מיהי מונטנגרו?
הטיול למונטנגרו התחיל דווקא בארוחה משפחתית בבית מגורים בראשון לציון: "אני נוסע בעוד כמה ימים למונטנגרו בישרתי לבני המשפחה כשאני מסב לשולחן האוכל. השניצל, מסתבר, עניין אותם יותר והמשיכו בלעיסה שקטה. אחרי זמן בתי זרקה בי מבט מלא רחמים, העבירה לצלחתה עוד צ`יפס: "מה יש לך לחפש באפריקה?". רעייתי, דאגה לנוחותי: "יש שם חשמל, בכלל?" והצעירה בבנות המשפחה שאלה בפשטות: "איפה זה בכלל?".
השם מונטנגרו נשמע קסום ומסתורי עוד לפני כעשרים שנה - אז הוקרן בארץ סרט אלים ונועז בשם זה. הזיכרונות תקועים דווקא בצילומי העירום שהופיעו על המסך, הנופים הלא מסעירים צולמו דווקא בשוודיה הקרירה ואחד הגיבורים נקרא מונטנגרו אבל הסתבר שהוא בן סרביה. כל זה לא הפריע לי לחרוט את השם במוחי. אחר כך הגיעו לארץ יינות טובים בשם מונטנגרו והשם הסעיר את הדמיון מבלי שידענו היכן היא נמצאת בכלל, מה גודלה ומי הם תושביה.
השם מונטנגרו פירושו ה`הרים השחורים`, אלה אותם הרי גרניט כהים ומחודדים שמזנקים לגבהים של 2,500 מטר ונמתחים לאורכה של המדינה כשעליהם ניצבים כסרגלים המזדקרים לשמיים עצי האורן השחור. מונטנגרו הזעירה נבלעה בעבר בפדרציה הגדולה יגוסלביה, תחת הנהגתו טיטו ויישרה קו לאומי עם השלטון הסוציאליסטי קומניסיטי. עם התפרקות הגוש הסלבי הרימו ראש תושביה הגאים ונטלו לעצמם עצמאות חלקית. כיום השלטון בה נהנה מעצמאות, אך מקושר היטב עם מדינת החסות סרביה הגדולה. יש להם נשיא ופרלמנט משלהם, אך עדין מרגישים במקומות שונים את שרידי המשטר הקודם, המנוון.
שטחה, כמחצית ממדינת ישראל, יופיה עולה על זה של שוויץ, פראי ופשוט יותר ויש להם בנוסף גם חוף ים. המטבע שמונטנגרו אימצה לעצמה הוא היורו- זאת כדי שבעתיד יהיה קל להצטרף לשוק האירופאי המבוסס. בינתיים, במסרבלות לא יעילה, הם מנסים למחוק את שרידו המשטר הסוציאליסטי ולעלות את מדינתם על מפת התיירות העולמית. ייקח כמה שנים והתיירים יגלו את המקום ומונטנגרו הקטנה תהפוך, כמו שכנתה קרואטיה, למדינת תיירות. כיום חלק ממעט התיירים המגיעים למדינה מסתפקים בסיור חטוף בן יום אחד לאורך קו החוף היפה. ה`נועזים` חודרים לעומק המדינה וחוזרים אחוזי התפעלות.
גבולותיה של מונטנגרו נושקים במערב לרצועת החוף של השכנה השנואה קרואטיה. מצפון מערב, גוש הגדול של בוסניה הרצגובינה שחומדת את המדינה הקטנה הנפתחת לים. סרביה (שעדין נושאת בגאווה גם את השם יוגוסלביה) עוטפת אותה מצפון כתרנגולת דוגרת. ממזרח נושק הגבול שלה עם אלבניה בשרשרת הרי ג`יגוו האדירה. מונטנגרו היפיפה נחה בשלווה על שפת הים האדריאטי הצלול שצבעי מימיו מתבלבל בין גווני הטורקיז לכחול. בונבוניירה שוויצרית בתוספת חוף ים מדהים.
כדי להגיע למונטנגרו מישראל כדאי להשתמש בנמל התעופה של דוברובניק בקרואטיה. רבע שעה נסיעה מהשדה עד מעבר הגבול. כמה דקות של אטימות במעבר הגבול (שריד מהמשטר הקודם) ואתם במונטנגרו. הגעה בדרך אחרת מחייבת נחיתת ביניים וטיסה נוספת לעיר הבירה (הזמנית) פודגוריצה, היא טיטוגראד לשעבר. במעבר הגבול בין קרואטיה ומונטנגרו משתרך טור ארוך של משאיות. המעבר שלנו זריז יותר, אחד מבין ששת שוטרי הגבול הסתקרן, הציץ בעייפות בדרכון שלנו והלם בכוח בחותמת שהקפיצה את חמשת השוטרים המנומנמים. בצידו השני של הגבול המתינו לנו ג`יפי הטיוטה, הפתעה לא צפויה לפגוש רכב גדול ונוח בארץ כזו. שני ג`יפים הלבנים נקנו בהזדמנות מכוחות האו"ם הנסוגים. וכך התחלנו לנוע לכיוון ערי החוף.
מה לראות במונטנגרו
מעבר לגבול הנוף משתנה באחת. ההרים כאילו גולפו בסכין עצבנית, חדים כתער ויורדים בתלילות לעמקים ירוקים, פה ושם מנקד גג רעפים אדום את המשטח האדום. השמש חיכתה בסבלנות עד שנעבור את הגבול וסיימה בעייפות את יום עבודתה, קרניה האחרונות צבעו בגווני השקיעה את ההרים, רצעות זהובות שקצותיהם זוהרים באור לבן. עם הקרניים האחרונות אנו מבחינים בכביש צר, מפותל לאורכו של החוף. לעיתים נגלה פס כחול של הים ההולך ומתכהה מציץ בין בתי הכפרים הצפופים. ישובי החוף נחשבים כמעוז תיירות חד יומית המגיעים לכאן בטיולים מאורגנים מקרואטיה השכנה. התיירים בדרך מסתערים על העיירות הקטנות, מסתפקים בארוחת דגים, כוסית משקה ותפוחי אדמה ורחצה חטופה בים. הערב הירוד העלה אורות סביב מפרץ קוטור. בודווה היא עיר מחוז שוקקת חיים גם בשעות הלילה, ההזדמנות טובה לראות את בני מונטנגרו שממלאים את הרחובות. שלל בלונדיניות (לפי הבנתי טבעיות), חטובות, גבוהות ושולחות מבט כחול וצחקני בעיניהן. הגברים לא מפגרים ביופי אחריהן, גם בשערם זורם הבלונד הטבעי, גם עינהם משדרים ברק כחול, גובהם וחוסנם הופך אותם לספורטאים מבוקשים בכדורסל וכדורגל, לי גורמים רגשי נחיתות גמדיים.
ערי החוף נגועות כבר במסחריות תיירותית, אנו מתחילים בטיפוס לעבר עיר הבירה (הזמנית) פודגוריצה. מקו החוף מתנשא קיר סלע גרניט של כ-1700 ולכן חובבי הנהיגה האתגרית היכונו, אלה הדרכים שאתם זקוקים להם כתרופה ל`חולי הגה`. הכביש מתחיל לטפס בסיבובים מטורפים על רכס הרי לווצ`אן שחולש על קו החוף. הכבישים סובלים מרזון, לא אכלו מספיק אספלט, מתאימים (לא תמיד) לשתי מכוניות דקות גזרה שחולפות בקושי האחת ליד השניה.
משאית זו בעיה שנפתרת בקלילות מנומסת עם המקומיים. הכביש הרזה והמפותל נחשב כאחד הכבישים הראשיים, הנהג נדרש למידת זהירות כי מימין פעורה תהום של מאות מטרים ולעיתים נדירות אפשר לפגוש מעקה בטיחות. הפיצוי לנוסעים המבוהלים ב`רכבת ההרים` הן מחרוזות האורות שמכאן נראות מדהימות וסוחטות אנחות קנאה והתפעלות. לעיתים מתאחדים האורות והופכים לגוש צהוב רוטט. אחרי אחד העיקולים נעלמים האורות, ירח חיוור שולח אורו ומגלה שכאן מתחיל סיפורה האמיתי של מונטנגרו, נופים פראיים, נהיגה אתגרית, ואוכלסייה אוהבת.
הבירה פודגוריצה נחה על רמה רחבת ידיים, בקצה אחד גולשת בחדות למפרצים היפים בים האדריאטי ובקצה האחר מזדקרים הרים חדים וקרחים, למרגלותיהם נמתחים שדות ירוקים, לעמקים מתערסלות גבעות עליהן גדודים צבעוניים של צמחיית בר, הבוציין הגבוה שגבעולו מסתיים בפרח צהוב, מרבדים זהובים של פרח של לוטוס מקרין, פרחי הדובדבן השרוע שמכתימים את הירוק בכתמים לבנים, תותי בר שגדלים בשיחים צפופים לצד הדרך, קטוף ואכול ככל יכולתך.
פרחי הציפורן מתגאים בציפורני פרא ורדרדים, ככל שעולים הצמחיה נעשית דלילה, את קו הצמחיה סוגרות כחגורה פקעת צפופה של שיחים ננסים שדומים לאשוח, אך שמם `ערער ננסי`. כאן, בין הצמחיה וההרים תמונה הנוף שנגלת הינה נאה ביותר, תצפיות על הנוף החד, המבותר והמסתורי של מונטנגרו ולמטה משתרעים כפרים ציוריים. הכבישים שעלינו בהם אתמול בלילה נראים כאוטוסטרדה רבת נתיבים לעומת רצועות האספלט הצנומות שחלקן הופך במהרה לשביל אתגרי לג`יפים.
תחתית הבקעות המעוגלות הסמוכות לגבול האלבני מתמלאות באגמי בדולח בגווני טורקיז, עוטפים אותם הרי קימובי שמתנשאים לגובה של כ-2500 מטר. האגמים אלה נוצרו לפני אלפי שנים על ידי קרחונים שדחקו-לחצו את ההרים ויצרו לעצמם מיקום נוח. בינתיים נעלמו הקרחונים והשאירו כתמי טורקיז מפוזרים בצורת אגמים. באגם אחד בוקמירסקו המים הצלולים והחפים מכל עוון מטעים, אבל על הסלעים ובמים הרדודים ממתינות סלמנדרות הומיות- אחד המקומות האחרונים בעולם שאפשר למצוא אותן. לצידן נעות בפיתולים עלוקות חומות, ממתינות לקורבן שיכנס למים הקרים. המקומיים נוהגים לטבול באגמים בלי פחד מהעלוקות.
כדי לערוך תצפית על האגם השני עשינו מצעד רגלי בשדות הירוקים, אלפי פרחים מפוזרים בו בכתמים צבעוניים. אוויר ההרים צלול עד כאב, מבלבל את הריאות שלי ספוגות העשן, מכל סלע לצד השביל נובעים בפכפוך עליז מים חיים. האגם ריקאוויץ נושק לגבול האלבני, ממקום התצפית נראה כעין כחולה בתוך פניו הירוקים של ענק דמיוני, לראשו תסרוקת משוננת שמעניקים לו בנדיבות ההרים מסביב. נשכבים על המשטח הירוק ולמטה משתרע נופו המהמם של האגם, תוסיפו את המחול המשוגע של עננים בשמיים, גבעול ירוק בפה ומה צריך עוד הבן אדם.
מראות היופי נשמרים מול עינינו בדרכנו חזרה לג`יפים, במרום ההרים סמוך לבקתה קטנה, ממתין לחזרתו זוג קשישים. הבקתה שלהם מכוסה בגג פח משופע, מעט חלוד שמונח ברישול. בני הזוג מאושרים ונדהמים מגילוי אנשים חיים במרחבים הריקים. מיד הזמינו אותנו לבקתה שלהם, המדריך המקומי שליווה אותנו עסק בתרגום, ומקנח כל הסבר בלגימות `ראקי` מקומי, 101 אחוז אלכוהול שזורם בגוף כמכת חשמל. את המשקה הם מפיקים בעצמם. בין הבקבוק והכוסות, פורסים לפנינו חריצי גבינות עיזים, בשר מעושן, לחם ריחני שזה עתה יצא מהתנור הפרימיטיבי, את המעט שיש מתחלקים בין כולם. בסיום מוגש קפה ריחני. את הבקתה הם חולקים בני הזוג עם עדר עיזים זללניות. חשמל ומים זורמים אין, שירותים? מה רע בטבע, הטביזר המודרני היחיד, גזיה להכנת קפה שהביא הבן שיצא לתרבות רעה בפודגוריצה.
הביטוי נוף עוצר נשימה הופך להיות אמיתי כשהתגלו הנופים עוצרי הנשימה מעל נהר הטארה, הנהר חורץ את מונטנגרו וזוכה בתואר הקניון העמוק ביותר באירופה- כ-1300 מטר. הוא מוביל מי בדולח צוננים לים האדריאטי. הדרך חזרה לבירה מתפתלת לאורכו של הנהר והעין לא שבעה מהיופי. לצד הדרך שילוט המזהיר אתכם ממהירות מופרזת מ-40 קמ"ש, אם עברתם במעט שוטר קשוח יעניק לכם דו"ח ותאלצו לשלם את הקנס במקום ובמזומן.
נגיעה אחרונה ביופי הבתולי- שייט על פני האגם הרגוע סקאדר, חלקו הקטן של האגם גולש מעבר לגבול האלבני. ציפורי מים, צמחיית מים מרהיבה ונוף ההרים שיורד בתלילות למי האגם. עם קצת קנאה בלב חזרנו לשדה התעופה ב`דוברובניק` ונחתנו בבן גוריון.
לפרטים: `מדרפט` 03-6444811. או `רואים עולם` של החברה להגנת הטבע 03-5372717.
