אל סביליה
"ימי ילדותי הם זיכרונות של פאטיו בסביליה
ולימון מבשיל בבוסתן שטוף אור..."
או בשיר אחר:
"אור זה של סביליה... הוא הארמון
בו נולדתי, עם למלום המזרקה.
אבי, בלשכתו. - המצח הגבוה,
רפרוף הזבוב, ושיער השפמפמון - .
אבי, עדיין צעיר, קורא, כותב, מעלעל
בספריו ומהרהר. קם
פוסע לעבר דלת הגן. מהלך.
עתים מדבר אל עצמו, עתים מפזם..."
שורות אלה, פרי עטו של המשורר אנטוניו מצ`אדו מיטיבות כל-כך לתאר את עיר הולדתו סביליה. המשורר עצמו גדל בפטיו שטוף שמש, סמוך ל- Palacio de las Dueñas, הלוא הוא משכנה הפרטי של הדוכסית מאלבה, בית האצילים החשוב ביותר בספרד. אולם, סביליה מלאה בוסתנים בהירים ובהם עצי הדרים וגם בארמונות של ממש, היוצרים בעיר מעין אריסטוקרטיה עממית חפה מתסביכים.
כמה גורמים חברו להם יחד, וכך בראשית דצמבר מצאנו את עצמנו מבלים סוף שבוע בעיר הרביעית בגודלה בספרד. בראש ובראשונה היתה זו מיכל, ישראלית, רקדנית פלמנקו, המתגוררת מזה שלוש שנים בסביליה, מדריכה מטיילים ישראלים ולה אנו חייבים את הצלחת הטיול יותר מלכל אחד אחר. מחירם הצולל של חבילות התיור העלו אותנו על המטוס לעבר בירת אנדלוסיה. לאחר כשעה ורבע טיסה מנמל התעופה הבינלאומי של ברצלונה הגענו לנמל התעופה הזעיר של סביליה. רבע שעה באוטובוס מן השדה לעיר (אין מטרו בסביליה) הספיקה לנו לשים לב שאנחנו על האוטובוס הלא נכון. למרכז העיר הגענו רק לאחר שהחלפנו אוטובוס, התמקמנו במלון אמריקה. את הדרך חזרה כבר עשינו במונית.
"איך מזג האוויר?" חזרה מיכל על שאלתנו בטלפון, חוככת בדעתה אם מוטב להישמע מאכזבת בחשיפת האמת או יעילה ואוהדת בהסתרתה: "לא משהו. בשבועיים האחרונים יורד כאן גשם ללא הפסקה!" הדיווחים באמצעי התקשורת לא חסכו בתיאורים נוטפי רחמים על כפרים שלמים שהוצפו עד גובה הברכיים, שדות שהפכו לאגמים ונחלים העולים על גדותיהם, גרמו לנו להכניס עוד כמה בגדי חורף למזוודה. אלא שבהגיענו מזג האוויר דווקא האיר לנו פנים וזכינו לארבעה ימים שטופי שמש ובהירים שהותירו את המטריות במלון ולעיתים גם את המעילים. חשיבותה של סביליה היא במיקומה האסטרטגי סמוך למקום נביעתו של נהר הגואדלקיוויר, הנהר הגדול ביותר בדרום ספרד. בימי הביניים שלטו בה המוסלמים והפכו אותה לעיר נשגבת, עד בוא הנוצרים שכבשו אותה מידיהם במאה ה- 13. תור הזהב בא לה עת גילה כריסטופר קולומבוס את הנתיב הימי לאמריקה. הודות לנמל הנהר הכביר שלה החזיקה סביליה במונופול על הקשר בין אירופה לעולם החדש, דבר שהפך אותה לבירת העולם, כמו ניו-יורק במאה ה- 20.
יש בעיר רובע עתיק ענק שרק זה של בולוניה עולה עליו בגודלו באירופה כולה. במהלך מאות שנות זוהר נבנו בו שפע ארמונות, מנזרים וכנסיות. סביליה היא העיר היחידה בעולם בה קתדרלה נוצרית שמתהדרת בצריח מוסלמי. הכובשים הרסו את המסגד הגדול שניצב במקום אבל הותירו על כנו את המינארט (צריח המסגד) התואם למגדל חסן ברבאט ולכותוביה במרקש. לאחר מכן הוסיפו לו את מגדל הפעמונים הנאצל ואת שבשבת הרוח - או ה"חיראלדה" - המעניקה למגדל את שמו. חוויה נוספת בימים אלה של טרום חג המולד בסביליה הם ההכנות לחג הממשמש ובא. `סצנות בית-לחם` המתארות את הולדתו של המשיח ברפת צצו בכל פינה, תחת כל עץ רענן וגדודי ילדים על הוריהם מתקהלים בתורים על מנת להיכנס ולצפות בסצנה. גם הרחובות והחנויות מקושטים ומוארים בשלל צבעים ואורות ובהם ממתקים, שוקולדים, סוכריות ועוגיות מיוחדות לצד דוכני הערמונים הנקלים באש. ויש גם שוק המזכיר את שוק ארבעת המינים שלנו ובו מוכרים דמויות של קדושים נוצריים ורכיבים להכנת סצנת חג המולד.
לתחילת הכתבה
עיר עצי ההדר
אני עצמי כבר הייתי בסביליה בשנת 1992. היה זה ביום הנעילה של תערוכת אקספו העולמית שהתקיימה בעיר. עלי להודות שלא זכרתי דבר ממה שראיתי אז בעיר. הכול היה חדש, חלף במהירות, ועל כן, נשכח בנקל. הפעם, אמרנו לעצמנו, ננהג כתיירים ומלווים בהדרכתה של מיכל שהתלוותה אלינו, יצאנו לכבוש את העיר. אף שנעזרנו במפה בה מסומנים כל האתרים החשובים (אלה, אגב, מצויים סמוך מאוד זה לזה) לא קל להתמצא בסביליה. שמות הרחובות מופיעים רק בתחילת הרחוב ובסופו, גם אם הוא מתארך ללא סוף, וגם אז בשלט קטן שלעתים מזומנות נושא שם אחר לחלוטין מזה המצוין במפה. הסיבה לכך היא שהמפות מעודכנות מעת לעת בשמותיהם החדשים של הרחובות בעוד שבשטח לסביאנים יש זמן. למה להחליף אם זה היה טוב עד עכשיו, הרי כולם יודעים איפה זה השק"ם הישן בבאר שבע. מה לא ככה?
"עץ הלימון הרפה תולה
ענף חיוור ערפילי
מעל לקסם המזרקה הנקייה,
ושם הרחק חולמים
פירות הזהב..."
ואכן, ממש כמו בשיריו של מצ`אדו העיר מלאה עצי הדר מוריקים בכל פינה, שבעונה זו של השנה עמוסי פרי לעייפה. מיכל מספרת לנו שבאביב כאשר פריחת ההדרים בעיצומה נתונה כל העיר בענן בושם משכר וזו סיבה נוספת לבקר בעיר באותה תקופה. למדתי גם כי ברוב המקומות אין אלו עצי תפוזים אלא עצי חושחש, פרי שצורתו כצורת תפוז אבל הוא מר מאוד, "איך מבדילים בין תפוז לחושחש?" שואלת מיכל בעודה תולשת עלה מאחד העצים "הבט", היא אומרת, "עלי התפוז מחוברים לענף ישירות בעוד שעלי החושחש מחוברים אליו באמצעות עלה קטן נוסף." היא מספרת ומציינת כי תיירים בריטים קוטפים את החושחש כדי לעשות ממנו ריבה בעוד אחרים פשוט מתבלבלים וסבורים שאלה עצי תפוז.
אחת ההנאות הגדולות בסביליה היא פשוט סיור ברגל. לא לפחד לתעות ברחובות הנפתלים של רובע סנטה קרוס העתיק. חלק מרובע זה, אגב, היווה את מקום משכנם של היהודים. בתי הכנסת הפכו כיום לכנסיות דוגמת כנסיית `סנטה מריה לה בלנקה` בה עדיין ניתן לראות את עזרת הנשים וכתובות בעברית על הקירות. חלק מבתיה המפוארים של הקהילה הפכו כיום למלון מבוקש ויקר הנקרא: Las casas de la judería. מגדל החיראלדה הנצפה כמעט מכל מקום בעיר נמצא אף הוא ברובע זה. על פי החוקים המקומיים אסור לבנות בניין שקומתו עולה על צריח החיראלדה המיתמר לגובה של 98 מטר ושימש כצריח מסגד. אנחנו טיפסנו אליו על מנת להשקיף על העיר הנפרשת למרגלותיו ולהביט בפעמוני הענק שבראשו. קתדרלת הענק שבתחתיתו היא השלישית בגודלה באירופה לאחר סנט פייטרו ברומא וסיינט פול בלונדון, היא ניחנת בפאר רב ולצידה נמצאת חצר עצי התפוזים. חצר מרוצפת שעציה מושקים באמצעות תעלות צרות כמו צינורות המחברות את העצים בינהם.
שכיית חמדה נוספת היא האלקסאר. זהו מקבץ ארמונות בסגנון המודחארי ולו גנים מרהיבי עין. המבנים הם חגיגה צבעונית לעין- התקרות קמורות והקירות מעוטרים בשלל צבעים. התענגנו על המראות והצבעים. שוטטנו בין האולמות ובגנים. מערכת השמע שניתנה לנו בכניסה סיפקה הסברים כלליים למדי שהתוו בקווים גסים תיאור היסטורי בלתי ממצה. באחת הדלתות היוצאות אל אחד הגנים מצאנו עיטור של מגן דוד. לא הרחק משם משתרע פארק מריה לואיסה. זהו פארק גדול המזכיר פארקים אחרים בערים גדולות בעולם (לי הוא הזכיר את סנט ג`יימס פארק בלונדון) אולם הוא משובץ פינות חמד, מזרקות, כדים צבעוניים, תעלות מים עצים ופרחים. בצידו נמצאת פלאסה איספנייה המהודרת. זהו פארק מן המאה ה-19 המוקף במבנים שהוקמו לתערוכה האיברו-אמריקנית בשנת 1929 שנערכה בסביליה.
לתחילת הכתבה
בתי חולים ובתי תה
אחד המקומות המדהימים ביותר בסביליה, לטעמי, הוא בית החולים "לוס ונראלבס" (הנערצים). מבנה זה, מן המאה ה-17, בנוי בסגנון הבארוק ומשלב סגנון מודיחארי. הכנסייה מרהיבה וניחנת בתקרות מעוטרות בשלל צבעים. ממש מול המזבח, במרכז התקרה, נחקק שמו של השם המפורש בעברית. במרכז הבניין חצר שחלקה מקורה ובמרכזה בריכת מים וצמחיה רבה כמו גם פינות וגנים בכל רחבי הבניין. לא להחמיץ! סביליה היא צור מחצבתו של הטאפאס. אותן מנות קטנות מסוגים ובמבחר רב המוגשים בתוספת למשקה. השם, כך מספרת לנו מיכל, ובניגוד מוחלט למופיע בספרי ההדרכה, מקורו בתקופה בה היו מגישים בבארים כוסות משקה והיו מלווים אותן בפרוסת חמון (מעין נקניק) ועל מנת לחסוך בצלחות היו מניחים את פרוסת החמון כמכסה (טאפה בספרדית) לכוס.
צורת בילוי נוספת הם בתי תה הנקראים כאן Teterías. אני עוד זוכר את בתי התה שהיו באופנה בתל אביב של ראשית שנות ה-70. בכל פינה נפתח אז בית תה כמו פטריות אחר גשם. בברצלונה, התופעה לא מקובלת כל-כך. כאן, ברובע טריאנה, המשתרע מעברו האחר של הנהר, פזורים בתי-תה למכביר. שתינו תה בטעם שקדים וגם מילק שייק צימוקים שהיו תאווה לחיך/ על נהר הגואדלקיוויר החוצה את העיר פרושים כמה גשרים. אחד מהם הוא גשר קלאטראווה שנקרא על שם המהנדס/מעצב הוולנסיאני הנודע. הוא האחראי גם למגדל התקשורת (שחיבר את המשחקים האולימפיים לעולם) הנושא את שמו בברצלונה. הגשר מחבר את העיר לאתר תערוכת אקספו משנת 1992 ומזכיר בצורתו נבל ענק.
בזכות מיכל התוודענו למחולות הסביאנס. "אה, זה כמו שבברצלונה יש את הסרדנה" אמרתי. אבל מיכל הזדרזה להבהיר "הריקוד שלכם הוא ריקוד מת, חסר חיים. לעומת זאת, בסביאנס יש הכול. חיזור, פיתוי, איום, שחור, לבן, מוות, חיים." בבארים הרבים יושבים מנגנים וזמרים ושרים שירים בעוד הקהל זוגות זוגות רוקדים ושרים איתם. עברנו בכמה בארים כאלה. קשה להתעלם מן השמחה הפועמת במחוללים ומקולות השירה.
מיכל היא רקדנית פלמנקו והציעה לנו להצטרף אליה לערב ריקוד שהעלתה `להקת המחול של אנדלוסיה`. חלקה הראשון של התכנית לא היה בדיוק פלמנקו אלא יוחד לתיאטרון מחול שהעלה גרסה בת שלושים ומשהו שנה ל`חתונת הדמים` של לורקה. בחלק השני, לעומת זאת, הוצעה מחרוזת ריקודי פלמנקו שונים בהרכבים שונים של הלהקה, המחול לווה בלהקת נגנים אותנטית שגם שרה על הבמה.
הדרכה בעברית:
מיכל מציעה סיורים בעברית בעיר. היא שולטת בספרדית כמו גם במבוך הסמטאות בעיר ומכירה את כל בתי האוכל והבארים השווים משהו כמו גם את אתרי התיירות בעיר. בהחלט כדאי לפגוש אותה וליהנות משפע הידע שצברה ומהיכרותה את העיר. ניתן בהחלט לפנות אליה ישירות בעברית צחה בדוא"ל [email protected] או החל מראשית חודש מרס בטלפון נייד שמספרו: 686398956.
לתחילת הכתבה
