תל אביב - ברלין
10.5.05. יום שלישי. 06.20 בבוקר, טיסת אל על 0351 ת"א-ברלין. מטוס 737. מקומות אודי ויהודית: BC18, מקומות הדסה ויגאל: DC18. אמורים להגיע לנ"ת ברלין-שונפלד בשעה 9.40 בבוקר זמן מקומי. לקחת מכונית ולצאת לכיוון פוזנן, פולין. 265 ק"מ. [ערב יום הזיכרון]. ללון בפוזנן. מוקדם בבוקר אנחנו יוצאים במונית מתל-אביב. באולם הנוסעים העגול, בטרמינל החדש, יהודית שוכחת אותי. קפצה לרגע לחנות, התיישבתי על ספסל השיש העגול, לא מצאה אותי במקום שהשאירה, חיפשה חיפשה ולא מצאה, ורצה הלאה לאולם העלייה למטוס - כשלושת רבעי השעה לפני הזמן. רק לאחר חצי שעה של דאגה, אולי נפלה בבית שימוש? הרמתי אליה טלפון מהנייד, שהיה קודם לכן מכובה, ומתברר שהיא מחכה לי כבר באולם שליד שרוול היציאה. וכך נדפקה לי כל הפסקת הקפה בבוקר לפני הטיסה, גם לא הספקתי לקנות עיתון לדרך, והתרגזתי נורא. גם יגאל רגז על הדסה, שמצאה לה זמן להשתהות בחנות לחזיות וביזבזה את הזמן שלפני הטיסה.
אחייני שי משלח אותנו. המטוס קטן יחסית, בואינג 737. ארבע שעות טיסה לברלין. ארוחה סבירה. לוקח בלינצע במקום החביתה הנוראה עם תפוחי האדמה האפויים, שזה אחד המעדנים המובהקים של חברת אל על. אני ישן חלק מן הזמן. בטיסה אנחנו קוראים ב"מעריב" כתבה על יעל הירשהורן מנתניה, אחותה של חברתנו פרופ` ריסה דומב מלונדון, המלמדת ספרות עברית בקמברידג`. יעל עומדת למות בימים אלה, לאחר שהוחלט בהסכמתה לנתק אותה מהמכשירים שהחזיקו אותה בחיים מבלי יכולת להניע אבר או לדבר. רק אתמול נודע לנו כי בסוף השבוע שעבר נפטר אביה של ריסה, פריזנר, ויהודית דיברה עם ריסה לביתו בנתניה.
הדסה: "אנחנו עם יהודית ואהוד בן עזר. מסע שורשים משותף. לנו, מפגש שני עם ארץ טעונה - להם מפגש ראשון. הוריי - מווארשה, הורי יגאל - מלודז`. הורי יהודית - מווארשה האם, מביאליסטוק האב. ואימו של אודי - מלודז`. כולנו עמוסי מידע שאותו מבקשים `לאמת`, ולהכיר מסלול שונה מזה שהיה בפעם הקודמת, למרות שהביקור בערים הגדולות, פרט לביאליסטוק, אינו חדש לנו."
אני קצת אלרגי למונח "שורשים". שורשיי הם רק בארץ כבר כמה וכמה דורות. כאשר אני נוסע לפולניה, או ב-1994 בעקבות משפחת סבי וסב-סבי להונגריה - אני נוסע אל חוסר-השורשים, אל העקירה, אל שרידי הגלות הדווייה וחסרת העתיד, זו שמליוני מהגרים יהודים עזבו אותה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 והיגרו לארצות אמריקה, דרום-אפריקה ואחרות, ורק עשרות אלפים אחדים עלו לארץ-ישראל. זו הגלות שהחלו מתייחסים אליה בנוסטלגיה רק אחרי השואה ובגלל השואה; אני נוסע אל המקום שבו לא היו ליהודים שורשים מעולם אלא היו רק בבחינת "אורח נטה ללון" על משקל פולין - פה לין, אצל עגנון. ואדם עברי שחושב ש"שורשיו" נעוצים שם, אז כמו שהפלסטינים אומרים - שיחזור לשם.
לי אין שום נוסטלגיה. רק סקרנות לדעת אם מראה העיניים בפולין יהיה תואם את ההיסטוריה היהודית של מזרח-אירופה, שעליה גדלתי מילדותי - אמנם תוך רגשות בושה והתכחשות למוצאי ה"פולני" מצד משפחת אמי. מהתכחשות זו נרפאתי רק לאחר שגיליתי, לפני כיובל שנים, את יצירותיו המופלאות של יצחק בשביס-זינגר, ובייחוד את הרומאן הגדול שלו "משפחת מושקאט". אז הפסקתי להתבייש בייחוס ה"פולני" שלי.
מגיעים לנמל התעופה שינפלד ברלין ב-9.40 בבוקר. נמל תעופה לא גדול. יוצאים ללא בעיות ומקבלים מכונית טובה, ואן פורד גאלאקסי, דיזל, בצבע אפור כסוף, כמעט חדשה. מגלגלים אליה את כל המזודוות, מצמצמים שני מושבים אחוריים כדי שיהיה מקום לארבע מזוודות גדולות. הדסה, שקשה לה עם הברך, יושבת לפנים, אני מאחוריה ויהודית מאחורי יגאל, הנוהג במכונית. עלי מוטל גם חלק מהניווט ואילו הדסה ממקום מושבה בקדמת המכונית היא ראשונה לראות את סימוני הדרכים וגם יודעת לקרוא ולדבר פולנית. יגאל גם הכין את התוואי והזמין את המקומות במלונות דרך האינטרנט והשקיע עבודה יסודית בעזרת האינטרנט בהכנת הטיול. לולא הצירוף המוצלח של שניהם, לא היינו יכולים להספיק כל כך הרבה במסע הקצר יחסית, שעבורנו היה ביקור ראשון ואילו יגאל והדסה כבר עשו חלק מהמסלול בפולניה לפני שלוש שנים.
הדסה: "בברלין, בשדה התעופה, ההמולה קטנה. רק נוסעי מטוסנו מחכים בסבלנות למטען, ליד המסוע. זהו טרמינל לתושבי אסיה. אחרי הפאר של נתב"ג 3, צניעותו בולטת עוד יותר, אך בגרמניה, כמו בגרמניה. השירותים נקיים, השירות ב-SIXT (החברה להשכרת הרכב) אדיב ביותר. השמיים בהירים, קר, לא ממש. הולכים לפגוש ברכב שבו נבלה את השבועיים הבאים - מברלין עד ברלין. הכיסאות מרופדים, נאים ונוחים, ומקום רב באחוריו ל�כ��בודה. מתמקמים כל אחד בפינתו, בה יבלה קילומטרים רבים ומרגשים. די מרוצים, ואפילו מתפעלים. המפות בידי יהודית ואהוד, שינווטו מעתה ועד סוף הטיול.
"גרמניה הדשנה, העשירה, משדרת נוף רגוע. כבישים נוחים ומזג-אוויר מבטיח. השעות הרבות שיגאל השקיע ליד המחשב בתיכנון הטיול, ושרטוט המפות - נכון יותר, המסלול - נותנים פירותיהם. הכול מסומן בתוכנית העבודה - סעו כך וכך, בכביש כך וכך, אחר-כך פנו ימינה וסעו כך וכך, וכן הלאה. צריך רק להקשיב ובעיקר להסתכל על התמרורים. אסור לפספס, אם כי לא נורא. תמיד בסוף מחכה איזה ט�ר�נ�א�ב��או�ט - כיכר עגולה פורחת ומטופחת, שעוזרת לחזור לדרך המלך הנכונה.
"עצירה בתחנת דלק בגרמניה. מרק גולש טעים מאוד, טרם המעבר - תמחיש עד מהרה את ההבדל הגדול שבין גרמניה לפולין, בנקיון, בפאר ואפילו בבגדי האנשים. המוכרים בחנות-הדרכים שליד התחנה לבושים נאה, חלוקים אדומים, לאישה שמזגה את המרק - תסרוקת מטופחת, ולעומתם בעבר השני של הגבול, שבו עצרנו להחלפת כספים, עברה מנקת-רחובות כשבידיה מטאטא, בגדיה מרושלים, ונעליה מרופטות, מוזנחת ועלובה.
נוסעים לפוזנן
יוצאים לדרך מזרחה, לכיוון פוזנן, שהגרמנים קוראים לה פוזן, והיהודים-בשעתם פוזנא וגם פוזן. עוצרים בתחנת דלק בגרמניה. צהריים. מרק גולש חריף וטעים מאוד, בעמידה. משהו. וממשיכים הלאה מזרחה. חוצים את האודר בתחנת גבול שמדרום-מזרח לפרנקפורט על האודר. בדיקת דרכונים. מפליא כיצד יודעים שאנחנו זרים. מכוניות אחרות שנושאות מספר גרמני אינן נעצרות לבקורת דרכונים. אולי יש על המכונית סימן שהיא שכורה? חוץ מזה גם יהודית בתמימותה הוציאה את הדרכונים עוד לפני שהתבקשה. אבל לימים, כשנצא, יתברר שבכל מקרה היו דורשים מאיתנו דרכונים, גם כאשר העמדנו פנים שאין צורך.
אני מחליף במעבר 600 דולר בשער טוב של יותר משלושה זלוטי לדולר בעוד הבוקר, תמורת מאה הדולר שהחלפתי בנתב"ג 3, קיבלתי רק 270 זלוטי ועוד חשבתי שעושים לי טובה גדולה כי אין אפשרות לרכוש בישראל זלוטי. מסקנה ואזהרה לנוסעים לפולניה, אל תמירו אפילו דולר אחד לזלוטי בנתב"ג. יפשטו לכם את העור. אנחנו נוסעים שעות אחרות בנוף הירוק והפסטורלי של פולניה, עם הכפרים העתיקים שבתיהם עשויים קורות עץ, ואסמי העץ, ושמיים אפורים מלאי עננים עד לאופק הדרומי, מבינהם בוקעות שם קרני אור או יורדים קילוחי גשם רחוק. ארץ שטוחה ברובה. חורשות ושדרות עצים, עדיין לא יערות גדולים. שדות צהובים רחבי ידיים גדושים פריחת הקנולה משתרעים גם הם עד קו האופק הקרוב של גבעות נמוכות, ומרבדיהם עתידים ללוות אותנו במשך כל המסע.
עוצרים במסעדה לא גדולה בצד הדרך. אישה פולנית טובת לב מגישה לנו את המנות בצלחות ענקיות. אני מתוודע לראשונה למרק הז`ו�ר�ק היוצא מן הכלל, חמוץ במקצת, עשוי מתפוחי אדמה מפוררים-למחצה עם חתיכות בייקון מעושן או מטוגן. ממש ארוחה שלמה. בטעות אני חושב שזהו מרק המעיים המפורסם שאת שמו שכחתי, שעליו המליצה הדסה. יהודית לוקחת ברך בקר עם צ`יפס וחזרת. החזרת כאן לבנה וחריפה ביותר. קוראים לה ח�שן. המחירים ממש מצחיקים.ממשיכים בנסיעה ומגיעים למבואות פוזנן. שואלים על מלון איביס, הוטל איביס פוזן. נהג פולני צעיר ונחמד, בתחנת דלק במבואות העיר, אומר לנו לנסוע אחריו ומביא אותנו דרך מבוך רחובות ישר למלון הנמצא ברחוב קז`ימיירז`ה וולקיסגו 23. החדרים אינם גדולים אבל מסודרים היטב. מבט מהחלון מזרחה, לעבר חלקו המזרחי של הנהר.
יוצאים לרחוב הראשי של פוזנן. כנסיה יפה של הפרנציסקנים. סגנון איטלקי. מלא אור ולובן ועל הקירות סביב תבליטים לבנים ובהם כל תחנות הווייה דולורוזה של ישו, שכמותם נפגוש גם בכנסיות קתוליות אחרות בהמשך המסע. פסלים רבים וקישוטים ביריעות בד ארוכות מאוד של אדום ולבן, צבעי הדגל הפולני. כאילו לקראת חג. יש גם תמשיחי-קיר (פרסקות) יפים בסגנון הבארוק. ממשיכים ברחוב הראשי. אין מה לראות ובשעה שש סוגרים הכול. רואים קצת שיכורים וקצת פולניות צעירות יפות. לרבות מהן רגליים יפות ודקות כאיילות. בייחוד בצוות המלון, והן כמעט הדבר היפה היחיד שיש לראות בעיר.
הדסה: "ניסינו להיכנס לבית-קפה ומאפייה, פיאקארניה, אך אמרו לנו שבאושמנשצ`ה - osiemnascie - דהיינו ב-18.00, נסגרת החנות. ויתרנו וטוב שכן, כי הבטן כבר חיכתה לארוחת-ערב וחבל לבזבז קלוריות מיותרות על עוגות." במדריך התיירים כתוב שבניין בית-הכנסת המפואר של הקהילה, שהיתה קיימת בפוזנא למן המאה ה-13, הפך לבריכת-שחייה עוד בתקופת הכיבוש הגרמני. הפולנים המשיכו בכך, אולם במקום "שווימבאד" הגרמני, קיבל המקום את השם הפולני "פליבאלניה". לא הגענו למקום.
חוזרים למלון ומאוחר יותר יורדים לארוחת-ערב במסעדת המלון, שהיא אחת ברשת מסעדות שצמודה לרשת איביס של המלונות. בחוץ לא ראינו כמעט מסעדות פתוחות בערב. ממש עיר מתה. מגישים לנו לחמניות טריות טעימות עם פטה מעולה של כבד או כבר ובשר. טעים מאוד. אחר-כך חמיצות נהדרות עם פלפל שחור, חמיצת פוזנן צחה, ובצד מאפה של בצק, אולי בצק עלים, ממולא בשר, מעין פירושקי טעים ביותר. הבצק פריק והבשר מתובל ועשוי היטב. למנה עיקרית אני לוקח שניצל שמתברר שאצל הפולנים אינו אלא קציצת בשר מטוגנת כשהיא עטופה בפירורי לחם, והתוספת כרוב kapusta - חם, מאודה עם ריבועי נקניק קטנים ואטריות של תפוחי-אדמה. הכול מעולה לבד מהבשר. חיכיתי לשניצל וינאי דק וגדול. הייתי צריך לנסוע לווינה או לבודאפשט.
הדסה: "הארוחה היתה טעימה. ב�ו�ר�ש��ט פולני צלול, דג סול שאכלתי, ושניצלים שהזמינו הגברים, היו טעימים מאוד. השניצל, שציפו לו, איכזב לבוא, ובמקום שניצל עגל דק וגולש על גדות הצלחת, קיבלו איזו קציצה מכווצת. טעים אבל לא שניצל. התוספות היו מעניינות, ח�ר�מ�ז�ל�אך - בצקיות ברוטב, וסלט כרוב חמוץ מבושל. בירה פולנית מקומית - או�ק�צ�ין, ודיאט קולה אחד. לילה טוב." נרדמים מוקדם מאוד. בעשר בערך, אלא שבגלל הכר הנמוך אני מתעורר פעמים אחדות בלילה וגם חוטף כאב גב תחתון בבוקר.
יהודית ויגאל מצלמים מאות תמונות במהלך המסע. כולן תשכונה בזיכרון המחשבים שלנו, ואם יראו הדברים אי-פעם אור בדפוס, או אם קוראי "חדשות בן עזר" יהיו סקרנים לקבל תמונת מקום זה או אחר, לא תהיה בעיה להשתמש בתמונות או לשלוח אותן בדואר אלקטרוני.
