מפלי הניאגרה
יצאנו מקליבלנד לכיוון מזרח, חלפנו על פני פנסילבניה (אליה נחזור בהמשך), והגענו למדינת ניו יורק, כשפנינו לכיוון מפלי הניאגרה (Niagara Falls). מפלי הניאגרה נמצאים על נהר הניאגרה הזורם מאגם אירי (Lake Erie) לכיוון אגם אונטריו (Lake Ontario), ומהווה גבול טבעי בין ארצות הברית (ניו יורק) לבין קנדה (אונטריו). מפלי הניאגרה הם למעשה 3 מפלים מקבילים- 2 מפלים בצד האמריקאי: המפל האמריקאי (America Fall) ומפל ההינומה (Bridge Vail Fall) המופרדים ביניהם ע"י אי הירח, והמפל הקנדי (והיפה ביותר) הנקרא מפל הפרסה (Horseshoe Fall), כשאי העזים מפריד בינו לבין מפל ההינומה.
אל העיירה ניאגרה פולס הגענו לפנות ערב, נוסעים הישר אל המפלים. לאחר חצי שעה של חיפוש נואש אחר חניה המתאימה לקרוואן, התכסינו במעילי גשם וצעדנו לכיוון המפלים האמריקאים להביט בהם בחושך. הגשם שירד פתאום, החשיכה שהחלה ואדי המים שעלו מהמפלים יצרו קושי לראות משהו, אולם רעש המים הנשפכים בישר לנו כי יש למה לצפות מחר בבוקר.
חזרנו לעיירה ניאגרה פולס, שהיא עיירה די משמימה, לחפש מקום לישון. בבוקר חזרנו למפלים ונסענו הישר לאי העזים. לידיעת בעלי RV- אין מקום חניה לקרוואנים ליד המפלים בעיירה עצמה, אלא רק באי העזים (8$). לאחר תצפית על המפלים המדהימים, פנינו לאטרקציות.
לתחילת הכתבה
אטרקציות באזור
מערת הרוחות (Cave of the Winds)- נמצאת באי העזים. יורדים במעלית מגובה התצפית אל הבריכה הנוצרת ממפל ההינומה ומטיילים בשבילים העוברים בתוך המפל עצמו, כשמי המפל ניתכים ברעש ובעוצמה. כיף רטוב. 30$ למשפחה, ובנוסף מקבלים מעילי גשם ארוכים וסנדלים מיוחדות נגד החלקה, שאין חובה להחזירם לאחר הסיור (טוב לספונג`ה). בעבר ניתן היה לעבור דרך מנהרות אל מאחורי הקלעים של המפל, אולם הן נסגרו. לא לשכוח להפשיל את שרוולי המכנסיים, למרות שזה לא כל כך עוזר, נרטבים בכל זאת.
שיט בספינת "עלמת הערפל" (Maid of the Mist) ותצפית על המפלים ממגדל פרוספקט (Prospect Point). שתי האטרקציות נמצאות באותו מקום. שיט בספינה (מקבלים מעילי גשם) עד למפלי הפרסה (כשהספינה מתקרבת ממש עד למפל) ותצפית ממגדל התצפית על כל שלושת המפלים - כרטיס משולב: 12.50$ למבוגר, 6.25$ לילד (לתצפית בלבד- 1$ לכל גיל). אורך השייט ½ שעה. יעקב והגר החליטו שהם נרטבו מספיק במערת הרוחות ופרשו לקרוואן. אני נאלצתי להצטרף (למרות שהתחיל להיות קר) לעומר וענבר שלא ויתרו על החוויה. ככל שמתקרבים למפלים נרטבים יותר וקשה לראות משהו מבעד לענן אדי המים (ובטח שלא לצלם). הבנות נהנו מאוד, אני לא כל כך. אם צריך לבחור- עדיף לבלות במערת הרוחות (עומר: דווקא השייט יותר כיף).
מהצד האמריקאי עברנו לקנדה דרך גשר הקשת (Raundow Bridge), מקווים שנוכל לחזור לארה"ב לאחר הטיול בקנדה. איך שעברנו במעבר הגבול, טראח, נשמע לפתע רעש כאילו עלינו על חפץ מתכתי גדול. יצאנו בבהלה לראות מה דרסנו, וגילינו שהמדרגה לקרוואן נתלשה החוצה בברוטליות (כמה פעמים צריך להגיד לכם לסגור את המדרגה לפני שנוסעים?!?). הלכה המדרגה והלכו עוד כמה דולרים שיועדו למטרות טובות יותר. העמסנו את המדרגה והמשכנו.
בצד הקנדי של המפלים שוכנת גם עיירה בשם זהה- ניאגרה פולס (יש שתי עיירות - אחת אמריקאית והשניה קנדית). זו הקנדית יותר מעניינת מבחינה תיירותית, יש בה קולנוע IMAX, קולנוע תלת- מימד (3D), ובכלל מזכירה קצת את לאס וגאס עם כל אורות הניאון המרצדים בכל פינה. גם בצד הקנדי יש שייט בספינת "עלמת הערפל" לכיוון המפלים. אבל הדבר המרהיב ביותר הוא הטיילת ממול למפלים, ממנה ניתן לצפות על המפלים ועל נקודת נפילתם במבט אחד. מיהרנו לחפש קמפ ללילה וחזרנו כדי לצפות על המפלים המוארים בלילה. הגענו לקנדה ביום חג ה- Victoria Day (24.5), ולכן זכינו לצפות גם בזיקוק דינור מעל המפלים.
לתחילת הכתבה
טורונטו
ממפלי הניאגרה נסענו לכיוון טורונטו (Toronto) על הכביש המקביל לנהר הניאגרה. בדרך עצרנו בוירלפול פארק (Wirlpool State Park) - תצפית על עיקול בנהר הניאגרה בזוית של º90 היוצר מראה מרהיב של מים שוצפים וגועשים מעט צפונה נמצא שעון הפרחים - שעון ענק עשוי פרחים (מלבד המחוגים) המוחלפים פעמיים בשנה (נחמד). בהמשך הדרך נמצאת תחנת הכוח, שהיתה סגורה לביקור בעת בה עברנו שם (Niagara Power Project Visitor Senter). אל טורונטו נכנסנו עם הקרוואן, מה שהיקשה עלינו את התנועה ובעיקר למצוא חנייה. טיילנו מעט בדאון טאון שנראה נחמד, אך לא מלהיב כמו שציפינו, ועלינו למגדל CN לתצפית על העיר.
וככה עומר מתארת את שהותנו בטורונטו: "אנחנו בעיר טורונטו. טורונטו היא עיר הבירה של המדינה אונטריו בקנדה (גם קנדה מחולקת למדינות). החלטנו לנסוע היום לדאון טאון של טורנטו. חיפשנו חניה, כרגיל. היו שם כמה מגרשי חניה, אבל יקרים מאוד. בעלי המגרשים עשו לנו תרגיל: הגענו לאחד, שרצה 20$ על החניה. החלטנו להמשיך לחפש והגענו לעוד מגרש חניה. בעל המגרש שלח אותנו לאותו אחד שהיינו בו מקודם. וההוא חיכה לנו בידיי פרוסות, כאילו ידע שאנחנו אמורים להגיע (טוב, הוא ידע את זה). דילגנו עליו וחיפשנו עוד ועוד, עברנו עוד מגרשי חניה יקרים, חניות תת קרקעיות, כמעט נכנענו והלכנו לראשון, ואז, מצאנו מדחנים (חונים לצד המדרכה, משלשלים כסף לקופסא ומקבלים כרטיס, על זה ששילמת על החניה). ירדנו להסתובב, אולי לקנות משהו... אבל כלום. לא היה ממש מה לעשות, חרטא כזה".
במקום יש מגדל CN, מגדל גבוה בצורת מחט, למעלה יש בית קפה, תצפית על העיר וקומה עם רצפה מזכוכית (זוכרים שהייתי על כזה בסאן אנטוניו? בטקסס?). עלינו למעלה, צילמנו את העיר מלמעלה, ירדנו לקומה עם רצפת הזכוכית (זאת לא ממש הרצפה, רק חלקים קטנים). בהתחלה היה מפחיד לעלות על הרצפה, שמתחתיך האנשים נראים כמו נמלים, ובצד היו ילדים שקפצו על הרצפת זכוכית, לא שיא הכיף אבל גם לא שיא השעמום. בסך הכל לא התלהבנו מאוד מטורונטו (אולי כי כבר ראינו הרבה ערים מרשימות...) והמשכנו לקינגסטון (Kingston) לשייט באלף האיים.
לתחילת הכתבה
אלף האיים וחזרה לארה"ב
אלף האיים (Thousend Islands) הם בעצם קבוצה של כ-1700 איים הממוקמים בתעלת סנט לורנס (St. Lawrence) המחברת בין אגם אונטריו לבין האוקיינוס האטלנטי ומהווה גבול טבעי בין מחוז אונטריו בקנדה לבין מדינה ניו יורק בארצות הברית. בין האיים יש כאלו בגודל של סלע ואפילו איים בגודל של כפר שלם, אולם על מרבית האיים ניתן להקים רק בית אחד עם חצר קטנה. ליד כל בית יש סירה או שתיים ומוסך לסירה (אח, החיים הטובים). אנו שכרנו סירת מנוע קטנה ($70 לחצי יום, לא כולל דלק) בעיירה Gananque, לטיול בין האיים.
מרבית האיים הם בבעלות פרטית ורק על חלקם ניתן לרדת ולטייל (6$) ומסומנים כפארק לאומי. קיבלנו מפה ימית, הדרכה כללית (ואפילו עשו לנו מבחן תיאורטי בחוקי שייט) ועלינו לסירה. אחרי שעתיים וחצי מיצינו את הרעיון (ואת הרוח שהחלה לפתע) וחזרנו לעיירה, מתלבטים אם להמשיך לכיוון מונטריאול, או לחזור לארה"ב. במשאל כללי שנערך בקרב העם (העם לא כולל ילדים מתחת לגיל 6) הוחלט שחוזרים לארה"ב, מה גם, שהסקרנות לגבי חידוש אשרת השהייה אכלה אותנו. חתכנו דרומה במועבר הגבול של העיר Cornwall לכיוון מדינה ניו יורק ו...
הסיפור המלא על אשרת השהייה - חלק ב' (לחלק א` - לחצו כאן)
במעבר הגבול עצר אותנו שוטר והזמין אותנו להיכנס למשרדי ההגירה. אחרי חצי שעה של המתנה, חיוכים מנומסים, בדיקות, מילוי טפסים, תשלום (6$ לאדם) ועוד המתנה קיבלנו, כמובטח, אשרת שהייה חדשה לחצי שנה. למזלנו היינו לבד כך שהכל הלך חלק ומהר. כלל ראשון - לחזור לארה"ב לאחר שנגמרת אשרת השהייה הקודמת. כלל שני - לנסות לעבור במעבר גבול של עיירה קטנה ולא במקום גדול (כמו מפלי הניאגרה). חוסך הרבה זמן!! כלל שלישי - להיות רגעים. אם עברכם נקי ואתם אומרים את האמת, לא צריכה להיות שום בעייה (ותאמינו, הם בודקים הכל. הם שואלים שאלות שהתשובות עליהן כבר ידועות להם ורק רוצים לבדוק את האמינות הכללית שלכם).
מלבד אשרת השהייה, היינו צריכים להעביר גם את הקרוואן. בשולחן אחר בדק פקיד שעברו של הרכב "נקי" (קנסות, תאונות וכו`), הלך לבדוק את הקרוואן באופן כללי ואחרי מס` דקות יכולנו להמשיך לתוך מדינת ניו יורק. חלפנו על פני מדינת ניו יורק היישר אל ורמונט השכנה, הראשונה במדינות ניו אינגלנד בה נבקר.
לתחילת הכתבה
