם ארמני שנמצאת ממש על הכביש הראשי. המאפיה נקראת Sunny bakery. התרשמנו מפס הייצור המסודר והנקי, טעמנו פיתה ארמנית חמה מהתנור, ורכשנו כמה כאלה בלארי אחד ליחידה. מדובר בעצם בפיתה עיראקית דקה וענקית:

לאחר כחצי שעה נסיעה נוספת מערבה, אנחנו פונים צפונה על כביש SH14, לכיוון Zekari Pass.

תחילת הדרך סלולה היטב, ובהמשך הופכת לשביל ג'יפים מסודר ולא קופצני במיוחד, כשהנוף לירוק וזורם מסביב:

בערך בשעה שתיים בצהריים הגענו למעבר זקארי, לאחר שטיפסנו בנסיעה מפותלת ברכב כאלף מטרים מהכביש הראשי. מצאנו לנו פינה שקטה ומבודדת בתוך השדות הירוקים, וישבנו לקפה ונשנוש מול הנוף היפהפה:

כדי להתרחק קצת מהשביל הראשי נכנסנו לשדות דרך שבילי בוץ, חשוב לשים לב לא להיתקע שם בשביל עם בוץ עמוק מידי:

מזג האוויר בזמן העצירה שלנו היה מושלם - שמש זורחת וראות מצוינת לכל כיוון כמעט ללא עננים. לא ידענו שבעצם מדובר בשקט שלפני הסערה.

לאחר שעה הפסקה, בסביבות שלוש בצהריים, מזג האוויר התחיל להתקרר ועננים מאיימים התחילו לרדת. אז התקפלנו לפני שעננות נמוכה תכסה את כל האזור, והתחלנו לרדת מעברו השני של ZEKARI PASS:

החלק הזה של הדרך דרמטי יותר. השביל בוצי, עובר על שפת המצוקים, ועם שאריות שלג בצדדים:

במהלך הירידה ממעבר ההרים, מזג האוויר ממשיך להתדרדר. חצי שעה נסיעה בלבד ממעבר זקארי, שבו נהנינו משמש משקט, כבר יורד גשם שוטף. לרגעים, הגשם הופך לכדורי ברד גדולים שדופקים וקופצים מולנו על מכסה המנוע. ואנחנו בדרך הררית בוצית בכיוון ירידה. אין מה לעשות, ממשיכים לנהוג בזהירות. בדרך אנחנו נתקלים בעדר גדול של סוסים יפהפיים, כולל סייחים, שחוסם את הדרך. עברנו בזהירות ממש בין הסוסים וליטפנו אותם דרך חלון הרכב:

לאחר שהתחברנו לכביש הסלול, עצרנו לארוחת צוערב בסביבות שעה חמש בערב במלון מסעדה משפחתי על הכביש. המקום נמצא צמוד לנהר, עם מרפסת מקורה שצופה לנהר וניתן לאכול בה בחוץ. אוכל טעים ושירות טוב. במהלך הארוחה מזג האוויר שוב התבהר, וכך יצא שבטיול במעבר זקארי חווינו כמעט את כל עונות השנה במהלך חמש שעות בלבד.

דרך ההרים מסתיימת בעיירה Baghdati, ומשם נסענו עוד כשעה למקום הלינה שלנו באזור קוטאיסי, שהוזמן לשני הלילות הקרובים. מקום הלינה נקרא Porto Gumati, ונראה מבטיח בתמונות, עם בקתות תלויות על צלע הר מעל האגם. כשהגענו, התברר לנו שמדובר בבקתות קטנות יחסית, עם ארוחות מוגשות במורד ההר שצריך לרדת ולטפס עליו, ובאופן כללי לא מדובר במקום יוקרתי ומפנק כמו שציפינו. השעה הייתה כבר שבע בערב, אז החלטנו להישאר רק לילה אחד ולחפש מקום נחמד יותר בלילה הבא:

בחלק העליון של המתחם הייתה פינת ישיבה נמוכה עם שולחן, ושם אכלנו ארוחת ערב ובוקר קלה.

יום 7 - אתרי מים באזור קוטאיסי

אנחנו אחרי יום יחסית עמוס נסיעות בכביש ובשטח, אז היום נטייל רק באתרי מים בסביבת קוטאיסי. את הטיול ביצענו לפי הסדר הבא שחוסך נסיעות מיותרות:

• קניון מרטבלי Martvili Canyon

• מפלי קאגו Kaghu Waterfall

• קניון אוקצה Okatse Canyon

• מפלי אוקצה Okatse (Kinchkha) Waterfall

את היום התחלנו בקניון מרטבלי, כי רצינו להגיע אליו מוקדם, לפני האוטובוסים המאורגנים של התיירים. הגענו למקום לאחר שעה נסיעה, בסביבות תשע בבוקר, ורכשנו כרטיסי כניסה למקום משולבים עם הזיפליין והשיט.

בהמלצת המדריכים התחלנו עם הזיפליין, שבעצם מסתיים בתוך הפארק עצמו. הזיפליין לא ארוך אבל נחמד מאוד. אפשר לעשות בזוגות. רואים מלמעלה את המפלים הקטנים ואת החלק הראשון של הקניון שלא שטים בו. את אותו חלק אפשר לראות גם בהליכה בתוך הפארק אבל לא מגבוה. בכל מקרה, נראה לי שהזיפליין הנחמד הוא חלק מהחוויה אז אני ממליץ.

לאחר הזיפליין הלכנו ישירות למזח שממנו יוצא השיט, הליכה קצרה מאוד. כדאי להגיע לשם קודם ולא להתחיל בטיול רגלי בפארק. כך תימנעו מהתורים שמצטברים ככל שהשעה מאוחרת יותר. השיט בסירה פסטורלי בקבוצות של שישה אנשים, במשך של כחצי שעה. והכל מסביב זורם ויפה וירוק.

יש הרבה תגובות לא מפרגנות ברשת לשיט הזה, ולמקום בכלל, בגלל עומס התיירים ומחיר הכניסה. אני יכול להבין את זה במקרה שהמקום עמוס מידי ויש תורים לכל דבר. אבל אם מגיעים בבוקר, צפויה לכם חוויה נעימה ורגועה במקום יפהפה:

לאחר השיט ישבנו בבית הקפה הצמוד להפסקה קצרה, ולאחר מכן הלכנו בשביל קצר שעובר בעומק הקניון, הלוך חזור:

לסיום, הלכנו הליכה קצרה לשער הכניסה לפארק, דרך שפת הקניון שראינו בזיפליין מלמעלה. בסך הכל בילינו באתר כשלוש שעות, ואנחנו ממליצים להגיע, אבל מוקדם לפני שעות העומס. אין אפשרות לטבול במים באתר הזה.

משם נסענו כחצי שעה למפלי קאגו Kaghu Waterfall. חלק מהנסיעה היא על שביל ג'יפים קופצני, וצריך לחצות מעבר מים אחד על שביל צר מבטון, שהוא ברוחב הג'יפ. המקום קרוב מאוד לקניון מרטבלי ואם מגיעים לאזור חבל לפספס אותו. כמה מאות מטרים לפני המפל, התחילו לעצור אותנו כל מיני שומרים ואנשים מידי פעם, כדי שניכנס לחניונים המסודרים שלהם, שהם בתשלום. אנחנו התעלמנו והמשכנו בנסיעה ממש עד המפל וחנינו לידו, בסמוך לדוכן האוכל שהממושקות מנהלות במקום. גם הממושקות ינסו למנוע מכם לעבור אותן עם הג'יפ, אבל אם תבטיחו להן שתגיעו אליהן לנשנוש וקפה אחרי הביקור במפל, הן יתרצו. בכל מקרה כשמגיעים לדוכן שלהן אתם כבר במפל עצמו, וממש אפשר לראות את המפל מהרכב. אם אתם מגיעים עם רכב שאינו ג'יפ, אפשר להתקרב כמה שניתן בשביל, ואז לחנות וללכת כמה מאות מטרים עד המפל.

ההליכה למפל היא רק כמה מטרים מהג' שלנו, והמפל והסביבה שלו יפהפיים. אפשר גם לטבול במים הקרים, אם אתם אמיצים מספיק, כמונו:

לאחר הטבילה הקרה ישבנו להתחמם אצל הממושקות. הן הכינו לנו מאכל מקומי שהוא בעצם חצ'פורי על שיפוד - Shampurze Khachapuri - בורקס גבינה מגולגל על שיפוד ברזל, וצלוי על האש במנגל שהן בנו מאבנים. נמס בפה וטעים לאללה. מומלץ מאוד, במיוחד אחרי טבילה במים קפואים...

היינו במפלי קאגו כשעה, ואז חזרנו על עקבותינו, ונסענו כשעה עד למרכז המבקרים של קניון אוקצה. המרכז נמצא בנקודה Okatse Canyon Visitor Center בגוגל מפס. הקניון הזה שונה ממרטבלי, ואי אפשר לרדת אליו. מדובר בקניון ארוך יחסית, שבאתר כניסה אחד מציע תצפית על הקניון משביל תלוי על צלע ההר, ובאתר כניסה אחר מציע תצפיות על מפלים גבוהים שזורמים מקירות הקניון. צריך קודם כל להגיע למרכז המבקרים כדי להתאפס על מיקום הכניסות, ולרכוש כרטיסים לכניסה לשביל ולמפלים. אין מכירת כרטיסים בכניסות עצמן. השביל התלוי נמצא קרוב יותר למרכז המבקרים, אז מתחילים ממנו.

כדי לקצר את ההליכה ממרכז המבקרים עד לתחילת השביל התלוי, יש מאכרים ונהגי מוניות שמציעים הקפצה. עם קצת תושייה וידע אפשר לעשות את הנהיגה הזו לבד. אבל הדרכים לתחילת השביל התלוי אינן מסומנות בצורה טובה, אז זה יכול להיות קצת טריקי.

במידה ואתם רוצים לחסוך את ה-100 שקלים של ההקפצה (הנהג מקפיץ להתחלת השביל ומחכה בסופו כדי להחזיר אתכם), אז תנווטו עם הג'יפ לנקודה הבאה בגוגל מפס Parking by Okatse Canyon. שם מחנים את הרכב, מראים את הכרטיסים שרכשתם במרכז המבקרים, ונכנסים ישירות לשביל התלוי. מדובר רק בחמש דקות נסיעה בשביל ג'יפים סביר, זה אפשרי אם בא לכם.

ההליכה בשביל התלוי היא בגובה רב, עם כמה פלטפורמות תצפית על הקניון. לא משהו מרהיב, אבל סך הכל נחמד ומסודר. הבעיה היא שהגענו בשעת צהרים, והלחות בשיאה, אז הזענו לא מעט. להלן כמה תמונות:

בסוף השביל התלוי יש דוכן גלידות ושתייה קרה, שעצרנו בו כדי להתקרר קצת מהחום המעיק. הדוכן נקרא בגוגל מפס Okatse Canyon Cafe. לאחר מכן טיפסנו במדרגות חזרה ליציאה, ושם חיכה לנו הנהג. אם אתם מגיעים לשביל הזה ללא הקפצה, עם הג'יפ שלכם, תצטרכו ללכת במישור ובשביל מסודר עוד כמה מאוד מטרים חזרה עד לרכב שלכם.

לאחר שחזרנו לרכב, נסענו נסיעה קצרה של רבע שעה לחניון של אתר המפלים, שנקרא בגוגל מפס Okatse (Kinchkha) Waterfall Parking.

מדובר בשביל הלוך חזור באורך של ק"מ לכל כיוון, שעובר על פלטפורמה מסודרת מעל הנהר, וליד מפלים גבוהים:

סיימנו את הביקור במפל בסביבות שעה חמש בערב. נהנינו מיום גדוש אתרי מים קרירים ומרשימים.

יש באזור של קוטאיסי ובורג'ומי גם רפטינג, אבל אנחנו החלטנו לוותר עליו. על פי הביקורות הוא אינו אתגרי, ויותר מתאים למשפחות עם ילדים קטנים. בנוסף, המקומיים המליצו לבקר במפל נוסף שיש בתחתיתו בריכה טובה לרחצה. המפל נקרא Lomina Waterfall, וקרוב מאוד לקניו אוקצה. מובילה אליו דרך ג'יפים שחלקה שלוליות ובוץ. בסוף הדרך מחנים והולכים עד למפל. כשהגענו לשם הדרך נראתה בוצית מידי ולא רצינו להסתבך בשעת ערב, אז ויתרנו. לשיקולכם.

לאחר כשעה נסיעה מקניון אוקצה, הגענו למקום הלינה ללילה האחרון שלנו בקוטאיסי. הפעם הזמנו חדר במלון, או יותר נכון בית הארחה, ממש במרכז העיר. רצינו ללכת ברגל לעיר ולארוחת ערב. המקום נקרא

7 Doors Boutique Apartments Kutaisi. המקום ענה לציפיות שלנו, עם חדר מרווח וחדש, ומרפסת שצופה על העיר והנהר. מומלץ וזמין להזמנה ישירה דרך גוגל מפס.

בערב יצאנו ברגל למרכז העיר, וישבנו במסעדת Palaty שהייתה מצויינת. שם התוודענו למנה המקומית הטעימה Badrijani Nigvzit, שמורכבת מרצועות חצילים מטוגנות ומגולגלות, שבתוכן ממרחים מסוגים שונים. מומלץ מאוד.

במסעדה הרמנו כוס יין לחיים, עם החברים הטובים שטיילו איתנו בגיאורגיה עד היום. הם נאלצים לחזור לטביליסי כי הטיסה שלהם מוקדמת יותר משלנו, בגלל כל מיני אילוצים. אנחנו נמשיך לטייל בגיאורגיה באזורים שטרם הגענו אליהם בטיול הזה, עוד כשבוע.

יום 8-10 - חבל סוונטי

חבל סוונטי הגיאורגי נמצא כ-12 שעות נסיעה מעיר הבירה טביליסי, ושש שעות נסיעה מבטומי. לכן, הוא אינו מתויר כמו חבל הקזבגי, הנגיש מטביליסי בנסיעה של שעתיים בלבד. חלק יגידו שחבל סוונטי נמצא בהרי הקווקז כמו חבל הקזבגי, אז אולי מיותר להתאמץ ולהגיע אליו. ואני אומר - לא. ממש לא. מדובר באזור מיוחד ויפהפה, שחובה להגיע אליו בביקור בגיאורגיה, אם הגעתם למספיק זמן. על פי המשך הפוסט תוכלו לשפוט בעצמכם...

האזור של חבל סוונטי מיוחד, כי הוא מעולם לא נכבש על ידי אימפריות זרות, ולכן נשתמרו בו מנהגים ומאכלים ומבנים שלא מוצאים במקום אחר בגיאורגיה. גם השפה הסוונטית היא ייחודית. אין לה כתב משלה, והיא אינה מובנת לדוברי השפה הגאורגית.

גודל החבל כרבע מישראל. אבל יש בו רק 30,000 תושבים, והרים וקרחונים בגובה של מעל 5,000 מטרים - זה גן עדן מבודד למטיילים, שמגיעים לגיאורגיה לטיול של יותר משבוע, בעונה המתאימה. כיום הכבישים להגעה לחבל כבר רובם ככולם סלולים, אז הוא נגיש גם ברכב רגיל ולא בהכרח בג'יפ.

העיירות המשמעותיות בחבל הן אושגולי ומסטיה. הן ממוקמות בתוך עמקים ירוקים וציוריים, בין הרים מושלגים, וכדאי לבקר בשתיהן. כדי ליהנות מהנופים בחבל באופן מלא, מומלץ לעלות אליו בדרך אחת, ולרדת ממנו בדרך אחרת.

הדרך המזרחית פתוחה רק בקיץ מיוני עד ספטמבר, ונחשבת פחות מוסדרת. הדרך המערבית פתוחה כל ימות השנה. יש באינטרנט כתבות שמדברות על כך שהדרך המזרחית מסוכנת לנהיגה. זה לא נכון. הדרך המזרחית סלולה לכל אורכה, ונוחה לנסיעה כשהיא פתוח בעונת הקיץ. אנחנו טיפסנו לחבל סוונטי דרך הכביש המזרחי, וירדנו בכביש המערבי. זה גם הסתדר לנו מבחינת זרימת הטיול, בגלל שאחרי חבל סוונטי אנחנו נוסעים לבטומי, שממילא נמצאת בקצה המערבי של המדינה.

היום הראשון בחבל סוונטי

העיר קוטאיסי, שאנחנו נמצאים בא כרגע, נמצאת במרכז הנמוך של המדינה, ומהווה את בסיס היציאה לחבל הסוונטי. בבוקר נפרדנו מהחברים, והתחלנו ליסוע צפונה לכיוון חבל סוונטי.

בדרך, קרוב לכביש הראשי, נמצא אתר סימבולי למבנים המגלומנים שנבנו בזמן השליטה הרוסית. כיום רבים מהמבנים האלו עזובים ומוזנחים. אחד מהם, שהיה בעבר אתר ספא מפואר, נקרא Sanatorium Medea, ונמצא חצי שעת נסיעה מקוטאיסי על הכביש הראשי. מדובר במתחם ענק שהצמחים השתלטו עליו, ונראה כמו אתר צילומים של הסרט פארק היורה. אפשר להסתובב בתוכו, ואפשר רק לדמיין איך הוא נראה בתפארתו. שווה ביקור קצר, רק לטייל שם בזהירות כי המקום אינו מוסדר:

משם נסענו כשעה וחצי עד לעיירה Tsageri, שממנה יוצא הכביש שמוביל לדרך ההרים שמגיעה לחבל סוונטי. משם נוסעים נסיעה של כשעתיים עד למעבר ההרים Zagaro Pass. התחלנו בנסיעה הזו בערך בשעה 11 בבוקר, ומהרגע שנכנסים לאזור, הנופים מתחילים להשתנות עם הרים מושלגים במרחק:

די מהר הכביש הסלול הופך לכביש צר יותר, אבל עדיין נוח מאוד לנסיעה:

קצת לפני שהגענו למעבר ההרים, עצרנו בנקודת גוגל מפס שנקראת Buxus place mountain views. בנקודה הזו יש תצפית יפה לכיוון ההרים והקרחון היורד מעליהם:

10 דקות נסיעה לאחר מכן, בסביבות אחת בצהריים, אנחנו כבר באזור מעבר זגארו המרשים. שלג ונופים יפים מכל עבר. כביש ונוף מתערבבים יחדיו בהרמוניה. הכפר אושגולי, שבו בעצם מסיימים את הטיפוס לחבל סוונטי, נמצא רק 10 דקות נסיעה אחרי מעבר זגארו. אז כדאי לעצור במעבר ההרים בשיא הגובה של כ-2,600 מטרים, וליהנות מהנופים בו, ולא רק לחלוף דרכו עם הרכב:

10 דקות לאחר מעבר זגארו הגענו לאושגולי, בסביבות שעה שתיים וחצי אחר הצהריים. מיד כשמגיעים לכפר, המראה שלו עם המגדלים, על רקע הר שחארה והמצודה שבמרכזו, פשוט מרהיב.

אבל כרגע, אנחנו רוצים לעשות טרק קצר וקליל לתצפית על קרחון שחארה Shkhara Glacier. הקרחון נמצא על ההר הגבוה בגיאורגיה, הר שחארה, שפסגתו מתנשאת לגובה 5,200 מטרים. מדובר בחילוץ עצמות מתבקש באמצע יום עם נסיעה ארוכה. אז למרות הדחף לעצור ולטייל באושגולי ולצלם את היופי הזה, לא עצרנו באושגולי, ונסענו ישירות לנקודת התחלה הטרק. הנקודה נמצאת כ-7 ק"מ מאושגולי לכיוון צפון בעומק השטח. נתיב הנסיעה אינו מסומן בגוגל מפס, וכדאי להשתמש באפליקציית ALL TRAILS שבה החניון והשביל מסומנים. מקום החנייה הוא קרןב למסעדה המסומנת Shkhara Glacier Restaurant בגוגל מפס אבל בצד השני של הנהר.

הטרק הוא באורך של כ-5 ק"מ, עובר בגבהים של כ-2,500 מטרים, ועם טיפוס מצטבר של כ-300 מטרים. מתאים לכל אדם עם כושר סביר. הטרק משתרך לאורך נהר אנגורי, עד לתצפית מרחוק על הקרחון. כדי להגיע לחנייה שבתחילת הטרק צריך רכב 4X4. אם אתם ברכב רגיל, יש במרכז אושגולי עשרות נהגים שמציעים הקפצה לחניון במחיר של כמאה שקלים. הם גם יחכו לכם עד שתסיימו את ההליכה כדי להחזיר אתכם. בכל מקרה, ההליכה עד לחניון לא נותנת ערך מוסף אז מיותר ללכת אותה ברגל.

את פרטי המסלול המלאים ניתן למצוא באתר הבא:

https://www.wikiloc.com/hiking-trails/shkhara-glacier-176841537

בדרך לנקודת החנייה, עצרנו לכמה תמונות בעמק נהר האנגורי המוביל לקרחון. בצד ימין של הנהר אפשר לראות את שביל הנסיעה:

חנינו בחניון הרכבים והתחלנו את הטרק בשעה שלוש אחר הצהריים. אנחנו בחודש יוני שבו החושך יורד רק בתשע בערב, אז יש לנו עוד הרבה שעות אור. המסלול מתחתר ליד הנהר השוצף, ועל רקע הפסגות המושלגות והמדרונות המוריקים, וההליכה קלילה במזג אוויר טוב:

לאחר כ-2 ק"מ הליכה, מגיעים לאזור פתוח שבו מפוזרות כמויות אבנים עצומות על גדות הנהר. אפשר רק לדמיין את עוצמת הנהר בשיאה, אוספת את האבנים האלה תוך כדי זרימה במורדות ההר, ומפזרת אותם בכל מקום. מהאזור הזה כבר אפשר לראות ולהתרשם מהקרחון. בעקרון אפשר להתקדם עוד כמה מאות מטרים יותר קרוב לקרחון, אבל לנו זה הספיק. עצרנו פה להפסקה ונשנוש על סלע מוגבה מעל הנהר, מול הנוף היפה לכל הכיוונים:

סיימנו את ההליכה לאחר כשעתיים, אז בנסיעה בג'יפ חזרה לאושגולי, היה לנו זמן להתרשם ולצלם עוד קצת מהעמק היפה:

בדרך נתקלנו בשני בחורים מטיילים רגלית לכיוון אושגולי, שאחד מהם ממש צלע. הצענו להם טרמפ ולקחנו אותם איתנו לכפר.

הכנסייה Lamaria Church נמצאת בפאתי אושגולי לכיוון הר שחארה, ומשקיפה על כל האזור, אז עצרנו בדרך לעיר כדי להתרשם ממנה. המבנים עתיקים, והנופים אכן יפים מסביב:

משם נסענו לאחת המסעדות במרכז הכפר לארוחת ערב. יש הרבה אופציות טובות שם. אנחנו ישבנו במסעדה Enguri Tower שהייתה קצת המונית - כל האוטובוסים של התיירים עוצרים שם כי המקום גדול ונמצא על תחילת השביל לקרחון שחארה.

לאחר מכן לקחנו את הזמן להסתובב בכפר אושגולי, שנחשב לאחד מיישובי הקבע הגבוהים ביותר באירופה. הבידוד הקיצוני של המקום בגלל השלגים, יצר היסטוריה מרתקת ואוסף של סיפורי עם. פירוש השם אושגולי הוא "לב ללא פחד", והוא משקף את אופיים הקשוח של הסוונים תושבי המקום.

לאורך רוב ההיסטוריה, אושגולי סירבה לקבל על עצמה שלטון של אצילים, ונודעה כחלק מ"סוואנטי החופשית". האגדה המקומית מספרת על כעשרה אצילים שונים שניסו לאורך השנים לשלוט בכפר, וכולם חוסלו על ידי המקומיים. אחד הסיפורים הוא שהאחרון שבהם נורה למוות במבצע קבוצתי. כל תושבי הכפר משכו יחד בחבל שהיה קשור להדק של רובה, כדי שאף אדם או משפחה בודדת לא יהיו חשופים לנקמת דם.

הכפר אושגולי מאופיין במגדלי אבן מפורסמים שהוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. המגדלים מפוזרים ברחבי הכפר, ומתנשאים לגובה של כ-25 מטרים שהוא מאוד בולט מעל בתי הכפר הנמוכים. למגדלים אין כניסה מהקומה הראשונה, אלא רק מקומה שנייה. כשהיה איום מבחוץ, הסולם המשמש לעלייה למגדל היה נמשך פנימה. התושבים היו ננעלים בתוך המגדל עם מלאי מזון, חציר ומים, ויכלו לשרוד שם שבועות ארוכים. ברחבי חבל סוונטי פזורים כ-200 מגדלים כאלה, ובאושגולי נמצאים כ-30 מהם.

לפי המסורת של התושבים, למלכה תמר החשובה לגיאורגים, היה מגדל קיץ ומגדל חורף שבהם הייתה שוכנת במקום. בנוסף, לפי מסורת עתיקה, המלכה נקברה בחשאי מתחת לכנסיית למאריה העתיקה שבכפר. אבל אף אחד לא באמת יודע היכן היא קבורה.

הנוף של הכפר והמגדלים הפזורים בו, על רקע הר שחארה, הוא יפהפה ואותנטי:

מגדלי ההגנה השתמרו באושגולי בצורה טובה, ובחלק מהם גובים תשלום עבור כניסה אליהם. אחד שהוא מרשים ונמצא על גבעה גבוהה משקיפה על האזור, והוא גם חופשי לכניסה, נקרא Queen Tamar Castle בגוגל מפס. הוא נחשב כאחד המגדלים שבהם שהתה המלכה תמר. בתמונות שלמטה המגדל אולי נראה סטנדרטי, אבל הקירות שלו הם בעובי של כחצי מטר. אפשר לדמיין איך הוא ותושביו עמדו בגבורה מול התקפות חיצוניות, בזמנים שבהם אי אפשר היה להביא לאזור ההררי כלי משחית "רציניים". מומלץ מאוד להגיע אליו, ליהנות מהנוף מסביבו, ולטפס בסולמות עד הקומה העליונה בו:

כדי להמחיש את האתר בצורה מעניינת, יש סולם אחד חסר בין הקומות. כדי לעלות לקומה העליונה, התיירים נדרשים לשתף פעולה ולהעביר את הסולם בין הקומות. הגמישים והאמיצים יכולים לטפס לקומה האחרונה גם בלי סולם, באמצעות המדפים הטבעיים שנוצרו מאבני הצפחה השטוחות שאיתן בנו את המגדל.

סיימנו את הטיול שלנו באושגולי בסביבות שעה שבע בערב, ונסענו כשעה וחצי למסטיה. החלטנו שאת הלינה באזור נעשה במסטיה לשלושה לילות, כי באזור שלה יש יותר פעילויות מעניינות לעשות, והיא עם מרכז עירוני "מובהק" לבילוי בערבים.

בעקרון, נראה לי שגם ללון לילה אחד באושגולי זה יכול להיות נחמד - המקום באמת מקסים ועם אווירה מיוחדת ואותנטית.

בכל מקרה, במסטיה החלטנו להתפנק, והזמנו בקתה שאיכשהוא הייתה פנויה להזמנה ברגע האחרון. מסטיה עשירה בבקתות מודרניות ונוחות, בעוד אושגולי מורכבת יותר מלינה בבתים עתיקים. הבקתות שלנו היו חדישות ומרווחות, ממוקמות במקום שקט בקצה העיר, בתוך מתחם סגור ומול פסגות ההרים המושלגים. מאוד מאוד מומלץ ונקרא WinterFell Mestia - Premium Chalet Complex & SPA. זמין דרך גוגל מפס להזמנה ישירה, וכך נראתה השקיעה ממרפסת הבקתה שלנו בתוך המתחם:

בלילה יצאנו לעיר לארוחת ערב במסעדת Sunset Restaurant mesti שהייתה טובה עם מרפסת מול הנוף:

באופן כללי האזור המרכזי במסטיה הפתיע אותנו - חנויות ודוכנים ומסעדות טובות ואפילו פארק. הכל בקטן, אבל מקום פעיל, עם אנשים מסתובבים ברחובות, ואווירת תיירות והייקינג מגניבה עם הרים מושלגים מסביב:

יש לנו עוד יומיים באזור הקסום הזה, ואנחנו מתכננים לבצע בהם טרק אחד בכל יום:

• ביום הראשון - טרק קליל 5 ק"מ לקרחון צ'אלאדי

• ביום השני - טיול ג'יפים משולב עם טרק של כ-5 ק"מ לאגמי קורולדי

היום השני בחבל סוונטי

התעוררנו בבוקר לנוף מיסטי, שכאילו יצא מסרט פיות ודרקונים. חדר השינה שלנו בדיוק מול הנוף הזה, ואין דרך טובה יותר מזה להתעורר:

אני זוכר שבכלל לא בא לנו לקום ולהתחיל את היום. עם נוף כזה ואווירה כזו, אין מה למהר לשום מקום. אז נשארנו בבקתה בכיף כמעט עד הצהריים. כשהשמש יצאה והתבהר עוד יותר, נסענו כחצי שעה עד לנקודת ההתחלה של הטרק לקרחון צ'אלאדי. פרטי הטרק ונקודת ההתחלה נמצאים באתר הבא:

https://www.alltrails.com/trail/georgia/samegrelo-zemo-svaneti/chalaadi-glacier

צריך ג'יפ כדי להגיע לנקודת ההתחלה, וכמובן שיש נהגים שעושים הקפצות ממרכז מסטיה. ראינו גם אנשים שהולכים את כל הדרך ברגל ממסטיה, אבל זה נראה מיותר - הנוף היפה הוא בשביל ההליכה ולא בשביל הג'יפים המוביל אליו. שימו לב לחצות עם הרכב לצד השמאלי של הנהר בגשר שמאפשר את זה, ונמצא מאה מטרים לפני גשר הולכי הרגל הרעוע:

גשר הולכי הרגל נקרא בגוגל מפס Bridge to the Chalaadi Glacier ואם הגעתם אליו עם הרכב נסעתם פנימה מידי. עדיף לחצות עם הרכב את הנהר בגשר שלפני, ולחנות ממש בתחילת המסלול. בעקרון אפשר לחצות ברגל את הגשר הרעוע, ויש כאלה שעושים את זה. אבל שימו לב היכן אתם דורכים כשאתם חוצים...:

ממש בתחילת הטרק יש בר מסעדה עם מרפסת ישיבה ממש מול ומעל הנהר. אנחנו השארנו את הביקור בו לסוף הטרק. ההליכה בטרק קלילה ונעימה, במזג אוויר קריר. החלק הראשון עובר בתוך חורש, כשמידי פעם השביל נעלם וצריך לאלתר וללכת על אבנים בגלל זרימת הנהר:

לאחר מכן השביל נפתח והולכים בעמק יותר רחב מול הפסגות המושלגות:

ובסוף הטרק מגיעים לנקודת תצפית על הקרחון:

בעקרון אפשר להמשיך הרבה הלאה כדי להתקרב לקרחון, אנחנו החלטנו שזה מספיק וחזרנו חזרה. עשינו את הדרך הלוך חזור בשלוש שעות באיזי עם כמה וכמה עצירות, ואחת נוספת ליין ונשנוש בבר מסעדה עם סיום הטרק. הטרק מומלץ, חביב וקליל ומתאים לכולם.

בשעה ארבע כבר היינו חזרה בבקתה לשנ"צ...

בערב יצאנו למסעדה שהפכנו אותה למסעדת הבית שלנו במרכז מסטיה. המקום נקרא Café Laila והם אוהבים ישראלים ומדברים קצת עברית. האוכל מצוין וטעים עם מנות סוונטיות ייחודיות, העיצוב של המקום מיוחד, ויש בו אווירה חברותית ונעימה. מקומות ישיבה בפנים ובחוץ. מומלץ:

כמובן שגם הסתובבנו קצת במרכז העיר, ביקרנו בחנויות במקום, וקנינו קצת מצרכים וחצ'פורי טרי לטיול שאנחנו מתכננים ליום המחרת.

היום השלישי בחבל סוונטי

שוב התעוררנו מאוחר ולא בא לנו לצאת מהמיטה מול הנוף היפה. משהו באזור הזה של מסטיה מכניס אותך לשלווה לא מוסברת.

אז יצאנו לדרך רק בעשר בבוקר. היום אנחנו עושים מסלול משולב של ג'יפים והליכה, שמגיע עד לאגמי קורולדי, בגובה של כמעט 3,000 מטרים מעל הים. המסלול מציע נופים יפים של כל האזור, וטרק קצר בגובה לסיום. לא מצאתי באינטרנט תיאור מלא של המסלול המשולב, אז אני מתאר אותו כאן.

להלן מפה כללית היכן עובר המסלול:

יצאנו בנסיעה ממרכז מסטיה, ונסענו במישור כשלושה ק"מ, בגובה של כ-1,400 מטר מעל הים.

לאחר מכן הדרך מתעקלת שמאלה לכיוון מזרח בשביל ג'יפים במגמת טיפוס. השביל בסך הכל מסודר:

בהמשך, הדרך הופכת לקצת יותר בוצית ועם בורות ועיקולים חדים, וזה בהחלט מצריך רכב 4X4. היו שם כמה הרפתקנים שניסו לטפס ברכב עם הנעה רגילה ונתקעו.

בדרך רואים נופים יפים מסביב, על רקע כנסיית St. George Church שמתנשאת על צלע ההר בגובה של כ-1,600 מטרים מעל הים (אפשר לעצור בכנסייה לביקור קצר, אנחנו ויתרנו):

השביל ממשיך לטפס, ופסגות לבנות ממשיכות לבצבץ מידי פעם מולנו:

בשלב מסוים השביל מפסיק לטפס, ומגיעים למין רמה גבוהה, ונקודת תצפית נהדרת שנקראת The Cross Over Mestia. אנחנו כבר בגובה של כ-2,200 מטרים. להלן כמה תמונות מהתצפית המרהיבה והאזור שלה:

יש בסמוך לתצפית, קצת יותר בגובה, מספר בתי קפה מול הנוף. הטוב שבהם עם מרפסת תלויה מול הנוף נקרא בשם הגנרי Cafe with a great view בגוגל מפס. שווה עצירה:

לאחר הפסקה, המשכנו בשביל הג'יפים שמטפס לכיוון האגמים, ככל שאפשר היה ליסוע, בלי לקחת סיכונים מיותרים. נהגי הרכבים המקומיים שמסיעים את התיירים, עוצרים בנקודה נמוכה יחסית. הרכבים שלהם לא חזקים מספיק לטפס עד לנקודה הגבוהה ביותר האפשרית.

אנחנו עם רכב חזק שכולל הילוך כוח ונעילת דיפרנציאל. אז המשכנו ככל שיכולנו, עד שהשלג חסם את הנתיב. פשוט רצינו לחסוך הליכה וטיפוס רגלי. האזור גבוה וקצת חלקלק, אז צריך ליסוע שם בזהירות. בעקרון, בשיא הקיץ, השביל ממשיך כמעט עד לאגמים. אבל אנחנו עצרנו כאן:

הרבה אנשים עושים את המסלול לאגמי קורולדי ברגל מנקודת התצפית. מדובר בטיפוס הדרגתי של כ-600 מטרים עד לנקודת האגמים, לאורך כ-6 ק"מ, ואז חזרה. להערכתי, אנחנו קיצרנו כחצי מזה באמצעות הטיפוס עם הרכב.

כל הטרק שנותר הוא כ-2 ק"מ עם טיפוס של כ-250 מטרים בלבד, ואז חזור. בכל מקרה, הנופים יפהפיים, אפשר ללכת כמה שרוצים ולחזור:

התחלנו את ההליכה בסביבות 12 בצהריים וסיימנו לאחר כשעתיים וחצי. הנוף מושלם, מזג האוויר מושלם, תענוג של מקום ומסלול - מומלץ מאוד. הטיפוס לא קשה מידי. וגם אם לא בא לכם לבצע את ההליכה, חובה להגיע לתצפית ולהסתובב שם עם הג'יפ.

מסלול ההליכה המלא מהתצפית לאגמים מתואר באתר הבא (כאמור אין צורך ללכת את כולו - רוב הדרך מתאימה לנסיעה בג'יפ):

https://www.alltrails.com/trail/georgia/samegrelo-zemo-svaneti/koruldi-lakes-from-the-cross-over-mestia

ימים 11-12 - בטומי בקטנה

כביש E60 שחוצה את גיאורגיה לרוחבה במרכז המדינה, נמצא כארבע שעות נסיעה ממסטיה. הסיבה לנסיעה הארוכה היא שיורדים מגובה של כ-3,000 מטרים לגובה הים, וצריך לעקוף את שרשרת ההרים של הארוכה של רכס סוונטי. כשמגיעים לכביש הראשי יש צומת החלטה. אפשרות אחת היא נסיעה של כארבע שעות חזרה לטביליסי שכבר ביקרנו בה, ולקחת טיסה חזרה לארץ. אפשרות שנייה היא נסיעה של כשעתיים לביקור בבטומי ובאתרים שבסביבתה.

עוד בזמן תכנון הטיול הגעתי למסקנה המתבקשת שכדאי להאריך את הטיול בכמה ימים, ולבקר גם בבטומי על הדרך. אנחנו לא חובבי עיירות נופש "קלאסיות" של טיילת קזינו ומלון, אבל מדובר בעיר מתויירת שאנחנו כבר קרובים אליה

אז היום אנחנו נוסעים לבטומי. התעוררנו לבוקר מושלם עם שמיים כחולים, והיה לנו ממש קשה לעזוב את הבקתות שלנו עם הנוף שמולן. אז אני שם כאן עוד תמונה כדי לעשות לכם חשק ללון במקום הנפלא הזה:

לפני הנסיעה הארוכה עשינו סיבוב רגלי במסטיה בין עתיקות הכפר והמגדלים, וגילינו עוד כמה רחובות צרים ויפים עם נופים לבנים מעליהם:

כדי לרדת משרשרת ההרים של מסטיה, בחרנו כאמור בדרך אחרת מזו שהגענו דרכה, הדרך המערבית יותר. והיא אכן מוסדרת יותר וקלה לנסיעה. הדרך נעימה ויפה עם נופים נהדרים כמו כל דרך הרים:

על הכביש עצמו יש מספר עצירות בנקודות נחמדות להפסקה. עצירה ראשונה עשינו לאחר כשעתיים נסיעה במפל שנקרא Dog's Waterfall. ממש על הכביש ונחמד לקפה או סתם עצירה. רק אחרי שעצרנו הבנו שקוראים למפל ככה בגלל כלבה שנמצאת שם באופן קבוע:

לאחר חצי שעה נסיעה נוספת עצרנו ב-Delpak Waterfall הפסטורלי:

נסיעה קצרה לאחר מכן הגענו אל Enguri Dam Viewpoint. הכניסה לתצפית על מאגר המים והסכר היא בתשלום ומצריכה הליכה קצרה. היה חם ולח מאוד באותו היום, אז ויתרנו ורק צפינו בסכר מרחוק:

יצאנו מהסכר בסביבות 12 בצהריים, ונסענו ישירות לבטומי למלון שהזמנו ברגע האחרון יום לפני. מדובר בנסיעה של כשלוש שעות בדרך די משעממת ללא נופים מיוחדים, שחלקה עוברת סמוך לשפת הים השחור.

היום הראשון בבטומי (בעצם רק ערב...)

מבחינת מלונות המחירים בבטומי היו גבוהים, ובסופו של דבר הזמנו חדר במלון JRW Welmond Hotel לשלושה לילות. היתרון שלו עבורינו היה שיש בו חנייה מסודרת ובריכה, במחיר סביר יחסית, והוא נמצא בפאתי מרכז העיר במרחק הליכה סביר מהמקומות המרכזיים. המלון היה מלא בישראלים (ככה זה בכל בטומי...) והיה סביר ולא יותר מזה. אם יש אופציות יוקרתיות יותר, במחיר סביר במרכז העניינים, זה כדאי יותר.

בכל מקרה, הגענו למלון בשעת הצ'ק אין, וקיבלנו חדר מרווח צופה לכיוון הים והעיר. הנוף לא משהו כי באזור הזה יש את הנמל העסקי שעמוס במנופים אפרוריים ומכולות בכל כיוון.

נחנו לאחר הנסיעה הארוכה, ויצאנו לעיר רק בשעה שמונה בערב, בתקווה להסתובב בזמן שיש פחות לחות וחום. זה חלק מהנוף שקיבל את פנינו כשהתחלנו ללכת לכיוון הכיכרות והרחובות המרכזיים. לא מפתה בכלל ולא מה שציפינו מבטומי:

לאחר כחצי שעה שוטטות עם עצירה בחנויות הבוטיק שבדרך, הגענו לכיכרות המרכזיות ושם הייתה תפאורה יותר יפה עם אופי אירופאי מסודר:

ארוחת ערב אכלנו במסעדת Aromi Italiani בכיכר אירופה. משם המשכנו לכיוון הטיילת שעל הים והגענו עד לחנות הגלידה שיש לה מקומות ישיבה נחמדים על הגג ממש מול הים ונקראת Luca Polare.

לאחר הפסקה מתוקה שם, הלכנו ברגל על הטיילת בים עד לפסל הידוע Ali & Nino Statue. בדרך כל מיני מיצגים נחמדים:

ליד פסל עלי ונינו עשינו הפסקה וצפינו בתנועה הסיבובית שלו. נחמד. מהפסל הלכנו כעשרים דקות למלון, והגענו למלון בסביבות חצות.

המסקנה שלנו מהשיטוט בעיר ביום הראשון, הייתה שהעיר נחמדה בסך הכל, אבל המרכז שמתאים לתיירים מאוד מצומצם (כל שאר העיר עם תשתיות ירודות). תהינו מה יש לנו בכלל לעשות בבטומי עוד יומיים מלאים.

במקור תכננו כמה ימי מנוחה של בטן גב כולל חופים. אבל חופי הים השחור שבבטומי, שצמודים לטיילת שהלכנו לאורכה, לא קרצו לנו לרביצה ושיזוף בכיף. כמו כן, בילוי בקזינו זה לא בשבילנו כזוג, וסרקנו כמעט את כל העיר כבר בערב הראשון.

החלטנו לעבור את יום המחרת ואז להחליט איך להמשיך.

היום השני בבטומי

היום בבוקר התפצלנו. אישתי בחנה את המכשירים שיש בחדר הכושר של המלון, ואני יצאתי להליכה רגלית במזג האוויר הנעים של שעות הבוקר המוקדמות. מכיוון שהמלון קרוב לים, אפשר בעצם ללכת על קו הים, דרך הפסל של עלי ונונו, ואז על טיילת ורחובות החוף של בטומי עד כמה שרוצים. אני הלכתי כשבעה ק"מ עד לפסל הסביבתי שנקרא בגוגל מפס Flip-flops on eggs. בדרך יש מספר פארקים ואגמים מלאכותיים נחמדים. העיר על קו החוף שקטה ונעימה בשלבי ההתעוררות הראשונים שלה בשבע בבוקר:

במקום לחזור את כל הדרך חזרה ברגל באותה הדרך, תפסתי מונית וחזרתי בנסיעה למלון.

לאחר מנוחה וארוחת בוקר במלון, יצאנו להשלים את הביקור בעיר. עברנו במקומות הבאים:

• The Batumi Bazar ו-Boni Bazar - אזור בזארים שנמצא ממש 10 דקות הליכה מהמלון. נחמד וצבעוני ומגוון כולל מזכרות במחירים זולים:

• משם הלכנו ברגל דרך השדרות הראשיות עד לבית קפה נחמד שממוקם בתוך פארק מול מזרקה, שכולו בניחוח צרפתי ונקרא Provence cafe Batumi:

• לאחר מכן הלכנו ברגל דרך רחוב Zurab Gorgiladze St שנחשב כרחוב קניות, אבל היה משעמם ובלי שום דבר מעניין, עד לקניונים שבקצהו.

• בקצה הרחוב הזה הגענו אל Batumi Mall לקניות אחרונות בבטומי, וגם המשכנו לביקור בקניון נוסף, מרשים יותר, שנקרא Grand Mall. נחמד.

חזרנו למלון בשעות אחר הצהריים במונית, למנוחה והחלטה על המשך הטיול.

באותו הזמן התחילו הודעות בכמה קבוצות ברשת, שהכביש המוביל אל חבל טושטי, שנמצא צפונית לטביליסי, נפתח בימים האחרונים. ההודעות אמרו שהכביש עדיין נסגר מידי פעם במהלך היום לצורך עבודות תיקון, אבל עם סבלנות אפשר ליסוע את כל הדרך, עד לחבל טושטי עצמו והכפרים אומלו ודרטלו.

בלי לחשוב פעמיים, החלטנו לצאת מבטומי כבר מחר, כדי שאולי נוכל לגנוב ביקור בחבל טושטי ליום או יומיים לפני שאנחנו חוזרים ארצה.

כשניסינו לבטל את התשלום עבור הלילה האחרון במלון בבטומי, עם כל מיני תירוצים לגבי טיסות שהזמנים שלהן השתנו, צחקו עלינו ואמרו פעם אחר פעם שזה NON-REFUNDABLE. כפרה...

כדי להשלים את הביקור שלנו בבטומי, יצאנו לפני שעת השקיעה לבר מסעדה הגבוה בבטומי, שנמצא בקומות העליונות של Sheraton Batumi Hotel. המקום נקרא 360 Sky Bar ומומלץ מאוד מבחינת נוף וקולינריה.

קיבלנו שולחן מול הנוף של העיר, ויכולנו לצפות בשקיעה היפה תוך כדי ארוחת ערב יוקרתית. הסטייק והיין שלהם היה מצוינים. המחירים גבוהים לגיאורגיה אבל מצחיקים ביחס לישראל:

יום 13 - נסיעה חזרה לאזור טביליסי

נסיעה ישירה מבטומי לטביליסי אורכת כחמש שעות. הדרך הכי מהירה עוברת במרכז המדינה, רובה על כביש E60 המהיר שחוצה את המדינה לרוחבה. בעקרון כבר נסענו לאורך כל הכביש הזה כשנסענו בהדרגה לאורך הטיול לכיוון מערב המדינה ובטומי.

בתוכנית המקורית שבה לא מבקרים בחבל טושטי הגבוה הסמוך לטביליסי, רצינו ליסוע דרך כבישי ההרים הדרומיים יותר. מדובר בדרכי הרים אמיתיות בגובה ובשבילים, ולכן הנסיעה שם יחסית איטית. כדי לעשות את הדרך בצורה הזו, צריך להקדיש למעבר חזרה לטביליסי יומיים מלאים, וכדאי בדרך לעבור באתרים הבאים (כולם מופיעים בגוגל מפס):

• Makhuntseti Waterfall הנמצא על הכביש, כשעה נסיעה מזרחה מבטומי.

• Shuamta Big Lake שנמצא כמעט על גבול ארמניה, מתאים גם לשחייה ונמצא בתוך כרי דשא אינסופיים בעומק ההרים (כדי להגיע אליו צריך רכב 4X4 אמיתי כמו זה שיש לנו). האגם נמצא שלוש שעות נסיעה נוספות מזרחה מהמפל.

• אתר המערות ורדזיה Vardzia, שנמצא שלוש שעות נסיעה מזרחה מהאגם. רוב הסיכויים שלא ניתן להגיע לאתר בזמן כי יש לו שעות פתיחה מסודרות. כדאי לקצר אליו טווחים, לישון קרוב אליו, ולבקר בו בבוקר שלמחרת.

• האתר Kass Land שנמצא שלוש שעות נסיעה מזרחה מורדזיה, כולל Dashbashi Down Waterfalls שנמצא סמוך אליו. האתר מציע תצפית על הסביבה ממבנה יהלום תלוי מעל התהום, וכל הטיולים המאורגנים עוברים בו. מהאתר הזה עוד שעתיים נסיעה מזרחה מגיעים לטביליסי.

בעקרון אם יש לכם זמן, הייתי משקיע את הימים האלה בדרך הזו, כדי להשלים את הביקור בגיאורגיה באופן מלא.

אנחנו היינו חייבים לבחור בין טושטי לדרך הארוכה הזו. הטיסה שלנו היא בתאריך מתוכנן מראש לעוד יומיים, ולא יכולנו להזיז אותה בגלל התחייבויות כאלו ואחרות.

אז בחרנו בטושטי, שלהערכתי הוא יותר ייחודי.

בהתאם, נסענו ישירות מבטומי לאזור טביליסי, כמעט ללא עצירות בדרך. אישתי רצתה לעשות סדנאת בישול להכנת חינקלי, ולאחר חיפושים מצאנו משהו ברגע האחרון בפרברי טביליסי.

המקום נקרא Pizza is ready וזמין בגוגל מפס. מדובר במסעדה משפחתית, ואפשר ועדיף להזמין מולם ישירות. נסענו למקום די ישירות מבטומי ללא עצירות, כארבע וחצי שעות. הסדנא והאנשים היו נחמדים, עם ממושקה מנוסה שלא דוברת אנגלית והנכדות שלה שתיווכו והסבירו. מומלץ ופשוט, מה שכן חם רצח במטבח כי התנור ממש ליד... להלן כמה תמונות:

לאחר הסדנא נסענו כשעתיים לעיר Telavi כדי לקצר דרכים לכיוון חבל טושטי, ביקרנו שם בבזאר המקומי Telavi Bazaar ואכלנו ארוחת ערב במסעדת DOLI שהייתה מצויינת. בכלל TELAVI נחמדה לביקור ושיטוט, עם מרכז אותנטי ועתיק קטן.

ללינת לילה לפני הטיפוס לחבל טושטי בחרנו במקום שהיה ממש קרוב לתחילת הדרך, שהיו בו בקתות נחמדות עם בריכה לטבילת ערב. המקום נקרא Finca Idoize Camping Hotel והוא מומלץ מאוד, עם כרי דשא נרחבים ובתוך הטבע:

מתחם הבקתות ממוקם בקצה הכפר Kvemo Alvani, אז החלטנו לצאת לסיבוב ערב במקום. אין בכפר שום דבר מיוחד, אבל השיטוט בו התברר כחוויה בפני עצמה. הנופים הפשוטים מסביב, הבתים הישנים והאותנטים עם כבשים ופרות שמשוטטות חופשי ומרזבים שיוצאים מהבית עד לרחוב, ואנשי וילדי הכפר שבשעה כזו בדיוק נמצאים ברחובות, הפכו את השיטוט למהנה ביותר. במהלך השיטוט צחקנו עם המקומיים שלא היו מורגלים בתיירים שמטיילים ברחובות הצדדיים של הכפר, ראינו את המכולת הניידת המקומית שמסתירה בתוך ואן נוסע כל טוב שמגיע אליך עד הבית, ודיברנו עם ילדה בת 9 שידעה אנגלית שוטפת (למדה לבד...). אנחנו בחבל היין, אז מסביב גם היו שטחי כרמים נרחבים. להלן כמה תמונות:

ימים 14-15 - חבל טושטי

התעוררנו לקולות הציפורים בבקתה הנחמדה שלנו. ואז ארוחת בוקר טעימה בגזיבו הצמוד:

חבל טושטי (Tusheti) הנידח, נמצא בפינה הצפון מזרחית של גיאורגיה, על גבול צ'צניה ודאגסטן.

לטושטי אפשר להגיע רק בדרך אחת, שאורכה כ-100 ק"מ. רוב הדרך היא שביל ג'יפים קופצני, שפתוח רק ארבעה חודשים בשנה.

בחלק מהמקומות שביל הג'יפים צר מאוד, נחצב בסלע ובשלג, ועובר בגובה רב של כ-3,000 מטרים, במעבר ההרים אבאנו (Abano Pass). לכן, הוא נחשב לאחת הדרכים המסוכנות ביותר באירופה.

בגלל רשימת אי הוודאות הארוכה לגבי הדרך הזו - האם היא פתוחה לכל אורכה? האם יש חסימות בדרך? כמה זמן יקח ליסוע בה? האם המלון שתקשרנו איתו מראש ולא היה ברור מבחינת התשובות אכן פתוח ופעיל? האם מזג האוויר יהיה בסדר? - יצאנו לדרך מוקדם בבוקר.

תדלוק אחרון רגע לפני התחלת הטיפוס, והצטיידות באוכל לדרך, עשינו בכפר Pshaveli שנמצא ממש בתחילת הכביש שמוביל להרים. בחבל טושטי אין תחנות דלק ולכן חובה לתדלק לפני התחלת הנסיעה.

תחילת הדרך היא כביש סלול ומסודר עם נופים ירוקים מסביב:

די מהר, לאחר כעשרים דקות נסיעה, כבר מטפסים להרים, ומתחילים לראות את השפעות החורף האחרון שטרם פונו ותוקנו. בהתחלה תהינו למה לא מתקנים דבר כזה שהוא יחסית פשוט, אבל לאחר מכן הבנו שפשוט יש להם כרגע בעיות גדולות ודחופות יותר...:

מזג האוויר קריר ונעים, אז נוסעים עם חלונות פתוחים.

ברקע שומעים דפיקות אדירות, שברור שמגיעות מעבודות בכביש איפהשהוא בהמשך הדרך. לאחר כחצי שעה נסיעה, אנחנו נתקלים בחסימה הראשונה. המצוק התמוטט בכל מיני נקודות לתוך השביל.

שופל ענק מכרסם בקירות ההר כדי לייצר שביל חדש שיהיה עביר ובטוח. שופל אחר עובד מולו ומפנה את הסלעים שהתפרקו מההר.

אנחנו מחכים בשיירת רכבים כמו כולם כחצי שעה. כל הרכבים הם של מקומיים. הם מסיעים סחורה ועובדים לעומק ההרים, כדי להכין ולהתניע את עונת התיירות הקרובה. תיירים כמונו אין בשיירה שמחכה.

ואז השופלים יוצאים למנוחה ונותנים לנו לעבור. מסביב הכל ירוק וזורם:

לאחר כשעה וחצי נסיעה, עברנו רק 20 ק"מ מהדרך. אבל אנחנו לא מתלוננים - הנופים יפהפיים, אנחנו ברגוע, ולראות ולחוות את הנסיעה הזו ואת ההפסקות עם המקומיים, זו חוויה בפני עצמה. אנחנו מגיעים לעיקול בדרך, שמפל יפה יורד בדיוק אליו וזורם ממש על הכביש (הנקודה נקראת בשם הגנרי WATERFALL בגוגל מפס) . אז עצרנו להפסקה קלה וכמה תמונות:

בלי לחשוב יותר מידי, התקרבתי לקצה כדי לראות את המים הנופלים מהכביש למטה. זה מסוכן מאוד, וכמעט החלקתי. גם בגלל שהבטון שם ממש מוחלק מהזרימה, וגם בגלל שהזרימה חזקה. אז חשוב להיזהר ולשים לב.

עכשיו אנחנו כבר ממש בעומק היערות. לאורך הדרך אינספור אנדרטות זיכרון, לאנשים שקיפחו את חייהם בדרך הזו. אבל אין לנו תחושה של חוסר בטחון או משהו כזה - הדרך סבירה בהחלט, ויש תנועה דלילה של רכבים כך שאנחנו לא לבד. הנהגים שמגיעים ממול מצפצפים לפני כל סיבוב חד כדי לסמן לנוסעים ממול. לאחר מספר דקות נסיעה נוספות אנחנו חוצים את הנהר על גשר רעוע. לצידו, משאית עתיקה ומפורקת שהתרסקה שם בעבר, והושארה כפסל סביבתי:

מהגשר הזה אנחנו מתחילים לטפס בזיגזג צר יחסית, עד לאבאנו פס שנמצא בגובה 3,000 מטרים. העלייה והירידה מאבאנו פס, היא לאורך כ-24 ק"מ, שנחשבים לחלק המסוכן במסלול. מדובר בשילוב של שבילים בגובה רב סמוך לתהום עמוקה, ללא גדרות מיגון, ביחד עם בוץ ומים זורמים וקירות שלג בצדדים.

אנחנו נוסעים בשקט, מתרכזים בנהיגה ובלזהות אם רכבים מגיעים ממול. השביל סך הכל סביר מבחינת המצב והרוחב שלו, אבל המוניטין שלו מפוקפק, ואנחנו לא רוצים הפתעות. במקום מסוים אנחנו נוסעים ממש מתחת למפלים שנופלים מההר שמעל, וצריכים להפעיל מגבים.

הרכב שלנו, ניסן אקטרה, חזק ומצויין לנסיעה כזו. אנחנו מטפסים בלי בעייה, וכל דקה עולים עוד ועוד:

בשלב מסוים אנחנו מתחילים ליסוע לצד ערמות שלג מלוכלך. מי הפשרת השלגים זורמים דרך השלג, על הכביש, ואז למטה לנהר. צריך לחצות אותם בזהירות כדי לא להיסחף עם המים, אבל שוב - הרכב שלנו מתאים למעברים כאלה וחוצה אותם ללא בעיה:

בחלק מהמקומות, ערמות השלג גבוהות מאוד, והמים יצרו בתוכן מחילות בגובה של בן אדם:

אנחנו כבר נמצאים גבוה על השביל, והנופים ירוקים ומעוננים:

במקומות שבהם אין זרימת מים, הדרך במצב סביר מאוד ואפשר להתקדם בבטחה. אבל בזהירות בגלל שמידי פעם מגיעים רכבים ממול. הדרך צרה יחסית ולצידנו תהומות עמוקים.

אנחנו מגיעים לחסימה נוספת בשביל, ומחכים בשיירה עם עוד מכוניות של המקומיים כחצי שעה:

כמה ק"מ לפני ABANO PASS, הנופים נפתחים והופכים לפראיים יותר:

כשהגענו ל-ABANO PASS, בערך בשעת צהריים לאחר שלוש שעות נסיעה (ושתי חסימות בכביש...), היינו בתוך עננות מלאה, אז לא עצרנו שם. השילוב של הגובה הרב, המצוקים המסוכנים, ורכבים שצצים מולנו במרחק מטרים ספורים מתוך העננים, היה מפתיע ומסוכן כאחד, אז המשכנו ליסוע בזהירות.

הירידה והעליה לפס עצמו תלולה. המקום קסום, מלהיב, מסתורי, ומסוכן לעיתים, אז ברכב שלנו יש שקט מוחלט וריכוז מול הנופים הייחודיים:

בשלב מסויים, אנחנו נוסעים בשביל צר, שבו בצד אחד קירות שלג אימתניים וגבוהים פי כמה מהרכב שלנו, ובצד שני תהום עמוקה. שם שמחנו שלא מגיע רכב מולנו, והתרכזנו בנהיגה. יכולנו רק לדמיין את כמות העבודה שבוצעה כאן כדי לפתוח את הדרך לחבל טושטי:

לאחר כמה דקות מזג האוויר התבהר, ויכולנו לראות את הנופים שמסביבנו:

מכיוון שבדרך המובילה לטושטי אין רגע דל, הגענו לנקודה שבה משאית קטנה שזרוע ההגה שלה השתחררה. המשאית לא יכולה לזוז עד שזה יתוקן, וחוסמת את הדרך. כמה נהגים מקומיים ש"הצטברו" בגלל החסימה, מנסים לפתור את הבעיה. אני יורד ומסתובב ביניהם, ומביא להם קצת לחם טרי שקנינו בבוקר כדי להתחבר איתם. אולי הם יתרצו ויצרו מצב שבו נוכל לעבור איכשהוא.

בכל מקרה, מזג האוויר מצוין, הנופים מסביב יפים, ועוד מוקדם ביום, אז אין לנו על מה להתלונן:

לאחר כחצי שעה, אחד מהם מסמן לי להתקדם. לצד המשאית התקועה נותר חלק מהשביל הצר, בדיוק ברוחב רכב, שאפשר לעבור בו בזהירות (אפשר לראות את זה בתמונות). אבל אם הדרך תתמוטט, או שהנהג יעשה טעות, אז הלך עליו...

ליאת יורדת מהרכב, ובעזרת המקומיים אני צולח את המעבר הצר.

אנחנו ממשיכים ליסוע, ועוברים בשביל הזיגזג האחרון שלנו להיום, מול נופי עמק Chanchakhovani היפהפיים:

בתוך העמק אנחנו עוברים ליד נקודת הבידוק של הריינג'רים המקומיים, שנקראת בגוגל מפס Tusheti PA Ranger Station. אין צורך לעצור, אז רק מנפנפים לשלום. עד כאן נסענו כ-50 ק"מ בארבע שעות. ציפינו שמכאן והלאה הדרך תהיה יותר רגועה, אבל לאחר זמן קצר אנחנו שוב נוסעים בתוך קירות שלג, ומעל נחלים שחרצו וסחפו את הדרך. מקומות יפים יפים, אבל צריך לחצות אותם בזהירות, וכמה שיותר צמוד לקירות השלג:

המשך הדרך הוא מישורי ונוח יותר לנסיעה, בצמוד לנהר הזורם:

בשלב מסוים ראינו מפל יפה בצד השביל. אפשר היה להיכנס כמעט עד אליו עם הג'יפ, אז עצרנו שם להפסקה:

לאחר כ-60 ק"מ וכשש שעות נסיעה, בשתיים בצהריים, התחלנו לראות את הכפרים של חבל טושטי בצידי הדרך. הכפרים המבודדים האלה לא מיושבים כל השנה, אלא רק בעונת הקיץ:

אנחנו נוסעים בעצלתיים, ונהנים מהנופים היפים, שמפוזרים בהם בקר וסוסים לרוב. הבקר הזה מובל לאזור כל קיץ מחדש, לצורך מרעה:

לאחר נסיעה קצרה ונוחה מגיעים לכפרים אומלו OMALO ו-UPPER OMALO. מעל הכפרים יש נקודת תצפית יפה, שלידה עוד משאית אנדרטה:

התקשורת שלנו עם המלון באומלו לא הייתה חד משמעית, אז החלטנו קודם כל ליסוע אליו, לראות מה קורה, ורק אז להמשיך לטייל באזור. כשהגענו לשם הבנו מה הבעיה - הצוות הגיע למקום רק לפני כמה ימים, והם עדיין בשלבי התארגנות. רק שני חדרים מכל המלון אפשריים ללינה, וגם הם לא מוכנים באופן מלא. למשל, טרם הביאו לחדר את שידות הלילה. לא מדובר במלון חדש, אבל מסתבר שבגלל התנאים הקשים שם בחורף, הכל מפונה ולא נשאר שם כלום, עד הפתיחה מחדש בקיץ הבא.

הם הבטיחו לנו שהמסעדה שלהם פעילה והחדר יהיה בסדר וחמים ונעים בלילה. אז התרצינו, ושילמנו עבור לילה אחד במזומן. קליטה אין שם אז אי אפשר לשלם בכרטיס אשראי. כשהסתובבנו באזור אחר כך, גם הבנו שבעצם אין אופציות לינה אחרות - זה היה מקום הלינה היחיד, שכבר היה פתוח כל כך מוקדם בעונה, ממש עם פתיחת הציר המוביל אליו.

בכל מקרה, המקום יפהפה ואותנטי, הכל בנוי מעץ בתוך עמק ירוק ופורח. נקרא Park Hotel Tusheti:

למעט העובדים שמקימים ומארגנים את המקום, היינו שם לבד...

אנחנו ממליצים על המקום - הוא יפהפה ופסטורלי, ויש בו אווירה מיוחדת. בטח ובטח אם אתם מגיעים באמצע העונה ולא מיד בהתחלה שלה.

לאחר התארגנות קצרה והורדת מזוודות, בסביבות שעה שלוש וחצי, המשכנו בנסיעה לעומק חבל טושטי. אנחנו רוצים להגיע היום לכפר דרטלו Dartlo, שהוא הכפר האחרון בעומק חבל טושטי. אומנם יש עוד כמה שעות אור, אבל מזג האוויר לא יציב, וגשם צפוי בהמשך. ובכל מקרה, לא מומלץ בכלל ליסוע באזור הזה בחושך. אז אנחנו קצת ממהרים.

מאחר ומדובר בדרך ג'יפים, הנסיעה לדרטלו שאורכה רק כ-15 ק"מ, ארכה כשעה. בעקרון נוסעים בתוך יערות והרים, עד שיורדים לתוך עמק PIRKITI (שמשמעותו "מעבר להרים") שבו נמצא הכפר הפסטורלי. גוגל מפס עובד שם באופליין, ובדרך צריך ליסוע בשוליים של עוד כמה שבילי מצוקים צרים, שזרם מים עקשני חוצה אותם:

עם ההגעה צריך לחצות את הנהר בזהירות כדי להגיע לכפר עצמו (גובה המים היה נמוך):

דרטלו נמצא כ-4 ק"מ מהגבול עם רוסיה. בגלל שרק עכשיו נפתחה העונה, הכפר היה נטוש לגמרי, למעט הוסטל אחד עם מסעדה בתחילת הכפר. הכפר שוכן בתוך עמק ירוק ויפה, והבתים עתיקים ומיוחדים. עשינו סיבוב רגלי בתוך הכפר:

משם נסענו להוסטל Pirimze שהיה פתוח, והמסעדה שלו ממוקמת ממש מול הכפר והעמק:

במהלך העצירה במסעדה, התחיל לרדת גשם קל. התקפלנו מהר כדי שלא נסתבך בדרך חזרה - באופן כללי הדרך חזרה היא במגמת טיפוס, ועלולה להפוך לבוצית מאוד אם יורד הרבה גשם.

הנופים בדרך חזור, לכיוון השני, גם הם יפים:

לאחר שהגענו למלון, אכלנו ארוחת ערב לבד בחבל טושטי בשעת השקיעה המאוחרת...:

בבוקר למחרת התעוררנו כאורחים היחידים במלון, לשקט מוחלט, ותמונת ירוק עם סוסים מהחלון:

זהו היום האחרון שלנו בגיאורגיה - מחר אנחנו טסים חזרה לישראל. חששהו שפתאום תהיה חסימה משמעותית בכביש, אז החלטנו ליסוע ישירות לטביליסי, ולא לעצור לעשות עוד משהו בחבל טושטי. בעקרון יש מסלול הליכה קליל ומומלץ שמוביל לכפר DIKLO ולמצודה שבתוכו.

את הנסיעה חזרה נסענו בעצלתיים - אנחנו כבר מכירים את הדרך, והנופים עד לאבאנו פס יפים גם מהכיוון השני:

בדרך עצרנו לבדוק אם יש לנו אומץ לחצות את גשר העץ הרעוע המפורסם (לא היה לנו אומץ...):

כשהגענו לאבאנו פס בגובה 3,000 מטרים, שוב הייתה עננות בכל האזור:

במעבר ההרים עצמו פתאום שמענו מוזיקה בוקעת מאחד המבנים. עצרנו וגילינו מקום נחמד שאיכשהוא פספסנו בדרך הלוך. את המקום מנהלת בחורה בת 30. היא הייתה צמאה לחברה ושיחה, אז עצרנו שם כמעט לשעה. היא סיפרה לנו על קורות חייה, על איך היא מתמודדת עם התנאים הקיצוניים במקום גם בקיץ, על זה שבשיא העונה עוברים אצלה כ-200 רכבים ביום, ועל איך בנתה את המקום בהדרגה.

בחורף היא נוטשת את המקום, ובעונה הנוכחית היא הגיעה למקום לפני כשבועיים. היא חיה שם כחמישה חודשים לגמרי לבדה, ויודעת לעשות הכל - תחזוקה, בישול, מכונאות לרכב שלה, ועוד ועוד. די מדהים לבחורה שהיא רק בת 30.

היא כיבדה אותנו באבטיח טעים וקפה ללא תשלום (כמובן שהשארנו כסף פרובונו). המקום שלה נקרא Above the Clouds ומופיע בגוגל מפס. מומלץ מאוד לעצור שם, יש גם תצפית טובה על כל האזור (אם אין עננים...):

בסביבות שעה חמש בערב הגענו לטביליסי. התמקמנו במלון מחוץ לעיר, בכיוון שדה התעופה, כדי להקל על החזרת הרכב למחרת - ibis Tbilisi City.

הביקור בחבל טושטי היה קצר לנו מידי. אבל, שמחנו שבכלל הסתדר לנו לבקר שם מבחינת פתיחת הצירים ומזג האוויר. זהו אזור יפהפה שאני ממליץ לנסות ולהגיע אליו, ואם אפשרי אז לבלות שם לפחות לילה אחד נוסף.

בערב יצאנו לעיר לארוחת סיום במסעדה שנמצאת בעיר העתיקה, ונקראת Restaurant Tbilisuri Ezo. למסעדה יש מרפסת נוף יפה על כל העיר, והיא אותנטית ומושלמת לארוחת סיום טיול:

יום 16 - טיסה הביתה

בסך הכל בילינו בגיאורגיה כ-15 יום מלאים.

הסיכום שלנו הוא קצר וברור - סעו מהר לפני שיגמר...

וקחו את הזמן - יש הרבה מה לראות ולעשות...

החזרת הרכב הייתה פשוטה, בנקודה שסוכמה מראש ליד שדה התעופה. אחד מעובדי הצוות הסיע אותנו לשדה התעופה, שם נפרדנו לשלום מגיאורגיה האותנטית והיפה (-:

CHEERS!!!

ונוסע בלי בעייה

וכנים בין קירות שלג לתהומות בתוך עננים, ובמים שזורמים עלינו מכל כיוון.

אבל גם בנופים פראיים, כפרים מבודדים, מקומיים חביבים צמאים לתיירים, ומלון חמים בכפר Omalo, שהיה היחיד שפתוח, ואנחנו היינו היחידים שהתארחנו בו.

תענוג, לא לבעלי לב חלש...

בטומי נמצאת כשש שעות נסיעה ממסטיה, ואנחנו מתכננים ליסוע אליה ביום אחד. מדובר בכארבע שעות נסיעה לרדת ממסטיה לכיוון מרכז המדינה, ואז עוד שעתיים נסיעה עד לבטומי. זו בדיוק הסיבה מדוע כדאי לבקר בבטומי במהלך טיול כזה - מדובר ברק שעתיים נסיעה

היום השני בחבל סוונטי

יום 8-10 - חבל סוונטי

3 ימים - חבל סוונטי (לינה 3 לילות במסטיה, כולל טרקים לאגמי קורולדי ולקרחונים)

2 ימים - בטומי מנוחה (לינה 2 לילות בבטומי)

1 יום - חזרה לכיוון טבליסי (לינה באזור הכניסה לדרך ההרים לטושטי)

2 ימים - חבל טושטי (לינה לילה אחד בטושטי, ביקור באומלו ודרטלו)

1 יום - טיסה חזרה לישראל (לינה בפאתי טביליסי)

17 - אופליסטיקה וספא (בורגומי)

18 - זקרי פס (קוטאיסי)

19 - קניוני מים באזור קוטאיסי (קוטאיסי)

20 - קרחון סקארה ואושגולי (מסטיה)

21 - קרחון צלדי וסיור במסטיה (מסטיה)

22 - תצפית קרוס ואגמי קורולדי (מסטיה)

23 - מפלי דוגס ודלפק, ככרות וטיילת בטומי (בטומי)

24 - בטומי קניות (בטומי)

25 - נסיעה לכיוון טושטי (לינה ליד פשבלי)

26 - עליה לאומלו (אומלו)

27 - ירידה מאומלו (שדה תעופה)

28 - טיסה הביתה